בניטו פרס גלדוס

ראו באתר זה: מבוא לטיול באיים הקנריים.

בטיול לאיים הקנריים נעסוק בסופר בניטו פרס גלדוס  (Benito Perez Galdos), שחי וייצר במאה ה-19,  נחשב לגדול סופריה של ספרד אחרי מיגל דה סרוונטס. לאחרונה ראו אור בעברית שני ספרים שכתב, ובהם מתגלה רוח המרד נגד הסדר הישן. העיסוק בו רלוונטי מאד לטיול בספרד  ובאיים הקנריים בפרט.

הסופר בניטו פרס גלדוס (Benito Perez Galdos), שחי וייצר במאה ה-19,  נחשב לגדול סופריה של ספרד, אחרי מיגל דה סרוונטס (Miguel de Cervantes), יוצרו של 'דון קיחוטה דה למנשה'. לאחרונה ראו אור בעברית שני ספרים שכתב, ובהם מתגלה רוח המרד נגד הסדר הישן. העיסוק בו רלוונטי מאד לטיול בספרד ובפרט לטיול באיים הקנריים.

גלדוס נולד בלאס פלמאס שבאיים הקנריים בשנת 1843, למשפחה מהמעמד הבינוני. על ילדותו ונעוריו לא ידוע דבר, למעט היותו בנו העשירי של איש צבא. בשנת 1862 בגיל 19  עקר למדריד הבירה ללמוד משפטים ובמהרה השתלב בחיי הבוהמה של העיר ובחוגי הספרות שלה. כבר בשנות לימודיו באוניברסיטה חלם על קריירה ספרותית . בהדרגה זנח את לימודיו והתמסר לכתיבה עיתונאית. כבן שלושים, בהשפעת חוסר היציבות שבספרד, החל ללמוד את תולדות ספרד המודרנית, כדי לכתוב את הרומן הראשון שלו, "מעיין הזהב" (La fontana de oro), שעלילתו מתרחשת במדריד של שנות העשרים המוקדמות של המאה ה-19, ואשר מגולל את סיפור אהבתם של צעיר ליברלי ונערה מבית שמרני .

בזמן שעבד על הרומן נסע לצרפת וחזר לספרד דרך ברצלונה, שם שהה כשפרצה מהפכת 1868, שהורידה את המלכה איזבל מכס המלוכה[1].

גלדוס תירגם חלק מספריו של צ'ארלס דיקנס לספרדית, הרצה על יצירותיו של ויליאם שייקספיר ורחש הערצה רבה ליצירותיו של סרוונטס. אחר כך כתב מחזור של כעשרים רומאנים המכונים "אפיזודות לאומיות" (Episodios Nacionales). זו פרוזה היסטורית, המקיפה את תולדות ספרד למן קרב טרפלגר ב-1805 ועד להחזרת שושלת בורבון לכתר ב-1874. מחזור רומנים זה, מבוסס על תחקיר מעמיק, המשתמש בספרי זיכרונות, עדויות, מאמרים בעיתונים וכיוצא באלה והוא נחשב לתעודה הטובה ביותר ללימוד רוח הזמן[2].

גלדוס היה סופר פורה ביותר, ופרסם בין היתר שלושים ואחד רומנים ומחזות רבים. בכתיבתו הושפע מהסופר והעיתונאי הצרפתי אמיל זולא ומהפילוסוף הגרמני פרידריך קראוס (Karl Christian Friedrich Kraus). הדמויות המאכלסות את יצירתו, לקוחות ברובן מן החברה במדריד בת זמנו, שהייתה המוקד הפוליטי והתרבותי של ספרד, אך לא זכתה למקום של כבוד כמו  בירות אירופה האחרות. כמן כן שילב ביצירותיו אירועים היסטוריים ופוליטיים, ברובם מחיי העיר. בנוסף למקומו כסופר, הוא היה פוליטיקאי ליברלי ונבחר לקונגרס מטעם הרפובליקנים[3].

משווים את גלדוס לסופר הצרפתי אונורה דה בלזק (Honoré de Balzac)[4] ולצ'ארלס דיקנס. יש המכנסים אותו "טולסטוי הספרדי". מיצירתו "גלוריה" (ראה להלן), מתגלית זיקתו לנושא היהודי, שניתן להסביר בקשר מכתבים שקיים עם בני זוג יהודים ממוצא יווני. ניתן גם לשער שהיכרותו עם הקהילה היהודית על מנהגיה מקורה בקשריו עם קונצ'ה מורל, פמיניסטית רדיקלית ושחקנית כושלת שהתגיירה ואימצה את השם 'רות'.

אין זה מובן מאליו לכתוב על יהודים ,שהם בבחינת נפקדים בחברה הספרדית השמרנית, כארבע מאות שנה לאחר גירושם, וכמה עשרות שנים בטרם החלה ספרד לגלות עניין בחידוש הקשר עם יהודייה הגולים, תהליך שהחל עם פרסם הספר 'ספרדים ללא מולדת' של הרופא והפוליטיקאי הספרדי אנחל פולידו (Ángel Pulido Fernández) ב1905[5], המשכו בהענקת 'זכות השיבה' לצאצאי המגורשים בשנת 1924 והוא עדיין בעיצומו בימים אלה. התרפקות על עברה היהודי של ספרד בטרם הגירוש ועל האנוסים, במאות שלאחריו, מאפיינת היום את ספרד שמנכסת לעצמה את יהודייה, ופועלת במרץ באמצעות מספר מוסדות וארגונים ממשלתיים לשחזורה ושימורה של המורשת היהודית שפיעמה בה. גלדוס אינו מתיימר אפוא לייצג את שכבת האנוסים ויהודי ספרד המגורשים, אבל עושה איתם מעשה חסד נדיר, באמצעות הנכחתם בספרות הספרדית של תקופתו[6].

גלדוס היה מועמד ודאי לזכייה בפרס נובל לספרות לשנת 1912, אך זכייתו טורפדה בידי יריביו הפוליטיים מבית. מכלול יצירתו של גלדוס השפיע על יוצרים רבים, ביניהם לואיס בּוּנְיוּאֵל ( Luis Buñuel), שנחשב לגדול במאי ספרד ועיבד לקולנוע אחדות מיצירותיו. גלדוס מת ב־1920 במדריד. ציור דיוקן יפה שלו , שצייר ג'ואקין סורוייה  (Joaquín Sorolla), נמצא במוזיאון גלדוס אשר בלאס פלמס.

גלדוס מעולם לא התחתן, והוא שמר על חייו האישיים מחוץ לאור הזרקורים. בין הקשרים הרומנטיים שקיים גלדוס במרוצת השנים בולטות במיוחד מערכת היחסים שניהל עם השחקנית קונצ'ה מורל (Concha Morell), זו שניהל עם הסופרת אמיליה פרדו באסאן (Emilia Pardo Bazán), וזו שניהל עם הדוגמנית לורנסה קוביאן גונסאלס (Lorenza Cobián González). בתם המשותפת של גלדוס וקוביאן, מריה פרס-גלדוס קוביאן, נולדה בשנת 1891 והייתה הצאצא היחיד שגלדוס הכיר בו.

שניים מ-77 הרומאנים של גלדוס. שכו לתרגום עברי:  "גלוריה"[7] ו "דוניה פרפקטה"[8] הרומן הראשון שכתב גלדוס אחר המחזור ההיסטורי. ספר שתורגם על ידי משה רון, המשכיל להדהד את הזמן המתואר בו, בעברית עשירה אך לא מיושנת. גם דוניה פרפקטה וגם גלוריה, הם ספרים בעלי מסר נוקב, אבל כשמשילים מהם את כסותם החברתית, הפוליטית והאידיאית ומצטמצמים בעלילותיהם, הם מזכירים את דיקנס, כי בעצם עשויות העלילות כטלנובלות מותחות ורומנטיות בהבדל אחד: שאין להן סוף מאושר. אבל כשאין מתייחסים לעלילה בלבד, קם לנגד עיני הקורא עולם ישן שלם ומורכב, והתחושה החזקה היא הזדהות עם התקוממותו של הסופר נגד מבנהו ומהלכיו. שני הרומנים הם אנטי־דתיים במובהק, בעיקר אנטי־קתוליים, אם כי ב"גלוריה" משחקת תפקיד מכריע גם הדת היהודית. שניהם מצטיינים באירוניה מושחזת, המוקיעה את הצביעות, הבערות והשחיתות שבחברה הפאודלית־הכפרית המתוארת בהם, שניהם מתמודדים עם המפגש הגורלי בין החדש והישן, המודרני והמסורתי.

דוניה פרפקטה

בניטו פֵּרֶס גַלדוס מספר את סיפורו של פֵֶּפֶּה ריי, מהנדס בן שלושים וארבע, שנשלח בידי אביו אל עיר פרובינציאלית (בדויה) בשם אוֹרבָּחוֹסה, על מנת ממדריד כדי לסקור את מצב קרקעותיו ולהשתדך לבת דודתו הצעירה, הרגישה והיפה – רוסאריו. השניים מתאהבים. אבל המפגש בין פפה המשכיל ואיש העולם הגדול לדודתו האדוקה, דוניה פרפקטה, ולשאר בני העיירה הקרתנית אינו עולה יפה. דוניה פרפקטה, בעזרת הכומר שלה, מסכלת את הנישואין הללו, שאינם לרוחה, מפני שהאחיין הבא מן העיר הוא אתיאיסט, פילוסוף, ואיש צעיר מודרני, בעל מחשבה עצמאית. כך מתרחשת כאן התנגשות טרגית בין החדש לישן, המודרני והמסורתי, ומאחורי השיקולים של דוניה פרפקטה מסתתרת גם גזלת אדמותיו של האחיין בידי דורשי טובתה.  אל סיפור העלילה הזה נכנסת גם הפוליטיקה כשהצבא נשלח למקום לדכא מרידה, שאותה מעודדת הכמורה המקומית יחד עם הגברת הפאודלית.

ב"דוניה פרפקטה", ה"דונה" היא אכן גברת מושלמת, מכובדת, אדוקה מאוד, נדיבה כביכול, נלחמת בחירוף נפש למען התמדת המסורת והיא אפילו יפה, למרות גילה המתקדם, אשה טובה למראית עין, שאינה באמת כזאת. לדוניה פרפקטה חוברת ידידתה רמדיוס, שאף היא רוצה לסלק את פפה ריי מן הדרך כדי לשדך את בנה לרוסאריו הענוגה. הנשים ברומן מושכות בחוטים ומלבות את האש, כל אחת מן האינטרסים הצרים שלה. בספר מתגלים אנשי העיירה לפפה ריי כדתיים קנאים, שמרנים, בעלי אמונות טפלות, חושדים בכל זר ובמיוחד במי שמגיע מהעיר הגדולה. הם רואים בריי, המהנדס המשכיל, כופר מתנשא, הבז לכל ערך מקודש להם ורוצה להרסו. כך מוצא עצמו פפה ריי ניצב מול שמועות זדוניות, תביעות משפטיות לגזלת אדמותיו והנורא מכל – סיכול נישואיו עם רוסאריו. עד מהרה נחשפים פניה האמתיות של דוניה פרפקטה התמימה והמסכנה, והיא מתגלה כערמומית ומניפולטיבית, המודעת היטב לכל הנעשה לאחיינה, ומעבר לכך – היא זו המושכת בחוטים. ההתנגשות בין פפה ריי לבין דודתו ואנשי העיירה עולה דרגה עד לדרך שאין ממנה עוד חזרה, וכמו בסיפור רומיאו ויוליה, שני הנאהבים ניצבים מול הכוחות להפרידם עד הסוף הבלתי נמנע.

ספר זה שראה אור כאמור ב-1876, נטוע בהיסטוריה בת התקופה של ספרד, בה בצד יריבות בין כוחות ליברליים לכוחות שמרניים בערי הבירה, נאלץ השלטון המרכזי לאכוף את סמכותו בכוח, לעתים, על חבלי ארץ מרדניים שלא ניאותו לקבל הוראות ממדריד. סרבנותה הפרטית של הדודה ביחס לשידוך בתה עם פפה ריי ,שזורה כאן במרדנותה של העיירה הבְּערה כנגד השלטון המרכזי.

מלחמת האזרחים הקטנה, המתוארת בספר, פורצת כמדומה בגלל העילה המגוחכת מכולם: שידוך שלא נושא חן בעיניה של גבירה מקומית אדוקה וצדקנית המתנגדת לנישואי בתה למי שמסמל בעיניה את הכפירה בהתגלמותה. העימות סביב השידוך מתפתח בהדרגה למלחמת דת.

הגבירה, דוניה פרפקטה (מילולית: מושלמת), רואה באחיינה, הרוצה להינשא לבתה, סמל לעימות שפרץ בספרד באמצע המאה ה–19 בין הקדמה לשמרנות, בין הדת לחילוניות, בין הבירה מדריד לבין המחוזות המרדניים המפגרים מאחור, המתוארים בספר כמערב פרוע ספרדי, שמדריד ניסתה לאכוף את סמכותה עליהם.

גלדוס חיבר את דוניה פרפקטה כשנתיים לאחר שהקיץ הקץ על הרפובליקה הספרדית הראשונה קצרת הימים[9]. זהו קודם כול רומן פוליטי שאינו חף מסָטירה ומנתח בחריפות את השסע שהפך את תולדות ספרד במאה ה-19 למאבק מתמשך בעצימות משתנה בין נאורות לקנאות דתית, בין מרכז לפריפריה, בין דמוקרטיה ליברלית לסמכותנות וייחוס. אבל הוא מרחיק מעבר לכך ומנבא במפורש את מלחמת האזרחים האכזרית העתידה לקרוע את ספרד לגזרים שישים שנה אחר כך. והוא חושף את חלקם של מניעים אישיים ומשפחתיים זרים בליבוי אש האלימות הפוליטית[10].

הספר מעיד שספרד של אותה עת בעצם לא השתנתה הרבה מאז ימי האינקוויזיציה. זו ספרד המציגה קנאות דתית חשוכה לא פחות מזו שבימי המלכים אליזבת ופרננדו, או מהאסלאם הקיצוני של ימינו – קתוליות המנסה להעלות על מוקד מטאפורי כל מי שלא יודע להתפלל "אווה מאריה פוריסימה" (שלום לך מרים הטהורה).

הספר מתאר את העצמה הרבה שהפעילה הכנסייה במאה ה-19 בספרד. הוא מציג בהרחבה את הפערים שבין ההשקפות המסורתיות הפרובינציאליות לבין ההשקפות הליברליות שבבירה מדריד. בפרובינציה "רווחים הרעיונות המיושנים ביותר בכל הנוגע לחברה, לדת, למדינה, לרכוש. הקנאות הדתית, הדוחפת אותם להשתמש בכוח נגד הממשלה כדי להגן על דת שאיש לא תקף אותה ושהם עצמם אף אינם מחזיקים בה באמת, מעוררת בנפשם יצרים פאודליים, והיות שבינם לבין עצמם הם רגילים לפתור בעיות בכוח הזרוע, בדם ובאש, ולשחוט כל ולשחוט כל אדם שאין דעתו כדעתם, הרי הם סבורים שאיש בעולם אינו משתמש בשיטות אחרות"[11].

הרומן הספרדי הזה בן המאה ה-19, של מי שנחשב לגדול סופריה של ספרד במאה ה-19, מציג מאבק בסיסי שאפיין את המאה ה-19 באירופה. זהו מאבקם של "הקדמה" והמודרניזציה והחילון והקפיטליזם בכוחות שמרניים ודתיים ופיאודליים; לעתים זוהי מלחמתה של מדינת הלאום המודרנית בפרובינציאליות, ניסיונה להכפיף את הפרובינציה הנחשלת לסמכותה. הרומן כתוב בדחיסות ובהומור ובשנינות ופורש יריעה היסטורית מעניינת. השמרנים הדרים בעיירה המרוחקת מן הבירה חוששים שבספרד יוצגו "חזיונות כמו אלו שנראו במהפכה הצרפתית, שאז נספו אלפי כמרים אדוקים ומסורים ביום אחד". אבל אומר הדובר בטרקלין הגבירה: "אינני פוחד. בבוא העת לעריפת ראשים, אגיש את צווארי למאכלת; כבר חייתי די והותר"[12].

ברומן הלא ארוך הזה יש הכול: פוליטיקה, תככים ומזימות, דת ומדינה, חוק וסדר, משפחה, וכל זה במסגרת סיפור אהבה טראגי קלאסי. העימותים והכוחות המניעים המתוארים בו חוצים את המאה ה19 לימינו אנו. יש ברומן קלאסי זה משהו אקטואלי מאוד, שהרי השאלות שהוא מעלה לא עברו מן העולם, למרות התפתחות המדע והטכנולוגיה, המסתמלים בדמות הצעיר והזר, המחדיר אי שקט וחרדה בעיירה.

לקראת סוף הרומן כותב המשכיל המשפחתי אל חבר במדריד בין השאר את הדברים הבאים: "מי ייתן ויתמסרו מלומדינו אך ורק להתעמקות באותן תקופות מפוארות למען יספגו ימינו אלה המודרניים את המהות ואת החוכמה האצורות בהן, ותיכחד הלהיטות המטורפת הזאת אחר השינוי והבולמוס המגוחך לאמץ לנו רעיונות זרים, העומדים בסתירה לטבעה הקמאי של אומתנו!" . דברים מצמררים באקטואליה שלהם, ורלוונטיים לא רק בספרד, אלא גם בצדו המזרחי של הים התיכון.

גלוריה

גלוריה", אחת מיצירותיו המוקדמות, שנכתבה בשנת 1877, אינה מקרית. הספר מגולל את סיפור אהבתם האסורה, הרת הגורל, של גלוריה לנטיגואה, צעירה קתולית, ודניאל מורטון, ניצול ספינה טרופה ממוצא יהודי[13].

גלוריה, צעירה ספרדייה, משכילה למדי וקתולית אדוקה, חיה בכפר דמיוני. היא מתאהבת בדניאל, זר שנקלע לחייה לאחר שהספינה שהפליג בה נטרפה. דניאל מתחבב על אביה של גלוריה ועל דודה הבישוף, אשר מניח כי דניאל הוא פרוטסטנטי ומציב לעצמו אתגר להמיר את אמונתו של "הכופר" מבלי לדעת כי דניאל הוא למעשה יהודי. העלילה מתרחשת בכפר בצפון ספרד למרגלות האוקיינוס האטלנטי. הרומן נפתח במשפט רב עוצמה וסתום על זירת הפורענות, המצויה ב'מפה הדמיונית' של הסופר: "שם הרחק, מעבר לגבעה ירוקה, במקום שטובלים בחלקו הצפוני במימי האוקיינוס ומתרומם שפך מעוקל, שוכן פיקובריגה, כפר שאין לחפשו במפה הגיאוגרפית אלא במפה הרוחנית של ספרד".

גלדוס כתב את "גלוריה" בשנת 1877 – כמעט ארבע מאות שנים לאחר גירוש יהודי ספרד –  בלי להכיר יהודים שעדיין נעדרו מארצו ודן בנושאים שהיוו חידוש עבור קוראיו. הספר פורש את סיפור האהבה הבלתי-אפשרית בין גלוריה ודניאל ותוצאותיה הרות-הגורל בסביבה ובתקופה שמאופיינת בפנאטיות דתית ובחוסר סובלנות כלפי דתות אחרות. גם "גלוריה" כתוב במתכונת עלילתית כזאת. הופעתו של זר, ניצול של ספינה טרופה, במקום קטן ושמרני, אהבה שניצתת בין הזר לילידת המקום האדוקה, המאמינה התמימה. גם כאן מתוארת ההוויה הדתית־השמרנית של המקום והחברה המעמדית־הפיאודלית. אלא שכאן ההתנגשות אינה בין ישן לחדש אלא בין שתי דתות. מסתבר עד מהרה שהניצול מן האנייה הטובעת, העלם יפה התואר והעשיר מהמבורג, המדבר אנגלית וגרמנית, שבו מתאהבת בת המשפחה המכובדת והחשובה המקומית, הוא יהודי. מתחיל מאבק על נשמתו של היהודי, שמכל עבר מבקשים לשכנעו להמיר את דתו, עד שהוא מבין שאין דרך אחרת לשאת את בחירת לבו לאשה כי אם להעמיד פנים ולהתנצר למראית עין. אלא שאז מופיעה אמו היהודייה של הגיבור ומסכלת את כוונתו בעורמה ובאכזריות. הסוף הוא טרגי, כמובן.

"הדת", אומר הגיבור, "זו תמיד אותה רוח רפאים מזעזעת, שמפרידה בינינו. היא מטילה צל כבד על מצפוננו, ואנו פוגשים בה בכל פינה. היא אינה מתירה לנו שום מחשבה חופשית ולא שום רגש, אף לא צער. זאת אמת נוראה! מה שמעניק אלוהים עלול להפוך לעתים לקללה". אהבתם של גלוריה ודניאל מציבה מראה מול המצב החברתי התרבותי והמוסרי של ספרד במאה התשע עשרה. הרומן נטוע היטב בהקשר הפוליטי של ספרד ברבע האחרון של המאה התשע עשרה, שהייתה נתונה בפולמוס סוער בין ליברלים לשמרנים ביחס למקומה של הכנסייה במרחב הציבורי, או במילים אחרות הקשר בין דת למדינה.

נוסף על הדמויות שמשקפות בהווייתן את הצביעות הדתית ואת הקשר שיש בו טעם לפגם בין דת לשלטון, המספר תורם אף הוא הערות על מצבה העגום של האמונה בספרד: גלוריה נהגה, כפי שנוהגים תשע עשיריות של הקתולים, שמשמעו, שהיא שמרה את ההוראות הדתיות כדי שלא לצער את הזקנים. מכאן שהחליטה לנהוג כמו ההמון ברשות הרבים ובפתיחות הדעת כלפי עצמה.

אך ללא ספק הביקורת הנוקבת ביותר נעשית באמצעות דמותו של דניאל מורטון. גלדוס שם בפי גיבורו האנוס ביקורת נחרצת על החברה הספרדית כפי שהיא נשקפת לו במבט של המתבונן מן החוץ. הבישוף מניח שהזר, שנאסף לאחר הצלתו לבית אביה של גלוריה, הוא פרוטסטנטי ומציב לעצמו אתגר להמיר את אמונתו של ה'כופר' ולהחזירו לדרך הישר. בספרד שבה יהודים הם צל מן העבר, הוא כלל לא מעלה בדעתו שהזר המסתורי יהודי. דניאל מורטון הוא צאצא למגורשי ספרד שלא פנו כמו רבים מאחיהם לתחומי האימפריה העות'מאנית, אלא לפורטוגל תחילה ובהמשך לארצות מערב אירופה והשפלה. פזורה זו הקימה מרכזים יהודיים משגשגים ואנשיה מצאו דרכים ייחודיות לשקם את יהדותם לאחר ניתוק של דורות ולהתחבר אל מורשת גלות ספרד. הם הצמיחו מתוכם דמויות מפורסמות, ביניהן ברוך שפינוזה. כמה אירוני שספרד אשר הקיאה את יהודייה מקרבה, ובהמשך גירשה גם את המוסלמים, לכאורה בשם אותו להט דתי קתולי, מוקעת על ידי אחד מצאצאי אותם מגורשים בדיוק על היעדר אותו להט, שהומר בדתיות פורמלית, שמן הפנים לחוץ, ממסדית, מרוקנת מתוכן ואף מושחתת. האם לנער הזה פיללה? האם הניסיון לטהר את החברה הספרדית מאלמנטים זרים היה לשווא? האם לא אבדו בדרך, יחד עם שקיעת הכלכלה, בשר מבשרה של ספרד ושורש מנשמתה? כמה סמליות יש ביהודי, רוח רפאים מעברה של ספרד, המתריע על כך.

בדמותו של דניאל מורטון יש מן האידאליזציה. הוא יפה תואר, עשוי ללא חת, חכם, נדיב והרגש הדתי שלו, תהא דתו אשר תהא, כן ועמוק יותר משל יתר הדמויות. האם הדבר נובע מחיבת המחבר ליהודים? האם מרצון לעשות תיקון ולפצות על ההיעדר הזועק של היהודים מספרד?

באמצעות דמותו של דניאל גלדוס העמיד בפני הקוראים את עולמם של היהודים הספרדיים—צאצאיהם של אלה שגורשו מחצי האי האיברי ב-1492—עולם שנעדר כמעט לחלוטין מן השיח הספרדי בן-התקופה. סופו הטראגי של סיפור האהבה, המתואר בסגנון ריאליסטי האופייני לגלדוס, משמש את גלדוס לביקורת חריפה על השמרנות הדתית של תקופתו וחוסר הסובלנות הנגזר ממנה. עם זאת, על אף חריפותה, לא מדובר בטקסט המביע תמיכה מפורשת בקשרים בין-דתיים, או בקריאה רדיקלית להתנערות מן הדת על כל גווניה.

מבקר הספרות ג'רלד בְּרֶנֶן (Gerald Brenan), כתב עליו, בספרו "ספרותו של העם הספרדי" (The Literature of the Spanish People: From Roman Times to the Present Day): " "גלדוס הוא סופר מן המעלה הראשונה, הניצב בשורה אחת עם בלזק, דיקנס וטולסטוי, ורק בשל הזנחתה התמוהה של ספרות ספרד מצד שאר אירופה במאה ה-19 נמנעה ממנו ההכרה שהוא ראוי לה כאחד הרומניסטים האירופים הגדולים " (ספרותו של העם הספרדי).

הערות

[1]. "מהפכת 1868", פרצה למעשה ב-1866. המהפכה, הקרויה גם "המהוללת" (La Gloriosa). תחת הנהגתם של האדמירל טופטה, של חואן פרים ושל סראנו, פרצה ב-19 בספטמבר והיתה למעשה מרד צבאי נגד המלכה איזבל השנייה.

בשנים האחרונות של שלטון המלכה איזבלה השנייה, עברה ספרד משבר חמור שהתבטא במישור הפיננסי, במישור האגררי והתעשייתי. בנוסף חלה הידרדרות במערכת הפוליטית. המשבר הפיננסי פרץ עם פשיטות הרגל של בנקים (נסגרו ששה מתוך עשרים ואחד), ירידה ברווחיות של מסילות הברזל. החובות המצטברים של הממלכה גרמו לה להגביר את לחץ המסים. חל משבר אגררי על רקע בצורות ויבולים חלשים שגרמו לעליות מחירים, מחסור ורעב בקרב האוכלוסייה. כמעשה שטן, התמוטטה גם תעשיית הטקסטיל בקטלוניה בעקבות עליית מחירי הכותנה, שיובאה מארצות הברית בעיצומה של מלחמת האזרחים האמריקנית והשפל בביקוש למוצרי טקסטיל בספרד.

בזירה הפוליטית, הממשלות בהנהגת ה"מתונים" שהואשמו בשחיתות, ברודנות ובפגמים מוסריים, לא גילו יכולת לפתור את הבעיות ואף לא להסכים להתחלף בשלטון עם ה"פרוגרסיסטים". בנוסף היה משקל רב לחוסר הפופולריות של המלכה איזבלה השנייה, שהייתה מוקפת בדמויות ציוריות וניהלה חיים פרטיים שערורייתיים בנסיבות הללו התחולל המרד. בערים השלטון המקומי נתפס על ידי חונטות מהפכניות מורכבות מפרוגרסיסטים ודמוקרטים. המרד התפשט במהירות. הכוחות החלשים של איזבלה נוצחו בקרב בגשר אלקולאה. בעקבות זאת הממשלה התפטרה והמלכה יצא לגלות ב-29 בספטמבר 1868.

[2] רות אלמוג, 'הארץ', 08.11.2013

[3] עוד על חייו, ראו: http://en.wikipedia.org/wiki/Benito_P%C3%A9rez_Gald%C3%B3s

[4] אונורה דה בלזק (בצרפתית: Honoré de Balzac; ‏ 1799 – 1850), סופר ומחזאי צרפתי, מחלוצי זרם הריאליזם בספרות. יצירתו הגדולה של בלזק, "הקומדיה האנושית", היא מקבץ של רומנים וסיפורים קצרים המציגים תמונה פנורמית של חיי החברה הצרפתית במחצית הראשונה של המאה ה-19, ובפרט בתקופה שלאחר נפילת נפוליאון ולאחר חזרת בית בורבון לשלטון בשנת 1815.

[5] ציוחס ג'ינאו עליזה, סנגורם של ישראל: הסנטור הספרדי אנחל פולידו פרנאנדס (1852-1932) והפזורה הספרדית.

[6] עינת טלמון, "אצבעו המאשימה של האנוס", שבת, המוסף הספרותי של מקור ראשון

[7] בתרגום: מנחם ארגוב, רוזה בוראקוף, הוצאת רימונים, 2012

[8] תרגום: משה רון, הוצאת עם עובד,

[9] הרפובליקה הספרדית הראשונה הייתה רפובליקה קצרת ימים, שהוקמה ב-11 בפברואר 1873 בעקבות התפטרותו של אמדאו הראשון, מלך ספרד, ופורקה כעבור תקופה קצרה, ב-29 בדצמבר 1874, בהפיכה צבאית, שהעלתה לשלטון את אלפונסו השנים עשר מבית בורבון.

[10] https://www.am-oved.co.il/%D7%93%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%94_%D7%A4%D7%A8%D7%A4%D7%A7%D7%98%D7%94

[11] דוניה פרפקטה עמ' 240

[12] שם, עמ' 188

[13] הרומן יצא לאור בשפה העברית בשנת 2012, בתרגומם של רוזה בוראקוף ומנחם ארגוב, בהוצאת "רימונים" ובשיתוף פעולה עם משרד התרבות הספרדי.