אנחנו שנינו מאותו הכפר

על מי נכתב השיר: "אנחנו שנינו מאותו הכפר"?

המילים מוכרות לכול ישראלי כמעט. אחד מקבוצת שירים שהפכו את נעמי שמר מפיזמונאית למשוררת של ממש וקיבעו אותה בכותל המזרח של הישראליות. אחת ממעצבות התרבות הישראלית.

מבקר הספרות אריאל הירשפלד ציין את השיר כדוגמה מרכזית ל"ערך האיפוק" בשירת הזיכרון העברית. המוות אינו מוזכר במפורש אלא במרומז ושיר הזיכרון אינו מלא פאתוס אלא מינורי. החריזה ההדוקה והמלודיה השלווה, האלגית, מכסה על האירוע הנורא וממסגרת אותו. לפי הירשפלד, "השיר בונה מתח גבוה מאוד בין ה"תוכן" ל"צליל". המתח הזה מייצג רמת-הדחקה גבוהה באשר לתכניו המאיימים של המוות, אך הוא גם בונה אתוס של איפוק ושתיקה.

סביר להניח שנושא השיר הוא חברותם יוצאת הדופן של זאב (זאבל'ה) עמית (סלוצקי) ויוסף (יוספל'ה) רגב (גרבר). השניים, בני נהלל, היו חברים קרובים ומסלול חייהם מסמל את ארץ ישראל של אז. לפחות את זו של ההתיישבותה עובדת: חקלאות וביטחון. מספרים שכבר ב-1955 כתב המשורר יצחק שלו, נשוי לבת נהלל (בתיה לבית בן ברק), שיר על חברות זו.

יוספל'ה היה מבוגר מזאבל'ה בשנתיים. הם הכירו בראשונה בראשית שנות ה-30 בגן הילדים של נהלל. מאז כמעט לא נפרדו. תמיד צמודים. גם כשזאבל'ה התייתם מאביו בגיל צעיר, והיה צריך להחזיק את עול המשק על כתפיו הצעירות, סייע לו יוסל'ה.בנערותם ניהלו מסלול חיים דומה שכלל, בצד עבודה חקלאית במשק, חברות במחלקת החי"ש של המושב, שירות בגבעתי בקרבות מלחמת העצמאות (ב"גדוד הפשיטה" מס' 89, שעליו פיקד משה דיין, אף הוא איש נהלל). הם השתחחרו מהצבא בדרגת סרן וחזרו למשק בנהלל. שניהם נישאו והולידו ילדים.

בשנת '53 שמעו זאבל'ה ויוסל'ה על הקמת יחידת קומנדו ,101 שנועדה להילחם במסתננים הערבים, בה לחם בן מושבם אריק שליין. השניים, שהיו כבר באמצע שנות העשרים שלהם, נסעו לירושלים והתייצבו בביתו של אריק שרון, שהקים את היחידה. הם ביקשו ממנו לצרף אותם לכוח המיוחד והיו מוכנים לעזוב את המשפחה ואת המשק כדי להתגייס ולפעול נגד הטרור. הם ישבו תחת העץ, ליד הצריף בו גר ואמרו לו: "שנינו שירתנו במלחמת העצמאות. היום אנחנו עובדים במשקים שלנו בנהלל, אבל בזמן כזה של טרור, כאשר ישנה קבוצה של אנשים שקמו להתנדב ולטפל בבעיה הקשה הזאת, לא ייתכן שלא נהיה מעורבים. הם הרגישו שהם צריכים לקחת חלק בעניין." שרון הסכים מיד והם אכן הצטרפו ליחידה והשתתפו עמה בפעולות רבות. כאשר הוחלט למזג את 101 עם חטיבת הצנחנים, התנגדו זאבל'ה ויוסל'ה להחלטה, והעדיפו להשתחרר ולשוב לאספסת, למרות הפצרות שרון. אך הם הבטיחו לו להתייצב תמיד כשיזדקק להם.

נהלל – הכפר המדובר?

בעשרים השנים הבאות היו זאבל'ה ויוסל'ה כתמיד זה לצד זה, ושניהן לצד שרון. נעמי שמר נהגה לספר ש"הם היו עבור אריק כמו יהושע וכלב בן יפונה, שחיזקו את ידי משה". שרון ראה בזאבל'ה את חברו הטוב ביותר ולילי, אשתו, נהגה לומר שהיא רואה בו מעין קמע.כ עבור מספר שנים התגייסו זאבל'ה ויוסל'ה ל"מוסד", ומעלליהם שם עדיין חסויים. בין היתר הם שהו מתוקף תפקידם בפאריז.

זאבל'ה עמית (סלוצקי) ויוסל'ה רגב היו בפריז בשליחות "המוסד", (תודרכו לקראת שליחותם על ידי יאני אבידוב). נעמי שמר, שהיתה לאחר גירושים קשים, נסעה להחליף אווירה בעיר האורות, עם בתה הללי. חברתה דאז היתה אחות של דליה, אשתו של זאבל'ה עמית. קישרה בין נעמי לדליה, אשתו של זאבל'ה. מכיוון שהיתה במצב רוח שפוף, השנים סיפרו לה סיפורים, כדי לרומם את רוחה. אחד הסיפורים סבב אודות נפילתו של בן נהלל, יוסף בנטוביץ', שהיה מפקד המשוריין "הנמר הנוראי" ונפל בקרב כרתיה, שהיה בכיס פלוג'ה, במבצע "מוות לפולש" . בקרב נטלו חלק שלושה נהללים:  אריק שליין, זאב עמית ויוסל'ה רגב. הם לקחו את הגופה של יוסף בנטוביץ' ונסעו להביא אותה לנהלל. כשהגיעו לנהלל, לא ידעו אם במושב כבר יודעים או לא. יוסל'ה המתין בחורשת האורנים וזאבל'ה רץ למושב כדי לברר. מסתבר שהבשורות הרעות הקדימו אותם.

הפולקלור מספר ששמר  התבוננה חליפות בבחורים הצעירים ובברחובות של העיר באפור, ולפתע אמרה להם: "אתם ממש מאותו הכפר". כך מספרים נולד השיר המפורסם, שנכתב לראשונה ב-1966, הוקדש ליוסי בנאי, אך נגנז.

אחרי מלחמת ששת-הימים הודפס 'אנחנו מאותו הכפר' (ככה הוא נקרא אז), שעדיין לא בוצע, בספרה של שמר 'כל השירים' . מדינת ישראל הייתה באופוריית שמחת הניצחון, והלהקות הצבאיות שגשגו. הרפרטואר של הלהקות היה מורכב משירים שמחים ועולצים ומשירים עצובים. וכמו שללהקת הנח"ל היה את 'היה לי נער,' ולחיל-הים את 'מה אברך,' נדרשה להקת פיקוד מרכז (שכללה אז את שלמה בראבא, שם-טוב לוי, גידי אמיר, דני וסלי, עומרי ניצן, דני עמיהוד, ניצה שאול, אפרת לביא, גליה ישי, קורן יצחקי, אתי שילוני ורחלי דר) לשיר שכול-עצב-גבורה, עבור תכניתה 'רד אלינו לבקעה' וכך הם גילו את 'אנחנו מאותו הכפר' בספרה של נעמי שמר. היא הוזמנה לחזרות והחליטה לשנות את  המשפט "לחמנו באותן המלחמות", ל"לחמנו בשלוש המלחמות", שהרי מאז כתיבת השיר נוספה עוד מלחמה.

בכורת התכנית של להקת פיקוד מרכז נערכה בהפסקה של פסטיבל הזמר והפזמון בבנייני האומה בירושלים, יום העצמאות תשכ"ט. זאת הפעם הראשונה שהפסטיבל שודר בטלוויזיה הישראלית, והאומה הצטמררה משני שירים. 'בלדה לחובש,' שזכה בתחרות, ומ'אנחנו שנינו מאותו הכפר', שבוצע מחוצה לה – וגנב את ההצגה. בינתיים "בלדה לחובש" נחשב לפורט חזק מדי, כמעט בגסות, על רגשות ונדחק החוצה, בעוד שלא נס ליחו של "אנחנו שנינו מאותו הכפר" . הסופרת אילנה ברנשטיין כתבה ב-92' על הסולן של אז, דני וסלי: "מי שלא שמע את דני וסלי ב'שנינו מאותו הכפר,' לא יודע שום דבר על עור ברווז."

לימים, במלחמת יום הכיפורים, ייצטרף זאבל'ה לנגמ"ש של ידידו משכבר הימים אריק שרון, וב-17 באוקטובר, במהלך צליחת תעלת סואץ, ייפגע מרסיס קטן בראש במהלך הפגזה ארטילרית מצרית כבדה. הוא נהרג ביום נישואיו והוא בן .46 כעבור כשנה נערכה הלווייתו בנהלל. היו שהתפייטו שהרוח החרישי של השיר, חלף בוודאי בצמרות השחורות של בית הקברות בתל שימרון. הרכילות ספרה כי במהלך הלוויה, הטיח קרוב ממשפחת סלוצקי, בהמיית לבו בנעמי שמר, שעשתה לזאבל'ה "עין רעה". ידידי ועמיתי עופר אבידב, איש נהלל, טוען שלא היו הדברים מעולם. גם אם אכן היו, פרט לאותו קרוב-משפחה, איש מעולם לא בא בטענות לשמר על כך שחיברה שיר מנבא.

בקבוצת כינרת סוברים אחרת:

יעקב מלמד מכנרת, בן דודה של שמר, טוען בתוקף שהשיר נכתב עליו ועל חברו הטוב גור מאירוב, שהיה צעיר ממנו בארבע שנים. גור נולד בשם "אברהם" אך אחותו רותה החליטה שראוי לו שם ישראלי יותר וכך הפך ל"גור". כבר כילד התבלט גור בחברת הילדים ככריזמטי, רציני ואחראי. דמותו השאירה רושם רב על בני גילו ועל המבוגרים שהכירוהו. בגיל 17 השתתף בהגנה על עמק הירדן במסגרת פל"ם א' (פטרול לוחם) של כנרת. כשנפצע הקשר  תפס גור את מקומו, והעביר על האופנוע הודעות בין הכוחות הלוחמים והמפקדה בכנרת. הוא לקח חלק בקרב לשחרור טבריה, בקרבות צמח, בהגנה על גשר, בקרבות עין-גב, ובקרב ערב אל-זביח ליד קיבוץ בית-קשת. אחרים טוענים שהשנים עליהם מדובר הם גור מאירוב וחברו הטוב דן כנרתי, שנפל  בקרב צמח ועל גור מאירוב. אם כי שם נהרגו שניהם.

אביו היה שאול מאירוב, ממגיני תל חי, מראשי ה'הגנה', מייסד המוסד לעלייה ב' ומייסד הש"י. גור למד בכיתה מתחת לזו של נעמי, אז ספיר. הוריו של יעקב באו מווילנה והיו מראשוני כנרת.

יעקב היה אחד מ­13 הילדים שנולדו בחצר כנרת. הם נקראו "ילדי החצר" ועל כך גאוותו. כשהיה בן שנה וחצי, ב­1929, עברו לגבעה. אותה גבעה אליה הגיעה אמה של נעמי, יפה וצעירה ואביה בנה לה שם בית. יעקב וגור התגייסו ולחמו במלחמת העצמאות, ובהפוגה הראשונה שבו לכנרת,  כמו בנים אחרים, כדי לשקם את משקם. כעבור כמה ימים הגיע לכנרת רפי קוצר חבר קיבוץ שער הגולן וביקש לגייס מתנדבים למחלקת "הקומנדו" של גדוד 12, "ברק", של חטיבת "גולני".

לאחר זמן קצר השאירו פתק: ""גור ויעקב. החלטנו להתגייס לקומנדו". השנים לחמו יחדיו, כתף אל כתף, בקרב על סג'רה. הם תפשו מחסה במשלט המערבי. פעם היה גור עולה לחרך הירי ויורה ופעם יענקל'ה. לאחר שירה גור והתכופף, רצה יעקב להזדקף. "שכב", אמר לו גור, "אני יודע בדיוק היכן הצלף הערבי". המשפט הבא ששמע ממנו יעקב היה "איני רואה כלום, פגעו בי". עוד רגע ונפח את נשמתו.

ראו סרטון: יעקב מלמד על מות גור מאירוב

באותה העת שהה אביו שאול ברכישת נשק ועמד לחתום את עסקת הנשק עם צ'כיה. השכם בבקר הקיש על דלת חדרו, ידידו שותפו לנסיעה מאיר ספיר, שהגיע במיוחד ברכבת לילה מפריז.. שאול התבונן בו ורק שאל: "נפצע או נהרג"….

הטלפון הראשון היה לדוד בן גוריון. ראש הממשלה פתח במשפט : "אני מצדיע לגבורת בנך". שאול ביקש בקול חנוק לשוב הביתה, לקבוצת כנרת, ללוויית בנו. בן גוריון ענה שהברירה בידו, רק שייקח בחשבון שהמצרים באשדוד, הירדנים ברמלה-לוד, העיראקים בראש העין והסורים, סמוך לביתו, במשמר הירדן ואם ישוב ארצה, לא תהיה עסקה. הוא הותיר בידי שאול את הברירה ושאול נשאר. המון רב התאסף בבית הקברות של כנרת. כולם היו שם, למעט האב. לאחר שהתפזרו המלווים עמדה האם השכולה לבדה מעל הקבר ואמרה משפט קצר ומצמרר: "ילדתי לבד, גידלתי לבד, קברתי לבד".

גור נקבר ליד דן כנרתי, שאת גופתו פינה קודם לכן מצמח. (דן היה אחיו הבכור של נח כנרתי, שאיבד את בנו חן בלבנון).

לימים, ישנה שאול את שם משפחתו ממאירוב ל"אביגור".

גור הטביע חותם עמוק בלב אלה שדרכם הצטלבה בדרכו. רבים מהם החליטו, ללא כל תיאום ביניהם, להנציח את שמו ולשמרו. ראשון נולד בתל אביב גור סלע, בנו של עמנואל, בן-דודו של גור. רפי קוצר מקיבוץ שער-הגולן היה מייסד ומפקד מחלקת "הקומנדו" שבה שירת ונפל גור. כשנולד לו וליעל בן בשלהי המלחמה, נקרא שמו גור קוצר. מפקדו של גור בפל"ם א', אהרוניק ישראלי ואשתו חנה, מכנרת, קראו לבנם גור ישראלי. רות ולנסי, שהיתה מטפלת של גור בהיותה בהכשרה בכנרת בשנת 1946, קראה לבנה הבכור גור יעקובי. גור גולני הוא בנם של חיים וחנה, שהיו אף הם בהכשרה בכנרת ולאחר מכן ממקימי קיבוץ האון. רליק מגן, בת כיתתו של גור, בת דגניה א', קראה לבנה גור מגן. רותה, אחותו הבכורה של גור, ובעלה סם קראו לבנם – גור הלל. ליעקב חברו לנשק ולאשתו עדה נולד בן אחרי שלוש בנות וקראו את שמו גור. נחיק בן דודו של גור, בן כנרת, ורותי, גם היא בת כנרת, בנם הבכור נקרא גור סלע מרק. משה ואפרת סלע מקיבוץ יפעת, שגדלו על הסיפור של גור, קראו לבנם גור סלע.

ביולי 1976, 28 שנים אחרי נפילתו של גור, נערך ביוזמתו של אהרוניק ישראלי וביוזמת יעקב מלמד "מפגש הגורים", בו השתתפו גם הוריו של גור, שרה ושאול אביגור. רק באותו מפגש נודע להם על גור נוסף: דני ואילנה וילצ'יק, אח ואחות שנשלחו כילדים מטבריה לכנרת בימי מלחמת העולם השנייה, התקשו מאוד בחברת הילדים וגור לקח אותם תחת חסותו, שמר והגן עליהם. כאשר נודע להם, בהיותם בטבריה, על נפילתו של גור במשלטי סג'רה, נכנס הנער דני וילצ'יק לכיתה הסגורה, מחק את שם משפחתו וילצ'יק וכתב "גור". הם ידועים היום כפרופסור דני גור, מנתח הלב הידוע, והאמנית אילנה גור.

משפחותיהם של אביגור ויעקבי ואולי אבות לגורים נוספים מאמינו שהשיר הזה נכתב עליהם. שמר אמרה בתגובה שהשיר באמת נכתב גם עליהם: כאשר אני כותבת, כל הרשמים שלי מכל החיים, כל החברים שהכרתי עוד מ-48' וכל הרבדים מתגייסים כמו חיילי מילואים לעניין השיר. זהו שיר שהוא חייל במלחמת החיים שלנו."

שלושה שבועות לאחר מותו של גור, אחר כך בקשה בת הקיבוץ, נעמי לבית ספיר, לצאת ללימודי מוסיקה. ראשי הקיבוץ לא הבינו מה למוזות כשהתותחים רועמים. מה שהכריע את הצעד הראשון בקריירה של מי שלימים תיחשב לפיזמונאית הלאומית, היה קולה של האם השכולה שאמרה, "עזבו את הילדה, נעמיצ'קה שלנו נועדה לגדולות". אין ספק שמה שהכריע לא היה רק הלוגוס, היינו, הנימוק, אלא גם האתוס, מפי מי הוא יצא. אלמלא יצא מפיה של אם שכולה, מן הסתם אסיפת הקיבוץ לא היתה מאשרת את היציאה ללימודים. נעמי יצאה ללימודים והייתר היסטוריה.

"אנחנו שנינו מאותו הכפר" נכתב כנראה על הרעים מנהלל , אולי על שני חבריה מקבוצת כנרת. אולי על שני הצמדים גם יחד. כך או כך, השיר מתאים גם לרבים שמתבוננים ברעם שמעבר לגדר.