גילי חסקיןכתב: גילי חסקין
ראו גם: ההימלאיה; בהוטאן – ממלכה נידחת בהימלאיה; בהוטאן – היסטוריה; בהוטאן – תרבות השאנגרי-לה האחרון
ראו גם: טיול לבהוטאן ונפאל
להרצאה על "השאנגרי-לה האחרון" – לחצו כאן
לתמונות מהשטח, ראה: סיור בבוטאן
ראה גם את סרטו של ישראל פיילר : Bhutan Timphu Tshechu Buddhist Festival
גבולות: בוטאן גובלת בצפון עם טיבט שבסין, ומשאר צדדיה עם חבל הסיקים ומדינת אסאם שבהודו.
שטחה של המדינה 46,500 קמ"ר, כשטחה של שווייץ.
בנופה של בוטאן בולטים ניגודים חריפים בנוף ובטבע, שכאילו התכנסו בשטח מאד מצומצם. המרחק מהמישורים האינדוֹגָנְגֶטים (Indo-Ganges) בדרום, שגבהם 150 מ' ועד לרכסים המושלגים של הגרטר הימלאיה (Grater Himalaya) בצפון הוא רק 150 ק"מ.
בוטאן בנויה למעשה כמדרגות, כשהיא משתרעת מגובה של 300-7,500 מ' מעל פני הים. הבקעות הפוריות של בוטאן מופרדות זו מזו על ידי רכסי הרים, מגובה של 7200 מ' (מעל פני הים) בצפון ועד ל-100 מ' בדרום ומעברי הרים בגובה של 3000 מ' במערב ועד ל-3500 מ' במזרח. הנהרות הגדולים במדינה הם הטורסה (Torsa), הראיידק (Raidak), הסאנקוש (Sankosh) והמאנאס (Manas) מתנקזים בסופו של דבר לברהמפוטרה. על הנהרות הרבים פועלות תחנות כוח הידראוליות, המשמשות גורם חשוב בכלכלת המדינה.
ברהמפוטרה
בסאנסקריט: בנו של ברהמה. זהו נהר שמוצאו מטיבט ושנופל למפרץ בנגל בדלתה משותפת לו ולגנגס. אורכו כ- 2900ק"מ. מקורותיו התגלו על ידי סון הדין ב-1907 . הם נמצאים מצפון להימליה, בקרבת קוו הרוחב º30 וקוו האורך º82. כ- 150 ק"מ מזרחית למקורות האינדוס. בגובה של 5,500-6,500 מעל פני הים. רוחבו המכסימלי בחלקו התחתון, עד 10 ק"מ ועומקו עד 12 מ'.
כמות מימיו (בשעת הגיאות) עד 14,000 מ"ק בשנייה. שטח אגן הניקוז – 932,000 קמ"ר. בתחומה של טיבט בה הוא נקרא צאנגפו, זורם הברהמפוטרה מזרחה לאורך של 1,400 ק"מ והוא מגיע כאן לרוחב מקסימלי של 3 ק"מ. פלגו הידוע ביותר בתחום זה הוא קיצ'ו עליו יושבת להסה. בקטע שבין העיר שיגאצה, הנהר זורם מזרחה, לאורך כ- 650 ק"מ ומשמש עורק תחבורה לסירות קלות מעור יאק המתוח על גבי שלד עץ. בקיץ הוא משמש עורק התחבורה החשוב ביותר בארץ ובחורף הוא קופא. בקוו אורך º95. הנהר, הנקרא כאן דיהאנג, חוצה את ההימליה בדרכו דרומה, בגיאיות עמוקים, שעומקם מגיע עד 2,400 מ'.
מן ההימליה יורד הנהר לשפלת מדינת אסם, שם הוא מקבל את השם "ברהמפוטרה" ומן העיר סאדיה ואילך, לאורך 1,200 ק"מ הוא משמש לספנות. בחלקו התחתון הוא זורם בבנגלה דש, שם הוא מתחבר לגנגס (עד המאה ה- 19 זרמו בנפרד). באמצע הקיץ, עם התגברות גשמי המונסון והפשרת הקרחונים בטיבט, הנהר עולה על גדותיו, מציף שטחים נירחבים, משקיע על פניהם כמויות של טין ומפרה אגב כך את שדות אסאם ובנגל.
צילום: גילי חסקין
אקלים
בוטאן נמצאת באותו קו רוחב שבו נמצאות מיאמי, ניו אורלינס וקהיר, אולם אקלימה שונה בתכלית, בגלל גובה פני הקרקע. אקלימה של בוטאן משתנה באופן קיצוני מאזור המישורים הדרומיים אל הפסגות המושלגת שלג תמיד של הרי ההימלאיה, הנמצא במרחק של רק 150 ק"מ, בקו אווירי, צפונה. בוטאן מושפעת מגשמי המונסון, כמות המשקעים בה גדולה יותר מאזורים אחרים בהרי ההימלאיה. בדרום יורדים גשמים רבים עם המונסון הקייצי, בכמות של 5500 מ"מ בשנה. כמות המשקעים השנתית הממוצעת באזור התיכון היא 1500 מ"מ ובאזור העליון מרבית המשקעים יורדים בצורת שלג.
ההר ג'ומהולארי (Jhomolhari) ידוע כמשכנה של האלה ג'הומו (Jhomo), אחד המופעים של האלה טארה ( Tara).
מבנה
בוטאן בנויה משלושה אזורים מובחנים זה מזה מבחינה אקולוגית:
א. החלק הדרומי הוא החלק המשתרע מן המישורים של עמק הברהמפוטרה ועד לגובה של כ-1,700 מ'. אזור זה, המכונה גם "הדום הרי ההימלאיה", או גבעות שיוואליק (Shiwalik), שרוחבו 50 ק"מ, מתאפיין באדמות סחף וביערות עבותים. האקלים כאן סוב-טרופי ואינו מתאפיין בקייץ הלח ובחורף הקר כמו ייתר חלקי המדינה. הגבעות למרגלות ההר משתפלות למישור הדואר הסובטרופי. הדוּאָרס (Duars = מסנסקריט: השערים) מתייחס לשמונה עשרה הדרכים שהובילו כשערים לתוך בוטאן. רוב הדואר נמצא בהודו, אך 10-15 ק"מ ממנו משתרעים לתוך ממלכת בהוטן. האזור מאוכלס ברובו על ידי נפאלים דוברי לשונות אינדו-אריות. החקלאים כאן מגדלים בעיקר אורז.
ב. האזור הממוזג במרכז. לבה של בוטאן. ככלל, הגבעות והעמקים במזרח ובמרכז בוטאן ממוזגים יותר ויבשים יותר באשר המערב, המתאפיין בקייצים חמים ובחורפים קרים. מורדות ההרים מיוערים בצפיפות על ידי אורן כחול, ערערים, אונים, מגנוליה, ברוש ורודודנדרום. באזור זה, שרוחבו 60 ק"מ, המשתרע בגובה של 1700-3000 מ' ממוקמים עמקי הביניים, שמאוכלסים בצפיפות. זהו האזור הנוח ביותר להתיישבות. [ככלל בהימלאיה, מרבית האוכלוסייה ממוקמת בסדרת עמקי ביניים לרוחב ההימלאיה, כמו בקעות קוּלוּ, קטמנדו ופוקרה]. אלו הכיסים החקלאיים החשובים שיש לבוטאן. בעמקים ובמדרונות הנוחים מגדלים דוחן, תירס, שעורה וסורגום. שלא כמו ביוּנָאן[1], אין בבוטאן תרבות מרשימה של בניית טראסות, כי האזור החל להיות מיושב "ברצינות", רק החל מהמאה ה-15. ככלל, אצל הטיבטים ניכר פחות הפיתוח של החקלאות ובפרט של הטראסות. כאן חיים הדְרוּקְפָּה (Drukpa) – הבוטאנזים ה"אמיתיים", או "אנשי דרקון הרעם".
ג. האזור העליון (מעל גובה 3,000 מ'), הצפוני, מאופיין באקלים אלפיני ומושלג תמיד. באזור זה בולטות כמה פסגות המתנשאות לגובה שלמעלה מ-7000 מ'. הנקודה המזרחית ביותר וגם הנקודה הגבוהה ביותר היא Gangkar Puensum, שגובהו 7564 מ' ונחשב להר הגבוה בעולם, שטרם נכבש. האזור מאוכלס בדלילות על ידי נוודים למחצה, הדוברים ניבים טיבטים, כדוגמת הלאיה (Laya).
חלוקה נוספת של בוטאן היא לרוחבה של הארץ:
מערב בוטאן – איזור של חמישה עמקים (Ha, Paro, Thimpu, Punkaha & Wangipodrang), הנחשבים יחדיו לאזור הליבה של בוטאן והמדברים בלשון משותפת שהיא הדזונגפה ( (Dzongpa- שפת המנזרים. העמקים הללו יחדיו מכונים Ngolng (="הראשונים לקום", היינו, הראשונים לאמץ את הבודהיזם).
בין אזור זה לבין החלקים האחרים, כלומר, מרכז ומזרח בוטאן, מפרידים "ההרים השחורים" המתנשאים עד לגובה של 5,000 מ'. ה"הרים השחורים" במרכז בהוטן יוצרים קוו פרשת מים בין שתי מערכות נהריות גדולות: המו צ'הו (Mo Chhu) והדרנגמה צ'הו (Drangme Chhu). הפסגות בהרים השחורים נעות בגובהן בין 1,500 מטרים ל-2,700 בערך. נהרות שוצפים כרו ערוצים באזורים הנמוכים ברכס זה.העמקים הפוריים המרוחקים מאוכלסים על ידי בוטאנזים הדוברים שפות מקומיות – כולן ממוצא טיבטי-ארכאי: שפות פרוטו-בודיות (Proto-Boyish) או פרוטו-טיבטיות.
אקולוגיה
יש הטוענים כי ניתן להשוות את בוטאן לאותם חלקים ריקים במפות הישנות של העולם, שסימלו טריטוריה בלתי נודעת. זוהי ממש terra incognita. למעלה ממחצית שטחה מכוסה ביערות. עשרה אחוזים ממנו בקרחונים, אם נוסיף לזה אזורי טרשים ושיחים אלפיניים נקבל עוד רבע משטח המידנה. רק 8% ממנו ניתן לעיבוד.
הודות לשנים של ניתוק ובידוד, לאוכלוסייה הדלילה ולניגודים הטופוגרפיים, המערכת האקולוגית של בוטאן השתמרה כמעט ללא פגיעה והיא כוללת מגוון עשיר של זני בעלי חיים וצמחים. חוקי בוטאן קובעים ש-60 אחוז מכלל שטח הממלכה יישארו מיוערים תמיד. כרגע מכוסה 72 אחוז משטח בוטאן ביערות, עם מגוון מדהים של צמחיה; יותר מ-5,000 מינים שונים, ביניהם יותר מ-300 מינים של צמחי מרפא. חיים במדינה 165 מיני יונקים, ביניהם בעלי חיים נדירים וכאלו המצויים בסכנת הכחדה, כמו למשל קוף הלאנגור הזהוב, טיגריס, קרנף, דוב הימלאיה שחור, נמר השלג והפנדה הזנובה. עד כה תועדו 675 מיני עופות, ביניהן העגור שחור הצוואר, הנמצא בסכנת הכחדה. לבוטאן מספר מיני בצמחים ובעלי החיים הגדול ביותר בעולם, ביחס לשטחה ואחד הגדולים בעולם, באופן מוחלט. למעשה, היות והאזור לא נחקר מספיק בשל היבדלותה מרצון של המדינה מהעולם המערבי (ובכלל זה חוקרים וזואולוגים), מי יודע, אולי מינים חדשים שטרם נתגלו, עוד נחבאים במעבה יערותיה הבתוליים של בוטאן.
צילום: גילי חסקין
נושא שמירת הטבע והסביבה מוטמע בצורה מעוררת קנאה בקרב תושביה והשלטון. בוטאן היא מדינה חריגה בעולם גם בתחום זה: בעוד שבדרך כלל חוקים למען שימור הטבע נחקקים במדינות מתקדמות שבהן חלק גדול מהנזק הסביבתי ברמה זו או אחרת כבר נעשה, הרי שבבוטאן הגיעה ההכרה בחשיבות הנושא והמדיניות לעקיפתו עוד לפני הגעת הפיתוח והמודרניזציה שיפגעו בנוף. כך שרדו רוב שטחי היער המקורי שכיסה את האזור כאילו מעולם לא הגיע האדם למקום. קצת יותר מרבע מכלל שטח הממלכה הם אזורים מוגנים, ובכולם גם מחוזות מיושבים. אפילו הפארקים הלאומיים נועדו לשמר מערכות אקולוגיות חשובות ואינם מפותחים כאתרי תיירות. בבסיס ההשקפה הכלכלית ושאיפות הפיתוח של בוטאן עומדת תוכנית מתקדמת לשילוב בין צורכי הפיתוח והבנייה לבין השמירה על איכות הסביבה[2] .
כתב: גילי חסקין