דלפי שביוון

כתב: גילי חסקין.

ראו גם, באתר זה:      מבוא למטייל ביוון.       חומר רקע לטיול ביוון

יוון – תולדותיה בעת העתיקה

להרצאה על יוון

לכול אחד יש את יוון שלו. עבור אחד, טיול ליוון הוא קודם כל מוסיקה, מועדוני לילה באתונה, צלחות מתנפצות בהתלהבות ונעימות בעלות אופי מזרחי.

ראו באתר זה:   הרמבטיקה

עבור אחר, יוון היא קודם כול חופים נהדרים. מאות איים, פיסות של אדמה, טובלות בעומק כחול של הים האגאי.

ראו באתר זה: איי יוון

עבור אחר, יוון היא נבחרת פנטייקוס ועבור אחר היא הסורים הסלווקים, שכונו במקורותינו "יוונים", על שום שתרבותם היתה יוונית, לייתר דיוק, הלניסטית. אבל עבור כולם יוון היא המיתולוגיה, התרבות וההיסטוריה, של התקופה הקלאסית שהיא אחת מאבני היסוד של התרבות המערבית.

יוון העתיקה לא היתה מדינה, גם לא עם. היה זה קובץ של עמים. הגרקים יישבו את דרום איטליה ונקראים בשפות אירופה בשם Greece, האיאולים ישבו בצפון מערב אנטוליה, הדורים יישבו את הפלופונז והיונים נדדו מזרחה, לאסיה הקטנה והעניקו את שמם למדינתם –  בפי הזרים – "יוון", או יונניסטן". הומרוס קורא להם "אכאים" והם קוראים לעצמם "הלאס".

יוון לא היתה מדינה, אלא קובץ של ערי מדינה, "פוליס", שלעתים התאגדו למטרה משותפת, כמו בסיפור ההיסטורי על המאבק בפרסים, וכמו בסיפור המיתולוגי, על מלחמת טרויה. לפוליס העניקו את שמם ל"פוליטיקה", היו אופי שונה ומטרות שונות, אבל היו להם מספר אתרים משותפים, או בלשונם "פאן הלניים". אחד החשובים שבהם הוא דלפי.

דלפי הייתה ידועה בעולם היווני כאתר שבו נמצאת אבן האומפאלוס, שהיא מרכז כדור הארץ והיקום.

אומפאלוס ( מילולית: "טבור") הוא אבן מצבה בעל משמעות דתית. על פי המיתולוגיה היוונית, מלך האלים זאוס שלח שני נשרים לעוף ברחבי תבל ולהיפגש במרכזו, טבור העולם. אבני אומפאלוס המציינות נקודה זו הוקמו במספר אתרים ברחבי המזרח התיכון, המפורסם שבהם היה אצל האורקל מדלפי.  לפיכך, עבור היוונים, דלפי היתה מרכז העולם (מעניין הוא שבירת האינקה בפרו היתה קוסקו, שהוראתה טובר. גם במקורותינו, ירושלים היא טבור העולם). בהסטיה (סוג של קמין או תנור) הפנימית של מקדש אפולו בערה אש נצחית. לאחר קרב פלטאיה[1] הערים היווניות כיבו את האש שבערה אצלן והדליקו אותה מחדש תוך שימוש באש שהודלקה בדלפי; בסיפורי הייסוד של כמה מושבות יווניות המתיישבים הראשונים הקדישו אותן לדלפי.

לאתר הרשמי של דלפי.

 מיקום:

דלפי (Δελφοί), במקור נקראה "דלפוי" נמצאת בחלק הדרום-מערבי של הר פארנאסוס בעמק פוקיס. 178 ק"מ מצפון לאתונה. האתר בנוי במדרון תלול, למרגלות הצוקים של הר פרנסוס, מעל רכס הפליטוס (Pleistos).

דלפי היא צומת בין דרכים ממזרח יוון למפרץ קורינטוס, ומדרום המערב לצפון מעבר חשוב בהרי פרנסוס. מבחינה מעשית – עיירה לא חשובה. כעיר – יש מעט עדויות עליה. דלפי – האתר החפור והמתועד ביותר ביוון. עד 1892 היתה גל חורבות, תחת הכפר קסטרו. התושבים הועברו לכפר החדש דלפי. החופרים הראשונים היו מטעם בית הספר הצרפתי לארכיאולוגיה. הם העבירו את הכפר  1.5 ק"מ מערבה, על תושביו.

המיתוס

האגדה מספרת על שני נשרים ששלח זאוס, משני קצוות העולם, כדי למצוא את מרכזו והם נחתו בדלפי. לכן נחשב דלפי לטבור העולם – אומפלוס (שמשמעו "אם הפאלוס"). האומפלוס בא לידי ביטוי בצורה פיסולית – צורה עגלגלה של מבנה המסמלת את טבור העולם. משום כך נשלחו למקום מתנות בצורת טבור. המקדש נבנה לפולחן אפולו.

הפולחן הקדום – גיאה, ממנה עברה הנבואה לטמוס, ויורשתה פביס – בת טיטאניס – ציר הענקים שקדם לאלים. היא העבירה את האתר לפולחן אפולו. אפולו צרף לשמו את הכינוי "פבוס". במקביל לגיאה, עבדו כאן גם לפוסיידון עבדו כאן יחד עם גיאה, כאל המעיינות (בדלפי מעיינות גופריתיים חשובים). זה היה גם אתר פולחני לכבוד המוזות, תשע בנות ליווייתו של אפולון. הנוף המרהיב של הרי פרנסוס נתן חיזוק לאגדה שמכאן מלכה גיאה ומכאן גילתה את סודות היקום. בהתאם למסורות אחרות, לעתים סותרות, הגיע אפולו לשלטון על ידי שימוש בכוח – חיסל את הנחש פיטוס (כפיתון). ואחר כך  טיהר את עצמו בגלות לתסליה – אין צורך בנקמת דם. מאות שנים לפני שהופיעו היוונים הקדומים במרחב, הייתה דלפי מקודשת לגיאה אלת האדמה ולפוסיידון. במערה סמוכה התגורר בנה, הנחש פיתון, ועל שמו נקראות כוהנות האלה בשם "פיתיה".

המעיין שליד העיר זורם לעבר המקדש אך נעלם מתחתיו והוא יוצר סדק קרקעי שממנו בקע עשן שגרם לאורקל מדלפי לתת את נבואותיו. אפולו הרג את פיתון אך היה חייב להיענש על כך, כיוון שהיא הייתה הבת של גאיה. מקדש אפולו הוקדש במקור עבור גאיה ולאחר מכן, ככל הנראה, עבור פוסידון. השם פיתיה הפך לתואר של האורקל מדלפי. כעונש על הרצח אפולו נשלח לעבודות כפיים במשך שמונה שנים. פסטיבל בשם ספטריה נערך פעם בשנה ותיאר את הריגת הנחשית, המנוסה, הכפרה וחזרתו של אפולו. המשחקים הפיתיים נערכו פעם בארבע שנים על מנת להנציח את הניצחון.

שבטי הדורים, שהגיעו בסביבות 1100 לפנה"ס, הביאו אתם את אל הרועים אפולו, אל האור, הכוח והאמת. מקדש גיאה בדלפי הוסב לפולחן אפולו. לדברי האגדה, אפולו הגיע מכרתים רכוב על גבי דולפין, והרג את הפיתון (מכאן השם). על פי אחת המסורות, ניצח אפולו את הפולחן שקדם לו, מבלי להזדקק לכוח.

ראו גם, באתר זה:     מבוא למיתולוגיה יוונית

המשחקים הפיתיים

המשחקים הפיתיים (הפסטיבל החשוב ביותר) נערכו לציון ניצחון אפולו על פיתון. בתחילה היו אילו תחרויות מוסיקליות שנערכו כל שמונה שנים, לציון גלותו בת שמונה השנים של אפולו. הפיתויים נשאו אופי של תחרות פואטית, תחרות ברוח ולא בכוח. פאוזאניאס מספר שהומרוס לא הורשה להשתתף בתחרויות בגלל עיוורונו והסיודוס, בגלל שלא ידע ללוות עצמו בגיטרה.

מאז שנת 582 הוכרו המשחקים על ידי חברות הליגה האפקטיבית והם התקיימו כל ארבע שנים שירה לכבוד אפולו תחרויות הספורט נוספו למשחקים הפיתיים בשלב מאוחר יותר, בהשפעת המשחקים האחרים. תחרויות הספורט היו זהות לאלה שנערכו במשחקים האולימפיים. תחרות המרכבות (מרכבות הרתומות לארבעה סוסים) נערכה בהיפודרום של העיר, בקירבת חוף הים.

טרגדיות וקומדיות הוצגו בתאטרון, כחלק מהחגיגות וחולקו פרסים לזוכים. את התהילה לדלפי הביא האורקל.

מקדש דלפוי (או "פיתון", על שם נחש הפיתון המיתולוגי שאפולו הרגו) שכן בשטח העיר הפוקית קריסה, ולפי האגדה הקים אפולו את המקדש שהתנשא בצורת מדרגה על גבי מורד תלול מתחת לצוקי פרנסוס הזקופים. אזור זה שימש סלע מחלוקת בין תושבי דלפוי וקריסה. הראשונים הזעיקו את ערי הצפון, הקימו ברית דתית כחבר שיפרוש חסותו על המקדש ויהיה מופקד על עריכת המשחקים. אין זה הפעם היחידה שמוקד תחרותי מתמסד כתוצאה ממריבה בין כמה ערים, ובסיומה מתנהלים משחקי ספורט מקודשים המנציחים את השלום ביניהן.

בעת החפירות הארכיאולוגיות שהתקיימו באתר בשנת 1896 התגלה פסל ברונזה מרשים של רכב , משנת 474 לפנה"ס. נחשב לאחת הדוגמאות היפות והבולטות לפיסול יווני בברונזה מהתקופה הקלאסית, שזכה לכינוי "הרכב מדלפוי", או "הֶנִיוֹכוֹס" ("אוחז המושכות"; בתעתיק לטיני: Hêniokhos). הפסל מציג דמות רכב, המפוסל בגובה קומת אדם ובידו הימנית הוא מחזיק שרידי מושכות. ידו השמאלית של הפסל חסרה. עיניו של הפסל עוצבו בעזרת "חומר לבן ובתוכו נקבע האישון העשוי שני עיגולים של אוניכוס (בהט) חום. מילוי זה משווה לעיניים מבע חי, ער ומאופק כאחד.

לפי סגנונו נראה שהפסל נעשה בראשיתה של האמנות הקלאסית ביוון. תנוחת הפסל היא סטאטית ביחס לסיטואציה המתוארת. הפרופורציות של הפסל אינן מושלמות לפי האידאל הקלאסי – ראשו קטן מעט וגופו מוארך, עם זאת הפסל הוא בעל דיוק אנטומי גבוה. בייחוד בולט הדבר בעיצוב שיערו של הרכב. הדמות לובשת בגד המחולק לחלקים ובעל קפלים רבים המסודרים בקפידה ונופלים בצורה סימטרית. פניו של הפסל שלוות ומאופקות בהתאם לאידאל "השלווה הקלאסית", אך אין בהם את אותה אטימות המופיעה בפיסול הארכאי (מהמאה ה-6 לפנה"ס) .

הדמות הייתה כנראה חלק ממערך פיסולי של מרכבה אשר הייתה רתומה לארבעה סוסים. ייתכן כי לצד דמות הרכב הופיע בפסל גם בעל המרכבה, אשר גופו נוטה מעט לכיוונו.

את הפסל הזמין את פוליזלוס (Polyzalus), טיראן המושבה היוונית גלה (Gela) שבסיקיליה, לזכר ניצחון ספורטיבי של קבוצת רכבים במרוץ מרכבות במשחקים הפיתיים שנערכו בדלפי בשנת 474 לפנה"ס. הפסל מוצג במוזיאון הארכיאולוגי שבאתר.

אורקאלום

מהרגע שהגיע אפולו, הייתה דלפי לאורקאל (מלטינית: מקום הגדת העתידות") של אפולו. אנשים באו לבקש את עצת האלים וה Oracula-היו התשובות. קיקרו מספר על התאופרופי – "הבאים לבקש עצה". התאופרופי היו מטהרים במעיין לפני הייעוץ באורקל. התאופרופי שילמו למקדש מחיר קבוע לקורבנות שנשחטו, בדר"כ עז. בתחילה התיזו עליה מים ואם החל גופה לרעוד – סימן לנוכחות האל. הם היו מוכנסים אל הפרונאוס. (על נשים נאסר להיכנס).

האל נתן את תשובותיו באמצעות הפיתיה שישבה באנטרון, והייתה במצב של אקסטזה  = Mania)טראנס), אם בהשפעת אדים משכרים שעל מן האדמה ואם בהשפעת עלי דפנה שלעסה. קשה לתאר בין המציאות הארכיאולוגית לתיאור הספרותי. אין מעיינות גופרית שעשנם היה אמור לסמם את הפיתיה. כיום מניחים שהייתה פשוט במצב של טראנס.

ראו באתר זה: שמאניזם ואירועי טראנס

ראשי מדינות ופשוטי עם נהרו לכך לקבל עצה מהפיתיה, שמלמלה מלמולים חסרי פשר, שתורגמו על ידי הכוהנים לתשובות המשתמעות לשתי פנים (סיפור קרויסוס מלך לודיה – "תמוגר מלוכה גדולה"). דברי הפיתיה תורגמו על יד הכוהנים. התשובות ניתנו בדרך כלל בחרוזים. במאות הקדומות הייתה הנבואה בצורת בתי שיר. מהמאה השלישית ואילך – בפרוזה.

האורקאל של דלפי נחשב לאמין ביותר בעולם העתיק. חשיבותה של דלפי גדלה עם חשיבות האורקל שבה, והיא הפכה למרכז רוחני ליחידים ולקבוצות מכל העולם של אז. דלפי הייתה מרכז ה"אמפיקטיונה" היוונית.

אמפיקטיונה:

מעין או"ם של מדינות יוון. השם נגזר כנראה מamphiktones-, היינו,  תושבים שכנים", כלומר, אנשים הגרים באותה סביבה. מקורה בברית של שבטים, שהתכנסה מדי פעם במקדש דמטר אשר בתרמופילאי, והתרחבה בהדרגה, עד שכללה את כל ערי יוון. לפי הרודוטוס, נבע שמה מאפיקטיון, בנו או נכדו של דאוקליון, אשר ייסד את הברית. האמפיקטיונה העבירה את מושבה לדלפי כבר במאה ה- 8 לפנה"ס. לכל שבט היו שני קולות במועצה (סינדריון), שהתכנסה באופו קבוע באביב ובסתיו. הסינדריון פיקח על העבודה במקדש של דלפוי והיה אחראי לעריכת המשחקים הפיתיים.

דלפי עוררה קנאה בגלל העושר שסביב האורקאל. מרבית הערים היווניות הגדולות רצו לקחת חלק בעסקי דלפי על מנת להגדיל את חשיבותן. "המלחמות הקדושות", שהיו למעשה מאבקי כוח על המקדש ועושרו, נערכו כולן בתקופה הראשונה של האורקאל כלומר בין המאה ה-6 ל-4. השפעת המקדש הייתה גם על לודיה, מצרים ופריגיה. כשנהרס המקדש ב- 548 תרמו גם קרויסוס מלך לידיה[2] ופרעה אמסוס לשיקומו. דלפי השפיעה על היוונים בזמן הקולוניזציה הגדולה בין המאות 6-8. האורקאל כיוון את המתיישבים לכל אזור הים התיכון והים השחור. כך למשל, לפי המיתוס, כיוון האורקאל את ביזאס, להתיישב אל מול העיוורים". ביזאס הנבוך הפליג עד שמול המושבה היוונים כלקדון, ראה חצי אי מוקף בים השיש, מיצרי בוספורוס וקרן הזהב. הוא התבונן בישוב בפליאה ואמר לאנשיו" "אנשים אלו וודאי עיוורים המה" (משום שלא זיהו אתה מקום הנכון) ואז, נשכר לפתע בדברי האורקאל והתיישב באתר שנקרא על שמו, ביזנטיון". מדלפי הושפעו החלטות מדיניות כמו ייסוד מדינות וניהול מלחמות. אושרו פה חוקי קלייסתנס[3].  נבחרו פה עשרת הגיבורים. כאשר התלבט קרויסוס מלך לודיה , אם לצאת לקראת הפרסים, ענה לו האורקאל שאם יעשה זאת, "תמוגר מלוכה גדולה". הוא יצא לקרב מעודד ורק בסיומו העגום גילה שהמלוכה שמוגרה היא ממלכתו שלו[4].

מצד שני, בתקופה החשובה שלפני הפלישה הפרסית, נכשל האורקאל. החלטת היוונים להתנגד עד הסוף לא בורכה על ידי האורקל. המשלחת האתונאית הוזהרה, שלא לצאת לקרב. הפיתיה עצתה לתמיסטוקלס לבנות חומות עץ כהגנה מפני הפרסים. כוהני דלפי גילו עמדה מאד תבוסתנית. יחידה של פרס הגיעה למרגלות האתר ונבלמה רק "בסלעים שדרדר אפולו מההר". אך לאתונאים בראשות תמיסטוקלס הייתה זו שעה מוצלחת. לאחר ניצחון סלמיס והדיפת הפרסים, הם סלחו לפיתיה ושלחו מתנות לדלפי. הפשרה אמרה שתמיסטוקלס אכן בנה חומות עץ, כלומר, יצא לקרב סלמיס, בספינות עץ). ערי יוון התחרו זב"ז בבניית בתי אוצר מפוארים בדלפי, שבחזיתם הוצבו יצירות אומנות: פסלים, תבליטים, חצובות ארד וזהב. העושר משך לכאן חמדנים ובוזזים. המצביא הרומי סולה בזז את אוצרות דלפי כדי לממן מצור שהטיל על אתונה. ניירון קיסר החרים 500 פסלים ממקדש אפולו. המסך ירד על דלפי בשנת 385 לספירה, כאשר הקיסר תיאודוסיוס (שהפך את הנצרות לדת המדינה), אסר על קיום האורקאל.

תוכנית האתר

זהו מתחם הבנוי בשיפוע, כך כל מבנה בנוי על גבו רמפות מלאכותיות עם קירות תמך. השיפוע מרשים. האתר לא גדול, מוקף חומה, ללא היבט ביטחוני. במתחם עוברת  – via sacra – הדרך הקדושה- זה המסלול שכל עולה רגל חייב לעבור אותו. אחרי המקדש – מגיעים אל התיאטרון – המקום החשוב ביותר במשחקים הפיתיים.

הבניינים משלושה סוגים:

היו פה בתי האוצר. כאן כל עיר שמרה את האוצרות שהקדישה לאתר.

אתרים או מונומנטים בודדים, של אנשים פרטיים, שרצו להנציח אירוע ספציפי.

מתחמי פולחן ממש.

כמו כן מתקני הארחה, שנועדו לשרת את האורחים.

סיור באתר

הכביש מחלק את האתר לשניים: מרמריה (Marmaria) תחתיו והטמנוס (Temenos) מעליו. לידו נמצא גם המוזיאון.

מתחם מרמריה

כמייל אחד ממזרח לאתר, שם היה מקדש אתנה שהדלפים העריצו כ'אתנה פרוניה'  ,(Pronaya)  כלומר "אתנה שומרת המקדש" (אתונה המבטיחה). כמה מהפסלים היפים ביותר נמצאו כאן. נמצא מתחם פחות או יותר מלבני, עם קיר תמך שהשתמרותו גרועה. זה היה הגימנסיון. יש שם כמה בתי אוצר והתולוס המפורסם, מבנה עגול ,שלא ברור לכבוד מי נבנה. נבנה בשנים 390-400 לפנה"ס. יש הקושרים אותו לאתנה, זהו מבנה פרופטרלי בפנים עמודים אחוזים. העמודים האחוזים היו בסגנון קורינטי והעמודים הפריפטרליים בסגנון דורי. המבנה עשוי שיש פנטליקי.

הוא מורכב מ-20 עמודים דורים המסודרים בקוטר חיצוני של 14.76 מטרים, כאשר בפנים יש 10 עמודים בעלי כותרת קורינתית. התולוס נמצא במרחק של כ-800 מטרים מההריסות המרכזיות בדלפי. שלושה מבין העמודים הדורים שוחזרו.

מתחם אפולו

בכניסה, מדרום מזרח לפתח, אין ביטוי ארכיטקטוני. אין פרופיליאה. עם הכניסה לאתר, יש מונומט שהקימו האתונאים לכבוד קרב מרתון. בהמשך, שתי אכסדרות חצי עגולות. לידו מונומנט שהקימו מלכי ארגוס בשנת 369. לאורך הדרך, חומה של אבני גוויל, המכונה "בניה קיקלופית".

מבנים אלו נבנו על ידי ערי מדינה רבות, כדי להנציח ניצחונות ולהודות לאורקל על עצתו, שהייתה חיונית להשגת הניצחונות. בתי האוצר הם יחסית קדומים. זו אופנה האופיינית לתקופה הארכאית. המבנה הבולט ביותר הוא בית האוצר האתונאי, שנבנה על מנת להנציח את ניצחונה של אתונה על האימפריה הפרסית בקרב מרתון.

אחד המבנים המרשימים הוא בית האוצר הסיפניאני , שהוקדש על ידי העיר סיפנוס, שתושביה צברו עושר רב ממכרות הכסף והזהב שלהם.  בית האוצר שהשתמר בצורה הטובה ביותר הוא זה של ארגוס. הבית נבנה בשלהי התקופה הדורית, ותושבי העיר היו גאים במעמד של עירם בקרב שאר ערי המדינה. בנייתו של הבית הושלמה בשנת 380 לפנה"ס, והוא מבוסס בעיקר על מקדש הרה הנמצא בארגוליס, האקרופוליס של העיר. אולם, מחקרים מהתקופה האחרונה של יסודות הפסל הארכאיים מלמדים על כך שהבית נבנה בתקופה מוקדמת יותר.

כתוצאה מכל המבנים הללו, ובאמצעות ההגנה של אמפיקטיונה, דלפי הגיעה למעמד של הבנק המרכזי של יוון העתיקה. לימים, בגלל ניצול האוצרות על ידי פיליפוס השני ומאוחר יותר הפיטורים של האוצרים, בהתחלה על ידי הקלטים, ומאוחר יותר על ידי הדיקטטור הרומאי לוקיוס קורנליוס סולה, שגרמו לשקיעת הציוויליזציה היוונית ולעליית כוחה של רומא העתיקה.

בהמשך מבנה זיכרון של העיר נקסוס – עמוד גבוה ספיראלי שבראשו ישב ספינכס. יש מבנה של אמיליוס פאולוס ועוד. במרכז – מקדש אפולו ומולו מזבח. המזבח נבנה על ידי בני האי כיוס; ממש מול הפתח למקדש אפולו. המונומנט הבא – עמוד פרוסיאס – מלך ביתניה. מצפון מערב למקדש נמצא המונומנט בו מצאו את "הרכב מדלפי" שקשור לאי .GELLA

התאטרון – מאוחר לייתר המבנים. בזמן שנערכו התחרויות היה פה תיאטרון יותר פרובזורי. התיאטרון העתיק בדלפי נבנה במקום עוד יותר גבוה במעלה הגבעה ביחס למקדש אפולו, והוא נתן לצופים נקודת השקפה על כל המקדש והעמק שמתחתיו. התיאטרון הנוכחי נבנה במאה ה-4 לפנה"ס והוא עבר מספר שינויים מאז. יש בו 35 שורות ו-5,000 מקומות לצופים

 ראו באתר זה: התיאטרון בעולם הקלאסי 

הסטואה של האתונאים

נשענת על הקיר הפוליגונלי של המקדש. הוקמה בשנות ה- 70 של המאה החמישית כדי להביא את השלל לאפולו.

מקדש אפולו:

לעמודים בסיס יוני-יוני, ולא בסיס יוני-אטי. זהו המקדש השלישי בסדרה. הראשון הוקם ב- 650 ונשרף לאחר 100 שנה. השני ב- 510 ושרידיו במוזיאון בדלפי. השלישי הוקם בשנת 330. אולם הכניסה קושט בפתגמים כמו "דע את עצמך" ,ו"אין להגזים בשום דבר". מופיעים שם גם האות  Eוראשו של הומרוס, שאין להם הסבר. בכניסה לאולם הגדול עמד כס הכתר מברונזה ממנו שר פינדארוס לאפולון. האמינו שרוחו שוחה שם וכל ערב הזמינו הכוהנים את רוחו לסעודה עם האלים. החדר המרכזי עמד על שני מישורים. בגובה האדמה עמד פסל הזהב של אפולון ומתחתיו – חולק לשניים: אליקוס בו נאספו הבאים לבקש עצה ואיטרון בו ישבה הפיתיה שם היה מקום לאדים ששאפה כשישבה ובזמן נבואותיה החזיקה את האומפלוס.

במעלה האתר נמצא האצטדיון, ששמש בעיקר לתחרויות אתלטיקה.

הערות

[1] . קרב פְלַטַאֵיה היה הקרב הגדול האחרון על אדמת יוון במלחמת יוון-פרס. הקרב נערך ב-27 באוגוסט 479 לפנה"ס בין ברית של פולייס יווניות בהנהגת ספרטה ואתונה לבין האימפריה הפרסית.

[2] . קרויסוס (Κροῖσος) היה מלך לידיה שבאסיה הקטנ, שבירתה סארדיס,  בשנים 560 לפנה"ס-546 לפנה"ס.

נחשב לאחד האנשים העשירים בעולם העתיק. כהמשך למדיניותו של אביו אליאטס השני ,כבש את הערים היווניות לחופי אסיה הקטנה. הוא אירח יוונים בביתו, שנודע כמקום מקלט לפליטים פוליטיים; המפורסם ביניהם הוא ככל הנראה סולון מאתונה. קרויסוס מימן את הקמתו מחדש של מקדש ארטמיס באפסוס, אחד משבעת פלאי תבל של העולם העתיק

[3] . קרויסוס (Κροῖσος) היה מלך לידיה שבאסיה הקטנה, שבירתה סארדיס,  בשנים 560 לפנה"ס-546 לפנה"ס.

נחשב לאחד האנשים העשירים בעולם העתיק. כהמשך למדיניותו של אביו אליאטס השני ,כבש את הערים היווניות לחופי אסיה הקטנה. הוא אירח יוונים בביתו, שנודע כמקום מקלט לפליטים פוליטיים; המפורסם ביניהם הוא ככל הנראה סולון מאתונה. קרויסוס מימן את הקמתו מחדש של מקדש ארטמיס באפסוס, אחד משבעת פלאי תבל של העולם העתיק

[4] . . תשובת האורקול הייתה שאימפריה גדולה תיפול. בהמשך שאל קרויסוס מתי שלטונו יגמר – תשובת האורקול : "כאשר ישלוט פרד בעם המדים, אז, לידי רך הרגליים, ברח לאורך ההרמוס, מלא החצץ ואל תשתהה, גם אל תתבייש, להיות מוג לב." קרויסוס פרש את הנבואה כחיובית והחליט לצאת למלחמה נגד כורש מלך פרס.