איסלנד – ארץ הקרח והאש

כתב: גילי חסקין;  ‏27/08/2019.

ראו גם, באתר זה:

תדריך לטיול באיסלנד. יומן הטיול באיסלנד, יומן הטיול באיסלנד,  הויקינגים ; מבוא לוולקניזם;   תופעות געשיות – מושגי יסוד ; הקרחונים ; עולם האלים הסקנדינבי; עולמם הרוחני של אנשי איסלנד , התפרצות געשית באיסלנד

ראו: אלבום תמונות מאיסלנד, 2009;  אלבום תמונות מטיול באיסלנד 2013 – חלק א  אלבום מטיול באיסלנד 2013, חלק ב

אלבום מטיול באיסלנד, 2015 ; אלבום תמונות מ-2021

כתבה ב YNET : געגועיי לשקט,למרחבים ולטבע הפראי של איסלנד 

הקיץ הישראלי הלוהט, הלחות, הצפיפות, הדחיסות והמתח בהם מתנהלים חיינו, מבריחים מכאן ישראלים רבים . רובם נשאבים לאתרי הנופש המציעים ים ושמש במינון פחות קיצוני מהתמהיל המזרח תיכוני. מעטים נמלטים לאלטרנטיבות קרירות יותר כמו סקנדינביה, קנדה או הרי האנדים. הפייבוריט שלי הוא איסלנד – "אי הקרח" – כפי שכינו הוויקינגים, בינם לבינם,  את הפנינה הירוקה שבלב האוקיינוס האטלנטי.

איסלנד היא התגשמות הפנטזיות של חובבי הטבע. מחוז כיסופיהם של הנמלטים מהצפיפות ומהערים המקומטות. זהו מקום ריק כמעט מאנשים: גדול פי חמש ממדינת ישראל, אך מונה כשלוש מאות אלף אנשים. לפני כמה עשורים, נחשבה איסלנד ל"חור" שלא ברור מה יש לחפש בו וכיום היא יעד פופולרי, מוצף במבקרים, הנוהרים אליו בחודשי הקיץ.

זהו איננו אתר נופש קלאסי, וחסר את הציפוי המתקתק של טירול או שווייץ.  נהפוך הוא, נחשולי הבזלת רחבי הידיים, הרמות סחופות הרוח, המרחבים הצחיחים, הרי הגעש הפעילים ומזג האוויר ההפכפך, עושים אותו ליעד זעוף וחמור סבר.

אין עוד הרבה ארצות שהטבע נוכח בהן, בשפע של גוונים וצורות: זרמי לבה מתנחשלים כצמות, לועות געשיים, קלדרות שאגמים נקוו בהן, שדות טוף אדמדמים, שדות קרח צחורים, המסתיימים בחדות מעל מצוקים, ים כחול, מחדרי בזלת, צוקים הומי ציפורים, איונים שגלי הים משתברים אליהם, שברי קרחונים שנזרקו אל חופים שחורים, ושפע של ירק בשלל צבעים.

שטחה של איסלנד 103,000 קמ"ר. המדינה משתרעת על כל שטחו של האי איסלנד, שהוא האי הגדול באירופה וכן על כמה איים קטנים הסמוכים לאי הגדול. האי נמצא בצפונו של האוקיינוס האטלנטי, בין קווי הרוחב 24°63 ו-32°66. חופה הדרומי-מזרחי של איסלנד מרוחק 798 ק"מ מסקוטלנד, הקצה המזרחי מרוחק 970 ק"מ מנורבגיה, והפיורדים המערביים מרוחקים 287 ק"מ מגרינלנד. אורך האי המרכזי 300 ק"מ מצפון לדרום ו-500 ק"מ ממערב למזרח. יש לו צורה של ברווז, שראשו הפיורדים המערביים (Westfjords). האי נמצא מדרום לחוג הארקטי, למעט כמה מאות מטרים באי Grimsey.

מעל מחצית שטחה של המדינה נמצא בגובה שלמעלה מ-400 מ' מעל פני הים. עובדה מאד משמעותית ברוחב גיאוגרפי זה. הנקודה הגבוהה ביותר (Hvannadalshnukur) מתנשאת לגובה של 2119 מ'. מרבית האוכלוסייה מרוכזת בחלק המערבי והדרומי של האי, בין העיר ריקייויק לבין ויק.

איסלנד הוא אי צעיר מבחינה גיאולוגית. 52% ממנו הוא מישור מדברי, 11% שדות לבה, 4% הינם סָנְדוּר (sandur), כלומר דלתות חוליות. ו-12% כיפות קרח. רק 21% מהקרקעות ראויות לעיבוד חקלאי וראויות למגורים.

איסלנד היא למעשה בליטה של סף תת ימי, שהולך ונמשך מן האיים הבריטיים ועד גרינלנד. פסגה של הרכס המרכז אוקיאני, רכס שהוא קו התפר בין הפלטה האמריקאית לאירו-אסייתית. באזור המפגש בין פלטות טקטוניות מתרחשת עיקר הפעילות הגיאולוגית. זהו אי הנמצא במיקום בו מתרחשת התרחבות גאולוגית מתמדת. מפגש הפלטות הוא מפגש של "פתיחה" ולבה צעירה פורצת תדיר ממעמקים. לפיכך ניתן ללכת שם על שדות לבה, שגילם עשרות שנים בודדות. באיי ווסטמן ניתן היה לחוש את הקרקע חמה, עד לפני מספר שנים. בטינגוויליר אפשר ללכת ממש בין שני הלוחות. רובם של הרי הגעש ופתחי הגעש שבאיסלנד ערוכים ברצועה צרה יחסית, שמקבילה לחוף הדרומי-מזרחי. איסלנד נחשבת לאחת הארצות הפעילות בעולם, מבחינה געשית. התפרצויות הלבה הרסניות: הן ממיסות שטחי קרח רבים וגורמות לשיטפונות של רפש. במשך 1070 השנים, בהם קיים ישוב באיסלנד, פעלו למעלה מ-20 הרי געש (מתוך 107) ואירעו יותר ממאה התפרצויות געשיות. באחת מהן, קטלנית במיוחד, יצאו מהר הגעש לאקי, ב-1784, ענני אפר וולקני, שכיסו את השדות וגרמו לרעב כבד ולתמותה המונית . בשנת 2010 היתמר ענן  של אפר וולקני מהר הגעש Eyjafjallajökull, שחסם למספר ימים חלק משדות התעופה באירופה.

תופעת לוואי היא הגייזרים והמעיינות החמים. באיסלנד 250 אזורים גיאו-תרמליים ו-780 מעיינות חמים, שטמפ' המים הממוצעת היא °.75 . בנוסף לקלדרות, ללועות ולזרמי הלבה, יש באיסלנד תופעות ייחודיות, כמו למשל, קניון אייסברגי (Ásbyrgi), שהוא קניון בצורת פרסה, שחצבו הקרחונים והאבנים שהתנקזו לאזור בסערה, עם התפרצות הר הגעש. תופעה מופלאה אחרת הן שמורת Hijóöaklettar. מילולית: "שמורת סלעי ההד", שכולה צווארים וולקניים, היינו צינורות פליטה של הרי געש, שהתמלאו בחומר קשה מהן ,התבלו ורק המילוי נשאר. צווארים אלו מפותלים בפריזמות נפלאות. אחד המקומות המסעירים באיסלנד ובכלל היא שמורת Landmannalaugar, שכולה טוף וולקני בשלל צבעים.

מקום מיוחד במינו הוא קניון Fjadrárgljűfua, שחתר את דרכו בתוך קונגלומרט של סלעי בזלת, שורה של לועות על קוו ישר בשמורת לאקי, שפך הלבה שיצא מוולקן לאקי וכוסה בטחב בשרני; Herõubreiõ – הר געש שולחני רב עצמה, שנחשב להר הלאומי של איסלנד; אזור Mývatn , שכולו חגיגה וולקנית ועוד.

החוף הדרומי של איסלנד הוא שטוח, ללא מפרצים. שאר החופים הם תלולים ומפורצים. בייחוד החופים שבמערב ובצפון, שהם תלולים במיוחד. פיורדים רבים חודרים ליבשה וסביבם מצויים כמעט כל יישובי הקבע. הפיורדים באיסלנד אינם יפים כמו אלו של נורבגיה, אבל יש בהן חן, בפרט בכפרי הדייגים שעל חופיהם. דרמטיים ביותר הם הפיורדים הצפון מערביים, העשירים גם במפלי מים ובצוקים דרמטיים, בהם מקננים עופות ים.

פנים הארץ ריק מאדם. התבליט הכללי של איסלנד קיבל את צורתו מבלייה של קרחונים ומזכיר את צפון נורבגיה, בתוספת האלמנט הגעשי. לאורך החוף המערבי ישנן ביצות. מרבית האי הוא רמות נרחבות, ללא מים וצמחייה,  שטחי הקרח העצומים והקרחונים, שמספרם מגיע ל-120, תופסים כשמינית משטח האי. הגדול שבקרחונים בשטח האי הוא  Vatnajökull,ששטחו 8,500 קמ"ר. הקרחונים מהווים אטרקציה תיירותית. החל מהלגונה הקרחונית Jöklsárlón, שניתן לשוט בה ברכב אמפיבי, דרך לגונת Fjallsárlón הקטנה יותר, בה שטים בסירות זודיאק ועד לטיולים באופנועי שלג.

המים מצויים בשפע והם גם מקור האנרגיה העיקרי של המדינה, דבר הבא לידי ביטוי  במפעלים הידרואלקטריים ובאנרגיה גיאותרמית המאפשרת אספקת מים חמים לחימום ורחצה כמעט באופן חופשי בכל האי.

איסלנד היא המדינה המערבית ביותר באירופה. היא ממוקמת ממש מדרום לחוג הארקטי, הנקודה הצפונית ביותר שלה, האי גרימסי, נמצא על קו האורך 66 צפון והחוג הארקטי משיק לקצהו הצפוני. איסלנד נמצאת גם בנקודה אסטרטגית חשובה; אמצע הדרך בין אירופה לאמריקה.

המיקום הזה הוא גם מה שגרם לכך שאיסלנד היתה המדינה האירופית האחרונה שיושבה. האיסלנדים הם עם ממוצא נורבגי  קדום, עם תערובת ניכרת של יסוד קלטי מאירלנד ובריטניה. משום כך הם דווקא פחות סקנדינבים מבני הארצות הנורדיות האחרות.

איסלנד התגלתה בסוף המאה ה-8 על ידי נזירים איריים, אך אלו הקימו בה רק ישובים ארעיים. בשנת 847 התיישבו בה ויקינגים מנורבגיה ואליהם הסתפחו מהגרים מן השבטים הקלטיים באירלנד ובצפון בריטניה. ["ויקינג" הוא כינוי לסוחר או שודד, והשודדים [פיראטים] שפלשו לאירופה מהצפון מכל ארצות סקנדינביה כונו "ויקינגים".

ראו באתר זה: הויקינגים

באיסלנדית של ימי הביניים הבחינו בין "אנשי המערב" [Vestamannaeyar], שהיו קלטים, בעוד ש"אנשי המזרח" היו נורבגים.יש טענה שאומרת שהסדר ההיסטורי היה שונה: האיסלנדים שפשטו על האיים ההברידיים ועל אירלנד הביאו נשים שבויות.

ייתכן מאד שספנים הגיעו אליה מאות שנים קודם לכן. ידוע סיפור אגדי שבשנים שבין 330 ל-325 לפנה"ס יצא מ-Massilia (מרסיי) ספן יווני, עבר את עמודי הרקלס (גיברלטר) והפליג צפונה בחפשו נתיב מסחר לארצות הענבר והבדיל. הוא הקיף את בריטניה, "גילה" את האיים האורקניים (וכנראה גם את איי שטלנד) וביקר בחוף המערבי של נורבגיה. הוא תיאר אי בשם Ultima Thule; "ארץ הנמצאת במרחק של ששה ימי הפלגה צפונית לאנגליה, שם הים נקרש לג'לי סמיך". ( אם הספן היה יווני, הוא לא יכול היה לדבר על אולטימה תולה, כי אלה מילים בלטינית ולא ביוונית…). כנראה שהוא לא ביקר באיסלנד, אך הדבר מוכיח כי הקלטים ועמי הצפון הכירו את האי.

ב-930 הקימו התושבים באי את הרפובליקה האריסטוקרטית איסלנד (בעוד שבסקנדינביה היה המשטר מלוכני) מנהיגי העם היו מתכנסים אחת לשנה באלתינג (Althing), מועצה מחוקקת ושופטת, שהיא כיום הפרלמנט העתיק בעולם. ב-983 גילו אנשי איסלנד את גרינלנד וייסדו את הרפובליקה הגרינלנדית. הם כנראה גילו גם את וינלנד (כיום ניופאונלנד) והקימו בה מושבה. לפי החלטת האלתינג, נקבעה הנצרות, בשנת 1000, כדת רשמית. מתברר כי לא היה בכוחו של הפרלמנט לעצור בידי היצרים האנושיים. מאבקי הכוח והכסף היו חזקים יותר ותקופת הפריחה הראשונה של איסלנד נסתיימה בשל מלחמות בין בעלי האחוזות הגדולות, שיכלו לגייס הרבה אנשים לצרכים שונים, כולל מיליציות פרטיות.

ב-1262 הסתפחה הארץ מרצונה הטוב לשלטונם של מלכי נורבגיה. מחצית המאה ה-14 היתה תקופתה הגדולה של דנמרק. הסכם קָלְמָר (1354) כפה איחוד על ארצות סקנדינביה וב-1380 עברה איסלנד לרשות הכתר הדני, ונשארה בו, בעל כורחה, גם לאחר שנורבגיה נותקה מדנמרק. במאה ה-16 הנהיגה דנמרק את הרפורמציה בחוזק יד ואיסלנד הפכה להיות לותרנית ונשארה כזאת עד היום. תקופת שלטון הזרים היתה תקופה של ירידה ודלדול לעם ולארץ. מאמצע המאה ה-18 ירדה האוכלוסייה עד ל-35,000 נפש, המהפכה הצרפתית עוררה תסיסה מדינית וב-1845 חודש האלתינג כמועצה מייעצת. בהנהגתו של הגיבור הלאומי יון זיגורדסון התפשטה ונתחזקה חוקת העצמאות, אך עברו עוד כמאה שנה של התנתקות הדרגתית עד שאיסלנד זכתה לעצמאות מדינית מלאה, ארבע שנים לפני ישראל, ב-1944, וב-1949 היא נמנתה עם המדינות המייסדות של נאט"ו.

הסיור ברחבי איסלנד, כמוהו כסיור בפלנטה אחרת. שדות לבה שחורים אינסופיים, מהם מתנשאים הרי שולחן אימתניים. בתוך הים השחור הזה, מעל משטחי הטרוורטין והטוּף, בוהקים קרחוני הענק באור יקרות. גושי הקרח של איסלנד תופשים שטח שגודלו למעלה ממחצית שטחה של מדינת ישראל. אלו הם גושי ענק לבנים, אימתניים לעתים, עטורים בכתמי מוּרֶנוֹת שחורים וחרוצים בפסים כחולים מרהיבים. למרגלות הקרחונים נמתחות רצועות כסופות של נהרות שוצפים, המתפשטות בעמקים שפעם הכילו קרחונים גדולים הרבה יותר. סביב סביב, לאורך הדרך ממש, או במרחק הליכה קצר ממנה, ישנם מפלי מים רועמים, ענני קיטור ומולם גבעות וולקניות צבעוניות, בספקטרום עשיר של צבעים. מפורסמים מכולם הם סילונות המים הרותחים, הניתזים מן האדמה. אחד מהם "גייזיר", שהוראת שמו "המתפרץ" העניק את שמו לתופעה והפך לשם גנרי, בכל העולם (בעברית התקבלה הצורה "גייזר" בתיווך שפות אחרות)). בלב האי, מעבר להרים, לקרחונים ולשפע הירק, נמצאת איסלנד אחרת. מדברית, קרה ושוממה ומנוקדת במעיינות חמים.

יש באיסלנד פיורדים כחולים, אגמים, מרבדי פרחים, לווייתנים, דולפינים ולהקות ענק של שחפים, אך דומה וכל אילו הינם רק "בונוס", מעיין תוספת משנית לדבר העיקרי. הגיאולוגיה היא שם המשחק. ליתר דיוק הוולקניזם. לא לחינם בחר בה ז'ול וורן כרקע לספרו "מסע אל בטן האדמה". השילוב של לועות מעשנים וענני קיטור, מעוררים את דמיונו של כל אדם, וודאי של סופר עתיר השראה. זהו כנראה המקום השומם והפראי, ממנו  שאב ג'י-אר-אר טולקין את ההשראה ל"שר הטבעות". הנופים העוצמתיים, מזג האוויר ההפכפך, השפה הבלתי מובנת והחוויה המיסטית, מדיפים ניחוח טולקיני.

בכל הנוגע לפעילות וולקנית, איסלנד היא האתר הסוער ביותר על פני כדור הארץ. האי הקטן הזה (יחסית), המבצבץ מתוכו של הרכס המרכז אוקייני הוא סָדָק הלבה הגדול ביותר בעולם. מתחת לקרחונים רוחשת פעילות וולקנית ולעתים מתפרצים הרי הגעש ולבה רותחת הזוחלת וממיסה את המאסה הקפואה שמעליה. לא לחינם קיבל האי את כינויו המוכר כל כך: "ארץ הקרח והאש". סלעי הגופרית הצהובים והמכתשים הרבים מזכירים מראות של פני הירח. לא במקרה בחרו האמריקאים, בראשית שנות ה-60, את איסלנד כאתר אימונים של האסטרונאוטים לקראת הנחיתה על הירח. איסלנד הינה צווארים וולקניים, בהם התגבשה הבזלת במשושים יפהפיים, צמות קפואות של לבה, מערות פעורות בתוך הלבה ובהן נטיפי קרח, קניוני ענק, אגמים בתוך לועות שהתפוצצו, גייזרים, קיטור לבן העולה מן הקרקע, נביעות גיאותרמיות שצבען כחול, בוץ מבעבע ועוד תופעות הגורמות למטייל לתחושה שאלוהים, מן הסתם, השתגע. זוהי ארץ ריקה. הטבע מככב לבדו, ללא פקקי תנועה, תורים ארוכים ואפילו ללא שלטי ענק המעידים על שייכות השמורה לרשות כזו או אחרת. איסלנד היא הזדמנות נפלאה לצאת לטבע, לשאוף במלוא הריאות את כל היופי להקשיב לציוץ הציפורים ולשתיקתה של הבזלת. הזדמנות  להקשיב גם לקול הפנימי שנפשו יוצאת אל כל אלו. בשמורות הטבע ניתן ולפגוש לעתים את התושבים, רועי צאן שתקניים, או נהגי ג'יפים ענקיים, צאצאי ויקינגים וקֶלְטִים, שנאבקו בטבע ויכלו לו.

באיסלנד אין כמעט עצים. היערות הקטנים שצמחו במדרונות ובעמקים המוגנים מרוח נכרתו במהלך הדורות לצורך הסקה ובנייה. בכמה מקומות נותרו שרידים של היער, כמו למשל בשמורת תורסמורק (þórsmörk) שהוראתה "היער של [האל] תור". כארבעה מיליון עצים ניטעו באי מאז 1994, בפעולת ייעור ממשלתית. למרות זאת, הנוף עדיין נראה קירח וחשוף מאוד. ההלצה המקומית אומרת: "אם הלכת לאיבוד בתוך יער איסלנדי, כל שעלייך לעשות הוא לקום על רגלייך"…

מול הרמה הוולקנית, מעל הים, מזדקרים צוקים תלולים ועליהן זרועות מושבות ענק של עופות מים: שחפים, יסעורים, קורמורנים, סולות ועיטמים. ממעל, מרחפות להקות ענק של שחפיות.. ידועים מכול, הם הפאפינים, המכונים בעברית :תוכון ים" (שמם הנכון הוא "טמשאי צפוני"). ציפורים אלו, שצבען שחור לבן ומקורן בולט בצבע כתום צהוב, מתכנסים במושבות קינון ענקיות בתחילת הקיץ ונעלמים מהן בסופו. אל המושבות הגדולות ניתן להגיע ברכב רגיל, בסירה או בטרקטור, לפי מיקומה של המושבה. הפופולריות של הציפור הלאומית אינה מונעת מהאיסלנדים לטפס אל הצוקים כדי לחמוס את ביצי הפאפין למאכל, או לצוד אותם בעזרת "רשת פרפרים" גדולה ולשוב  מהציד כשלהקת פאפינים קטנה משתלשלת מכתפם. את החזה הזעיר האדום של הפאפין, כמו את הבשר הכהה של האוריה השחורה, עוד עוף ים, מעשנים או כובשים עם עשבי תיבול או פירות יער.

אין באי יונקי בר, למעט שועלים שהצליחו להגיע לכאן על גבי בולי עץ או קרחונים. גם איילי הצפון, הובאו לכאן על ידי החקלאים. בעלי החיים הנפוצים ביותר באי הם כבשים וסוסים. האיסלנדים משתמשים ביעילות בכול חומרי הגלם שיש לבעלי החיים הללו לתת.

הסוסים האיסלנדים ידועים ביופיים. הם אינם דקים ואצילים כמו הסוס הערבי או האנגלי, אך הם שריריים ופרוותם בוהקת. אחד החזיונות האיסלנדים הנפוצים והמרגשים הוא עדר סוסים שועט בצד הדרך בנוסף לארבעת סגנונות הרכיבה המוכרים (הליכה, טפיפה, רכיבה ושעטה), התפתח באיסלנד סגנון נוסף, בין טפיפה לריצה. האיסלנדים מגנים בקנאות על סוסיהם, מפני חיידקים וטפילים. אסור להכניס לאיסלנד סוס זר. אפילו סוס שיצא מאיסלנד, לצורך תחרות או תערוכה בינלאומית, מנוע מלשוב לארצו. גם אם ייצג בכבוד את מולדתו, נגזרת עליו גלות. הסוסים היפהפיים מגודלים לצורכי מאכל. בשרם המשובח חביב על היפנים כמו על הצרפתים. בשנים האחרונות, פיתחו חוות הסוסים מקור פרנסה נוסף ידידותי יותר והוא טיולי רכיבה בני שעות ספורות, עד ימים אחדים.

אחת התמונות האיסלנדיות המפורסמות, הן שלוש כבשים, הנראות כגושים צמריריים שמנמנים, רועות על אחד המדרונות הירוקים. כבר הרמב"ם העדיף את המרעה על האבוס והתזונה האורגנית ניכרת בטעמן. היחס בין תושבים בני אנוש לבין כבשים הוא 4:1, לטובת הכבשים.

האיסלנדים מתמחים בהכנת מטעמים מבשר כבש, כשהוא אפוי ברטוב אוכמניות, או בעשבי תיבול. המטבח האיסלנדי עשיר וטעים וכולל בנוסף לכבשים ופאפינים, גם דגים, פירות ים ומאכל פחות ידידותי לסביבה, כמו בשר לוויתן. אחד המוזרויות הגדולות של איסלנד הוא חיבתם של תושביה, במיוחד הזקנים והכפריים שבהם, לבשר כריש שתסס מספר חודשים, על פרוסת לחם שחור, מרוח בשכבה עבה של חמאה.

את כריש גרינלנד, החי במעמקים הקפואים של האוקיינוס האטלנטי, צדים באיסלנד מאז המאה ה-16. במאה ה-19 נמכר לשוק האירופאי, שמן למאור, שהופק מכבד הכריש. בעונת הקיץ היו הגברים יוצאים לים בסירת עץ קטנטנה, צילצלים בידיהם, ושבים לביתם עם השלל.  המסורת האיסלנדית גורסת שבשרו של כריש זה, רעיל כשהוא טרי, לכן היו מבתרים את הבשר, לנתחים גדולים, מבלי להסיר את העור השחור העבה, מניחים במקום קר למשך ארבעה שבועות ואחר כך תולים לייבוש במרתף. המהדרין היו טומנים באדמה הקפואה למשך שישה חודשים. הטעם והארומה, חזקים וחריפים מאוד ומעוררים געגוע בדומה לגבינה מסריחה. מעטים הזרים המסוגלים להתמודד אפילו עם  קוביית כריש קטנטונת, מבלי לירוק אותה בשאט נפש, או לפחות להזיל דמעות.

זהו טיול של טבע נטו, ללא חוויה היסטורית, ארכיאולוגית או תרבותית. אין בה מקדשי ענק, או קתדרלות מרשימות. אין בה מיכלאנג'לו, מאטיס או פיקאסו. התצוגה במוזיאון הלאומי היתה ממלאה בקושי שני חדרים במוזיאון ישראל, וחלק ממנה הינו יותר אתנוגרפי מאשר ארכיאולוגי.

על אדמתה של איסלנד לא התרחשו אירועים היסטוריים שנכנסו לזיכרון האנושי הקולקטיבי, כמו קרב איסוס, קרב זאמה או קרב ווטרלו. ובכול זאת, בעין בוחנת ובאוזן כרויה, ניתן לגלות שתושבי איסלנד רחוקים מהתדמית החיצונית של אתיאיסטים גמורים או למצער, לותרנים שכלתניים. תושבי איסלנד שטופי אמונות, שאיש דתי יגדיר אותם כ"תפלות" ואנתרופולוג יגדיר אותן כ"עממיות". העם האיסלנדי מורכב משני יסודות, ויקינגים מאחד וקלטים מאידך. הראשונים הביאו לו את עולם האלים הנורדיים, הקרובים מאד לאלים הגרמניים והאחרונים את עולם המסתורין הקלטי.

ההיסטוריה האנושית, בת אלף השנים, לא הקימה מונומנטים, אך הצמיחה את הסאגות, את המיתוסים הקדומים, ההגדות שנכתבו במאה ה-13, שבלעדיהם היינו מתקשים להכיר את המורשת הגרמנית. הסאגות ניכרות בכל מקום. האיסלנדים יודעים להצביע היכן נפל הגיבור גונאר מסוסו ולהסביר כי העמק של אייסברגי הוא בעל צורת פרסה, משום שזוהי טביעת רגלו של סוס, סוסו של בלדר. יש המשווים את מיקומן של הסאגות בתרבות האיסלנדית, למקומו של התנ"ך בתרבות הישראלית, שאפשר לטייל וליהנות מבלי להכיר אותן, אך ההתמצאות ברזיהן מקנה לטיול ממד נוסף.

המיתוסים המוכרים לקוחים, רובם ככולם, מספרות ימי הביניים של ארצות הצפון, ובייחוד זו של איסלנד. המיתוסים הגרמניים מספרים על עימותים בין אלים למפלצות. האלים כוננו סדר, חוק, עושר, אמנות וחכמה, בממלכה האלוהית כמו גם בממלכת האדם. ואילו המפלצות וענקי הכפור סיכנו את הסדר ללא הרף ובקשו לחזור ולהשליט תוהו ובוהו. ייתכן וסיפורים אלו אופייניים לתרבות של לוחמים, שיצאו לפשיטות ארוכות ונאבקו אלה באלה על ארצות חדשות להתיישב בהן. הוויקינגים, שהפליגו למרחבי האוקיינוס, בחפשם עושר וקרקעות, המשיכו את המסורת הזאת.

ראו באתר זה: עולם האלים הנורדי.

מרבית הכתבים שבזכותם ידועה לנו המיתולוגיה הנורדית כיום, נכתבו באיסלנד החל מן המאה ה-13 לספירה, ובהמשך נוספו עליהם גם יצירות משאר ארצות סקנדינביה. האיסלנדים, בניגוד לעמים רבים אחרים שהתנצרו זה-מקרוב, לא הפכו עורף למורשתם התרבותית הקדומה, אלא שימרו וטיפחו אותה. בסביבות 1220 החל סנורי סטורולסון, מלומד ופוליטיקאי רב-השפעה, בחיבור יצירתו הגדולה "אדה", שעסקה במיתולוגיה האיסלנדית ובחקר שירתה. המיתוסים מספרים על עימותים בין אלים למפלצות. האלים כוננו סדר, חוק, עושר, אמנות וחכמה, בממלכה האלוהית כמו גם בממלכת האדם. ואילו המפלצות וענקי הכפור סיכנו את הסדר ללא הרף ובקשו לחזור ולהשליט תוהו ובוהו. ייתכן וסיפורים אלו אופייניים לתרבות של לוחמים, שיצאו לפשיטות ארוכות ונאבקו אלה באלה על ארצות חדשות להתיישב בהן. הוויקינגים, שהפליגו למרחבי האוקיינוס, בחפשם עושר וקרקעות, המשיכו את המסורת הזאת.

מקור חשוב אחר, לצד האדה, הוא מכלול היצירות הקרויות "סאגה". בניגוד לאדה, העוסקת רובה ככולה במוצא העולם ובעלילות האלים, עוסקות הסאגות, קודם כל, בבני אדם ומתארות את קורותיהם של מלכים ושל גיבורים אחרים, למן תקופת הוויקינגים ואף לפניה. עם זאת, גם בסאגות ממלאים האלים ושאר היצורים המיתולוגיים תפקידים חשובים, שכן הם מתערבים במעשי האדם ומשפיעים עליהם.

הסאגות ניכרות בכל מקום. האיסלנדים יודעים להצביע היכן נפל הגיבור גונאר מסוסו ולהסביר כי העמק של אוסברגי (Ásbyrgi ) הוא בעל צורת פרסה, משום שזוהי טביעת רגלו של סוס, סוסו של בלדר. יש המשווים את מיקומן של הסאגות בתרבות האיסלנדית, למקומו של התנ"ך בתרבות הישראלית, שאפשר לטייל וליהנות מבלי להכיר אותן, אך ההתמצאות ברזיהן מקנה לטיול ממד נוסף.

ראו באתר זה: עולמם הרוחני של אנשי הצפון

בנוסף לאלים, השוכנים בעולמות משלהם (ראה להלן), ישנם גם יצורים אחרים. כך למשל, האָלְפים (álfar) . במיתולוגיה הנורדית הם רוחות בדמות אדם פעוט, מלאות משובה ולפעמים מעוללות מעשי זדון, כגון הבאת חלומות ביעותים על בני אדם בשנתם, או גניבת ילדי אדם והחלפתם בתינוקות לא-רצויים משלהם. מוזר ככל שיישמע, באיסלנד של האלף השלישי, סלילת כביש או בניית מוסך זקוקים לא רק להיתר מהעירייה אלא גם לאישורם של האלפים שגרים בנקיקי הסלעים. רבים מתושבי איסלנד, גם חושבים שהתשובה על השאלה הזאת מורכבת יותר משנראה. כ-5% מצאצאי הוויקינגים טוענים כי כבר נפגשו או שוחחו עם שדון או  שדונית. סקרים מוכיחים בעקביות שרוב האוכלוסייה מאמינה בשדונים – לרוב מתוארים כיצורים דמויי-אדם המגינים בקנאות על בתי הסלע שלהם – או שאינה מוכנה לשלול לחלוטין שהם קיימים. הזמרת האיסלנדית ביורק, אמרה לפני כמה שנים ל"ניו יורקר": "מערכת יחסים עם דברים רוחניים עדיין אפשרית".

איסלנדים רבים מאמינים, מעבר לשדונים, גם בחלומות שמגשימים את עצמם, בכוחותיהן של רוחות המתים ובתופעות על-טבעיות אחרות. כל אלו נובעים הן מהמסורות הקלטיות של איסלנד ומין הסתם קשורים גם לנופי הארץ הסלעיים, המלווים במזג האוויר הסוער. ישנם יישובים בחוף האיסלנדי, הגאים באוכלוסיית האלפים הגדולה שלהם. סמוך לכביש החוף ניצב צוק ששמו יצא לפניו כמושבה של אלפי שדונים, ולכן לפני כמה שנים אף שונה תוואי הכביש הסמוך לצוק, כדי לא להפריע לתושבים הלא-נראים.

איסלנד היא מדינה גאה. כלכלתה התאוששה מהמשבר של 2008, האינפלציה נמוכה, ושיעור האבטלה הוא 3.3% בלבד, מהנמוכים בעולם. הפשיעה נדירה. אומרים כי רק שתי מכוניות נגנבות באיסלנד בשנה.

האיסלנדים הם חובבי ספר אמתיים. ראויים יותר מכול עם אחר לתואר "עם הספר". הם קונים יותר ספרים לנפש מכל מקום אחר בעולם ומחזיקים בשיא במספר הסופרים יחסית לגודל האוכלוסייה.

הסופר הלאומי הלדור קיליאן לכסנס (Halldór Kiljan Laxness), איש שמאל מובהק וסוציאליסט אדוק, הוא דמות נערצת. בשנת 1955 הוענק לו פרס נובל לספרות "על כוחו האפי התוסס חיים, שבאמצעותו החייה את האומנות הסיפורית הגדולה של איסלנד".

לאיסלנד אין צבא ואין גם שכנים מאיימים. הוויכוחים הפוליטיים נסובים סביב נוכחות חיילי נאט"ו על אדמתה, הקמת מפעלי האלומיניום הפוגעים בסביבה, האתיקה של רכישת דגימות דם עבור חברות התרופות, המנצלות את המונוליטיות, את אחדות הצורה של תושבי האי וכמובן, ציד הלווייתנים, שגם חובבי טבע משובעים, טוענים שזהו משאב ראוי לניצול.

שוויון – חלוקת העושר באיסלנד מאוזנת יחסית, שירותי הבריאות של המדינה ניתנים בחינם, שיעור תמותת תינוקות הנמוך בעולם, תוחלת חיים מהגבוהות בעולם.

למרות זאת, איסלנד מתמודדת עם בעיות: התלות הכלכלית בדיג, מחאות חברתיות בנושאים שונים, לילות חורף ארוכים, מס ערך מוסף גבוה מאד, הגורם לתושבים לעסקות "בארטר" רבות, מספר משפחות "אצולה", השולטות בכלכלה ובפוליטיקה ועוד.

לא ממש גן עדן, אך יעד נהדר לחופשה.

אפשר לטייל באיסלנד בצורות ואופנים רבים. החל מטיול מאורגן על ידי חברה ישראלית, או מקומית. טיולים אלו, מבוצעים בחלקם באוטובוס שטח בעל עבירות גבוהה. איכותם של הטיולים נבחנת, בין הייתר, על פי מספר הפעמים בהן יורד הרכב מכביש הטבעת, המקיף את האי ויפה לכשעצמו, לתוך השטח הפרוע והמבותר. אפשר ללון בבתי מלון, בחוות, או בבקתות שיתרונן נעוץ במיקומן המיוחד, בדרך כלל מבודד ומרוחק. אפשר לטייל ברכיבה על גבי אופניים וכמובן, ברגל. יש באיסלנד מסלולי הליכה רבים ומגוונים, החל בטיול של יום אחד וכלה ב"טרק" שאורכו 500 ק"מ.  המסלול הפופולרי ביותר יוצא מלנדלמנלאוגר ומגיע לאחר ארבעה ימי הליכה לתורסמורק. בדרך הוא חוצה הרים וקניונים, עובר לאורך אגמים, קרחונים, פומרלות ובוץ מבעבע ונחשב לאחד ממסלולי ההליכה היפים בעולם.