גילי חסקין
מונטנגרו (מילולית: "הר שחור") היא מדינה קטנה והררית בדרום מזרח אירופה. היא גובלת בקרואטיה, בוסניה והרצגובינה, סרביה, קוסובו, אלבניה והים האדריאטי.. שוכנת בחצי האי הבלקני, בדרום מערבה של יוגוסלביה לשעבר. למרות היותה מדינה קטנה, בשטח של 13,812 קמ"ר, היא מתאפיינת בנופים מגוונים. מספר התושבים: 617,213. צפיפות האוכלוסין היא 47 נפשות לקמ"ר. לשם השוואה, במדינת ישראל, צפיפות האוכלוסין היא 434 נפש לקמ"ר.
ראו באתר זה: מונטנגרו: המלצות לקריאה.
הבלקן
חבל הבלקן הוא השם ההיסטורי והגאוגרפי המתאר את דרום מזרח אירופה. שטחו של החבל 550,000 קמ"ר וחיים בו כ-53 מיליון תושבים. החבל נקרא על שמם של הרי הבלקן (סְטַארָה פְּלַנִינַה – "ההר העתיק")) ,המשתרעים מגבול בולגריה וסרביה ועד הים השחור. לעיתים נקרא החבל "חצי האי הבלקני" מכיוון שהוא מוקף בים האדריאטי, הים האגאי, הים היוני, ים השיש והים השחור ממזרח.
המונח "בלקן" מקורו בפרסית, והוא הוכנס לשימוש באירופה דרך העמים הטורקים ממרכז אסיה. רכס הרי הבלקן העניק את שמו לחבל הבלקן כולו.
חבל הבלקן כולל בתוכו את המדינות מדרום לנהרות הדנובה, הקופה והסאווה, אשר חוצים את קרואטיה וסרביה ויוצרים גבול טבעי בין רומניה ובולגריה. מצפון לקו זה נמצאים הרי הקרפטים.
אפיונו המובהק של הבלקן נובע לא רק מהטופוגרפיה ההררית הייחודית לו, אלא גם מההיסטוריה עקובת הדם של החבל. הבלקן נמצא באופן מסורתי בגבולותיהן של אימפריות, ועברו רצף מלחמות, מרידות, פלישות והתנגשויות בין אימפריות יריבות – החל מימיה של האימפריה הרומית ועד למלחמת האזרחים של יוגוסלביה – עד כדי כך שהשם "בלקן" מהווה מילה נרדפת לאלימות על רקע מוצא אתני או דת (מכאן: "בלקניזציה")[1].
בעקבות כך, מעדיפים אנשים רבים כיום להשתמש במונח "דרום-מזרח אירופה", על מנת לתאר את חבל הבלקן.
ראו בהרחבה, באתר זה: גיאוגרפיה והיסטוריה של הבלקן
האזור ההררי
מונטנגרו מגוונת מאוד בנופיה. כך למשל, במונטנגרו יש חמישים פסגות שגובהן למעלה מ-2,000 מ'[2]. מונטנגרו הררית ברובה ומהווה חלק משרשרת האלפים הדינאריים. (Dinaric Alps). זהו רכס הרים בדרום-מזרח אירופה, המשתרע בחלקו המערבי של חבל הבלקן. הרכס נמשך לאורך הים האדריאטי מסלובניה בקצהו הצפון-מערבי, דרך קרואטיה, בוסניה והרצגובינה, מונטנגרו וסרביה, ומסתיים באלבניה בקצהו הדרום-מזרחי.
האלפים הדינריים הם המשכם של הרי האלפים המזרחיים, ונבדלים מהם באוכף במערבה של סלובניה. מדרום המשכם בהרי פינדוס (Pindos) והפלופונסוס ביוון. שטחו של הרכס הוא כ-200,000 קמ"ר, אורכו 700 ק"מ, והוא משתרע בצורת קשת בין קווי האורך 46° ו-42° צפון. רוחבו של הרכס בחלקו הצפוני הוא 50 ק"מ בלבד, ונישא לגובה של 1,528 מטר בפסגת הר ריסניאק (Risnjak). בחלקו הדרומי מתרחב הרכס לכ-350 ק"מ, והר יזרצה (Maja Jezercës; הנישא לגובה של 2,692 מטר, הוא הפסגה הגבוהה באזור זה.
האלפים הדינריים עשויים מסלעי משקע: אבן גיר, אבן חול ודולומיט מתקופת המזוזואיקון ותחילת הקנוזואיקון. כאשר נוצר הקמט האלפיני לפני 100 עד 50 מיליון שנה, התרוממו האלפים הדינריים ונחשפו לתהליכי בליה קרסטיים ואחרים אשר עיצבו את נופם. חבל הרכס המערבי של האלפים הדינריים שקוע בחלקו מתחת לפני הים האדריאטי, ופסגותיו מתרוממות מעל פני הים בדמות האיים הרבים שלאורך הריביירה הקרואטית.
השטח במונטנגרו נע בין הרים גבוהים בחלק הצפוני של המדינה, דרך קטע קרסטי בחלק המרכזי והמערבי, ועד כמעט 300 ק"מ (של מישור חוף צר. מישור החוף נעלם לחלוטין בצפון, שם הר לובצ'ן (Mount Lovćen) ורכסי הרים אחרים צוללים בפתאומיות לתוך המפרץ של מפרץ קוטור. אזור החוף ידוע בסייסמיות פעילה[3].
חבל קראס (Kars) שבמערב סלובניה נמצא בצפונו של רכס האלפים הדינריים, והעניק את שמו לתופעת הקרסט. זהו תוואי נוף הנוצר כתוצאה מהמסה של סלעים, בדרך כלל מסוג גיר, גבס ודולומיט, על ידי מים[4]. בנוף הקרסטי יש מספר תצורות נוף שחלקן ייחודיות, כגון בולענים, פירים אנכיים, מגדלי קרסט ומערות. נוף קרסטי נוצר לרוב באזור בעל מסלע גירני ותמיד באזור שבו יש מסלע מסיס[5].
מאפיינים מובהקים של הנוף הקרסטי הם הטרשונים. אלה גושי סלעים הבולטים מעל פני הקרקע. הטרשונים הם שרידים של שכבות סלע גיר, שמים חומציים חדרו לתוך הסדקים שבהן והרחיבו אותם. בכמה מנופי הטרשונים, עם הזמן, חומרי בליה מילאו את הסדקים והפכו לקרקע, שרידי הסלעים התמעטו, ובשטח נשארו גושי סלע בודדים מוקפים בקרקע. המסת הגיר יוצרת חללים תת-קרקעיים שלא ניתן להבחין בהם מעל פני הקרקע. חללים אלו מנקזים אליהם את המים הזורמים על פני השטח ומחלחלים אליהם. תהליך ההמסה הכימי הפיך. כך יכול להיווצר מצב שבו הנוזל החומצי המכיל בתוכו גם יונים של גיר יגיע לרוויה וישקיע את הגיר. משקעים אלו נקראים משקעי מערות והם כוללים תצורות רבות ומרהיבות של נטיפים, זקיפים, פניני מערות ועוד.
קטע הקרסט של מונטנגרו נמצא בדרך כלל בגבהים של 1,000 מ' (מעל פני הים, אם כי חלק מהאזורים מתנשאים לגובה של מעל 1,800 מ' . הקטע הנמוך ביותר נמצא בעמק נהר זטה (Zeta River), הזורם בגובה שנע בין 650 מ' ל-45 מ' . הנהר תופס את מרכז הפולייה (שדה) של ניקשיץ' (Nikšić), שקע שטוח ומוארך אופייני לאזורים קרסטיים. הסלע הבסיסי הוא בעיקר אבן גיר, שמתמוסס ליצירת בולענים ומערות. במונטנגרו מספר מערות נטיפים. המערה הארוכה ביותר במונטנגרו היא Vražji firovi – מערה באורך 10.5 ק"מ מצפון-מזרח ל-Berane, והבולען העמוק ביותר הוא Željezna jama – , שגובהו 1027 מ' על הר Maganik[6].
עמק נהר הזטה, או מישור Bjelopavlići, מתמזג בדרום מזרח עם השפלה השטוחה המשמעותית השנייה במונטנגרו, מישור זיטה (Zeta River) המשתרע מצפון לאגם סקוטארי (Lake Scutari) בגובה של 40 מ'. שני המישורים הם היום האזורים המאוכלסים בצפיפות של מונטנגרו, ומאכלסים את שתי הערים הגדולות במונטנגרו, פודגוריצה (Podgorica) וניקשיץ'.
באלפים הדינריים, כמו בכל הבלקן, אין עדות לפעילות בליה קרחונית משמעותית, למעט בהרי פרוקלטייה (Prokletije) שבדרום הרכס (אלבניה). גם כיום קיימים קרחונים מועטים רק בעמקים הדרומיים של הרכס ובגובה של מעל 600 מטר.
ההרים הגבוהים של מונטנגרו שהם חלק מהאלפים הדינאריים, הינם שטח מבותר.. גובהם הממוצה הוא למעלה מ-2,000 מ'. בין הפסגות הבולטות ניתן למצוא את בובוטוב קוק (Bobotov Kuk) בהר דורמיטור, שמגיע לגובה של 2,523 מ'.
אזור הדורמיטור הינו לב השטח ההררי של מונטנגרו. האזור מכסה שטח של 1852 קמ"ר. מאופיין בהפרשי גובה גדולים. הנקודה הגבוהה ביותר נמצאת בגובה של 2522 מ' מעל פני הים ואילו תחתית נהר הטארה, נמצאת בגובה של 433 מ' מעל פני הים. באזור חיים 14000 איש, בשלוש עיירות ובכמעט 100 כפרים המפוזרים באזור. מדובר באוכלוסיה מסורתית, השומרת עדיין על המבנה השבטי. הם מתפרנסים בגידול צאן , תיירות, טקסטיל וייצור עץ. זוהי פינת טבע כמעט לא נגועה ובה תצורות קרסט, עמקים קרחוניים, פלורה ופאונה ייחודיים, אתרים היסטוריים וכפרים שהקדמה טרם הגיעה אליהם. האזור חובר בכביש לייתר חלקי המדינה רק בשנת ה-50 של המאה העשרים.
האזור מאופיין במגוון של נופים, החל בקניונים עמוקים ופסגות משוננות המושלגות בחורף וכלה ביערות עבותים ובאגמים שופעי דגה. בשטח הדורמיטור 22 פסגות גבוהות מ-2000 מ' מעל פני הים. בחלק מהאזורים התרחש "היפוך שכבות", כך שהשכבה עליונה מבוגרת ב-75 מיליון שנים בזו שמתחתיה. בשל הפעילות הקרסטית יש בדורמיטור כמאתיים מערות. חלקן בנקיקים, חלקן בפסגות. חלקן שימש את האדם הקדמון. באזור נמצאים בורות שקיעה רבים, כשהעמוק שבהם מגיע לק"מ. בשל אופיו הקרסטי של האזור ישנה בעיית מים זמינים בקיץ, היות והם מחלחלים במהירות בסדקים ובמחילות שבאבן.
בשמורת הדורמיטור שנים עשר אגמים (ואחד מעשה ידי אדם), הגדול והמפורסם שבהם הינו אגם צ'רנו (Crno Jesero) שלמרגלות הר הדורמיטור. סמוך לעיירה ז'בליאק (Zabliak). תופעה מעניינת הקשורה באגם זה הינה היפוך זרימה (bifurcation). באביב, כאשר השלג נמס, המים זורמים לאגם (הפנימי) הקטן וממנו לגדול ואז לבורות שקיעה ליד ז'בליאק, המובילים את המים לנהר ה-TARA. בקיץ – המים מהאגם הגדול זורמים לאגם הקטן, שם הם יוצאים דרך מערכת תעלות וסדקים פנימיים לנהר ה-Piva. אגם פיסאקו (Oisaco) המלאכותי מגיע לאורך 18 ק"מ ולעומק 100 מ' ומכיל 800 מיליון קוב מים.
באזור ידועים שני קניונים: קניון הפיבה (Piva) – כיום סכור, על ידי סכר שגובהו 220 מ'. מכיל את אגם מי השתייה הגדול ביותר ביוגוסלביה לשעבר.
קניון נהר טארה (Kanjon rijeke Tare). הוא הארוך ביותר במונטנגרו. אורכו 82 ק"מ ועומקו המקסימלי הוא 1300 מטר, דבר המעניק לו את התואר של הקניון השני בעומקו באירופה (אחרי Sulak Canyon שבדגסטאן והתשיעי באורכו בעולם[7]. בתחתיתו זורם נהר טארה. הנהר מתחיל בדרום מונטנגרו אורכו 144 ק"מ מתוכם 104 ק"מ בתחום מונטנגרו ו-40 ק"מ בתחום בוסניה והרצגובינה. הוא זורם בתחילה צפונה ואחר כך מערבה שם הוא זורם בתחתית קניון טארה. בבוסניה והרצגובינה הוא מתחבר לנהר פיבה (Piva) ויוצר את נהר דרינה (Drina), הנשפך לנהר סאווה (Sava), יובל גדול של הדנובה[8].
הפאונה והפלורה של הדורמיטור ושל כל מונטנגרו ייחודיים בשל מיקומם הגיאוגרפי- השפעה ים תיכונית ואלפינית נפגשות באזור קטן יחסית. ההערכה מדברת על 1500 מינים שונים של צמחים שגדלים באזור. בין העצים הבולטים בשטחים הגבוהים: אשוחים, אורנים, שדר, מייפל (אדר). בחלקים הנמוכים יותר נמצא: אלונים, בוקיצות, מייפל, אגוז.
בעלי חיים רבים גדלים בשמורה וביניהם דובים, איילים, זאבים, שועלים, ארנבות, סנאי, חזירי בר, לוטרות, סמורים, נמנמנים ועוד. בשמורה 130 מיני עופות, שרובם מקננים באזור.
חוֹף
אורך החוף של מונטנגרו הוא 294 ק"מ . בניגוד לשכנתה הצפונית קרואטיה, למונטנגרו אין איים גדולים ומאוכלסים לאורך החוף. מאפיין בולט של החוף המונטנגרי הוא מפרץ קוטור (Kotor), מפרץ דמוי פיורד, שהוא למעשה קניון נהר שקוע. מפרץ קוטור מוקף הרים בגובה של עד 1,000 מ' (3,281 רגל), הנופלים כמעט אנכית לתוך הים
מדרום למפרץ קוטור, יש מישור חוף צר, ברוחב לא יותר מ-4 ק"מ, השמור מצפון על ידי הרים גבוהים. המישור סיפק מקום למספר רב של יישובי חוף קטנים[9]. חלקם בנויים על לשונות יבשה, שבלבה עיר עתיקה ומשני צדיה חופי רחצה.
הידרולוגיה
הנגר העילי של מונטנגרו בצפון נסחף על ידי מערכות הנהרות לים וטארה, הנכנסות לדנובה דרך נהר הדרינה של בוסניה והרצגובינה. בדרום מונטנגרו זורמים נחלים לכיוון הים האדריאטי. חלק גדול מהניקוז של האזור הקרסטי אינו על פני השטח אלא עובר בתעלות תת קרקעיות. האגם הגדול ביותר במונטנגרו ובבלקן הוא אגם סקוטארי (Lake Scutari). ידוע במונטנגרו בשם סקדרסקו יזרו (Skadarsko Jezero), הוא שוכן ליד החוף ומשתרע על פני הגבול הבינלאומי אל צפון אלבניה. אורכו 50 ק"מ (31 מייל) ורוחבו 16 ק"מ (9.9 מייל), עם שטח פנים כולל של 370 קמ"ר. כ-60 אחוז נמצאים בשטח מונטנגרו. גוף המים תופס שקע קרסטי שרצפתו שוכנת מתחת לפני הים[10].
האזורים ההרריים של מונטנגרו ידועים באגמים הרבים שלהם.
הערות
[1] בַּלְקָנִיזַצְיָה הוא מונח גאופוליטי המשמש לתיאור תהליך של פיצול אזור שהיה בשליטה הומוגנית לכמה מדינות קטנות יותר, שלרוב שוררים ביניהם יחסי עוינות או לפחות אינן משתפות פעולה יחדיו. המונח "הוטבע" לראשונה בתחילת המאה ה-19 ונחשב בעל משמעות שלילית. לאחר מלחמת העולם הראשונה המונח הפך לנפוץ מאוד ותיאר אזורים נוספים באירופה שהתפצלו לאחר הקריסה של האימפריה האוסטרו-הונגרית והאימפריה העות'מאנית.
לעיתים המונח משמש גם בהקשרים חיוביים כאשר הוא משמש לתיאור תהליכי ביזור סמכויות.
[2] KÄ, Klaus; Nationsonline.Org, Stle – (1992-10-12). "Crna Gora – Country Profile". Montenegro. Retrieved 2021-05-30.
[3] "Geography & Maps". Goway Travel. Retrieved 2021-05-30.
[4] תהליכי המסה והשקעה קרסטיים, באתר school.kotar.cet.ac.il
[5] לשם היווצרות הנוף הקרסטי יש צורך בשלושה גורמים:
מסלע לחי – גיר, גבס, מלח.
כמות משקעים מספקת – גשם, שלג, ברד.
פחמן דו-חמצני – מצוי באטמוספירה, בעיקר קרוב לפני הקרקע באזורים מרובי צמחייה.
המים היורדים כמשקעים ממיסים את הפחמן הדו-חמצני וכך נוצרת חומצה חלשה התוקפת את הגיר וממיסה אותו.
הגיר מומס אל תוך החומצה ונשטף איתה. עם הזמן המסת הגיר יוצרת אזורים נמוכים יותר בטופוגרפיה המקומית. באזורים אלו מצטברים רוב המשקעים וכך נוצרת באזורים אלו המסה מוגברת שמעמיקה, ולבסוף נוצר חיבור עם מערכת הניקוז התת-קרקעית במפלס מי התהום.
[6] "Montenegro". Carta. Retrieved 2021-05-30.
[7] הקניונים העמוקים בעולם, לפי סדר.
Yarlung Tsangpo Grand Canyon, Tibet Autonomous Region, China – 19,714 ft
Kali Gandaki Gorge, Nepal – 18,278 ft
Colca Canyon, Peru – 11,154.86 ft
Cotahuasi Canyon, Peru – 11,004 ft
Copper Canyon, Mexico – 6165 ft
Grand Canyon, United States – 6,093 ft
Antelope Canyon, United States – 5905.5 ft
Blyde River Canyon, South Africa– 4501.3 ft
Tara River Canyon, Montenegro – 4300 ft
[8] "Montenegro". Carta. Retrieved 2021-05-30.
[10] "Montenegro – History, Population, Capital, Flag, Language, Map, & Facts". Encyclopedia Britannica. 2021-04-15. Retrieved 2021-05-30.