נוצרים, צ'רקסים וסובוטניקים סביב התבור

כתב: גילי חסקין.

סיור זה מבקר בשלש נקודות סביב התבור  : פסגת התבור, כפר כמא הצ'רקסי וסג'רה.

האזור:

האזור בו נשוטט הוא בדרומו של הגליל התחתון, בקו התפר שבין הגליל התחתון המרכזי, לגליל התחתון המזרחי.

ראו באתר זה: מבוא לטיול בגליל התחתון

 לייתר הסיורים בארץ 

הנקודה הראשונה בטיולינו הוא פסגת הר תבור.

הר תבור מתנשא לגובה של 562 מטר מעל פני הים. ייחודו הוא לא בגובהו האבסולוטי (שכן ישנם פסגות רבות בארץ הגבוהות ממנו) אלא בכך שהוא גבוה בצורה ניכרת מעל סביבתו (כ-400 מטר) דבר ההופך אותו לנקודה מרכזית ושולטת על כל הגליל התחתון.

ראו באתר זה: הר תבור.

. על פי המסורת חלה ההשתנות (טרנספיגורציה) של ישו במקום זה, אירוע שבמהלכו הוא דיבר עם משה ואליהו, ואושר מעמדו כבן האלוהים. בשלוש הבשורות הסינופטיות (הבשורה על-פי מתי, הבשורה על-פי מרקוס והבשורה על-פי לוקס), ואשר במהלכו השתנה על פסגת הר. החל מהמאה הרביעית נקבע שהנס התרחש על הר תבור.

"ומקץ ששת ימים לקח לו ישוע את-פטרוס ואת-יעקב ואת-יוחנן אחיו ויעלם בדד על-הר גבוה; וישתנה לעינהם ויזהירו פניו כשמש ובגדיו כאור הלבינו; והנה נראו אליהם משה ואליהו והם מדברים איתו; ויען פטרוס ויאמר אל-ישוע אדוני טוב לנו להיות פה אם-טוב בעיניך נעשה פה שלוש סוכות לך אחת ולמשה אחת ולאליהו אחת; עודנו מדבר והנה ענן-אור הצל עליהם והנה-קול מתוך הענן אומר זה-בני ידידי אשר רציתי בו אליו תשמעון; ויהיה כשמוע התלמידים ויפלו על פניהם ויראו מאוד; ויגש ישוע ויגע-בם ויאמר קומו אל-תיראו; וישאו עינהם ולא יראו איש בלתי ישוע לבדו; וברדתם מן-ההר צוה עליהם ישוע לאמור לא תגידו לאיש את-דבר המראה עד אם-קם בן-האדם מעם המתים." (הבשורה על-פי מתי, י"ז, 1-9).

משה, המייצג את החוק היהודי, ואליהו, שמייצג את הנבואה, וכולם שמעו את הקדוש ברוך הוא אומר על ישו – "זה בני ידידי אשר רציתי בו, אליו תשמעון".

החל מהמאה הרביעית משך המקום עולי רגל רבים כדי להקל על הצליינים, הוכשרו בו 4,300 מדרגות, ובמאה ה-6 נבנו על פסגתו שלוש כנסיות. בשנת 806 היה האפיסקופוס (בישוף) תאופנוס אחראי על ארבע כנסיות בהר ועל מנזר, בו ישבו דרך קבע, 18 נזירים. בראשית תקופה הצלבנית, ולכל המאוחר בשנת 1101, הקים טנקרד נסיך הגליל, מנזר בנדיקטיני על ההר, במרכז השטח שבוצר בשעתו על ידי יוסף בן מתיתיהו וביצר את פסגתו. הפינה הדרומית-מזרחית של פסגת ההר, חוזקה בביצור נוסף. אולם הביצורים לא הועילו לנזירים שחוסלו בידי פרשים טורקימנים בשנת 1113. זמן קצר לאחר מכן שוקמו המבנים על ההר, והנוכחות הבנדיקטינית במקום התחדשה.

במהלך המאה ה-12 פונו שרידי הכנסייה הביזנטית באופן יזום, ובמקומם הוקמה כנסייה צלבנית בסגנון רומנסקי, אשר שימרה את מסורת ההשתנות, בכך שחולקה לשלושה חלקים – שתי קפלות עבור משה ואליהו במקום בו ניצבות קפלות דומות גם כיום, וקריפטה שסמלה את מעמד ההשתנות עצמו. ההר נכבש בידי צלאח א-דין ב-1187 וב-1212 הקים עליו הסולטאן האיובי אל-מלכ אל-עאדל, מבצר מאבני הכנסיות ההרוסות.  בהקמת המבצר, היה משום איום על  גבולה המזרחי של ממלכת עכו הצלבנית והיא היתה אחת ממטרותיו של מסע הצלב החמישי, בפיקודו של אנדרש השני, מלך הונגריה. הצבא הצלבני צר על המבצר בשנת 1217, אך נכשל. השליטים המוסלמים אפשרו את המשך הפולחן הנוצרי במקום, ואף מסרו לידי הנוצרים את החזקה בו. ב-1263 כבש השליט הממלוכי בייברס את ההר, החריב את המבנים על פסגתו והפקיעו מידי הנוצרים. ההר נותר שמם, עד שנת 1631, כאשר האמיר הדרוזי, פח'ר א-דין שליט הגליל התיר לפרנציסקנים לשוב אל האתר, ובשנת 1873 נבנה עליו מנזר קטן, ששטחו הלך וגדל עם השנים.

ניכנס לחצר המנזר הפרנציסקני. שם בולטת ביופייה, כנסיית ההִשְׁתַּנוּת-כנסייה פרנציסקנית קתולית הניצבת על פסגת הר תבור

הכנסייה הפרנציסקנית הנוכחית נבנתה על ידי האדריכל אנטוניו ברלוצי (Antonio Barluzzi), בשנים 1919–1924 בצדה הדרומי של פסגת הר תבור. היא נבנתה על יסודות הכנסיות הקדומות שהיו כאן – ביזנטית וצלבנית וניצלה את יסודות המבצר האיובי-ממלוכי הענקים. הכניסה למתחם הכנסייתי, הכולל גם גן ושרידים ארכיאולוגים, היא דרך שער הרוחות. הפרנציסקנים העניקו לו גוון עתיק באמצעות שילובם של כמה אלמנטים מהשער האיובי הענק ומגדלו, שהיה כאן בדיוק, בחומה המרשימה שבנה אלמלכ אלעאדל. בכנסיה יש קריפטה עם מזבח, פסיפסים וציורי קיר המתארים את ההשתנות. סגנונה הארכיטקטוני הושפע מזה של כנסיית מר סמעאן שבצפון סוריה.

צפונית-מערבית לכנסיית ההשתנות הקתולית, שוכנת כנסייה יוונית אורתודוכסית, הקרויה על שמו של אליהו הנביא.. סמוך לכנסיה היוונית נמצאת קפלת מערת מלכיצדק. לפי המסורת האורתודוכסית, המפגש בין אברהם למלכיצדק, התרחש בהר תבור[1]..ומַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן. וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל (בראשית, י"ד, י"ח-כ'.).

נתבונן מהמרפסת דרומה, אל עמק יזרעאל ובקעת כסולות. זה המקום לדבר על נחלות השבטים יששכר, זבולון, נפתלי ואשר, על מלחמת דבורה וברק בסיסרא ועל שירת דבורה.

ראו באתר זה: מלחמת דבורה וברק, בסיסרא.

ממרפסת תצפית הצמודה לאגף הדרומי רואים את כל צפון השומרון ומרכזו, את הגלבוע, את העמק ואת הכרמל. ממשטח שנמצא משמאל לאפסיס החיצוני של כנסיית ההשתנות, באזור בסיס המגדלים האיובים האדירים, רואים את כל רמות הבזלת של מזרח הגליל התחתון, את עמק הכנרת, את הגולן ואת הרי גלעד. כשיורדים בכביש הצר מכנסיית ההשתנות, דרך שער הרוחות, עד לפיתול העליון בכביש שעולה לפסגה,

משם אפשר לראות את כל הגליל התחתון, את כל הגליל העליון, את החרמון ואף את הר הלבנון.

התחנה השנייה בסיור תהיה כפר כמא הצ'רקסי, בצד הכביש כפר תבור – כנרת. תושבי הכפר נמנים עם השפסוגים, אחד מ-12 השבטים הצ'רקסים. כאשר השולטן העות'מני עבדול חמיד השני, אפשר לצ'רקסים, שנמלטו מהטבח הרוסי, להתיישב בשולי הממלכה.

לפי מסורת שבידם ישבו  אבותיהם לגדת אחד מיובלי הקובאן, וביישובים כפריים סמוכים. חפירות ארכאולוגיות גילו בסביבות הכפר כנסייה מן המאה ה-6 לספירה, אך המקום לא היה מיושב ברציפות. המסגד הגדול בכפר, היחיד לעת עתה, משרת את תושבי היישוב. המסגד בולט במראהו ממסגדים אחרים בשל צריחו המתומן ושילוב אבני הבזלת בקירות החיצוניים בסגנון אבלק (שילוב של אבנים שחורות ולבנות). מראהו מזכיר במידה רבה את המסגד הצ'רקסי בעמאן (מסגד אבו דרוויש).

האזור המכונה כיום "הכפר הישן" בנוי בסגנון צ'רקסי ישן, בו חצרות הבתים צמודים ובעלי קיר משותף שדלת פנימית מחברת בין החצרות. הבתים נבנו מסביב למסגד והרחובות צרים. סגנון בנייה זה נועד בעיקר למטרות הגנה במקרה של תקיפת היישוב.

ביקור במרכז המבקרים הצ'רקסי, וסיור בכפר, בהנחיית מדריך מקומי.

בכפר פועל המרכז למורשת הצ'רקסית

ראו באתר זה: הצ'רקסים ; טיול בקווקז הרוסי.

התחנה השלישית בסיור היא אִילָנִיָּה – מושב בגליל התחתון, כשני קילומטר וחצי מדרום למחלף גולני. המושב ידוע גם בשם "סֶגֶ'רָה", על שם הכפר הערבי הסמוך א-שג'רה (בערבית: "אילן"), אשר חרב במלחמת העצמאות ושעל חלק מאדמותיו התרחבה אילניה לאחר קום המדינה. המקום החל את דרכו כחוות לימוד של יק"א, שכמה מאיכריה, הקימו את המושבה.

ראו באתר זה: חוות הלימוד בסג'רה ; מושבות הגליל התחתון.

"מעשרה קבים יופי הררי שירדו על ארץ ישראל נטלה סג'רה תשעה קבים", כתב דוד בן גוריון  בספר זיכרונותיו, ומוסיף: "סג'רה היתה בשבילי חוויה עמוקה בחיי". בן גוריון עבד כפועל שכיר בחצרו של האיכר אברהם רוגצ'בסקי.

נבקר בח'אן בו שכנה חוות הלימוד של סג'רה, המכונה גם "חוות השומר". סג'רה היתה האובניים עליהם נוצרו כמה מהרעיונות החשובים של העלייה השנייה: "הקולקטיב", "השומר", "החורש" ו"הרועה".

ראו באתר זה: זרם הפועלים בעלייה השנייה ; הרעיונות שנולדו בסג'רה ;  ארגון 'השומר'.

לאחר ביקור קצר במערת "המקווה", שם, בתקופת העליה השניה, תרו אלכסנדר וציפורה זייד מעון למגורים משותפים, עוד בטרם נישאו.

ראו באתר זה: אלכסנדר זייד.

כנראה שבה גם התקיימו ההתכנסויות של ארגון 'בר גיורא', שקדם ל"השומר". משם נלך לאורך רחוב המושבה והחצרות (החכורות). סג'רה יוצאת דופן מבין מושבות העליה הראשונה, בכך שמסיבות שונות החכורה (החצר החקלאית הפנימית ), הוא בחזית הבית ולא מאחוריו.

ניתן לשלב ביקור בחצרה של אסתר שמואלי, נינתם של גר הצדק אליהו ומרים פרוטופופוב, שם תספר אסתר ותמחיז, את סיפורם של הסובוטניקים, אשר בחרו להתגייר ולעלות ארצה.

המושג הוא כינוי עממי לגרי הצדק הרוסיים שעלו לארץ ישראל, החל משנות התשעים של המאה ה-19, מתוך רגש דתי עמוק ובתמיכתה הנלהבת של 'חובבי ציון'. משפחותיהם תקעו יתד במושבות הגליל, ובמיוחד בגליל התחתון והיו לחלק בלתי נפרד מנופן[2].

סוּבּוֹטניקים הם בני קהילה רוסית-נוצרית אשר התייהדה, ושחבריה החלו לקיים מנהגים ומצוות יהודיות שונות, וחלקם אף התגיירו רשמית. מקור השם "סובוטניק", הוא ככל הנראה במילה הרוסית "סוּבּוֹטה" (שבת), עקב היותם במקור חלק משומרי השבת הנוצרים. (לפי הערכות, בתחילת המאה ה-20 היו בתחומי האימפריה הרוסית כמה עשרות אלפי סובוטניקים)[3]. בשל סטייתם מהדת הרשמית, הסובוטניקים הוגלו או נמלטו, מאז 1819, לארצות גזירה כמו קווקז או סיביר. אלכסנדר זייד סיפר לאליעזר שמאלי שאמו היתה בת למשפחת סובוטניקים, שנאמר עליה ש"המירו את הנצרות היפה, בדת הז'ידים הנקלים"[4]. פעמים רבות קיימו הסובוטניקים את מנהגיהם בחשאי מחשש שייבולע להם על ידי השלטונות. כך התרשמה רחל ינאית בן צבי, לאחר מפגשה עם חבורה של סובוטניקים בשיט על הוולגה[5].

היו מבין הסובוטניקים שבחרו לקחת את אמונתם עד הקצה ולעבור גיור מלא. הם הרחיקו לכת עד קובנה שבליטא ושם עברו גיור מלא אצל הרב יצחק אלחנן ספקטור. משם המשיכו לאודסה. בעידוד פעילים ציוניים, ובעיקר של מאיר דיזנגוף, הלל יפה, רחל ינאית וחיים (מרגליות) קלווריסקי, באו מרבית ה"סובוטניקים" לגליל המזרחי. לדברי קורקין ממסחה, "קלווריסקי האמין באיכויות של הקבוצה". הם מנו כשלושים משפחות כאשר מרביתם התיישבו במושבות הגליל התחתון – סג'רה, בית גן, יבניאל וכפר תבור. משפחה אחת התיישבה בקרבת המושבה יסוד המעלה, אחרת במטולה ומשפחה אחרת במושבה עתלית.

חרמונה סימון, בתו של מי שהיה ממונה על המושבות בגליל התחתון, חיים קלווריסקי, מצוטטת באומרה כי "החקלאים המצליחים ביותר היו הגרים. אצלם הכול צמח נפלא, התרנגולות הטילו המון ביצים, האווזים היו שמנים, אפילו הסוסים היו מבריקים. אצל האיכרים היהודים, לעומת זאת, היו הבהמות מתות לפעמים, הפרות לא היו נותנות חלב והירקות היו עלובים". ההיסטוריון יוסף קלויזנר, שפגש את הסובוטניקים בביקורו בארץ ישראל בשנת 1912, כתב: "הגרים האלה הם אנשים רוסיים, שקיבלו עליהם דת יהודית, מתחילה רק למחצה, לשליש ולרביע – ואחר כך אף בשלמות"[6].

בכניסה לחלקת המגורים של משפחת שמואלי, הניחה אסתר חבית עץ, שעליה כתבה את שם המשפחה "שמואלי", אך הקפידה להוסיף גם את השם "פרוטופופוב". יותר ממאה שנה אחרי שאבי סבה עברת את שמו ואת שם משפחתו, החליטה להזכיר את השם המקורי, שציין דרגת כמורה נמוכה בכנסייה.

הערות

[1] זאב ולינאי, אנציקלופדיה אריאל לידיעת ארץ ישראל, עמ' 8043-8044

[2] יואב רגב, "סובוטניקים" בגליל, אחיאסף נתניה, 2008, עמ' 9-10

[3] שולמית שחר, "הסובוטניקים ברוסיה: סיפורה של כת קטנטונת", זמנים, 97, חורף 2007, עמ' 70-83

[4] אליעזר שמאלי, שומר בישראל, אגדת אלכסנדר זייד, רמת גן, 1970, עמ' 14.

[5] רחל ינאית בן צבי, אנו עולים, תל אביב, 1962, עמ' 184ץ

[6] יוסף קלויזנר, עולם מתהווה – רשמי מסע בארץ ישראל