גיאוגרפיה של קולומביה

כתב גילי חסקין. 1-02-1919

תודה לגדעון ביגר על הערותיו

ראו באתר זה גם: המלצות לטיול בדרום קולומביה;   טיול בסן אגוסטין; קניון קריסטלס – נהר הצבעים;   תולדות קולומביה בתקופה הפרה קולומביאנית ;  תולדות קולומביה מגילוייה ועד למלחמת העצמאות; תולדות קולומביה במלחמת האזרחים

ראו תמונות מקרטחנה וממומפוס ;   תמונות מדרום קולומביה אלבום תמונות מטיול לקולומביה, פברואר, 2018

כללי

מיקום בצפון היבשת. זו הארץ היחידה באמריקה הדרומית, שלה חופים גם באוקיינוס השקט (1306 ק"מ) וגם בים הקריבי (1600 ק"מ). התושבים מרוכזים בשליש המערבי של המדינה. קולומביה נמצאת בין קווי רוחב °12 צפון ל-°4 דרום. רק אחד ממחוזותיה –  אמזוניה (Amazoňa), נמצא  מדרום לקו המשווה.

קולומביה היא הרביעית בשטחה בדרום אמריקה. קצת יותר קטנה מפרו וקצת יותר גדולה מבוליביה. שטחה: 1,141,748 קמ"ר. שווה בשטחה לשטחן הכולל של צרפת, ספרד ופורטוגל ביחד. רוחב מקסימלי: 1200 ק"מ. אורך מקסימלי: 1800 ק"מ.

קולומביה גובלת בפנמה בצפון – מערב (266 ק"מ גבול משותף), וונצואלה בצפון-מזרח (2,219  ק"מ); ברזיל בדרום מזרח (1,645 ק"מ) ופרו בדרום (1,626 ק"מ) אקוודור בדרום-מערב  (586 ק"מ). אורך החופים שלה 1600 ק"מ.  יש לה נופים מאד מגוונים, מספר רב בשל יחידות אקולוגיות, עושר רב של מיני צמחים ובעלי חיים והתוצאה היא, מספר רב של שמורות טבע.

מבנה

קולומביה מכונה 'מדינת האנדים', אולם לאמיתו של דבר תופסים ההרים הרמים רק 45%  משטחה. את חלקה הגדול של הארץ תופסות השפלות שלחוף האוקיינוס השקט והים הקריבי ובעיקר, חבלי האמזונס והאורינוקו. אולם, מכיוון שחבל האנדים מאוכלס בצפיפות, השם 'מדינת האנדים', קולע.

קולומביה נחלקת לחמישה אזורים עיקריים:

• רכס האנדים, אותו היא חולקת עם אקוודור וונצואלה.
• חוף האוקיינוס השקט, אות היא חולקת עם פנמה ואקוודור
• החוף הקריבי, אותו היא חולקת עם וונצואלה ופנמה.
• מישורי הייאנוס (Llanos), באגן הניקוז של האורינוקו, אותם היא חולקת עם וונצואלה
• יער הגשם של האמזונס, אותו היא חולקת עם וונצואלה, ברזיל, פרו ואקוודור

יש החולקים על חלוקה זו, כמו למשל ה- World Factbook וטוענים שאין הבדל מהותי בין אזור האמזונס, שעיקרו יערות גשם, לבין מישורי האורינוקו. יש הטוענים אחרת והחלוקה העיקרית היא לשלושה אזורים.

א. מערכת הרי האנדים הצפוניים.

ב. רמות גבוהות.

ג. מישורים ושפלות לאורך החופים ובאגני הניקוז של יובלי האמזונס והאורינוקו.

א.  האנדים:

הרי האנדים (La cordillera de los Andes) תופסים שטח כללי של כשלושה מיליון קמ"ר, כלומר כשישית משטחה של אמריקה הדרומית. אורכם ממצרי דריאן (Darién Gap) למיצר מגלאן (Magellan)  הוא יותר מ-  8,000 ק"מ.

האנדים הם הרי קמטים צעירים מתקופת השלישון ומיוחדים בקרבתם (300 ק"מ) למעמקי האוקיינוס, המגיעים בכמה מקומות ל-9 ק"מ. באקוודור יש שרשרת הרים אחת, שפסגותיה מיתמרות לגובה של 5000 מ'.

החלק המערבי של קולומביה הוא ברובו הררי. האנדים נכנסים לקולומביה בדרום, ליד נריניו (Nariňo) ומתפצלים לשלש שרשרות הרים, שביניהן מפרידים הנהרות קאוקה ( Cauca), אראוקה  (Arauca) ומגדלנה (Magdalena), לכולן רכסים בגובה של למעלה מ-4000 מ' בשרשרות ההרים המערבית והמרכזית הרים בגובה של למעלה מ-5000 מ'.

הקורדיליירה המערבית (Oxidental) והקורדיליירה המרכזית (Central) סמוכות מאד זו לזו ואפילו צמודות לאורך 400 ק"מ, אך מופרדות על ידי קוו שבר, הנתפס בצפון על ידי Rio Cauca ובדרום על ידי Rio Patia.

הקורדיליירה המערבית

הרכס הנמוך מבין השלשה. מקבילה לאוקיינוס השקט. נמתחת לאורך 1100 ק"מ, בטרם משתפלת בצפון, באזור אנטיוכיה (Antioquia) .

הקורדיליירה המרכזית

ההרכס הגבוה ביותר. גובה ממוצע 3,000 מ' ופסגתו 5,750 מ'. הוא למעשו המשכו של רכס האנדים הראשי. יש בה מספר רב של הרים מושלגים, ביניהם  Nevado del Huila שגובהו 5750 מ' וה- Sierra de los Nevados – שרשרת של הרי געש, הנשלטת על ידי נבדו דל רויז (Nevado del Ruis) (5325 מ'). יש בה מספר קטן של אגנים בין הרריים. הם בנויים סלע גבישי ובהם  הרי געש.

הקורדיליירה המזרחית

הרכס הארוך מכולם  (1,200 ק"מ) והרחבה מכולן. נמשכת מדרום-מערב לצפון-מזרח, לתוך וונצואלה. במזרח גובלת במישורי הייאנוס (Llanos). היא בנויה שכבות של סלעי משקע (אבן גיר ואבן חול), וסלעים געשיים שהושקעו מסביב לגרעין הגבישי. מאופיינת ברכסים גבוהים לא רצופים – שעוצבו בחלקם בפעולת קרחונים – ואגנים בין הרריים גבוהים.

הרכס מגיע לשיאו בפסגות המושלגות של הסיירה נבדה דל קוקוי (Cocuy), שפסגתו הגבוהה, Ritacuba Blanco, מתנשאת לגובה של 5410 מ'.

בקוו רוחב °7 מתפצלת הקורדיליירה המזרחית לשתי מערכות הרים נפרדות: רכסי מרידה (Merida) הנמשכים לתוך וונצואלה ורכסי פריח'ה (Perija), הנמשכים צפונה, לאורך הגבול עם וונצואלה. בשולי רכס האנדים ובקרבת החופים מצויות שלשלות הרים רבות, קטנות יותר. סיירה נבדה דה סנטה מרתה הוא גוש גבישי דמוי משולש, המנותק ממערכות האנדים שבצפון קולומביה, ומשיק לחוף הקריבי ולחצי האי גואח'ירה (Guajira) זהו הרכס הצפוני והגבוה שבהרי קולומביה (5775 מ'). זהו רכס החוף הגבוה בעולם. לאורך האוקיינוס השקט נמשך הרכס הנמוך ביותר בקולומביה – סיירה דה באודו  (De Baudo) שגובהו 1800 מ' בלבד, היורד בתלילות לעבר האוקיינוס השקט וזוכה לכמויות עצומות של משקעים.

וולקניזם

גלראס (Galeras), שגובהו 4,276 מ', הוא אחד מהרי הגעש הפעילים ביותר במדינה. הוא התפרץ ב-2009 וב-2010. נבאדו דל רויס (; Nevado del Ruiz), שגובהו 5,321 מ', הנמצא 129 ק"מ, מערבית לבוגוטה, התפרץ ב-1985 וייצר גלי בוץ (lahars), שגבו את חייהם של 23,000 איש. נבאדו דה הוליה (Nevado del Huila) התפרץ ב-2007, לאחר שקט של 500 שנה. מאז היו לו מספר התפרצויות קטנות. בתקופה היסטורית התפרצו ההרים Purace, Cumbal, Dona Juana, Nevado del Tolima.

ב. הרמות

שונות זו מזו  בהתאם להרכב המסלע. הרמות שברכס המזרחי הן שקעים שהתמלאו בסחף בשלישון וברביעון. החשובה ביניהן היא  Sabana de Bogata שעליה יושבת בוגוטה, בירת קולומביה.

ג. מישורים

למעלה מ-55% משטחה של המדינה הם מישורי סחף שהצטברו על מאסיב גויאנה, שגילו 500 מיליון שנה. המישורים המשמעותיים הם אילו של המזרח והם נחלקים לשנים: לוס יאנוס (Los  Llanos)  בצפון והאמזונס  (Amazonas) בדרום. לוס יאנוס הוא מישור החוף של הים הקאריבי, המקיף את רכס הסיירה נבדה דה סנטה מרתה. שטחו יותר מ-25,000 קמ"ר בעיקרו הוא סוואנה ענקית.

באגן הניקוז של נהר האורינוקו. הוא יורד מגובה של 500 מ'למרגלות הקורדיליירה אוריינטל, עד לגובה של 50 מ' בגבול וונצואלה. עיקר חשיבותו, בשליטתו על מוצאו של שער נהר מגדלנה, התופש מקום חשוב במסחר הבינלאומי של קולומביה.

אגן הניקוז של האמזונס תופס שטח של 400,000 קמ"ר בדרום-מזרח המדינה. מרבית השטח מכוסה ביער גשם טרופי צפוף. ברובו לא מיושב ולא מוכר.

מישור החוף של האוקיינוס השקט דל אוכלוסין וחשיבותו הכלכלית קטנה.

ד. תופעות ייחודיות

קולומביה היא ארץ מגוונת מאד. החלוקה הקלאסית לאזורים גיאוגרפיים אינה כוללת כמה אזורים מיוחדים: הביצות שבחוף המערבי, הנקראות ciénagas בפי המקומיים, המדבר של La Guajira – חצי אי הבולט לים הקריבי, את יער הגשם המיוחד של האוקיינוס השקט ואת התצורות הגיאולוגיות המיוחדות של רכס המקרנה (Serranía de la Macarena), המתרומם באופן דרסטי מעל המישורים המזרחיים, לגובה של 1000 מ'. זהו רכס נוסף, מופרד מהאנדים ושונה מהם. מרוחק כ-40 ק"מ מהרכז המזרחי, כיוונו צפון – דרום, אורכו 120 ק"מ ופסגתו הגבוהה, "המושל" (("El Gobernador) , מיתמרת לגובה של 2615 מ'. לא גבוה יחסית לאחרים, אבל בעל נוף של סלעי גרניט עתיקים וטובל בירק. כאן הוכרזה כבר ב-1948, שמורת הטבע הראשונה בקולומביה. ששטחה 6,200 קמ"ר. הפארק התפרסם בשנים האחרונות הודות ל"נחל הצבעים" הלוא הוא Caño Cristales, שבחודשים יוני – נובמבר, מתמלא באצות צבעוניות, המעניקות לו מראה  סוריאליסטי, במגון של צבעי אדום, צהוב וכול מה שביניהם.

תופעה מיוחדת היא הסיירה נבדה דה סנטה מרתה (Sierra Nevada de Santa Marta), שהוא רכס מושלג, בעל צורה משולשת בצפון מזרח המדינה, סמוך לחוף הקריבי, המזדקר לגובה של 5775 מ', מעל פני הים.

הידרולוגיה

הנהרות נחלקים בין ארבע מערכות ניקוז:

א. הנהרות המתנקזים לים הקריבי: מגדלנה (Magdalena) ויובליו, סינו  (Sinu)  אטראטו(Atrato). הנהר מגדלנה (Rio Magdalena), הארוך בנהרות קולומביה (1610 ק"מ), חוצה כמעט את כל המדינה, מצפון לדרום והוא מסלול החדירה העיקרי של המתיישבים האירופאים בעבר ועורק התחבורה הראשי בהווה. זאת למרות מכשול המפלים שבחלקו התיכון, הביצות, השוניות, החולות והשיטפונות בחלקו התחתון ובשפכו.

ב. הנהרות במזרח: יובלי האורינוקו והאמזונס.

ג. הנהרות המתנקזים לאוקיינוס השקט קצרים מהנהרות של שתי מערכות הניקוז הראשונות, אך נושאים כמויות מים גדולות עקב המשקעים הרבים היורדים במקום זרימתם.

ד. הנהרות הזורמים לימת מרקאיבו (Maracaibo), שהחשוב שבהם הוא הקאטאטומבו (Catatumbo).

אקלים

האקלים נקבע הן על פי הגובה הטופוגרפי והן על ידי החזיתות הטרופיות העוברות בה. ברוב חלקי קולומביה האקלים טרופי, מאופיין במשרע טמפ' קטן, ריבוי משקעים וטמפרטורה ממוצעת גבוהה.  בחלקים ההרריים ממתן הגובה את הטמפרטורה. בחוף האוקיינוס השקט הצפוני, בחלק התיכון של עמק המגדלנה, ובאזור האמזונס, האקלים טרופי, לח. כמות המשקעים עולה על 2,500 מ"מ והטמפרטורה הממוצעת על 24˚.

בחופי הים הקריבי, בנהר מגדלנה העליון שורר אקלים סוואנה לח בעל עונה שחונה אחת (נובמבר-אפריל), כמות משקעים של למטה מ-1800 מ"מ וטמפ' ממוצעת מעל 23̊.

בצפון ובצפון מזרח שורר אקלים סוואנה יבש, בעל שתי עונות שחונות. כמות משקעים של למטה מ-800 מ"מ וטמפ' של 27̊.

את קולומביה ההררית נהוג לחלק לארבע רצועות אקלימיות, לפי הגובה.

• האזור החם: מפני הים ועד לגובה של 1000 מ' – שבו כמות משקעים שנתית של 1800-2000 מ"מ וטמפרטורה ממוצעת של 32 ביום ו-16 בלילה.
• החגורה הממוזגת – 1000-2000 מ' – שבה טמפרטורה ממוצעת של כ-16 מעלות
• האזור הקר – 2000-3000 מ' ובו טמפרטורה של 1-12.
• אזור הפאראמו (Paramo) – מעל "קוו העצים"(timber line) , בגובה של למעלה מ-3000 מ' ובו טמפרטורה מ-10 ועד מתחת ל-0. האזורים ההרריים שבגובה שלמעלה מ-2000 מ', מתאפיינים בעננות גבוהה ובערפל.

חי וצומח

קולומביה טוענת, לארץ עם מספר מיני הצמחים ובעלי החיים הגדול בעולם, ביחס לשטחה. מגוון המינים שלה, במונחים אבסולוטיים, קטן במקצת מזה של ברזיל, למרות שהיא קטנה ממנה פי שבע. השפע הזה הוא תוצאה של מיקומה באזור קוו המשווה ושל המגוון הטופוגרפי. המספר הרב של האזורים האקלימיים ואזורי המיקרו אקלים יצר "איים" ביולוגיים בהם התפתחו בעלי חיים באופן עצמאי.

סיבות נוספות לעושר הזה, אינן ייחודיות לקולומביה, אלא לכל הארצות הטרופיות של היבשת: היעדר תקופות קרח, כמו אלו שפקדו את צפון אמריקה ואירואסיה והשמידו מינים רבים. חדירת בעלי חיים מצפון אמריקה ואף מאסיה (דרך מיצרי ברינג).

המחקר הבוטני הראשון בקולומביה נעשה בסוף המאה ה-18 על ידי Jose Celestino Mutis אחריו באו מחקרים חשובים נוספים, ביניהם זה של אלכסנדר פון הומבולט. כך או כך,התמונה עדיין מאד מורכבת: 70% משטח המדינה מכוסים ביערות וחלקם באזורים בלתי נגישים של האמזונס. בקולומביה רשומים 130,000 מיני צמחים. זהו איננו מספר סופי. חלקים גדולים של האמזונס טרם נחקרו.

מבין הפרחים הרבים מפורסם הסחלב, שהוא הפרח הלאומי ומוכרים 3000 מינים שלו. הגובה המועדף על הסחלבים הוא 2000 מ' והם חיים בעיקר באזור אנטיוכיה.

פרח ידוע הוא סביון הענק, או Fraillejon, המוכר גם מהרי קניה. זוהי צורת הצומח המוכרת ביותר באזור ה-Paramo. מוכרים למעלה מ-70 מינים שלהם והם עשויים להגיע לגובה של 10 מ' ויותר. באמזונס גדל ה-Victoria Regia' , שושנת מים שקוטר עליה עשוי להגיע לשני מטרים.

מינים רבים הם אנדמיים.

קיימים בקולומביה למעלה מ-20 סוגי צומח.

1. ההילאה (Hilea) המוצפת: כינוי ליער הגשם הטובעני של האמזונס., המכונה גם .Pluvisilva
2. ההילאה הגבוהה: יער גשמים, המוגבל למדרגות הגבוהות יותר של המורדות המזרחיים של האנדים (150-400 מ') ואקלימו דומה לראשון.

3. הקאטינגה: יער גשם פתוח ודליל מההילאה; מוגבל למורדות המזרחיים של האנדים ובעיקר לגדות הנחלים.
4. יער ירוק עד: במדרגות הנמוכות של האנדים (400-500 מ'). בין המשפחות האופייניות מצויים כאן הביגנוניים.
5. יער ירוק עד של האנדים התיכוניים. גובה 1800-3600 מ'
6. יער ערפל של רום האנדים.
7. צומח סובאלפיני אנדיני (3000-4000 מ'). כולל ערבות של עשבים דגניים וכן שיחים ועשבים רב שנתיים של צומח הפרמו ((Paramo בגובה של 3200-4700 מ'.
8. יער של האנדים במורדותיהם לחוף האוקיינוס השקט. יער גשמים טיפוסי. ירוק עד ולח מאד.

9. 

מוגבל לגובה של 1500 מ'. עשיר מאד בצמחים טרופיים.

9. יערות קריביים שחונים. מוגבלים לאזור החוף הקריבי (גובה עד 1500 מ'). הצומח השולט מורכב מקקטוסים.
10. יער יבש. בעיקר של צמחים בשרניים – במורדות המערביים של האנדים ( 500-1000 מ').
11. מנגרובים – בעיקר בחוף האוקיינוס השקט.

בקולומביה ידועים 130,000 מיני צמחים, רבים אנדמיים.

בעולם החי של קולומביה מיוצגים מרבית בעלי החיים האופייניים לממלכת החי הנאו-טרופית. האזור הנאוטרופי הוא אחד משמונת האזורים האקולוגים (Ecozone) שמחלקים את שטח כדור הארץ. כולל את דרום ומרכז אמריקה, אזורי השפלה במקסיקו, האיים הקריביים ודרום פלורידה. האזור מוגדר על פי הדמיון בפלורה ובפאונה. אלו  שונים מהפלורה והפאונה של האזור הנאו-ארקטי (הכולל את רוב צפון אמריקה), בשל ההפרדה הארוכה שהתקיימה בין שתי היבשות. היווצרותו של מצר פנמה לפני כשלושה מיליון שנה חיברה בין שתי היבשות, והביאה לנדידת מינים ביניהן.

לפי תאוריית נדידת היבשות, הייתה דרום אמריקה חלק מייבשת העל גונדוונה, שכללה גם את אפריקה, אוסטרליה, הודו, ניו זילנד ואנטארקטיקה. האזור הנאוטרופי משתף שושלות אבולוציוניות עם יבשות אלו, כדוגמת חיות כיס והפלורה האנטארקטית.

קודם כל, אפשר למנות בקולומביה בעלי חיים נאו-טרופיים אופייניים: יגואר, אוצלוט, חטמן ודוב משקפיים (טורפים), פקארי וטפיר ברזילאי (מכפילי פרסה), פקה, אגוטי וקפיברה (מכרסמים),  ארמדיליו ועצלן (דלשינאים), אופוסומים (חיות כיס) מספר מיני קופים

קיימים למעלה מ-1,550 מיני ציפורים רשומים. יותר מאשר בכל אירופה וצפון אמריקה יחדיו.

סקר בעלי החיים הראשון בקולומביה נעשה בשנת 1960, אז גם נוסדה שמורת הטבע הראשונה Cueva de los Guacharos. כיום קיימות בקולומביה 27 פארקים לאומיים ועוד כמה שמורות קטנות המכסים 4.4% משטח המדינה. השיטה ממשיכה להתפתח ועומדים להכריז על שמורות חדשות.  שמורות הטבע מנוהלות על ידי ארגון Inderena, המסונף למשרד החקלאות.

אוכלוסייה

אוכלוסיית קולומביה 51,520,000  מיליון איש (על פי הערכה מ-2023) והיא השלישית בגודלה באמריקה הלטינית, אחרי ברזיל ומקסיקו. צפיפות האוכלוסין כ-45 איש לקמ"ר. שנייה רק לאקוודור.

פיזור האוכלוסייה איננו שווה: 90% מהתושבים חיים בחלק המערבי של המדינה, באנדים ובחופים. זוהי תוצאה של נתונים גיאוגרפיים ותהליכים היסטוריים. בעוד שבמרבית המדינות ביבשת הסתפקו הספרדים ביישוב החופים, הרי בקולומביה לא היססו לחדור לעומקה, כדי לגלות את 'אל דוראדו', "הארץ המוזהבת". האזור הראשון שיושב היה האנדים. האזורים הגיאוגרפיים מובדלים ומופרדים בגלל הטופוגרפיה החדה, מה שהופך אותם להיות עצמאיים למחצה, לפחות מבחינה כלכלית

בצפון ובמערב, שם יש יותר אוצרות טבע ואפשרויות חקלאיות, מאשר במחוזות האחרים ולכן מרוכזת שם מרבית האוכלוסייה. במישורים בדרום ובמזרח, המהווים 60% משטח המדינה, חיים רק 3 אחוז מן האוכלוסייה.

באמצע המאה העשרים, הייתה תנועה גדולה של אוכלוסייה מהאזורים הכפריים לערים. שיעור העיור בקולומביה הוא הגדול ביותר באמריקה הלטינית. שיעור הגרים באזורים עירוניים גדל מ-31% ב-1938 ל-60% ב-1973. בין שנת 1951 ל-1964, עמד על 5.5% בשנה. מאז  היא הואטה, ושיעור האוכלוסייה העירונית מוערך כיום ב 80 אחוז. בניגוד למקובל במרבית ארצות אמריקה הלטינית, שם קיימת עיר ראשה אחת וכל המדינה נשלטת על ידי מטרופולין אחד, הרי בקולומביה יש ארבעה אזורים נבדלים ובכל אחד מהם עיר המונה למעלה ממיליון בני אדם. בוגוטה הבירה, הינה הגרעין של מרכז קולומביה ומונה 6 מיליון בני אדם. מדאין (Madellin), העיר השנייה בגודלה, מונה כשני מיליון שולטת על צפון-מערב; קאלי, בירת אזור דרום-מערב, היא בגודלה של מדאין וברנקייה(Baranquilla) , הקטנה מכולן, היא מרכז האזור הקריבי. כמו כן, פזורות באנדים עוד כ-30 ערים בגודל של 100,000 כל אחת. שיעור הילודה והתמותה משתנה מאזור לאזור, אך באופן כללי דומה למדינות השכנות. למרות זאת, שיעור תמותת התינוקות הוא מחצית מזה של ברזיל.

יש מעט בתי חולים ביחס למספר התושבים. כ -66% מן הרופאים נמצאים בפרובינציות, בבירות המחוזיות, שמספר תושביהם הוא חצי מתושבי המדינה. כל רופא חייב לעבור לפחות שנה בפרובינציה, טרם שיקבל את הדיפלומה.

במדינה יש גיוון אתני רב: כ-64% מן האוכלוסייה הם מסטיצו, היינו, בני תערובת של לבנים וילידי אמריקה, 20% הם ממוצא אירופי, (לרוב ספרדי, אך קיימות גם קהילות מהגרים ממדינות אירופיות רבות), 14% הם מולאטים, בני תערובת של שחורים ולבנים, 4% הם שחורים, 3% הם בני תערובת של שחורים וילידי אמריקה (קפוזוס), וכאחוז אחד הם צאצאים טהורים לעמים אמריקאים ילידיים. השחורים הם צאצאי אפריקנים שהובאו כעבדים מן המאה ה-16 ועד המאה ה-19. מאז ביטול העבדות, מדיניות לאומית של "מסטיסחה" (Mestizaje) מעודדת עירוב בין קולומביינים ממוצא אירופי, אפריקני וילידי.

מחוזות קולומביה השונים מאד מגוונים מבחינה אתנית. כך למשל, מחוזות  Antioquia ומחוזות הקפה  ,Risaralda ,Caldas-ו-  Quindio הם יותר אירופאיים, ב-  Pasto יש יותר אינדיאנים ובני תערובת, ובבקעת  Cauca יש יותר אפרו קריביים, שהובאו בעבר לעבוד בשדות הסוכר. באזורים הקריביים מרבית האוכלוסייה שחורה.

בקולומביה חיים 400,000 בני שבטים, השייכים ל-60 קבוצות אתניות. הקבוצה הגדולה ביותר היא הצ'יבצ'אס, המונה 150,000.

השפה העיקרית בקולומביה היא ספרדית, אך כ-80 שפות ילידיות שונות מדוברות בקרב כחצי מיליון דוברים.

אין סטטיסטיקה רשמית על ההתפלגות הדתית בקולומביה, אך על-פי סקר מ-2001, כ-81 אחוזים מן התושבים הם קתולים, ועוד 13.5 אחוזים הם נוצרים אחרים, מהם 3.5 אוונגליסטים. קיימים מיעוטים קטנים של עדי יהוה ושל מורמונים, וכן מאמינים של דתות אנימיסטיות או של שילוב בין נצרות ודתות אפריקניות או אמריקניות-ילידיות. קהילה מוסלמית קטנה מרוכזת באזור הקריבי. הקהילה היהודית מוערכת ב-5000 עד 10,000 איש

כלכלה

עד שנות ה-80 היתה כלכלת קולומביה מבוססת על החקלאות. בעיקר קפה שתפס 12% מהתל"ג ו-50% מהיצוא. החקלאות כולה העסיקה 48% מכוח העבודה ותרמה 27%  מערכו.

בשנות ה-80 צמח המשק בשיעור שנתי ממוצע של 3.1% ב-1990 הגיע התל"ג ל-40.8 מיליארד; 1260 דולר לנפש.  שיעור הצמיחה בעשרים השנה האחרונות של המאה העשרים היה  מהגבוהים באמריקה הלטינית. שיעור הגידול עלה בהרבה על מדינות בעלות שם כמו מקסיקו או צ'ילה. הכלכלה הקולומביאנית של היום מגוונת מאד. המדינה מייצאת קפה, נפט, פחם, ניקל, פרחים, בננות, סוכר, כותנה, טקסטיל, תרופות ועוד. כמו בן, היא מייצאת, באורח בלתי פורמאלי גם קוקאין, מריחואנה ושאר "מטעמים".

ראו באתר זה: מלחמת האזרחים בקולומביה.

קולומביה הינה הכלכלה הרביעית בגודלה באמריקה הלטינית ומצמצמת בצעדי ענק את הפער מהכלכלה השלישית בגודלה, ארגנטינה. עם צמיחה ממוצעת של %7.4 בעשור האחרון, חתימה על כמות מרשימה של הסכמי סחר חופשי עם מדינות מובילות, מדיניות פיסקלית סדורה, מחצבי טבע רבים והסכם שלום אחד (בין הממשלה למורדים), קולומביה מצטיירת כנקודת אור כלכלית באמריקה הלטינית ומושכת עניין רב.

שנת 2016 ונפילת מחירי הנפט אמנם פגמה בביצועיה הכלכליים של קולומביה בגלל התבססות יתר של הממשלה על הכנסותיה מנפט .הכנסות ממשלת קולומביה מהפקת נפט נפלו מ-6 מיליארד דולר ל-1 מיליארד דולר בין 2014 ל-2016,והשפעות תופעת "אל ניניו" על המגזר החקלאי הגדול של קולומביה, אך ההתאמות של הנהגת המדינה, הורדת מיסי חברות למשיכת השקעות זרות וקידום מגזרים ויצואנים אחרים וציפיות הכלכליות מהסכם השלום שנחתם בין הממשלה לארגוני הגרילה, הובילו כלכלנים לחזות לקולומביה צמיחה שנתית ממוצעת של 6%, עד שנת 2021.

ב-2021  עמד התל"ג על 754ף 645 מיליארד;  14,600 דולר לנפש.

מנועי הצמיחה של הכלכלה הקולומביאנית, ממשיכים להיות מחצביה הטבעיים ותוצרתה החקלאית.

הגידולים העיקריים:

קפה (מס' 3 בעולם ומס' 2 באמריקה), בננות (מס' 8 בעולם), אורז, טבק, תירס, קנה סוכר, קקאו, ירקות וחסילונים. משק החי כולל בעיקר בקר, חזירים וכבשים. קולומביה היא יצואנית הפרחים השנייה בגודלה בעולם, אחרי הולנד. היא אחת מיצרניות הקנאביס והקוקאין הגדולות בעולם.

מחצבים:

קולומביה היא יצואנית בכירה של פחם (מס' 4 בעולם),  נפט (מס' 4 באמריקה הלטינית, אזמרגדים (95% מהכמות העולמית),; ניקל (מס' 9 בעולם). קולומביה מייצאת גם זהב.  עם זאת, בשנים האחרונות ניתן לראות גידול ניכר בייצוא התעשייתי הקולומביאני במוצרי מתכת, טקסטיל, נייר, מוצרים אלקטרונים פשוטים ואף מוצרים ביטחוניים וכלי רכב.

נכון להיום, תוצר המשק הגולמי השנתי לאדם הוא 14,600$ כלומר מדינה "מתפתחת" כפי שנהוג להגדיר זאת בעדינות. בנוסף, על פי ארגון העבודה הבינלאומי המשכורת הממוצעת היא פחות ממחצית מהממוצע הכלל עולמי.

יש לציין שני נתונים חשובים שאינם מופיעים במספרים הרשמיים. 60% מהכלכלה הקולומביאנית הינה לא פורמלית, במילים אחרות, 60% מהמועסקים בכלכלה הקולומביאנית עובדים ב"שחור", דבר המקשה מעט על האינדיקטורים הרשמיים לשקף את המציאות הכלכלית הקולומביאנית ואת מלוא חוזקה. בנוסף, קולומביה, למרות מאמציה ומאמצי ארה"ב, הינה יצרנית הקוקאין הגדולה בעולם. לנתון זה השפעות כלכליות לא רשמיות רבות על כלכלת קולומביה.