מדריך למטיילים בנושא טיול קרנבלים

טיול קרנבלים הוא משאת נפשם של רבים. קרנבלים, פסטיבלים, פייסטות, חגיגות עממיות ודתיות, הם איים צבעוניים בים אפרורי של שגרה. משחר ההיסטוריה התקיימו חגיגות כאילו: פנטזיות של צבע, אוכל, מוסיקה ומין. פעמים רבות מנצלים החוגגים את האירועים הדתיים, לפרץ של מופעים פולקלוריסטיים, מלווים פעמים רבות בריקודים אקסטטיים. פעמים רבות הם חובשים מסיכות ועוטים על עצמם זהות אלטרנטיבית.

ראו כתבה :

 הקרנבלים של אירופה

        חוויות מפורים

יש להבחין בין הקרנבל בהא הידיעה, שהוא חג קתולי המציין את ראשיתו של ה"לנט" (Lent), התענית שקודמת לחג הפסחא, לבין אירועים קרנבליים, שהם פסטיבלים, בדרך כלל עם זיקה דתית. גם לנו יש קרנבל משלנו, חג פורים, שמוזכר בקושי במגילת אסתר[1] והינו כנראה הנורוז הפרסי, ש"גויר", בשל הצורך האוניברסלי לשמוח, לרקוד ולשתות "עד לא ידע". הפסטיבלים רווחים בכול התרבויות כמעט. החל מפסטיבל המסיכות של הדוגון (Dogon) אשר במאלי, דרך הנאדאם (Naadam) של מונגוליה, הטאיפוסאם (Thaipusam), שהוא למעשה חג התרת הנדרים בסינגפור ועד לפסטיבלים הטיבטיים בלדאך, שבחלק ההודי של הרמה הטיבטית. התרבות היחידה שנעדרת אירועים כאילו, היא התרבות המוסלמית, אך גם בה נשתמרו בכמה מקומות, אירועים פרה מוסלמיים,
ששורשיהם הפגניים ברורים, והם לצנינים בעיניהם של חכמי הדת. כך באיראן. כך במצרים.

בתרבויות מסורתיות רבות, הקרנבל, או הפסטיבל הינו יעד לכיסופים, מושא
הציפיות, חוויה ססגונית שנועדה לצבוע את אפרוריות החיים. כמו במילותיה של לאה נאור:
"קרנבל,
בנח"ל קרנבל, מי שלא יבוא חבל "…

בעבר, היו הפסטיבלים הזדמנות לחוגגים לרקוד עד כלות, לזלול, לסבוא,
להתהולל ולהגיע לחוויה אקסטטית שתיקח אותם אל מעבר לחושים. הזדמנות לרוקדים להתחבר  ליסודות הכאוטים של עצמם. אל הייצר ואל כוחות היצירה. עם הזמן התמסדו חלק  מהפסטיבלים, אבל הפכו לנגישים יותר ועשירים יותר. לקראת הקרנבל או פסטיבל דתי כזה  או אחר, נבנית החוויה בצורה הדרגתית. האווירה הולכת ומתחממת, מתקיימים אירועים פרה  קרנבליים, אלו מגיעים לשיא של חוויה חושנית ועולצת ובסיומה, תחושה של ריקנות, עייפות
ולעתים גם עצב. כפי שכתבה נעמי שמר: " כשתאלם תרועת הפסטיבלים, ילבלבו שירי
אהבתי".

קרנבל בוונציה.

קרנבל, פסטיבל, פייסטה לטינית או אירוע פולקלוריסטי אחר הם תבלין מצוין בכול
טיול. כך הקרנבל בהא הידיעה של אמריקה הלטינית, המתרחש במקומות רבים, מניו אורלינס
שבמדינת לואיזיאנה, ארצות הברית, דרך טרינידד שבים הקריבי, ברנקייה שבקולומביה,
אורורו שבבוליביה, סלטה שבארגנטינה, גווליווייצ'ו ((Gualeguaychú
שסמוך לבואנוס איירס, ריו דה ז'ניירו, סלבדור דה בהיה, אולינדה
וקרנבלים נוספים ההולכים ומתפתחים בעירה של ברזיל, שרוצים להשאיר את אזרחיהם בבית
ולהשקיע שם את כספם ומרצם. לא רק בקרנבל. בברזיל מתקיימים לאורך השנה אירועים
דתיים שמהווים תירוץ לנערות לעטות על גופן החטוב לבוש מינימליסטי ולצעירים לרקוד
במחול אקסטטי. כך למשל, הפסטיבל הנפלא שנחוג בסלבדור, בירת באהיה, לכבודה של
ימנז'ה, אלת הים האפרו ברזילאית. ניתן לראות שם גבירות לבודות הדר יוצאות מהכנסיה
ומעלות דורונים לאלת הים. משט מרהיב יוצא בצהרים מהחוף אל הים, כדי להשליך את
המתנות.

קרנבל יפה במיוחד מתקיים בברזיל בשבוע האחרון של חודש יוני, הרחק באמזונס. המכונה: Folclórico
de Parintins.  פרטים ניתן לראות באתר הקרנבלים של ברזיל.

אין במאמר זה משום סקירה של כול הקרנבלים בעולם ואפילו לא של מרביתם, אלא רק את אלו שיש להם ביטוי באתר זה.

בארצות האנדים של דרום אמריקה, בעיקר בבוליביה, מתקיימים אירועים פולקלוריסטיים, כמו הפייסטה של הגרן פודר ((Fiesta del Gran Poder, אשר בלה פאז, האינטי ראימי (IntiRaimi)
שבקוסקו , הקוייריטי Qoyllority)) שבאוזנגטה Auzangate)) ועוד. מכסיקו אף היא
מבורכת בפסטיבלים, שהידוע שבהם הוא זה שנחוג לכבוד הבתולה מגואדלופה Guadalupe וגואטמלה מושכת חובביפולקלור אל הפייסטה של הקדוש תומה (Santo Tome) בצ'יצ'יקסטננגו(Chichicastenango)
. ישנם פסטיבלים בתאילנד שהידוע שבהם הוא פסטיבל הצמחונים אשר בפוקהט,  פסטיבל האביב של טקאיימה Tacayama)) שבאלפים היפניים, פסטיבל טסצ'ו Tsechu אשר בפארו Paro שבבוטן (Bhutan) וכמובן אין ספור של אירועים חגיגיים בהודו. לא חייבים להרחיק לארצות אקזוטיות כדי ליהנות מפסטיבל. גם אירופה עשירה באירועים קרנבליים כגון אלו של וונציה, קלן, ניס וטנריף.

קרנבל בוונציה.

ריכזתי כאן את הכתבות המאמרים והמצגות שעלו לאוויר באתר זה, בנושא
קרנבלים, פסטיבלים ואירועים דתיים. אין לי ספק שהתוכן המקיף בנושא יסייע לכל מי שמתעניין בסוג של
טיול קרנבלים .

ראה באתר :  קרנבל הניוקי של ורונה 

                   קרנבל המסכות של ונציה 

                   הקרנבל של ויארג'ו

ראו גם כתבתה של רויטל חורש, אודות  הקרנבל בבלגיה, במגזין מסע אחר

כתבה אודות הקרנבל כתופעה אוניברסלית. מקורו של הקרנבל הקתולי.
אספקטים פולקלוריסטיים, דתיים, מאגיים, פסיכולוגיים וכלכליים: הקרנבל כתופעה כלל עולמית

מכייון שפסטיבלים רבים מלווים בכניסת הרקדנים לאכסטזה, ראו מאמר בנושא שמאניזם ואירועי טראנס.

כתבה קצרה וחוויתית יותר: בגלל הרוח

הקרנבל הקתולי מסתיים ב"יום ד' של האפר (Ash Wednesday), בו מתחילים ארבעים הימים בהם מתנזרים הנוצרים מבשר. בתקומות
רבים, היום החשוב ביותר הוא יום שלישי, המכונה "יום ג' של השומן" ("מאר די גרא), כי בעבר מרחו החוגגים את גופם בשומן. זהו היום החווייתי ביותר בקרנבלים של ניו אורליאנס או של טרינידד. במקומות אחרים, כמו אורורו שבבוליביה, היום החשוב ביותר הוא שבת. פעמים רבות, התווספו ועדיין מתווספים, אירועים שונים,
פרה קרנבליים ופוסט קרנבליים, כמו למשל בקרנבל לכבוד סנטה קרוז אשר בטנריף (Tenerife) שבאיים הקנריים, שם הם נמשכים חודש שלם.

הקרנבלים נקשרים אסוצייטיבית לאמריקה הדרומית, אך מכייון שבאו מאירופה, נותרו בייבשת זו אירועים כאילו, שעם השנים הלכו והתפתחו, הן כדי לענות על הצורך המקומי לצמוח והן כדי להרחיב את גבולות האטרקציה ולמשוך כמה שיותר תיירים.
טיול קרנבלים – ישנם קרנבלים במקומות רבים באיטליה, קרנבל הפרחים של ניס (Nice)  וכמובן
הקרנבל של טנריף. לא רבים מדועים לכך שגם בשווייץ, הקרירה והמסוייגת נחוג מדי שנה
קרנבל, ה"פאסנאכט" (Pasnacht), שנחקר בשעתו על ידיהפסיכואנאליטיקן קארל גוסטב
יונג. מתברר שהשווייצרים המרובעים יכולים ויודעים לצאת מן הקופסא ולו לכמה ימים. הפאסנכט הידוע ביותר הוא הקרנבל של באזל, אך נחוג קרנבל יפהגם בלוצרן וגם באגם קוסטנץ.

ראו באתר זה: טיול באזור אגם קוסטנץ שבאלפים הגרמניים

ראו כתבה על הקרנבל הפוטוגני ביותר באירופה, בתפאורה היפה ביותר: וונציה –עיר וקרנבל

הקרנבל של ריו דה ז'ניירו נסוב בעיקר (לא רק) סביב תהלוכת בתי הספר
לסמבה. לא רק. יש בו גם תחרות תחפושות, תהלוכות של מתופפים, מצעדים של המוסקסואלים
ומסיבות פרועות במועדונים. מסתבר שהקרנבל הפך מאירוע כאוטי לאירוע מאורגן להפליא
ועבר מהרחוב אל ידיהם האמונות של פרנסי השכונות. יש היגיון בשיגעון. ראו כתבה: הקרנבל
של ריו דה ז'ניירו.

ראו מצגת מהקרנבל של ריו, בעיקר ממצעד הקבוצות המנצחות של בתי הספר לסמבה.

שבוע קודם למצעד, נערכות חזרות של בתיה ספר לסמבה, עדיין לא תלבושות.
המבקרים שנקלעו לריו בתקופה זו, יכולים, ללא תשלום כמעט, להתקרב לרוקדים עד למרחק
נגיעה ממש, דבר שנבצר מהם לעושת בעת שמתרחש הדבר האמיתי. ראו מצגת: תהלוכות פרה
קרנבל.

קרנבל כאוטי יותר, גדול יותר, שמח יותר ולטעמי גם מעניין יותר, הוא
הקרנבל של סלבדור דל בהיה (Salvador del Bahia), שחלקים ממנו מתוארים
בספרו של ז'ורז'ה אמאדו: דונה פלור ושני בעליה.

לצפייה במצגת תמונות בנושא: טיול קרנבלים

טיול קרנבל מעניין ביותר מבחינה פולקלוריסטית הוא זה של אורורו (Oruru), עיירת הכורים אשר בבוליביה. אירוע רב עצמה,
משלב בין החגיגות הקדומות לשטן לבין פולחנה של הבתולה מסוקבון. ראו: מפגש השטן והקדושים. ביום
א' מתקיים בלה פאז קרנבל הלייצנים (Fiestade los pepinos). ראו מצגת:  קרנבל הליצנים.

הקרנבל של טרינידד שבים הקריבי, הוא אירוע שנועד, בין הייתר, ליצור
חוויה מאחדת. חלק מתהליך בונה אומה. לבנים, שחורים, מולטים והודים, מחוללים לקצב
הקליפסו.

ראו כתבה: טרינידד– קצב ברחובות.

ארצות האנדים של דרום אמריקה, בעיקר פרו, במידה רבה גם בוליביה ובמדה
מסויימת גם אקוודור, עשירות בפסטיבלים ססגוניים. שם משמש אירוע דתי, תירוץ להוצאת
הבגדים הצבעוניים והמנהגים הישנים. כך נראות מסכות שטניות לצד דמויות המחקות או
לועגות לכובשים הספרדיים.

האירוע המפורסם ביותר הוא האינטי ראימי (Inty Raimy) , שהוזכר לעייל. זהו למעשה ניסיון להחייאתו של חג השמש של האינקה,
שנחוג בקוסקו (Cuzco) שבפרו, מדי שנה, ב-24 ליוני. האמרינדים, כך
נכון יותר לכנות את ילידי אמריקה, נהגו לציין בלפידים בוערים ובמחולות את היום
הקצר בשנה, שחל בחצי הכדור הדרומי, ב-21 ביוני. מקור החג, כמו זה של מקביליו בחצי
הכדור הצפוני, שם הוא נחוג ב-21 לדצמבר, היה בפחד הטמיר של בני האדם שמא השמש
תיעלם להם. [זו למעשה הסיבה לחג המולד הנוצרי, שמתאפיין בהדלקת נרות ונבחר בכוונה
סמוך לתאריך הזה, בהשראת חגים קדומים שרווחו באגן הים התיכון ובמזרח הקדום. כך
לגבי חג החנוכה, שנחוג סמוך ליום הקצר ביותר בשנה ולא לחינם נקרא "חג
האורים" וסמליו, בין הייתר, הם גם לפידים]. כאשר הגיעו המיסיונרים הספרדים
הבינו שאין טעם לבטל את חג השמש המושרש במסורת, ולכן רק הזיזו אותו, כך שיחול ב-24
ביוני, ביום הקדוש ליוחנן המטביל.

זהו פסטיבל מאורגן להפליא, חסר כמעט אלמנטים כאוטיים, שנראה כהתרפקות
קולקטיבית על עבר משוער. ברחבה שהוכנה מראש במבצר סקסהויאמאן Sacshuyaman)) משחזרים המקומיים את חג השמש הקדום. זהו
יותר מופע, מסוגל אלו שנועדות לגבש את האומה, מאשר פייסטה אנדינית, אך עדיין מדובר
בחווייה ויזואלית ובפסטיבל המפורסם ביותר בארצות האנדים.

ראו : מצגת מהאינטי ראימי.

לטעמי, הזמן הנכון ביותר להגיע לקוסקו הוא לפחות יומיים או שלושה לפני
הפסטיבל, כדי לראות את להקות הרקדנים, שהגיעו מרחבי פרו, מתגודדות ברחובות קוסקו
ויוצאות לחולל סביב הכיכר המרכזית, "פלזה דה ארמאס" (Plaza de Armas).

ברכס האוזנגטה שממזרח לקוסקו, מתרחש מדי שנה, בסוף מאי או תחילת יוני
בפטיבל הקוייריטי, המוקדש לכוח העליון. אל האירוע חוגגים על הקרחון ומסביבו. ראו
כתבה של ידידי ועמיתי שמואל (מולי) שאול: המסע לכוכב השלג

באותו זמן ממש נחוגה בלא פאז פייסטה ענקית, הגדולה בלא פאז, לכבודו של
ישו – לה פייסטה דל גראן פודר (La Fiesta del Gran Poder)  ובה תצוגה מרהיבה של
ריקודים ותלבושות מרחבי בוליביה.

ראו מצגת:  פייסטה דל גראןפודר

ראו גם: רשימת הפייסטות של לה פאז

כמו במקרה של האינטי ראימי, שחג ילידי, "אינדיאני" הוסב לחג
נוצרי, כך גם הפסטיבל של פואקרטמבו (Puacartambo), ארבע שעות נסיעה מקוסקו.
בעבר הפרה קולומביאני היו מתאספים המקומיים במקום שנקרא כיום טרס קרוסס (Tres Cruses), במחצית חודש יולי ומתבוננית בתופעה מטאולוגית
– אופטית של השמש העולה מעל יער הגשם האמזוני. מגעו של האוויר החם והלח עם האוויר
האנדיני הקר, יוצר מסך אדים. כדור השמש האדמדם הנראה כעולה מעל הג'ונגל, נראה
כמרצד מבעד לערפילים. הספרים לא רצו להילחם בהתגודדות הדתית, רק הסבו אותה לכבודה
של הבתולה מקרמן, שמציינים את חגה ב-16 ביולי. הריקודים מתקיימים בכפר פואקרטמבו,
ששוכן בצומת חשוב של דרכים, בימים שלפני האירוע.

ראו באתר זה: הפסטיבל של פואקרטמבו

באופן דומה, חגיגות אמרינידיות שנערכו במחצית אוגוסט, לקראת עונת
הזריעה, הוסבו לכבודה של הבתולה מאריקיפיניה  virgen del urkupiña)) ומזכירות להפליא את הקרנבל של אורורו, רק באופן מצומצם יותר. ראו
כתבה: חגיגות הבתולה מאורוקיפיניה. ראו גם מצגת מפסטיבל הבתולהמאורוקופיניה.
האירוע הפולקלוריסטי מלווה בטקסים פגניים על גבעת  הקלבריו (Calavario) , היינו,
גבעת הגולגלתא, עליה נצלב ישו.

ראו באתר זה: הפייסטה לכבוד הבתולה מאוריקיפניה

ראה מצגת: הבתולה מאורוקיפיניה

בפונו למשל, חוגגים מדי שנה, ב-2 בפברואר את הפסטיבל לכבודה של הבתולהמקנדלריה , אך כפי שקורה במקומות רבים, מרבית האלמנטים אינם אורגינליים אלא מיובאים מפרו.

גם באמריקה התיכונה מתקיימים אירועים כאילו. כך למשל, האירוע המפורסם
ביותר של מכסיקו, הפייסטה לכבודה של הבתולה מגואדלופה, המחרש מדי שנה ב-12 בדצמבר
ומהווה חג כלל מכסיקני. ראו מצגת: הפסייטה של גואדלופה.

פסטיבל אחר, מרשים לא פחות, הוא הפייסטה לכבודו של הקדוש סנטו תומה,
המתרחשת מדי שנה ב-21 בדצמבר, ביום הקצר ביותר של השנה בחצי הכדור הצפוני. גם כאן,
כמו בבוליביה, נראות דמויות שטניות ודמויות גרוטסקיות המחקות את הספרדים. הפייסטה
שופכת אור על המארג החברתי המיוחד של הכפריים בדרום אמריקה: הקופרדיאס, מסדרי
האחווה, שכול אחד מהם מארגן "עגלת קרנבל" משלו. ראו מצגת מגואטמלה ובה
תמונות  מן הפסטיבל.

האירוע המפורסם מכולם, הוא חגיגות "השבוע הקדוש" ((Semana Santa, שלפני הפסחא. אז מציינים תהלוכות ושטיחים
פרחוניים את השבוע של ה"פסיון". פרק הזמן שחלף מכניסתו של ישוע
לירושלים, ביום א' של התמרים ועד לתחייתו מן המתים. האירוע ספוג מתח דתי עז, אך
בגואטמלה, כמו באמריקה הלטינית בכלל, משווים לו נופך צבעוני ואפילו חגיגי. אירוע
זה הוא אינו חגם של הילידים אלא של המסטיזוס, בני התערובת, שמוכנים גם
"לדינוס", ומשום כך הוא נעדר תלבושות צבעוניות ומסיכות, אך על חוסונם של
אלו מחפים מרבדי הפרחים אותם רומסות התהלוכות בדרכן.

ראו מצגת: סמנה סנטה

ראו כתבה: חגיגות השבוע הקדוש

ראו גם: פייסטות בגואטמלה.

אסיה עשירה בפסטיבלים אף היא, אם כי הם נעדרים את המוסיקה הקצביתה
לטינו אמריקאית. ארץ הפסטיבלים האולטימטיבית היא כמובן הודו. האירוע המפורסם ביותר
בארץ זו הוא יריד הגמלים של פושקר, המתרחש מדי שנה לפני הירח המלא של חודש נובמבר.
ראו באתר זה: פושקר –אגם ומלה

בדרום הודו ניתן לראות במועדים הקשורים למקדשים, תהלוכות של פילים
המכונות פוראם (Puram) וריקודים בהם נכנסים המחוללים לדמויות של
אלים, המכונים קבדי (Kevadi). ראו מצגת: חגיגה של מקדש. ראו גם: פסטיבל בטמיל נאדו.

ידועות במיוחד חגיגות הדוסארה אשר בכלכתה ויפה ממנו פסטיבל דוסארה אשר במייסור. האירוע הצבעוני ביותר, כך אומרים הוא ה"הולי" (Holi), חג הצבעים שהוזכר לעייל, הנחוג מדי שנה,
בירח מלא של מארס, במקומות רבים בהודו, כשהמקום הידוע ביותר הוא מטורה, עירו של
קרישנה. אולם הפסטיבל העוצמתי ביותר, לא רק בהודו אלא אולי בעולם כולו הוא הקומב
מלה (Kumba
Mela), החגיגות לכבוד הכד
הקדוש, שנשא את השיקוי המעניק חיי נצח.

ראו כתבה: הקומבה מלה בהודו.

מצגת מהקומבה מלה

כפי שהוזכר כאן ישנם באסיה אירועים נוספים רבים. ראו למשל:

כתבה על האי קמיגיין, כולל פסטיבל לנזונס, הנחוג שם בשבוע
השלישי של אוקטובר: לבוא שוב לקמיגין

הח'אנמי (Hanami), ההתבוננות בפרחית
הדובדבן אשר ביפן, איננה אירוע אקסטטי, אך בהחלט סוג של פסטיבל.

ראו באתר זה כתבה: פריחת הדובדבן. הפסטיבלים היפניים
הם מינוריים יחסית, מאופקים ואינם משוקעים ייתר על המידה. אחד מהם נערך בטקיימה
בתקופת האביב. ראו מצגת: פריחת הדובדבן ביפן.

האירועים הפולקלוריסטיים בבאלי אשר באינדונזיה, מלווים באומנויות
הבמה. המקום הטוב ביותר לצפות בהם, שלא במסגרת אירוע מאורגן הוא באודלנים השונים (Odalan). אודלן הינו חג מחזורי,
המקיים בפרקי זמן של כפולות של מספרים חשובים, בעיר 3, 5 ו-7. כך למשל, כשמלאו
למקדש כלשהו 105 ימים, יתקיים לכבוד תאריך זה אודלן. במלאת לו 210 ימיםה אודלן
יהיה גדול ומרשים יותר. ראו מאמר: באלי – אומנויות הבמה.

.