גילי חסקין
זהו טיול חביב, האורך כשעתיים למזרחו של הגליל התחתון ומשלב נופים געשיים, תצפיות יפהפיות, מקומות קדושים ומורשת קרב. טיול זה מומלץ בעיקר בחודשי החורף, גם בשל השמש הנעימה ובעיקר בשל הפריחה המלבבת, כמו זו של היקינטון המזרחי הפורח בפברואר בעיקר באזור נבי שועייב, והכלניות המרהיבות במרבדי פריחה עד סוף מארס. גם חודש אפריל הינו חודש נעים לשיטוט במרחבים הירוקים, טרם שיצהיבו משמש הקיץ.
ראשיתו של הטיול בקרני חיטין וסיומו בנבי שועייב או בצומת מגדל, תלוי בזמן ובחשק. שבעה ק"מ מזרחית לצומת גולני נפנה שמאלה, בכביש צר המסומן בכחול. נעבור ליד ישוב נטוש בשם אחוזת נפתלי, נחלוף על יד חצר גדורה שם הוקמה "כנסיית האל" על ידי כת נוצרית, שמאמיניה גורסים שמקומו של הר האושר הוא דווקא כאן, ונגיע חיש קל אל הקרן הדרומית של קרני חיטין, הר געש כבוי שקיבל את שמו בשל שתי פסגותיו הדומות, המזכירות קרניים לבעלי דמיון יצירתי. מפסגתו הדרומית של ההר נצפה אל מזרחו של הגליל התחתון, רמות שטוחות למדי הנופלות בתלילות מזרחה, אל בקע הירדן ובקעת כנרות. נעבור דרך לועו של הר הגעש הכבוי ונעפיל אל פסגת "הקרן" הצפונית, שקל לזהות אותה על ידי קבוצת העצים הגדלה עליה. במקום שרידי עיר עתיקה מתקופת המקרא (אולי זו העיר "שמש אדם"), וממנה נשקפת תצפית אל בקעת ארבל, הכנרת, מצוקי הארבל ועד לצפת שבגליל העליון. בעמק שלפנינו התחולל בשנת 1187 אחד הקרבות המכריעים בתולדות ארץ ישראל. כאן התכתשו הצלבנים עם המוסלמים, וכאן נוצחו על ידי צלאח א-דין, והובלו לשוקי העבדים של דמשק. האינפלציה בעבדים נוצרים היתה כה גדולה, עד שמספרים שמחירו של עבד נאמד בזוג נעליים. בעקבות הקרב נפלה הארץ בידי המוסלמים והאירוע משמש עד היום את העולם המוסלמי כולו כסמל לניצחון המאמינים על הכופרים.
מכאן נרד אל נבי שועייב, הלוא הוא יתרו, חותן משה. אתר שבעבר היה קדוש גם למוסלמים, ומאז קום המדינה – בעיקר לדרוזים. מדי שנה, ב-25 באפריל, בין סיום החורף לתחילת עבודות הקציר, מתכנסים כאן דרוזים מרחבי הארץ כולה לתפילות ולנדרים. הרכב יכול להמתין לנו כאן. מיטיבי הלכת יוכלו להמשיך מנבי שועייב אל חורבות הכפר חיטין, שם נותרו בוסתנים, מעיין ומסגד, וממנו אל כפר זיתים, מושב ארבל וחורבת ארבל, שליד מושב ארבל. המהדרין יירדו אל מבצר ארבל וממנו עד לצומת מגדל. המסלול המלא אורך כחמש שעות. אפשר כמובן להגיע לחלק זה של המסלול מכיוון כפר חיטים, ולנסוע ממנו עד ארבל.
כפר חיטים הוא מושב שיתופי שהוקם בשנת 1936 כאחד מיישובי "חומה ומגדל", על ידי צעירים יוצאי בולגריה, אך להתיישבות זו קדמו ניסיונות נוספים ב-1914 (קבוצת לודז'), 1924 (הפועל המזרחי) ו-1932 (ארגון תקווה). הניסיונות כשלו בעיקר עקב התנאים הקשים והמחסור במים.
בקצהו הצפוני של המושב מסתעפת הדרך מערבה אל שרידי ישוב יהודי עתיק, שהחוקרים מזהים אותו עם העיר העתיקה ארבל, שהיתה מרכז לתעשיית פשתן בתקופת המשנה והתלמוד, ובה ישבו תלמידי חכמים שהידוע ביניהם הוא ניתאי הארבלי, בעל האמרה הידועה: "הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע ואל תתייאש מן הפורענות". במרכז הישוב בית כנסת, שהתגלה ב-1852 על ידי החוקר אדוארד רובינסון. בית הכנסת העתיק מזכיר במתארו את שאר בתי הכנסת הגליליים, היינו – אולם המחולק לשלושה מדורים על ידי שורות של עמודים, אולם בניגוד לבתי כנסת אחרים בגליל, בהם פתח הכניסה הוא בקיר הדרומי ואין בהם מקום קבוע לארון הקודש, כאן הפתח קבוע בקיר המזרחי ואילו בקיר הדרומי, הפונה לירושלים (כאן ה"מזרח" נמצא בדרום), יש גומחה בה שכן ארון הקודש. ארבל נזכרת לראשונה אצל הנביא הושע, והיתה סמל למפלה והרג: כְּשֹׁד שַׁלְמַן בֵּית אַרְבֵאל בְּיוֹם מִלְחָמָה: אֵם עַל-בָּנִים, רֻטָּשָׁה (הושע, י' ,14).
מכאן נלך בשביל מסומן, דרך שמורת הטבע ארבל, אל מצוק הארבל, ונטפס בשביל העולה במתינות בין הטרשים לתצפית נהדרת מראש המצוק. השביל לפסגת ההר (בגובה של 181 מ' מעל פני הים), עובר בצד חציבות של ארונות קבור. כאן, לפי המסורת, נטמן חזקיהו בן דוד, נשיא גולת בבבל, בסוף תקופת בית שני. מהפסגה, שאלון בודד נטוע בה, נראה את הכנרת וחופיה, וממול את הגולן ואת מזרחו של הגליל. שעות אחר הצהריים יפות במיוחד, כאשר השמש בגבנו והאזור כולו נצבע בגוונים עזים. לאחר התצפית, ניתן לשוב מערבה לאורך שפת המצוק, כשבע מאות מטרים, בשביל המסומן באדום, עד לנקודה בה מתחיל שביל הירידה למבצר, הנקרא בפי הערבים "קלעת בני מעאן". יש ללכת אך ורק בעקבות הסימון, ולעולם לא בימי גשם, כשהסלעים רטובים והירידה מסוכנת. המבצר הוא מערכת של מערות טבעיות שבוצרו בחומות אבן ונחצבו בהן חדרים ובורות מים. הירידה היא בשביל חצוב בתוך נקיק במצוק, בעזרת מדרגות, יתדות וכבלי מתכת, שהותקנו לאחיזה ולאבטחת היורדים. המבצר נבנה במאה ה-17 על ידי מושל צפת – עלי, בנו של האמיר הדרוזי פח'ר א דין, ששלט כאן מטעם הטורקים העות'מנים, ובימיו התיישבו הדרוזים בגליל ובכרמל. השרידים הם אמנם מאוחרים יחסית, אך ידוע ממקורותינו שכבר בתקופת בית שני היה בארבל מבצר. כאן ניסו אנשי ארבל לחסום את דרכו של המצביא הסורי-הלניסטי בֶכחידס בדרכו ליהודה, וכאן התחולל קרב דמים בין הורדוס לבין יהודי הגליל, שסירבו להכיר בשלטונו. יוסף בן מתיתיהו מתאר בספרו 'תולדות מלחמת היהודים ברומאים', בצורה ציורית להפליא, כיצד שלשל הורדוס את חייליו בארונות תלויים בחבלים אל פי המערות ובידיהם מוטות ארוכים, ווים עקומים בקצותיהם, בעזרתם תפשו את המורדים והשליכו אותם אל התהום: "כאשר הגיע הארון אל מול פתח המערה הדפו החיילים את המורדים בכידוניהם, שחטו את יושבי המערות וטפם, והשליכו אש על האנשים אשר עמדו לעמוד על נפשם". לימים, כשיוסף בן מתיתיהו מונה למפקד הגליל בעת המרד הגדול ברומאים, ביתר את המקומות האסטרטגיים, ביניהם ארבל. מכאן נרד בשביל המסומן בכחול עד לצומת מגדל מזרחה, שם ימתין הרכב, ושם יסתיים הטיול.
תכצרו את זה זה יותרמידי
יופי . גדלתי בארבל . כתוב יפה והתמונות משגעות
שלום גילי,
הצילום שלצד התיאור של קרני חיטין אינו מוכר לי,
האם תוכל להסביר?
תודה,
שולמית.
התמונה קפצה לשם בגלל "באג" בתוכנה, של האתר ששודרג מאז….