אנשי האיילים

 

 

בין התמונות הססגוניות של מונגוליה הממלאות חוברות טיולים, ספרי מסעות, אתרי אינטרנט וברושורים, אנו מצפים לרוב למצוא תמונות חובה של גר, ושל "חמשת האוצרות" (בעלי החיים המתורבתים – סוסים, פרות, גמלים, כבשים ועיזים). לעיתים אנו מופתעים מתמונות לא צפויות של אוהלי טיפי ואיילים צפוניים – גם אלו חלק מנופיה של מדינת הערבות הגדולה.

ראו באתר זה: ארץ השמים הכחולים.       התרבות מהמונגולית

מסלול טיול במונגוליה; הרצאה על מונגוליה.

 

אגם חופסגול, שנודע בעולם כולו בצבעו הכחול העז, מזמן למטייל כמה אטרקציות ואחת מהן היא המפגש עם אנשי האיילים[2].

מונגוליה מהווה בית לאוכלוסיות הדרומיות ביותר של עמי מיעוטים העוסקים בגידול ומרעה של איילים צפוניים. אלו מכונים טסאאטן (Tsaatan) ומוצאם מטובה שבסיביר. סגנון החיים הייחודי של הטסאאטן, כמו גם מרחבי הטייגה בה הם חיים ופועלים מהווים נישה אקולוגית ותרבותית ייחודית למונגוליה. הטסאאטן, המתגוררים במערכת האקולוגית הקשוחה של הטייגה סביב הר סאיאן לחוף אגם חובסגול, הם המיעוט האתני הקטן ביותר במונגוליה. במשך אלפי שנים נדדו אבותיהם, ללא גבולות, בין סיביר וחובסגול. זהו עם נוודי שעיקר עיסוקו גידול ומרעה של איילים צפוניים. בשונה מנוודי הערבות הטסאאטן מתגוררים באוהלי "טיפי" משולשים. אלו תואמים יותר את סגנון החיים של הטסאאטן, המתגוררים לרוב ביערות, והם ניידים יותר מהגר ומאפשרים לטסאאטן לעקור ממקום מושבם ולנדוד עם האיילים, כעשר פעמים בשנה.

 

ראו באתר זה: אייל הצפון

 

בליבת חייהם ותרבותם של הטסאאטן מצויים איילי הצפון המתורבתים. הקהילה נשענת עליהם להספקת חלב ולתחבורה. מוצרי חלב האיילים הם הבסיס התזונתי של בני הטסאאטן ואלו משתמשים באיילים לרכיבה וכבהמות משא בעת נדודיהם והיציאה למרעה בנופים ההרריים. בניגוד למה שניתן לצפות, אין הטסאאטן נוהגים לשחוט איילים למאכל משום שאלה מוגדרים כחיות קדושות על ידי הקהילה. במקום זאת, הם צדים בעלי חיים אחרים לשם בשרם וכמקור עיקרי לחלבונים במזונם. המסורות הדתיות השאמאניות של בני הטסאאטן הן מהספקטקולאריות ביותר במונגוליה והן שמורות יחסית מבלי שנשחקו במודרניזציה, מה שהופך אותם ליעד אטרקטיבי עבור חוקרים, אנתרופולוגים, מפיקי סרטים ותיירים.

בעשורים האחרונים ניצבים הטסאאטן בפני מספר לא פרופורציונאלי של אתגרים הכרוכים במודרניזציה יחסית לכל קבוצה אחרת במונגוליה, כמו למשל מגבלות על ציד ודיג (אף אם הם לצרכים קיומיים), עקירות והעברות מאולצות מאזור הטייגה, אוכלוסיות לא יציבות של איילים, חוסר יכולת להשתתף בדיון ציבורי וגישה מוגבלת למשאבי בריאות וחינוך. הם מהווים כיום את הקבוצה האתנית הקטנה ביותר במונגוליה ומונים רק כ-300 איש באזור הטייגה ועןד פחות מ-200 הפזורים בעריה ועיירותיה של מונגוליה- רובם במעמד חברתי-כלכלי הנמוך ביותר.

 

פגיעותם, נידחותם וייחודם התרבותי תרמו לאחרונה לניראותם ההולכת וגוברת בשיח הציבורי, במונגוליה ומחוצה לה, מה שתורם רבות לתשומת הלב הציבורית שהם כה זקוקים לה על מנת לשרוד. מאידך, יוצרת בולטות זו בשיח גם פסיפס, שגוי לעתים, של דימויים וחוסר הבנה לגבי הקהילה וצרכיה. אחד המיתוסים השגויים המלווים את הקבוצה הוא שהם עצלים, נעדרי השכלה וסובלים מנישואים אנדוגמיים. במציאות גומעים ילדי הטסאאטן מרחקים עצומים על מנת לחבוש את ספסל הלימודים ורמת ההשכלה בקרב קבוצות הטייגה מקבילה לרמה הכללית במונגוליה (גבוהה – מעל 95%. א.נ.). בנוגע לעצלותם קביעה זו רחוקה מהמציאות שכן אורח החיים בטייגה דורש השקעת משאבים, אנרגיה ומאמצים רבים רק על מנת לשרוד. בנוגע לטענה האחרונה בעשורים האחרונים פסק נוהג זה של נישואין בקרב הקהילה ופינה מקומו בהדרגה לנישואין מעורבים עם קהילות נוספות החיות בקרב הטסאאטן, מנהג שצובר תאוצה בקרב הקהילה.

 

כיום ממשיכים בני הטסאאטן לפעול למען הגשמתה וקיימותה של קהילתם, תוך שילוב אספקטים של מודרניות עם מחויבות גאה לשמירת מורשתם התרבותית. עם הקבוצה פועלים מספר ארגונים לא ממשלתיים (NGO) המסייעים בצורה של מלגות להשכלה, טיפולים וטרינאריים ואימון ותכניות/פרויקטים לניהול משאבים – כל אלה סייעו לשיפור חייהם של בני הקהילה בשנים האחרונות. מבין תכניות אלו, אולי המוצלחת ביותר היא הקמתו של ה-TCVC, מרכז מבקרים של קהילת הטסאאטן (Tsaatan community visitors' center), יזמה של NGO בשם קרן איטגל (Itgel foundation) המנצלת את תנועת התיירות הגוברת באזור חובסגול על מנת להביא לקהילה רווחים כלכליים, חברתיים ואחרים.

למרות שהתיירות לאזור חובסגול בעלייה מתמדת מאז תחילת שנות ה-90, מרבית ההכנסות מפעילות זאת לא הלכו לבני הטסאאטן עד להקמת ה-TCVC. קבוצות תיירים ובודדים שהזדמנו לאזורי הטייגה נהגו להגיע לאזור ולהשאיר כספים שלא הלכו לכיסי הטסאאטן אלא למפעילי תיירות בחו"ל ובאולאאן באאטר. הטסאאטן היו למעשה סטטיסטים במשחק התיירותי המתפתח, ובמקרה הטוב זכו לחופן קמח או סוכריות בתמורה לזמן הצילומים שהקדישו לתיירים. מתוך כוונה לשנות את חוקי המשחק פעלה הקהילה בשיתוף קרן איטגל להקמת מרכז מבקרים, כולו בבעלות משותפת של הקבוצה, אשר עוסק בתיאום ביקורים לבני הטסאאטן. דרך המרכז יכולים תיירים לרכוש תוצרים של בני הקהילה, ללמוד כיצד לערוך ביקורים למאהלי הטסאאטן באופן שאינו מפריע למקומיים, לשכור מדריכים, סבלים וטבחים מקרב הטסאאטן למסעות נידחים בטייגה – מה שפותח אופציות כלכליות לקהילות הנידחות ביותר מקרב הטסאאטן, מבטיח איכויות טיול גבוהות ופותח אפשרויות כלכליות חדשות לקהילה כולה.

 

מודל חלוקת הרווחים הייחודי של ה-TCVC מאפשר לכל חברי הקהילה להרוויח מהקרן המשותפת ומעודד הקמה של קואופרטיבים נוספים בקרב הקהילה, בניגוד למודל תחרותי הנוגד את אופייה הקוהסיבי של הקבוצה. כל ההכנסות מפעילות המרכז הולכות ישירות לטסאאטן המפעילים את המרכז במודל זה ממאי 2008, לאחר 3 שנות סיוע מקרן איטגל שעזרה בשלבי ההקמה. מאז הקמת המרכז השתנה המודל הכלכלי בקרב הטסאאטן ופעילות המרכז אפשרה למשפחות של טסאאטן להגדיל הכנסותיהם בעד 300%, מה שהגדיל נגישות לשירותי בריאות, חינוך ומידע לבני הקהילה הנידחת. הטסאאטן נוהגים לעודד את כל התיירים, אם בודדים ואם בקבוצות, כולל תיירות עסקית מועטה, לעשות שימוש במשאבי ה-TCVC ובכך בעצם מבטיחים את חלקה של הקהילה בהכנסות מתיירות באזור זה.

למרות שהטסאאטן מקבלים תיירות בברכה, העיקר כזו המתווכת על ידי המרכז, יש לזכור שמסע לטייגה כרוך בהוצאה כספית גדולה כמו בזמן רב ובמאמצים הנובעים מנידחותה של הקהילה, מהקרבה לגבול הרוסי ומהתנאים הקשים השוררים במקום, אקלימיים ואחרים.

למרות האמור לעיל, ביקור בקרב הטסאאטן הינו חוויה ייחודית שמעטות הקהילות במונגוליה, או בכל מקום אחר, המסוגלות להשתוות לעצמת החוויה.[i]