תכנון טיול בווייטנאם

תכנון טיול בווייטנאם

כתב וצילם: גילי חסקין

תודתי ליונתן גלובמן מ"שביל הדרקון", שהיצירתיות שלו העשירה את ידיעותי.

ראו באתר זה:

טיול לוייטנאם וקמבודיה

יומן הטיול מיונאן לאנגקור ואט;

מבוא לטיול בווייטנאם, קמבודיה ולאוס;

חיי התרבות בווייטנאם;

מלחמת וייטנאם.

מנהגים בוויטנאם.

דתות בוויטנאם 

להרצאה על ויטנאם

תמונות משפלת המקונג: קמבודיה ודרום וייטנאם..

במשך שנים התקשרה וייטנאם, במוחם של המטיילים, למלחמה עקובה מדם . האסוציאציות הקשורות אליה היו בדרך כלל "צייד האיילים" (Deer hunter), "אפוקליפסה עכשיו", "בקר טוב ווייטנאם", ג'יין פונדה המבקרת בהאנוי, הנזיר שהצית את עצמו, הסטודנט האמריקאי שהלך בעקבותיו ומה לא?

ראו באתר זה: מלחמת וייטנאם.

אחרי התבוסה האמריקאית ב-1975, נוספה וייטנאם לעור ארץ שמעבר למסך הברזל. 15 שנה חלפו מאז העולם הקומוניסטי קרס; ווייטנאם עלתה על מפת התיירות בקול תרועה. המדינה שהפכה להיות קפיטליסטית להפליא (בכלכלתה), עברה שינויים מפליגים. אולי גדולים מדי. כיום ווייטנאם מציעה למטייל נופים יפהפיים ומראות רחוב פוטוגניים. חלק גדול ממראות הרחוב המרכיבים את הפנטזיה של "המזרח הרחוק", נמצאים בשפע, דווקא בווייטנאם.

ראו מצגת מצפון וייטנאם

למרות שקובץ זה אינו עוסק בטיול לקמבודיה, הטיול מתחיל דווקא בטיסה, דרך בנקוק, לסיאם ריפ (Seam Reap), שבקמבודיה. אזור זה, הדלתא של המקונג, הינו יחידה גיאוגרפית – היסטורית ותרבותית אחת, בה שכנה ממלכת הקהמר (Khmer) , שרק הנסיבות הפוליטיות הפרידו ביניהן לשתי מדינות.

כדאי לפתוח את הביקור בטקס קבלת פנים באחד המקדשים הבודהיסטיים שבסיאם ריפ.

ראו באתר זה: מבוא לבודהיזם ; הבודהיזם בדרום-מזרח אסיה.

מומלץ להקדיש למקום לפחות יומיים מלאים, שהם לפחות יום וחצי במקדשי אנגקור וחצי יום לשייט וביקור בכפרים לגדות ימת טונלה סאפ (Tonla Sap) המשמשת כווסת ענק של מי המקונג כמובן שניתן להרחיב יותר את הסיור ולהקדיש מספר ימים לאתרים הפחות מוכרים באנגקור.

ראו באתר זה: הנחיות לטיול במקדשי אנגקור

מומלץ לצאת לסיור בלוויית מדריך מקומי ולרכוש את הספר:

Dawn F. Rooney, Angkor, an introduction to the temples, Odyssey

Publishing

מי שזמנו בידו, יכול לשלב בטיול גם שיט ביער המוצף קופונג פלוג (Kompung Phhluk), המופעל על ידי נשות הכפר Phum T’nout Kobbot. ניתן לשלב את השיט ביער, עם שיט לכפרים. סוכני הנסיעות בסיאם ריפ מציעים גם טיול ברכיבה על אופניים בכפרי הסביבה.

ניתן לטוס מסיאם ריפ, ישירות להו צ'י מין סיטי (Ho Chi Min City), הלוא היא סייגון (Saigon). לחילופין, ניתן ומומלץ לטוס דווקא לבירה פנום פן (Phnom Penh), שלגדת המקונג. העיר שלפני כמה עשרות שנים היתה אחד המרכזים הזוהרים של הודו-סין הצרפתית, הפכה למקום מסויט תחת שלטון העריצות של ה"קהמר רוז'".

האזור האטרקטיבי ביותר בפנום פן הוא טיילת סיסוואט (Sisowat Quay) שלאורך הנהר. כדאי לבקר בארמון המלך (Royal Palace), שנראה כגרסה צנועה ומוקטנת של הארמון שבבנקוק ולצאת לשייט בכפרים הצפים שעל הנהר. מהגבעה של ואט פנום (Wat Phnom), נשקפת תצפית נרחבת על העיר והנהר.

שני מוזיאונים חשובים מייצגים בצורה קיצונית את פניה השונות של קמבודיה הם המוזיאון הלאומי בו מציגים ממצאים עתיקים מרהיבים (מומלץ לשכור מדריך) ומוזאון טול סנג (Tuol Sleng) , ששמש כמתקן הכליאה והעינויים בתקופת שלטונו הרת האסון של פול פוט. מכשירי העינויים עדיין מוצגים במקום ולידם תמונות קשות של האירועים המזוויעים.

ראו באתר זה: תולדות קמבודיה

מומלץ מאד לצאת לשיט קצר בכפרים הצפים שעל הנהר, לא הרחק מהעיר.

מפנום פן, שיט של יום שלם כמעט (כולל הליך מייגע של חציית הגבול לווייטנאם), על המקונג (Mekong), אל צ'או דוק (Chau Doc), השוכנת לגדת נהר באסאק (Bassac).

ישנן חברות המציעות שיט מפנק של כמה ימים מסיאם ריפ, אל פנום, אל הדלתא ועד סייגון: שיוטים על המקונג.

ראו באתר זה: המקונג

מהר סאם (Sam) נשקפת תצפית מרהיבה על הדלתא כולה, על שדות האורז העצומים שלה ורשת התעלות המקדה אותם.

ראו באתר זה: האורז.

.למי שטרם מיצה את אימי המלחמה, מומלץ לבקר בבה צ'וק (Ba Chuc), שהיא פגודת עצמות, המנציחה את אירועי האימים בשדות הקטל. מלון ויקטוריה מומלץ במיוחד.

מצ'או דוק, יום של נסיעה לקאנטו (Cantho), במראות המפורסמים של הדלתא. תעלות צרות, מחופות בענפי קוקוס, שאון המנועים מעומק הנהר, בתי כלונסאות הנעוצים בבוץ , רשתות דיג ענקיות פרושות ביניהם, שווקים צפים בהם הכל נמכר על המים מעל גבי סירות . זה המקום לצפות כמה מראות קלסיים, אותם מצפה המטייל לפגוש דווקא בסן. איכרים  עוטים כובעים חרוטיים, קונים ומוכרים היושבים בצפיפות בסירות קטנות החוצות את המקונג. כאן, בחלקה הדרום-מזרחי של וייטנאם, מרוכז חלקה הגדול של אוכלוסיית וייטנאם, באזור שכולו ירוק, שופע מטעים של מנגו וליצ'י, ושדות אורז מוצפים וזרועים חלופות. תוך כדי עצירה במפעלים מקומיים, בחקלאות מסורתית ובשווקים. גם כאן, נמליץ בחום על מלון Victoria ..

למחרת בבקר, רצוי לא אחרי שעה 07:00 אסור להחמיץ שיט (מאורגן על ידי סוכנויות נסיעות, בתי מלון ויזמים מקומיים), לשוק הצף של קאי ראנג (Cai Rang). לחילופין, ניתן לנסוע לרציף הסירות בקאו דאו סאו(Cau Dau Sau)  ולחתור לקאי ראנג בסירת משוטים. חווייתי יותר, ללא ספק. על הנהר החוצה את העיר, מתכנסות מאות סירות כדי לסחור בתוצרת חקלאית, כולם מתנדנדים על המים מוכרים וקונים. בכול מקרה, אין להסתפק בשייט, אפשר לבקר בסירות, לקנות מבעליהם פירות וכך הלאה. על הגדה ממול שוק "נייח" ססגוני מאין כמותו.

הסיר האולטימטיבי בדלתא, מתבצע על ידי חברת "מנגו קרויז" (Mango Cruise). הסיורים שלהם משלבים נסיעה בטוקטוקים, הליכה, רכיבה על אופניים, שייט בסירות בגדלים שונים ועוד. הסיור כולל התרשמות מתעשיות ביתיות אותנטיות של ממתקים, נייר אורז, חומרי בנייה, פצפוצי אורז ועוד. זהו סיור מגוון וחווייתי. מניסיוני אפשר למצות את החוויה ביום אחד בלבד, אך סיור של יומיים יהיה מקיף הרבה יותר.

לבאים מסייגון, ניתן לצאת לשיט יפה של יומיים, היוצא מסייגון, או לשיט של יום, היוצא מבן צ'ה (Ben Tre). ראו: סיורים בדלתא.

למתחילים בבן צ'ה: שוק בקר נהדר. לא הרחק משם, במרחק של 20 ק"מ לערך, ניתן לבקר במקדש קאו דאי, הדת המיוחדת לדרום ווייטנאם. זהו מבנה מרשים ובו מתקיים טכס ססגוני. מבנה זה אינו מרשים כמו המקדש הידוע ליד טאי נין (ראה להלן), אבל אינו מחייב נסיעה ארוכה ומתישה.

סייגון היתה פעם אחת הבירות הנוצצות של דרום מזרח אסיה. מקום טוב לחוש בו את ימי השלטון הצרפתי. העיר אינה מעניינת באתריה, אך ניתן לחוש בה אנרגיה מחשמלת ממש, במיוחד בהשוואה לרוגע של האנוי. במיוחד. אבל כדאי להקדיש לה יום.

בסיור יש לראות את ארמון האיחוד (Hoi Truong Thong),  שנועד לשמש כארמון הנשיאות של דרום ווייטנאם. הטנקים שפרצו אליו ב-1975 ומהווים עדות חיה לניצחון של צפון וייטנאם, לא רק על הדרום, אלא, גם על ארצות הברית. אם כי העיר, על אווירתה הקפיטליסטית מוכיחה שאמריקה הפסידה במלחמה, אך ניצחה במערכה. אף אחד אינו חפץ להיות קומוניסט.

קתדרלת נוטרדאם (Notre Dame)  ובית הדואר (Post Office) נראים כחזיון סוראליסטי ממש. פריז בהודו סין. כך גם רחוב דונג קוי ,(Dong Khoi) שכולו מבנים ישנים בסגנון שנות השלושים של המאה העשרים ומלונות מעוצבים בסגנון קולוניאלי. בשנים האחרונות שופצו שם חנויות היוקרה מהתעידן הצרפתי ונפתחו מסעדות משובחות.

ראו באתר זה: השלטון הצרפתי בהודו סין. חשוב לבקר במוזיאון המלחמה (War Remnants Museum). המוזיאון מציג את המלחמה מהזווית הווייטנאמית, השונה ממה שהורגל לראות בבית הצופה המערבי. מכול מקום, הוא מיטיב להציג את זוועותיה.

ראו באתר זה: מוסר המלחמה במלחמת וייטנאם

כדאי לצאת לסיור בטוקטוקים או בסייקלו (Cyclo ריקשות אופניים) במרכז העיר, רצוי בשעות השיא. רכיבה בתוך נהר של רוכבי אופנועים היא חזיון מלהיב. כדאי לבקר ברובע צ'ולון (Cholon) בשוק הסיטונאי ובאחד המקדשים הטאואיסטים הפזורים סביב, למשל: Phuoc An Hoi Quan Pagoda.

ראו באתר זה: טאואיזם.

לא להחמיץ שתיית בירה, על גג מלון REX , כפי שעשו העיתונאים שסיקרו את המלחמה.

מי שלא נרתע מהופעה המיועדת לתיירים, מומלצת הופעה מרשימה. ב- Saigon Opera House 07 Cong Truong Lam Son

מטיילים רבים יוצאים לסיור בן יום למקדש הקאו דאי (Cao Dai) הססגוני, וצופים בטקס התפילה רב ההוד והצבע.

ראו באתר זה: הדתות בווייטנאם.

אני בספק אם הנסיעה הארוכה (96 ק"מ ושלוש שעות) של נסיעה לכול כיוון, מצדיקה את המאמץ. הסיור מבקר בדרך במחילות הווייטקונג בקו צ'י (Cu Chi).

מסייגון, ניתן לטוס לצפון (האנוי או הייפונג), לדאנאנג (לביקור באתרי הואה והויאן), לטוס או לנסוע כשבע שעות לדאלאט (Dalat), עיירת נופש בהרי המרכז (Central Highlans), שהם האזור ההררי של דרום ווייטנאם. זהו מראה אלפיני – אוריינטלי, של וילות קולוניאליסטיות  צרפתית, שאינו דומה לשום מקום אחר בווייטנאם או באסיה כולה. האקלים הקריר יחסית הינו חוויה מרעננת לאחר החום המעיר בדלתא של המקונג. העיר הקסומה הומה אמנים המעניקים לה חזות בוהמיינית משהו ומוצפת זוגות בירח דבש, המעניקים לה חזיון קיטשי משהו ונמצאת בסביבה מיוערת וזרועת אגמים. כ-500 מ' מזרחית לאגם סואן הואנג(Xuan Huong)  יש רכבת שרשראות (Cremaillere), בסגנון ארט דקו, שמעפילה בהרים 8 ק"מ אל הכפר צאי מאט (Tria Mat). אפשר לבקר בארמון הקיץ של הקיסר באו דאי ולבקר במפלים, שהם בשיאם בעונתה גשמים ועד חודש נובמבר. בעיקר מפל דאנטאלה (Dantala). נמלית מאד על הכפר לאט (Lat), המאוכלס בשבטי הרים (מונטנגרים), הנמצא במרחק של 12 ק"מ מצפון-מערב לדאלאט למרגלות הר לאם ביין (Lam Bien). מומלץ לצאת לטיול רגלי מהכפר אל פסגת ההר המתנשאת לגובה של 2400 מ'.

בדאלאט יש ארגון של מורי דרך מקומיים, דוברי אנגלית וצרפתית, המציעים טיולים רכובים באופנועי אספנים . הם מכונים "הרוכבים הקלילים" (Easy Riders) ומציעים טיולים חווייתיים.

מדאלאט אפשר לשוב לסייגון, או לנסוע לחופי הרחצה של נא טראנג (Na Trang). ניתן לחלק את הנסיעה ולעצור בכפר הדייגים מוי נה (Mui Ne) ולרצועת החוף שלצדו. צעד מובן מאליו למי שמגיע היישר מסייגון. בעבר היתה זו פינה שלווה ורחוקה להפליא משאון העיר, אולם בשנים שחלפו בנו יזמים סיניים ומקומיים, רצועה ארוכה של אתרי נופש לאורך החוף. עדיין, שהו מקום יפה לשחות, לגלוש (גלים ואוויר) ובעיקר לטייל בדיונות החול העצומות. ברגל או ברכבי 4X4, שמציעים סוכני הנסיעות במקום.

משם, נסיעה של חמש שעות לנא טראנג (ניה צ'אנג Nha Trang) זוהי רצועת חוף שלווה של 6 ק"מ בים סין הדרומי. לאורך החוף מועדוני חוף בסגנון מערבי, כמו למשל Le Louisinae Cafe. המקום המרהיב ביותר הוא כף הון צ'ונג (Hon Chong), המרוחק רק שני ק"מ מצפון למרכז העיר. זהו גוש של סלעי גרניט המזדקרים מתוך המפרץ. סמוך לקוו החוף של נא טראנג זרועים תשעה איים טרופיים יפים. יזמים שונים מציעים טיולי יום לביקור בחלקם. בכמה מן הסיורים מציעים גם ארוחה של מאכלי ים ושלל פירות.  באי הון מיו (Hon Mieu) מציעים סירות קאנו לשיט לאיונים הסמוכים. בעבר, חברת Mama Linh’s boat, הציעו את השיוטים האטרקטיביים ביותר, במחיר נמוך להפליא, שכללו ליקר פירות וריקודים על הסיפון. מרבית הגולשים באתר טריפ אדוויזר, נלהבים. כמה גולשים באתר של "לונלי פלנט", מדווחים שאיכותם ירדה.

נא טראנג הוא האתר המוביל בווייטנאם לצלילות אל שוניות אלמוגים ומערות תת קרקעיות. בחודשים נובמבר – דצמבר הריאות גרועה.

מי שמתעקש, יכול לבקר במגדלים הצ'אמים (Cham) פו נאגה (Po Nagar), שהם אתר הינדי בן המאות 12-7 לפולחן הלינגם. אלו שרידי ממלכה הינדית שהשפעתה הגיעה עד לאינדונזיה של ימינו.

ראו באתר זה: הינדואיזם.

ראו גם את כתבתו של יובל נעמן: ההיסטוריה של וייטנאם.

אפשר לבקר גם בפגודת לונג סון המעוטרת להפליא, מן המאה ה-19. אבל ס"ה, למי שאינו חובב גדול של חוף ים, ניתן לוותר על נא טראנג ולהסתפק ברחצה בחופים שליד הויאן.

מכאן, טיסה לדאננג (Danang) :

זו העיר הרביעית בגודלה במדינה. אין בה עניין תיירותי רב למעט המוזאון המצוין לפיסול צ'אמי (Bao Tang Cham). במקום אוסף מרהיב של פסלים שנאספו ברחבי המדינה. מומלץ לשכור את שירותיו של מדריך מקומי. כעשרה ק"מ משם נמצאת שמורת הרי השיש ובה מערות ונקודות תצפית לאוקיינוס.

הסיבה העיקרית להגיע לאזור היא הערים המדייוואליות הואה ובעיקר הויאן.

העיר הויאן  (Hoi Ai) היא עיר נמל מדייוואלית, ציורית להפליא ושמורה היטב. העיר שוכנת לגדת נמל טהו בון (Thu Bon)  ובמאה ה-17 היתה עיר נמל ומרכז סחר בינלאומי. באדריכלות המקומית ניכרות השפעות סיניות, יפניות ואירופאיות. העיר העתיקה היא אתר מורשת עולמית ומהווה אתר תיירות. בכרטיס הכניסה לעיר ניתן לבקר במספר רב של אתרים ולעתים גם באירועי תרבות. עם כטיס הכניסה מקבלים גם דף מידע. האתרים החשובים הם מקדש קוואן קונג (Quan Cong), על הפסלים המוזהבים שלו; בית טאן קי (tan Ky), שהוא ביתו של סוחר מקומי עשיר, המוזיאון לסחר בחרסינה (אוסף כלים נהדר) וכמובן הגשר היפני המקורה קאו ניאט באן (Cau Nhat Ban), שצדו האחד מעוטר בשני קופים והאחר בשני כלבים. בליל מילוי הירח גודשים הומני מקומיים ומבקרים את הרחובות. נהנים מאוכל מסורתי הנמכר בשפע בדוכנים מאולתרים, משירה וריקודים, לעתים לאור עששיות.

בכפרים הסמוכים להויאן מייצרים חיקוי עתיקות. בחצי האי הויאן בונים סירות דייג וקולעים מחצלות. באי קאם קים מגלפים בעץ. בהויאן מתפרות רבות, שם תופרים לפי מידה את הבגד המסורתי של דרום וייטנאם – אאו זאי (ao dai), או חליפות מערביות.

הויאן הינו יעד מועדף לחובבי גסטרונומיה ולסתם זללנים. בכמה מסעדות מציעים סדנת בישול בת כמה שעות, שבסופה אוכל התלמיד את פרי עמלו. תרמילאים נוהגים לשוטט בעיר המוארת עד השעות הקטנת של הילה ולבלות בבארים שלה עד לזריחה.

מדרום להויאן נמצא חוף הים המרהיב קואה דאי (Cua Dai), שנפרש בעצם עד דאנאנג ושם הוא מכונה "צ'יינה ביץ'". לאורך החוף דוכנים למכירת מיצי פירות ומאכלי ים.

אחד האתרים היפים באזור הוא העיר הצ'אמית הקדומה מיאי סון (Mỹ Sơn) . זהו אתר מורשת עולמית, השוכן בנוף מרהיב.  מומלץ להגיע לכאן מוקדם בבקר ולשוט בסירה חשרה להויאן.

הוא)  (Huế היתה בירת ווייטנאם מ-1802 ועד 1945. תחת שלטונם של שלושה עשר קיסרים משושלת נגויין (Nguyen). זהו לב חיי הרוח ומרכז ההשכלה לש וייטנאם. המתחם הקיסרי והעיר האסורה נהרסו מההפצצות הכבדות של האמריקאים במלחמה עדיין קין טהיין (Kin Thanh), המצוד העתיקה (1804), שלגדת נהר הבושם סום הואנג Sông Hương) ) הינה אתר מרשים . מדרום לעיר פזורים הקברים המונומנטליים של מלכי ניוגן, שהוכרזו על ידי אונסק"ו, כאתר מורשת עולמית. כך למשל קבר טו דוק (Tu Duc), קבר מין מאנג (Minh Mang), או קאי דין (khai dinh). הטיול המפורסם ביותר בהואה הוא שיט וביקור בפגודת ((Thien Mu, אחת הפגודות המפורסמות במדינה.

לאחר שיטוט, טיול ומנוחה בהואה, חזרה לדאנאנג וטיסה לצפון (האנוי או האיפונג), או נסיעה צפונה, דרך הגשר המפורסם בסביבות קו הרוחב 17°, שהיה הגבול בין צפון וייטנאם לדרום עד שנת 1975. אפשר לבקר במערות וין מוק (Vịnh Mốc), שנחפרו במחתרת על ידי לוחמי הוייטקונג. זו מערכת שמורה טוב יותר ואותנטית יותר מאשר המנהרות המפורסמות אשר בקו צ'י (סמוך לסייגון; ראה לעייל). למי שלא יכול לוותר על הגרסה המקומית של יעד מבוצר, זה הדבר האמיתי.

היעד הבא הוא יום או כמה ימים של טבע ונוף בפרובינציית קוואנג בין (Quang Binh). זהו אזור גירני עשיר בפעילות קרסטי. סלעי הגיר דומים לספוג ענק ובהם מערות נטיפים, נחלים תת קרקעיים, בולענים וטרשים. באזור שפע של אפשרויות, כולל ביקור, שיט במערות, ירידה בחבלים לפירים צרים ועוד. סוכנויות תיירות באזור מארגנות סיוים בסגנון "אקו תוריזם" (Eco Tourism).

האטרקציה הידועה ביותר באזור היא מערת פונג נה (Phong Nha), המושכת לכאן מטיילים רבים, כדי להתרשם מיופיה ומהאקוסטיקה הנהדרת שבה. לא בכדי הוכרזה המערה, כאתר מורשת עולמית של אונסקו. לינה בדונג הוי דונג הוי (Dong Hoi).

משם ניתן לטוס להאנוי או להאיפונג ולהתחיל את הפרק של צפון ווייטנאם.

ראו באתר זה:

תמונות מצפון וייטנאם.

מפרץ האלונג הינו פלא טבע. אחד משיאי הנוף של וייטנאם. אוסף של איים הנקראים כפסלים טבעיים, שמישהו התרשל לסיימם, חבוקים במפרצים שצבעם אזמרגד. מרבית המטיילים יוצאים לעיר האלונג סיטי וממנה יוצאים לשייט של יומיים במפרץ, עם לינה בספינה. לפני שני עשורים, הארוחות שהוגשו בספינה היה מעדן מלכים, אבל בשנים האחרונות איכותם ירדה. יחד עם זאת, ישיבה על סיפון, עם כוס בירה צוננת, אל מול הצוקים הנצבעים באדום של שקיעה, היא חוויה בלתי נשכחת. גם כוס קפה עם שחר, כשהים מתחיל להחשיך, היא אירוע מרהיב ומרגיע כאחד.

ישנן כמה חברות המפעילות שיוטים מיוחדים. כך למשל Tropical Sails, המפעילות ספינות מפרש אמתיות או האלונג ג'ינג'ר המפעילה "גרוטאה" בגימור נהדר וברמת פינוק גבוהה.

ניתן לצאת לשיט מהעיר האלונג סיטי ולשוב ממנה (שיוטים באורך שונה נמכרים במשרדי הנסיעות בהאנוי). ההמלצה שלי היא לשוט לעיר האיפונג  (Hai Phong) וממנה לאי קאט בה (Cat Ba). זהו שיט קצר בהרבה מאשר מהאלונג. קאט בה הוא האי הגדול ביותר במפרץ האלונג, שחלק ממנו הוכרז כפארק לאומי (באי חי קוף נדיר – לנגור זהוב ראש). יש בו חופים, מערות וכפרי דייגים צפים. סוכנויות נסיעות בעיירה קאט בה מארגנות סיורים, כולל טרק מאתגר למדי באורך של 18 ק"מ. לחילופין, אפשר להגיע למשרדי הפארק הלאומי בטרונג טראנג (Trung Trang). האתר המפורסם באי הוא מערת בית החולים אתר ששמש את הצפון ווייטנאמיים כבית חולים סודי, בזמן המלחמה. אפשר לרחוץ בחופי Cat co ולצאת לשייט בכפר הדייגים שמדרום לאי. מקאט בה אפשר לצאת לשייט של יום או יומיים. מפרץ לאן הא  (Lan Ha) שממזרח לאי הוא יפה במיוחד ואינו מתויר כמו מפרץ האלונג. באזור זה, מתקיימת אלה פעילות שוקקת של דייגים. רבים מהם בבתיהם ויוצאים בסירותיהם הקטנות להביא שלל. כמו כן, חיים בבתים הצפים, גם מגדלי צדפות, חסילונים ופנינים.

ניתן לעצור במעגן בו שוכרים קיאקים זוגיים וחותרים במרץ אל מפרצים חבויים, אליהם מגיעים דרך פתחי סלע צרים. ניתן לסיים את השייט בהאלונג סיטי, או להישאר יום נוסף ברחבי מפרת האלונג.

לחובבי הרפתקאות מומלץ לצאת מהאלונג סיטי, צפונה- מזרחה , למפרץ מרוחק יותר, מסעיר ורגוע פי כמה – באי טו לונג (Bai Tu Long). ניתן לצאת לשם בשיט מהא לונג ולבקר בפארק הלאומי באי טו לונג.

מהאלונג מומלץ לנוסע לעיר נין בי (Ninh Binh). בעירה המנומנמת הזאת אין אטרקציה אמתית. חשיבותה הוא כבסיס לסיור באתרי האזור. יש כאן פלגים המפכים בין גבעות גירניות מעוגלות, שהן למעשה המשך של תצורות הסלע המרכיבות את האלונג ביי וזכו לכינוי "האלונג בי שעל האדמה" וביניהם שפע של תמונות נוף חקלאיות מרהיבות שכאילו יצאו היישר מפוסטר פנטזיוני על "המזרח הרחוק".  האתר המוכר ביותר הוא טאם קוק (Tam Coc) , המכונה גם "הא לונג של שדות האורז". מהמעגן הקטן שבמקום יוצאים בסירות משוטים קטנות בנחל נגו דונג (Ngo Dong), אותם משיטות נשים מקומיות בעזרת שרירי הרגליים בלבד. מראות הנוף עוצרי נשימה ממש. ניתן לצאת לשיט גם בהואה לו (Hoa Lu)  הסמוכה, שבמאות ה-10 וראשית ה-11, היתה בירת וייטנאם.

מכיוון שטאם קוק עמוס לעייפה ומכיוון שהתושבים התמסחרו, נמצאו בשנים האחרונות כמה תחליפים. כזה למשל הוא טונג נהאם (Thung Nham) . שיש בו נופים דומים, אך שקטים הרבה יותר. אפשרויות נוספת הן שמורת הטבע של ואן לונג או מערות טרנג אן, שהוכרזו כאתר שמור על ידי אונסק"ו.

לכול טיולי השיט הללו יש אופי של טיול בטבע, בשילוב עם מראות כפריים של איכרים בשדות האורז, רועי ברווזים ועוד. מומלץ להוסיף לשיט חביב זה, גם שיט בקאן גה (Kenh ga), שהוא טיול בעל אופי שונה: שייט בתוך תעלות המים המשמשות כרחובותיו של כפר ואפשר לצפות בתושבים המנהלים את חייהם על המים ובאיכרים החורשים את שדותיהם במחרשות קטנות, רתומות לתאואים.

קתדרלת פאט דזיים היא כנסייה ענקית, המשלבת בסגנונה אלמנטים אירופאים עם מקדשים וייטנמים מסורתיים ומזכירה שווייטנאם היא הארץ השניה בדרום מזרח אסיה, במספר הקתולים החיים בה. שניה רק לפיליפינים.

האנוי (Hanoi) , שכונתה בעבר "עיר הדרקון המרחף" ממזגת הידור צרפתי עם קצב אסייתי ההולך וגובר. היא עיר נעימה ומעניינת ומציעה למטייל את כל מה שלבו חפץ: אגמים, טיילת רגועה, שוק הומה אדם, מופע של בובות מים ומאכלי רחוב.

האתרים המוכרים הם: קברו של הו צ'י מין, אתר הנצחה והאדרה בסגנון סטליניסטי; ביתו   הצנוע, המעביר מסר שונה לחלוטין ומאיר באור אנושי, אדם שבמערב נחשב למפלצת וכאן, היה מעין דוד צנוע ואהוב. כדאי להתבונן בבית הממשל הצרפתי (President Palace) הבולט בצבע צהוב זוהר ונראה לחלוטין לא שייך. כמו הצרפתים בהודו סין. בעיר שווקים רבים הגדול והשוקק שבהם הוא  דונג שואן ,(Dong Xuan Market).

כדאי לבקר באגם המערבי, שם אפשר לחזות בסטודנטים הרבים הגודשים את דוכני האוכל; באגם החרב (Hoan Kiem), ובמקדש נגוןק סון (Ngoc Son), זהו מקום נעים לשוטט לקראת ערב, לשבת באחד מבתי הקפה, או לשוב בבקר, בטרם זריחה  כדי לראות את המתעמלים אפופים בערפילי שחר.

בפגודת העמוד האחד ובמקדש הספרות ואן מיו (Van Mieu), שנבנה ב-1070 לכבודו של קונפוציוס.

ראו באתר זה: קונפוציוניזם.

מופע בובות המים (Water Puppet Shaw) מלהיב מאד ברבע שעה הראשונה ומשמים אחריה. העיר העתיקה של האנוי נראית כהתגשמות פנטזיה של "המזרח הרחוק". זהו רובע שוקק חיים, עמוס במראות פוטוגניים להפליא. גולת הכותרת של הסיור בעיר הוא טיול בסיקלו (ריקשות אופניים) בשוק, בשעת הלחץ (17:00). אחת האטרקציות של האנוי היא סיור מודרך בעקבות מאכלי הרחוב. זוהי חוויה סוציולוגית וגסטרונומית. למי שמגיע ברכבת הלילה מלאו קאי (ראה להלן), מומלץ מאד לבקר בשוק הפרחים.

האנוי היא בסיס מצוין לטיולים בסביבה,. הטיול לפגודת הבושם (Chua Huong) דומה באופיו לזה של טאם קוק שהוזכר לעייל, עם תוספת של מקדשים בודהיסטיים ופגודות ציוריות הפזורים על מורדותיו של הר הואנג טיק (Huong Tich). נשים מקומיות משיטות את המבקרים ממי דוק (My Duc), למורדות ההר. משם ניתן להעפיל ברכבל אל פסגתו. בכפר באט צ'אנג (Bat Trang), ניתן לצפות בעבודתם של הקדרים המקומיים וליהנות מתוצרתם. בכפר סו (So) טוחנים בטטות וקסבה  ומייצרים מהן אטריות. בקים סון בתי מלאכה רבים יוצרים כלים וחפצי נוי מגומא, אורז וקש. במה צ'או (Mai Chau) פזורים בתי כלונסאות יפים, מיושבים על ידי תאים, המתמחים באריגה. כפר יפה במיוחד הוא מוק צ'או (Moc Chau) , השוכן באזור של גבעות, מכוסות בשדות תה, הנראות למרחוק כמו שטיח ירוק ענק. הנסיעה לשם עוברת בנופים יפים.

ראו באתר זה: צמח התה.

אחד ממוקדי המשיכה של ויטנאם הוא העיירה ההררית סאפה (Sapa) , על שבטי ההרים החיים בה. מרבית המטיילים מגיעים בנסיעה מתישה ברכבת לילה אל לאו קאי (Lao Cai), שעל הגבול הסיני. ניתן לחצות מכאן את הגבול, אל חקואו (Hekoe) שביונאן ואל אזור הטרסות המרהיבות של יואן יאנג (Yuanyang),

המטיילים מגיעים ללאו קאי כתחנה בדרך לסאפה, או לשווקי המונטנגרים (אנשי השפטים שבסביבה). השור המפורסם, הגדול והצבעוני ביותר הוא שוק יום א' שבבאק הא (Bac Ha), שבו מציעים למכירה כלי בית, אוכל, ירקחות פירות, תרנגולות ועוד. זו הזדמנות טובה לצפות בבני ההמונג הפרחוניים (Flower Hmong), ובבני שבטים נוספים. 20 ק"מ צפונית לבאק הא נמצא שוק יום שבת שבקאן קאו (Can Cau), שהוא בעיקר שוק בהמות והוא אקזוטי להפליא. ביום ג' מתקיים שוק קטן יותר בקוק לי (Coc Ly), אליו מגיעים בנסיעה בדרך יפה, המשולבת בשיט בנהר.

באפה גופא היתה עיירת נופש הררית אליה נמלטו הצרפתים מהחום של האנוי. זהו אזור הררי בעל נופי מרהיבים. מקום טוב לפגוש את בני הדזאו (Dzao) , הזאי (Giay)  וההמונג השחור  ,(Black Hmong). בסאפה מתקיים שוק שבועי מדי שבת ושוק הירקות שבה מושך עניין בכול ימות השבוע. בסביבה אפשרויות רבות לטיולים רגליים, שהמפורסם שבהם הוא טרק של כמה ימים אל פסגת פאנסיפאן (Pansipan), שפסגתו (3143 מ') היא הגבוה בווייטנאם.

הדרך המעניינת ביותר להגיע לסאפה היא דווקא בטיול ג'יפים היוצא מהאנוי, אל מאי צ'אי (כולל לינה בבית פרטי), אל סון לה (Son La), אל דיין ביין פו (Dien Bien Pho) – אתר הגבורה של הווייטנאמיים במלחמתם לעצמאות מהצרפתים. וממנה, עוד יומיים של נסיעה, דרך Lai chau , עד לסאפה. זהו טיול מרהיב מבחינה נופית ואתנוגרפית.

מי שמעדיף להקדיש לנסיעה רק יום אחד, טוב יעשה אם ייסע בכביש החדש והמהיר, יעצור לגדת הנהר האדום ויעלה על מעבורת, עם הכפריים, העולים על המעבורת עם אופניהם, מרכולתם וחיות הבית שלהם, אל אי קטן ששמר על צביונו המסורתי. האי Tho Ha, שיונתן גלובמן הביא לתודעת הציבור דרך תכנית הטלוויזיה בעקבות מסי האוכל של אהרוני וגידי. הכפר שמר על צביונו המסורתי ושמעו יצא לו כמרכז להכנת ניירות האורז המשמשים את הווייטנאמיים במאכליהם. קרני השמש חודרות דרך ניירות האורז התלויים לייבוש על גגות הבתים ויוצרות משחק של אור וצל.

חזר הלהאנוי בכביש או ברכבת. מכאן ניתן לטוס לסיור בלאוס השכנה. אכן, קיימים כמה מעברים יבשתיים, אך הנסיעה בדרכים אלו, ארוכה ומתישה.

ראו באתר זה: לאוס – ארץ הדרקון; עצות לטיול בלאוס.