מבוא לטיול בבורמה (מיאנמר): חלק ב'

כתב: גילי חסקין

הערה: מאמר זה חולק לשנים, מסיבות טכניות בלבד. ראו קודם: מבוא לטיול בבורמה, חלק א'.

ראו גם , באתר זה: מה קורה בבורמה? אוכלוסיית בורמה; זכרונות מבורמה.

אף על פי שיש בשטחה שדות נפט, מכרות אבנים יקרות, זהב, יהלומים ויערות עצי טיק, מיאנמר היא אחת המדינות העניות בעולם. בין הייתר בשל התהפוכות הפוליטיות שפקדו אותה.

ממשל ופוליטיקה

ראשיתו של המשטר הצבאי השולט במיאנמר כיום הוא בהפיכה הצבאית בראשות הגנרל נֵי וִין שסיימה את השלטון הדמוקרטי במדינה בשנת 1962. וין והקצונה הבכירה של הצבא שלטו במדינה כמשטר צבאי עד לשנת 1974. ב-1974 עברו לשלטון אזרחי לכאורה, והמשיכו לשלוט במדינה תוך קיום מערכת בחירות של מפלגה יחידה, מפלגת הפרוגרמה הסוציאליסטית של בורמה (BSPP). באמצעות מפלגה זו שלט וין בפועל במדינה עד 1988.

משנות השישים של המאה ה-20, כבר התקיימו הפגנות נגד השלטון, מחאות לא אלימות שהובלו בעיקר על ידי סטודנטים. כל הפגנות דוכאו בכוח על ידי השלטונות. המחאות הגיעו לשיאן בשנת 1988, כשחוסר שביעות הרצון מהשלטון הגיע לשיא בעקבות מצב כלכלי קשה ודיכוי פוליטי של כל אופוזיציה. הפגנות פרו-דמוקרטיות נרחבות פרצו ברחבי המדינה. כוחות הביטחון הגיבו ביד קשה, המונים נהרגו, נפגעו ונעצרו. הגנרל סאו מואנג תפס את השלטון וכונן את "מועצת המדינה להשבת החוק והסדר" (SLORC). מספר ההרוגים בהפגנות ובמעשי טבח שבוצעו בידי השלטון בסוף שנות השמונים עולה על עשרת אלפים על פי ארגוני זכויות אדם[1]. מרבית ההרוגים היו סטודנטים ונזירים בודהיסטים. תחת שלטון SLORC, שונה בשנת 1989, שמה הרשמי של המדינה מבורמה למיאנמר.

הגעת סו צ'

בשנת 1988 שבה הפעילה הדמוקרטית אאונג סן סו צ'י לבורמה, כדי לטפל באמה החולה. היא מונתה לתפקיד מזכ"לית מפלגת NLD וקראה לשלטון לבצע רפורמות דמוקרטיות במדינה. אלפי בני אדם נהרגו באותה שנה על ידי הרשויות הצבאיות במהלך מחאה עממית נגד המשטר.

סו צ'י נולדה בעיר ראנגון. בגיל 15 היא בתם של הגנרל אונג סן ושגרירת בורמה בהודו ונפאל קין צ'י. אביה ניהל את המשא ומתן מול הבריטים בעניין עצמאותה של בורמה, אך נרצח בידי יריבים פוליטיים מבית בשנת 1947, שנה לפני קבלת העצמאות. סו צ'י הצעירה עברה עם אמה השגרירה לניו דלהי, ובשנת 1964 השלימה את לימודיה בקולג' "ליידי שרי ראם" אשר בבירה ההודית. מיד לאחר מכן עקרה לבדה לבריטניה, ובשנת 1969 קיבלה מטעם אוניברסיטת אוקספורד תואר בפילוסופיה, מדע המדינה וכלכלה. שם פגשה את מייקל, מומחה לענייני טיבט באוניברסיטה, והשניים נישאו ב-1972.

סו צ'י הושמה במעצר בית, ובמקביל הוכנו תכניות לכינון בחירות, שיצאו לפועל בשנת 1990. סו צ'י הובילה את מפלגת "הליגה הלאומית למען הדמוקרטיה" (NLD) לניצחון בבחירות וזכתה ב-392 מתוך 489 מושבים ובראשות הממשלה. אבל החונטה הצבאית ביטלה את התוצאות ושמה אותה במעצר בית. היא דבקה בהתנגדות לא אלימה ועל כך אף זכתה בשנת 1991 בפרס נובל לשלום. בשנת 1992 פרש הגנרל סאו מואנג (מסיבות בריאותיות) והוחלף על ידי הגנרל טהאן שהוו. שם המפלגה  SLORC הוחלף ב-SPDC (מועצת המדינה לשלום ולפיתוח). ושהוו כיהן כראש המדינה עד לבחירות 2015. ראש הממשלה מטעמו היה קהין ניונט, וקציני צבא החזיקו  כמעט בכל משרדי הקבינט.

סן סו צ'י סירבה להצעת השלטון לאפשר לה לעזוב את המדינה ונותרה במעצר בית, בבידוד ובניתוק ממשפחתה עד שחרורה בנובמבר 2010. בני משפחתה קיבלו אישור לבקר אותה, אך בשלב מסוים בעלה הבריטי לא קיבל אשרת כניסה למדינה. ב-1999 הוא מת ממחלת הסרטן. סו צ'י סירבה להצטרף למשפחתה בבריטניה משום שהיא הייתה עושה זאת, כך היא העריכה, המשטר הצבאי לא היה נותן לה לשוב לביתה במיאנמר. היא המשיכה לקרוא לכינון משטר דמוקרטי במיאנמר וזכתה לתמיכה רבה בארצה ובעולם, ומנהיגים רבים קראו לשחררה ממעצר והקהילה הבינלאומית אף הטילה סנקציות קשות על החונטה הצבאית. לא פעם הושוותה סו צ'י לנלסון מנדלה, שהיה כלוא במשך 27 שנים בשל מאבקו לסיום משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, אך בסופו של דבר הוביל לסיום משטר זה ונבחר לנשיא המדינה וזכה בפרס נובל לשלום.

ב- 26/12/2004 בצונאמי הגדול שפקד את כל חופי האוקיינוס ההודי, נפגעה גם מיאנמר לאורך חופיה ובשפך האירוואדי הידוע בהיותו "מחסן האורז של מיאנמר".

מהומות 2007

 ב-15 באוגוסט 2007 החליטה ממשלת מיאנמר בפתאומיות להעלות את מחירי הדלק, דבר שגרר זעם בקרב הציבור ומחאות נגד הממשל מצד תנועות פרו-דמוקרטיות. נזירים בורמזים רבים נעשו מעורבים גם הם במחאות לאחר שכוחות מזוינים פיזרו בכוח אסיפה -5 בספטמבר ופצעו שלושה נזירים. ב-19 בספטמבר ערכו כ-2000 נזירים צעדת מחאה בעיר סיטווה. מספר ימים לאחר מכן התקיימו צעדות נוספות בעיר ינגון ובמקומות נוספים. מחאות אלו נעשו יותר ויותר המוניות, הצבא פיזר את ההפגנות בתקיפות, בין השאר תוך שימוש בנשק חם, דבר שגרם להרוגים ופצועים.

כמה מההפגנות הגדולות נגד המשטר הצבאי, יצאו מפגודת שוונדגון המרהיבה. בתוך המנזר הצמוד אליה התחוללו, לפי דיווחי מתנגדי השלטון, מעשי אלימות קשים של הצבא הבורמזי. הנוכחות הצבאית בלטה גם בחלקים אחרים של העיר. כמעט בכל פינת רחוב ניצבו חיילים עם רובים במצב הכן. בצמתים המרכזיים הונחו מתרסים וסלילי תיל משונן מוכנים לפרישה בעת הצורך. נוכחות החיילים אמנם לא הפריעה לחיי הרחוב השוקקים בעיר לשוב למסלולם אבל המסר ששלח השלטון לאזרחים היה ברור. אם לא היה די במפגני הכוח ברחובות, הרי שבהדרגה התפשטו בעיר השמועות על תוצאותיהן האמתיות של פעולות המשטר נגד המפגינים. הנתון הרשמי שנמסר – לפיו נהרגו עשרה אנשים בהפגנות – היה מופרך. אנשי אופוזיציה טענו שכ-200 אנשים נהרגו בהפגנות ובפשיטות של הצבא על המנזרים. הם אמרו לעיתונאים שהשלטון השקיע מאמצים ניכרים כדי להעלים את שרידי גופות ההרוגים. בתחילה השליכו אותם לנהר, וכשהתחילו להופיע באינטרנט תמונות של גופות הנזירים צפות, שרפו אותן החיילים בשתי משרפות שהוקמו בעיירות לאינג תיה ונוט אוקלווה הסמוכות לבירה. היו גם דיווחים על אזרחים שנפצעו בהפגנות ונקברו בעודם בחיים. ב-28 בספטמבר נותקה מיאנמר מהאינטרנט ועיתונאים הוזהרו שלא לדווח על המחאות.

איש מפלגת האופוזיציה NLD, זאו או, סיפר עיתונאים, ביניהם יותם פלדמן, שליח "הארץ" , כי ההפגנות החלו בעקבות פגיעה של הצבא בנזירים בבקוקו שבמרכז בורמה: בעיר צעדו כ-5,000 נזירים במחאה על העלייה החדה במחירי הדלק. העלאת המחירים אמנם השפיעו אך מעט על הנזירים שלא מרבים לצאת ממנזריהם, אבל הם קשובים לתסכול המצטבר אצל האזרחים וחשו צורך להביע אותו. בנוסף, קשיי הפרנסה של האזרחים העובדים משפיעים ישירות על הנזירים, שנאסר עליהם לעסוק במסחר ולכן הם מתקיימים ממנחות שמגישים להם האזרחים. המראה שנחקק בזיכרון מההתקוממות הזה  הוא של אלפי נזירים מגולחי הראש ועטויי הגלימות האדומות שמתעמתים עם כוחות הביטחון.

מכיוון ש-500 אלף הנזירים בבורמה, זוכים למעמד דתי וחברתי ייחודי ומקודש במדינה הבודהיסטית, הם העריכו בטעות שאנשי הצבא לא יעזו לנקוט אלימות נגדם. אבל באחת מההפגנות הראשונות שקיימו, ירו החיילים באוויר, הקיפו אותם בחבלים, לכדו אותם ועצרו חמישה מהם. מעדויות שהגיעו לעיתונאים, החיילים קשרו אחדים מהנזירים לעמודי חשמל והכו אותם לעיני הציבור. בתחנות המשטרה הם פשטו מהם את גלימותיהם – מעשה שנחשב פגיעה חמורה בכבודם.

בעקבות המקרה באו כמה מאנשי המשרד לעניינים דתיים למנזר שבבקוקו כדי לנסות להרגיע את הרוחות. הנזירים כלאו את אנשי המשרד בחדר, שרפו את מכוניותיהם ושיחררו אותם רק בשעות הערב. הם דרשו שהממשלה תתנצל על הפגיעה בנזירים ואיימו כי אחרת יסרבו לקבל מנחות מאנשי השלטון, צעד שעשוי לפגוע בלגיטימציה של המשטר, המגדיר עצמו בודהיסטי. המשטר הצבאי סירב להתנצל והנזירים ביצעו טקס "פטה ניקוזנה" שמציין את החרם על מנחות השלטון.

כשהחלו ההפגנות חולקו בין המפגינים עלונים שמורים כיצד להפיץ סרטים באינטרנט באמצעות בלוגים ואתרי שיתוף קבצים כמו יו-טיוב. תמונות מההתקוממות נפוצו בעולם. אבל מהר מאוד חסם השלטון את הגישה לרשת בכל המדינה למשך זמן בלתי מוגבל. אף על פי כן, הועברו לידי העיתונות מאות תמונות סטילס ועשרות סרטי וידיאו בהם תועדו ההפגנות, שצולמו בידי אנשים שזהותם לא ידועה, תוך סיכון עצום. בסרטים נראים אלפי נזירים שיוצאים מהמנזרים אל הרחובות מלווים במאות אזרחים תומכים. הם נשאו שלטים שעליהם נכתב: "אוכל, דיור וביגוד ברמה נאותה" ו"פיוס לאומי – דיאלוג בין מנהיגים פוליטיים". באחד הסרטים נראה אחד ממנהיגי הפגנות הסטודנטים של 1988 כשהוא מפציר בקהל להצטרף להתנגדות הנוכחית: "הגיע הזמן להתאחד", אני קורא לכולם לא להישאר בבית, בבית הספר ובמשרד. בבקשה, צאו החוצה והצטרפו לתנועה הזאת".

בסרטים מתועדים גם האמצעים שבהם נקט החודש הצבא כדי לדכא את המפגינים: קרבות רחוב שבהם החיילים יורים לעבר הקהל, וחיילים שמעלים נזירים על משאיות. למרבה הצער, מה שנעשה בתוך המנזרים כמעט שלא תועד. נזירים ומתנגדי משטר אחרים מסרו לעיתונאים, ביניהם יותם פלדמן שליח "הארץ", כי "האלימות שננקטה בתוך המנזרים היתה קשה הרבה יותר מזו שהפעילו החיילים ברחובות".

בימים הראשונים למחאה, סירבו הנזירים לאפשר לאזרחים להצטרף אליהם למחאה, מחשש שהשלטון ינקוט ביד קשה כלפיהם, כפי שאכן קרה. תושבים שניסו להעביר מים לנזירים, נעצרו. כתוצאה מכך, התרחבה המחאה בימים שלאחר מכן ואף שהנזירים המשיכו להוביל אותה, הצטרפו אליהם אזרחים רבים, סטודנטים ואנשי האופוזיציה NLD.

רבים מהנזירים נעצרו, אחרים ברחו אל משפחותיהם או שהועברו ממנזר למנזר כדי למנוע מהם להתארגן מחדש. בכניסה לרוב המנזרים הוצבו אנשי ביטחון שמפקחים על הנכנסים והיוצאים ובמנזרים המרכזיים הוצבו חיילים חמושים.

גורם פעיל נוסף בהפגנות היה מפלגת NLD. הסניף הראשי שלה בבורמה סמוך למנזר שוודגון והוא היחיד שנותר פתוח מבין 300 הסניפים שהיו במדינה. הוא נותר פתוח גם בעת ההפגנות, כדי שיוכלו לעקוב אחרינו ולדעת מה מתרחש במפלגה. המפלגה חיזקה את ידי הנזירים ומשתתפת במאבקם, אך אנשיה בפירוש לא הובילו את גל המחאה הנוכחי.

 מזכיר המפלגה סיפר לפלדמן שרוב חברי המפלגה המרכזיים שלא ירדו למחתרת אלא ברחו לבתים מזדמנים בערים ולאזורים הכפריים וגם הם נעצרו בימים האחרונים:  "לפחות 160 מאנשי ה-NLD מוחזקים עכשיו בבתי הכלא. "גם אני מצפה לביקור המשטרה בקרוב, אבל אני לא מפחד". "אנשי המשטר", סיפר, "נוהגים לבוא אל בתי החשודים בפעילות אופוזיציונית החל משעה אחת וחצי בלילה. הם מציגים לפניהם צילומי וידיאו שבהם הם נראים בהפגנות, דורשים מהם לספק הסברים לנוכחותם, ולוקחים אותם לבתי הכלא"[2]. מספר ההרוגים הלא-רשמי הספיק כדי להרתיע את המתנגדים למשטר, בעיקר את אלה שאינם נזירים ולא משתייכים למפלגות הפוליטיות.

ציקלון 2008

סופת הציקלון נארגיס, שהגיחה מכיוון מפרץ בנגל ב-29 באפריל 2008 והכתה עם רוחות בעצמה של 165 קמ"ש במיאנמר, תוך הורדת כ-500 מ"מ גשם בהשמידה אזורים שלמים בדלתא של האירוואדי ועד יאנגון עצמה. הסופה גרמה לשיטפונות קשים, להרס כפרים, ולנפגעים רבים. ממשלת החונטה דיווחה על 77,738 הרוגים וכ-28 אלף נעדרים כתוצאה מהסופה שפקדה את המדינה אך אנשי הצלב האדום חוששים כי מספר ההרוגים עלול להגיע אף ל-128 אלף. האו"ם מעריך כי מדובר ב-100 אלף הרוגים.

אינם ידועים וגם לא ברור כמה בורמזים עובדים זרים נפגעו בצונאמי בתאילנד.עקב המידע הלקוי הדולף מהמדינה אין יודעים אם ייוודע ביום מהימים, אבל ברור שזהו מאסונות הטבע הגדולים שהיו בדרום-מזרח אסיה ובעולם כולו.

באין תמונת מצב ברורה, אנשי האו"ם העריכו כי עד ל-2.5 מליון ניצולים נזקקים בדחיפות למזון, מים, מקלט וסיוע רפואי. ארגוני הסיוע השונים, הפועלים במדינה בדוחק רב, הצליחו להגיע לכ-270 אלף ניצולים.

לדברי תומס גרטנר, ראש מחלקת המבצעים ב'צלב האדום', המחסור במים "יהוא הרוצח הגדול ביותר" במהלך הימים הקרובים. לדבריו, "אספקת מים נקיים למאות אלפי בני אדם בדלתת אירוואדי דורשת מבצע גדול, עבורו אין לנו לא את היכולת החומרית והלוגיסטית ולא את כוח האדם הנדרש".

 ארגון הבריאות העולמי דיווח כי מקרי כולרה לא מעטים נצפו במדינה, אך לא מסר פרטים נוספים. עם זאת, מנהלת הארגון בתאילנד, מאורין בירמינגהאם, הסבירה כי כולרה היא תופעה נפוצה באזור הדלתא בעונה זו של השנה.  כחצי מיליון בני אדם איבדו את בתיהם. למרות הנזק האדיר לתשתיות ביאנגון, עיר הבירה, ובדלתת נהר האיירוואדי – "נהר הפיל", סירבה החונטה הצבאית השולטת במדינה מאז 1962 לקבל עזרה מארגוני הסיוע הבין-לאומיים, ואף הקשתה על ארגוני הסיוע של האו"ם להיכנס ולסייע לתושבים[3].

מול התפקוד הלקוי שהפגינה הממשלה בעת האסון בלט תפקודם של האנשים הפזורים על פני מדינת הענק; מכל רחבי המדינה זרמו תרומות: כסף, כלי בית, בגדים, ובעיקר עזרה. רבים ירדו אל אזור הדלתא, ועזרו לבנות ולשקם מחדש את הכפרים שנהרסו. עמיתי גיא נוימין מעיר התנהגות כזאת אינה יוצאת דופן במיאנמר, שתושביה, למרות קשיי החיים, ידועים כנדיבים, חייכנים וטובי לב. נראה כי התורה הבודהיסטית המטיפה לנירוונה (גאולה) באמצעות קארמה (פעולה) חיובית קנתה לה שבת במיאנמר יותר מאשר בכל ארץ בודהיסטית אחרת[4].

סכסוכים

ממשלת מינאמר המשיכה להתמודד עם אחת הבעיות המסורתיות של המדינה: השתלטות על הקבוצות האתניות הבדלניות, בעיקר בצפון המדינה. הפסקת אש שהושגה בשנת 1994 הופרה ב-2010, לאחר שהממשלה ניסתה לכפות על כל כוחות הקבוצה האתנית קצ'ין, להתמזג עם משמר הגבול הלאומי. לוחמי גרילה ב"צבא לעצמאות קצ'ין" אמרו כי הם חוששים שמיזוג עם הצבא יפגע בשאיפתם לאוטונומיה. ל "צבא" השבט כעשרת אלפים לוחמים חמושים ובעלי ניסיון.

 שבט קצ'ין לא היה כאב הראש היחיד של ממשלת מיאנמר. הממשלה נמצאה בסכסוך ארוך  גם עם קבוצת "האיחוד הלאומי של קארן" (KNU) ועם הזרוע הצבאית של השבט, "הצבא הלאומי לשחרור קארן". מאז 1949 נלחם "צבא" קארן בממשלת מיאנמר בדרישה לאוטונומיה. לאחר שסבל מגל של עריקות ומרידות פנימיות, ה-KNU, שפעם היה הקבוצה האתנית החמושה הגדולה ביותר במדינה, הפך לצל של עצמו. בסוף 1994 ספג הארגון ספג מכה קשה לאחר שפלג בודהיסטי שקרא לעצמו "צבא קארן הבודהיסטי" (DKBA) ביצע מרד נגד הקבוצה הנוצרית השלטת ב-KNU, השתחרר ממנו וערק לשורות הממשלה.

 גם ה-DKBA הבודהיסטי ידע בעיות משלו כשחלק מלוחמיו נטשו אותו והקימו פלג משלהם בעקבות התנגדותם להצטרף למשמר הגבול הלאומי. קו הליינג, היועץ הפוליטי הבכיר של הנשיא תיין סיין, אמר שממשלת מיאנמר מבקשת לפייס את בני הקארן וקבוצות אתניות נוספות על ידי מתן תמריצים כלכליים ולא דרך אלימות, אבל נראה היה שבשטח המציאות אחרת.

בבחירות שהתקיימו בפברואר 2011, ניצחה באופן לא מפתיע, מפלגת "האיחוד הסולידרי והפיתוח" (USDP) . המפלגה המייצגת את החונטה זכתה ברוב של כ-77% מהקולות, בעזרת מגבלות על התנועה למען הדמוקרטיה וזיופים נרחבים[5]. הגנרל בדימוס תיין סיין, בן 65, נבחר  כנשיא האזרחי הראשון מאז השתלטה החונטה הצבאית על המדינה. הממשלה האזרחית החדשה, היתה עמוסה בגנראלים לשעבר. הסתיימה חצי מאה של בידוד ושלטון אוטוריטרי. אבל המינויים בצמרת הממשל במיאנמר, זכו לביקורת נוקבת מצד מדינות המערב וארגוני זכויות אדם[6]. תיין סיין, היה אחד מ-20 גנרלים שפרשו מצבא מיאנמר לקראת הבחירות הכלליות. הוא נחשב לבעל ניסיון רב במערכת הפוליטית ומעורה בקשרי החוץ של מיאנמר. מינויו לתפקיד הוא השלב האחרון ב"מפת הדרכים לדמוקרטיה ממושמעת" שפרסמה מיאנמר – במסגרתה היא הפכה את עצמה – לפחות דה-יורה – למדינה הנשלטת באופן אזרחי ולא צבאי[7].

מפלגתה של סו-צ'י בחרה להחרים את הבחירות. מפלגת האופוזיציה הדמוקרטית-לאומית, שהתפצלה ממנה, על-מנת להתמודד בבחירות, זכתה ב-12 מתוך 659 המושבים בשני בתי הפרלמנט. סו-צ'י עצמה שוחררה ממעצר הבית האחרון שלה, שנמשך שבע שנים, כמה ימים אחרי ההצבעה. בראיון לעיתון "פיננשל טיימס" אמרה, כי למהלכים הפוליטיים במיאנמר לא תהיה כל השפעה על המצב במדינה. ממשלת מיאנמר, שחששה מפרוץ מהפכה בסגנון "האביב הערבי" אם תנוע מהר מדי, הדגישה כי הרפורמות במדינה חייבות להיות הדרגתיות.

אחרי סגירת הקלפיות, דווח כי יותר מ-15 אלף כפריים בורמזים נמלטו על נפשם לתאילנד השכנה בניסיון לקבל מקלט. בחילופי אש בין  כוחות הצבא,  ובין בדלנים חמושים המשתייכים ל"צבא הבודהיסטי הדמוקרטי קארן", נפצעו לפחות 10 בני אדם. המורדים, השייכים לכמה מיעוטים אתניים המהווים כ-40 אחוז מאוכלוסיית מיאנמר, הזהירו מפני "מלחמת אזרחים" – אם תנסה החונטה לאכוף את החוקה הגוזלת מהמיעוטים את מרבית זכויותיהם[8].

תאילנד הודיעה כי היא מעוניינת שהפליטים ישובו לארצם מהר ככל שניתן. החונטה הצבאית קראה היום לפליטים לשוב למדינה והבטיחה כי תוכל לערוב לבטחונם. "נקטנו בצעדים כדי להשיב את השקט על כנו", נאמר בהודעה. יותר ממאה אלף אזרחי מיאנמר חיים במחנות פליטים באזור הגבול שבין שתי המדינות[9].

למערב המשיכו להגיע ידיעות על הפרת זכויות אדם במינאמר. כך למשל, אלפי נשים צעירות אחרות פותו לבוא לסין כדי שיוכלו אחר כך למכור אותן ולכפות עליהן נישואים לרווק מקומיים, וזאת בשל המספר ההולך וגדל של גברים סינים שלא מצליחים למצוא בשום דרך כלות במדינה[10].

תדמית המדינה המצורעת בדרום-מזרח אסיה הוסרה ככל כנראה ממיאנמר, לאחר שנשיא ארה"ב ברק אובמה הכריז בנובמבר 2011, בעת שהותו באי באלי באינדונזיה, כי מזכירת המדינה הילרי קלינטון תבקר במדינה. בכך היתה קלינטון הגורם הבכיר ביותר בממשל האמריקני לבקר במיאנמר מאז ההפיכה הצבאית במדינה ב-1962. לאחר שאובמה הכריז כי  "יש איתותים להתקדמות", הבטיחה מיאנמר להציג תכניות מרחיקות לכת, בהן השגת שלום עם קבוצות המורדים במדינה, שחרור הדרגתי של כל האסירים הפוליטיים וצמצום הפיקוח על חופש הביטוי. החונטה הצבאית בבורמה (מיאנמאר) המשיכה בצעדים משמעותיים לקראת הפיכתה של המדינה לדמוקרטיה של ממש: משרד ההסברה בראנגון, הודיע באוגוסט 2012, בצעד חסר תקדים, על הסרת הצנזורה הממשלתית מעל כל אמצעי התקשורת – ובכלל זה עיתונים, מגזינים ואתרי אינטרנט. למעט הפיקוח על סרטים[11].  אם קודם לכן,, כ-300 עיתונים ומגזינים וכ-30 אלף אתרי אינטרנט בבורמה הורשו לכתוב בכל נושא, כל עוד לא מדובר בסוגיות פוליטיות, סוגיות חברתיות או סוגיות דתיות רגישות. כעת נמסר כי הם יוכלו להדפיס ידיעות ומאמרי דעה ללא כל מגבלה. גופי תקשורת שנדרשו בעבר להגיש לצנזור כל פיסת מידע ואפילו שירים, הורשו מאותו יום, לפרסם ידיעות בכל נושא, כולל פוליטיקה, חברה ודת. "לאחר שנים רבות של חשיכה, אנו מתחילים לראות בשבועות האחרונים סימנים ראשונים להתקדמות", אמר אובמה. "הנשיא תיין סיין והפרלמנט במיאנמר נקטו צעדים משמעותיים לעבר שינוי. דיאלוג בין הממשלה וסו צ'י (מנהיגת האופוזיציה) החל, אסירים רבים שוחררו והוסרו מגבלות שהוטלו על התקשורת". הנשיא האמריקני הוסיף כי למרות השינוי החיובי, "נותר עוד הרבה מה לעשות" במדינה האסייתית.

ב-2012 יצאה סו צ'י מארצה (רק בנובמבר 2010 שוחררה סו צ'י ממעצר בית ). לראשונה זה 24 שנים וביקרה בתאילנד ובאירופה וקיבלה באיחור את פרס נובל לשלום. בראיונות שהעניקה לתקשורת היא הביעה חרטה על כך שלא בילתה יותר זמן עם משפחתה במהלך השנים. "הייתי רוצה לראות את הבנים שלי גדלים. אבל אין לי ספקות לגבי העובדה שהייתי צריכה לבחור להישאר עם בני עמי".

בנובמבר 2015 נערכו הבחירות החופשיות הראשונות במדינה מאז 1990, בהן התמודדו למעלה מ-90 מפלגות. מרגע פתיחת הקלפיות התגודדו אלפי מצביעים ותורים ארוכים נראו מחוץ למרכזי ההצבעה, שהוצבו במנזרים, בתי ספר ומבנים ממשלתיים. המאבק העיקרי היה בין מפלגת ה-USDF  המקורבת לצבא, לבין הליגה הלאומית לדמוקרטיה" (NLD) מפלגתה של סו צ'י, כלת פרס נובל[12]. מפלגת האופוזיציה זכתה ביותר משני שליש מושבים בפרלמנט (348). מעמד הכוכבת של מנהיגת האופוזיציה בבורמה עזר לניצחון הגורף של רבים מחברי מפלגתה בבחירות לפרלמנט. העובדה שהציפיות שתולה הציבור בסו צ'י אינן מציאותיות לא פגעה בחגיגות.

החגיגות נראו בכל המדינה, אך ההתלהבות הגיעה לשיא במטה הבחירות של "הליגה הלאומית למען דמוקרטיה" (NLD), מפלגתה של סו צ'י, ביאנגון לאחר שהדובר אמר כי צפוי ניצחון מוחץ של המפלגה. אפילו כמה תיירים זרים נסחפו באווירה, והצטלמו אחרי שלבשו חולצות וחבשו סרטי ראש שעליהם הופיע סמל "הטווס הלוחם" של [13]NLD. עם זאת בשל סעיף בחוקה שאוסר לה להיבחר בעצמה לנשיאה (בניה בעל נתינות זרה) [14], בחרה סו צ'י בחבר מפלגתה ובעל בריתה, טין צ'ו, לכהן כנשיא המדינה והיא מונתה לראש הממשלה ושרת החוץ. המפלגה המקורבת לצבא, זכתה ב-5% מן הקולות, אבל כוחו של הצבא במיאנמר עדיין נשמר במידה מסוימת, לאור העובדה ש-25 אחוזים מהמושבים בפרלמנט בן 664 המושבים הובטחו לו אוטומטית עוד לפני הבחירות.

למרות שסו צ'י אינה הנשיאה, היא השלטת האמיתית במדינה. בראיון שהעניקה לרשת החדשות הבריטית BBC ב-2012 סיפרה סו צ'י מה אמרה לבעלה יום לפני נישואיהם: "רציתי לוודא שהוא יודע מההתחלה שלמדינה שלי יש משמעות רבה עבורי ושאם יהיה צורך לשוב לחיות בבורמה אסור לו לנסות לעמוד ביני לבין המדינה שלי". במדינה שבה שולטים העוני, הפיצול האתני והשחיתות נדמה שהציפיות מהממשלה הבאה הן בלתי ניתנות למימוש.

כלכלה:

בורמה נחשבת לאחת מעשר המדינות העניות ביותר בעולם. נחשבה מושבה בריטית עשירה, הודות לאוצרותיה הטבעיים ולשדות האורז. בתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה בורמה ייצאה כ-3.5 מיליון טונות אורז בשנה ואת מרבית הרווחים גרפו הבריטים. במלחמה נהרס חלק ניכר מפוטנציאל ייצור האורז של בורמה, מכיוון שהיתה זו מונוקולטורה, נפגעה במיוחד התפתחותה הכלכלית. עם השגת העצמאות הורע מצבה: אבדו לה יתרונותיה כמושבה הנהנית מתמיכה. המצב הפוליטי הסבוך רק עיכב את השיקום. מצד אחד ירדה יעילותה.

כיצרנית אורז, מצד שני, הוכפלה אוכלוסייתה. בשל האקלים הפוליטי הפלגני, עם התעוררות העצמאות ב-1948,לא שוקמה הכלכלה. הכלכלה סבלה גם מחמת ניסויו הסוציאליסטי של נה ויין. בסוף שנות ה-50 הופעלו יוזמות פרטיות, אך עם עלייתו לשלטון של נה ויין ב-1962 ,למעלה מ- 15,000 יוזמות הולאמו. נה ויין רצה להקים מדינה סוציאליסטית מתועשת, ללא התערבות והשפעה מערבית. המדיניות היתה להוציא את כל המערביים, הודים וסיניים מעמדות המפתח בכלכלה. זרם עצום של חנוונים סינים וסוחרים הודים יצאו מהמדינה. הכלכלה נותרה בידיים בורמיות והתדרדרה מאד. התאוריה התבססה על מסמך שחיברה החונטה:

"הדרך הבורמזית לסוציאליזם". הכלכלה נותרה בידיים פרטיות, למרות שהחוק מחייב את מכירת המוצרים לממשלה לצורך הפצה פנימית וייצוא. הכלכלה נוהלה ע"י אנשי צבא, חסרי ניסיון בתחום זה. חצי מהתקציב השנתי נשאב לסקטורים תעשייתיים ציבוריים. בשנות הששים ירד הייצור הכולל ב-25% וייצוא האורז פחת ב-50%. החקלאות קרסה, רשת ההפצה התמוטטה השוק השחור פרח וההברחות שגשגו. האבטלה יצרה בעיות עצומות. התקוממויות אתניות גזלו משאבים רבים. בראשית שנות ה-70 הכירה הממשלה כי השיטה נכשלה והוכנסו מספר רפורמות, אך לא הצליחו לשקם את הכלכלה. כתוצאה מכך, ביוני 1974 פרצו מהומות בשל מחסור במזון. 6 חדשים אח"כ פרצו מהומות נוספות, כאשר הביאו לבורמה את גופתו של מזכיר האו"ם או טאנט, שנהרג בתאונת מטוס. כנראה בשל הקומבינציה של כלכלה מתמוטטת, השחיתות ואורח החיים הראוותני של החונטה. סיבות כלכליות גרמו גם להתקוממויות הסטודנטים (שנעזרו בקצינים צעירים) ב-1976וב-1988 .בשנות ה-80 השתפרו מעט שיטות הגידול ונעשה ניסיון לליברליזציה של הכלכלה. ב- 1989 הנהיגה בורמה מדיניות "כלכלת הדלת הפתוחה", כדי למשוך השפעות זרות, שבוששו לבוא בשל המצב הפוליטי המעורער, התכנון העלוב והשחיתות. הצבא עדיין שולט בעסקים ובניגוד לווייטנאם, אף אחד אינו זוכר כיצד פועלת השיטה הקפיטליסטית. בתי החרושת מפעילים כ-10% מיכולתם. כדי לשלם הממשלה פשוט מדפיסה עוד כסף. ההכנסה השנתית לנפש נמוכה מאד והאינפלציה גבוהה. שכר עובדי המדינה נשאר נמוך מאד בינתיים מושקע רוב ההון בהגנה – מיליארד דולר לשנה. בורמה היא המדינה אחת המדינות העניות בעולם.  השוק השחור הוא הכלכלה האמיתית.  בורמזים רבים מתקיימים ממכירת חפצים מוברחים. מזכר של האו"ם קבע שיש להחזיר מיד את הכלכלה לידיים אזרחיות. למרות קריאות לסנקציות כלכליות נגד בורמה, התפתח מסחר וזרמו השקעות בשנים האחרונות. הגבול עם סין נפתח רשמית ב-1988 בעקבות הסכם בין שני הצדדים. המסחר בין שני הצדדים עלה בקלות למיליארד וחצי דולר לשנה, לא כולל סחר באופיום. מוצרים סיניים זולים מציפים את המדינה.

מנדלי צועדת לקראת בום כלכלי קטן בשל הסחר עם סין. בעקבות החלטת ממשלה שאישרה בעלות מערבית של 100%, החלו להגיע השקעות זרות. הדבר גורר ניצול אינטנסיבי של דייג, עץ ונפט. מקור הכנסה נוסף הוא אמפוריום אבני החן המתרחש ברנגון מדי מרץ. זה מכניס 11 מיליון דולר בשנה. הצרכים הכלכליים מחקו סכסוכים בין בורמה לתאילנד. החברה הקוריאנית הענקית   Daewod הקימה שלושה בתי חרושת ענקיים לאלקטרוניקה וביגוד באזור רנגון. פפסי הקימו מפעל בקבוקים. אך ענק הכלכלה האמריקאי "לוי שטראוס" סירב להשקיע בבורמה, בשל העובדה שדיכוי זכויות האדם אינו מתיישב עם הקוד האתי והמוסרי של החברה.

יחסי חוץ

מדינות האיחוד האירופי, ארצות הברית ובעלות בריתה המערביות גינו את השלטון הצבאי במיאנמר, והטילו עליו סנקציות כלכליות שונות. לעומת זאת, סין והודו חיזרו אחר שלטון הגנרלים במטרה לזכות בהשפעה במדינה, שאותה הן רואות כמקור אסטרטגי לחומרי גלם שונים וכשותף בפתרון בעיות הגרילה בחבלי הגבול שבין המדינות. סין רואה במיאנמר גם שותפת סחר חשובה, עקב המוצא שהיא מאפשרת לה אל האוקיינוס ההודי. ישראל מקיימת קשרים עם השלטון הצבאי, ולה אף שגרירות ביאנגון. מאז בחירות 2015, במצב משתנה במהירות.

כלכלה

החקלאות היא הענף העיקרי במיאנמר, ממנו מתפרנסים כשני שלישים מהתושבים. שטחי החקלאות תופסים כשישית מאדמת המדינה. הגידול המרכזי הוא האורז שתופס כמחצית מהשטחים המעובדים במדינה ונפוץ בעיקר באזורי הדלתה העשירים במים. באזורים גבוהים ויבשים יותר משקים החקלאים את שדותיהם. גידולי היצוא הם בעיקר תה, קנה סוכר, בצל, שום וירקות אחרים. תושבי מיאנמר אוהבים מאוד דגים ומבכרים דגי בריכות על פני דגי ים, לכן נפוצות במדינה בריכות דגים בעוד שדיג החופים אינו מפותח. בנוסף לחקלאות קיימים במיאנמר גם תחומים אחרים ובתוכם המחצבים הרבים הנמצאים במיאנמר וגם עתודות נפט גדולות. בתחום התעשייה, רוב המפעלים הם לעיבוד מזון, עץ ומחצבים.

יהדות ביאנגון

מלבד השווהדגון, ישנן עוד אין ספור פגודות ביאנגון ומלבדן גם כנסיות, מסגדים ואפילו בית כנסת אחד. בלב הרובע המוסלמי, שוכן לו באופן מפתיע בית הכנסת משמיע ישועה (Musmeah Yeshua Synagogue) של הקהילה היהודית ההודית ביאנגון. במאה ה-19, כאשר הבריטים סיפחו את בורמה לכתר הבריטי, מהגרים יהודים רבים עברו להתגורר בבורמה, בעיקר ביאנגון, ביניהם גם יהודים בני הקהילה הבגדדית. אנשי הקהילה עסקו בעיקר במסחר והיו בעלי עסקים בכל רחבי היבשת. דוד ששון לדוגמא, בן הקהילה, היה ידוע בתור "רוטשילד של המזרח" ומהאימפריה שהקים במומבאי הגיעו שלוחות גם ליאנגון.

בתקופת השיא שלה מנתה הקהילה היהודית 3,000 איש וזכתה לשגשוג כלכלי וחברתי. עם הכיבוש היפני ב-1942 ברחו מרבית היהודים להודו, ומעטים חזרו בתום המלחמה. ב-1948 לאחר עזיבת הבריטים, עזבו חלק מהיהודים את המדינה ובשנת 1961, עם עליית המשטר הסוציאליסטי, כאשר הרכוש בבורמה הולאם, עזבו מרביתם, חלקם לארץ והרוב להודו.

 הקהילה היהודית, אגב, היא כנראה הקטנה ביותר בעולם – אדם אחד נותר לבדו, מתחזק את בית הכנסת המפואר (אשר במקור היה בנוי מעץ ושופץ בשנת 1993) – שריד לקהילת יוצאי עיראק שעזבה ברובה במלחמת העולם השנייה. האיש, משה סמואלס מוזס (בן לאב יהודי ואמא בורמית), מתקיים מהשכרת נכסי הקהילה למוסלמים, ולא ברור מי ימשיך את דרכו. בסמוך לבית כנסת יש היום מחסן קטן, שהיה בעבר המקווה של העירייה, בו ישן שומר הלילה של בית הכנסת.

בורמה וישראל

"אני מצטער צער רב שעד היום לא עלה בידי להשתמש בעצתך המאלפת לבוא לחודש ימים או יותר למנזר בבורמה. אני זוכר דבריך שאין להבין לאשורה תורת הבודהא בלי חודש וחצי לכל הפחות במנזר ונדמה לי שהצדק איתך. לצערי הרב אנו עומדים בארצי במשבר ממשלתי, ובאמצע אוגוסט יתקיימו הבחירות לכנסת החמישית ומסופקני אם אוכל בחודשים הקרובים לעזוב את ארצי לזמן יותר ממושך ועליי לדחות חלומי על הליכה למנזר בבורמה לאחר הבחירות. אני מקווה למצוא אותך עוד אז בראשות הממשלה ותוכל לסדר לי ביקור חשאי, פרטי, למען אוכל ללכת ישר למנזר ולשהות בו כמה שבועות, אחר כך אולי אבקר ביישובים שהקימותם על ידי הצעירים שעבדו שנה בארצנו ובקיבוצים ובמושבים".

 יחסי ישראל ומיאנמר, אז בורמה, הולכים אחורה כשישה עשורים. או נו, נשיאה הראשון, היה המנהיג הראשון שביקר בישראל עם הקמתה, בימים שבהם הייתה מבודדת ומדינות אסיה לא הכירו בה. קשרים כלכליים נרקמו בין המדינות, כמו גם סחר בנשק. ההפיכה ב-62' הביאה לנתק, שחודש רק ב-1988. מאז שומרת ישראל על קשרים דיפלומטיים עם מיאנמר הנשלטת על ידי החונטה.

עשרות סטודנטים מתמודדים על האפשרות להגיע ארצה לשנת השתלמות בחקלאות ההיי-טק הישראלית. משלחת ישראלית באה לבורמה כדי גייס מאות סטודנטים עבור המרכז לחקלאות, שבו מתנהל פרויקט הדרכה המופעל על ידי אנשי המקצוע בנגב (פרויקט דומה פועל גם בערבה), ובו לומדים סטודנטים לחקלאות מאסיה את שיטות הגידול המיומנות שפותחו בישראל בתנאי המדבר באקדמיה, בכיתות לימוד ובשדה. הפרויקט פועל בשנים האחרונות וצובר תאוצה. הלימודים בישראל מוכרים במוסדות האקדמאים במדינות שמהן באים הסטודנטים כסטאז', הסטודנטים מגיעים להשתלם ומסייעים לחקלאים בעבודה בשדה, רוכשים את הידע ומשתמשים בכלים שהם מקבלים כשהם חוזרים למדינותיהם והחקלאות הישראלית זוכה להכרה רחבה בעולם. זו הגשמת חזונו של בן גוריון והדרך הטובה ביותר להפיץ את החקלאות הישראלית שנחשבת בעיני רבים לטובה בעולם.

הקשרים בין מיאנמר לישראל היו תמיד קשרי ידידות. או-נו היה ראש הממשלה הזר הראשון שהגיע לביקור בארץ ולאחר מכן אף שלח את בנו ללמוד באולפן בישראל. בן-גוריון גמל לו בביקור בן 20 יום, במהלכו אף שהה מספר ימים במרכז מדיטציה ביאנגון. ראש עיריית יאנגון הנוכחי, נשלח לארץ כחלק מתוכנית, בה כל חייל מדרגת סרן ומעלה בצבא הבורמי, נשלח להשתלם בישראל. עד היום הוא גאה בכנפי הצניחה שקיבל בארץ. כביש האספלט הראשון במיאנמר נבנה על-ידי "סולל בונה", וקיימים עוד קשרים נוספים.

מספר נושאים קושרים אותנו עם מיאנמאר. ראשית, "דרך בורמה" המפורסמת, שנפרצה במלחמת השחרור, וסייעה לעמידתה של ירושלים בעת המצור, קרויה למעשה על שם דרך אספקה צבאית שעברה מלאשיו בצפון מיאנמר לקונמינג בירת מחוז יוננאן בסין (1154 ק"מ). בדרך זו העבירו הבריטים אספקה לסין ממיאנמר, כאשר היפנים כבשו את מרבית סין וחסמו את הגישה הימית לסין בשנת 1937. במהלך מלחמת העולם השנייה, האמריקנים בראשות גנרל סטילוול והסינים של צ'יאנג-קאי-שק, פילסו בג'ונגלים של מיאנמר את דרך לאדו (דרך סטילוול) שקישרה בין הודו לדרך בורמה, סלילת דרך זו לא סייעה באספקה לסינים, אבל הגנתה תרמה לנצחון בנות הברית על היפנים במיאנמר. במהלך מלחמה זו, בחזרתו ממיאנמר, נהרג הקצין הבריטי אורד ווינגייט, שהקים את פלוגות הלילה של ההגנה כאן בארץ, ואימן אישית שבעה מרמטכ"לי העתיד של ישראל. הוא נהרג בהודו לאחר חזרתו מביקור כוחותיו במיאנמר, ונקבר בארה"ב.

 בשנות ה- 50 הגיע לביקור בארצנו ראש ממשלת מיאנמר דאז: אוּ-נוֹ. בארץ שררה אז תקופת הצנע, ואו-נו הביא עמו "אורז-בורמה". או-נו היה אז ידידו של בן גוריון, אשר נסע בתחילת שנות ה-60 לביקור גומלין במיאנמר, שם שהה, בין היתר, מספר ימים במרכז מדיטציה. בין או-נו לבן גוריון התפתחו דיונים פילוסופיים על הדומה והשונה בין יהדות לבודהיזם. המפורסם שבשגרירנו במיאנמר, בתקופה ההיא, היה דוד הכהן. גם יצחק נבון שהה שם תקופת מה.

 ביאנגון נמצא בית כנסת ספרדי בשם משמיה יהושעה, והוא בן כמאה שנה. כיום מתקיימת ביאנגון קהילה יהודית קטנטנה שמקורה ביהודים שהגיעו מהודו. בתחילת המאה ה- 20, תחת השלטון הבריטי, מנתה הקהילה כ- 2,500 יהודים. רובם עזבו להודו ב- 1962, כאשר מיאנמר עברה הלאמה וכל הרכוש הפרטי הוחרם.

בודדים אנשי העסקים הישראלים שכבר פועלים במיאנמר, לפחות בשלב זה. הבולט שבהם הוא דורון לנדאו, תושב שדה ורבורג, שנמצא במדינה, לדבריו, מסוף שנות ה-90. "אנשים חשבו שאני משוגע להגיע לכאן", הוא נזכר, "אבל ראיתי במקום הזה הזדמנות. היה ברור שיום אחד דברים ישתנו פה והמשטר לא יחזיק בבידוד לעד".

לנדאו קשר קשרים עם הממשל. דלתו פתוחה בפני הגנרלים – בכירי השלטון. יה טין, אחד מחבריו הקרובים עמו הוא מבלה, הוא האחראי על מנגנוני הביטחון. אחרי שזרע את זרעיו כשלאיש לא היה האומץ, כעת הוא מקווה לקצור את הפירות, אך התחרות קשה מאוד. רצונו לקדם פעילות של חברות ישראליות בארץ הזקוקה לפיתוח מסיבי, קשריו יעמדו כעת למבחן מול המשקיעים הכבדים מאירופה, ארה"ב וסין.

הבורמזים עצמם. פשטותם, יופיים ונעימות הליכותיהם הם חלק חשוב ובלתי נפרד מקסמה של ארץ הפלאות. כך כתב עליהם נוסע בריטי אחר בתחילת המאה הזו: "…בימינו, כאשר חלק כה גדול של המין האנושי נותן לרעיונות כל כך חומרניים ושתלטניים, אפשר רק לשמוח ולהודות על כך שבבורמה אנו יכולים עדיין למצוא ארץ שהיא גן עדן של יופי נפלא, מיושבת באנשים הנמצאים בהרמוניה מושלמת עם סביבתם והמבינים היטב את פירושו של 'עונג החיים'.." (ת.ר. קלי, "בורמה", 1905).

על העם הבורמזי יש לו רק דברים טובים לומר. תחת המשטר הנוקשה, הוא מסביר, למדו האנשים להסתפק במועט והצליחו לשמור על שמחת חיים כשבאמת היה קשה לשמוח. אולם רוחות השינוי המנשבות באוויר, טוען לנדאו, "מסמלים את סוף עידן התמימות. לא ירחק היום שהאזרח הפשוט, שלא ייחס חשיבות לחומר ולכסף, יגלה את 'נפלאות האשראי'. תבין – אנשים מגיעים היום להפקיד שקים של אורז מלאים בשטרות, הם לא יודעים מה זה אשראי. התמימות הזו תיעלם". הקדמה, כפי הנראה, תחליש את השלטון הצבאי ובסופו של דבר תביא לסיומו, אבל הקדמה כידוע גם מביאה איתה קשיים ותחלואים משלה.

מיאנמר היא שמורת טבע של תום ושל חום אנושי, מוקפת בגדרות של דיכוי ואלימות. תהליך התמוססות הגדרות האלו, יביא לשינויים משמעותיים. לא ברור עד כמה השינויים ישפיעו לטובה על חייהם של התושבים.

[1] תודה לויקיפדיה על השימוש בערך "מינמאר".

[2] http://www.haaretz.co.il/misc/1.1449282

[3] http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3544201,00.html

[4] http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3963248,00.html

[5] גורמים באופוזיציה טענו שמפלגת החונטה הצבאית החלה לאסוף קולות במרמה יומיים לפני פתיחת הקלפיות. אזרחים רבים העדיפו לא להצביע בבחירות, שתוצאותיהן ידועות מראש, ובמקום בילו בכנסיות ובמשחקי כדורגל. המקורות ב"כח הדמוקרטי הלאומי", ו"המפלגה הדמוקרטית", שתי מפלגות האופוזיציה שהשתתפו בבחירות, טענו כי בידיהם ראיות מוצקות לזיופים בקנה מידה נרחב. גולים המתנגדים למשטר הודיעו כי גם לידיהם הגיעו דיווחים על זיופים.

הערות

[6] http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4024045,00.html

[7] http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3981842,00.html

[8] http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3981379,00.html

[9] http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3981842,00.html

[10] http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4117634,00.html

[11] http://www.haaretz.co.il/1.1805320

[12] http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4722308,00.html

[13] . http://www.haaretz.co.il/news/world/asia/.premium-1.2772663

[14] http://www.bbc.com/news/magazine. סעיף בחוקה קובע, שאזרח מיאנמר שבן זוגו או ילדיו בעלי נתינות זרה אינו יכול לכהן בתפקיד הנשיא. שני בניה של סו צ'י מחזיקים באזרחות בריטית וגם בעלה המנוח היה אזרח הממלכה המאוחדת ולכן היא מנועה מלכהן בתפקיד עד אשר יהיה שינוי בחוקה.