גיאוגרפיה של אוזבקיסטן

כתב: גילי חסקין; 07-04-2025

תודה לאריה אלאלוף על תרומתו.

ראו באתר זה: אוזבקיסטן – המלצות לקריאה.

להרצאה : אסיה התיכונה: תחנות בדרך המשי

לאלבום תמונות מטיול לאוזבקיסטן

גיאוגרפיה כללית:

אוזבקיסטן, שייכת למרחב של אסיה התיכונה, חלק מן החידה הפיזיוגרפית הגדולה – טורן.

אסיה התיכונה

שטח אסיה התיכונה, כולל קירגיזסטן, טג'יקיסטן, תורכמניסטן, אוזבקיסטן ואפילו קזחסטן  אם כי חלקה המערבי משתרע ממערב לנהר אוראל , כולל  5.8 מיליון קמ"ר. יחד עם שינג'יאנג' סינקיאנג  מגיע שטחה של אסיה התיכונה ל- 7.5 קמ"ר, כשטחה של ייבשת אוסטרליה.

טורן (Turan)

אוזבקיסטן היא חלק מיחידה פיזיוגרפית גדולה, הנקראת טוּרָן. זהו למעשה אזור גיאוגרפי במערב אסיה התיכונה, שעיקרו – האגן הצחיח והנמוך שממזרח לים הכספי.

גבולותיו המקובלים הם:

• בדרום – הרי קופט  [1](Kopet Dag) באירן, והינדו קוש (Hindu Kush)[2]  באפגניסטן  .
• במזרח – הרי טיין-שאן (Tien shan) ושלוחותיהם.
• בצפון – אזור הגבעות של דרום ערבות הקזחים.
• במרכזו של האגן נמצאים ימת אראל (Aral) ושני הנהרות הנשפכים אליה – אמו-דאריה וסיר-דאריה.

טוראן הוא שם פרסי עתיק לכל האזורים שממזרח לאיראן. אגן טורן כולל את המדינות: תורכמניסטן  כולה; אוזבקיסטן; פרט לחלקה הדרומי-מזרחי , קזחסטן , פרט וחלקה הדרומי-מזרחי. רובו של אגן טורן הוא מישורי, שבו מתרוממים כמה טורי גבעות והרים נמוכים. הוא הולך ומשתפל מרגלי ההרים בשוליו הדרומיים והמזרחיים עד שפלות חופי הים הכספי וימת אראל. גובהו הממוצע הוא כ- 150 מ'. רובו בעל אופי של ערבת מדבר. הוא כולל את הרמה המדברית הנמוכה של  Ust Urtואת מדבריות קארה קום וקיזיל קום.

שטחו כ-1 מיליון קמ"ר. אקלימו של אגן טורן ייבשתי מובהק. מידות החום גבוהות מאד בקיץ ונמוכות מאד בחורף. האוכלוסייה מתפרנסת ברובה מחקלאות שלחין בקרבת הנהרות הגדולים  ומגידול מיקנה. היא מורכבת מתורכמנים, אוזבקים, קזחים, רוסים ואוקראינים.

מקס מילר (Friedrich Max Müller;‏ 1823–1900) קבע את המונח "העמים הטוראניים" והלשונות הטוראניות" הכוללות את הלשונות התורכיות ואף הקווקזיות[3]. על סמך תיאוריה זו קמה בראשית המאה ה-20, "תנועה טוראניסטית" מדינית-תרבותית בהונגריה, שדגלה בהתקרבות בין מדינה זו לבין תורכיה, כתגובה לתנועה הפאן סלאבית, שצמחה במזרח אירופה. בתורכיה עצמה הזדהתה תנועה זו עם התנועה הפאן תורכית שקמה כבר במחצית השנייה של המאה ה-[4]19.

טוראניזם (טורקית Turancılık) הוא רעיון אידאולוגי שקובע, כי קיים קשר גזעי, אתני, תרבותי, לשוני והיסטורי בין כל העמים הטוראנים, ומרחיב את רעיון הפאן-טורקיות או טורקיזם (Türkçülük או Türkizm) הטוען באופן דומה לגבי כל העמים הטורקיים הדוברים שפות טורקיות. לפי הטוראניזם כל העמים הטורקים: מהאוזבקיים ותושבי חצי האי קרים ועד הבלקן קשורים זה לזה.

הטוראניזם אומץ על ידי תנועת 'הטורקים הצעירים'. בשנת 1911 הוקם ארגון "המדורות הטורקיות" על ידי איסמאיל אנוור פאשה. הארגון הילל את ה"טורקי האמיתי" – האיכר הפטריוטי הפועל באזור אנטוליה וקבע כי על כל אזרחי המדינה לחקותו. רעיון הטוראנזים והפאן-טורקיות אומצו גם על ידי גורמים לאומנים טורקיים אחרים, ובראשם על ידי אלפארסלן טירקש וארגונו 'הזאבים האפורים', וכן על ידי גורמים לאומנים מחוץ לטורקיה, כמו מפלגת יוביק (Jobbik) ההונגרית.

ראו באתר זה: העמים הטורקיים

הרצאה על העמים הטורקיים

תורכסטן

ראו באתר זה: גיאוגרפיה-היסטורית של תורכסטן

חבל ארץ רחב ידיים עוד יותר, המשתרע על פני שטח של 2.6 מיליון קמ"ר. מן הים הכספי במערב ועד לסין במזרח, ומקו פרשת המים אירטיש-ארל בצפון ועד איראן ואפגניסטן בדרום.

השם המודרני של האיזור – "תורכסטאן" הוא שמה של המושבה הדרומית של האימפריה הרוסית,  רומז על כך כי תושביו נמנים על העמים התורכיים: במראה החיצוני של רבים מהם בולטת גם ההשפעה המונגולית. אולם, בימים העתיקים של האלף הראשון לפנה"ס, נמנו תושבי נאות המדבר של מרכז אסיה, על הענף האיראני של הגזע האינדו-אירופי. מוצאם האתני, שפתם, תרבותם וקשריהם הפוליטיים הפכו אותם לחלק מהעולם הפרסי של התקופה.

האגדה מספרת על תּוֹמַרִיס (Tomyris) – מלכה לוחמת אגדית, שלפי המקורות ההיסטוריים הקדומים — ובראשם הרודוטוס — שלטה על שבט המאסגטים (Massagetae)  – עם נוודי ממוצא איראני-סקיתי, במרכז אסיה, ממזרח לים הכספי, במאה ה-6 לפנה"ס. נודעת במיוחד בזכות עמידתה מול כורש הגדול, מייסד האימפריה הפרסית האחמנית. על אף הצלחתה של "תומריס, אדמת סוגד – כפי שנקרא האזור אז – הפכה לחלק מהאימפריה הפרסית של האח'מנים.

רבים סבורים כי דווקא כאן, בפרט באדמת ח'וראזם הפורייה על חופי אמו-דאריה חוברו הפרקים הראשונים של "אווסטה" (Avesta) – ספר קדוש של דת זרטוסטרא[5]. ואכן קל לדמיין זאת. תושבי האזור גרים בדואליות התמידית בין המדבריות הלוהטות לשלגי העד של פסגות ההרים, בין חום נורא ביום לקור עז בלילה, בין החקלאים השלווים בנאות המדבר לנומדים לוחמניים בשולי המדבר והערבות, בין מוקדי התרבות המשגשגים – על מקדשיהם וארמונותיהם – לבין החולות הנצחיים הקוברים כל דבר. דואליות זו משתקפת היטב גם באמונתם ובמטפיזיקה שלהם: הטוב והרע, האלים והשדים – הציר המרכזי בתורתו של זרטוסטרא.

בתחום זה נודעו שלושה חלקים עיקריים:

1. תורכסטן המערבית.
2. תורכסטן המזרחית או: הסינית , שבה החבל האוטונומי: שינג'יאנג-אויגור.
3. תורכסטן הדרומית או האפגנית .

בתורכסטן מתנשאים רכסי הרים מן הגבוהים בעולם – פאמיר, טיין-שאן, הינדו-קוש וקרקוראם (Karakoram Range). השטח מתנקז בחלקו לימת ארל, אך ברובו חסר רשת ניקוז עילית. האקלים יבשתי קיצוני. ענפי הכלכלה המסורתיים של תושבי תורכסטן הם חקלאות שלחין בנאות המדבר ובעמקי הנהרות , מרעה וסחר.

תורכסטן המערבית

תורכסטן המערבית כוללת חמש רפובליקות החברות בחבר המדינות: קזאחסטאן, אוזבקיסטאן, תורכמניסאן, קירגיזסטאן וטאג'יקיסטאן.  האזור משתרע על שטח ענק של  4,000,000 קמ"ר: ממרגלותיהם הדרומיות של הרי אוראל ודרום סיביר בצפון עד למדבריות הלוהטות של קארא-קום והרי איראן ואפגניסטאן בדרום, מפסגות פאמיר והרי השמיים – טיינ-שאן המתנשאות לגובה של 7.000 מ' ויותר מעל פני הים במזרח ועד לשקע של הים הכספי – הימה הגדולה בעולם – במערב.

על אף השטח העצום, רובו של האזור אחיד למדי מבחינת תנאי האקלים וסוג האדמות: מרביתו מורכב מערבות, מדבריות למחצה, אשר בהם שזורים נאות המדבר הפורחים. האקלים הוא יבשתי מובהק, עם תנודות טמפרטורות חדות: חום כבד בקיץ  עד ° 45 מעלות  וחורף קר מאוד  עד ° 40 מעלות מתחת לאפס.

תנאי האקלים הקשים הופכים את הנהרות המעטים של האזור לעורקי חיים של ממש.

חלק גדול מהנהרות אינו מחזיק מעמד בהתמודדות עם המדבר ונעלם בחולות. ואולם שניים – אמו-דאריה וסיר-דריה, מצליחים להגיע אל יעדם הסופי – ימת אראל. סביבם וביניהם, התפתחו מרבית מוקדי הציביליזציה המרכז אסייתית. חשוב במיוחד נהר האמו-דריה. במאמצים אדירים מצליח נהר זה לחצוץ בין שני המדברים הגדולים של האזור – קארא-קוּם (Karakum):  החולות השחורים מדרום-מערב וקיזיל-קום (Kyzylkum): החולות האדומים מצפון-מזרח. דרומה מהחולות האדומים, משתרעת שרשרת של נאות המדבר, שבהם התפתחו מוקדי הציביליזציה המרכז אסייתית.

העדר הגבולות הטבעיים בני ההגנה והדיכוטומיה הפנימית בין נקודות ההתיישבות החקלאית המוקפות באזורים רחבי ידיים שבשליטת הנומדים למחצה הקשו מאוד על השגת יציבות פוליטית באזור.

הנהרות:

אמו-דאריה

האמו-דאריה הוא נתיב המים הגדול ביותר של אסיה התיכונה. השם הוא אירני  דאריה = נהר בפרסית .

נקרא בפי היוונים 'אוקסוס' (OXUS)  ובפני הערבים "ג'ייהון". מהווה את מרבית גבולה הקצר של אוזבקיסטן עם אפגניסטן ואת גבולה הארוך עם תורכמניסטן. בחלקו התחתון הוא מתפלג לדלתא רחבה ונשפך לימת אראל מדרום.

אורכו יותר מ- 1,400 ק"מ, וביחד עם יובלי מקורותיו העליונים כ-  2,450 ק"מ. גליל מימיו כ- 227,000 קמ"ר. האמו-דאריה מצטרף מכמה פלגים שמקורותיהם ברמת פמיר ומהרי הינדוקוש. נהר הוואכש (Vakhsh) זורם דרך טג'יקיסטן ונוצר מהמפגש של הנהרות מוקסו (Muksu) ואוביחינגאו (Obikhingou)[6]. הוואכש מתאחד עם נהר הפנג' (Panj) בגבול טג'יקיסטן-אפגניסטן, ויחד הם יוצרים את נהר האמו דריה. הוא מהווה את מרבית גבולה הקצר של אוזבקיסטן עם אפגניסטן ואת גבולה הארוך עם תורכמניסטן. בחלקו התחתון הוא מתפלג לדלתא רחבה ונשפך לימת אראל מדרום. ב- 1,175 ק"מ האחרונים שלו אין האמו-דאריה מקבל עוד פלגים. ספיקתו 66 מיליארד מ"ק בשנה. כיום, רוב מימיו מיועדים להשקייה וייתרם זורמים לימת אראל. גאות האמו-דאריה מתחילה עם הפשרת השלגים והקרחונים והיא עולה בהדרגה באביב ובקיץ. גאות הנהר נוחה לחקלאות. נוסף על כך, מביא הנהר כמות גדולה של טין שמפרה את הקרקע. הודות לקלות ההשקייה, התפתחה בעמקי הנהר, וכן בעמקו של הסיר-דאריה, תרבות גבוהה בימי פרס ומדי ואחר כך בתקופה ההלניסטית. כמו כן היו כאן תקופות פריחה בימי האיסלאם.

שקיעת הטין בדלתא, שבה הזרם חלש, גורמת לסתימתם של אפיקים ולתמורות בקווי הזרועות. משערים שעד לפני  2,000 שנה זרם הנהר באפיק   Uzboyאל הים הכספי, ליד קרסנובוצק (Krasnovodsk)[7]. בשנים  1221-1575 זרמה זרוע אחת שלו לשקע סריקרמיש[8], שעומקו  43 מ' מתחת לפני הים . כ- 180 ק"מ דרמ"ע לימת אראל. ב- 1878 שוב פרץ הנהר אל זרועו העזובה וייצר בשקע זה ימה באורך של  8 מ'. אבל כעבור זמן קצר שוב עזב את האפיק הזה.

לנהר האוקסוס חשיבות גדולה מאד בהתפתחות ההיסטוריה הצבאית. ההיסטוריון הצבאי ג'ון קיגן (Sir John Desmond Patrick Keegan), בספרו תורת המלחמה (A History of Warfare, 1993) טוען כי משמעות גדות האוקסוס ללוחמה היא כמשמעות ווסטמיניסטר לדמוקרטיה הפרלמנטרית, או הבסטיליה למהפכות. לטענתו, על גדות האוקסוס, הנהר המפריד את אסיה התיכונה מפרס והים התיכון, למד האדם לאלף את הסוס, לרתום אותו ולרכוב עליו באוכף [לדעת אחרים הדבר קרה בערבות אוקראינה. מגדות האוקסוס יצאו כובשים וייסדו "ממלכות מרכבה" בסין, בהודו ובאירופה. על האוקסוס התחוללה מהפכת הפרשים. מעבר לאוקסוס פרצו גל אחר גל של כובשים ובוזזים מאסיה התיכונה – הונים, אווארים, מגיארים, טורקים, מונגולים – אל העולם המערבי. בסמרקנד, מצפון לאוקסוס החל שלטון הטרור של תימור לנג, מנהיג הפרשים ההרסני ביותר שקם. על האוקסוס גייסו ראשוני הח'ליפים את החיילים העבדים, וכמותם עשו גם השולטנים העות'מניים.

זרוושאן

הנהר המשמעותי ביותר הוא זרוושאן  (Zeravshan) .באופן תיאורטי, הוא היובל הגדול של האמו-דאריה, למעשה גווע במדבר. מרבית הנחלים האחרים מנוצלים להשקיה או גוועים במדבר. מרבית האוכלוסייה האוזבקית ומרבית אדמתה הפורייה נמצאים בהרים  במיוחד באגן פרגאנה (Fergana), במישורי הסחף שלרגליהם, ובבקעות של האמו-דאריה, הסיר-דאריה והזרוושאן.

סיר דאריה

הנהר השני הוא הסיר-דאריה.מקורן במפגש נהרות ההרים בקירגיזסטן, באזור הרי טיאן שאן. אורכו 2,212 ק"מ. הנהר עובר דרך עמק פרגנה הפורה, אזור מאוכלס מאוד וחקלאי. לאורך שני הנהרות מתמשכים שדות מעובדים, בוסתנים שופעים. בכול מקום נמצא שפע רב של עצי אגוז, תפוח, תאנה, דקלים ורימונים.

הנהר הוא יוצר קשת לתוך קזחסטן, , חוצה אזורים מדבריים.בעבר נשפך לים אראל – כיום בשל התייבשות הים, השפך הגיע למצב של נסיגה קשה.

בתקופה הקלאסית נקרא יאקסארטס (Jaxartes), ונחשב לגבול הצפוני של האימפריה הפרסית. אלכסנדר מוקדון ייסד עיר סמוך לשפך – אלכסנדריה אסכאטה (Alexandria Eschate – "אלכסנדריה הרחוקה").

 ימת אראל

ברוסית: ים אראל. בטוראנית: 'א-דנגיז'; דהיינו, "ים האיים", על שום האיים הרבים שבימה זו.

זוהי ימה אטומה בדרום-מערב  ברה"מ האסייתית; כיום בתחום אוזבקיסטן וקזחסטן. מעלת הרוחב הצפוני º45 חוצה את ימת אראל ממזרח למערב ומעלת האורך המזרחי  60 חוצה אותה מצפון לדרום.

מידות: ב- 1960 שטחה היה 63,300 קמ"ר. אורכה דאז  428 ק"מ; רוחבה  248 ק"מ. הגובה הממוצע של פני מימיה הוא  48 מ' מעל פני הים; 74 מ' מעל פני הים הכספי. עומקה הממוצע  16 מ' שיא עומקה 68 מ'. ימת אראל עוברת תהליך של צמצום בעשרות השנים האחרונות.

הימה מוקפת משלושת עבריה בשפלה ורק במערב היא גובלת במדרונות התלולים של טבלת אוסט-אורט (Ustyurt Plateau), המתנשאת עד לגובה של  190 מ' מעל פני מימיה. בקרבת חוף תלול זה, הימה עמוקה ביותר וכל קרקעיתה משופעת לכיוון זה. בשאר העברים היא מצטמצמת או מתפשטת עם התנודות העונתיות. או התקופתיות בגובה פני המים. המליחות בה מועטת ביותר, שליש מאשר באוקיינוס. הטמפ' של המים היא בקיץ בין °26 ל-°27 בלב הימה ועד  °30 בחופים. בחורף היא מכוסה בקרח במשך 140-160 ימים. כמות המשקעים בימה ובסביבתה היא 100 מ"מ גשם בשנה, בעוד שההתאיידות היא 1000 מ"מ. הימה מקבלת את מימיה משני הנהרות: אמו-דאריה בדרום והסיר-דאריה בצפון. שניהם יוצרים דלתות גדולות ההולכים וממלאים את הימה בסחף. מבחינה גיאולוגית היא ימה צעירה מאד. בעבר הלא רחוק נשפכו מימי האמו-דאריה לים הכספי.

אוזבקיסטן

שם רשמי – הרפובליקה של אוזבקיסטן  לשעבר, רפובליקה סובייטית .

מבנה הארץ:

למעלה משני שלישים ממנה, רוב השטח המערבי והמרכזי הוא שטוח. מדבר או ערבות מונוטוניות. במערב כוללת המדינה בעיקר את השטח שממזרח לטבלת אוראל. בתוכו חלקים ממדבר קיזיל קום  -המדבר האדום . רמת אוסטיורט   (Ustyurt) במערב הרחוק, עם מלחות ענקיות וערוצים שהולכים לשום מקום. במרכזה משתרע המדבר האדום  הצחיח. הגורם היחיד השובר את השגרה, הוא הערוץ העלוב משהו, של מה שנשאר מנהר האמו-דאריה, הנשפך למה שנשאר מימת אראל.

ראו באתר זה: האסון האקולוגי של ימת אראל

דרומה מהחולות האדומים משתרעת שרשרת של נאות המדבר, שבהם התפתחו מוקדי הציביליזציה המרכז אסייתית. הואיל וכל המרכזים התרבותיים החשובים של מרכז אסיה נמצאים בגדה המזרחית של אמו-דריה, האזור כונה בפי היוונים "טראנסאוכסאניה" ואילו בפי הערבים "מא וראא אל-נהר": דהיינו, "כל מה שמעבר לנהר".

בניגוד לכל זה, במזרחה, יש לה עוד חלק במרגלות ההרים של אסיה התיכונה:  שרשרות טיין שאן והרי אלטאי על יד אגן פרגאנה, החודר עמוק אל בין ההרים. הרי  Tashkent-Chatkal הגולשים מרכס טיין שאן; הרי פאן   (Fan) של טג'יקיסטן, ליד סמרקנד, ומאסה של רכסים קטנים בדרום מזרח הגולשים מהרי .Pamir Alay

האקלים

יבשתי לחלוטין. הטמפ' הממוצעת השנתית היא ° 15. הטמפ' הממוצעת בינואר היא  °0.2.

נמדדו טמפ' של – ° -6 כמעט כל שנה  וביולי ° 28.8 הגיעו כבר לטמפ' של ° 50. קיימים הפרשים גדולים בכמות המשקעים. מ- 250 מ"מ במערב, עד ל-500  מ"מ במזרח, למרגלות ההרים טיין שאן ואלטאי. משום כך, ובשל נחלי האיתן הזורמים מן ההרים, חבלי מזרח הארץ, ובייחוד אגן פרגאנה, הם המאוכלסים ביותר והמפותחים ביותר מבחינה כלכלית. מערבה משם, לעומת זאת, מתרכז היישוב לאורך אפיקי הנהרות.

התיישבות

רוב אוזבקיסטן הוא ערבה מדברית ומדבר למחצה. מדבר קיזיל קום וחלקים ממזרח לו הם מדבר ממש. משום כך מתבסס הישוב על נאות המדבר, שהם מרובים כאן ונחשבים לגדולים ביותר בכל אסיה המרכזית. המרכז היישובי והכלכלי הוא אגן פרגאנה, שטחו כ- 30,000 קמ"ר ובו נאות מדבר מפורסמות. כאן יושבי רוב אוכלוסייה אוזבקיסטן. האזור השני לפי התפתחותו הוא רצועת נאות המדבר בצפון-מזרח, שבו נמצאת טאשקנט, בירת הארץ כולה. אזור שלישי של נאות מדבר משתרע על יד העיר סמרקאנד הקדומה והמפורסמת, לאורך אפיק הנהר זרוושאן. כלפי מערב, נאות המדבר הולכות ומתמעטות. רק קבוצת נאות המדבר שסביב בוכארה יכולה להידמות לאלו שבאזורים הנ"ל.

גבולות: 

בצפון ובצפון-מערב – קזחסטן; במערב – תורכימניסטן; בדרום – אפגניסטן; במזרח – טג'יקיסטן וקיריגיזסטן. בתוך גבולות אוזבקיסטן, נמצאת הרפובליקה האוטונומית הקאראקלאפקית, עם היושב בריכוז טריטוריאלי מוגדר במזרח המדינה, משני עברי ימת ארל.

שטח:

447,000 קמ"ר,  מו זה של שבדיה; גדולה פי 22 מישראל . השלישית בגודלה ממדינות האזור, אחרי קזחסטן ותורכמניסטן. מאז ההשתלטות הרוסית בשנות ה- 60 וה- 70 של המאה ה- 19 וגם בתקופה הסובייטית, שימשה טאשקנט מרכז השלטון האזורי.

צפיפות לקמ"ר – 82  איש.

שיעור העיור: כ-49% מהאוכלוסייה.  הם כפריים. 51% הם עירוניים. תונים היסטוריים מראים ירידה הדרגתית באחוז האוכלוסייה הכפרית:​

בשנת 1960, כ-66% מהאוכלוסייה התגוררו באזורים כפריים.​ בשנת 2000, השיעור ירד לכ-63%.​

מגמה זו מעידה על תהליך עיור מתמשך, שבו חלק הולך וגדל מהאוכלוסייה עובר להתגורר בערים ובמרכזים עירוניים.​

הגבולות הטבעיים:

עם קזחסטן בצפון – הנהר סיר דאריה; עם תורכמניסטן בדרום – הנהר אמו דאריה, אלא שהגבולות המדיניים אינם חופפים גבולות אלו כלל: קטע גדול מעורק התחבורה הראשי בין טשקנט וסמרקנד עובר בתחומה של קזחסטן. הדרך המדברית בין בוכרה לחוורזאם עוברת בתחומה של תורכמניסטן. הדרך הדרומית בין טשקנט לעמק פרגנה עוברת בתחומה של טג'יקיסטן. כל עמק פרגנה הוא מובלעת בתוך הלוע של קיריגיזסטאן.

קארקאלפאקסטן:

בתוך גבולות אוזבקיסטן, בשטח התופס % 37 מהמדינה – החלק הגרוע שלה – תפוסים על ידי הרפובליקה האוטונומית הקָארָאקָאלפָּאקִית (Karakalpakstan / Qaraqalpaqstan) .

זו קבוצה אתנית טורקית-נוודית. מקור השם: "קארה" = שחור, "קלפאק" = כובע – "בעלי כובעים שחורים". במקור חיו באזור הדלתה של האמו דריה וים אראל, ובמאה ה-18 הושפעו מרוסים, קזחים ואוזבקים. הרפובליקה האוטונומית נוצרה רשמית ב-1932 בתוך הרפובליקה הסובייטית של קזחסטן, והועברה לאוזבקיסטן הסובייטית ב-1936.

החוקה המקומית כללה בעבר סעיף (נדיר) שהעניק לה זכות עקרונית לדרוש עצמאות באמצעות משאל עם. ב-2022 התרחשו הפגנות אלימות לאחר שהנשיא שובקת מירזיאייב הציע לבטל את הסעיף הזה – מהלך שגרר מחאה חריגה, דיכוי כבד ומותם של עשרות מפגינים. השפה הקאראקאלפאקית דומה לקזחית ולאוזבקית, אך מבודלת תרבותית.

אוכלוסיה:

מספר התושבים 35.65 מיליון (מעודכן ל-2023). זו האוכלוסייה הגדולה ביותר והצפופה ביותר באזו . המדינה המוסלמית הגדולה בברה"מ  לשעבר. האוזבקים מהווים %71 מאוכלוסייתה. חלק גדול מהאחוז הנותר מורכב מעמים מוסלמים אחרים. המיעוט הגדול הם טג'יקים. הלאומנים הטג'יקים טוענים שהם מונים כ- 5-7 מיליונים. כ-% 8 מאוכלוסיית אוזבקיסטן ב- 1989 היו רוסים. מספר האוזבקים עלה ב-% 43 בין מפקדי האוכלוסין של  1979 ו- 1989. אוכלוסיית אוזבקיסטן ככללה עלתה ביותר מ-% .30 כ-% 60 מהאוכלוסייה היו כפריים בזמן קבלת העצמאות.

ריכוזי האוכלוסייה העיקריים נמצאים במזרח אוזבקיסטן, באזורי בורכרה, סמרקנד, טאשקנט ועמק פרגאנה. המערב בחלקו הגדול מידברי. הבירה: טשקנט, 2 מיליון תושבים. העיר הרביעית בגודלה בברה"מ  לשעבר . מאז ההשתלטות הרוסית בשנות ה- 60 וה- 70 של המאה ה- 19 וגם בתקופה הסובייטית, שימשה טאשקנט מרכז השלטון האזורי.

חלוקה אתנית:

הקבוצה          % באוכלוסייה

אוזבקים          75.8%

רוסים              6%

טאג'יקים         4.8%

קזאקים           4.1%

קירגיזים          0.9%

אוקראינים       0.6%

טורקמנים        0.6%

אחרים             7.2%

יחס – גברים/נשים – 50.5% נשים, 49.5% גברים. 1989

 תמותת תינוקות – שיעור תמותת התינוקות באוזבקיסטן מציג מגמת ירידה בשנים האחרונות:​

2022: 12 מקרי תמותה לכל 1,000 לידות חי .​

2024: 11.88 מקרי תמותה לכל 1,000 לידות חי .​

תוחלת החיים – 71.67 שנים (2022)

דת – 88% מוסלמים, ברובם סונים,

חלוקה פנימית :

הרפובליקה האוזבקית מחולקת ל- 12 אובלסטים (מחוזות ), המנוהלים כיחידות אוטונומיות בעניינים מקומיים. "אובלסט" – ציין יחידת הנהלה גדולה בברה"מ, הנחלקת לראיונים  חבלים  וכלולה בשלמותה באחת מקהיליות הברית. במקורו ציין "אובלסט" אזור מושב לאחד מצבאות הקוזאקים . החלוקה לאובלסטים נעשתה בשנות העשרים של המאה העשרים, כדי להתאים את יחידות ההנהלה לאזורי המשק.

1.             ANDIJON

2. BUKHORO
3. FARGHONA
4. JIZZAKA
5. HORAZEMׁURGENCH
6. NAMANGAN
7. NAWOIY
8. QASHQADARYU- QARSHI
9. QORAQALPOGHISON* -NUKUS- אוטונומיה
10. SAMARKAND
11. SIRDARYO- GULISTON
12. SURKHONDARYO – TERMIZ
13. TOSHKENT* SHAHRI – עיר
14. TOSHKENT- WILOYATI

בנוף לאלו נזכיר את בנוסף לאלו,  נזכיר את הרפובליקה האוטונומית,  קרקלפקיסטן/

ערים עיקריות

טשקנט, סמרקנד, Nmangan, Nmangan, בוכרה.

עצמאות: – 31/8/1991 – מן השלטון הסובייטי.

חג לאומי – יום העצמאות – 1 ספטמבר 1991

חוקה – נחקקה חוקה חדשה ב 8/12/1992

משפט – אבולוציה של השיטה המשפטית הסובייטית, עדיין חסרה מערכת משפט עצמאית., מערכת המשפט אינה פועלת בנפרד מן הרשות המחוקקת, השופטים ממונים על ידי הנשיא, מינויים מאושר על ידי גוף פרלמנטרי.

שלטון

ממשל – רפובליקה, ממשל נשיאותי יעיל, מעט כוח יחסי לרשות המבצעת בסיוע של ראש ממשלה.

קבינט – שרים הממונים על ידי הנשיא ובאישור האסיפה/פרלמנט.

פרלמנט – OLIY MAJLIS – מונה 250 נציגים. נבחרים בבחירות כלליות ל 5 שנים.

ראו באתר זה: תולדות אוזבקיסטן העצמאית

רשות מבצעת:

נשיא – שבקט מירזייאיב (Shavkat Mirziyoyev)

ראש ממשלה  : עבדוללה אוריפוב (Abdulla Nigmatovich Aripov)

כלכלה לאומית

2022: התמ"ג הנומינלי עמד על 81.14 מיליארד דולר, עלייה של 16.58% מהשנה הקודמת. ​

2023: בשנת 2023, התמ"ג הנומינלי של אוזבקיסטן חצה לראשונה את רף ה-100 מיליארד דולר, והגיע ל-101.6 מיליארד דולר. ​

2024: ההערכות מצביעות על תמ"ג נומינלי של 127.41 מיליארד דולר. ​

צמיחה זו משקפת את ההתפתחות הכלכלית המואצת של אוזבקיסטן בשנים האחרונות.​

תמ"ג לנפש: 3,090  דולר אמריקאי ​

תוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) של אוזבקיסטן מחולק בין מספר מגזרים עיקריים:​

שירותים: המגזר הגדול ביותר, אשר תרם כ-47.4% מהתמ"ג בשנת 2024, עלייה מ-46.2% בשנת 2023. ​

תעשייה: תרם כ-26.4% מהתמ"ג בשנת 2024, עלייה מ-25.3% בשנת 2023. מגזר זה כולל תעשיות כמו טקסטיל, עיבוד מזון, בניית מכונות, מתכות, כרייה, הפקת פחמימנים וכימיקלים. ​מגזר הכרייה,מהווה חלק ממגזר התעשייה. בשנת 2024, תת-המגזר של כרייה וחציבה רשם גידול של 1.9% בערך המוסף הגולמ

חקלאות, יערנות ודיג: תרמו כ-19.2% מהתמ"ג בשנת 2024, ירידה מ-21.2% בשנת 2023. המגזר החקלאי כולל גידולים כמו כותנה, חיטה, שעורה, אורז, תירס, תפוחי אדמה, ירקות, פירות, וגידול בעלי חיים. ​

בנייה: תרמה כ-7.0% מהתמ"ג בשנת 2024, ירידה מ-7.3% בשנת 2023. ​

ענפי יצוא עיקריים – כותנה, זהב, גז טבעי, דשנים, מינרלים, מתכות, טקסטיל ומוצרי מזון.

ענפי יבוא עיקריים – מכונות וציוד, כימיקלים, מוצרי מזון ומתכות.

סחר עם ישראל:

ייצוא מישראל לאוזבקיסטן: מוצרי הייטק, מוצרים כימיים, מתכות פשוטות, פלסטיק, מוצרי מזון וחקלאות.

ייבוא מאוזבקיסטן : מתכות פשוטות, מוצרי חקלאות, צמחים ומוצריהם, אבנים יקרות.

הערות

[1] הרי קופט, הידועים גם בשם קופט דאג (Kopet Dag), הם רכס הרים המשתרע לאורך כ-650 קילומטרים בגבול שבין טורקמניסטן לאיראן, מדרום-מזרח לים הכספי. הרכס משתרע בכיוון צפון-מערב–דרום-מזרח, מהים הכספי בצפון-מערב ועד לנהר הרירוד בדרום-מזרח. הפסגה הגבוהה ביותר ברכס נמצאת באיראן, הר קוצ'אן (Kuh-e Quchan), וגובהה 3,191 מטרים

[2] הינדו-כוש הוא רכס הרים שמשתרע מאפגניסטן עד האזורים הצפוניים של פקיסטן.

ישנן מספר גרסאות לגבי מקור השם. שתיים מן הנפוצות שמביניהן הן:

שיבוש השם היווני של השם Kaukasos Indikos.

בפרסית מודרנית המילה "כוש" לקוחה מהפועל "כושטן" – להרוג או להביס; נטען כי הפירוש המילולי, "להרוג את ההודים" (הינדו – הודי) בא להזכיר את העבדים ההודים הרבים שמתו בהרים אלו במהלך העברתם למרכז אסיה. בחלק המזרחי של הרכס ההרים מגיעים לגובה של יותר מ-6,000 מטרים. הפסגה הגבוהה ביותר ברכס היא תירץ'-מיר שבפקיסטן וגובהה הוא כ-7,690 מטרים. ככל שמתקדמים מערבה הגובה הממוצע יורד, כאשר במרכז הרכס, באזור קאבול, גובה ההרים בין 4,000 ל-6,000 מטרים, ובחלק המערבי 3,500 עד 4,000 מטרים. אורך הרכס הוא כ-800 ק"מ. שלג עד מכסה את רוב הרכס.

[3] פרידריך מקס מילר (Friedrich Max Müller;‏ 1823–1900) היה פילולוג ואוריינטליסט גרמני, שנודע בעיקר בזכות עבודתו בתחום הבלשנות ההשוואתית וחקר הדתות. במחקריו, מילר הציע את המונח "עמים טוראניים" ואת המונח "לשונות טוראניות" כדי לתאר קבוצת שפות ועמים שאינם שייכים למשפחות השפות ההודו-אירופיות או השמיות.​

בשנת 1855, במאמרו "The Languages of the Seat of War in the East", מילר הציג את המונח "לשונות טוראניות" כדי לתאר קבוצה של שפות הכוללת את השפות הפיניות, סמוידיות, טורקיות, מונגוליות וטונגוסיות. הוא חילק את הקבוצה לשני ענפים: הצפוני (אוראל-אלטאי) והדרומי. הענף הצפוני כלל את השפות הטונגוסיות, מונגוליות, טורקיות, סמוידיות ופיניות. הענף הדרומי כלל את השפות הטאיות, מלאיות, טיבטיות-בורמזיות, מונדה וטמיליות (דרווידיות). ​

המונח "עמים טוראניים" שימש לתיאור העמים הדוברים שפות אלו, בעיקר באסיה המרכזית והצפונית. עם זאת, התאוריה של מילר לא התקבלה באופן רחב בקהילה הבלשנית, ובמהלך הזמן הוכרה כחסרת בסיס מדעי מוצק. כיום, המונחים "לשונות טוראניות" ו"עמים טוראניים" נחשבים למיושנים ואינם בשימוש במחקר הבלשני המודרני

[4] למרות שרבים מן העמים הטורקיים חולקים שורשים היסטוריים, תרבותיים ולשוניים, עלייתה של תנועה פוליטית פאן-טורקית היא תופעה של המאות ה-19 וה-20.

המשורר העות'מאני זיא גקאלפ (Ziya Gökalp) הגדיר את הפאן-טורקיזם כרעיון תרבותי, אקדמי, פילוסופי ופוליטי התומך באיחוד העמים הטורקיים. מבחינה אידאולוגית, הרעיון נשען על דרוויניזם חברתי. הפאן-טורקיזם התאפיין גם בתיאוריות פסאודו-מדעיות המכונות "פסאודו-טורקולוגיה".

[5] ה-Avesta כוללת תפילות, מזמורים, טקסים וחוקים דתיים שמיוחסים לנביא זרתוסטרה (זורואסטר).

[6] הוואכש הוא מקור מים חשוב באזור, ומשמש להשקיה ולייצור חשמל הידרואלקטרי. לאורך הנהר נבנו מספר סכרים, כולל סכר נורק (Nurek), הנחשב לאחד הגבוהים בעולם. ​הנהר זורם דרך אזורים הרריים, ומקבל את מימיו מהפשרת שלגים וקרחונים. הוא תורם כ-25% מזרימת המים הכוללת של האמו דריה

[7] קרסנובוצק (ברוסית: Красноводск) היא עיר נמל חשובה במערב טורקמניסטן, השוכנת לחופי הים הכספי. בשנת 1993, שונה שמה לטורקמנבאשי (Türkmenbaşy), על פי תוארו של הנשיא הראשון של טורקמניסטן, ספרמורט ניאזוב, שפירושו "ראש הטורקמנים"

[8] ​שקע סריקמיש (Sarykamysh Depression) הוא שקע גאוגרפי בצפון טורקמניסטן, המשתרע גם לתוך אוזבקיסטן, הממוקם בין הים הכספי לים אראל. בשקע זה נמצא אגם סריקמיש (Sarygamysh Lake), אגם מלוח סגור.

האגם נוצר בשנות ה-60 של המאה ה-20, כאשר מים מנקזים חקלאיים החלו לזרום לתוך השקע, מה שהוביל להיווצרות גוף מים גדול. כיום, כשלושה רבעים משטח האגם נמצאים בטורקמניסטן, והרבע הנותר באוזבקיסטן.