האופיום במשולש הזהב – ייצור ומסחר

 

 

 כתב: גילי חסקין

 

 

סמים משכרים היו מאז ומעולם.  לקיחת סמים היא דפוס של התנהגות חברתית בארצות רבות.  משך לקיחת סמים ותוצאות השימוש בהם תלויים במידה רבה, הן בנורמות חברתיות והן בקווי האופי של המשתמשים בהם.  היעדים המבוקשים על-ידי לוקחי הסמים הם:  מרגוע מכאב, מעייפות או דאגה, חגיגת אירוע חברתי וכן הרצון לעבור חוויה מיסטית או אחרת.  ישנם מקומות בהם לקיחת הסם הינו כמעט תנאי להתערות חברתית.  יש סמים המשמשים בחברות מסוימות בטקסים דתיים ויש חברות בהן הם אסורים.  המעמד הניתן למתמכר שונה בכל חברה.  הסמים מעוגנים היטב בתרבויות דרום אמריקה, המזרח הקרוב ודרום-מזרח אסיה.

 

השם "סומניפרום", בלטינית – "נושא שינה".   הפרג התרבותי (Papaver somniferum), הוא צמח חד-שנתי גבוה ממשפחת הפרגיים. הגבעולים זקופים, גובהם  60-1.20. הפרחים גדולים (קוטר של  10-12 ס"מ), בעלי  ארבעה עלי כותרת עגולים, או מרובי עלי כותרת.בעל פרחים לבנים או כחולים-ארגמניים. ההלקט גדול ומכיל זרעים שחורים אפרפרים או לבנבנים. פרחי הפרג התרבותי הם בעלי ערך קישוטי אך עיקר ערכו של הצמח טמון בשרף החלבי. הפרי, ההלקט, גדול (2.5-5.5 ס"מ), מלא גרגירים קטנים שחורים, משמשים לעשיית שמן פרג, ולמעשי מאפה.  

 
צילום: גילי חסקין

הפרג גדל באזורים תת טרופיים: תורכיה, מקדוניה, חצי האי סיני ועוד.  מפרג תרבותי מפיקים את השרף, המכיל אלקלואידים[1] שונים, הידועים בשם הכולל "אופיום" ומשמשים ברפואה: 

 

את הלקטים חורצים חרוצים קלים ונותנים למוהל לקרוש.  בשווקים מופיע האופיום בצורת לבנים שחורות או חומות.  גידול הצמח נאסר, מכיוון שמפיקים ממנו אופיום. הזרעים,  החסרים לחלוטין אופיום, משמשים לתיבול דברי מאפה ולהפקת שמן פרגים.  השימוש הראשוני מקנה עליזות ומרץ. סימני השימוש הכרוני: היעדר תאבון, חיוורון אפרפר, אישון מצומצם, רזון, ליאות עצלות ולבסוף הרעלת מורפין.

 

 
צילום:ארז הרשטדט

ראשית גידול הפרג היתה למען הזרעים, כבר בתקופה הניאוליתית (תק' האבן החדשה).  ידוע שהפיקו אופיום כבר בשומר ואחר כך במצרים, באשור ובהודו.  הפרג היה ידוע כסם רפואה במצרים העתיקה. הוא מוזכר בפפירוס אברס (Ebers Papirus) מ-1500 לפנה"ס, שהוא אחד המסמכים הרפואיים הראשונים בעולם.  בפלופונס שביוון היתה קיימת עיר בשם מקון – עיר הפרגים, במאה ה- 8 לפנה"ס. באודיסיאה של הומרוס, מסופר כי הלנה היפה רקחה שיקוי המכיל אופיום, "כדי להשקיט כל כאב ומחלוקת".  במאה ה- 4 לפנה"ס, שימש באומנות כסמלו של אל השינה.  כמו כן גידלו אותו בארם נהריים ובהודו.  

גם הרופא היווני פדניוס דיוסקורידס ( Pedanius Dioscorid ) במאה הראשונה לספירה כותב על השימוש בפרג ואחריו גם רופאים מפורסמים כגלנוס וכאבן סינא.  הפרג נזכר במשנה: "הארז והדוחן והפרגים והשומשומין" (חלה א': ד').

לסין ולדרום-מזרח אסיה הגיע רק בימי הביניים, על-ידי הערבים, בתקופתו של קובלי חאן. במאה ה-15 החלו להשתמש בו בסין, בעיקר בהקשר מיני. ב- 1650 התחיל המסחר בסין והחלו לעשן אותו, כשהוא מעורב בטבק.  מן המאה ה- 18 היתה סין הצרכן העיקרי של האופיום.  הסינים הנהיגו את האופיום כמטבע עובר לסוחר.  הראשונים שעסקו בסחר האופיום בין הודו לסין היו הפורטוגזים, לימים, "חברת הודו המזרחית", קבלה את המונופול על סחר האופיום, שכונה "בוץ שחור" ונהפך למקור עושרה.  מה שהוביל למלחמות האופיום (1840-1862).  בשנת 1815הצליח רוקח גרמני, לבודד את האלקלואיד הראשי של הסם, וכינה אותה 'מורפיום', על שמו של אל החלומות היווני.  השימוש במורפיום הפך לנחלת הכלל, לאחר שחברת הנסיעות  Bayer קידמה את מכירת המורפין כתרופת פלא ושיווקה את התרופה בגלולות, בקופסאות קטנות, שנשאו את הסמל של הגלובוס הכפול של "באייר".

 

צילום: גילי חסקין

הגידול החקלאי המכניס ביותר בין שבטי הליסו, המונג, מיין, להו וליסו הוא האופיום.  מעט מאנשי הקארן ואקה מגדלים אופיום. האופיום הוא מוצר חקלאי אידיאלי לעשיית כסף מהיר:

א. בעל נפח קטן וערך גבוה. 

ב. ניתן לגידול רק באזורים הגבוהים ולכן לא יוצר מתח עם התאים (בתאילנד) או הוייטים (וייטנאם), יושבי האזורים הנמוכים.  

ג. אינו מתקלקל. 

הגידול כרוך בסיכונים, כי הוא אסור מאז שנת 1959. מקובל לגדל תירס ואופיום באותה חלקה. התירס מונע צמיחת עשבים שוטים ומשמש מזון לבהמות.  התירס גדל מאפריל עד אוגוסט ואז, כאשר הגידולים תקועים באדמה, השטח מעושב ומוכשר לזריעה.  קצת לפני תום עונת הקציר, נטמנים זרעי הפרג בין גבעולי התירס היבש.

– חדשים מרץ-אפריל:  מתחילים בגידום העצים. אלה נשארים בשטח עד חודש מאי.

– מאי:  הצעירים אוספים את הגדם ושורפים אותו. השריפה משאירה אפר המדשן את השדות.

– אוגוסט-ספט':  קציר התירס. אחריו, עודרות נשות השבט את האדמה, מגרפות ושותלות את הפרג. בתוך שדה הפרג, מגדלים באותו זמן, גם טבק, שעועית ושאר ירקות.

– דצמבר (לפעמים ינואר): מופיעים פרחים אדומים ולבנים.

 

קצת לפני סוף העונה הרטובה (ספטמבר/ אוקטובר), זרעי הפרג מוכנסים לאדמה בין גבעולי התירס היבש כאשר מגינים על הצמחים הצעירים. במשך עונת הגידול החקלאים מעשבים מספר פעמים.   

 

איסוף האופיום מתבצע 8-10 שבועות לאחר הזריעה.  בדרך כלל מתחילים באמצע דצמבר.  מספר ימים לאחר שעלי הכותרת של הפרח נושרים, המגדלים (נשים וילדים בעיקר), חורצים  2-3 חריצים אנכיים בכל הלקט, בעזרת סכין בעל שלושה להבים.  החריצים חייבים להיעשות תוך כדי השגחה מרובה וידיים יציבות; רצוי לאור השמש.  אם החריצים עמוקים מדי, המוהל הלבן והדביק יטפטף לאדמה.  אם יהיו דקים מדי, אזי המוהל יתקשה בתוך ההלקט.

האופיום הגולמי נוזל במשך הלילה, מתחמצן והופך לחומר צמיג בצבע חום-צהוב, אשר נאסף מהתרמילים בעזרת סכינים מעוקלות ורחבות.  את החומר אוספות בד"כ הנשים, השכם בבקר, לתוך קופסאות התלויות על צווארן.  אחר כך אוספים אותו לחבילות ועוטפים בעלי בננה או בעלים דומים. הפרגים באותו שדה לא מבשילים באותו הזמן.  כמו כן, אותו תרמיל, עובר את תהליך החריצה והאיסוף מספר פעמים.  לכן עוברים המעבדים ע"פ אותו שדה מספר פעמים.  לאחר גמר האיסוף, נשמרים הזרעים הטובים לעונה הבאה.

 

מאבקת האופיום מזוקקים שני סוגי הרואין:

א.  ההרואין הלבן, המשובח יותר, הידוע בשמו המקצועי "הרואין מס' 4.

ב.  הקוקאין הפרסי – הרואין מס' 3.  שניהם מתקבלים בשלב האחרון של הזיקוק, כשמוסיפים לאבקת האופיום את הסודה הפחמנית. שבטים מגדלי אופיום תלויים מאד בסוחרים מבחוץ.  הם נמנעים משיווק ישיר מפחד שוד או הלשנה.  בתקופת הגידול מגיעים סוחרי האופיום עם קרונות גדולים כשהם מלווים בשומרים חמושים ולסוחרים אלו מונופול על תנועת האופיום.  מכיוון שכל העסק אינו חוקי, מנועים התושבים לפנות למשטרה בבקשת הגנה.  לסוחרי היוננסי יש גם חנויות במספר כפרים מגדלי אופיום בחנויות אלו מקבלים המגדלים מוצרי צריכה תמורת אופיום.  גם אם הכפרי יעדיף לשלם במזומן תמורת המוצר, ייחשב הסוחר את מחירו לפי מחיר האופיום באותו זמן. כאשר המשפחות זקוקות נואשות לאורז, מפתחים האיכרים חוב גבוה לסוחרים, האיכרים קונים בהקפה, החוב עולה ולבסוף נאלץ האכר למכור לסוחר את האורז או האופיום שלהם בשדות לפני האסיף במחיר נמוך יותר  .(Selling in green)בדרך זו מתדרדרות המשפחות לחוסר תקווה ותלות קשה מאד בבעלי החנויות.  במקרים קיצונים, נאלצים למכור לסוחר ילד או ילדה. 

 

שבטי הגבעות הביאו עמם את הפרג כ"גידול כסף מזומן".  אם כי השתמשו בו בעיקר לצרכים מקומיים.  עבור רבים מהם, אופיום הוא התרופה המוכרת היחידה.  בשנת  1949 נמלטו לאזור פליטי הקומינטאנג  (KMT)שעודדו את המקומיים לייצר אופיום בכמויות מסחריות.  

סחר האופיום הפל למשתלם מאד בדרום-מזרח אסיה, בשנות ה- 60 וה-70, עם הסתבכות הכוחות האמריקאים בווייטנאם.  שוק החיילים האמריקאים גם צרך אופיום וגם הפיצו בעולם.

התהליך נעשה בעידוד הסי-איי-אי, שקיווה ליצור כך רצועת בטחון בפני הקומוניסטים בצפון.  ה C.I.A.– הקים את חברת "אייר אמריקה", שסייעה להעביר אספקה לחיילותיו של ציאנג קאי צ'ק, במהלך מלחה"ע ה .II- מאוחר יותר סייעה להטסת פליטים קתוליים מטונקין לדרום ווייטנם. אחר כך, השתמש ה-CIA ברווחים ממשלוחי ההרואין, על מטוסי הצבא האמריקאי, כדי לממן פעילויות בהודו-סין. מה שעודד התפתחות הענף באזור משולש הזהב. בשנת 1971 נחשף  "הקשר האמריקאי". פעמיים בשבוע היו מגיעים מטוסי חברת 'אייר אמריקה', עמוסים במזון ובזהב וממריאים עמוסי אופיום לוויטנאם. אופיום נרכש על-ידי ה- CIA בשבטי המאו המפוזרים בבורמה.  

ראה בהרחבה את ספרו של אלפרד מקקוי: .The politics of Heroin in Southeast Asia

 למרות הכחשות ממשלת ארה"ב, טוען המחבר ורבים אחרים כי החברה הטיסה אופיום לעזרת בני בריתה המורדים בלאוס ובוויטנאם.  מספר רב של גורמים השתלבו בסחר האופיום הידועים שבהם היו פליטי הקומינטנג – ,KMT מורדי הממשל הבורמזי, וצבא שאן מאוחד –  .SUA

בשנת 1971 נחשף "הקשר הצרפתי".  חשיפה זו הוכיחה את הקשר שבין סמים, פוליטיקה ושירותים חשאיים.  החשיפה חיסלה את מעבדות הזיקוק באירופה ואת מקומן תפסו המליציות של הקומינטאנג.  כך הובאו כימיקאלים, גויסו כימאים, בנו מזקקות ובמשולש הזהב החל לזרום אופיום נקי. באותה שנה תאילנד נשארה המאחז האמריקאי האחרון בדרום-מזרח אסיה. מאחז מוגבל למדי. בניגוד לוייטנאם, תאילנד איננה מדינה כבושה וחשוב לה לחוש בעלת בית. תאילנד משמשת כיום כחפ"ק של ארה"ב למלחמה בסמים.  בצ'יאנג מאי מחזיקה ארה"ב נציגות המאוישת בסוכני ה- ( DEA הסוכנות למלחמה בסמים) וה- CIA. לשני הגופים אינטרסים דומים, אך אחד עוסק בביטחון פנים והשני בביטחון חוץ.

משולש הזהב הומה פעילות, מבחינת מלחמת הכול בכול.  שבטי ה"קארן" וה"קצ'ין" לוחמים לעצמאות נגד ממשלת בורמה.  שבט המאו מטריד את ממשלת לאוס הקומוניסטית.  ה- ,BC "המפלגה הקומוניסטית הבורמזית", היא מחתרת הנלחמת בבורמה.  מתוך פעילי ה KMT- פועל גנרל טאוון מטעם ממשלת טאיוון.  גנרל לי אף הוא סיני, בעל קשרים טובים עם הצמרת התאילנדית. כנראה שפקידים בכירים בממשל התאילנדי נהנים מתמלוגים כבדים מהגנרלים שבצפון.

 

אחת הדמויות הססגוניות ביותר של משולש הזהב היא קון סה (Khun Sa) ברון אופיום חצי סיני חצי שאן, שהחל את דרכו ב-KMT -כיועץ מקצועי למימון פעילותיהם באמצעות האופיום; עבר לבעל עסק עצמאי.  ב-1966 מינתה אותו ממשלת בורמה לעמוד בראש "כוחות ההגנה הכפרית" כנגד המפלגה הקומוניסטית – .B.C.P   הוא השתמש בתמיכת הממשלה לבנות מליציות פרטיות. כוחות ה- KMT ניסו לעשות לו אמברגו על-ידי חסימת דרכי הקרונות, הוא נלחם בהם בהצלחה. בסיוע ה-  SUA וה-KMT, שבתה ממשלת בורמה את קון סה, אך הוא הצליח להשתחרר ב- 1975.  הוא הפך למנהיג בכיר, שלו מפקדות בכל האזור.  בשנות השבעים המאוחרות וה- 80 המוקדמות, המשיכו כוחות ה SUA-לקנות אופיום מBCP-, ממגדלי שאן ושבטי הרים ולמכור לסינדיקטים סינים בתאילנד. ב- 1983 ריכז הצבא התאי מתקפה על קון סה וגרם לו לברוח לאזור נהר קוק.  הוא עדיין האיש החזק במשולש.  כיום הוא קשור ל-BCP, מהם הוא מקבל מזון ונשק תמורת סמים וכסף.  כיום מנסים להחליף את גידולי הפרג התה, קפה , צמחי מרפא, תירס וטבק. אם כי הגידול ממשיך. בלאוס, הממשלה כמעט מעודדת את ייצור האופיום.  ל-DEA -אין גישה ללאוס ולבורמה, הן מגדלות פרג, בעידוד המשטר.  מעגל הסמים של המשולש ממשיך.  אזורי הגידול עוברים ממקום למקום, ושיירות האופיום ממשיכות לעבור.