גואטמלה – סיור בשווקים

כתב וצילם: גילי חסקין

 

 

 

 

טיול לגואטמלה מבטיח מגוון של נופים וחוויות: שרידי המאיה בטיקל, ביקשה ובאתרים השונים של מחוז פטן, העיר הקולוניאלית אנטיגואה, טיפוס על הרי הגעש, אך קודם כול ובעיקר, ביקור בשווקים, הציוריים.

ראו: סרטון מתמונות שצילמתי

 

שבת בבקר, הטנדר הדחוס מטפס במעלה הדרך המתפתלת אל הקורדיליירה צ'וצ'ומטנס (Cuchumatanes). זהו ללא ספק הרכס היפה בגווטאמלה.  הרים ירוקים ומבותרים, תהומות אין חקר לעומקם, בקתות עץ פזורות על פני המדרון, סוסים רועים באחו.  ככל שאנו עולים בגובה, הנוף הנשקף לנגד עינינו מרהיב יותר.  עוד מעט נגיע לכפר טודוס סנטוס (Todos Santos), מילולית:  כל הקדושים.  הגברים המקומיים העומדים משני צדי הדרך ולבושים בבגדים לבנים ורקומים, רק מרמזים על חגיגת הצבעים הממתינה לנו בהמשך.

גווטאמלה מוכרת בעיקר בכינוייה השונים:  'שווייץ של מרכז אמריקה', כפי שהיא מכונה במספר מדריכי תיירים, על שום הרי הגעש הרבים שבה,  או 'ארץ האביב הנצחי' – כינוייה הפופולרי ביותר – אותו קבלה הודות לאקלים הממוזג והנוח השורר ברוב חלקי המדינה.  מרבית אוהביה של הארץ הטרופית הקטנה מכנים אותה  'ארץ הקשת בענן', על שום בגדיהם הססגוניים של תושביה, שהם כנראה מוקד המשיכה העיקרי.

גווטאמלה מציגה עולם אנושי מרתק.  ילידים, בני עשרות שבטים שונים, הנבדלים זה מזה בכובעיהם הססגוניים ובדוגמאות הרקומות על בגדיהם, שלעתים נדמו כי נצבעו על־ידי אמן סוריאליסטי.  בני שבטים אלו, מתנקזים לשוק מרכזי המתרחש, בכל יום, במקום אחר ברחבי המדינה, מנהלים את עסקיהם בעדינות ובשקט, הנותנים לשוק מראה של סרט אילם בטכניקולור.

 

הטיול בגווטאמלה הינו חוויה אנתרופולוגית ממדרגה ראשונה.  כל יום שוק הינו אירוע חברתי. בשוק נפגשות, ספק מתעמתות שתי החברות הגווטמלטקיות:  ה"לדינו", כך מכונים לא רק בני התערובת, אלא גם הילידים, שעברו ללבוש מערבי ולשימוש בספרדית וה"אינדיחינוֹס", השומרים על שפתם ומנהגיהם כבימים ימימה.  אלו שתי חברות החושבות בשני קווים מקבילים. כך למשל, היליד ישקיע יומיים של הליכה בדרכו למכור את מרכולתו, צרורו על גבו, אך לא יכניס אותם לעלותו של המוצר.  הסוחרים, רובם ככולם "לָדינוֹס", כבר חושבים אחרת. הם מתנקזים לשם, בטנדרים עמוסי טובין, מחשבים זמן ומרחק.  בשוק אפשר לראות את המקומיים מתפללים לאליליהם העשויים מעץ, כמו גם לקדושים הנוצריים.  מגרשים שדים או מטפלים זה בזה בתרופות עממיות.

 

השעות היפות לביקור בשווקים הם שעות הבוקר המוקדמות.  למעט שווקים המיועדים גם לתיירים, כמו השווקים באנטיגואה, פנחצ'ל או בצ'יצ'יקסטננגו ומשום כך נפתחים מאוחר יחסית (07:00-08:00), מרבית שווקי הילידים שוקקי חיים כבר בשעה 06:00. אך בשעה 12:00 הם כבר ריקים.  השווקים הם חגיגה לרוכשי מזכרות, כמו לצלמים, אך זהירות:  הם ידועים לשמצה בכייסים המוצאים בצפיפות כר נרחב לפעילותם הכלכלית.

 

 

1. ציצ'יקסטננגו

השוק המפורסם ביותר מתרחש בכפר  הציורי צ'יציקסטננגו (Chichicastenango), הנמצא במרחק של שעתיים נסיעה מאגם אטיטלן (Lago Atitlan) ובמרחק דומה מהעיירה אנטיגואה (Antigua).  זהו כפר ציורי, שרחובותיו מרוצפים אבן והעבר הקולוניאלי ניכר בבתיו.  במרכזו של הכפר מזדקרת כנסיה גדולה ומרשימה, שנבנתה על חורבנו של מקדש לאלי המאיה.  עד היום ניכרים בפולחן הנוצרי, שרידים של העבר הפרה ספרדי, כמו למשל מחטי אורן הפזורים על הרצפה. לכנסיה חשיבות היסטורית מיוחדת, כאן נמצא הפופול וו (Popol Vuh) – ספר המתים של המאיה. חיי הדת של המקומיים מאורגנים ב-14 "מסדרי אחווה", הנקראים כאן Cofradias (באנגלית brotherhood ) .

 

 

הם מקיימים טקסים בכנסיות מאולתרות, מכבדים פטרון מקומי ובוחרים מנהיג מדי שנה.  בימים א' וה' מתקיים בכפר שוק של עבודות יד, שהתמסחר מעט והוא מושך אליו מאות תיירים.  במקום היצע רחב של מסיכות עץ, כיסויי מיטה רקומים ועוד.  בנוסף לדוכנים, העמוסים לעייפה בעבודות יד, ניתן לראות דוכנים המשרתים את המקומיים עצמם, מגידי עתידות  ומוכרי דבש אפופי עשן להברחת הדבורים, במרכז הכפר מבנה גדול, בן שתי קומות, שמראהו המודרני משהו, מוזנח כלשהו, איננו מזמין ממבט ראשון.  מבט שני מושך להיכנס עוד ועוד. בקומה התחתונה מתקיים שוק ירקות ובו רוחשים מאות ילידים, כמו נמלים צבעוניות,  קונים ומוכרים פירות וירקות.  בקומה העליונה נבנו בתי קפה, מהם ניתן לצפות במתרחש.

 

 

מומלץ לשלב את הביקור בשוק עם ביקור בכנסיה (במיוחד במיסה ביום א'), עם בית הקברות הססגוני ועם טיול רגלי (האורך כשעה וחצי) אל פסקואל אבאך (Pascual Abach),  המקדש המסורתי של בני הקיצה (Quche), שם ניתן לעתים קרובות לראות את המקומיים מקיימים טקסים פגניים לחלוטין לאלי המאיה.  כדאי לשוטט ברחובות הצדדיים ולראות ילידים, המגיעים מכפרים מרוחקים כגון נבאח (Nebaj).  אפשר לזהות אותם לפי בגדיהם השונים, הרקומים להפליא.  מומלץ בחום להגיע לכפר במוצאי שבת, להישאר ללון ולראות את השוק מתעורר בבקר שלמחרת.

 

 

 

2. סן פרנסיצקו אל אלטו  (San Francisco el Alto)

זהו כפר, הנמצא במרחק של כ-40 דקות נסיעה מהעיירה קצאלטננגו (Quetzaltenango), המכונה גם שלה (Xela)  קצלטננגו הינה בסיס מצוין לטיול בכפרי הסביבה וכן מקום טוב ללמוד ספרדית.

מדי יום שישי מתקיים כאן שוק אותנטי להפליא, בו כמעט ואין לראות עבודות יד.  השוק זכה לפרסומו הודות לבעלי החים הנמכרים בו.  כך למשל ניתן לראות נשים עמוסות בתרנגולות; ילד המנסה להשתלט על תרנגול הודו וזקנה שלידה קשורים עשרים גורי חזירים.  כדאי מאד לעלות לתצפית מגג הכנסייה.

בכפר פסטיבל מקומי ב-5 באוקטובר.

3. אלמולונגה  (Almolonga) – עיירה קטנה, במרחק של כ-4 ק"מ מקצלטננגו ובה מתקיים שוק ירקות וציורי מדי יום ה'.  שוק קטן יותר מתקיים מדי יום.  אפשר לשלב את הביקור עם מעיינות הגופרית אשר ב-El Baňos הסמוכה.

 

4. זוניל (Zunil) – כפר ססגוני, סמוך לקצלטננגו.  ניתן לראות את המקומיות מכבסות את בגדיהם הרקומים בנהר. יום שוק ביום ב'.  שוק קטן מתקיים בכול יום.

 

5. מומוסטננגו (Momostenango)  – כפר המרוחק 35 ק"מ מסאן פרנסיצקו אל אלטו.  זהו כפר הררי אטרקטיבי בכל ימות השנה ומרכז לתעשיית שמיכות צמר הנקראות chmarras.  המקום ידוע בריקודי שטן הנערכים כאן בחג המולד ובערב ראש השנה האזרחית ומושכים לכאן סקרנים רבים.  בכפר מתקיים  שוק מדי יום רביעי.  המקומיים מדווחים גם על שוק קטן בשבת.

 

 

6. טוטניקפאן (Totonicapan)

סאן מיגל טוטניקפאן היא עיירה הררית סימפטית ובה מרכז יפה לעבודות יד.  כאן, לפי המסורת, הכריע הכובש הספרדי פדרו דה אלוורדו (Alvarado), את בני הקיצ'ה, לאחר שהרג את הקֶצָאל, הציפור יפת הנוצות, שהיתה הנפש הקולקטיבית של השבט.  מקומיים רבים ותיירים מעטים נוהרים לכאן ב-15 בינואר, לחגיגות  .(Fiesta de Esquipula) בעיירה מתקיים, בימי ג', שוק ירקות ופירות, בו ניתן לראות ילידים רבים בשלל בגדיהם.  שוק קטן יותר מתקיים בימי שבת.

 

 7. טודוס סנטוס (Todos Santos)

לטעמי האישי, זהו השוק היפה במדינה, בעיקר בשל הלבוש הססגוני של תושביו.  הרחובות הציוריים עמוסים בקונים ובמוכרים; רובם ככולם לבושים בבגדיהם הרקומים.  יום השוק הוא יום שבת.  בספרות מדווח על שוק קטן ביום רביעי, אך זה עלוב למדי.  ב-1 בנובמבר מתרחש כאן חג המתים.  בנוסף לעליה לרגל לבתי הקברות, לזרי הפרחים ולריקודי המתים העולצים של הנוער, לצד המדיטציה הקודרת של המבוגרים, מתקיים כאן גם מרוץ שליחים, בו בכל סיבוב אמורים המתחרים ללגום מבקבוק של אלכוהול מרוכז, עד שהם נופלים שדודים.

 אגווקטן

אחד השווקים היפים בגואטמלה הוא שוק יום א' בכפר אגווקטן (Aguacatan), הנמצא לא הרחק מווטננגו. עם שחר מגיעים המוכרים, גברים ונשים, לבושים בבגדים רקומים בצבעים עזים

 

8. נבאח (Nebaj)

כפר מרוחק ברכס צ'וצ'ומנטנס (Chuchumatanes).  הנוף הוא עוצר נשימה והמקומיים לבושים וכולם בבגדים, רקומים בדוגמאות שלא ניתן לראות בשום מקום אחר.  תיירים קונבנציונליים לא מגיעים לכאן.  עד סוף שנות ה-80 של המאה העשרים, נהגו התיירים לבקר רק בשוק של צ'יצ'יקסטננגו, סוללה וסנטיאגו אטיטלן.  עם הזמן הם גילו גם את סן פרנסיצקו אל אלטו ולאחרונה גם את טודוס סנטוס.  דומני ונבאח הוא "הכפר האחרון".  תרמילאים מגיעים לכאן כדי לצאת למסלולי הליכה לכפרים שבסביבה, לטיולים הרכובים על גבי סוסים וכמובן לראות את התושבים ואת עבודות היד.  בשבוע השני של אוגוסט (עונת הגשמים) מתקיימת בכפר פייסטה (חגיגה דתית) גדולה.  בימי ראשון וחמישי מתקיים במקום שוק, בו ניתן לפגוש את נשות הכפר ונשות הכפרים הסמוכיםChjul  ו- Cotzal, שהן מוכרות תוצרת חקלאית ועבודות יד נהדרות.

 

פנחצ'ל הינו המרכז התיירותי שלחוף אגם אטיטלן.  רחובותיו הם שוק ענק ובו מבחר עצום של עבודות יד, אך בדומה לאנטיגואה אין בו עניין אתני רב.  מומלץ לצאת מכאן לשווקים שבסביבה, כגון סולולה או סנטיאגו אטיטלן.

 

 

10. סנטיאגו אטיטלן (Santiago Atitlan)

סנטיאגו אטיטלן הינו כפר יפהפה לחוף אגם אטיטלן, אליו מגיעים בשייט קסום מפנחצ'ל.  בכפר כנסייה מרשימה ובמזבח שלה עבודות עץ מגולפות, בסגנון המערֶב אלמנטים מקומיים באומנות הקולוניאלית.  כמו כן ניתן לראות בו מקדש מקומי לאל תירס מסורתי בשם משימון (Maximon), שהתושבים סוגדים לו, במקביל לקדושים הנוצריים.  הכפר הוא מקום טוב לבלות בו יום או יומיים בחגיגות השבוע הקדוש (ראה: פסטיבלים בגווטאמלה).  מדי יום ראשון מתקיים כאן שוק גדול.

 

 

 

11. סולולה (Solola)

כפר קטן וציורי הצופה על אגם אטיטלן (Atitlan), במרחק של כ-20 דקות נסיעה מפנחצ'ל ((Panajachel שלשפת האגם.  מרבית תושבי הכפר הם בני שבט הקצ'קיצ'ל (Cakchikel).  בדרך כלל אין לכפר הרבה מה להציע, למעט תצפית על האגם.  בימי א' מתקיימת תהלוכה דתית אל הכנסייה ובימי שישי, שוק ססגוני, הנחשב לאחד היפים במדינה ובאמריקה הלטינית כולה. בגדיהם של הקקצ'יקל ידועים בצבעיהם הרועשים והמוני בני האדם הרוחשים בסמטאות השוק מעניקים לכפר מראה פסיכודלי כמעט.  מדהים.  שוק קטן נוסף מתקיים בימי ג'.  אך שווה להתאמץ ולהגיע ביום ו'.  ניתן ללון ביום ה' בערב בקצלטננגו, להשכים קום, לצאת לשוק של סאן פרנסיצקו אל אלטו, לבקר בו וממנו להמשיך אל סולולה.

 

 

12.  אנטיגואה  (Antigua)

 מדי בוקר מתקיים שוק בצד המערבי של כיכר Alameda de Santa Lucia ובו מוכרים עבודות יד, החל מווסטים  (Chalecos)שנתפרו עבור התרמילאים ועד שרוכים למשקפיים. שוק זה איננו חוויה אתנית ואיננו פוטוגני במיוחד, אך ניתן למצוא בו עבודות יד המגיעות, ממרבית חלקי המדינה, במגוון רחב של איכויות ומחירים.

 

שוק מצטייר במקומותינו כמקום בו באים כדי לקנות.  בגווטמלה שוק הינו קודם כל מקום מפגש, עיתון חי, הצגה, משרד שידוכין.  עבור התיירים, יום השוק הינה הזדמנות לקנות עבודות יד בחלק קטן מהם, או לצלם את ספקטורם הצבעים המשתולל ממש, בנחלי האדם הזורמים לאיטם בשקט מופתי.  עבור המקומיים, השוק הוא מקום מפגש, עיתון חי.  משרד שידוכים. פרנסה.

השוק הוא אחת החוויות העזות המזדמנות לתייר בגווטמלה.  מפגש בלתי אמצעי, עם חגיגה של צבע, רועשת בעיניים, ורק רוחשת קלות באוזניים.  כל שוק ואנשיו, כל שוק וצבעיו.  מקום לבוא, להתבונן, לצלם ולרצות לשוב.