גילי חסקיןכתב: גילי חסקין: 03/12/2024
ראו באתר זה: סיור בצפון אוסטרליה; אולורו – הזמן והחלום, סיור בקווינסלנד. טסמניה וטרק אוברלנד
ראו קודם: הנחיות לסיור בדרום אוסטרליה.
לדעתי זו גולת הכותרת של דרום אוסטרליה.
קנגורו (באנגלית: Kangaroo Island) הוא האי השלישי בגודלו באוסטרליה, אחרי טסמניה והאי מלוויל (Melville Island). שמו בשפת הקארונה (Karuna) הוא "קרטא פינטינגה, (as Karta Pintingga), היינו, אי המתים.
האי קנגרו מרוחק 13 ק"מ מקו החוף של מדינת דרום אוסטרליה. חש בו קוו חוף פראי ומסולע, יערות ושטחי שיחים, ש-30% מהם מוגנים בשמורות טבע.
אורך האי 150 ק"מ ורוחבו נע בין 900 מ' – 57 ק"מ; כששטחו הכללי הוא 4,405 קמ"ר. היקפו הוא 540 ק"מ והנקודה הגבוהה ביותר בו היא בגובה 307 מ'. בין האי לחצי האי יורק שנמצא צפונית-מזרחית לו עובר "מצר החוקרים" (Investigator Strait) ובינו לבין קייפ ג'רוויס (Cape Jervis), עובר "מצר בקסטיירס" (Backstairs Passage).
האי קנגורו התנתק מן היבשת האוסטרלית לפני כ-9,000 שנים , בעקבות עלייה בגובה פני הים. כלי אבן שנמצאו בחפירות ארכאולוגיות באי מעידים כי אבוריג'ינים הגיעו לאי ככל הנראה לפני כ-11,000 שנים ושההתיישבות במקום נפסקה בשנת 200 לפנה"ס לערך. קיימות תאוריות שונות המנסות להסביר את היעלמות ההתיישבות האנושית באי: מגפות, מלחמה, נישואי קרובים שיצרו מומים, שינויי אקלים או הגירה המונית מן האי.
שמו של האי ניתן לו על ידי מגלה הארצות מתיו פלינדרס (Matthew Flinders), על שמו של הקנגורו האפור-מזרחי, הנפוץ מאוד באי. במקום פוגשים וולבי (Wallaby) רבים. ראו להלן. לחופי האי מצויות מושבות קינון גדולות של עופות וכן להקות של אריה ים Sea Lions)
ראו באתר זזה: טורפי הים.
האי מופה לראשונה על ידי הצרפתי ניקולס באודין (Nicolas Baudin) , שהגיע למקום זמן קצר אחרי פלינדרס ושהה במקום במקביל. עד היום שמם של אתרים רבים באי הם בצרפתית, כפי שניתן להם בידי באדוין.
בתחילת המאה ה-19 נוסדו באי מספר מושבות של ציידי אריות ים, ציידי לווייתנים, אסירים נמלטים ועריקים מספינות. הם הביאו נשים אבוריגיניות מטסמניה וחטפו אחרות מיבשת אוסטרליה. עד מהירה יצא לאי מוניטין של אחד המקומות המסוכנים באימפריה הבריטית. ב-1827, נערך מבצע בו נאסרו מרבית פורעי החוק והממשל הצליח להנחיל למקום, נורמות בסיסיות. בהמשך, מושבות אלו הפכו ליישובי קבע. מתיישבים ראשונים הגיעו לאי ב-1836, ויסדו בריבז פוינט (Reeves Point), ליד קינגסקוט (Kingscote). את הישוב הראשון בסאות' אוסטרליה . קינגסקוט יועדה בתחילה להיות בירת המחוז. מאוחר יותר נזנחה התוכנית עקב המשאבים המוגבלים באי.
כמחצית מהאי מאופיין בשטח מיוער שלא בורא. כרבע משטחי האי מוגדרים כשטחי פארק או שמורת טבע. האי קנגורו מפורסם בזכות החי המתקיים בו. מכיוון שכף רגלם של בני אדם לא דרכה באי במשך שנים, התפתחה שם בלא מפריע אוכלוסיית בעלי חיים וצמחים ייחודית.
באי מתגוררים כ-4000 תושבים. כמחצית מהתושבים מתגוררים בקינגסקוט. תושבי האי מתפרנסים בעיקר מחקלאות. בעבר עיקר החקלאות סבבה סביב רעיית כבשים ותעשיית הצמר, אך כיום גדל חלקן של תעשיית גידול הבקר וגידולים שונים כגון תפוחי אדמה, חיטה וענבים. בשנים באחרונות מתפתחת באי תעשיית יין ענפה, הכוללת כ-30 יקבים. כמו כן מייצרים כאן דבש מדבורים שהובאו מליגוריה שבאיטליה, גבינות מחלב כבשים וריבות מפירות ילידיים.
בנוסף לכך מהווה תעשיית התיירות גורם כלכלי חשוב באי. כ-140,000 תיירים בשנה פוקדים את האי, כרבע מהם תיירי חוץ.
נסיעה מאדלייד ל- Cape Jervis. הנסיעה "נטו" אורכת שעתיים. כדאי להקדיש לה שלוש שעות. תצפיות בדרך. נהיגה בדרך מתפתלת בנוף כפרי. מרביתה בשטח בנוי.
Sealink, המפעילה את המעבורות, בטלפון: 8688 8202 08, כתובת: 440 King William Street, Adelaide. המעבורות יוצאות בשעות הבוקר והערב.
טיסה- שדה התעופה המקומי של קנגורו איילנד ממוקם במרחק של 13 ק"מ מ – Kingscote, אבל כדאי לשכור רכב, כי אין שירותי תחבורה ציבורית כלשהם על האי. כמו כן ניתן לקבוע עם סוכנות תיירות הממוקמת על האי שתאסוף אתכם, אם מזמינים דרכה טיול באי. אפשרות נוספת היא להזמין Shuttle Bus מראש, בטלפון: 575 887 0427 (Kangaroo Island Transfers), או: 121 887 1300 (Smartcar). טיסה מאדלייד אורכת כחצי שעה
לינה מומלצת Mercure Kangaroo Island Lodge, אשר ב- American River. ישוב קטן הנמצא בין פנשו לקינגזקוט. נקרא על שם צייד אריות הים האמריקאים, שבנו כאן אונייה ב-1804. סמוך לעיירה לגונת השקנאי (Pelican Lagoon). ניתן לצפות שם בהאכלת שקנאים, מדי יום בשעה 17:00
בנוסף לעופות ים, אריות ים, וולבי ועוד, משגשגות באי אוכלוסיות של ברווזן וקואלות, שלא חיו באי במקור, אך הובאו למקום בידי המתיישבים. יש פרויקט של יערות אקליפטוסים שתולים. הביאו לשם קואלות. אלו התרבו באין מפריע. כמו כן, חיים באי, הרבה תוכים צבעוניים.
האי קנגורו מכונה על יד הקופירייטרים של לשכת התיירות "גלפאגוס של אוסטרליה". כינוי מוגזם. אבל המקום נפלא. מומלץ להקדיש לקנגורו איילנד Kenguru Island)), לפחות יומיים מלאים. יש אפשרות להצטרף לסיור מודרך, ברכבי שטח, בחוף הצפוני.. טלפון : +61 407 978 680 דוא"ל: [email protected]
אפשרות לסיור לילי.: NOCTURNAL TOURS
בכמה מקומות אפשר להצטרף לסיורים מודרכים, המאורגנים על ידי במקום מוציאים סיורים מודרכים מטעם הראשות האקולוגית DEH (. (Department for Environment and Water – Home
(https://www.environment.sa.gov.au/)
חלק מבעלי החיים נכחדו מאז הגעת בני האדם לאי, כגון אמו אי הקנגורו (Kangaroo Island Emu), שהיה מין אמו ייחודי לאי (שם מדעי: (D. novaehollandiae baudinianus. נכחד ב-1872, בגלל ציד והרס בתי הגידול של בשריפות. היא אחד משלושה מיני האמו שנכחדו באוסטרליה. קיימים כיום עד שלושה מיני אמו.
אֶמוּ (שם מדעי: Dromaius novaehollandiae) הוא עוף לא מעופף גדול ממשפחת הקזואריים, מסדרת העופות הקדומים חסרי השיניים. הוא אנדמי ליבשת אוסטרליה.
האמו הוא אחד העופות הגדולים בעולם, הוא קטן רק ממיני היען ומיני הקָזוּאָר[1]. גובה האמו הוא 1.75 מטרים בממוצע. משקלו 50–55 ק"ג, הנקבות שוקלות כ־5 ק"ג יותר מהזכרים. צבעו חום. נבדל מהקזואר בראשו ובצווארו, המכוסים בנוצות. הצוואר והרגליים ארוכים. בכפות הרגליים שלוש אצבעות גדולות (בהונות). הכנפיים קטנות ביותר ואורכן פחות מ־20 ס"מ.
האמו מיטיב לרוץ, ומסוגל להגיע למהירות של עד 50 קמ"ש בעתות סכנה. הוא מיטיב גם לשחות במים. שמם ניתן להם בשל הצווחה "אי־מווו", שהזכרים משמיעים. הנקבות משמיעות קולות המזכירים פיצוצים מהדהדים. האמו מוכרח להיות בקרבת מים זכים. לעיתים יצטרך לצעוד מאות קילומטרים כדי להגיע מאתר מזון אחד למשנהו. רגליו הגדולות והשריריות מסייעות לו בהליכות ארוכות, במהירות קבועה של כ־7 קמ"ש בערך.
האמו אוכל רק את החלקים המזינים ביותר של הצמח: זרעים, פירות, פרחים ונצרים. יימנע מאכילת עשבים, עלים או גבעולים נטולי פרחים, גם אם הישרדותו מותנית באכילתם. חרקים וחולייתנים קטנים מהווים חלק מתזונתו, כאשר תפיסתם נוחה. האמו בולע כמות נכבדת של אבני חצץ המסייעות לו בעיכול המכני של המזון הצמחי שמתרחש בזפק. האמו אוגר כמויות גדולות של שומן, שבהן הוא משתמש בחיפושיו הארוכים אחרי מזון, וממשיך בתפקוד רגיל גם בהשילו מחצית ממשקל גופו.
שיטת הרבייה של האמו היא פוליאנדריה, משמע שהנקבה מזדווגת עם יותר מזכר אחד במהלך עונת ייחום אחת. הזכר הוא שדוגר לבד על הביצים ומגדל לבד את הצאצאים. בחודשים דצמבר וינואר הזכר מחזר אחר הנקבה, בונה את הקן בטריטוריה שלו, משמיע לנקבה קולות המזכירים הלמות תופים, וכך מזמין אותה להצטרף לנחלתו. הזוג עשוי להגן על הנחלה המשותפת שגודלה כ־30 קמ"ר במשך חמישה חודשים בטרם ההזדווגות. זאת מתחילה כאשר הזכר והנקבה עומדים צמודים, צווארם מכופף והם מנדנדים את ראשיהם המורכנים מצד לצד. בהמשך מתיישבת הנקבה והזכר מתיישב מאחוריה, נצמד אליה ומזדווג עימה. הוא תופס את עור עורפה במקורו תוך כדי השמעת קולות גרגור, לבסוף הוא קם ומתחיל בריצה ראוותנית סביבה בעוד היא ממשיכה לשבת.
הקן הגדול נבנה בכוך בקרבת צמחייה נמוכה וסבוכה, והוא מורכב מעשבים, עלים ושרכים. בתוכו מטילה הנקבה 15 עד 25 ביצים, שמשקל כל אחת כ-650 גרם. קליפת הביצה ירוקה-כחולה ומחוספסת.
לאחר מכן מסתיים תפקידה והיא עוזבת כדי להזדווג ולהטיל ביצים בקנים אחרים. הזכר הוא שדוגר על הביצים, ולאחר כחמישים ימים, כשיבקעו האפרוחים, צאצאיהם של הזדווגויות מרובות עם זכרים שונים, הוא יהיה צמוד אליהם ביער ויגן עליהם במשך כתשעה חודשים. כסות האפרוחים – בגווני חום עם פסי אורך לבנים – מקנה להם הסוואה מפני טורפים.
הזכרים אגרסיביים וטריטוריאליים ביותר לאחר שהאפרוחים בוקעים. הזכר מבריח את הנקבה (אם נשארה) מהטריטוריה ותוקף לעיתים קרובות בעלי חיים שונים כולל את האדם. משקלם של הנולדים כ־500 גרם. הזכר צמוד אליהם במשך תקופה ארוכה, אולם שובבותם הרבה גורמת להם לעיתים ללכת לאיבוד או לברוח. אפרוחים אלה נקלטים לעיתים אצל זכרים אחרים וגדלים עימם, ובלבד שהם קטנים מצאצאיו הטבעיים של הזכר המאמץ. בתום תקופת גידול הצאצאים, לאחר חמישה עד שבעה חודשים מבקיעת הביצים, מוכנים האפרוחים לשרוד לבדם. בגיל 2–3 שנים מגיע האמו לבגרות מינית ומוכן להקים נחלה ולהזדווג. האמו חי כ־5 עד 10 שנים ואף יותר מכך בתנאי שבי.
האויב העיקרי של הקזוארים הוא האדם. האמו שימש מקור מזון לאבוריג'ינים (התושבים המקוריים של אוסטרליה) ולאירופאים הראשונים ביבשת. לאבוריג'ינים היו מגוון שיטות ללכוד את האמו, לרבות דקירתם בחניתות, הרעלת מקורות המים, שימוש ברשתות וחיקוי קולותיהם. האירופאים הרגו באמו בטיעון כי המין פוגע ביבול הדגנים, לאו דווקא ניזון מהם אלא רומס אותם בדרכו למקורות המים. דוגמה לכך היא מלחמת האמו, שם למספר אירועים שהתרחשו במחוז קמפיון (campion) בדרום־מערב אוסטרליה בסוף שנת 1932. היתה זו שנת בצורת אשר גרמה לאמו לחדור באלפים ליישובי האדם בחיפוש אחר מים. צבא אוסטרליה, בהוראתו של שר ההגנה דאז ג'ורג' פירס (Pearce), שלח חיילים חמושים במקלעי לואיס שהרגו בשיטה זו מאות פרטים. לטענת השר, בנוסף לנזק הגדול ליבול בזמן בצורת, פרץ האמו חורים גדולים בגדר נגד הארנבונים (שהובאו על ידי האדם לצורכי ציד והתרבו, עד שגורמים לנזקים לחקלאו ולגינון) ועל כן מוצדק ההרג בהם.
יש להקדיש לאי לפחות יומיים מלאים.
באי רואים וולבי רבים. ווֹלַבִּי או וָלַבִּי (Wallaby) הוא שם כולל למספר מינים של יונקי כיס ממשפחת הקנגוריים, שאינם מונופילטיים (שהתפתחו מאב קדמון משותף)[2]. מקור השם "וולבי" בשפה האבוריג'ינית.
מיני הוולבי קטנים מהמינים המכונים "קנגורו" או "וולארו" (מהסוג Macropus), וכוללים את הקטנים שבקנגוריים, מבני הסוג פדמלון (padymelon) [3]. סוג של יונקי כיס ממשפחת הקנגוריים החיים ביערות מזרח אוסטרליה ובגינאה החדשה ואיי מאלוקו. אלו הם הקטנים שבבני משפחתם. בני סוג זה מגיעים לאורך של 29-67 ס"מ, זנב באורך 25-51 ס"מ ומשקל של 2-12 ק"ג[4]. הם בעלי גוף עגלגל עם פרווה אפורה עד חומה, בטן בהירה וראש גדול עם אוזניים עגולות ולסת קצרה. הרגליים הקדמיות קטנות בהרבה מהאחוריות העוזרות לנוע במהירות.
הוולבי הם חיים ביערות גשם, ערבות צפופות וגם בביצות לאורך מזרח אוסטרליה, טסמניה, גינאה החדשה ואיי מאלוקו. הם פעילי לילה הניזונים מצמחייה קרקעית כמו עשבים, פרחים ופירות שנופלים. להם עצמם יש מגוון טורפים הכוללים נחשים, טורפי כיס כמו השד הטסמני , נמיות הכיס ועיט מחודד-זנב. בשרם של קנגורים אלה נחשב למשובח גם אצל האבוריג'ינים ואצל המתיישבים האוסטרליים שצדים אותם. השם פדמלון הוא שיבוש של שמם בשפה האבוריג'ינית המקומית, paddymilla, שמשמעו "קנגורו יער קטן".
הם בעלי רגליים חזקות בדומה לקנגורו ויכולים לקפץ מהר כדי לברוח מטורפים. ברובם הם פעילי לילה, אם כי כמה מינים פעילים גם ביום. הם אוכלי צמחים המבלים זמן רב ברעייה של עשב. חלק מהמינים הקטנים מגוונים גם בעלים, פירות ואף חרקים.
האי היה מחובר לאוסטרליה. נותרו בעלי חיים כלואים, שהפכו לתת מינים. לחופי האי מתקיימים מושבות של פִּינְגְּוִוין זוּטָר (שם מדעי: Eudyptula minor). הוא הקטן במיני הפינגווינים. הוא חי לאורך חופי ניו זילנד, ארכיפלג צ'טהאם, טזמניה ודרום אוסטרליה. באוסטרליה הם מכונים "פינגווין פיה" (fairy penguins) בשל גודלם הקטן, ובניו זילנד הם נקראים "פינגווין כחול קטן" (little blue penguins) בשל צבע נוצותיו. בשפת המאורים נקראים "קורורה" (kororā).
פינגווין הזוטר הוא הלילי ביותר מכל מיני הפינגווינים. ביום הוא משחר אחר מזון בים או ישן בקנו. במהלך השנה כולה הם חיים במושבות גדולות המכילות מספר רב מאוד של פרטים. הקן נבנה בתוך מאורה או מתחת לשיח, ושם גם מוטלות הביצים וגדלים הצאצאים; הקן בדרך כלל מצוי בסביבות חוף הים. הפינגווינים הזוטרים מגיעים לבגרות מינית בגיל 2 או 3 שנים.
תזונת הפינגווינים הזוטרים משתנה בין האוכלוסיות השונות, אולם בדרך כלל היא מבוססת על דגים, דיונונים, קריל ובעלי חיים ימיים קטנים שונים. לפעמים הם אף שולים בעלי חיים דוגמת סוסוני ים או סרטנאים מקרקעית הים. המזון נבלע בשלמותו מתחת למים, ולא מבותר על ידי המקור. בגלל מבנה גופם והשימוש היעיל שהם עושים בכנפיהם כדי לנוע במים, הפינגווינים הזוטרים מסוגלים לצלול בצורה טובה מאוד. בדרך כלל, הצלילה מתבצעת לעומקים של בין 10 ל־30 מטרים, ולעיתים רחוקות אף לעומקים של 60 מטרים. עם זאת, עיקר התזונה מתבצעת עד לעומק 5 מטרים. כאשר הפינגווין יתקל בלהקת דגים הוא יקיף אותה מספר פעמים ואז יצלול למרכזה בעודו לוכד דג. תנודות באספקת המזון עשויה להסביר את חילוף החומרים האיטי במין, בהשוואה למינים קרובים.
ראו באתר זה: הפינגווינים
אחת הסיבות לכך שהאי מהווה בית גידול כה משגשג למינים רבים, הוא משום שבניגוד לשאר היבשת, אל האי קנגורו מעולם לא הגיעו מינים פולשים מזיקים כגון ארנבון, שועל וחתול הבית. בהתאם לכך, ננקטים צעדים, מחמירים כדי לוודא שמינים פולשים לא יכנסו לאי.
זה המקום לפגוש את הברווזן וקיפודן הנמלים. הם מהווים את יונקי הביב היחידים החיים בימינו בעולם. בניגוד ליונקי שליה, לביבאים יש פתח יחיד באחורי גופם, הקרוי פתח ביב (Cloaca), המשמש אותם גם להפרשות שתן וצואה וגם לרבייה. מכאן שם הסדרה כולה. טמפרטורת הגוף שלהם נמוכה בהרבה משאר היונקים. הנקבה חסרת רחם ובמקום תהליך ההיריון, היא מטילה ביצים ודוגרת עליהן. קליפת הביצים אינה קשה אלא דמוית עור. לצאצאים יש "שן ביצה" (כמו אצל חלק מהזוחלים והציפורים), שבעזרתה הם מצליחים ליצור פתח בקליפה. לאחר בקיעתם הם ניזונים מחלב המופרש מנקבוביות בעור הבטן של אימם. נוירוני השמע שלהם אינם סגורים בתעלת עצם, בניגוד לרוב היונקים, למעט עטלפים מסוימים[5].
ליד הנמל בפנשואו (Penneshaw), מושבה של קורמורנים לבני חזה ושחפים. מאד מרשים. אם יש זמן, אפשר לנסוע מפנשואו דרומה – מזרחה, למפרץ Anteshamber. יפה אחר הצהרים. הלאה משם, דרומה –ממזרחה – Cape Willoughby. נמצא שם מגדלור יפה. במקום מוציאים סיורים מודרכים מטעם ה-DEH . (Department for Environment and Water – Home)
(https://www.environment.sa.gov.au/)
שמורת חוף אריות הים.- Seal Bay . תצפית מהרמפה. אפשר להצטרף לסיור מודרך, על החוף עצמו. הסיור מאורגן על ידי ארגון DEH
ראו באתר זה: טורפי הים.
בהמשך, עצירה ב-Little Sahara. אזור של דיונות. המקום פרטי, אך הכניסה ללא תשלום. דיונות יפהפיות. ניתן לשכור סנואו בורד (Snowboard). במקום מארגנים טיולי טרקטורונים ועוד.
Vivonne Bay. תצפית על מפרץ יפהפה.
Kelly Hill. היא מערת נטיפים יפהפייה. הכניסה רק בסיור מודרך וההדרכה מעולה. על ידי DEH. המדריך הראשי מאיר בפנס אולטרה סגול . הנטיפים מקבלים אפקטים נהדרים.
שמורת הטבע של מפרץ הנסון Hanson Bay)). מקום נפלא לראות קואלות על העצים.
קוֹאלה (Koala) – הוראת שמה בשפת האבוריג'נים באוסטרליה: "חיה ללא מים") היא חיית כיס. מין אנדמי לאוסטרליה,
נפוצה בטבע ביבשת אוסטרליה בלבד, על אף שהקואלה אינה שייכת למשפחת הדוביים, נפוץ בקרב הציבור הכינוי "דב קואלה" אשר מוצמד לחיה. זאת בשל דמיונה החיצוני לדובים; ככל הנראה, המתיישבים האירופאים הראשונים באוסטרליה, חשבו את הקואלה לסוג של דב. אף שמה המדעי מכיל את המילה arktos שמשמעה ביוונית הוא דב. למעשה, שייכת הקואלה לסדרת הקנגוראים. אורך גופו עד 80 ס"מ. חסר זנב. צבעו אפור.
.לקואלה פרווה פלומתית ורכה, רובה בצבע אפור, על כל גופה; אזור הבטן, הלסת התחתונה והאוזניים לבנות. אפה של הקואלה גדול יחסית ושחור, וצורתו כעין אליפסה. אורכו של פרט בוגר הוא כ-70 סנטימטרים. לקואלה אין זנב. הקואלה ניחנה בפרווה היעילה ביותר מבין חיות הכיס, העמידה מאוד מפני רוחות וגשם. פרוותה של הקואלה מבודדת את גופה מפני נזקי החום והקור, ואף מחזירה את קרינת השמש בחלקה הפנימי, ובכך היא מאפשרת לה להתמודד עם הקיץ האוסטרלי שעשוי להגיע גם ל-50 מעלות צלזיוס.
לקואלה טפרים חזקים מעוקלים וחדים, המותאמים היטב לטיפוס על עצי האקליפטוס. בכפות ידיה של הקואלה יש שני "אגודלים" המאפשרים לה אחיזה טובה גם בענפים קטנים. פלג גופה העליון החסון, ושרירי גפיה העליונים, תורמים יחדיו גם הם ליכולות הטיפוס והאחיזה שלה. מבנה האגן של הקואלה, והאחיזה החזקה של טפריה בעץ, מאפשרים לה לישון על העץ ללא חשש מנפילה.
הקואלות מבלות את מרבית זמנן, כ-18 שעות ביממה, בשינה. בשאר הזמן הן תרות אחר מזון האקליפטוס הוא גם מזונה היחיד של הקואלה. עלי האקליפטוס שכ-50 אחוזים מהם מים, מספקים לקואלה את המזון והמים להם היא זקוקה לקיומה. הקואלה מעדיפה עלים צעירים של מספר מיני אקליפטוס מסוימים, ועל כן היא נודדת בין עצים שונים בעונות השנה השונות בחיפוש אחר מזון. הקואלה אינה צורכת נוזלים על ידי שתייה, אלא במקרי קיצון של בצורת או שריפה. שיניה של הקואלה נשחקות בעת לעיסת עלי האקליפטוס אך אינן גדלות מחדש כך שלבסוף הקואלה מתה מחוסר תזונה.
בטבע אורך החיים הממוצע של הקואלה הוא 10–14 שנים.
הבגרות המינית, בגיל ארבע שנים. היריון נמשך 45 ימים. נקבת הקואלה ממליטה אחת לשנתיים גור יחיד, אותו היא נושאת בכיסה, כיתר חיות הכיס, במשך שישה חודשים. עם תום תקופה זו, מטפס הגור על גבה של אמו ונשאר צמוד לגבה עד לגיל שנה לערך. תהליך הרבייה מתרחש בקיץ בלבד. משום שתזונתן כה דלה בקלוריות, נקבת הקואלה אינה מסוגלת להשקיע אנרגיה גם בהנקה וגם בחימום גופה במקביל. על כן, התהליך מתרחש בקיץ בלבד.
הקואלה נטרפת בעיקר על ידי כלבי הדינגו וכלבי הבית, אשר גורמים ל-43% משיעור התמותה שלה. היא גם עשויה לסבול מסוגים שונים של טפילים; מספר מיני זחלים אשר התגלו חיים בגופה, גורמים לה לבעיות שונות, ביניהן פגיעה במחזור הדם ובכבד.
יש משהו שוב הלב בקואלה, אבל אין לנסות ללטף אותו. זהו אינה חיית מחמד. עלול לנשוך.
בסוף שנת 2019 נודע ששליש מאוכלוסיית הקואלות באוסטרליה הושמדה יחד עם עוד כחצי מיליארד בעלי חיים נוספים בעקבות גל השריפות שהכה במדינה. הפארק הלאומי פלינדרס צ'ייס (Flinders Chase – ידוע כמקלט לחיות בר אוסטרליות, לרבות הקנגורו, הוולבי, הקואלות וקיפודני הנמלים. ניתן לראות בקלות יחסית, קואלות היושבות על העצים. . .
זה המקום לפגוש את קיפודן הנמלים האוסטרלי ואת הברווזן, שניהם משתייכים לסדרת יונקי הביב, או ביבנאים (Monotremata). סדרה זו כוללת את היונקים הפרימיטיביים ביותר בימינו . חום גופם משתנה בין 26° ל-39° – הם היונקים היחידים שמטילים ביצים. בגופם קיים ביב (Cloaca) הוא חלל משותף למוצא הצינורות של העיכול, השתן והרביה. הגפיים מאוזנים (אופקיים) בחלקם ואינם זקופים, כמו בכול היונקים. מטילים ביצים ודוגרים עליהן.
אחד המינים המצויים הוא קיפודן נמלים אוסטרלי (שם מדעי: Tachyglossus aculeatus) מין ממשפחת הקיפודניים. המאובנים המוקדמים ביותר של קיפודן הנמלים האוסטרלי תוארכו לסוף תקופת הפלייסטוקן[6].
מבחינה טקסונומית, קיפודן הנמלים האוסטרלי משתייך למשפחת הקיפודניים, מקור שמו של הקיפודן הוא בחזותו החיצונית (דמיונו לקיפוד), באזור תפוצתו העיקרי (אוסטרליה) ובתזונתו (נמלים). גופו של קיפודן הנמלים האוסטרלי מכוסה בפרווה ובקוצים, והוא בעל חוטם ארוך במיוחד. לשונו דביקה, חזקה וארוכה, והוא שולה באמצעותה חרקים ממחילותיהם ואוכל אותם.
שמו של הסוג, "Tachyglossus", משמעו "לשון זריזה", והוא מתייחס למהירות הרבה שבה הקיפודן משתמש בלשונו על מנת ללכוד נמלים וטרמיטים. שמו הספציפי של המין, "aculeatus", משמעו "קוצני" או "בעל קוצים".
אורכו הממוצע של קיפודן נמלים נע בין 30 ל-45 סנטימטרים, חוטמו ארוך ומגיע ל-7.5 סנטימטרים, ומשקלו נע בין 2.5 ל-8 קילוגרמים. חסר זנב. הצוואר קצר וקשה להבחין בו, ולכן נראה שהראש מחובר ישירות לגוף. אוזני הקיפודן מצויות בשני צידי הראש והן חסרות אפרכסת חיצונית. עיניו קטנות ומצויות בבסיס חוטם שצורתו משולש, ואילו הנחיריים והפה מצויים בקצה החוטם. הקיפודן אינו מסוגל לפתוח את פיו לרוחב העולה על 5 סנטימטרים.[7]. מרבית גופו מכוסה בקוצים בצבע קרם. האזורים שאינם מכוסים בקוצים, הם צידו התחתון, הפנים והרגליים. הקוצים עשויים בעיקר מקרטין ואורכם עשוי להגיע לכחמישה סנטימטרים. בין הקוצים ישנה פרווה שגון צבעה יכול להיות דבש, אדמדם-חום כהה ואף שחור; גם צדו התחתון של הקיפודן וזנבו מכוסים בפרווה.
גפיו של הקיפודן מותאמות לחפירה מהירה – הן קצרות ובקצותיהן טפרים חזקים. בדומה דווקא לזוחלים, גפיו של קיפודן הנמלים (בדומה ליונקי הביב האחרים) לא גדלות אל מתחת לגופו, אלא יותר לצידי גופו. הטפרים שברגליים האחוריות ארוכים ומעוקלים לאחור, מבנה שמאפשר לקיפודן לנקות ולטפח את קוציו. בשונה מהברווזן, שחום גופו נמוך מהרגיל בזמן תרדמת חורף, טמפרטורת הגוף של הקיפודן יכולה לרדת אף לכדי חמש מעלות צלזיוס בלבד. הקיפודן אינו מאבד חום על ידי נשיפה או הזעה, ולכן בשעות החום הוא נמנע מכניסה לאזורים החשופים לשמש.
בסתיו ובחורף הקיפודן נכנס לעיתים לתרדמת חורף עמוקה או למצב של נמנום (האטה במטבוליזם, Torpor). בשל טמפרטורת הגוף הנמוכה שלו, הקיפודן הופך לעצל ואיטי במזג אוויר חם מאוד או קר מאוד. לזכרים יש אשכים פנימיים, ללא שק אשכים חיצוני, והפין שלהם חריג בשל ארבע הבליטות המצויות בקצהו. בגופה של נקבה הרה מתפתח כיס בצידו התחתון של הגוף ובו היא מגדלת את ולדותיה.
כאשר הקיפודן חש מאוים, הוא מתכווץ לצורה של כדור. צורת הכדור מאפשרת לקיפודן להגן על בטנו בעזרת קוציו החדים. לקיפודן חוט שדרה קצר מאוד יחסית ליונקים אחרים, המגיע עד לבית החזה בלבד[8].
הקיפודן ניזון מחרקים, בעיקר מנמלים ומטרמיטים. שרירי הפנים, הלסת והלשון של הקיפודן מותאמים לציד טרפו. לשונו של קיפודן הנמלים היא איבר הציד שלו (אין לו שיניים). באמצעותה הוא לוכד חרקים המהווים את מזונו, והיא יכולה להישלף למרחק של 18 סנטימטרים מחוץ לחוטמו. הלשון מכוסה בריר ההופך את הלשון לדביקה, ולכך שני יתרונות: מהירות הלשון גבוהה יותר בשל היותה חלקה, ונוכחות החלבון מאפשרת הדבקת נמלים וטרמיטים ללשון. הוצאת הלשון נעשית על ידי כיווץ שרירים טבעתיים המשנים את צורתה של הלשון ודוחפים אותה החוצה. זרם הדם המהיר הפורץ ללשון בזמן יציאתה החוצה מקשיח אותה, ומשום כך, לשון הקיפודן יכולה לחדור לאדמה קשה או לעץ. נסיגת הלשון חזרה לחוטם נעשית בעזרת כיווץ של שני שרירים פנימיים ואורכיים. הלשון נעה במהירות רבה, ובמדידה נמצא כי היא עשויה לנוע פנימה והחוצה בקצב של כ-100 פעמים בדקה[9].
חוש הריח שלו מפותח למדי, ומשמש לזיהוי טרף ולזיהוי בני המין השני. עצב הראייה שלו רגיש מאוד, ונראה כי הוא בעל יכולות אבחנה ויזואלית וזיכרון מרחבי[10].
קיפודן הנמלים האוסטרלי יכול להתקיים בכל מקום שיש בו אספקה מספקת של מזון, אם כי הוא יכול לשרוד ללא מזון במשך מספר שבועות. הקיפודנים מאתרים את מזונם באמצעות חוש הריח שלהם והחיישנים שבקצה חוטמם. עיקר מזונם הוא נמלים וטרמיטים. בסביבות החודשים אוגוסט וספטמבר הקיפודנים מסתערים על תליה של נמלת הבשר (Iridomyrmex detectus) ואוכלים את הנקבות השמנות. על מנת להוציא את טרפם מהאדמה ולהכין לעצמם מחסה, הם משתמשים בטפרים שבכפות רגליהם הקדמיות. חוש הראייה שלהם חלש יחסית, והם אינם משתמשים בו: הם מאתרים את טורפיהם באמצעות שמיעתם הטובה. אם הם חשים מאוימים ואין מחסה קרוב, ייתכן שיתחפרו באדמה במהירות. במהלך התחפרות זו, הם מכניסים את בטנם לחור קטן שהם חופרים באדמה, ומשנים את צורתם לצורת כדור. צורה זו משמשת אותם להגנה מפני טורפים.
אחת לשנה מטילה הנקבה 1-3 ביצים והן נדגרות בכיס מיוחד (מעין כפל עור) המופיע על בטנה של האם.
בגל השרפות באוסטרליה (2020-2019), שבו מתו מעל למיליארד בעלי חיים, התברר כי הקיפודן פיתח שיטת התגוננות מפני שרפות: הוא מסתתר במחילה עמוקה באדמה ומוריד מאוד את טמפרטורת גופו[11].
בַּרְוָזָן או פלטיפוס (שם מדעי: Ornithorhynchus anatinus), הוא מין יונק ייחודי, בעל פה הדומה למקורו של ברוז. ומטיל ביצים . מין יחידי במשפחת הברווזניים. זהו המין היחיד בסוגו והיחיד החי במשפחה. הברווזן מוגדר מאובן חי, והוא בין היונקים המיוחדים בעולם: הוא נמנה גם עם הקבוצה הנדירה של יונקים ארסיים. הברווזן חי באוסטרליה וסביבתה בלבד. אורך גופו 40 ס"מ, זנבו 15 ס"מ.
גופו של הברווזן, כמו גם זנבו השטוח, מכוסים בפרווה חומה וצפופה, שלוכדת בחובה שכבה מבודדת של אוויר, המסייעת בשמירה על חום הגוף. הברווזן אוגר בזנבו עתודות שומן. בין חמש האצבעות, בכול ארבע רגליו פרושים קרומי שחייה, הבולטים יותר בכפות רגליו הקדמיות. קרומי השחייה מתקפלים כאשר הברווזן צועד על קרקע יבשה. ברגליו האחוריות של הזכר קיים דורבן ובו עובר צינור שממנו נפרש ארס (הוא היונק הארסי היחידי) הזכרים משתמשים בארס כחלק מקרבות החיזור ולא כאמצעי הגנה או תפיסת טרף, לכן ארס הברווזן מיועד לגרום כאב ולא מוות. אצל בני האדם הארס גורם לכאב רב שאי אפשר לשככו באמצעות מורפיום. חוטמו גדול וגמיש, ומזכיר במאפייניו את מקורם של הברווזים. עם זאת, החוטם שלו שונה מהותית מן המקור המאפיין את העופות – בעוד שפיהם של העופות מצוי בינות לחלק העליון והחלק התחתון של המקור שנפתחים לחשיפת הפה, חוטמו של הברווזן הוא איבר חישה רגיש מגע ואיבר חישה חשמלי (נדיר ביונקי יבשה) ופיו נמצא מתחתיו. איברי החישה מסודרים בזוגות לאורך המקור, ובעזרתם הוא מסוגל לאתר טרף. ההשערה היא שהפרש הזמנים בין איבר חישה אחד לשני מאפשר חישוב מרחק מהטרף בדומה לחישוב סערת ברקים לפי הפרשי הברק והרעם. המקור הוא האיבר הדומיננטי במוח בדומה ליד אצל בני האדם. נחיריו ממוקמים על החלק העליון של החוטם. עיניו ואוזניו ממוקמות בשקעים קטנים הנמצאים מאחורי הנחיריים במעלה החוטם. השקעים הללו נאטמים בזמן שחייה[12]. הברווזן ניזון מתולעים ומחלזונות,, אותם הוא קולט, לאחר סינון המים, כדרך ברווז. הנקבה מטילה 1-3 ביצים , פעם בשנה. קוטרן 2 ס"מ. דוגר במחילה, על יד מים. משך הדריגה: שבועיים. הגורים פוקחים את עיניהם רק לאחר 11 שבועות. לאחר חודשיים נוספים, הם עומדים ברשות עצמם. אורך החיים 15 שנה.
נסיעה של 9 ק"מ מערבה והליכה של 2 ק"מ, לכול כיוון – ל-Snake Lagoon. אפשרות לטיול רגלי ב-Black Stump.
המשך דרומה, לסיור בין סלעי הגרניט המיוחדים (Remarkable Rocks)) ול- Cape du Couedic. המשך למגדלור של Cape Borda. לראות שם את קשת האדמירלים (Admirals Arch) המרהיבה, מקום מגוריהם של אריות ים פרוותיים. במקום מתקיימים סיורים רגליים מודרכים, מטעם ה-DEH.
למרות שפני השטח אינם דרמטיים, מציעים באזור מסלול טרק של חמישה ימים, שניתן לשבור לקטעים שונים. יתרונו, מפגש בלתי אמצעי עם בעלי חיים.
- Rocky River to Snake lagoon.
- To Cape du Couedic.
- To Sanderson Bay
- To Grassdale.
. 5. to Kelly Hills Cave
הערות
[1] קָזוּאָר (שם מדעי: Casuarius) הוא סוג של עופות גדולים, חסרי יכולת תעופה, המצויים ביערות הגשם של גינאה החדשה וצפון-מזרח אוסטרליה. זהו הסוג היחיד במשפחת הקזואריים (Casuariidae). הקזואר דומה בצורתו החיצונית ליען ולאמו. הקזואר המצוי, החי בגינאה החדשה, הוא העוף הרביעי בגודלו לאחר האמו ושני מיני היען. קזוארים שייכים לסדרת העופות הקדומים חסרי שיניים, שבה כלולים בין היתר גם האמו, היען והקיווי. הקזוארים, בניגוד לעופות הגדולים האחרים, הם שוכני יערות עבותים. הם מצויים בדרך-כלל ליד נתיבי מים, ומסוגלים לפלס את דרכם בזריזות בסבך ואף לשחות היטב. הם ניזונים מצמחים, פירות ובעלי חיים קטנים כדוגמת נחשים, צפרדעים וחלזונות.
לרגלי הקזוארים שלוש אצבעות. נוצותיהם צרות, מתולתלות וצבען שחור מבהיק. על ראשם "קסדה" קרטינית (החומר ממנו עשויות קרניים של בעלי חיים). הקסדה משמשת אותם כאיבר חיתוך לפילוס דרך בסבך היער וככלי נשק. לצווארם הקרח גדילים וקיפולי-עור בצבעים עזים האופייניים לכל מין. הנקבות גדולות וצבעיהן בהירים יותר. הקזוארים בדרך כלל ביישנים. הם בעלי חיים חשאיים של מעמקי היער, ומומחים בהיעלמות בסבך. בעת סכנה יעדיפו להשתטח על הקרקע, או יפתחו בריצה דרך היער, כשהם מסיטים את הענפים הצידה בעזרת קסדתם. עם-זאת, הם בעלי כוח רב ונחשבים מסוכנים אם נדחקו לפינה, הופתעו או חשים שאפרוחיהם בסכנה. רגליהם מצוידות בטפרים גדולים וחדים. מהלומה מכוונת היטב של אחת מרגלי הקזואר עשויה לגרום לפציעה קשה ואף להמית בן אדם. בשל כך הקזואר נחשב לעוף המסוכן ביותר בעולם, ובגני החיות יש התייחסות מיוחדת לתנאי הכליאה שלו.
[2] פילוגנטיקה, קבוצת אורגניזמים היא מונופילטית (מיוונית – גזע אחד) או הולופילטית אם כל האורגניזמים באותה קבוצה התפתחו במהלך האבולוציה מאב קדמון משותף, וכל הצאצאים של אותו אב קדמון נמצאים בקבוצה זו. להבדיל, אם קיימים צאצאים אשר אינם בקבוצה, הקבוצה תקרא קבוצה פרפילטית. אם הקבוצה אינה כוללת את האב הקדמון כלל, היא תקרא פוליפילטית. לדוגמה, כל האורגניזמים בסוג אדם, מגיעים ממשפחת ההומינידים, ולא ידועים צאצאים אחרים במשפחה זו. לכן הסוג הומו הוא קבוצה מונופילטית.
[3] הסוג פדמלון (padymelon. שם מדעי: Thylogale.
[4] הסוג הנכחד Macropus rufus הגיע לגובה של 2 מטרים ושקל מעל 170 קילוגרם והיה הוולבי הגדול מעולם.
[5] Warren Cornwall, How a disappearing ear bone turned bats into masters of echolocation, Science, 26 January 2022
[6] Murray, P.F., Late Cenozic Monotreme Anteaters, in Augee. M.L. (1982) Monotreme Biology, Royal Zoological Society of New South Wale, Sydney
[7] Murray, P.F. 1981. A unique jaw mechanism in the echidna, Tachglossus aculeatus (Monotremata). Australian Journal of Zoology 29: 1–5
[8] Hassiotis, M., Paxinos, G., and Ashwell, K.W.S. 2004. Anatomy of the central nervous system of the Australian echidna. Proceedings of the Linnean Society of New South Wales 125:287-300
[9] Doran, G.A. and Baggett, H. 1970. The vascular stiffening mechanism in the tongue of the echidna (Tachyglossus aculeatus). Anatomical Record 167: 197–204
[10] Burke, D. 2002. Win-shift and win-stay learning in the short-beaked echidna (Tachyglossus aculeatus). Animal Cognition 5:79 – 84
[11] Rismiller, P.D., Seymour, R.S., 1991. The echidna. Scientific American 264, 96-103.
[12] J.R.Grant. "Fauna of Australia chap.16 vol.1b". Australian Biological Resources Study (ABRS). Retrieved on 2006-09-13.