איחוד האמירויות הערביות: גיאופוליטיקה, אסטרטגיה והסכם השלום עם ישראל

כתב: גילי חסקין; 16-01-2020

תודתי לגדעון ביגר על הערותיו

ראו קודם, באתר זה: מבוא לאיחוד האמירויות הערביות;

איחוד האמירויות הערביות – אוכלוסייה. איחוד האמירויות הערביות – פדרציה ומוסדות שלטון.

ראו גם: אלבום תמונות מטיול לאיחוד האמירויות הערביות

תולדות איחוד האמירויות הערביות, מהגעת המערב ועד ימינו.

טיול לאיחוד האמירויות הערביות (להלן אא"ע), מעורר ענין, לא רק בשל מבני הפאר שקמו מתוך החול, אלא גם בשל תשומת הלב שהאזור מושך, עקב הסכמי השלום עם ישראל. חלק ניכר מתכני הטיול באא"ע, עוסקים במיקומה של המדינה והיחסים עם שכנותיה, הקרוובת והרחוקות.

אא"ע נחשבת לכוח פוליטי עולה בזירה האזורית. מעבר ליציבותה הכלכלית והפוליטית, היא הגבירה בשנים האחרונות את פעילותה בתחום מדיניות-החוץ, והובילה תהליכים ואירועים משמעותיים בעולם הערבי[1].

בהשקפת העולם של אא”ע, הפדרציה מהווה חלק מיחידה פוליטית רחבה יותר (העולם הערבי), כפי שבא לידי ביטוי בסעיף 6 של החוקה שלה: “העם המרכיב את האיחוד, הינו עם אחד, ובמקביל מהווה חלק מהאומה הערבית”[2]. ואכן, אא"ע היא חברה פעילה בליגה הערבית. יחד עם זאת, האתגר העיקרי של הפדרציה הוא ביטחון. בעבר חששו השלטונות, מהתקפות זרות של ארגוני שמאל ערביים בעלי אופי מהפכני ואילו כיום, מארגונים בעלי צביון דתי אסלאמי שיעי, כמו 'חיזבאללה' הלבנוני ו'משמרות המהפכה' האיראנים, הפעילים במפרץ הערבי, או סוני כדוגמת דאע"ש ו'אל-קעידה'. בהתאם לתפיסה זו, אא”ע חברה במועצה לשיתוף פעולה של מדינות המפרץ הערביות: GCC – Gulf Cooperation Council (בעברית: משפ"ם), המאגדת מאז 1981, את ערב הסעודית, אא”ע, קטר, עומאן, כווית ובחריין, על מנת לתת מענה לאתגרים המשותפים של כל המדינות הללו: התקפות ישירות מצד עיראק, או איראן, איומים מצד ארגונים מהפכניים/אסלאמיים וכן החשש מהשתלטות של זרים על השלטון.

הקו המדיני המסורתי של אא"ע, מאז הקמתה, צידד בהעדר התערבות ישירה בסכסוכים, או בעיצוב הדיפלומטיה האזורית. באופן מסורתי, נהגה אא"ע לקנות את ביטחונה בכסף.

אירועים אלימים כמו המהפכה האסלאמית באיראן (1979), מלחמת איראן–עיראק (1980-1988) ופלישת עיראק לכווית (1990), ערערו את היציבות של הפדרציה. אך האמירויות שרדו את הזעזועים הללו, במידה רבה, הודות לנשיא שייח' זאיד בן סולטאן אאל נהיאן, שהשכיל לנצל את עושר הנפט של אבו דאבי לפיתוח שאר האמירויות, ולגייס תמיכה בינלאומית למען ביטחון הפדרציה.

ראו בהרחבה, באתר זה: תולדות אא"ע מהגעת המערב ועד ימינו

השינוי במדיניותה היה של הדרגתי והחל בעקבות ה 11 בספטמבר, בשל החשש ממתקפות טרור, על מדינות פרו אמריקניות במזרח התיכון. 'האביב הערבי' שזעזע את האזור כולו והמאבק בין הכוחות המלוכניים-סונים במזרח התיכון, נגד הקואליציה הפרו איראנית-שיעית, חידדו את ההבנה של שליטיה כי על מנת לשמור על יציבות, עליהם לקחת חלק בעיצוב האזור ולבנות יכולות צבאיות עצמאיות.

התפיסה המדינית של אא”ע נגזרת מכמה הנחות:

א. אא”ע היא פדרציה קטנה מאוד מבחינת אוכלוסייה וכזו היא נדרשת לכוחות זרים על מנת להגן עליה.

ב. הפדרציה מחזיקה עתודות משמעותיות של גז ונפט והיא מבקשת להגן על מעמדה בשוק, כמו גם להעניק הגנה פיסית על נכסים אלו.

ג. היא נמצאת בצומת דרכים חשוב, בכניסה למפרץ הערבי, כמו גם בדרך לשווקים החשובים באסיה.

ד. היא מייצגת קו סובלני בנושא של מיעוטים וזכויות אדם ובכך יכולה לקומם נגדה גורמים שמרניים באזור[3].

כיום מנסה המועצה, ליצור מדיניות אחידה, בדמות צבא משותף, אבל גם בהיבט של הקמת מערכת חשמל משותפת, יצירת מטבע משותף וגבולות פתוחים. [מבחינה זו היחסים המתוחים בין קטאר לבין סעודיה ואא”ע (ראו להלן), פוגמים בכוחו של האיחוד, שאמור היה לשוות ל"מועצת המפרץ" צביון הדומה לזה של 'האיחוד האירופי'].

מסגרות רב-לאומיות אלו, מחייבות את אא"ע, להתאים את מדיניות-החוץ שלה לקווי היסוד של המדינות החברות במועצות אלו. יחד עם זאת, אא”ע נהנית מחופש יחסי בקבלת החלטות אופרטיביות עצמאיות בזכות חוסנהּ הפוליטי והכלכלי, דבר המסביר את מרחב הפעולה שלה בהסכם עם ישראל[4].

פעולותיה של אא”ע בעשור האחרון (2010-2020), מלמדים על הצורך שלה להגדיר מחדש "מי לנו, מי לצרינו" ובמסגרת זאת, לפעול בזירה האזורית. והיא  אכן הפכה לשחקן פוליטי חשוב במזרח התיכון. כך למשל, היא לקחה חלק פעיל בהפלת שלטונו של שליט לוב לשעבר מועמר קדאפי ב-2011[5], אליה נגררה ארצות הברית, על ידי בריטניה וצרפת[6]. הדוגמא המובהקת ביותר, היא יוזמת הנורמליזציה עם ישראל, בעלת אפקט ההפתעה בעולם הערבי ובעולם בכלל[7].  (ראו להלן). מעבר לכך, עם פרוץ משברי בוסניה וקוסובו, היה האיחוד, לפדרציה הראשונה מחוץ לנאט"ו, שהצטרפה לאמריקאים.[8]

אא"ע נוטלת חלק במערך הסיוע ההומניטרי לאזורי משבר בעולם הערבי[9]. מוטיבציה זו באה לידי ביטוי גם בחרם על קטאר, במעורבותה הפוליטית במצרים[10], בלוב[11] ובעזה[12].

בחודש אוגוסט 2014, חברה אא"ע למצרים, וחילות האוויר של המדינות יצאו לשורת תקיפות נגד מליציות אסלאמיות בלוב. באותה שנה סייע צבא האמירויות, לצבא בחריין, בחיסול ההתקוממות האסלאמית, חיסול אכזרי, אבל כזה ששמר על יציבות מרשימה באזור. בנובמבר 2014, השתתף צבא האיחוד, בתקיפות נגד ארגון הפדרציה האסלאמית, ככוח הערבי המשמעותי בקואליציה שהוקמה בהובלת ארה"ב. מטוסי קרב מסוג מיראז' 2000, הפילו על אנשי הארגון, עשרות טונות של פצצות חכמות, לצד מטוסי F-16. שני הדגמים נחשבים למתקדמים מסוגם. לחיל האוויר של האמירויות, יש גם יכולת תדלוק אווירית וגם זו מופעלת במסגרת הקואליציה.

אא"ע לקחנ חלק בשנת 2014, בהתערבות האמריקנית בסוריה נגד משטרו של אסד[13], משום שאסד נתפס כעלווי, פרו אירני ומשתלב במגמה השיעית. באותה שנה, השתתפו כוחות האיחוד, בתקיפות אוויריות של תשתיות דאע"ש וארגונים שיעיים אחרים בסוריה ועיראק, במסגרת מבצע "נחישות טבועה" האמריקאי (Operation Inherent Resolve)[14]. בשנת 2015 תמכו אא"ע בהתערבות הרוסית, נגד המדינה האיסלמית, במלחמת האזרחים בסוריה[15].

במארס 2015 התערבה אא"ע בצורה ישירה במבצע הצבאי נגד הכוחות השיעים בתימן, במבצע 'סופת הנחישות'  בתעתיק: עמלית עאצפת אלחזם) , שהובילה ערב הסעודית (וחברו אליה איחוד האמירויות הערביות, כווית, בחריין, קטר, ירדן, מצרים, מרוקו וסודאן). מטרת המבצע היתה להדוף את המורדים החות'ים, שכבשו חלקים נרחבים מתימן ולסייע לנשיא המודח עבד רבו מנסור האדי להשתלט מחדש על המדינה[16].

מדיניות-החוץ של אא"ע, מתאפיינת בהתנגדות לפונדמנטליזם אסלאמי ובמאבק בארגוני טרור (סונים ושיעים). תפיסת עולם זו עומדת במרכז המחלוקת הפוליטית של אא”ע עם שכנותיה, איראן וקטר[17].

קטר

רקע:

בשנת 1995, לאחר שחמד בן ח'ליפה אאל ת'אני הדיח את אביו כדי להיות אמיר קטר, אא"ע נתנה מקלט לאמיר המודח ח'ליפה בן חמד אאל ת'אני, בתוך אבו דאבי. קטר האשימה את אא"ע, יחד עם ערב הסעודית ובחריין, שתמכו בהדחתו של האחרון, בקשירת קשר נגד האמיר החדש, אא"ע הכחיש את כל ההאשמות הללו[18]. בשנת 2008, נשיא אא"ע ביקר בדוחה, שם פגש את אמיר קטר. שני המנהיגים חתמו על הסכמים והציעו להקים קרן השקעות משותפת לשתי המדינות כאחת[19].

אא"ע, יחד עם ערב הסעודית ובחריין, הוציאו את שגריריהן מקטר, במרץ 2014, מכיוון שקטר לא מסכימה שלא להתערב בעניינים פנימיים של מדינות אלה[20]. הסיבה העיקרית למחלוקת, הייתה התמיכה של איחוד האמירויות, במשטר הפוליטי במצרים, בראשות עבד אל-פתאח סיסי ומצרים שהאשימה את קטר בתמיכה במפלגת האחים המוסלמים[21].

גורמי אסלאם קיצוני ותנועת “האחים המוסלמים”, נחשבים לאיום פוליטי על יציבות השלטון באא”ע ולאיום ביטחוני. אא”ע נחשבת לפדרציה הניצית ביותר ביחסהּ לתנועות האסלאם הפוליטי מבין מדינות המפרץ[22]. במאי 2017 הודיעה כאמור אא”ע, ביחד עם ערב הסעודית, בחריין ומצרים (שכונו בתקשורת: "הרביעייה הערבית"), על ניתוק הקשרים עם קטר בעקבות תמיכתה בגורמי טרור. ניתוק היחסים כלל החזרת שגרירים והטלת איסורים על סחר ונסיעות לקטר. הסכסוך עם קטר השכנה נסוב, בין היתר, סביב התנגדות אא”ע לקו שייצג ערוץ אל-ג’זירה הקטרי בעת סיקור 'האביב הערבי' ומבצע “עופרת יצוקה”. (הדבר מעיד על קיומם של אינטרסים משותפים עם ישראל ושל תפיסות עולם דומות). הקואליציה בהנהגת ערב הסעודית, ציינה את תמיכתה של קטר בטרור כסיבה העיקרית למעשיה, וקבעה כי קטר הפרה הסכם של מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ מ-2014[23].

המשבר ציין עליית מדרגה בהשוואה למשברים קודמים בין המדינות, והוא מטיל צל כבד על רעיון "האחדות המפרצית", שנזרע עוד לפני קבלת עצמאותן של חלק מהמדינות, ואשר היה הרעיון המסדר שהביא להקמת 'המועצה לשיתוף פעולה במפרץ'. הקושי העיקרי של אא"ע (ושל ערב הסעודית), בהכבדת ידה על קטר נובע בעיקר בשל עושרה ומשאביה הניכרים, עושרה  כיצואנית הגז הטבעי הרב אפשר לה למצוא תחליפים לסחורות ולשירותים שקיבלה משכנותיה, לבסס יכולת ייצור עצמית ראשונית ולגייס תמיכה מדינית לעמדותיה. בתגובה להטלת החרם, הפסיקה קטר את תמיכתה בקואליציה בהובלת ערב הסעודית הנלחמת בתימן, עזבה את ארגון המדינות המייצאות נפט (אופ״ק) ב־ 2019 ואף רמזה כי היא אינה מחויבת כבעבר לחברות במשפ״מ [24]. לאחר יותר משלוש שנים, ב-5 בינואר 2021, תם החרם שהטילו סעודיה, מצרים, אא”ע ובחריין על קטאר[25].

השותפות החשובות ביותר של הפדרציה, הן ארה"ב שמעניקה לה הגנה צבאית וסעודיה שהיא שותפה אסטרטגית באזור מבחינה מדינית-ביטחונית וכלכלית וכן עומאן שחולקת עמה גבול ואתגרים ביטחוניים כמו למשל הטרור האסלאמי מתימן. מאז 'האביב הערבי' החלה הפדרציה לאמץ גישה התקפית תוך אימוץ מודל הביטחון הישראלי. כלומר פדרציה קטנה בעלת הון אנושי המסוגלת באמצעים טכנולוגים מתקדמים לתת מענה בו זמנית לכל האיומים כלפיה.

אא”ע משקיעה מאמצים ומשאבים רבים בהרחבת קשריה הדיפלומטיים ובמיתוגה כמרכז עולמי חשוב. במסגרת זו פועלת הפדרציה, לארח מוסדות, כנסים, תחרויות ואירועים בינלאומיים בשטחה. פתיחת השערים להשתתפות ישראלית גורפת באירועים אלו, תכניס אותה למעגל הזדמנויות חשוב בזירה הדיפלומטית והכלכלית.

ערב הסעודית

יחסיה של אא"ע עם בעלת בריתה, ערב הסעודית, החלו קרירים מאד.

ערב הסעודית הייתה בין המדינות הערביות היחידות, שלא הכירו באא"ע, לאחר קבלת עצמאותה. הסיבה העיקרית לכך היו, סכסוכי גבול מתמשכים על כמה אזורים באא"ע,. כגון, אל בוריימי, שהיה בבעלות (דה פקטו) ממשלת עומאן.

הסכסוך הגבולי בין המדינות נפתר בשנת 1974,. לאחר מכן, היחסים בין המדינות השתפרו והיקף הסחר ביניהם החל להתפתח משנה לשנה. היחסים הדיפלומטיים בין המדינות כוננו בסוף שנת 1974. היחסים בין המדינות התחזקו אף יותר לאחר עלייתו של מוחמד בן סאלמן בערב הסעודית, שפיתח יחסים אישיים טובים עם מוחמד בן זאיד, שליט מדינת איחוד האמירויות הערביות. בשל קרבתם הגאוגרפית, המדינות מקיימות קשרים בתחומים רבים כגון התיירות, המסחר, הכלכלה, תרבות ועוד. אלפי סעודים חיים באא"ע.

איראן

היחסים בין שתי המדינות היסטוריים, וראשיתם מאות שנים לפני הקמת איחוד האמירויות המודרנית. עד ניתוק היחסים של מדינות חצי האי ערב עם איראן, המדינות קיימו יחסים דיפלומטיים מלאים, עם שגרירויות הדדיות, והיו בעלות קשרים כלכליים הדוקים.

לעסקים איראניים יש נוכחות גדולה באא"ע. כ-8,000 סוחרים וחברות מסחר איראנים רשומים באיחוד האמירויות, על פי מועצת העסקים האיראנית המקומית. הפרסים האתניים מהווים כ-10% מאוכלוסיית דובאי[26]. היצוא של איחוד האמירויות לאיראן גדול פי ארבעה מהיבוא מאיראן[27].

בעשורים האחרונים, היו חילוקי דעות, לגבי הריבונות בשלושה איים במפרץ הפרסי: אבו מוסא, טונב הגדול וטונב הקטן. האיים נמצאים בשליטה איראנית מאז נובמבר 1971, בעקבות יציאת הכוחות הבריטיים מהמפרץ הפרסי.[28]. אא"ע ואיראן טוענות כי הן מנסות למצוא פתרון לנושא זה על פי כללי המשפט הבינלאומי.

איראן מתחה ביקורת על איחוד האמירויות, על שבשנת 2009 אפשרה לצרפת לפתח את בסיס הקבע הראשון שלה במפרץ הפרסי ורואה באישור של אא"ע, להציב את הכוחות הצבאיים של המערב בשטחה כאיום על ביטחונה הלאומי[29].

באשר לתוכנית הגרעין האיראנית, אא"ע ואיראן מאמצות את עיקרון אי ההתערבות בעניינים הפנימיים אחת של השנייה. האמירויות הצהירו, כי הן מעדיפות לא להפריע לתוכנית הגרעין האיראנית, כל עוד איראן תמשיך לפתח אותה למטרות שלום בלבד. גם אא"ע וגם איראן קוראות לפירוק נשק להשמדה המונית מהמזרח התיכון.

למרות זאת, המפרץ הפרסי נמצא כיום בעיצומו של מרוץ חימוש מהגדולים שידע, שהמוטיבציה העיקרית מאחוריו היא המשך התקדמות תכנית הגרעין והטילים של איראן והאפשרות שמדינות המפרץ הערביות תעמודנה ב"קו האש", בכל קונפליקט עתידי עמה. למרות היקף ואיכות ההצטיידות, הצבאות נותרו קטנים ומוגבלים ביכולתם לתפעל ולתחזק מערכות נשק רבות ומתקדמות, והתוצאה היא היעדר יכולת עצמאית של מדינות המפרץ הערביות להציב משקל נגד צבאי לאיראן[30].

אא”ע, המאוימת על ידי ההגמוניות של איראן ונמצאת בסכסוך טריטוריאלי עמה, על שלושת האיים במפרץ הפרסי, הביעה התנגדותה למדיניותה לפיתוח נשק להשמדה המונית באזור[31]. כמו כן, מעורבותן של אא”ע ואיראן, בלחימה בתימן הציב את שתי המדינות משני צדי המתרס. על אף ניסיונות אא”ע, שלא לפתוח בעימות חזיתי מול איראן, היא נוקטת צעדים שונים, על מנת למחות על מדיניותה[32]. מהלכים אלו מבטאים את המתח העולה בין מדינות המפרץ, ומעידים על אינטריגות פוליטיות הקיימות מתחת ומעל לפני השטח[33]. יחד עם זאת, למרות שהקשר הדיפלומטי הרשמי בין שתי המדינות נותק ב-2016, בעקבות החרפת יחסי איראן-סעודיה, עדיין חיים איראנים רבים באיחוד (למשל, 10% מאוכלוסיית דובאי) ואיראן מהווה שוק משמעותי עבורו; המסחר בין שתי המדינות עומד על מיליארדי דולרים בשנה[34]. אא"ע מנהלת מדיניות מורכבת, של היערכות למאבק אסטרטגי עם איראן, תוך הידוק הקשרים עם ארצות הברית ועם ישראל ויחד עם זאת, לא "לשבור את הכלים".

בתחילת אוגוסט 2019, התפרסם באתר 'אל־ערבי אל־ג'דיד', שבסיסו בקטר, ועורכו הראשי הוא עזמי בשארה , מאמר עמדה  חיבר גוף ששמו "המרכז הערבי למחקרי מדיניות", ומציג את המפנה במדיניות אא"ע ביחס לאיראן, מאיבה לקרבה, ואת הסיבות שהובילו אליו. המאמר סוקר תהליך של חידוש קשרים בין שתי המדינות. כך, למשל, משלחת מטעם משמר החופים של האמירויות ביקרה אצל הגוף המקביל לה באיראן, כדי לחתום על מזכר שיבטיח את הידוק התיאום בין שתי המדינות, בתחומי ביטחון החופים ויסדיר את תנועת הדייגים בין שטחיהן. כעבור ימים אחדים, הודיע ארגון המשקיעים האיראנים באמירויות, ששליט דובאי הבטיח להקל על פעילותם של משקיעים ואנשי עסקים איראנים בפדרציה: להפשיר כמה חשבונות בנק של משקיעים, שהוקפאו בעבר, ולהנפיק אישורי פעילות חדשים. למפנה שזיהה במדיניות האמירויות מציע מחבר המאמר שלוש סיבות: סיבה אסטרטגית, סיבה כלכלית וסיבה צבאית.

מאז שנסוגה ארצות הברית, מהסכם הגרעין עם איראן במאי 2018, אז חודשו הסנקציות על ייצוא נפט מהפדרציה, וושינגטון מקיימת מדיניות אנטי־איראנית, שעם תומכיה הגדולים נמנות ישראל, סעודיה ואא"ע. אולם נראה, שהגיבוי שאא"ע קיוותה לקבל מארצות הברית, במאבק שהיא מנהלת באיראן, בושש לבוא. כך, כאשר מכליות נפט שלה, הותקפו במימי המפרץ הפרסי, בחודש מאי 2019, בפעולה שיוחסה לאיראן, ארצות הברית איימה להגיב, אבל לא פעלה. כך היה גם, כאשר איראן הפילה מטוס אמריקני ללא טייס, שיצא מבסיס צבא באמירויות, כאשר מכלית נפט בריטית נתפסה על ידי איראן, וכאשר החות'ים בתימן, המשמשים כזרוע של איראן, תקפו מתקני נפט במפרץ הפרסי – בכל המקרים הללו ארצות הברית איימה בתגובה, אבל לא פעלה כנגד איראן. ציוצו של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, שלפיו ארצות הברית אינה אמורה להגן על ייצוא הנפט דרך מיצרי הורמוז, חוסר נכונותן של מדינות אירופה להצטרף לכוח הצבאי שארצות הברית ניסתה להקים כדי להגן על חופש השיט במפרץ, ולהיטותו של ממשל טראמפ לפתוח במשא ומתן מול איראן, גם במחיר ויתורים. כל אלה גרמו לאמירויות להבין, לדעת המחבר, שארצות הברית איננה מתכוונת או מסוגלת להרחיב את מנופי הלחץ שלה על איראן מעבר למצור הכלכלי. הדבר גרם למדינת האמירויות לחשוש שהיא, ולא ארצות הברית, תספוג את התגובה האלימה של איראן על הלחץ הכלכלי הזה; על כן היא בוחרת אסטרטגית שלא להחריף עוד את המצב, ותחת זאת לנסות דווקא להתקרב לאיראן. מה גם, שהסנקציות הכלכליות על סחר עם איראן פגעו במקור הכנסה חשוב של אא"ע. סיבה נוספת היא צבאית. בשל המציאות הגאוגרפית, אם המתיחות עם איראן תביא להתפרצות של אלימות, זו תבוא לידי ביטוי על אדמת האמירויות, שכן מתקני הנפט שלה נגישים למדי מאיראן. היתקלויות צבאיות כאלה, עלולות להבריח מהאמירויות, חברות הפקת נפט ועובדים זרים, ובלעדיהם כלכלת האמירויות תיעדר אמצעי ייצור ותתמוטט. נראה שאא"ע מעוניינת להסתלק מהעימות: מעט לפני שמשא ומתן בין ארצות הברית לאיראן ישאיר אותה לקצור לבדה את פירות ההסלמה מול איראן[35].

בעקבות הסכמי נרמול היחסים עם ישראל, הכריזה טהרן, כי הסכמת איחוד האמירויות למהלך "מבישה" וכי הקשר עם ישראל עלול לערער את הקשרים הפוליטיים במפרץ הפרסי. לטלוויזיה הממלכתית האיראנית, מסרו גורמים בטהראן, כי יחסים דיפלומטיים בין ישראל לאיחוד, מעידים על "טיפשות מבחינה אסטרטגית" של שתי המדינות, שתחריף את המאבקים באזור[36].

טורקיה

טורקיה היא אחת משותפות הסחר הגדולות ביותר של אא"ע,  עם סחר גומלין של 9 מיליארד דולר (עלייה של 800% בשנים 2002-2009)[37]. שנה נוכחות טורקית גבוהה יחסית באיחוד האמירויות הערביות, כולל חברות בנייה אשר נתנו את חותמן על התפתחויות רבות באזור. בנוסף, ישנה קהילה של הטורקים באיחוד האמירויות הערביות. על פי שגרירות טורקיה, מספר החברות הטורקיות שהוקמו באיחוד האמירויות היא מעל 400, כ-75 מהן פועלות באזור אבו דאבי.

בשנים האחרונות, גם טורקיה הפכה לכוח מאיים עבור אא”ע. הרחבת השפעתה במזרח התיכון בכלל ובמפרץ בפרט העלתה את רמת העוינות בין השתיים[38].

בין שתי המדינות, יש  מחלוקת קשה בנושא תמיכה בארגונים מיליטנטיים אסלאמיים, המשפיעים באזור ובעולם כולו. ב'אביב הערבי' התגלעה מחלוקת בנושא מצרים, כאשר טורקיה תמכה ב'אחים המוסלמים' ובניסיון ההפיכה שלהם, ואילו אא"ע תומכת במשטרו של עבד אלפתאח אלסיסי, כתוצאה מכך, איחוד האמירויות הערביות, נחשבת למדינה העוינת ביותר את טורקיה, במועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ[39]. אא"ע זיהתה את טורקיה, שמכניסה לאמירויות תכנים של 'האחים המוסלמים', כדי להסיר את משטרי המלוכה[40].

אא"ע הביעה פעמים רבות רצון לצמצם פעילויות אסלאם קיצוני וג'יהאד מחשש שארגונים אלו יפגעו בסופו של דבר במשטרים הערביים עצמם. טורקיה לעומתם תומכת בפעולות 'האחים המוסלמים', ובמידה מסוימת בפעילות אל שבאב, אל קאעידה וארגונים דומים ככלי להפצת האסלאם בעולם כולו.

טורקיה האשימה את אא"ע בתמיכה בניסיון ההפיכה הצבאית בטורקיה שאירע בשנת 2016[41]. בעקבות  הסכם נרמול היחסים בין אא"ע לבין ישראל, הכריזה אנקרה כי כי זו בגידה בפלסטינים, הפלסטינים רשאים "להגיב בעוצמה" על ההסכם וכי "ההיסטוריה לא תסלח לאיחוד האמירויות על העסקה" ואף שקלה להחזיר את שגרירה מאבו דאבי[42].

ישראל

אא"ע, כחברה בליגה הערבית, מאז הקמת הפדרציה, נקטה עמדה עוינת לישראל ונמנעה מכל קשר עמה, עד להסכמי אוסלו של תחילת שנות ה-90. גם לאחר חתימת הסכמים אלו, נמנעה אא"ע מיחסים גלויים עם ישראל בניגוד לשכנותיה, עומאן וקטר, אבל סחר עקיף בין הצדדים ויחסים ביטחוניים, התקיימו מתחת לרדאר.

יחסי ישראל ואא”ע הושפעו  מצירי הכוחות הפוליטיים, עליהן נמנות המדינות. בזירה הבינלאומית, אא”ע וישראל נחשבות למדינות פרו-אמריקאיות. אא”ע מקיימת קשרים הדוקים עם ארה”ב, שנשענים על ברית אסטרטגית הכוללת אינטרסים דיפלומטיים, ביטחוניים וכלכליים משותפים[43]. אולם, בזירה האזורית, ישראל ואא”ע נמצאו לעיתים קרובות משני עברי המתרס. מאז הקמתה, אא”ע יישרה קו עם החלטות הליגה הערבית וה- GCC  [44] בנוגע לישראל. במסגרת הליגה הערבית, סירבה אא”ע להכיר בלגיטימיות של מדינת ישראל[45], ובאופן רשמי, אסרה על כניסת ישראלים לשטחה, בהתאם להחלטת החרם הכללי של הליגה[46]. עם זאת, השתייכותה למסגרת ה- GCC, מיתנה במידת מה גישה ניצית זו, שכן מדינות המפרץ מחשיבות את ישראל, כשחקן אזורי שיש להתייחס אליו[47].

התנגדותה של אא”ע למדיניות ולפעולות ישראל בשטחים שמעבר לקו הירוק היא מוטיב מרכזי ביחסה כלפי ישראל, אשר דחה עד כה כל סיכוי לקיום קשרים דיפלומטיים רשמיים וישירים בין המדינות. ואמנם, בניגוד לקטר או עומאן השכנות, באא”ע מעולם לא נפתחה נציגות קונסולרית רשמית של משרד החוץ הישראלי[48].

גישתה של אא”ע כלפי מדינת ישראל ואזרחיה, התאפיינה לאורך זמן,  בחוסר אחידות, שהתבטאה בכמות משתנה של שיתופי הפעולה על פני מגזרים ותקופות. דוגמא לשינוי מהותי בהתנהלותה היא התקופה שלאחר ההתנקשות בבכיר חמאס, מחמוד אל-מבחוח, במלון בדובאי[49]. בינואר 20,10 הידרדרו היחסים בין המדינות כאשר מפקד משטרת דובאי, הפנה אצבע מאשימה כלפי 'המוסד' הישראלי בחיסול זה. ישראל לא אישרה ולא הכחישה את מעורבותה, אולם התבטאויות שונות של גורמים ישראלים שונים רמזו על כך[50]. בעקבות האירוע, החלה אא”ע, לנקוט שורה של צעדים, על מנת להצר את הקשרים הרשמיים והלא-רשמיים, הקיימים בין המדינות ולמנוע כניסת ישראלים למדינה. עם הזמן, מדיניות זו החלה להתמוסס והאיסורים מסוג זה הוסרו כמעט לגמרי[51].

לצד הגינויים הרבים, שהשמיעה אא”ע כנגד מדיניות ישראל בסוגיה הפלסטינית, תמכה המדינה לאורך ההיסטוריה ביוזמות שלום שונות ומרבה להזכיר את תמיכתה ביוזמת השלום הערבית-סעודית משנת 2002 . מדינות המפרץ, ואא”ע ביניהן,רואות בפתרון הסכסוך מקור ליציבות אזורית ולדחיקת גורמים קיצוניים משטחן. התפיסה הכללית של אא”ע, בנוגע לסכסוך, דוגלת בפתרון שתי המדינות, אף עוד בטרם מדיניות זו אומצה רשמית על ידי הרשות הפלסטינית[52].

בנובמבר 2015, הודיע משרד החוץ הישראלי על פתיחת נציגות ישראלית רשמית ראשונה בעיר אבו דאבי, אם כי ממשלת אא”ע מצדה, הצניעה את המהלך והמעיטה בחשיבותו.

ב-28 בינואר 2020, הוצגה תכנית השלום של נשיא ארצות הברית  דונאלד טראמפ. מספר מדינות ערביות כמו ערב הסעודית, אא"ע ומרוקו, בירכו על תכנית השלום, שנחשבת לפרו-ישראלית.

ב-12 ביוני 2020 פורסם בעיתון 'ידיעות אחרונות', מאמר בו צוטט יוסף אל-עותייבה, שגריר אא"ע בארצות הברית (המשמש גם כשר המדינה של האמירויות). הוא כתב שם: "היינו רוצים להאמין שישראל היא הזדמנות, לא אויב. פוטנציאל ענק לקשרים חמים יותר" והוסיף כי קיים פוטנציאל ענק לקשרים חמים יותר בין ישראל לאא"ע. באותה הזדמנות, הזהיר מפני תכנית הסיפוח של ממשלת ישראל: "בהיותה פעולה חד-צדדית ומחושבת, הכרזה על סיפוח מהווה השתלטות לא חוקית על אדמה פלסטינית. היא מתריסה נגד הקונצנזוס הערבי – ולמעשה גם הבינלאומי – בנוגע לזכות הפלסטינית להגדרה עצמית. היא תצית אלימות ותעורר את הקיצונים. היא תשלח גלי הדף ברחבי האזור. והיא בעיקר תשפיע על ירדן, אותה ירדן שמהיציבות שלה – שלעיתים מתקבלת כדבר מובן מאליו – מרוויח האזור כולו ומרוויחה ישראל במיוחד"[53].

באוגוסט 2020, הצהירה אא"ע על כוונתה לקיים נורמליזציה מלאה עם ישראל ובכך שברה את תקרת הזכוכית המסורתית של מדינות בעולם הערבי, שסירבו לקיים יחסים פומביים מלאים עם ישראל, ללא התקדמות משמעותית במשא ומתן עם הפלסטינים.

.ב-13 באוגוסט 2020 הודיעו ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ונשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, כי הוסכם על הסכם אא”ע-ישראל לקראת נורמליזציה וכינון יחסים דיפלומטיים בין המדינות, כחלק מ'הסכמי אברהם'.

בהצגת ההסכם, אמר ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, כי "ההסכם כולל חילופי שגרירים, הקמת שגרירויות, השקעות שיועילו מאד למדינת ישראל, קשרי מסחר, תעופה, תיירות, כולל טיסות ישירות בין תל אביב לאבו דאבי" וכי "איחוד האמירויות תשקיע בישראל השקעה מאד משמעותית בפיתוח החיסון לנגיף הקורונה".

נתניהו אמר, כי "אין שינוי בתוכנית להחיל את הריבונות שלנו ביהודה ושומרון בתיאום עם ארצות הברית", אולם נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, אמר, כי אפשרות לסיפוח ישראלי בגדה המערבית "ירדה מהשולחן כרגע" וכי ישראל החליטה "לא לספח שטחים בגדה המערבית. זה יותר מלהוריד את האופציה מהשולחן – הם הסכימו שלא לעשות זאת".

כבר ב-17 בינוי 2020, הודיע יורש העצר של אא"ע, כי יפעל לסיכול הסיפוח. בן-זאיד כתב אתמול בחשבון הטוויטר שלו כי שוחח עם עבדאללה [מלך ירדן]. לדבריו, הוא הביע בפניו סולידריות והבטיח כי אא"ע "תתנגד קטגורית לסיפוח הבלתי חוקי של שטחים פלסטיניים בידי ישראל". עוד אמר, כי איחוד האמירויות "פועלת יחד עם אחינו הערבים והקהילה הבינלאומית נגד המהלך הבלתי חוקי הזה"[54].

ישראל, שלא התרשמה מהאיום והאזהרות הירדניות, לפיהן סיפוח עלול לחבל בהסכם השלום עמה[55], החליטה לוותר דווקא לאא"ע, שגם בלי הסכם עמה, איננה מהווה איום ביטחוני עליה.

סביר להניח, כי הבחירות בישראל, שכבר אז עמדו בפתח, ולמרות הכחשתו התקיפה של נתניהו, תרמו תרומה מהותית לוויתורו של ראש הממשלה. נתניהו יוכל אמנם לטעון, בצדק, שההסכם החדש אינו מבטל את תכניות הסיפוח. אבל אם ירצה לכבד את ההסכם עם האמירויות, הוא לא יוכל עוד להעלות את נושא הסיפוח, במנותק מהמשא והמתן עם הפלסטינים. כך יצרה איחוד האמירויות את הקשר בין תכנית טראמפ, לבין מו"מ בין ישראל לפלסטינים ומניעת הסיפוח החד־צדדי. [56].

ב-15 בספטמבר 2020, נחתם בטקס חגיגי בבית הלבן, הסכם לנרמול יחסים מלא בין ישראל לאא"ע, אשר הוגדר כהסכם שלום. ההסכם נחתם בתוקף באוקטובר 2020 – לאחר קבלת אישור מצד הכנסת בישראל ומצד הפרלמנט באא"ע[57]. ההסכם הוא חלק מ"הסכמי אברהם", לנרמול היחסים שבין ישראל למספר מדינות ערביות – ביניהן בחריין הסמוכה – שנוצרו בתיווך ארצות הברית. את השם להסכמים, העניק הנשיא טראמפ, על שמו של אברהם המקראי, הדמות המקשרת בין הדתות האברהמיות[58].

כותרת ההסכם בין ישראל לאא"ע – Treaty of Peace, Diplomatic Relations and Full Normalization – מעידה על שאיפת השותפים לו, לראותו כמהלך היסטורי, מעבר להקשר הנוכחי.

החזון הוא של נורמליזציה מלאה ביחסים, וזאת בניגוד ליחסים בין ישראל לבין חלוצות הסכמי השלום באזור – ירדן ומצרים. ואכן, ההסכם כולל סעיפים הנוגעים לשיתופי פעולה בתחומים אזרחיים מגוונים, ביניהם בריאות, חקלאות, תיירות, אנרגיה, איכות הסביבה, חדשנות. קשת תחומים זו מיועדת לבסס יחסים שיאפשרו יחסים חמים בין עמים, ובד בבד להתגבר על משברים פוליטיים העלולים להיווצר, בעיקר סביב ניהול הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

בהסכם לא נכללו סוגיות שבמחלוקת – פתרון שתי מדינות לבעיה הפלסטינית; השעיית הסיפוח/החלת הריבונות הישראלית בשטחים ביהודה ושומרון (על פי הדלפות למשך ארבע שנים); הסכמים בין ארצות הברית לאיחוד האמירויות, לאספקת מערכות נשק התקפיות מתקדמות . יתכן שנושאים אלה מקבלים מענה במכתבי צד חסויים, כמקובל בהסכמים מדיניים, כדי לעקוף רגישויות פוליטיות. בנוסף, אין בהסכם התייחסות ספציפית לאתגר שאיראן מציבה במרחב[59]. הצדדים בחרו לכנות את ההסכמים לנרמול היחסים כ"הסכמי שלום", למרות שקודם לא היה מצב מלחמה ביניהם (כך כתוב גם בפתיח להסכם[60].

"אני רוצה לברך את כל האנשים שמאחוריי, קרה דבר מדהים – משהו שאי אפשר היה להשיג ב-25 שנים", אמר טראמפ בהתייחסות ראשונה להישג בהצהרה בבית הלבן. […] "אחרי 49 שנים, המדינות ינרמלו את היחסים, יחליפו שגרירויות וישתפו פעולה בתחומי התיירות, החינוך והביטחון". "מדובר ברגע היסטורי", הדגיש טראמפ, "לא היה אחד כזה מאז ההסכם בין ישראל לירדן. זה שלב חשוב בדרך לבניית מזרח תיכון בטוח יותר. אחרי שדאע"ש הובסו, אני מצפה שמדינות אחרות ילכו בעקבות איחוד האמירויות. כמי שמכיר את מוחמד, זה לא מפתיע. אנחנו מדברים על זה עם אומות אחרות ועם אנשים שרוצים שלום במזרח התיכון. אנחנו נראה עוד, וזה הראשון מזה 25 שנה"[61].

הסיבות העיקריות לחתימה על הסכם השלום, מנקודת מבטן של אא"ע ובחריין, הם שיתוף הפעולה האזורי, החשש מפני התחזקות איראן, וההבנה של מדינות המפרץ כי ישראל, החוששת מאיראן, תתמוך בהם; דבר שאינו בטוח לגבי ארצות הברית שיכולה לתת יחס אוהד לאיראן[62].

בהיבט האסטרטגי, שתי נסיכויות המפרץ מוטרדות מהתחזקות שני צירים מתחרים להם במזרח התיכון:

האחד, הציר האיראני-שיעי, שאינו חושש לאתגרן כלכלית וביטחונית במפרץ הערבי/פרסי, אתגר הגובר עקב הסרת אמברגו הנשק מעל איראן והן עקב ההתקרבות שחלה לאחרונה בין איראן לסין.

השני, ציר טורקיה-קטאר, הפועל לבסס השפעה מהמפרץ הערבי לצפון עיראק, דרך צפון סוריה, האגן המזרחי של הים התיכון בואך לוב (שם כוחות איחוד האמירויות וטורקיה נמצאים על סף עימות צבאי). מול שני הצירים הרדיקאליים הללו ולאור מגמת הפחתת הנוכחות הצבאית האמריקאית במזרח התיכון, איחוד האמירויות שואפת לכונן ציר מאזן של מדינות סוניות פרגמטיות ואחראיות, החותרות ליציבות אזורית, שיכלול גם את ישראל. חיזוק הקשר עם ישראל, מרחיב את טווח ההזדמנויות וההשפעה של איחוד האמירויות, שהנהגתה סוברת שעליה לבסס את מעמדה האזורי, גם בהפעלת צבא הרחק מהבית ולשמש כמתווכת בסכסוכים אזוריים[63].

כינון היחסים עם ישראל, מאפשר לאא"ע דריסת רגל בסכסוך הישראלי-פלסטיני, הזדמנות להרחיק את קטאר מרצועת עזה, כמו גם את טורקיה מהר הבית, ובתוך כך גם לעקוף את ערב הסעודית, שמעמדה האזורי והבינלאומי נחלש בשנתיים האחרונות.

סיבה נוספת לחתימה על ההסכם, מנקודת מבטה של אא"ע, היא בשל הצורך להתקרב לארצות הברית ולקבל ממנה תמורות ועקב השאיפה לשפר את דימויה הבינלאומי. מדינות רבות סבורות כי דרך ישראל, בעלת בריתה הקרובה של ארצות הברית, האמריקאים ייטיבו עימם ויעניקו להם הטבות שחשקו בהם לאורך השנים. בין היתר; מכירת נשק מתקדם לאמירויות[64].

לאור התקרבות מועד הבחירות בארצות הברית, שהתקיימו בנובמבר 2020, גם לאא"ע ויתכן גם לבחריין היה אינטרס לממש הישגים אסטרטגיים מול ממשל טראמפ, בפרט חוזים לאספקת נשק מתקדם והסכמים כלכליים, שלא יהיו בהכרח בני-השגה אם הממשל הבא בארצות הברית יהיה דמוקרטי.

האינטרס הבולט של ישראל בהידוק הקשר עם אא”ע נובע משאיפתה לחזק את הלגיטימציה שלה במזרח התיכון. הסביבה העוינת שבה מצויה ישראל מחדדת את חשיבותן של בנות ברית פוטנציאליות, ואא”ע מסתמנת כמדינה שיכולה לקדם זאת, בתנאים מתאימים. הסכם זה הוא עוד שלב בפריצת הבידוד המדיני והוכחה לקריסתה של היזמה הסעודית, שהתנתה את נרמול היחסים בין ישראל לעולם הערבי והמוסלמי, בפתרון הבעיה הפלסטינית. מה גם, המדינות החתומות על ההסכמים יוכלו ליהנות מיצוא ישראלי הכולל טכנולוגיות מים, חקלאות וסייבר וגם תיירות.

סיבה נוספת לכריתת ההסכמים היו הבחירות לנשיאות בארצות הברית ורצונו של הנשיא דונלד טראמפ להגיע להישגים מדיניים בעייני הציבור האמריקאי והתקשורת (העוינת אותו לרוב), בטרם הגיעו של יום הבוחר [65]., מעבר לאינטרס בהישג מדיני בולט, לקראת הבחירות לנשיאות, היה לממשל טראמפ עניין, בהנחלת תפיסה אסטרטגית, של ארגון מחדש של מאזן הכוחות במזרח התיכון. הממשל חותר לכונן קואליציה אזורית של מדינות ערב הסוניות הפרגמטיות, המקורבות לארצות הברית, שתכליתה לבלום את שאיפותיה של איראן וגם את התבססות השפעתן באזור של סין ורוסיה.

כצפוי, גינתה אירן את ההסכם. ברשתות החברתיות בפרסית, נמתחה ביקורת רבה על ההסכם: מפקד משמרות המהפכה לשעבר, מוחסן רזאי, כתב בטוויטר, כי האיחוד הפך עצמו בעשור החולף ל"גן עדן לישראל" והוסיף "הלוחמים הקנאים אינם בוגדים בפלסטין, רק הדקירות מאחור". חוסיין אמיר עבדול חיאן, לשעבר סגן שר החוץ האיראני וכיום יועץ ליו"ר הפרלמנט, צייץ: "הגישה החדשה של איחוד האמירויות לנרמול קשרים עם ישראל פלילית ומשרתת את פשעי הציונים"[66].

הצגת מתווה חדש לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני, נועד לקדם את הקואליציה האזורית, תוך שחרור מדינות ערב ממחויבויות מסורתיות לעניין הפלסטיני, שעד כה הוכחו כחסרות תועלת, ולשלול מהפלסטינים את כוח הווטו על נרמול היחסים בין ישראל למדינות ערב[67].

ההשקעה של אא"ע (וייתר מדינות המפרץ, למעט קטר), במערכת הפלסטינית, מוגבלת, והיחסים בין הצדדים מתאפיינים במתחים פוליטיים שהעמיקו באחרונה בעקבות נרמול היחסים עם ישראל. אא”ע (כמו ערב הסעודית) מצדדת (במידה מסוימת מתוך אילוץ), בתכנית טראמפ, כמתווה מרכזי להסדרה אזורית בכלל ובמערכת הפלסטינית בפרט; מפגינה עוינות עמוקה כלפי חמאס, נציגת תנועת "האחים המוסלמים" ,הנתפסת על-ידיה כאויב, ובעלת ברית של איראן וחשה עלבון עז נוכח הביקורת הפלסטינית עליהן בעקבות קידום תהליך הנורמליזציה[68].

הקשר בין אא”ע לפלסטינים, ובפרט הרשות הפלסטינית, מתוח במיוחד. זאת, בין היתר, על רקע החסות שמעניק מוחמד בן זאיד למוחמד דחלאן, יריבו המושבע של אבו מאזן, ובשל כעסו העמוק ורב השנים של הכתר באבו ד'אבי, על היעלמות כספי סיוע שהוענקו על ידי אא”ע, והגעתו לכיסיהם של בכירים בממשל הפלסטיני. ליתר מדינות המפרץ – בחריין ועומאן (המצדדות בנורמליזציה) וכווית (המתנגדת לו) – השפעה מוגבלת יותר על הזירה הפלסטינית, והן ממוקדות בהענקת סיוע כלכלי, חלקו לטובת תפקוד שוטף של הממשל ברמאללה וחלקו כסיוע הומניטרי לתושבי רצועת עזה.

הצד הפלסטיני הוא זה שנפגע ביותר ממגמת הנורמליזציה בין ישראל למדינות המפרץ. הנהגתם לא הצליחה להעביר בליגה הערבית הודעת גינוי ל"הסכם אברהם", ואף לא לעורר את הציבור הפלסטיני בגדה המערבית וברצועת עזה למחאה עממית. ההתפתחות החיובית בין ישראל למדינות במפרץ מדגישה את המשבר האסטרטגי שבו שרויה הרשות הפלסטינית, המוחלשת והמושפלת, וגם ניתן לפרשה כעדות לכישלון דרכו המדינית של נשיא הרשות מחמוד עבאס[69].

בכירי הרשות הפלסטינית גינו את ההסכם, שנעשה בתמורה לדחיית סיפוח שטחים בגדה המערבית. "מדובר בצעד תוקפני שמחסל את יוזמת השלום הערבית, ובבגידה בעם הפלסטיני", אמר נביל אבו רודיינה, דוברו של נשיא הרשות מחמוד עבאס, בתום כינוס חירום להנהגה הפלסטינית שכינס הנשיא בעקבות המהלך. מזכ"ל הוועד המרכזי של פתח, ג'יבריל רג'וב, אמר קודם לכן כי "העם הפלסטיני מאוחד נגד ההצהרה הזו, שהיא פגיעה בנשמה של כל פלסטיני ושל כל ערבי ומוסלמי". חברת הוועד הפועל של אש"ף, חנאן עשראווי, אמרה כי "איחוד האמירויות לא עושה לנו טובה ואנחנו לא קלף מיקוח".  דובר חמאס, פאוזי ברהום, אמר כי ההסכם הוא "פרס בחינם לכיבוש ולפשעים נגד העם הפלסטיני". ואף הוא הכריז כי זו "סכין בגב הפלסטינים" מצד האיחוד[70].

יחסי ישראל ואא”ע מושפעים מצירי הכוחות הפוליטיים עליהן נמנות המדינות. בזירה הבינלאומית, אא”ע וישראל נחשבות למדינות פרו-אמריקאיות. אא”ע מקיימת קשרים הדוקים עם ארה”ב, שנשענים על ברית אסטרטגית הכוללת אינטרסים דיפלומטיים, ביטחוניים וכלכליים משותפים[71]. האינטרס הבולט של ישראל בהידוק הקשר עם אא”ע נובע משאיפתה לחזק את הלגיטימציה שלה במזרח התיכון. הסביבה העוינת שבה מצויה ישראל, מחדדת את חשיבותן של בנות ברית פוטנציאליות, ואא”ע מסתמנת כפדרציה שיכולה לקדם זאת, בתנאים מתאימים. עניינה של אא”ע בקידום מהלך זה משתלב עם שאיפתה לחזק את מעמדה ואת תפקידה האזורי. אא”ע נחשבת לפדרציה ערבית-מוסלמית מתונה ועל כן הקשרים שלה עם ישראל יכולים להתאפיין בגישה פרגמטית יותר מאשר אידיאולוגית. כמו כן, אא”ע נהנית מיציבות פוליטית, כלכלית וחברתית גבוהה[72], שהיא יוצאת דופן במזרח התיכון ומאפשרת לה להניע תהליכים ארוכי טווח[73]. יציבות פוליטית מהווה שיקול חשוב בקידום תהליכי שלום ונורמליזציה ולכן יש לישראל אינטרס מובהק לחזק את קשריה עם מדינות מסוג זה[74].

הערות

[1] מורן זגה, " ישראל ואיחוד האמירויות הערביות: הזדמנויות בהמתנה", בתוך: (עורכים) יחסי ישראל עם מדינות ערב: הפוטנציאל הלא-ממומש, מיתווים, המכון הישראלי למדיניות חוץ אזורית, עמ' 58

[2] The Cabinet of the United Arab Emirates, UAE’s Constitution

[3] יוסי מן,  משרד התיירות, "איחוד האמירויות , עשה ואל תעשה", משרד התיירות, י"א חשון תשפ"א | 29 אוקטובר         2020(להלן: עשה ואל תעשה)..

[4] מורן זגה, ישראל ואיחוד האמירויות הערביות, עמ' 59

[5] UN report: UAE Violates Libya Arms Embargo,” Al-Jazeera, 14 June 2017.

[6] יצחק בן חורין, " הפלת קדאפי. הניצחון השקט של ברק אובמה", YNET, 25-08-11

[7] מורן זגה, ישראל ואיחוד האמירויות הערביות, עמ' 60

[8] ניצן סדן, איראן היא רק תירוץ: מה יעשו האמירויות עם F35, ? באתר כלכליסט, 29 באוגוסט 2020

[9] “Foreign Aid Strategy 2017-2021,” United Arab Emirates Government, 26 April 2018.

[10] “Ahmed Shafiq: Egyptian ex-PM Withdraws from Election,” BBC News, 7 January 2018.

[11] UN report: UAE Violates Libya Arms Embargo,” Al-Jazeera, 14 June 2017.

[12] Adnan Abu Amer, “Dahlan Muscles his Way into Gaza with UAE Money,” Al-Monitor, 7 August 2017

[13] U.S. airstrikes hit ISIS inside Syria for first time (https://edition.cnn.com/2014/09/22/world/meast/u-s-airstrikes-isis-syria/)

[14] Paul D. Shinkman, "Obama: 'Global War on Terror' Is Over

[15] "UAE Says Ready To Commit Troops To Fight Syria Jihadists".

[16] שכנותיה של תימן ומדינות האזור חששו מהאפשרות שהמורדים השיעים, הנתמכים בידי איראן, יצליחו לכבוש לחלוטין את המדינה לנוכח התקדמותם לעבר העיר הדרומית עדן, שם הקים הנשיא המודח ממשלה יריבה. המתקפה זכתה לתמיכה מצד ארצות הברית, הממלכה המאוחדת, צרפת וטורקיה ושל הליגה הערבית. מנגד, סין, רוסיה, איראן, עיראק, סוריה וחזבאללה קראו לעצירת המבצע.

[17] William Rugh, “The Foreign Policy of the United Arab Emirates,” Middle East Journal 50 (1), 1996, pp. 57-70.

[18] Qatar’s history of turbulent relations with UAE"

[19]  "UAE and Qatar enhance relations"

[20] Saudi Arabia, UAE, Bahrain withdraw envoys from Qatar

[21] "GCC's 2014 Crisis: Causes, Issues and Solutions

[22] יואל גוז'נסקי, "מדינות המפרץ, ישראל וחמאס," בתוך משבר רצועת עזה: מענה לאתגר, תל אביב: המכון למחקרי ביטחון לאומי, 2018

[23]  Doha’s Actions May Destabilize the Region: Saudi Minister, ניוזוויק, 14-6-17

[24] יואל גוג'נסקי, היחסים בין מדינות המפרץ ועתיד "המועצה לשיתוף-פעולה במפרץ", המכון למחקרי ביטחון לאומי, אוקטובר 2020

[25]  "דטאנט" במפרץ: אחרי שלוש שנות סכסוך, נחתם הסכם לסיום החרם הערבי על קטאר, אתר האינטרנט של הארץ

[26]  Editorial, Reuters. "MIDEAST MONEY-Sanctions sap Dubai's role as Iran trade hub

[27] https://www.turquoisepartners.com/media/1126/iim-jan12.pdf

[28]  United Arab Emirates – Foreign Relations, countrystudies.us

[29] " צרפת תקים בסיס צבאי באיחוד האמירויות", YNET 15 באוגוסט 2008

[30] מדינות המפרץ בסביבה אסטרטגית משתנה

[31] Taimur Khan, “UAE is Committed to Keeping Middle East Free of Nuclear Weapons,” The National, 12 October 2013.

[32] דוגמא לכך היא גזר הדין שניתן בשנת 2017 בבית המשפט הפדרלי של אא”ע לאיש עסקים איראני שהיה מעורב בתכנית הגרעין, ונדון ל 10- שנות מאסר: Rasha Moran, “Abu Dhabi Federal Appeal Court Convicts Iranian Businessman for Supporting Iran’s Nuclear Programme,” Emirates News Agency, 26 April 2017

[33] מורן זגה, "איחוד מפולג: מדינות המפרץ ושורשי המשבר סביב קטר, המזרח הקרוב: מגזין המזרח התיכון של ישראל, 11 ביוני 2017 .

[34] ניצן סדן, איראן היא רק תירוץ: מה יעשו האמירויות עם F35, ? באתר כלכליסט, 29 באוגוסט 2020

[35] איתי מלאך, איחוד האמירויות מחזרת אחרי איראן, 05.12.2019הפורום לחשיבה אזוירת

[36] אי-פי, טורקיה בוחנת את סגירת השגרירות באבו דאבי בעקבות ההסכם בין ישראל לאמירויות, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2020

[37] "Turkey, UAE to improve economic relations – Turkey Financial News

[38] מורן זגה, ישראל ואיחוד האמירויות, עמ' 59

[39]  "ANALYSIS: Gulen becomes enemy of Gulf states, but Turkey-UAE rift endures

[40] תודה לפרופ' עזי רבי על הערתו

[41] "UAE allegedly funneled $3B to topple Erdoğan, Turkish government".

[42] אי-פי, טורקיה בוחנת את סגירת השגרירות באבו דאבי בעקבות ההסכם בין ישראל לאמירויות, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2020

[43] Kenneth Katzman, “The United Arab Emirates (UAE): Issues for U.S. Policy,” Congressional Research Service, 22

June 2018.

[44] המועצה לשיתוף פעולה של מדינות המפרץ הערביות – GCC – Gulf Cooperation Council

[45] חוק פדרלי מס' 15/1972 של איחוד האמירויות הערביות עסק בחרם על ישראל, 3 בספטמבר 1972 .

[46] Dubai Online, Dubai Visas and Immigration.

[47] מורן זגה, " ישראל ואיחוד האמירויות הערביות: הזדמנויות בהמתנה", בתוך: ד”ר רועי קיבריק, ד”ר נמרוד גורן, מירב כהנא-דגן  (עורכים), יחסי ישראל עם מדינות ערב: הפוטנציאל הלא-ממומש , מיתווים, המכון הישראלי למדיניות חוץ אזורית, אוקטובר 2020, עמ' 58-62 מורן זגה, ישראל ואיחוד האמירויות

[48] מורן זגה, " ישראל ואיחוד האמירויות הערביות: הזדמנויות בהמתנה", בתוך: ד”ר רועי קיבריק, ד”ר נמרוד גורן, מירב כהנא-דגן  (עורכים), יחסי ישראל עם מדינות ערב: הפוטנציאל הלא-ממומש , מיתווים, המכון הישראלי למדיניות חוץ אזורית, אוקטובר 2020, עמ' 58-62 מורן זגה, ישראל ואיחוד האמירויות

[49] אבי יששכרוף, "חיסול מחמוד אל-מבחוח | חיסול בעשרים ושתיים דקות," הארץ, 19 בפברואר 2010 .

[50] שמעון איפרגן, מישקה בן דוד: "חיסול מבחוח היה הצלחה"," מאקו – דוקו קשת, 11 בנובמבר 2015

[51] Embassy of the U nited Arab Emirates Washington DC, FAQs: Passports and Visas; UK Government, Foreign travel    advice: United Arab Emirates

[52] Uzi Rabi and Chelsi Mueller, “The Gulf Arab States and Israel since 1967: From ‘No Negotiation’ to Tacit Cooperation,” British Journal of Middle East Studies 44(4), 2017, pp. 576-592.

[53] יוסף אל-עותייבה, סיפוח או נורמליזציה | בכיר באיחוד האמירויות במאמר מיוחד ל"ידיעות אחרונות", באתר ynet, 12 ביוני 2020

[54] ג'קי חורי, " שר החוץ של ירדן נועד עם עבאס ברמאללה: "אם ישראל תבחר בסיפוח היא תישא בהשלכות"", אתר האינטרנט של הארץ, 18-06-2020

[55] שר החוץ של ירדן, איימן א-ספדי כינה את תוכנית הסיפוח "מהלך הרסני, חסר תקדים, שיהרוג את פתרון שתי המדינות ויחסל את כל עקרונות התהליך המדיני (שם).

[56] צבי בראל, " פרשנות | ההסכם עם איחוד האמירויות מנסח משוואה חדשה ביחסים עם מדינות ערב", אתר האינטרנ של הארץ, 14-08-2020

[57] גדעון אלון, ‏ה"סכם השלום עם האמירויות אושר בכנסת", באתר ישראל היום, 15 באוקטובר 2020

[58] אלן בייקר " ניתוח משפטי: “הסכמי אברהם” – הסכמי שלום או הסכמי נירמול יחסים?", המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה "

[59] INSS, מאחורי הקלעים של "הסכם אברהם": תובנות מקבינט המכון למחקרי ביטחון לאומי, 21 בספטמבר 2020

[60] אלן בייקר " ניתוח משפטי: “הסכמי אברהם” – הסכמי שלום או הסכמי נירמול יחסים?", המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה "

[61] " היסטוריה: ישראל ואיחוד האמירויות הערביות יכוננו יחסים מלאים" חדשות N12, 13-08-2020:

https://www.mako.co.il/news-politics/2020_q3/Article-f9e153ee648e371026.htm

[62]  עם שלטון סוני ורוב שיעי, בחריין רואה באיראן איום קיומי, וואלה!News, ‏11 בספטמבר 2020

צבי יחזקאלי: "מדינות המפרץ חוששות מאיראן ומחפשות הגנה ישראלית", מעריב, ‏13 בספטמבר 2020

[63] INSS, מאחורי הקלעים של "הסכם אברהם": תובנות מקבינט המכון למחקרי ביטחון לאומי, 21 בספטמבר 2020

[64] בעקבות ההסכם: איחוד האמירויות תקבל מטוסי F-35 ומל"טים מארה"ב, ynet, ‏18 באוגוסט 2020

[65]  טראמפ ליהודי ארה"ב: "אוהב את המדינה שלכם", באתר ישראל היום, 16 בספטמבר 2020

מחויך וגאה, נתניהו זכה למתנה מהחבר טראמפ בזמן הגרוע ביותר, וואלה!News, ‏16 בספטמבר 2020

[66] אי-פי, טורקיה בוחנת את סגירת השגרירות באבו דאבי בעקבות ההסכם בין ישראל לאמירויות, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2020

[67] INSS, מאחורי הקלעים של "הסכם אברהם": תובנות מקבינט המכון למחקרי ביטחון לאומי, 21 בספטמבר 2020

[68] מיכאל מילשטיין , "כיצד ניתן למנף את הידוק היחסים בין ישראל למדינות המפרץ לצורך העמקת השפעתן על המערכת הפלסטינית", המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPC), 16 באוקטובר 2020

[69] , מאחורי הקלעים של "הסכם אברהם": תובנות מקבינט המכון למחקרי ביטחון לאומי, 21 בספטמבר 2020

[70]  אי-פי, טורקיה בוחנת את סגירת השגרירות באבו דאבי בעקבות ההסכם בין ישראל לאמירויות, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2020

[71] Kenneth Katzman, “The United Arab Emirates (UAE): Issues for U.S. Policy,” Congressional Research Service, 22

June 2018.

127 ראו נספח: חוק פדרלי מס' 15/1972 של איחוד האמירויות הערביות בנוגע לחרם על ישראל, 3 בספטמבר

[72] The Fund for Peace, Fragile States index – Global Data

[73] The Cabinet of the United Arab Emirates, UAE Vision.

143 The

[74] מורן זגה, ישראל ואיחוד האמירויות הערביות, עמ' 62.