האומנות הטיבטית

טיבט – אומנות ואיקונוגרפיה

כתב גילי חסקין

ראו באתר זה: תולדות טיבט, עקרונות הבודהיזם הטיבטי, התפתחות הבודהיזם הטיבטי.

האומנות, האיקונוגרפיה הבודהיסטית-טיבטית היא חלק חשוב מטיול בטיבט במובן החרב של המילה. הן הכוונה רק לטיבט גופא. המטייל נדרש להכיר את האלמנטים הארכיטקטוניים, את כלי הקודש ואת הציורים בכל טיול בטיבט, בנפאל, בלדאך, במערב סצ'ואן, במערב יונאן, בצ'ינגהאי ועוד.

דגל תפילה:

נמצא באגדים, מתנפנף מעל גגות, מעברי הרים, קשור מעל נחלים, מעל שבילים וכד'. דגלים, עליהם לעיתים מנטרות, שצוירו בעזרת חותמות עץ מתנופפים ברוח לכיוון גן העדן.

גלגל תפילה:

צילינדר חלול המכיל תפילות ממצוירות. כל סיבוב משול לדקלום של הכתוב. מופיע בכל הגדלים, רובם ברי אחיזת יד או לפחות סיבוב יד, בשורות מסודרות סביב מקדשים. כמה מהם מופעלים על ידי מים או רוח.

בכל טיול לטיבט, או טיול למנזרים הטיבטים בסין ובדרך המשי, כמו גם בטיול למונגוליה ולטיול בסיביר, באזור ימת בייקל, מבקר המטייל במנזרים בודהיסטיים ונתקל באיקונוגרפיה המורכבת. הציור הטיבטי, השטיחים והמלבושים, מצטיינים בעולם כולו בדגמיהם המעודנים ובשימוש האמנותי בצבעים זוהרים.

ראשית

מהמאה ה-7 ואילך נקלטו בטיבט מסורות ספרותיות ודתיות מאסיה התיכונה ויחד עמן גם סגנונות של ציור, דתי ואיקונוגרפי. המיסיונרים הבודהיסטיים הביאו עמם דפוסי אמנות קבועים, ואלה נתקבלו על ידי הטיבטים כמות שהם.

מאפיינים:

האומנות הטיבטית ידועה בפסלים, בטנקות ובמנדלות. המגמה לחיקוי, היעדר מקוריות, והאופי השמרני המובהק גרמו לכך, שבאמנות טיבט, בייחוד בציור – לא חלה כל התפתחות מאז ראשיתה. רק הנושאים השתנו במשך הזמן ועל כן הנושאים, יותר מצורת ההבעה האמנותית, משמשים קריטריון למיון כרונולוגי. אמני טיבט הוכיחו את כוחם בעיקר בצירוף נאה של צבעים מלאי חיים. פטרונים, בדרך כלל מנזרים או פשוטי עם עשירים, העסיקו אומנים, בדרך כלל נזירים, ליצור עבודות אומנות למטרות פולחניות.

בשל אופיין המקודש של היצירות, אמנות טיבט היא אנונימית. המטרה של האומן לא היתה לפתח את האינדיבידואל , אלא לטפח את הסגנון המסורתי שלמד. מרבית היצירות הן אנונימיות; הצייר עובד בהתאם לקאנון המופיע בספרי איקונוגרפיה.

התפתחות:

מבחינים בשתי תקופות מכריעות בקביעת אופייה של האמנות הטיבטית:

א) השפעה הודית: ההשפעה הקדומה ביותר על הציור והפיסול באה עם הגעת הבודהיזם (בתקופת שלטון שושלת הפלה (PALA) בהודו, אשר יצרה סגנון פלה-טיבטני.

בתקופה זו השפיעה האמנות ההודית, בעיקר האסכולה הבנגאלית. הנושא הראשי בתקופה זו הוא תיאור סמלי של חיי בודהא ומורי דת אחרים, במתכונת המנדאלה – ציור הגלגל המיסטי-מאגי. אומנות זו מצטיינת בסימטריה חמורה בפרופורציות ובכללים גיאומטריים בחלוקת השטח מסביב לדמות  מרכזית אחת – על פי רוב בודהא. זוהי אמנות סכמתית שאינה משאירה מקום לדמיון ולהבעה אישית.

ב) השפעה נפאלית: השפעה נוספת מגיעה מנפאל במאה ה-14 ויצרה סגנון טיבטו-נפאלי, במיוחד ארכיטקטורה ובמבני הסטופות, אך גם בציור ובפיסול.

ג) השפעה סינית: המאה ה-18, שבה התווספו יסודות סיניים, בעקבות ההשפעה הסינית, שהלכה וגברה מימי שושלת מינג ואילך. בתקופה זו התווספו יסודות סיניים, כגון תיאורי רקע של נוף, עצים, סלעים ופלגי מים. האומנים יכלו להגיע להבעה אישית יותר.

שמות האלים שנכתבו על היצירות, תרמו להפצת ולתודעת הפנתיאון הבודהיסטי.

טאנקה:

הצורה האמנותית השכיחה ביותר היא ציור או רקמה, או תמונה משובצת על מגילת בד או משי. מגילות אלה המכונות טהאנג-קה, נתלות במקדשים או ליד המזבח המשפחתי. הצבעים אשר משמשים את אמני הטאנקה הם צבעים אטומים העשויים כולם מחומרים טבעיים בלבד הטאנקה היא אמנות טיבטית בודהיסטית ייחודית משמשת כתחליף לטקסטים הכתובים, והיא מגוללת סיפורים מיתולוגיים ואגדות עם, כמו גם אירועים היסטוריים ודתיים אשר התרחשו בחייו של הבודהה. לעתים מתוארים גם סיפורים מהווי החיים הטיבטי.

הטאנקה, שמקורה ככל הנראה בין המאות 7-9 לספירה, נחשבת לתשמיש קדושה של הבודהיזם הטיבטי ויש לה תפקיד חשוב בטקסים מסורתיים ובפולחנים דתיים ובעת התרגול המדידטיבי.

הטנקות החלו להופיע בטיבט סביב המאה העשירית. הם שמשו כאמצעי למידה במנזרים בגלל הנוחות של ההזזה שלהם ממקום למקום. בבתים תולים אותם גם כסגולה כנגד רוחות רעות. יש ספר איקונוגרפי ובו כללים נוקשים לגבי הטנקות. הצבעים נעשים ממינרלים, דרך הכנתם סודית. לפני השימוש, הטנקות עוברות תהליך של קידוש, במסגרתו מטבילים במים בבואה של הטנקה. בדרך כלל נכתבת מנטרה לשימור הטנקה, חלק מתהליך קידושה.

אין כאן יצירתיות אישית. הצייר מעתיק את מושא הציור כפי שעשו זאת ציירים קודמים לו בעבר. יחד עם זאת, דרושה רמה גבוהה של מיומנות ודייקנות, שכן מדובר בתהליך מאד מורכב הכולל שימוש בטכניקות ייחודיות. בעבר היצירה היתה מותרת רק לנזירים אשר הגיעו לרמה רוחנית גבוהה.

מלאכת מחשבת:

מלבד אלו פותח בטיבט ייצור אמנותי של כלי פולחן, כגון חזיזים מאבן, גלגלי תפילה, פגיונות מאגיים, מחרוזות וכד'. מרבית מלאכת המחשבת במתכת נעשתה על ידי המיעוט הנפאלי שיושב באזור להאסה. בטיבט התפתחו, לפי דוגמאות סיניות, אריגת שטיחים וסגנונות לבוש ססגוניים.

אומנות הפיסול בחמאה

זהו אחד הביטויים הקדומים והייחודיים ביותר של הפולקלור הטיבטי. דרך לא שגרתית זו לספר את סיפורו של הלאום הטיבטי. היצירות נוגעות בכל תחומי החיים, החל מדמויות מסיפורי ההיסטוריה, הדת והאגדות, ועד לאובייקטים מעולם הטבע והחי.

פסל החמאה הוא פסל תלת- מימדי בסגנונו, מעוצב בקווים ריאליסטיים דמויי מציאות ומדויקים להפליא. בדרך כלל מוצגים מספר פסלים בגדלים שונים יחדיו, באופן המתאר סצינה מסיפור.

במהלך אלפי שנות ההיסטוריה שלה ספגה אמנות הפיסול בחמאה השפעה רבה ממגמות של אמנויות ומסורות עממיות אחרות, אך עם זאת עדיין הצליחה לשמור על צביונה הייחודי ועל מעמדה כצורת האמנות הקדומה, המכובדת והאצילית ביותר בהיסטוריה של הלאום הטיבטי.

במנזרים רבים מופיע פסל מחמאה וטסמפה (Tsempa) – "מזון קדוש" מוקדשים לאלים Torma או, בדרך כלל זהו גביע של טסמפה (ארוחת שעורה)  תומכת במדליונים מקושטים של חמאה. דגמים מקושטים מוזהבים, שנעשו בראש השנה, נשארים במזבחות, בקופסאות זכוכית, לאורך השנה.

באדריכלות התפתח סגנון טיבטי מובהק, אם כי בהשפעה ברורה של סגנונות מרכז אסיה. אופייניים לו הקירות המשופעים כלפי פנים ומעדנים את המבנה; משווים קלילות למבנים המאסיביים הצורות העיטוריות של החלונות והגגות, התפתחו בהשפעה נפאלית.

סטופה

למעשה המרכז המקודש. כל השינויים הרבים בצורות הסטופה הם גלגולים שונים של אותו מבנה. הסטופה הוא קודש הקודשים הבודהיסטי. הוראתה הראשונית של המילה סטופה היא "פקעת שיער", שהפכה ל"קודקוד", ל"פסגה" ואח"כ ל"תל". בתקופות קדומות היתה הסטופה תל קבורה ובהמשך יד זיכרון. מכיוון שהסטופה הוא בראש ובראשונה מצבת קבר ובית שרידים, מלא תמיד תפקיד מכריע כסמל העליון של הנירוואנה, של הגאולה הסופית, משאת נפשו של כל בודהיסט.

הצ'ורטן, (סטופה בסנסקריט), הינו סמל בודהיסטי מובהק. מקורו במבנה שהוצב במקום השריפה של הבודהא. אפרו של הבודהא חולק בין שמונה מנהיגים שהביאום הביתה כדי לבנות עבורם שמונה סטופות, להכיל את השרידים.

בבודהיזם הטיבטני, מסמל הצ'ורטן את מחשבתו של הבודהא. אחד מ"שלושת היסודות" ;Three supports)) השניים האחרים הם הספר – המסמל את המילה והצלם המסמל את הצד הפיסי. צ'ורטנים מגוונים בצורה ובגודל, החל ממטר אחד וכלה בבני מספר קומות כמו בגיאנצה. הבסיס המרובע מסמל את האדמה החלק הספיראלי מסמל את האש, הקשת (ירח) מסמל את האוויר. כדור הלהבה בפסגה מסמל את היקום. הטבעות (7 או 13) מסמלות את המדרגות לגן העדן. הצ'ורטן מייצג מנדלה קוסמית. הפיר המרכזי מייצג את מרו   (MERU)ההר הקוסמי, וכל צד של הבסיס המרובע מייצגים את אחד מארבעת הכיוונים הקרדינאליים.

מנדלה:

המנדלה היא מערכת קונצנטרית של מעגלים וריבועים שהוראתה בסנסקריט "מעגל" או "מרכז". התבנית היא סימטרית ומכילה עיגולים וריבועים עם נקודת מרכוז בולטת. ההיקף החיצוני של המנדלה כולל להבות, ברקים, קברים ועלי לוטוס.

המנדלה מסמלת את תמציתה של הדת והיא סמל לשני דברים: ההכרה והגוף של בודהה. .היא נחשבת לתמצית הדת. הסמל לגופו ולרוחו של הבודהא. משמשת בעיקר למדיטציה. גם היא מתוארת לפי כללים נוקשים. מתוארות בה דמויות או סמלים סביב דמות מרכזית. התחום הפנימי סגור על ידי מבנה מרובע ובו דלת בכל קיר המצביע על כל אחת מרוחות השמיים. מַנְדָּלָה מסמלת את היקום ואת נפש האדם.

ברוב ציורי המנדלה יש מרכז משמעותי, וממנו מצוירים הקשרים של הארה או מאפיינים של בודהיסטווה (ישות מוארת). בנוסף, יצויר לרוב צלב, המחלק את המנדלה לארבעה חלקים. המנדלה מייצגת את רוח הקוסמוס ואת קיום העולם. הריבועים, שמופיעים בה לסירוגין, מייצגים עקרונות דואליים, אך גם משלימים של היקום, את שחזור הבריאה, ועלייתה של הנשמה לשמיים. כמו כן, הם מייצגים את מרכז הכוח, שמותיר את האזור מאובטח מהשפעות עוינות. צורת המנדלה מורכבת מחמש נקודות עיקריות: האחת במרכז, וארבע האחרות מסתובבות סביבה – משמאלה, מימינה, מעליה ומתחתיה. המרכז הוא סמל לאגו, שסובב סביב עצמו בזמן ובחלל. חמש נקודות אלו מייצגות, בין השאר, חמישה אלמנטים, הקשורים באישיותו של האדםפעמים רבות הסטופה בנויה כמנדלה וההולך בתוכה, כמו במקרה של הבורובודור בג'אווה, או גיאנצה שבטיבט, מבצע תהליך מדיטטיבי.
כפי שכתב אחד מגדולי חכמי הדקדוק והמסורת היהודית אליהו בחור (המכונה גם "תשבי") :, בספרו "מסורת המסורת" אין לך עיגול בעולם שאינו נעשה מתוך נקודה אחת העומדת באמצע…ונקודה זו העומדת באמצע נוטלת כל האור ומאירה לגוף ונאור הכול".

המודט הוגה במנדלה לפי שיטת לימודו, סופג חלק מכוחה בדרך לתרגילי המדיטציה שלו, עד שכביכול תופס את מקומה של הדמות המרכזית. לעיתים מצוירים כל מיני היכלות או מקדשים והנכנס אליהם נכנס אל מרכז הרוחניות וסופג את הכוח שיש בדעת.

אבן מאני:

אבן מלוטשת ועליה חרותה המנטרה האוניברסלית: "הו מאני פאדם הום" Om Mani Padem Hum) הו היהלום שבפרח הלוטוס.

קירות מאני:

אילו קירות בגובה של מטר בדרך כלל ובאורך שבין מטר למספר ק"מ. סלעים גדולים מצורים וכד' מכוירים או נצבעים בכל מיני ציורים וכתובות ובמנטרה "אום מאני פאדם הום" ומכאן שמם. המאנים מצויים בכל מיני מקומות הנחשבים לקדושים ובמסלולי העלייה לרגל, דרכם עולים העולים, ומקיפים אותם

אובייקטים דתיים מקובלים

היהלום  (Dorje) הוא סמל יסודי, עתיק של האמונה הטנטרית. משמש יחד עם הפעמון בטקסים. צליל הפעמון, הטרילפו Trilpu)) אמור לגרש את הרשע על ידי המוסיקה המאגית שלו. כמו סמלים בודהיסטים אחרים, שהושאלו מן ההינדואיזם, נלקח הווז'רה מתוך סמלים המסמלים את האל הוודי אינדרה (Indra)  בבודהיזם הטנטרי, וז'רה הוא מצב נטול שניות, של הארה מושלמת של היות בודהא.

פעמון: בהיותו צמוד לפעמון (Ghanta), מסמל וז'רה את העיקרון הפעיל, כלומר האמצעי (Upaya)) אשר, כשהוא מאוחד עם העיקרון הסביל, החכמה  (Prajma), המסומל על ידי הלוטוס Padma)) נעשה סמל למצב הארה מושלם.

לב ערער: סטופה גדולה, מפוסלת בצורת אח (לבעירה) ממולאת בעץ ערער שהוא מקודש. עשן ריחני תמידי מועלה ומעניק ברכה.

סקיה מוני – זה הבודהא ההיסטורי. סקייה – שם שבטו של בודהא, "מוני", השותק. סידהרטה גווטאמה אשר חי בהודו בשנת 500 לפנה"ס בערך וייסד את הבודהיזם. הוא מתואר כיושב בתוך כסא לוטוס, בתנוחת לוטוס מלאה, על רקע דיסק ירח ושמש, אשר על פריחת לוטוס, כשהכל מונח על גבי פודיום עם אריות. גופו צבוע זהוב והוא לבוש בטוגה תלת שכבתית. לבושו של נזיר, שיער ראשו כהה; בשמאלו הוא מחזיק קערה לקיבוץ נדבות,; ימינו נוגעת קלות בקרקע. ארשת פניו נעימה ובקדקודו סימן החכמה. בדרך כלל, יש בצווארו מעין קישוט בן שלושה פסים.

תנוכי אוזניו מאורכים ושסועים ובמצחו יש נקודה המסמלת את העין השלישית, העין של הרוחניות והחכמה.

בודיסטוות

מעבר לדמותו של הבודהא ומעבר לדמויות אנושיות, כדוגמת רינפוצ'ה, נראות דמיות של בודיסטוות רבות.

אחד המאפיינים החשובים של הבודהיזם המהייני, שהבודהיזם הטיבטי נמנה עליו הוא דמויותיהם של הבודיסטווה. (מסנסקריט: "זה שבהווייתו הֵאָרה"). אדם שנמצא פסע מהארה אבל בוחר להימנע ממנה כדי לסייע לאחרים להגיע אליה מתוך חמלה עמוקה לכל הברואים. (להבדיל מהארהט בזרם הטרוודה אשר מקדיש את עצמו להשגת הערה אישית. הבודהיסאטווה הוא מי שתר אחר הבודהיות [או טבע הבודהא] באמצעות אימון שיטתי ב"השתלמות החכמה" [פרמיטה, paramita בסנסקריט]. עם זאת, הוא מוותר על הכניסה השלמה לנירוונה, עד אשר אחרון הברואים ישתחרר מסבלו. המניע לפעולתו של הבודהיסאטווה הוא החמלה [קרונה, karuna בסנסקריט] והיא ניזונה מתבונה פנימית ומחכמה [פראג'ניה, prajna בסנסקריט], בייחוד מהבנה עמוקה של טבע הריקות.

אמיטבהה:

אמיטבהא היא הבודיסטווה  של האור הבלתי מתכלה. הוא ההאנשה של אחת מחמשת האנרגיות של הבודהא והוא מייצג את האנרגיה של הלוטוס, אנרגיה ההופכת את התשוקה לטוהר רוחני. הוא צבוע אדום, לבוש כבודהא, ידיו בתנוחה של מדיטציה ואוחזות בקערה של קיבוץ נדבות. לפעמים הוא מתואר כיושב על כסא טווס.

מנג'ושרי (Manjusri),

מנג'ושרי האציל הוא הבודהיסאטווה של החכמה

מתואר כנערה יפה במראה זהוב, הוא יושב בתנוחת הלוטוס, בידו השמאלית אוחז גבעול של לוטוס עליו מונחת הסוטרה של השלמות של החוכמה הגדולה, ובידו הימנית הוא מניף מעל ראשו את חרב החוכמה הבוערת החותכת דרך כל ההשקפות השגויות ודרך כל הרגשות השליליים כולם.

אוולוקיטשווארה בעלת ארבע הידיים:

בודיסטוות הרחמים. יושבת בתנוחת לוטוס מלאה על דיסק של שמש וירח הנתמכים על ידי פריחת הלוטוס. גופה לבן והיא עוטה חמישה חלקי לבוש עשוי משי, עם כל התכשיטים המאפיינים בודיסטוות. שתיים מידיה אוחזות חפץ משאלות הצמוד לחזה והשניים הנותרים, אחת אוחזת מחרוזת והשנייה את פרח הרחמים. לאוולוקיטשוורה יש מופעים רבים אך היא יכולה תמיד להיות מזוהה על ידי עור האייל על כתפה השמאלית.

אולוקיטשוורה בעלת אלף הידיים:

הבודיסטווה הזו נדרה בעבר להציל את כל בני האנוש מסבל, אך משהתברר לה עד כמה המשימה קשה, התפוצץ ראשה לאינספור חלקים. את כל החלקים הרכיב מחדש בודהא אמיטבהה ויצר ישות חזקה מהקודמת ולה אחד עשר ראשים ואלף ידיים. במרכזה של כל כף יד נראית עין, המסמלת את אחדות החוכמה. בצורה זו יש לה גוף לבן, והיא עומדת על דיסק ירח ופרח לוטוס. יש לה שמונה ידיים עיקריות אשר שתיים בהן מחזיקות את חפץ מילוי השאלות. עוד חמש אוחזות בחפצים שונים: לוטוס, חץ וקשת, אגרטל, מחרוזת, גלגל ויד אחת ריקה מחפצים בתנוחה של נדיבות. יש לה שלש שורות של פרצופים בצבעים ירוק, אדום ולבן, כשמעל לכל התשע, יש את הפנים המפחידות של ואג'אפני ומעליהן את הפנים של אמיטבהה.

מיטרייה (Maiterya):

הבאה בתור. הבודיסטווה העומדת להיהפך לבודהא, כלומר הבודהא של העתיד. הוא מתואר כבר כבודהא לכל דבר והוא יושב בתנוחה מערבית כאשר רגליו מונחות על דיסק ירח ועל לוטוס. ידיו בתנוחה כשל סבוב גלגל הדהרמה. מיטריה יכול להיות גם מתואר כבודיסטווה בעל גוף צהוב, אשר לבוש בבגדי וענוד בתכשיטי בודיסטווה ולא כבודהא.

בודהת הרפואה

:

אמור לעזור לחולים. הוא לבוש כבודהא ויושב על פריחת לוטוס על גבי פודיום עם אריות. גופו בצבע כחול כהה. הוא מחזיק קערת מתכת ביד אחת ובשנייה פרח המציין את עשבי הרפואה. לעתים הוא מתואר כאוחז פרח גם ביד השנייה. בדרך כלל מופיעים שמונה בודהות-רפואה, כמלווי סקיימוני.

.

טרה (Tara) הירוקה:

בטיבטית (Drolma Kar) המושיעה הירוקה. היא הפטרונית של טיבט. היא מייצגת את הפן האימהי של הרחמים. גופה ירוק והיא יושבת בתנוחה מלכותית על דיסק ירח ועל לוטוס. רגלה הימנית מונחת על פריחת לוטוס. שתי ידיה אוחזות בפרחי לוטוס כחולים, הסמל של הרחמים. לעיתים מופיע אמיטבהה על קדקוד הקישוט שלראשה.

ואג'רפאני Vajrapani:

ווג'רפני הוא הבודהיסטווה של האנרגיה והכוח. הוא מתואר בדרך כלל במופע האימים שלו, עומד על דיסק שמש ומחזיק בוארג'ה (חזיז) בימינו. גופו בצבע כהה הוא לבוש אזור עשוי עור של טיגריס ונחש סביב צווארו. בצורה השלווה שלו הוא מחזיק פרח לוטוס עליו נח החפץ הראשי שלו, הואג'רה.

אמיטיוש Amitayus:

אמיטיוש הוא הבודהיסטווה של אריכות החיים.

גופו אדום והוא לבוש וענוד כמו בודהיסטווה. ידיו בתנוחת מדיטציה ובהם הוא אוחז כלי ובתוכו נקטר האלמוות. אמיטיוש אחראי על אריכות ימים, בריאות ואושר ולעיתים קרובות הוא בלוויית טרה הלבנה וויג'ייה.

טרה הלבנה:

היא מייצגת אספקט הפוריות של הרחמים, כלומר אלת פוריות. גופה לבן והיא יושבת בתנוחת לוטוס מלאה, על דיסק שמש וירח, המונחים על פרח הלוטוס. בשמאלה היא אוחזת בלוטוס הכחול המציין את הרחמים וימינה בתנוחת נדיבות. היא יכולה להיות מזוהה בקלות באמצעות שבע העיניים: שלוש בפניה ועוד ארבע על הידיים והרגליים. היא נולדה מדמעה של רחמים שזלגה מאולוקטישווארה.

ויג'יאה:

גם היא מייצגת את אריכות החיים בדרך כלל בלוויית אמיטיוש וטרה הלבנה. יש לה שמונה זרועות ושלושה פרצופים. גופה לבן הפנים מימין כחולים ומשמאל צהובים. היא אוחזת ואג'רה כפולה ועוד מספר חפצים כולל דמות בודהה. כמו כן גם לה יש את הקערה עם       נקטר האלמותי.

ואג'רסטווה: הבודהיסטווה של הטוהר. ידוע גם כבודהה הקדום של כל המנדלות. הוא לבן וידיו אוחזות ואג'רה ופעמון.

ואג'רדהארה: הוא המופע הטנטרי של סקימוני ועבור אחד המסדרים – "קגיופה", הוא הבודהה הקדום. הואכחול כהה בצבעו. ידיו צלובות על החזה ואחת אוחזת בואג'רה והשניה בפעמון.

יאמנטקה Yamāntaka :

ימנטקה הוא הורס המוות, הוא מופע האימים של מנג'ושרי. הוא נחשב למגן המיוחד של מסדר קלוגפה. יש לו תשעה ראשים, 34 ידיים ו- 16 רגליים. הראש הראשי הוא זה של בופלו והעליון ביותר הוא של מנג'ושרי. צבעו כחול כהה והוא עונד כל מיני תכשיטים של הבון. סביב צווארו נחש ענק, העשוי מחמישים ואחת גולגלות אדם. הוא מחזיק בידיו מעין קערה וסכין. יתר הזרועות פרושות ואוחזות חפצים שונים. הוא עומד על שמונה אלים הינדואיים, שמונה יונקים שונים ושמונה ציפורים. הוא בדרך כלל אינו לבדו אלא בחברת מרעיו המפחידים.

סמוורה: אותו עניין כמו יאמנטקה. יש לו שני מופעים, אחד עם 12 זרועות והשניה עם שניים. בזה עם השניים יש לו רק פנים יחידות ועם ידיים משולבות האוחזות פעמון וואג'רה.

וארג'יוגיני Vajrayoginī :

מסמל את חוכמת האשה. צבעה אדום בדרך כלל. היא עירומה ועונדת קישוטים של בון. לצווארה היא עונדת ענק עשוי 51 גולגולות. היא מחזיקה סכין מעוקלת בימינה ובשמאלה כלי, ממנו היא שותה דם.

הייגריווה

הייגריווה Hayagrīva הוא ביטוי מפחיד של אולוקיטישווארה ופועל כשומר והורס רוחות רעות. מופיע כבר בוודות. אל חכמה בבודהיזם של הואג'ריינה Vajrayana))  סימן הזיהוי הברור שלו הוא ראש של סוס. מופיע כבר בוודות בטיבט קודם לתפקיד חשוב של "דהרמה פאלה (Dharmapala), היינו "שומר הדהרמה". יש לו יכולת לרפא מחלות. בעיקר מחלות עור ומתמחה בטיפול בצרעת.

ביטוי מפחיד של אולוקיטישווארה ופועל כשומר והורס רוחות רעות. הוא יכול להיות מזוהה בעיקר בגלל שמראשו יוצא לפחות סוס אחד.

יאב-יום (Yab-Yum):

המושג המטאפיסי של שלמות כמיזוג העיקרון הפעיל עם הסביל, מיזוג המיוצג על ידי וז'רה ופעמון, או על ידי זכר ונקבה – כמו סמלי היין והיאנג במסורת הסינית – מצוין על ידי הזוג המאוחד מינית יאב-יום , שהוא הסמל השכיח בבודהיזם הטנטרי. סמל יסודי של האמונה הטנטרית. משמש בטקסים יחד עם הפעמון, שידוע ביכולתו לגרש הרחק את הרשע על ידי מוסיקה מאגית.

מילרפה (Milerpa)

קדוש בעל כוחות על אנושיים. תלמידו העיקרי של מארפה היה מילרפה (1135-1052), הנחשב לאחד מהיוגים והמשוררים הדגולים ביותר של טיבט. לאחר שקיבל את מלוא השדרים ממורו מארפה, מספרת המסורת, תרגל ומדט ללא ליאות שנים רבות, עד שמימש את טבעה המוחלט של התודעה.

מייטרה  ( Maitreya)

הבודהא של העתיד. ממתין בגן העדן של טושיטה (Tushita), עד שישוב ותגלגלי לדמות אנושית.

מהקאלה (Mahakala)- אלוהות המופיע בפנתיאונים ההינדי והבודהיסטי. אלה מגינההיא אחת משמונה הדהרמפלה dharmapala (שומרי החוק, הדהרמה) של הפנתיאון הבודהיסטי מעוטרת בנחשים ובשניים בולטות. מציגה בטן גדולה ולובשת עור טגריס. בדרך כלל שומרת הפתח של המקדשים הבודהיסטים. שומרת על הבודהיזם מאויביו.

גלגל הדהרמה – דהרמה-צ'קרה (Dharmachakra)   מייצג את האיחוד של כל הדברים ומסמל את הסקיימוני עצמו.

קונכיה – משמש בפולחן הבודהיסטי כחצוצרה או כלי לאיסוף נדבות ומסמל את "המלה המדוברת".?

פרח הלוטוס – פדמה Padma). כשם שהפרח יוצא מתוך השורשים הבוציים, כך הנירוונה עולה מתוך העולם הנקלה וזה מסמל את הטוהר.

אגרטל – בומפה -( Bumpa) משמש כאורנה לאחסון שרידים קדושים או בית קיבול מקודש. מסמל את האוצרות האבודים.

דגל הניצחון Dpal be'u)   זהו אובייקט בודהיסטי ייחודי. הדגל הצילינדר מסמל ניצחון על הבערות והמוות.

הקשר האינסופי – דיאגרמה גיאומטרית מבשרת טוב. מסמל את איחוד כל הדברים ואת האופי הכוזב של הזמן.