גיאוגרפיה של צ'ילה ומבוא כללי

 

 

כתב: גילי חסקין.

 

 

ראו גם, באתר זה: תולדות צ'ילה.

 

מקור השם במונח tchil  בשפת האיימרה (Aymara) של בוליביה, שהוראתו: "ארץ השלג". לדעת הכרוניקן הספרדי דייגו דה רוזאלס  (Diego de Rosales), בן המאה ה-17, האינקה כינו את בקעת אקונקגואה (Aconcagua) בשם "צ'ילי", שיבוש שם השליט המקומי ("cacique"), ששמו היה "טילי", ששלט שם בזמן הכיבוש האינקאי של המאה ה-15.

 

 

שטח: 756,945 קמ"ר (מס' 38 בעולם).

צ'ילה גובלת במדינות ארגנטינה במזרח, בוליביה בצפון מזרח ופרו בצפון. היא אחת משתי המדינות היחידות יחד עם אקוודור שאינן גובלות בברזיל. לצ'ילה חשיבות אסטרטגית גדולה, בהיותה חולשת על המעבר באוקיינוס השקט הדרומי. אורך קוו החוף הפסיפי: 6435 ק"מ.

לצ'ילה שייכים איי הפסחא  ואיי  Sala y Gómez שבפולינזיה ואיי חואן פרננדס (באחד- "אי רובינסון קרוזו" –  מהם עשה המלח הבריטי אלכסנדר סלקירק ארבע שנים ביחידות, והיה מקור השראה לספרו של דניאל דפו – "רובינסון קרוזו"). צ'ילה תובעת באנטארקטיקה את השטח שבין מעלות אורך מערבי – º53  – °90.

 

 

 

אורכה של צ'ילה 4,329 ק"מ ורוחבה נע בין 170 ק"מ ל-370 ק"מ. רובה שרשרת האנדים וחלקים של פטגוניה בדרומה. 

צ'ילה מתחלקת לארבעה חלקים עיקריים, מצפון לדרום ולשלוש רצועות לרוחב המדינה: 

 

 

הרי האנדים,  הרכס החופי והעמק המרכזי.

 

התהליכים העיקריים בעיצוב הטופוגרפיה אירעו בתקופות גיאולוגיות מאוחרות – הקימוט של הרי האנדים ששיאו בשלישון, לווה פעילות מעשית, שבירה והעתקה שלא תמו עדיין. ברביעון- כיסו קרחונים שטחים נרחבים, בעיקר במרכז הארץ ודרומה. עמוד השדרה שלשלת האנדים כרכס אחד ההולך ומשתפל  דרומה לאורך פסגותיו- מעל 6000 מ', עובר הגבול עם בוליביה וארגנטינה. באזור אקונקגואה (Aconcagua) מסתעפים האנדים לשניים-שלושה רכסים ובהם הרי געש רבים, מהם פעילים, הגבוה שבהם הר אקונקאגנה ( 6960 מ') שבארגנטינה. אזור זה הוא מהפעילים  מבחינה טקטונית בכדור הארץ. יש בו קווי העתק רבים ופוקדים אותו רעשים תכופים. רעשים תת ימיים גורמים לנחשולי מים אדירים והרסניים. במאה הנוכחית אירעו רעשים קטלניים בשנים .1960 ,1939 ,1928 1906. 

ב-2007 פקד את צ'ילה רעש אדמה קטלני ששיאו בעיר Concepcion שם גבה 500 הרוגים.

 

 

במקביל לאנדים, מצפון לדרום, נמשך רכס חופי, שריד של מאסיב קדום שקר בעת הפעילות האורגנית של התהוות האנדים. גובהו המרבי של הרכס 2700 מ' בצפון. ומבתרים אותו נהרות קצרים רבים שכיוונם מזרח מערב. בסביבת פורט-מונט מציף האוקיאנוס את הרכס ויוצר מבוך של כ- 3000 איים, איונים ותעלות ביניים. 

בין האנדים במזרח והרכס החופי במערב נמצא בקע טקטוני שקרקעיתו מכוסה סחף נהרות וקרחונים. בצפון – חוצים אותו רכסי הרים המחברים את האנדים והרכס החופי. מדרום לסנטיאגו מוגדר הבקע בבהירות והוא מאופיין במישורים ואגנים רבים. מדרום לפורטו מונט נמשך הבקע מתחת לפני הים.

 

 

צ'ילה מתחלקת לארבעה אזורים עיקריים: 

 1. המדבר  – מגבול פרו לאורך 1600 ק"מ.

 את מדבר אטקמה (Atacama) שבצפון חוצה רק נהר אחד, ריו לואה (Loa), שמקורותיו באנדים. בנוף שולטות גבעות חומות חסרות צומח. למרגלות האנדים יש מניפות סחף נרחבות ומעט נאות מדבר. באגנים שבתחומי הבקע הטקטוני שבין האנדים לרכס החופי נמצאים מרבצי מלחת. במורדות האנדים ישנם מכרות נחושת גדולים. בדרום – אזור מעבר צחיח למחצה המאפשר חקלאות שלחין בעמק הנהרות, במערבו מכרות ברזל.

 

 

2 . מרכז צ'ילה – בין מעלות רוחב דרומי  º37-º32, לאורך כ- 600 ק"מ. 

נחשב לליבה של המדינה מבחינה חקלאית ויישובית. קרוב למחצית השטח נכלל בתחום הרי האנדים. קרקעות פוריות בעמק המרכזי והאקלים הנח עשו את האזור לחשוב ביותר בצ'ילה.

 

 

 3 . אזור האגמים – מדרום לקו הרוחב ° 37, עד פטגוניה. 

כמות המשקעים של 2500  מ"מ, יערות ירוקי עצים, עיצוב נוף קרחוני, מפלי מים, פיורדים, ימות. הגדול שבאיים – צ'ילואה  (Chiloe)  – שטחו  8,394 קמ"ר. ראו באתר זה: טיול באזור האגמים.

4. הדרום – פטגוניה וטיירה-דל-פואגו, ומאות איים קטנים.  האזור נידח פעילות אמצעי תחבורה מוגבלת. רוב האזור אינו מיושב. ראו גם: טיול בפטגוניה.

 

 

מבחינה גיאולוגית מכסה צ'ילה את החגורה הניידת, הנמצאת מערבה מהשילד (מגן) היציב, והיא חלק מהחגורה הפסיפית של האורוגן המזוזואי, המוכרת כ"חגורת האש". זהו אזור לא יציב מבחינה טקטונית. אזור האנדים כמעט ואינו נחקר וידוע עליו מעט מאד בגלל התנאים הקשים. אזור פטגוניה נחקר הרבה יותר. האנדים בדרום נמוכים יחסית, אך רוב האזור מכוסה בשלג וקרח. הסלע הוא בדרך כלל גרניטי ממופה כדיוריט אנדי. בחלק מהאיים נחשפו סלעים פליאוזואיים.

חוקרים טוענים שהסלעים של האנדים הדרומיים הם מגיל צעיר יותר מאשר הצפוניים להם. האזור קרוב אל האוקיינוס וכך מי הים מלאו את העמקים הקרחוניים ויצרו שטח המלא במספר רב של איים ופיורדים. באזור זה יש זרמים ונחשולים מהים. הגשם הוא רב, אין כמעט כבישים והתחבורה בעיקרה נעשית בסירות. האוכלוסייה דלילה למדי.

צפונה יותר מגיעים לחלוקה הברורה של צ'ילה לשלושה מרכיבים בסיסיים – רכס חופי, העמק המרכזי והקורדיליירה האנדית. הרכס החופי או הקורדיליירה המערבית הוא עתיק יותר ומייצג בֶּתוֹליט עם אופי יבשתי. ההתרוממות העיקרית חלה במזוזואיקון העליון. הסלעים הם בעיקר גרנטיים ומופיעים קימוטים ושברים נורמליים. האזור פעיל טקטונית ותעיד למשל רעידת האדמה ההרסנית ב- 21.5.60 שחוזקה היה 8.5 בסולם ריכטר. 4000 איש נהרגו והנזק היה של 400 מיליון דולר. היו הרבה רעידות אדמה מסוג זה בצ'ילה, כמו למשל בשנת  1939, בה נהרגו  30,000 איש. 

העמק המרכזי פורה, אקלים נוח. בו שוכנת גם סנטיאגו הבירה ויותר משליש מהאוכלוסייה. שבירה חזקה, במיוחד בשוליים המערביים הורידה את הבלוק הזה. 

הרכס המזרחי, האנדים "האמיתיים", הם מהרכסים הגבוהים בעולם.

אקונקגואה – גובהו כ-7000 מ'. (ft.22,835) זהו רכס מסובך מבחינה גיאולוגית וטקטונית. הוא מורכב בעיקר מסלעים מטמורפיים וסדימנטריים והעדויות על הגלעין הקריסטליני שלו שכיחות. מבחינה סטרוקטולארית (מבנית) ישנה שבירה לבלוקים (block faulting)  עדויות לשבירה הפוכה (thrusting)  במזרח. וולקנים פעילים נפוצים. לא כל החומר הוולקני הנוכחי הוא מלועות, נפוצים גם זרמי לבה מסדקים הרחוקים מהלועות צפונה, אותם היחסים והחלוקה לשלושה רכסים ממשיכה. לרכס החופי כאן יש טופוגרפיה בוגרת והמדרון המערבי נופל באופן פתאומי לאוקיינוס מגבהים של 500 עד 1000 מטר. המדרון המזרחי בניגוד לו, נוחת במתינות לתחתית המישור, שגם כאן הוא הנמכה טקטונית. הציר המרכזי הוא אלכסוני במקצת רק שהוא מגיע לחוף באריקה ליד הגבול עם פרו.

  

 

 

צ'ילה משתרעת בין מעלות רוחב דרום: '17 °56 – º30 .קיימים בה סוגי אקלים מגוונים. מהצחיח בצפון עד התת קוטבי בדרום. גורמים נוספים המשפיעים על האקלים הם המבנה הטופוגרפי וזרם הומבולט. 

טיפוסי האקלים 

 1. אקלים צחיח – מדבר אטקמה שבצפון. 

 2. אקלים ממוזג – מרכז צ'ילה. 

 3. ממוזג ולח – מזג אוויר סוער תדיר. 

 

 

 

המבנה הטופוגרפי של צ'ילה קובע את הצומח של צ'ילה. בהרי האנדים שבצפון יש תצורות צומח אלפיני מיוחדות. 

 1. האזור הצפוני  –  הצומח אינו אחיד. עד קו הרוחב º20, רצועת החוף שוממה כמעט. דרומה מזה תופסת חברת הצומח המכונה  LAMAשטחים ניכרים. היא מורכבת משיחים ועשבים המתקיימים בעיקר בעונה אחת, עונת הערפילים. 

 2. באיזור האגמים: יש שטחים נרחבים הדומים בצומח שלהם לחורש ים תיכוני, אך בהרכב שונה לחלוטין. מינים אופייניים הם:SOLANUM, MARITIMUM, CARPOBROTUS, CHILENSIS UILLAGA, ARACARIA  ARAUCANA, JUBAEA SPECTABLIS..

3.  הקטע הדרומי:  שולטים מינים של  NOTHOFAGUS(דומה לאשור), מלווים במקומות שונים מינים שונים של עצי מחט משבעה סוגים שונים:LIBOCEDRUS, SAXEGOTHAEA PODOCARPUS FITZROVA DACRGDIUM. .

 

 

שטחה של צ'ילה נכלל בתחום של החבל הזואו גיאוגרפי הצ'ילי פטגוני של ממלכת החי הניאוטרופית. ונחלק בין תת החבלים האנדי (טרופי וסוב טרופי, הררי ומדברי). הצ'יליאו פואגי (ממוזג, הררי ויערי). והפטגוני (ממוזג, מישורי, ערבתי). הואיל וגובהה הנוכחי של מערכת ההרים היא תופעה צעירה יחסית, מעטים בעלי החיים נציגי היסוד הנאו-ארקטי, כמו הפומה למשל. לעומת זאת שימש תת החבל הפטגוני, במידה רבה מרכז מוצא להתפשטות נציגים רבים של הפאונה הממוזגת צפונה. לאורך רוב מערכת ההרים החדשה לכן אופיינית הרציפות הפאוניסטית והאחידות מרמות האנדים הגבוהות שבצפון עד מישורי פטגוניה שבדרום.

ראו באתר זה: עולם החי בדרום אמריקה

 

 

מס' תושבים:  16.6 ( מס' 59 בעולם)

שיעור גידול האוכלוסין הוא 0.88% לשנה (מקום 138 בעולם). שיעור גידול האוכלוסין בשנים 1960-1970 היה % 2.4% – 2.3 בשנה.

רוב האוכלוסייה הם מסטיסים (בני תערובת לבנים ואמרינידיים). חלק מהקבוצות האתנית המקוריות מצויות בדרום, בהרים שבצפון (שבטי איימרה) ואוקיינואידים באי הפסחא. מן התושבים המקוריים נותרו  150,000-300,000. נפש רובם אראוקנים המרוכזים באזור הספר, בעמקים שבמורדות המערביים המיוערים של האנדים.

 

 

קבוצות מיעוטים אתניות אחרות הם כתוצאה מהגירה מאוחרת של אירופאים בעיקר מגרמניה. מספר המהגרים הלבנים (איטליה, גרמניה, בריטניה, צרפת). אינו גדול אך בעלי השפעה בולטת בתחומי הכלכלה והתרבות- בעיקר בדרום העמק המרכזי. בצ'ילה מתגוררים כ-400,000 ערבים, כאשר כ-75% מהם, כ-300,000 במספר, הם פלסטינים. מרבית הפלסטינים הגיעו בשלושת העשורים הראשונים של המאה ה-20 מסביבות בית לחם ורובם המוחלט נוצרים.

רמת החינוך במדינה גבוהה. שיעור יודעי קרוא וכתוב הוא 95.7%.  

תוחלת חיים: נשים- 80.21. גברים – 73.49. ממוצע: 77.34. מקום 56 בעולם.

 

 

רוב האוכלוסייה קתולית. סקר לאומי משנת 2002 העלה כי מתוך 11,226,309 תושבי המדינה מעל לגיל 15 7,853,428 (69.95%) הם נוצרים קתוליים, 1,699,725 (15.14%) הם אוונגליסטים, 119,455 (1.06%) נמנים עם עדי יהוה, 14,976 (0.13%) הם יהודים, 103,735 (0.92%) הם מורמונים, 2,894 (0.02%) הם מוסלמים, 6,959 (0.06%) הם יוונים אורתודוקסים, 493,147 (4.39%) מחזיקים באמונות אחרות ואילו 931,990 (8.3%) הם אתיאיסטים, או חסרי אמונה.

 

 

 

תפרוסת האוכלוסין משתקפת את התנאים הגיאוגרפית הקיצוניים של המדינה בעמק המרכזי באזור שבין קופיאו לקונספסיון התופס כ-%18 משטח המדינה יושבים כ- % 80 מכלל האוכלוסייה. באזורי הצפון הצחיחים – שליש משטח המדינה יושבים כ- %15 ביתר האזורים, היערות האיים והדרום, המהווים כמחצית משטח המדינה יושבים רק כ- %5 מהאוכלוסייה. במטרה לעודד את הישוב בדרום ניתנות לאוכלוסייה הטבות כלכליות ניכרות. בהיעדר תנועות הגירה משמעותיות, גידול האוכלוסייה הוא תוצאת הריבוי הטבעי בלבד. 

 

מאז מלחמת העולם השניה, חל בצ'ילה תהליך מזורז של עיור. ב- 1940 היו בערים 52% מכלל האוכלוסייה ב-1971 היו בערים %75 מכלל האוכלוסייה הערים הגדולות סנטיאגו, ולפראיסו וקנספסיון.

 

 

 

 

לצ'ילה הסכמי סחר חופשי עם מדינות רבות וגושים כלכליים: מדינות מרכז אמריקה, קנדה, מקסיקו, ארצות הברית, סינגפור והאיחוד האירופי. כמו כן חברה צ'ילה ברמות שונות בארגונים כלכליים בינלאומיים כגון: APEC, OMC, Mercosur, Pacto Andino  וכו'. מגוון היחסים הנ"ל מונע תלות בשותף עיקרי כלשהו, ומבטיח יציבות כלכלית.

 

התמ"ג לנפש: 14,341 (מס' 53 בעולם).

מדד תפישת השחיתות: 7.2 (מס' 21 בעולם).

אבטלה: 10%. (מקום 116 בעולם).

 

 

תנופה כלכלית מאז 1950. ירידה בתקופת איינדה. הכלכלה בצ'ילה מוטת יצוא. מוצר היצוא העיקרי הוא עדיין הנחושת, ואחריו מוצרי חקלאות. עם זאת אלו אינם כה חשובים (40% מסך היצוא), כפי שהיו לפני 30 שנה (70% מסך היצוא). תרומתם לתל"ג רק כ- %6 והם מעסיקים רק % 2 מכוח העבודה.

החל משנות ה-80 של המאה העשרים  החלה צ'ילה לייצא יין משובח, דגי סלמון ועץ.

 

 

על אף שהמדינה אינה מתועשת כמו מדינה מפותחת, היא אחת מהמדינות המתועשות ביותר שבאמריקה הלטינית. רוב התעשייה בחלק הצפוני של צ'ילה קשורה למכרות. בחלק הדרומי התעשייה קשורה לחקלאות ומוצרי חלב. החלק המרכזי מוקדש לשירותים ותעשייה. הנמל העיקרי של צ'ילה ואלפאראיסו (Valparaiso) נמצא בחלק המרכזי. לצ'ילה יש סקטור ציבורי נרחב ותשתית תקשורת מהמתקדמות בעולם.

תעשיית התיירות היא ענף מתפתח בצ'ילה. תיירים נמשכים ליופיים הפראי של השטחים המיוערים בדרום ושל השטחים הצחיחים בצפון .

קצב הגידול של הכלכלה בשיא של שנות התשעים הגיע ל-7% עד 12%. לגידול זה אחראים מספר שינויים מהותיים שבוצעו בכלכלת המדינה החל מסוף שנות השבעים. בעיקר לאחר השתלטות פינושט. חלק משינויים אלו היו כה משמעותיים עד כי מדינות שונות ברחבי העולם החלו לחקור אותם ואף לנסות לאמץ אותם. מקרה אחד של שינוי כזה בשוק הפנסיוני הצ'יליאני עורר התעניינות רבה בעולם והוא מכונה המודל הצ'יליאני. משבר הכלכלה באסיה שהחל ב-1997 האט את קצב הגידול ל-3% בשנה.

 

 

צ'ילה עשירה במחצבים במיוחד נחושת (צ'ילה מפיקה כ- %11 מתפוקת הנחושת בעולם ובה רזרבות הנחושת הגדולות בעולם), ברזל, פלדה מלחות ויוד. עד מלחמת העולם הראשונה היתה צ'ילה יצואנית הדשנים הגדולה בעולם. מאז החל ייצור מלחת נתרנית סינתטית, ירדה חשיבות מרבציה. בצ'ילה מרבצים עשירים של דלקים מינרליים, פחם ונפט.

 

-14% מתושבי המדינה מתפרנסים מחקלאות, שהיא עדיין מסורתית ונחשלת. החקלאות מנצלת כ- %19 משטח הארץ. שטחי המזרע העיקריים מרוכזים בבקעה המרכזית; הגידולים שם הם חיטה, שעורה, תפוחי אדמה, תירס, ענבים ופירות אחרים, רובם ככולם לצריכה עצמית. בבקעה זו מגדלים גם עדרי בקר, ודרומה יותר, עד לטיירה דל פואגו, מגדלים צאן. זרם הומבולט (כיום "זרם פרו") מביא עמו להקות גדולות של דגים, וצ'ילה היא בין המדינות הראשונות בעולם בשלל הדיג, בעיקר דגי אנשובי.

מסורתית ונחשלת. בתחילת שנות ה-60 קטנה תפוקת החקלאות וצ'ילה מייבאת את מרבית מזונה הבסיסי. מתכונת החקלאות – חוות פיאודליות שונות בגודלן במידה קיצונית. % 7 מהחוות -מחזיקות  כ- % 78.5 מכלל הקרקעות המעובדות. לעומת זאת, בידי % 37 מהחוות רק % 0.3 מהקרקעות. המיכון מועט. רב ניצולם על ידי בע"ח. רפורמה אגררית איטית. הגידולים העיקריים: ענבים, תפוחים, אגסים, אפרסקים, בצל, חיטה, תירס, שיבולת שועל, שום, אספרגוס, שעועית, בקר, עופות לפיטום, צמר, דגים.

 

 

חיטה ודגנים, תפוחי אדמה, סלק, סוכר, ענבי יין ופירות. היערות מכסים כ- %27 משטחה של צ'ילה. מספקים עץ לכריתה. תעשיית העץ מהחשובות בדרום אמריקה, הדייג הוא ענף כלכלי חשוב שנהנה מהשקעות רבות, מפעלי שימורים קטנים ליד נמלי הדיג. משק בעלי החיים מבוסס על חוות גידול מרעה ובקר בעיקר על צלעות הגבעות וההרים.

 

 

מעבדת בעיקר את תוצרת המכרות מפעלים לזיקוק נחושת, מפעלי ברזל ופלדה, מוצרי מזון וצריכה. נטייה למעבר לתעשייה כבדה. פוטנציאל הידרו חשמלי רב מנוצל ביעילות מרבצי פחם ונפט כדי כל תצרוכתה. רק % 5 מהחוות מחוברות לרשת החשמל.

 

 

צילום: גילי חסקין

 

ב-1980, בזמן הממשל הצבאי בהנהגת אוגוסטו פינושה (Augusto Pinochet) , נוסחה חוקה שהגבירה את כוחו של הנשיא ומיסדה את השתתפותם של מפקדי הצבא בשלטון. לאחר תבוסת פינושה במשאל העם של 1988 בוצעו שינויים שהקטינו את כוחו של הנשיא ואת ההשפעה של הצבא. דיונים לגבי רפורמות נוספות ממשיכים להיערך.

ראו גם, באתר זה: תולדות צ'ילה בתקופה המודרנית.

 

הרשות המבצעת – בראשה עומד נשיא הרפובליקה, והוא גם ממנה את השרים. הנשיא נבחר לתקופה של 4 שנים ואינו יכול להיבחר מיד לאחר סיום תקופת כהונה. ב-11 במרץ 2006 נבחרה לתפקיד מישל בצ'לט, מהמפלגה הסוציאליסטית, והיא האישה הראשונה בתפקיד. היא החליפה בתפקיד את ריקארדו לאגוס, שהיה הנשיא הסוציאליסט הראשון מאז סלבדור איינדה.

הרשות השופטת – בית המשפט העליון הוא המוסד הראשי. לנושאים הקשורים בחוקה קיים בית דין חוקתי, שלו שמורה הזכות לווטו על חוקים שבית הדין רואה כמנוגדים לחוקה.

 

מערכת מפלגות דו-גושית: בגלל שיטת הבחירות (מחוזות דו-נציגיים) מתכנסות המפלגות השונות לשני מערכי על: מערך השמאל נקרא איחוד למען דמוקרטיה (CPD) והוא מכיל בין היתר את המפלגה הנוצרית-דמוקרטית, את המפלגה למען הדמוקרטיה ואת המפלגה הסוציאליסטית. מערך הימין נקרא בעבר "המערך למען צ'ילה" (APC) ושינה את שמו במהלך 2009 ל"קואליציה לשינוי" (CPC). מערך זה כולל שתי מפלגות שמרניות: את האיחוד הדמוקרטי העצמאי ואת התחדשות לאומית. בשוליים השמאליים של המפה הפוליטית פועלת המפלגה הקומוניסטית. מפלגה זו התמודדה במערך השמאלי בבחירות האחרונות לפרלמנט, אולם הציבה מועמד נפרד בבחירות לנשיאות.

 

 

הרשות המחוקקת – כוללת שני בתים: סינאט ובית נבחרים. בדומה לארצות הברית.

בסנאט (Senado)  מכהנים 38 חברים הנבחרים בבחירות כלליות ותשעה הנבחרים על ידי מוסדות שונים כגון מועצת הביטחון הלאומי, המערכת המשפטית, נשיא הרפובליקה והנשיאים לשעבר של הרפובליקה. הסנטורים נבחרים לתקופה של שמונה שנים, בשיטה שנותנת העדפה לשתי המפלגות הגדולות.

בבית הנבחרים משרתים 120 חברים, כולם נבחרים בבחירות כלליות אחת לארבע שנים.

חוקים חדשים חייבים לעבור אישור של שני הבתים של הרשות המחוקקת ולקבל אישור סופי על ידי נשיא הרפובליקה (שלו זכות ווטו מוגבלת). הן הבתים והן הנשיא יכולים להציע חוקים חדשים, אך קיימים נושאים שרק הנשיא יכול להתחיל חקיקה בהם. למרות כמה מקרים ידועים של שחיתות בצ'ילה, פקידי הממשל בדרך כלל אינם עושים שימוש לרעה בסמכויותיהם.

 

 

 

בשנות החמישים עד השבעים הופיעו מספר להקות מחול שהציגו פולקלור לטיני, של בני המפוצ'ה (Mapuche) ושל איי הפסחא. הנודעת שבהם היא Los de Ramón.  הריקוד הלאומי הוא הקווקה (Cueca).

  

הצ'ילאנים מכנים את ארצם país de poetas – ארץ המשוררים. הזוכה הצ'ילני הראשון בפרס נובל לספרות היתה גבריאלה מיסטרל[1], בשנת 1945, "על שירתה הלירית השואבת השראתה מרגשות בעלי עוצמה, שהפכו את שמה לסמל השאיפות האידיאליסטיות בכל רחבי דרום אמריקה". ידוע ממנה הוא פבלו נרודה [2] שזכה בפרס נובל ב-1971 וידוע ברחבי העולם בשל יצירתו הרומנטית ועיסוקו בנושאי הטבע והפוליטיקה. שלושת בתיו של נרודה בצ'ילה הם יעדי תיירות פופולאריים.

 

 

הזמרת הארגנטינית מרצדס סוסה, מרבה לשיר משיריה של הצ'ילנית ויולטה פארה  (Violeta Parra) , ושירה הנודע ביותר הוא "תודה לחיים" (Gracias a La Vida). משורר צ'ילאני נוסף הוא ויקטור חרה (Victor Jara) שנרצח במהלך ההפיכה הצבאית בצ'ילה ב-1973. מותו האלים, שעמד בניגוד מוחלט לשיריו המטיפים לשלום ואחווה, הפכו אותו לאחר מותו לאחד מגיבורי המאבק העממי של תנועות השמאל ברחבי אמריקה הלטינית וסמל למאבק לזכויות האדם ולצדק. הסופרת המוכרת ביותר היא איזבל איינדה (Isabel Allende) אשר מכרה יותר מחמישים מיליון ספרים ברחבי העולם. סופר נוסף שזכה להד עולמי הוא רוברטו בולניו  (Roberto Bolaňo)שתרגומיו לאנגלית זכו לאהדה רבה בקרב מבקרים וסופרים בארה"ב ובאירופה.

 

 

הספורט הפופולארי בצ'ילה הוא הכדורגל. הנבחרת הלאומית הופיעה שבע פעמים בטורניר גביע העולם בכדורגל כולל אירוח הטורניר בשנת 1962 וסיימה בו במקום השלישי. הקבוצות הבכירות במדינה הן קולו קולו, אוניברסידד דה צ'ילה ואוניברסידד קתוליקה מעיר הבירה סנטיאגו. ספורט פופולארי נוסף הינו הטניס, בו מצטיינת צ'ילה עד מאוד ומחזיקה בשתי זכויות בטורניר גביע העולם בטניס בשנים 2003 ו-2004. מרסלו ריוס היה לראשון באמריקה הלטינית שהגיע למקום הראשון בדירוג הטניסאים. במשחקים האולימפיים זכתה צ'ילה בשתי מדליות זהב בטניס, בשבע מדליות כסף וארבע מדליות ארד. הספורט הלאומי בצ'ילה הוא רודיאו, אך מתקיים לרוב באזורים הכפריים. הסקי פופולארי מאד בתקופת החורף.