האם ויתרנו על טורקיה?

חרם תיירותי על טורקיה

כתב: גילי חסקין, 30 בספטמבר 2023

ראו גם: אלבום תמונות מטורקיה – ספטמבר 2023  ; אלבום תמונות מחופי הים השחור ; אלבום תמונות מהשביל הליקי;

אלבום תמונות מטיול לקפדוקיה, אוקטובר 2020; אלבום תמונות מפמפיליה וקיליקיה.

הרשתות החברתיות מלאות בהצהרות ובהתחייבויות, שלעולם לא תדרוך כף רגלנו בטורקיה ונשבעים להחרמת הטורקים לעולם ועד. הגולשים מתחרים זה בזה ברטוריקה, בהתלהבות ובשצף קצף.

האם לא איבדנו את הפרופורציה?

נשיא טורקיה רֵגֵ'פּ טָאִיפּ אֶרְדוֹאָן מקומם. ללא ספק.

ישראל מלקקת את פצעיה, אחרי טבח נורא. ישראל יצאה למלחמת מגן בעזה. להגן ולא כדי לנקום, כפי שקראו מתלהמים בתקשורת וברשתות החברתיות. נקמה היא רגש טבעי, אבל איננה תכנית עבודה. ישראל יצאה למלחמה, בתקווה למגר אויב מר, שלא רק שחט את אזרחיה השלווים, אלא גם מצהיר ומבטיח שיעשה זאת שוב.

בעת צרה לישראל, יוצא ארדואן וטוען בעזות מצח, שמדינת ישראל היא מדינת טרור. זה מרתיח את הדם. אין לי טענות נגד מי שלבו נכמר נוכח ילדים הרוגים בעזה. גם הם בני אדם. אינני מסכים להפסקת אש בעת הזאת, אבל מבין ללבו של מי שדורש אותה. ארדואן לא הסתפק באיזון לא קדוש, אלא הכריז על ישראל כצד המרושע. הוא לא אצר כוח ולדבר בגנות החמאס, אפילו לא בגנות מעשיו הנפשעים. זה מצער, מכעיס ואפילו מעליב.

התגובה הישראלית הפבלובית, כפי שבאה לידי ביטוי, בעיקר ברשתות החברתיות, היא החרמה. הגולשים מסיתים כנגד מי שמוכר עגבניות מיובאות מטורקיה ולועגים לאלו שייסעו לנופש "הכול כלול".

באמת?

אני ממשפחת חקלאים. צריך להגן על החקלאות שלנו, שאינה רק צורך, אלא גם ערך. אבל אם אין לחקלאות יכולת לספק את צורכי השוק?

אני מניח שנראה בקרוב מחסור בתוצרת חקלאית והמחירים יאמירו. בטוחים שזה אינטרס ישראלי?

למרות כל המשברים ביחסים הדיפלומטיים עם טורקיה, מאז עלה ארדואן לשלטון, הוא לא פגע ביחסי הסחר האזרחי בין שתי המדינות. הקהילה העסקית בטורקיה, שרואה חשיבות ביחסים עם ישראל, טרחה להבהיר לארדואן את הדברים, מה שמסביר את הפער בין האיבה המדינית לשגשוג המסחרי. ואכן, לפי נתוני משרד הכלכלה שפורסמו בתחילת יולי, בשנת 2021 , הגיע הסחר הדו-צדדי בין שתי המדינות לשיא של 7.7 מיליארד דולר, עלייה של כ-30% בהשוואה לשנת 2020. לפי הערכות, יש כיום כ-3,000 חברות ישראליות וטורקיות, המעורבות בסחר בין שתי המדינות.

בטוחים שכדאי להפסיק את זה?

טוב שהרגש מוליך אותנו. לא כדאי לתת לו לנהל אותנו.

אדם קרוב אצל עצמו ואני נדרש בעיקר לתיירות הישראלית לטורקיה, שזוכה לקיתונות של בוז ומכונה "הכול כלול". התגובה המידית והמובנת, היא מחיקה הפגנתית של טורקיה, ממפת הנסיעות. למען האמת, גם אני נהגתי כך, בפרץ של כעס, אחרי אחד המשברים ביחסי ישראל וטורקיה

ראו באתר זה: האם איבדנו את טורקיה? (2009)

גם כעס אינו תכנית עבודה. אני מבחין בין כעס על ממשלת טורקיה, לבין החרם התיירותי על טורקיה, שלא יורגש נוכח המאסה התיירותית הגדולה לטורקיה ויעניש רק אותנו.

טיול לטורקיה הוא חוויה נופית, תרבותית, היסטורית, ארכיאולוגית, אמנותית ואתנית. זהו אחד הטיולים הטובים בעולם. סיור בטורקיה משלב אתרים היסטוריים רבי רושם, עם נופים רבי עצמה, בין הים התיכון לים השחור. הרי הטאורוס (Tauros), שלהם נוף ים תיכוני פראי, של הרים גירניים ויערות של ארזים. הרי הפונטוס (Pontos) ובהם יערות של אשוחים ושיחי רודונדרום, שבראשית הקיץ צובעת את ההרים בוורוד. יש בו את הר אררט, שפסגתו המושלגת מזדקרת לגובה של 5,148 מ'; 300 מ' גבוה מהמונט בלאן.

יש בו הרים מושלגים, קניונים, יערות עד, אגמים, צוקים, מפרצים וארובות הטוף של קפדוקיה. מעבר לנוף, שקצה למצוא מגוון ממנו, טיול בטורקיה מזמן מפגש עם הציוויליזציות העתיקות שפרחו על אדמתה הפורייה של אנטוליה.

כאן נמצא גבּקליטפּה (Göbeklitepe), שהוא אתר ארכאולוגי-פרהיסטורי, בן כ-11,500 שנים. האתר נבנה על ידי ציידים-לקטים, בראשית התקופה הנאוליתית. התגלו בו מבני אבן מונומנטליים, מהעתיקים ביותר הידועים כיום, ועליהם חריטות בדמות בעלי חיים ועיטורים אחרים. חוקרי האתר מפרשים אותו כמצבור מקדשים ששימש כמרכז אזורי להתכנסות ופולחן, מהעתיקים ביותר של האנושות. אתר ששינה את הבנתנו ההיסטורית.

כאן נמצא גם צ'טאל הויוק (Çatalhöyük), האתר העתיק ביותר בעולם, בו התפתחה המהפכה החקלאית, החשובה בתולדות האדם. כאן צמחה האימפריה החיתית, שאת עקבותיה הבנויים אפשר למצוא רק באנטוליה: מקדשים, תבליטים על קירות סלע, חומה אדירה וחלקלקה מרשימה, בעיר העתיקה חַתּוּשַש (Hattuşaş) ובמקדש הסלע יזיליקאיה (Yazılıkaya). כאן נמצא רצף של תרבויות, כמו איאוליה בצפון מערב. כמו יוניה, בה פרחו הפילוסופיה, ההיסטוריוגרפיה, המתימטיקה, ספרות המשלים, המדעים והאומנויות היווניות, במאה ה-6 לפני הספירה. כאן צמח תשבץ של עמים אנטוליים, שהפרו את התרבות היוונית והושפעו ממנה: כאילו הם הלודים, הפריגיים, הקארים, הליקיים. כאן נבנו המקדשים היוונים העולים ביופיים על אלו שביוון גופא. כך למשל, דידימה (Didima), שהעמודים הענקיים שהוצבו בו, יכולים להוות אתגר לאדריכל גם כיום. כאן נבנו האתרים ההלניסטיים המרהיבים, שמיטיבים לשלב בין האומנות היוונית, לזו המזרחית. ידוע במיוחד הוא נמרוט דאג (Nemrut Dağ) ובו היכל קבר עם אלים פרסיים ויוונים גם יחד. יש כאן אתרים רומיים מרהיבים, שנבנו דווקא כאן, כמו למשל, אפסוס (Ephesus), שהיא מושלמת כמעט. הודות לעושר הרב שהצטבר כאן בידי השליטים, הודות לקרקע הפורייה ולדרכי הסחר. כאן היה מרכזה של האימפריה הרומית המזרחית, שפרחה עוד אלף שנים, לאחר שרומא, הוחרבה על ידי הוונדלים. ביזנטיון היתה משלוש רב עצמה, שלו שלושה קדקודים: תרבות הלנית, ארגון וסדר רומאים ודת נוצרית. התרבות הביזנטית השאירה אחריה פסיפסים מרהיבים ונכסיות שנראות כהיכלו של שלמה המלך. הידועה שבהן היא הגיה סופיה, אותה בנה הקיסר יוסטיניאנוס,  ולה החלל הגדול ביותר בעולם, עד המצאת הבטון.

זהו מפגש גם עם כנסיות גאורגיות, מתקופתה של המלכה הגאורגית המיתית תמרה ומגוון של מבנים ארמניים. מפגש עם המדרסות הסלג'וקיות, על אריחי החרסינה שלהן והמינרטים המעודנים, המפוסלים בלבנים. יש כאן מסגדים עות'מניים רבי רושם, המשלבים באדריכלות שלהם גם אלמנטים ביזנטיים וארמניים. לצד כל אלו, גם מלאכות יד מסוגים שונים ובעיקר שטיחים, שכל אחד מהם מספר סיפור. יש בטורקיה שווקים ססגוניים, אוכל משובח ועושר פולקלוריסטי. לא פחות חשוב, הטיול בטורקיה מזמן מפגש עם אנשים רבים מאד, שאינם יודעים שהם צריכים לשנוא אותנו.

במאה ה-16, לאחר שהמלכים הקתולים גירשו את יהודי ספרד, הזדרז השולטן העות'מני, בייזיד השני, ירום הוד, להציע להם מקלט באימפריה העות'מנית. לא תמיד דרכם היתה סוגה בשושנים. בניגוד למיתוסים, המגזימים לצד השני, היו תקופות בהן סבלו השפלה כיהודים , אבל מהם כל אלו לעומת גזרות ת"ח ות"ת? לא היה כאן חלמניצקי, לא פרעות "סופות בנגב". בכל שנות קיומה של היהדות בטורקיה (היהדות הרומניוטית קיימת כאן למעלה מ-2000 שנה), לא ספגו היהודים ולו קמצוץ מהאנטישמיות שחוו יהודי אוקראינה, ליטא, רוסיה ופולין. למרות זאת, מכאן הגיע שבתאי צבי, שהקים תנועה משיחית שסחפה את כולה עולם היהודי במאה ה-17.

אין טעם לקשור בין פרנסתי כביכול, לבין המוטיבציה שלי לדבר טובות בטורקים, אציין שיש לי עוד כמה יעדים להדריך בהם. בכלל, עדיף לדון לגופו של עניין ולא לגופו של אדם.

"השבת השחורה" תפסה אותנו בטורקיה, המומים וחרדים. למעט ארבעה מטיילים שהחליטו לחזור, כל הייתר העדיפו להמשיך את הטיול. גם אם לא בחדווה רבה. לא היינו מסוגלים להתנתק מהזוועות שרדפו אחרינו דרך הסרטונים והחדשות, אך בו זמנית, התפעלנו מכול מה שיש לטורקיה להציע. כולל המפגש עם אנשיה. במשך עשרה ימים תמימים, בעצם ימי המלחמה, לא נתקלנו ולו בגילוי אחד של עוינות. נהפוך הוא, בכל מקום נתקלנו בתגובות אוהדות , מזועזעות ומשתתפות בצער. בחנות שטיחים גדולה, בעל המקום הזיל דמעות מרוב צער. בכול דוכן קבלה, פתח הפקיד בתנחומים. אשתו של המדריך המקומי וכמה מחבריו, הגיעו למלוננו, כדי לנחם. לא כולם כמובן, אבל התגובה האלימה ביותר בה נתקלתי, גם אם לא הפעם היתה: ""Israel is no Good

אני לא מתעלם מהפגנה מכוערת שהיתה באיסטנבול. התכווצתי לראות המונים שואגים בגנות ישראל. אולם לטעמי ההפגנות שהיו באירופה ובארצות הברית היו מכוערות פי כמה. אף אחד לא קרא להחרים, בגלל ההפגנות הללו, את צרפת, בריטניה, או ארצות הברית, שם נרצח יהודי בלהט האירועים.

בכלל, יש בטורקיה 84 מיליון תושבים, לכן ראוי ונכון להחרים אותם בגלל כמה אירועים מחליאים, שרובם בוצעו כנראה על יד פליטים מסוריה? האם עלי לוותר על מפגש רב עצמה, עם העקבות שהותירו כאן הגאורגים, הארמנים, הלאזים, הצ'רקסים והכורדים, בגלל ארדואן?

האם ידוע לכם שלפחות מחצית מהטורקים, מתעבים את ארדואן ויראים מהכיוון אליו הוא מוליך את טורקיה. מרבית האינטליגנציה, תושבי הערים הגדולות: איסטנבול, אנקרה, איזמיר ואנטליה, מייחלים לנפילתו. גם אותם צריך להחרים?

אינני מזלזל באזהרת המסע החמורה, שפרסם יועץ ראש הממשלה למלחמה בטרור. מדובר באחד היעדים האוהבים עלי. אני מתגעגע לפסיפסים הענקיים, לתמשיחי הקיר, למוזיאונים, למלאכות היד, לשווקים. אפילו לאנשים הטובים הרבים שניקרו בדרכי. לאחר שייקלו המים, ולאחר שאזהרת המסע תרד, אמהר לשוב לטורקיה. עם הזמן, אשתדל לחלוק עם מטיילים את אהבתי זו.