אוכלוסיית בורמה

 

ראו גם:  www.myanmars.net, www.exotissimo.com

 

 

האוכלוסייה דלילה יחסית להודו ולסין. מספר התושבים מוערך ב-56 מיליון. עוד 600000 מהגרי עבודה בורמזים רשומים בתאילנד. צפיפות האוכלוסין בבורמה 75 איש לקמ"ר, הנמוכה ביותר בדרום מזרח אסיה. מפקד האוכלוסין האחרון נערך ב-1983. 53.5 מיליונים הם בודהיסטים, כ-3 מיליון הם נוצרים, 2.27 הם מוסלמים, 300000 הם הינדים, 0.79 מאמינים בדתות אחרות.

רוב תושבי בורמה חי בכפרים (כמעט 80%). שיעור ההגירה מהכפר אל העיר עצום. כל בורמזי רביעי עוקר שנה שנה לאחת הערים. יש בבורמה רק שתי ערים גדולות: ראנגון (יאנגון) ומאנדליי. חלק גדול מן הפועלים השכירים בבתי החרושת, בנמל, וברכבות הם מהגרים הודים. חלק ניכר מהסוחרים והחנוונים הם סינים.

שוויון הזכויות בין המינים בולט בבורמה. כבר קודם לכיבוש הבריטי נהנו נשותיה ממעמד חברתי מיוחד, כמעט כל הקמעונאות היתה בידי הנשים. גם בימינו מחייב החוק שהאשה תחתום על כל המסמכים והתעודות הנוגעים לקניין וכן על חוזי קניה ומכירה.

 

 

תושבי בורמה  נמנים על הגזעי המונגולואידי. התושבים הינם צאצאי  שתי קבוצות עיקריות: המון (Mon) הקדומים יותר, שמוצאם ממזרח הודו והבורמים שמקורם במזרח ההימליה. שני השבטים היו מעורבבים זה בזה ונאבקו ביניהם לאורך ההיסטוריה. לאלו הצטרפו בסוף המאה ה-15, שבטים תאים, מדרום מערב סין, שהם עיקר התושבים בצפון – מזרח.

הבורמנים, היושבים במרכז הארץ, וכמה מן השבטים הקרובים להם 68% מהאוכלוסייה – מהווים עם הטיבטיים משפחה מיוחדת בתוך הגזע המונגולי. עורם חום-בהיר ועצמות העול[1] בולטות, אך סדק עינם מאוזן. המיעוטים הם: קארן (7.8%), שאן (5.1%), הודים והודים מעורבים בבורמים (%4.6) , צ'ינים (1.5%). מיעוטים קטנים הם קאצ'ינים, קאיאהים, סינים ובני שבטים צפוניים. ברובה של רמת שאן יושבים שבטי השאנים, שהם קרובים לשבטי תאי. הם מונים כ-7% מהאוכלוסייה. קבוצת הראקיין (10% מהאוכלוסייה) עזבה את ההרים והתיישבה בדלתה של נהר אירוודי. בני מון הם חלק מהעם הבורמני.

בגלילות הצפוניים יושבים שבטי קאצ'ין ושבטים סיניים שונים. כן היגרו לבורמה הודים (6% ) וסינים. לבורמה יש בעיות בין השלטון המרכזי לבין שבטי המיעוטים, שמרדו בשלטון המרכזי במהלך ההיסטוריה. החל מהמרידה הגדולה של הקארן, בשנת 1949, דרך מרידות נוספות של קארנים, צ'ינים, שאנים ועוד וכן מרידות של קומוניסטים. כמו כן נותרו בבורמה קבוצות קטנות של חיילי הקומינטאנג הסיני.

 

 

 הבורמים – חיים בשפלה המרכזית. מהווים 2/3 מהאוכלוסייה. היגרו לבורמה מדרום מערב סין, החליפו את ה PYU גם הם טיבטו- בורמים. בירתם הראשונה של הבורמים היתה פגן (849-1278). המונח "בורמנים" קשור לשבט הספציפי בורמי  בעוד ש"בורמזים" מתייחס לתושבי הארץ כולה, כולל המיעוטים האתניים. ס"ה מדובר ב-135 עמים!

 

ראו גם: מיעוטים בבורמה.

 

מונים כ-800000 נפש בבורמה. מרוכזים בעיקר סביב מולמיין ופגו. למרות שהיו מקבוצה מאד משמעותית בהיסטוריה הבורמזית, נטמעו בתרבות הבורמית. האירוניה ההיסטורית היא שחלק גדול מהסממנים בתרבות הבורמית, מקורם במונים. הם אילו שהביאו לבורמה את הבודהיזם הטרוודי ואת האלפבית הפאלי (הודי). הם צאצאי המון-חמר ומבחינה לשונית קרובים יותר לקהמרים שבקמבודיה מאשר לבורמים.

מרכזיהם התרבותיים הראשונים היו פרומה  (Prome)  וטאטון (Taton). האחרונה, שממזרח לרנגון, מעבר למפרץ מרבטן ((Martaban היתה עיר נמל חשובה ממנה סחרו המונים עם הודו. הם הצליחו יותר מכל מיעוט אחר להשתלב בחברה הבורמזית. המונים נוטים להתיישב באזורים הגשומים, בדרום מזרח בורמה, בשל התנאים הנוחים לגידול האורז. כמו כן עוסקים בגידול אננס, קנה סוכר, דייג וצייד ציפורים. אמונתם: בודהיזם טהרוודי בתוספת אמונות עממיות.

 

 

מונים כ-4 מיליון איש בבורמה. חיים בעיקר בהרי השאן, באזור המערבי של בורמה, סמוך למשולש הזהב. ריכוזים שלהם נמצאים במדינת הקאצ'ין בצפון. השאן היגרו מ-Nancho ביונאן של ימינו. מקורם תאי; הם שארים לתאיים וללהו. מבחינה פוליטית הם זוכים ליותר אוטונומיה מקבוצות אתניות אחרות. מחוזות השאן, מחלקים נכבדים של משולש הזהב ועיבוד האופיום, מסייעים לסבסוד פעילות הצבא השאני. במקור היתה רמת השאן קומפלקס של תת מדינות, שנשלטו על ידי נסיכים, שנקראו Sawbwas, אשר איימו על השושלות הבורמיות המתחרות. בעקבות חורבן פגן ב-1278, השאן כמעט הצליחו ליצור לעצמם אימפריה, אבל מאבקים פנימיים מנעו מהם להתאחד לכוח פוליטי. הם בכל זאת, הצליחו להרחיב את תחומם לשליטה בכל בורמה המרכזית במשך שתי מאות. ב-1959 חתמו הסאוובואס על הסכם נה ווין, שהכריז על זכויותיהם ההיסטוריות. כיום אזור השאן נקרא מדינת שאן ומכיל את המדינות השאן העתיקות. השאן הם הקבוצה בעלת האוטונומיה הגדולה ביותר והמתוחכמת ביותר מבחינה פוליטית. ארבעת מיליון בני השאן שייכים בעצם ל-32 קבוצות, מתחלקות לשש עיקריות: Shan, Pa O, Intha Taungyoe, Dabu, Pa Laung. ניתן לראות את רובם בשווקים, המתקיימים במעגל בן חמישה ימים, באזור אינלה לייק.

השאן הם הקבוצה הגדולה ביותר והראשונה שהיגרה לאזור. במקור הם היו סוחרים, אך כיום גם אומנים הידועים בעבודות הלכה והכסף. את הבגדים הלאומיים לובשים רק בחגיגות; בדרך כלל לובשים בגדים בורמים. הבגד המסורתי כולל ז'קט בסגנון סיני, בדרך כלל וורוד, כחול או צהוב. נשות השאן לובשות לונגי, חולצות ארוכות חסרות שרוולים, ז'קט שחור ארוך שרוול וטורבן בצבע זוהר.

 

 

קבוצת המיעוט השנייה בגודלה; מרוכזים בעיקר סביב טאונג'י. מוצאם מגזע טיבטו-בורמזי. הם מאד דתיים ולמרות השורשים האנימיסטיים החזקים, כיום הם בודהיסטיים. הם חקלאים והגידול העיקרי שלהם הוא עלי עץ ה-Cordia המשמשים לתעשיית סיגרים (קובנים) הגברים לובשים מכנסיים, חולצה וז'קט הדומים לאלו של השאן, אך הם על פי רוב שחורים. הנשים לובשות לונגי, חולצות  חסרות שרוולים, ז'קטים ארוכי שרוול וטורבן מבריק זוהר.

 

 

אלו הם התושבים  המצולמים ביותר בבורמה. חיים סביב אגם אינלה (Inle), והוראת שמם "בני האגם" כמו "הפא או", הם טיבטו-בורמנים. מוצאם של האינתה הוא בארץ המוֹן, שבדרום מיאנמר. המיתולוגיה המקומית מספרת על שני אחים שעזבו את דאווי אשר בדרום, והגיעו לניאאונגשווה בתקופת שלטונו של המלך Narapatisithu בשנים 1173-1210. זה היה כה מרוצה מחריצותם, שהורה להם להביא עוד 36 משפחות למקום. על פי סיפור זה, מוצאם של כל בני האינתה היושבים היום באגם ממשפחות אלו. עד המאה ה־18 עזבו בני האינתה את ארץ המון, והאגם הפך למקום מושבם המרכזי.

האינתה ידועים בטכניקת החתירה ברגל אחת שפיתחו הדייגים כדי לאפשר להם לפנות שתי ידיים לדייג. כשהגיעו בני האינתה לאגם, היו כבר כל האדמות מסביב לו שייכות לבני השאן. באין ברירה, נאלצו להתגורר עליו ואף להוציא ממנו את פרנסתם. הם הצליחו בכך מעל המשוער, עם הרבה חריצות, דמיון, העזה ויצירתיות.

 

 

את בתיהם, הנראים כצפים מעל פני המים, בנו מכלונסאות עץ ובמבוק הנעוצים בקרקעית האגם, ואילו עבור הגידולים החקלאיים פיתחו שיטה הייחודית להם: ערוגות צפות (קיוּנפאוֹ) המורכבות מטיט, בוץ וצמחי יקינטון. שלפוחיות האוויר של היקינטון מציפות את הערוגות על פני המים, ומוטות במבוק התקועים בקרקעית האגם מייצבים אותן. הערוגות הנרחבות, עליהן גדלים בהצלחה רבה פרחים וירקות כעגבניות, כרוב, חצילים, שום, בצל, תפוחי אדמה ופלפל, נראות ממש כאדמה מוצקה, אך אם עולים על אחת מהן – הכול מתחיל להתנדנד. בין הערוגות באגם נוצרו תעלות צרות, בהן מנווטים השייטים את סירותיהם – סירות המנוע הולכות ותופסות את מקומן של סירות המשוטים המסורתיות – וכך מתנהלת התנועה באגם. כיום אוסרת הממשלה על בניית ערוגות נוספות באגם, על מנת להשאיר בו שטח טבעי. רובם בודהיסטיים. רובם לובשים בגדים בורמזים – חולצה פתוחת צוואר ולונגי.

 

 

 

ה -Taungyo גרים באזורי הגבעות סביב אגם אינלה. יש גם קבוצה גדולה של ה- Taungyo באזור Hero. הם לובשים בגדים הדומים מאד לאלו של פא-או, את הנשים אפשר לזהות על ידי הרבה טבעות מתחת לברך. אם הן נשואות, הן עונדות טבעות ברונזה תחת הברך; אם הן רווקות, הן עונדות טבעות כסף על הקרסול. ה- Danu, ממוצא טיבטו בורמזי, חיים סביב מערת Pindaya. מקור השם Danu הוא במילה donake, שפירושה "קשת אמיץ". במאה ה-16 שבטי הדאנו היו קשתיו של המלך Alaungpaya. כאשר חזרו ממלחמותיהם בתאילנד יושבו באזור פינדאיה. הם חקלאים, מתלבשים בבגדים בורמזים, מדברים בורמית במבטא קצת שונה.

Pa Luang הם צאצאי גזע מון קהמרי, ישבו את אזור Kalaw. הם כנראה הגזע הקדום בבורמה. מפורסמים בגידול התה; בניגוד לשבטים אחרים, אינם מייצרים אופיום. בגדיהם המסורתיים מאד צבעוניים הנשים לובשות ז'קטים בצבע כחול, אדום, ירוק וורוד ולבן, ולונגי אדומים. הנשואות  עונדות רצועות מקנה סביב המותניים  ומחרוזות עבות סביב הצוואר. הנשים המבוגרות מגלחות את ראשן וחובשות ברדס לבן. גרים בבתים מאורכות, כמה משפחות יחדיו.

 

צילום: יובל נעמן

 

הקארן שחיו בצפון המדינה, מלאו תפקיד חשוב בצבא וב-1949 פתחו במרד. הקארן מונים בעצם 11 קבוצות. "האיחוד הלאומי הקארני" מהווה אופוזיציה צבאית מזויינת לממשלה, מאז 1948. צבא השחרור הלאומי KNU, מהווה בעיה ביטחונית כבר חמישה עשורים. מרכזו נמצא במרחק  300 ק"מ מצפון – מזרח לרנגון, לכיוון גבול תאילנד יש שם מדינה מוכרזת למחצה. בכך לא נפתרה בעיית הקארנים, שרובם פזורים כמיעוט באזורים בורמזים. הקארן מונים בעצם 11 קבוצות. "האיחוד הלאומי הקארני" מהווה אופוזיציה צבאית מזויינת לממשלה, מאז 1948. צבא השחרור הלאומי KNU, מהווה בעיה ביטחונית כבר חמישה עשורים. מרכזו נמצא במרחק 300 ק"מ מצפון – מזרח לרנגון, לכיוון גבול תאילנד יש שם מדינה מוכרזת למחצה.

הקארן מאמינים שמקורם מאזור מדבר גובי; אך לא ידוע דבר על ההיסטוריה שלהם חצי מהקארן חיים בצפון מערב תאילנד וחצי מהם בבורמה. הם קבוצת המיעוטים הגדולה בבורמה. 20% מהם נוצרים. רובם נוצרו על ידי מיסיונרים אמריקאים בראשית המאה המיתולוגיה הקארנית מספרת על ספר גדול ומורה שהועלמו על ידי המיסיונרים. הרקע הנוצרי שלהם יצר קרע בינם לבין הבורמזים הבודהיסטיים.

 

 

לאחרונה הוקמה ועדת חקירה חדשה שאמורה לבדוק את ההתנגשויות האתניות שגבו באוגוסט 2012 קורבנות רבים והביאו לעקירתם של מאות אלפי בני אדם מבתיהם. ההחלטה התקבלה בעקבות ביקורת חריפה שהוטחה בשלטונות הבורמזיים נוכח טיפולם הכושל במצב המחמיר. נשיא בורמה תיין סיין הכריז על הקמת הוועדה שתכלול נציגי פעילים, בעלי תפקידים במפלגות המיעוט, יזמים, מנהיגים מהממשלה, אמנים, מתנגדי משטר לשעבר ומנהיגים דתיים, כך דיווח העיתון המקומי. הוועדה, שתמנה 27 חברים, "תחשוף את הסיבה האמיתית לתקרית האלימה" ותציע דרכים להתקדם הלאה, נכתב בשופרו של השלטון New Light of Myanmar.

מזכ"ל האו"ם באן קי-מון שיבח את המהלך. "הוועדה הזאת מורכבת מחתך מייצג של האישים המשפיעים במדינה", אמר באן בהודעתו. "היא עשויה לתרום תרומה חשובה לכינון השלום וההרמוניה במדינה וליצירת סביבה שתאפשר להתמודד עם הגורמים המונחים ביסודה של האלימות בארץ, לרבות מצבן של הקהילות המוסלמיות בראקהין".

עם כניסתו של הנשיא לתפקיד בשנה שעברה, בירכה הקהילייה הבינלאומית על התחייבותו לחולל רפורמות פוליטיות במדינה. סיין הדגיש את הצורך בוועדה עצמאית שאינה כוללת אנשים זרים. המאבק האלים בין בודהיסטים למוסלמים פרץ אחרי שהמשטרה עצרה שלושה מוסלמים בקשר לאונס ורצח של אשה בודהיסטית בחודש מאי. שניים נידונו למוות והשלישי התאבד בכלא.

 

ביוני, עם היוודע דבר המעשה, תקפו מאות אנשים אוטובוס בעיר ראקהין והרגו עשרה מוסלמים. ההתנגשויות האלימות בין בודהיסטים למוסלמים התפשטו ברחבי צפון המדינה והביאו להרס של אלפי בתים. הממשלה הלאומית הכריזה על מצב חירום בראקהין ושלחה את הצבא כדי להשיב את הסדר על כנו. אלפי מוסלמים נמלטו לבנגלדש, שבתגובה להמוני הפליטים סגרה את הגבול.

ראקהין הוא מקום מושבה של קבוצת מיעוט מוסלמית בשם "רוהינגיה" הטוענת כי הצבא רדף אותה במשך עשרות שנים של שלטון רודני. בורמה רואה ברוהינגים המוסלמים מהגרים בלתי חוקיים מבנגלדש ומסרבת להעניק להם אזרחות. לעומת זאת טוענת בנגלדש כי הרוהינגים חיים בבורמה מאות שנים ויש להכיר בהם כאזרחי מדינה זו. בשנות ה-90 נמלטו לבנגלדש כרבע מיליון מוסלמים שסבלו מרדיפות הכת הצבאית ששלטה בבורמה. שנים אחדות לאחר מכן הסכימה בורמה לקבל חזרה את הרוב, ונותרו רק כ-28,000 אנשים בשני מחנות שמנהלים ממשלת דאקה והאו"ם. בנגלדש מנסה בשנים האחרונות, ללא הצלחה, לשאת ולתת עם בורמה כדי שתסכים לקבל אותם בחזרה. בינתיים הצליחו עשרות אלפי מוסלמים אחרים לחדור לבנגלדש בניגוד לחוק.

 

מדי שנה, עם תום העונה הגשומה, פוצחת הדיקטטורה הבורמזית, המכונה באופן אירוני לחלוטין "מועצת השלום והפיתוח" (SPDC – State Peace and Development Council), ב"מתקפה" נגד מיעוטים אתניים במדינה. עת שוככים גשמי העונה, מיישמת ה-SPDC את מדיניות "האדמה החרוכה" שלה, ושורפת כפרים שבטיים, בוזזת את שדות האורז ויורה למוות בחיות המשק שלהם. כאשר מתחיל "טיהור" של כפר החיילים הבורמזים אונסים דרך קבע והורגים באזרחים המנסים להימלט. הם אפילו מניחים מוקשים כדי שהניצולים לא יוכלו לחזור.

הסיבה – רצח עם שנועד לחסל את המיעוטים השבטיים בבורמה, כך שה-SPDC תוכל לנצל עד תום את אוצרות הטבע של המדינה. כתוצאה מכך, ישנם מאות אלפי פליטים הלכודים לאורך הגבול המשותף של בורמה ותאילנד, וקרוב למיליון תושבים שנעקרו מבתיהם פזורים ברחבי בורמה עצמה. ב-3 ביוני השנה תקפו חיילי SPDC מחנה פליטים בשם "לר פר הר" וגירשו ממנו לתוך תאילנד כ-3,000 מבני המיעוט האתני קארן (Karen).

עבור בני הקארן הפך סבל זה לשגרת חיים. הארגון הפוליטי שלהם, "האיחוד הלאומי של הקארן" (KNU – Karen National Union), הכריז ב-2009  על 60 שנות מאבק לעצמאות. לאחר 60 שנות רדיפה, ניתן לשער שהעולם החופשי עשוי היה לעשות דבר מה למען עצירת שפיכות הדמים.

אך SPDC ממשיכה בשלה ללא הפוגה בפעולות האכזריות והברוטליות שהיא מבצעת. קיימים מחנות פליטים בורמזים לאורך הגבולות עם בנגלה דש, הודו ואפילו מחנות במלזיה. על גבולה עם תאילנד מרוכזים כ-300000 פליטים בורמזים. חלק מהפליטים בילו יותר מ-25 שנה במחנות האלו, בציפייה לראות את ארצם חופשיה – ובקרוב.

לאחר שצבא בורמה השתלט על המדינה בהפיכה בשנת 1962, הוא פתח במסע לדיכוי קבוצות אתניות מקומיות, אשר נדחקו לעבר גבולות המדינה. מאז 1975, פליטים בורמזים המשתייכים בעיקר למיעוטים האתניים של בני הקארן, הקצ'ין והשן נמלטו לתאילנד בעקבות האלימות המכוונת נגדם. הם מצאו מחסה ביישובים זמניים ממש מעבר לגבול, ולעיתים קרובות הורשו לשוב לבתיהם עם שוך הקרבות.

אולם בשנת 1984, התקפה גדולה על האזור המנהלי של הקארן בבורמה הביאה להימלטותם של כ-10,000 פליטים לתאילנד, ורבים מהם שוהים שם עד היום – מגדלים משפחות וחיים על גבול האבדון בעודם תלויים בסיוע זר. באותו שלב כבר היה ברור שהדיכוי בבורמה אינו עומד להסתיים בקרוב, ולכן ממשלת תאילנד איחדה את הכפרים השונים למחנות פליטים.

כיום, כמעט 150,000 פליטים חיים בתשעה מחנות לאורך גבול תאילנד-בורמה, המשתרע על פני יותר מ-2,000 ק"מ. בעיני ממשלת תאילנד, התושבים שם אינם "פליטים", אלא "תושבים עקורים", מאחר ותאילנד אינה מכירה במעמדם החוקי של פליטים.

 

 

עובדה זו מעמידה את הפליטים במצב של השהייה מתמשכת. אף על פי שהם יכולים להישאר במחנות ללא כל הגבלת זמן, הם לא יכולים לקבל מעמד של תושב קבע בתאילנד. תאילנד רק מעניקה מחסה זמני לפליטים אלו, ופועלת כמגינה עליהם עד שיישובו מחדש במדינה שלישית בסיוע הנציב העליון של האו"ם לענייני פליטים (UNHCR). תהליך זה עלול להימשך שנים ואולי להוות פתרון לחלקם, אך לא לכולם.

ב-7 בנובמבר 2012, החונטה הצבאית ערכה את הבחירות הראשונות במדינה מזה 20 שנה. הקהילה הבין-לאומית מצאה כי בבחירות נתגלו ליקויים קשים. כתוצאה מקרבות שפרצו בין צבא בורמה למספר מיליציות אתניות, כ-30,000 איש חצו את הגבול לתוך תאילנד.

"לפני הבחירות, הצבא הדמוקרטי-בודהיסטי של הקארן השתלט על העיירה מיאוואדי (Myawaddy), במטרה להגן על התושבים כדי שיוכלו להצביע בחופשיות. הם ציפו למשא ומתן עם צבא בורמה, אך לא ציפו כי הצבא יפתח באש חיה".

אף על פי שממשלת תאילנד ומלך תאילנד מקבלים את הפליטים בברכה, הגישה של צבא תאילנד כלפי הפליטים או כלפי בורמזים בכלל, אינה טובה במיוחד. אמנם הצבא אמור לדאוג לביטחונם של הפליטים, אך לדבריה אירעו תקריות רבות שבהן נשים ונערות נוצלו מינית על ידי חיילים.

עם זאת, KNU ממשיכים באומץ במלחמתם במזרח בורמה מזה שישים שנה. דיוויד ת'רקבאו, סגן נשיא KNU, מדווח כי בחודשים מארס ואפריל 2009 היו מעל 200 התנגשויות בין ה-KNU לחיילי SPDC. מדובר בהישג מרשים אם כי נואש, בהתחשב בעובדה שלרשות SPDC עומדים 200,000 חיילים, בהשוואה ל-8,000 חיילים בלבד של KNU. ת'רקבאו אומר כי למרות הנחיתות המספרית, ה-KNU מחפים על כך במסירותם להצלת אנשים. בעוד שה-SPDC אינה מסוגלת להביס לחלוטין את ה-KNU ואת הצבאות האחרים של בני המיעוטים האתניים, היא אינה מראה, לרוע המזל, כל כוונה לוותר.