גילי חסקיןערך: אביב נעמן[2]
ראו באתר זה: ארץ השמים הכחולים, הכיבוש המונגולי
טיול למונגוליה הוא קודם כל טיול שלו בערבות העשב האין סופיות, הוא רכיבה איטית על סוסים לשפת האגם, הוא אירוח בגרים אצל אנשים חייכנים ומכניסי אורחים. אבל טיול במונגוליה הוא גם ניסיון להבין את העם הזה ואת תולדותיו הסוערות. מאמר זה לא מתיימר להבין מדוע, אלא רק טיפ טיפה, להתחקות אחר האיך.
צילום: גילי חסקין
במובנים רבים אורגן הצבא המונגולי כמו קודמיו האזוריים, הטורקיים/קירגיזים וה-xiongnu. רובו התבסס על פרשים: קשתים רכובים על גבי סוסים, מצוידים בקשתות וחיצים לטווחים ארוכים וקצרים, פגיונות/חרבות, רמחים ואלות. על ראשם חבשו קסדות פלדה ועל גופם עטו שיריון, אם מעור מוקשה או מקשקשי מתכת. הם אורגנו בדבוקות של 10 בהתבסס על שיטה עשרונית – דבוקות של 10, מעליהם של 100, 1000 וכו'. היחידה הטקטית הגדולה ביותר של המונגולים הייתה ה"טומן" (Tuemen) שמנה 10,000 לוחמים. למרות שגם ה"שיונג-נו" עשו שימוש בשיטת הארגון העשרונית, הרי שבהיותם קונפדרציה אימפריאלית רופפת בה שימש כל מפקד טומן כראש שבט/פדרציה שבטית הייתה שמורה למפקדי הטומן של השיונג-נו הזכות להחליט אלו פקודות לקבל ואלו לדחות. בצבאות המונגולים לא היה לטומנים בסיס שבטי אוטונומי ומובהק, כך שמפקדי הצבא יכלו לצפות לציות מוחלט במורד שרשרת הפיקוד כולה. כמו במרבית צבאות הנוודים, מנה הצבא המונגולי מספר נמוך להפתיע של חיילים בסך הכולל. בעת מותו של צ'נגיס ח'אן ב-1227 מנה הצבא רק כ-138,000 לוחמים. מספר זה לא יותר מיכפיל את עצמו בשיא האימפריה המונגולית כמה עשרות שנים מאוחר יותר.
צילום: גילי חסקין
השוני העיקרי בין הצבא המונגולי לבין קודמיו האזוריים היה בעיקר ב-2 תחומים: משמעת ברזל ופיקוד מרכזי. אלו נסמכו על המודל הארגוני שפיתחו הח'יטאנים (מנצ'ורים) אשר כבשו את צפון-מזרח סין 300 שנה קודם לכן, מודל אשר לא נוסה קודם לכן במונגוליה. הפרשים הקירגיזים וצבאות השיונג-נו נטו להיות בלתי מאורגנים בקרב, כאשר כל פרט נלחם למעשה למען רווחיו האישיים. הצבא המונגולי אומן להילחם כקבוצה מתואמת המצייתת לפקודות שהועברו באמצעות דגלים, סימנים מוסכמים ושופרות. אלו אשר "שברו שורות" בהתקדמות או בנסיגה, או שעצרו לבזוז, או עסקו בלוחמה "אישית" נענשו בחומרה על ידי המפקדים. מעבר לא מאושר מיחידה ליחידה לדוגמה היה כרוך בעונש מוות. מאחר ומפקדיו הבכירים לא התקוטטו עימו על השלטון ולא איימו על המלוכה יכול היה צ'נגיס ח'אן להרשות לעצמו להעניק להם אוטונומיה טקטית רחבה לבצע את האסטרטגיה הכוללת שלו. בנוסף היה צ'נגיס ח'אן "צייד כישרונות" מבריק ומתוך שורות מפקדיו הצבאיים צמחו הגנראלים המובילים בעולם בעת ההיא אשר הובילו את גיסותיהם לניצחונות מובהקים בכל אירו-אסיה.
ג'ינגס ח'אן: צילם: גילי חסקין
אולם החידוש המובהק ביותר של צ'נגיס ח'אן היה אולי הקמת חילות ההנדסה, בתחילה על בסיס סינים ומאוחר יותר מוסלמים, והפנמתם לתוך הצבא המונגולי, וזאת בעקבות מערכותיו המוקדמות בסין. מומחים אלה סיפקו למונגולים אלפי מכונות מצור בהם נעשה שימוש לכיבוש ערים מבוצרות: בליסטראות להטלת סלעים, קשתות ענק לירי כידונים ומכונות אחרות להטלת אש אל תוך הערים המבוצרות. כוחות ההנדסה המקצועיים ידעו אפילו לגשר על מכשולי מים ואף להטות נהרות על מנת לפגוע במכשולי האויב ןלסחוף אותם בזרם. גייסות פרשי הסטפות שקדמו לצ'נגיס ניגפו תמיד לנוכח ביצורי הערים והחומות החזקות. הם יכלו לצור עליהם ולהחריב את סביבתם אך לא יכלו לחומות המבוצרות ולא היו מסוגלים לחדור לערים ולהכניען. ללא יכולת זו לא הייתה קבוצה נוודית שיכלה לשאוף לכבוש אזורים מבוצרים. המונגולים יכלו ואף עשו זאת. גייסות ההנדסה המונגולים היו כה יעילים, עד שלא הייתה עיר מבוצרת שיכלה לעמוד בפני התקפתם כפי שארע ב-1218 בעת המערכה נגד הח'וואריזם-שאה.
צילום: גילי חסקין
חידושים אלה ואחרים הפקידו בידי צ'נגיס ח'אן מכונה צבאית מושלמת שהייתה לגמרי נתונה למרותו. מכונה אשר לחמה בתיאום כמעט מושלם בין הכוחות ועל פי תכנית סדורה ושהייתה לה היכולת לפגוע במפתיע בעומק האויב ולצור בהצלחה על עריו (יכולת שלא הייתה לצבאות הסטפות לפני ימיו). זה היה צבא כיבוש פר-אקסלנס. בשונה מגייסות השיונג-נו (הונים) אשר פשטו על אירופה ובזזו אותה, צבא זה לא בא לבזוז, אלא לכבוש ולשלוט. וכך אכן היה.[i]
צילם: גילי חסקין
[1] Thomas J. Barfield, Mongolia – Nomad Empire of the eternal blue sky) Boston University
[2] אביב נעמן הוא חבר, עמית, מזרחן ודוקטורנט בלימודי הודו. מדריך טיולים לאסיה.
[i] מתוך: Barfield, Thomas J., Something new under the sun – The Mongol Empire's innovations in steppe political & military strategy, 2002, 8th International Congress of Mongolists, Ulaan Baatar