מבוא – טיול לבורמה – חלק א'

בבאגן ]

מפת מינמאר (בורמה). באדיבות "מסע אחר".

כתב: גילי חסקין

מיאנמר (שמה הרשמי מטעם הכת הצבאית השלטת הוא "הרפובליקה של איחוד מיאנמר") היא מדינה בדרום-מזרח אסיה, הגובלת בתאילנד, בלאוס, בהודו, ברפובליקה העממית של סין ובבנגלדש. עד 1989 היה שמה הרשמי "בורמה" וזהו עדיין שמה הנפוץ בקהילה הבינלאומית.

מאמר זה חולק לשנים מסיבות טכניות. בהמשכו ראו : מבוא לטיול לבורמה – חלק ב'

ראו גם, באתר זה: זיכרונות מבורמה.

מיאנמר, היא אחת מהמדינות המופלאות בדרום מזרח אסיה, שעד לפני שנות ה-90 המאוחרות לא זכתה לפופולריות רבה בשוק התיירות.

כל זאת, למרות שיש לה את כל מה שצריך כדי להפוך לאטרקציה תיירותית: מורדות ההימלאיה בצפון, המתנשאים עד לרום של 5,881 מטר, מונומנטים ארכיטקטוניים מרשימים, אגם שהפך מיושב בבתי כלונסאות, חופים מוזהבים, אך בעיקר תרבות עשירה ונוף אנושי מגוון וקסום מאין כמוהו.

"קל מאד להתעלם מארץ הקסם הזו. בתקופה עצובה זו של חומרנות אתה יכול לחיות שנים בין בני אדם ולא להכירם כלל. אנשים מתוחכמים וערמומיים אינם יכולים לראות קסם. ארצות פלא מתגלות רק לפשוטי המחשבה… האנשים המכוונים נכון לסביבתם מגלים דברים חבויים ומוזרים, נפלאים עוד יותר מכל המוזכר לעיל. הם רואים צפרים המבהיקות באור השמש ופרחים המעטרים את הדשא. הם קוראים פירוש עסיסי למילים ושומעים נגינות מופלאות מרחפות באוויר…"

עברו כבר שנים רבות מאז כתב את הדברים הללו המייג'ור צ.מ. אנריקז בספרו “A Burmese Wonderland”. מים רבים זרמו מאז בנהרות אירוודי והצ'ינדווין – רוב הזמן במורד הנהר, יש להניח. בורמה עברה שנים טראומטיות של כיבוש יפני ומאבק לעצמאות; כמדינה עצמאית עברה משברים ותהפוכות בלי סוף עד לכינון המשטר הסוציאליסטי הייחודי שלה – ניסיון יוצא דופן אם כי לא תמיד מוצלח, של שילוב סוציאליזם בערכי הדת הבודהיסטית".

עמיתי אברהם שקד הוסיף: "ובכל זאת, אם אתה 'מכוון נכון לסביבתך', תגלה גם היום שפע דברים חבויים מוזרים ונפלאים בבורמה. כמו אנריקז ונוסעים רבים לפניו ואחריו הנך חש כי בארץ פלאות אתה נוסע; ארץ בה עמד הזמן מלכת לפני שנים רבות וגם כעת הוא חולף בקצב שונה, איטי, מכל מקום אחר על פני הארץ".

מאז המהפכה של 1962 ועד שנת 1996, הביקור בה היה מוגבל. ניתן היה לבקר בה, במקומות אחדים ולשבוע בלבד. גם כיום, המשטר הצבאי השנוי במחלוקת, מותיר את מיאנמר די מנותקת מן העולם החיצון ומקדמת המערב. מאידך גיסא, בזכות אותו ניתוק, מתאפשרת כיום הצצה לעולם אחר, למזרח הבלתי משתנה. עולם של נכשלות טכנולוגית , אך גם תמימות, פשטות וראשונית. אמירה תרמילאית, שהיתה פופולרית עד שהגיע גל התיירים, החל משנת 2000, טענה כי במרבית ארצות דרום מזרחיה, התייר בא כדי לראות את האטרקציות התרבותיות ואילו בבורמה, התייר הוא האטרקציה. המציאות מאז, השתנתה בצעדי ענק.

תעודת זהות:

שפה רשמית: בורמזית

 עיר בירה: נייפידאו[1] (Naypyidaw ) העיר ממוקמת במקום בו היה הכפר קיאטפיא, 3 ק"מ מהעיר פיינמנה (Pyinmana), במחוז מנדאליי, 600 ק"מ צפונית ליאנגון הבירה הקודמת והעיר הגדולה והמרכזית גם כיום.

העיר הגדולה ביותר: יאנגון (לשעבר "רנגון"). שער הכניסה למדינה ובה 5 מיליוני תושבים.

 משטר: רפובליקה נשיאותית, דמוקרטית.

 עצמאות: מהממלכה המאוחדת.  4 בינואר 1948

 שטח‏: 676,578 קמ"ר  (מספר 40 בעולם).

אוכלוסייה‏: 54,584,650 נפש. דירוג עולמי של אוכלוסייה: 24 בעולם.

תושבים: 65% בורמזים, 10% שאן , 7% קארן, 4% ראקין, ומיעוטים שונים נוספים

שיעור הגידול השנתי: 2%.

צפיפות: 80.68 נפש לקמ"ר. – דירוג עולמי של צפיפות: 119 בעולם.

 תמ"ג‏ : 82,720 מיליון $ . דירוג עולמי: 77 בעולם.

תמ"ג לנפש: 1,515 $[2].

צמיחה שנתית: 1.1%

אינפלציה: 30%

ענפים עיקריים: עץ טיק, אורז, יוטה, פרג ואופיום

מטבע: צ'אט ‏ (MMK).

שפה: בורמזית, וניבים שבטיים – הזקנים עדיין שולטים בחלקם באנגלית. צ'יני (Chin), קאצ'יני (Kachin), מון (Mon), סיני, הודי ואסאמי (Assamese)

דת: 87% בודהיזם תראוואדה (כמו בתאילנד), 5% נוצרים, 4% מוסלמים, 3% אנימיסטים (מאמינים ברוחות שבטבע)

ממשל: האיחוד של מיאנמר, כשמו כן הוא, מחולק לשבע מדינות (States) ועוד שבעה מחוזות (Divisions).

השם:

שמה הרשמי של המדינה היה "בורמה" עד שנת 1989, אז שונה ל"מיאנמר" (מבטאים בלי ה'ר' בסוף), שמקורו בקיצור לשם הבורמזי Myanma Naingngandaw. משטר החירום הבורמי, רצה להחזיר "עטרה ליושנה", ושינה שמות ערים ואתרים ברחבי המדינה. כך למשל, הוסב שם הבירה מ"רנגון" לינגון. סיבה נוספת לשינוי השם  נעוצה בעובדה שהעם הבורמי מהווה אמנם רוב באוכלוסייה, כ- 70%, אך במדינה קיימות עוד 111 קבוצות אתניות שונות (המדינה ההטרוגנית ביותר באסיה).

שינוי השם הוכר פורמלית על ידי האומות המאוחדות, אם כי לא על ידי הקהילה הבינלאומית. מדינות מסוימות, בהן ארצות הברית ובריטניה, אינן מכירות בשינוי השם, משום שאינן מכירות בממשל הצבאי שביצע את השינוי.

כיום משתמשים אנשים רבים בשם "מיאנמר", ללא קשר לעמדתם ביחס לשלטון הצבאי. מנהיגתה הנבחרת של בורמה, אאונג סן סו צ'י, מפלגתה ותומכיהם בעולם, הקפידו , בהיותה במעצר בית, לכנות את  מדינתם בשמה ההיסטורי, בורמה, וההנחה היתה, שאם הם יעלו לשלטון כמתחייב בחוק, שמה הרשמי של המדינה ישונה בחזרה. במשך שנים, הערך האנציקלופדי של המדינה בויקיפדיה בשפות אנגלית, צרפתית, ספרדית ועוד, הופיע תחת השם "בורמה", ולא תחת השם "מיאנמר". ב-21 באוקטובר 2010 הוכרז על דגל חדש למדינה ועל שינוי שמה לשם החדש: "הרפובליקה של איחוד מיאנמר". השם "סווורנה-בומי" (Suvarnabhumi) , שפירושו "הארץ המוזהבת", מופיע בכתבים ההינדים העתיקים, כשכוונתו לאזורי המישורים הנמוכים של בורמה, תאילנד, חצי האי המלאי ואף סומטרה. לשם זה זכה שדה התעופה החדש של בנגקוק. במכתבים שכתבו שליחי המלך ההודי אשוקה הכוונה היתה בעיקר למישורי ההצפה של האירוואדי.

גיאוגרפיה כללית:

בורמה גובלת במדינות תאילנד, לאוס, סין, הודו ובנגלדש, מפרץ בנגל וים אנדאמאן. משתרעת מקצה ההימלאיה המזרחית בצפון, ובשטחה ליד גבול טיבט, הפסגה הגבוהה ביותר בדרום-מזרח אסיה, קאקאבו ראזי (Hkakabo Razi), המתנשאת לגובה 5,881 מטר. במזרח לאורך גבול תאילנד ובמערב בגבול הודו נמתחים שרשרות הרים המתחברים לקצה המזרחי של רכס ההימלאיה. חצי משטחה מכוסה יער טרופי שבהדרגה נכרת לצורך יצוא עץ ולא לצורך הרחבת שטחי חקלאות התופסים רק 15% משטחי המדינה.

יחידת הנוף העיקרית היא נהר נהר אייארוואדי ((Ayeyarwady, שבעבר נקרא איראוואדי – Irrawaddy)), שמרבית התושבים גדלים לצדו. כאן נמצאים מרבית השטחים הפוריים של בורמה ומכאן כינויו "קערת האורז". הדלתא של הנהר, משתרעת על שטח עצום של 411,000 קמ"ר והיא מהפוריות בעולם.

כמו במקרה של תרבות עמק הנילוס שבמצרים והתרבויות שצמחו במסופוטמיה, סביב הפרת והחידקל, תרבויות נהר הצהוב והיאנג צה בסין, תרבות עמק האינדוס שבהודו ועודכך גם התרבות הבורמנית, צמחה לאורך נהר האירוואדי (Irrawaddy) , שהוראת שמו בסנסקריט היא "נהר הפיל" (Airāvatī). האירוואדי זורם לאורך של 2,170 קילומטר, מתוכם 1,700 קילומטר מתאימים לשיט, דבר שהפך את הנהר משחר ההיסטוריה ועד היום, לציר התחבורה המרכזי של מיאנמר.

הנהר כמובן מהווה גם מקור מים חשוב. בתקופת גשמי המונסון, עולה הנהר על גדותיו ומתרחב מאוד. בעונה היבשה לעומת זאת, הוא נעשה צר בכמאה מטרים ואף יותר, ואז הגדות היבשות הופכות לקרקע פורייה לגידולים חקלאיים. הנהר, שאורכו הכולל הוא 2,170 ק"מ, נראה כאוטוסטראדה ימית רחבת ידיים ומהווה עורק חיים ראשי שהכול זורם בו; כלי שיט מגוונים בגדלים שונים, סירות קיטור, סירות מנוע, רפסודות וסירות משוטים, אשר חלקן נראות כלקוחות ממוזיאון לכלי שיט עתיקים. חלק מכלי השיט עמוסים בעץ טיק בורמזי המובל במורד הזרם לאורך מאות קילומטרים מהרי הצפון, לאורך 1600 ק"מ. סירות זעירות חוצות את הנהר ומעבירות את התושבים המקומיים מגדה אחת לשנייה.

בשל מיקומה בין סין להודו, מרבים לטעות שמדובר במדינה קטנטנה אי שם באסיה. אולם אם נציב את מיאנמר על מפת אירופה המערבית, היא הייתה המדינה הגדולה ביותר, אחרי רוסיה (גדולה אף מצרפת), עם שטח 678 אלף קמ"ר ואוכלוסייה של כ-48 מיליון איש. המגוון של מיאנמר הוא עצום. יש בה הרים מושלגים, יער גשם טרופי וחופים שמזכירים את אלו של תאילנד. מבחינה אתנית היא הטרוגנית להפליא, עם למעלה מ- 100 קבוצות אתניות שונות (וזו אחת הבעיות של המדינה).

מעט היסטוריה

קיים מעט מחקר מוצק בנושא הפרה-היסטוריה של בורמה. כמעט ולא התקיימו חפירות באתרים פרה-היסטוריים. ממצאים מעטים מעידים כי קיים פוטנציאל אדיר באזור. בחפירות בשנת 2001 נמצאו ממצאים מתקופת האבן החדשה. בשכבות העמוקות יותר התגלו כלי אבן, ובשכבות גבוהות יותר כלי ברונזה. בכפר ניאונגן (Nyaunggan) התגלה בית עלמין מתקופת הברונזה וההתיישבות תוארכה לשנים 3000 – 1500 לפנה"ס.

ילידי בורמה הקדמונים היו שייכים כנראה לגזע האוקייני, ששרידים ממנו חיים עדיין באיי אנדמאן. יש הטוענים כי הבורמזים הגיעו לארצם מהמרחב שבין הרמה הטיבטית לבין מדבר גובי. המסורת המקומית מספרת על ממלכה קדומה שקמה כאן כבר באמצע המאה ה-9 לפני הספירה, אולם יש עדויות לנוכחותם כאן רק החל מהמאה ה-9 לספירה.

העם העתיק ביותר הוא הפיו, הנזכרים במקורות סיניים החל מהמאה ה-3 לפני הספירה. בשפלת האירוודי התחתונה נמצאו שרידים מרשימים שלהם. תושבי הממלכות הושפעו רבות מן התרבות ההודית. תיאורים סיניים של ממלכות הפיו מציגות אותן כערים שלוות, אשר כמעט ולא נלחמו ביניהן; ושבהן לא היו בתי כלא (הענישה התנהלה באמצעות הצלפות ועונש מוות). אורז היה הגידול החקלאי העיקרי. מכל מקום, קיימים ממצאים של מטבעות של ערי הפיו וממצאים המעידים על כך שהן היו מוקפות חומה.

לעמק האירוואדי היגרו שלוש קבוצות: בני המון, מקמבודיה של ימינו, אחריהם הגיעו הטיבטו-בורמזים ממזרח ההימלאיה, ויותר מאוחר באו לכאן שבטים תאיים שהיגרו מצפון תאילנד. במאה ה-9 נחרבה תרבות הפיו על ידי שבטים מורדים שנמלטו ממלכת ננצ'או (Nánzhāo) שביונאן. הפולשים מיונאן נהדפו על ידי המונים. אך לאחר מספר שנים הגיעו הבורמים, שהתיישבו שטחי הפיו התפשטו משם הלאה, עד להרי אראקאן.

הממלכה הבורמזית שקמה בבאגאן (Bagan) במאה התשיעית הייתה הראשונה ששלטה בכל שטחה של מיאנמר של ימינו, אך שליטיה לא הצליחו לאחד את הקבוצות האתניות השונות שחיו באזור, והממלכה נפלה בעקבות פלישה המונגולים של קובליי חאן ב-1287.

ראו באתר זה: המונגולים.

בורמה אוחדה שנית באמצע המאה ה- 16, ממקום שלטונה במעלה עמק האירוואדי בסמוך למנדאליי של ימינו, כאשר שושלת טאונגו (Taungoo) הרחיבה את שטחה לכיוון תאילנד והנחילו תבוסה לסיאמים.

החל מן המאות החמישית-שישית נדחקה חשיבותו של ההינדואיזם לטובת הבודהיזם, מכל שלושת זרמי הבודהיזם העיקריים, ההיניאנה (טהרוואדה), מהאיאנה, והוג'ריאנה. תושבי הערים השתייכו לזרם הטהרוואדה בבודהיזם וכל הילדים שירתו במקדש בין גיל שבע ל-20. במקביל לפיו, ישב בבורמה התחתית, כולל באזורים שהם כיום בתחום תאילנד, המון, שהיו קשורים קשרי תרבות למזרח הודו.

במאה ה- 18 התפלגה הארץ שוב, כאשר שבטי המון ושבטי הגבעות הקימו ממלכות נפרדות. ב-1767 פלשו הבורמזים לסיאם ובזזו את העיר איותאיה (Ayuthaia), דבר שאילץ את הסיאמים להעביר את בירתם לבנגקוק. הבירה המלכותית האחרונה – מנדאליי, נוסדה ב-1857 על ידי המלך מינדון, ששלט בבירה הסמוכה אמראפורה, העמק כולו היה מרכז שלטוני, שנדד בין מקומות סמוכים בהשאירו ארבע ערי שלטון נטושות ליד מנדאליי של היום.

התנגשויות על הגבול מדי פעם ושאיפות ההתפשטות של הבריטים מחברת הודו המזרחית בעיקר על רקע תשלום המיסים על ייצוא עץ טיק. גרמו לבריטים לפלוש לבורמה ב-1824, ושוב ב-1852 וב-1883.

ב-1885, לאחר המלחמה האנגלו-בורמזית השלישית , כבשה האימפריה הבריטית את בורמה והפכה אותה לחלק מהמושבה שלה בהודו. והמלך ומשפחתו הוגלו להודו בשנות ה-30 של המאה ה-20 החל מאבק אנטי-קולוניאלי לעצמאות בורמה. ב-1937 הפכה בורמה לשטח במשטר עצמי בתוך האימפריה הבריטית. הבריטים בנו במיאנמר את התשתית הקולוניאלית הרגילה ופיתחו את ייצוא האורז מהמדינה. הודים סינים ואף יהודים רבים הגיעו עם הבריטים וסיבכו עוד יותר את תמונת המצב האתנית במדינה.

ב- 1937 החלה בורמה להיפרד מהודו הבריטית, והחלו להישמע בה דיבורים על שלטון עצמי. למרות זאת המשיכו הבריטים להזרים סחורות ונשק מלאשיו שבקצה מסילת הברזל לקונמינג בדרום סין, בדרך בורמה בת אלף הקילומטרים, כדי להמשיך להחזיק את כוחותיו של צ'יאנג-קאי-שק הנאנקים תחת עול היפנים הצרים על סין. במלחמת העולם השנייה, בקרבות שכונו בשם המערכה על בורמה, פלש צבא יפן הקיסרית לבורמה תוך שימוש במשתפי פעולה מקומיים, ובראשם אאונג סן. היפנים ניסו לגייס תמיכה מהבורמזים שלזמן קצר התפתו בשל ההזדמנות שנוצרה לקבלת עצמאות, ונטו לאמץ את הסיסמא "אסיה לאסייתים" אך במהרה קמה תנועת התנגדות בעיקר של שבטי הצפון.

ראו באתר זה: יפן בתקופת מלחמת העולם השנייה.

במהלך 1942-1945 נערכו קרבות רבים בין האמריקנים והסינים שסללו את דרך לאדו (דרך סטילוול) מלאדו בקצה המסילה ההודית ועד לדרך בורמה המקורית בגבול בורמה/סין. בינתיים ההודים והבריטים המשיכו בפעולות גרילה בכוחות שונים ביניהם כוח הצ'ינדיטים של אבי פלוגות הלילה אורד ווינגייט, שגם נהרג שם בטיסה חזרה לבסיסו בצפון מזרח הודו.

ראו באתר זה: אורד וינגייט.

לקראת סוף המלחמה, כאשר הבריטים פלשו וכבשו מחדש את בורמה, הפך אאונג סן למנהיג התנועה לבורמה העצמאית, אך ב-1947 נרצחו הוא ואנשיו בראנגון. ב-4 בינואר 1948 קיבלה בורמה את עצמאותה.

המשטר הבורמזי לאחר קבלת העצמאות היה ניסיון לחקות את הדמוקרטיה הבריטית. השליט, או נו, ניסה להנהיג בה משטר סוציאליסטי וזכה בכל מערכות הבחירות בין 1948 ו-1962. ב-1961 מונה או טאנט הבורמזי לתפקיד מזכ"ל האו"ם. עם זאת, משטר זה כשל בהרגעת המתחים האתניים והמעמדיים במדינה וב-1962 השתלט הצבא על המדינה.

1948-1962

בשנת 1948 זכתה בורמה בעצמאות, וכמעט מיד נקלעה המדינה החדשה לעימותים פנימיים, כאשר שבטי הגבעות, הקומוניסטים, המוסלמים ובני המון פתחו כולם בהתקוממויות. בשנים אלו אל אף אי היציבות, תחת שלטונו של או-נו ידיד ישראל וחבר אישי של בן-גוריון, ובורמה הייתה מהמדינות היחידות באסיה שהכירו בישראל ואף קנו מישראל את הספיטפיירים הישנים. בשנים אלו הייתה בורמה מיצואניות האורז המובילות בעולם, שתרמה רבות לישראל של שנות הצנע

משטר צבאי

בשנת 1962 הדיח מרד צבאי שמאלני בראשות הגנרל נה-וין את הממשלה, והמדינה הפכה סוציאליסטית. במהלך 26 השנה הבאות הלך המצב הכלכלי בבורמה והידרדר, ואיתו המצב החברתי, עד למהומות הדמים של שנות 87/88 שבהן נהרגו אלפי אזרחים בחודש וחצי ובעקבותיהם הוכרז על שלטון צבאי.

מאז 1988 נתונה המדינה תחת שלטון צבאי מדכא. בשנת 1990 נערכו בחירות חופשיות בהן זכתה ברוב מוחץ הגברת אונג-סאן-סו-צ'י ממפלגת "הליגה הלאומית לדמוקרטיה" (National League for Democracy) ומיד המינוי בוטל והגברת הושמה במעצר עד לפני מספר שנים אז שוחררה למעצר-בית.

פרט לזאת המדינה תחת שלטון צבאי מושחת ומשחית החי בפאר בעוד המדינה שוקעת בעוני מחפיר ונמצאת ברשימת 10 המדינות העניות בתבל, ובמקום כבוד ברשימת המדינות הרומסות את זכויות האדם. החל מ-1911, פתח המשטר בשורה של רפורמות שהחלו לקרב את בורמה לזרועות המערב והוציאו אותה מרשימת המדינות המצורעות.

מדריך הלונלי-פלנט, שיצא טרם הבחירות הדמוקרטיות של 2015, פתח את ספרו בשאלה האם לנסוע למיאנמר או לא. שאלה זו אינה עולה מכיוון שמיאנמר היא מדינה שאין בה אטרקציות תיירותיות, נהפוך הוא, יש כל כך הרבה מה לראות. השאלה התעוררה בגלל המשטר במיאנמר, מכיוון שבעצם הנסיעה לשם אנחנו תורמים לחיזוקו הכלכלי של המשטר ועוזרים לו להתגבר על האמברגו הכלכלי המוטל עליו. אולם הרפורמות שהתחוללו במדינה, החל מ-2011, הובילו לפתיחות מצד העולם המערבי. בורמה, שהמערב מעוניין שתהיה לצדו במסגרת ההתמודדות מול סין, שמח לאמץ אותה אל חיקו.

תרבות

המיקום של מיאנמר, בין שתי הענקיות האסייתיות סין והודו, גורם לכך שמיאנמר מושפעת משתי תרבויות אלו, שהן ההורים הרוחניים של כמעט כל תרבות אסיה, והשילוב ביניהן הוא מרתק מאין כמוהו. יש המתייחסים אליה כראי של תאילנד, ויש הרואים בה את היהלום הבלתי מלוטש של דרום מזרח אסיה, ואחת הארצות החשופות פחות ואותנטיות יותר, בכל מקרה, זוהי מדינה שבתקופות הפריחה שלה הייתה מהמובילות באסיה, ובתקופות השפל יכולה להראות רק את פניה העצובות ואת תפארת העבר.

כבר בשדה התעופה ניתן לחוש שמיאנמר היא משהו שונה לגמרי. במשרד ההגירה, בעת בידוק הדרכונים, כבר אפשר לשים לב שגברים ונשים כאחד לבושים כמעט ללא יוצא מהכלל בלונג'י. זהו מעין חצאית, שנקשרת לגוף בצורה מיוחדת ויש לו שימושים רבים: ראשית, הוא אוורירי ומקל על החום (במיאנמר לא נהוג ללבוש מכנס קצר), הוא "one size”, , הוא מתכבס בקלות, יכול לשמש כמגבת או כסמרטוט וניתן לעשות ממנו מכנס קצר כאשר עובדים בשדות האורז.

חיי הדת:

מיאנמר היא המדינה הבודהיסטית המובהקת ביותר באסיה. הבודהיזם, כאן הוא מזרם הטרוואדה, והוא נחשב כדת המדינה (90% מן האוכלוסייה הנם בודהיסטיים). אורח החיים, בדומה ליתר הארצות הבודהיסטיות, רצוף בטקסים, פולחנים ואמונות. אולם, הבודהיזם במקורו כלל אינו דת, אלא דרך חיים, חכמת חיים אוניברסאלית, שתכליתה היא לאפשר לכל אדם ואדם באשר הוא, לחיות חיים מאושרים ושלווים יותר. במקומות רבים במיאנמר, עדיין ניתן ללמוד את הפן הבסיסי הזה של תורתו של הבודהא, כלומר, חכמת חיים ותרגול מדיטציה.

אחת המדיטציות הידועות, אותן לימד בודהא, היא ויפאסנה. ויפאסנה, שפירושה 'התבוננות בדברים כפי שהם, בטבעם האמתי', היא טכניקת מדיטציה אשר במשך 2,500 שנה נשתמרה באופן בלעדי במיאנמר. היא הועברה מדור לדור על ידי הנזירים, ולפני כ-35 שנה החלה להתפשט בעולם המזרחי והמערבי כאחד, על ידי מורים שאינם נזירים[3]. רוב תושבי בורמה הם בודהיסטיים. חייהם מתנהלים על-פי עקרונות והנחיות שהנחיל סקיהמוני או גאוטמה בודהה – הקדוש והמתקן הדתי בן המאה הששית לפני הספירה.

ראו באתר זה: הבודהיזם.

הרעיון הבודהיסטי הטהור, שבמקורו אינו דת, אלא פילוסופיה, דרך חיים, נשמר אצל ידוע ח"ן בלבד. בכול העולם כמעט, בודהא, שלא עסק באלוהים, הפך לאל בפני עצמו ותורתו, שלא עזקה בשאלות מטאפיסיות, הפכה לדת.

במקומות רבים, ובורמה בכלל זה, לבשה הדת אופי מאד מאגי. כך למשל, ניתן לראות כפריים מגיעים לפגודת שווגדאון שבינגון, כשמנהיגיהם  נושאים בידיהם קופסאות מעוטרות בינשופים – סמל ידוע למזל טוב. הקופסאות מכילות מאות דפי זהב, שנקנו בתרומת כל תושבי הכפר. חלק מדפי הזהב יודבקו על פסלי הבודהה הרבים ועל הפגודה עצמה, השאר ייתרמו לנזירים שבמקום. ההגעה אל השוודגון ותרומת עלי הזהב נתפסות כמעשה טוב. כך, באמצעות הכוונות, הנתינה והתרומה נקלטים הזרעים לעתיד טוב יותר בחיים האלה ובחיים הבאים.

הדת תופסת מקום נכבד בטיול לבורמה. בכול מקום נראים נזירים או פרחי נזירות הלומדים תורה. כמו בארצות הטהרוודה האחרות, גם כאן עובר כל נער כמעט, תקופה של חניכות במנזר, שם הוא רוכש גם השכלה. כאשר הגיעו הבריטים לבורמה הם נדהמו לגלות ששיעור המכילים בארץ הפרימיטיבית" הזו, גבוה משהיה בבריטניה. כשנער מגיע לגיל ההתבגרות, הו הופך להיות "פונגיי", היינו, פרח נזירות לכמה שנים" והוריו עורכים לכבודו טקס מפואר, ככול שתשיג ידם.

אחד המאפיינים הבולטים של זרם הת'רוואדה (הקיים במיאנמר, בתאילנד, בלאוס, בקמבודיה ובסרי-לנקה) הוא הנזירות הזמנית. על כל גבר במיאנמר לעזוב, לפחות פעמיים בחייו, את החיים הטובים, להשאיר את כל רכושו בבית, ולהצטרף למנזר. תקופת הנזירות הזמנית הראשונה מתרחשת אצל מרביתם עוד בהיותם ילדים. בכל מקום במיאנמר נראים ילדים צעירים בתלבושת נזירים. לאחר טקס מרהיב שבמהלכו מולבשים הילדים בבגדי נסיכים, הם מועברים אל המנזר, שם מגלחים את ראשם, ולראשונה הם עוטים לגופם את בגדי הנזיר.

הילדים הגאים האלה מביאים כבוד רב לבני ביתם. הם מצטרפים למנזר כנזירים "טירונים", חיים במנזר כשבוע עד עשרה ימים, ולאחר מכן חוזרים אל חיק משפחתם. טקס הכניסה למנזר עולה כסף רב, ולכן כאשר משפחה בעלת יכולת מחליטה שהגיע הזמן שבנה יעבור את הטקס, במקרים רבים היא מממנת את הטקס לנערים נוספים, פעולה שנחשבת למביאת מזל וקארמה חיובית.

לעתים ניתן לראות, בדרך כלל בפאגאן או הר פופה, תהלוכה של עגלות מקושטות, רתומות לסוסים, עליהן יושבים נערים לבושי מחלצות. לצדם, לבושים בבגדי יום יום, הולכים הוריהם וקרובי משפחתם. זהו טקס מעבר, שמטרתו לסמל את דרכו של הבודהא מארמון המלוכה אל הנזירות. המתבגרים, לבושים כנסיכים, מובלים לאחד המנזרים, ובנוכחותם של הוריהם הגאים והנרגשים, מקבלים על עצמם את עול הנזירות. הבנות עוברות במעמד זה טקס, בו מנקבים חור לעגיל באוזניהן, כסמל לבגרות.

הבנות נכנסות למנזר בדרך כלל בגיל מבוגר יותר, ורק אם הן מעוניינות בכך. הבנות, כמו הבנים, מגלחות את ראשן, ובשלב זה ההבדל החיצוני היחיד בינן לבין הבנים הוא צבע הגלימה – ורוד או חום לבנות, אדום-בורדו לבנים. אל המנזר מביאים הנזירים החדשים שמונה פריטים שלושה חלקי בד המרכיבים את הגלימה, חגורה לקשירה, קערת נדבות לאיסוף האוכל בשעות הבוקר, סכין גילוח (אם צריך), חוט ומחט ופילטר מים.

נזיר בוגר מתחייב לקיים 227 חוקים בתחומי המנזר. הנזירים הצעירים פטורים מרובם, אך האלמנטים הבסיסיים של החיים במנזר תקפים גם לגביהם: השכמה ב- 4:30 לפנות בוקר, ארוחת בוקר, עיסוק במדיטציה ושינון כתבי קודש, וארוחת צהריים (האחרונה במהלך היום) שמסתיימת עד השעה 12:00.

ללא הבנת תפקידם של הנזירים לא ניתן לתאר את המארג החברתי במיאנמר. בחודש ספטמבר 2007, למרות הפחד והחשש מהתגובה, צעדו כ-20,000 נזירים ברחובות יאנגון במחאה על קשיי החיים ועל מצבם הכלכלי העגום של תושבי המדינה. הנזירים אינם שייכים למפלגה כלשהי, ובאופן רשמי אינם נוטלים צד במאבק הפוליטי במדינה. צעידתם, אף שהתפרשה כצעד אנטי ממשלתי, נועדה להציג את כאבם של החלשים. הנזירים עוזרים למשפחות נזקקות, ומנהלים בתי ספר ללא תשלום ובתי יתומים, ואף מאפשרים מקום לינה למחוסרי דיור. הם אינם מנותקים מהחברה – הם חלק מכובד, נערץ ובלתי נפרד ממנה.

במקביל לבודהיזם, קיימת דת עממית, פרה בודהיסטית, של פולחן רוחות, הנקראים בפי המקומיים "נאטים". נאט – בשפה הפאלית ( (Pali "אדון" או "שומר"- היא דת אנימיסטית (המאמינה שלכול דבר בטבע, כולל עצמים, יש נשמה = אנימה), שהיתה קיימת בבורמה עוד מן הימים טרם שהגיע הבודהיזם. המלך אנווארטה ניסה לאסור את פולחן הנאטים, אולם משנכשל במשימתו, החליט להטמיע את הדת באמונה הבודהיסטית. גם כיום שמור בקהילות רבות במיאנמר מקום חשוב ביותר לאמונה זו. בבתים רבים, בכפרים ובמנזרים ישנם מקדשים לנאטים, הדורשים "טיפול" יומיומי. האמונה הרווחת היא, שההליכה בדרכו של הבודהא משרתת בעיקר את החיים הבאים, ואילו האמונה בנאטים והפולחן הכרוך בה מביאים תועלת, בעיקר בריאותית וחומרית, בחיים הנוכחיים. הנאטים מאכלסים כמה מהרקיעים שמעל ראשינו ונעים ונדים, חונים ופועלים כמעט בכל מקום אחר מסביבנו: בעצי היער ובגלי הים, בהר, בגבעה, או בעמק.

גם סיפורו של הבודהה ואפילו סיפוריהם של גלגוליו לפני ההארה הנודעת אינם אלא פרקים באגדה המופלאה והמתמשכת של בורמה בה הוא מככב בראש חבורה אין סופית של נאטים, נזירים, קדושים ומפלצות, עלמות חן ושדות מטילות אימה.

הנאטים נמצאים בכול מקום, אבל המקום הקדוש להם ומשום כך גם למאמיניהם, הוא הר פופה, שהוראתו "פרח" בשפה הפאלית. זהו פקק געשי, המזדקר למרגלות הר געש כבוי. צורתו יוצאת הדופן הקנתה לו, לאורך כל הדורות, משמעויות מיסטיות בעיני המקומיים, עד שהפך למקום הקדוש ביותר למאמיני דת שכינויה נאט. האמונה הרווחת בקרב בני דת זו היא שההר הוא מקום משכנם של 37 הנאטים (הרוחות) החשובים ביותר.

את דמויותיהם, של הנאטים, אפשר לראות במקדש דמוי גלריה המזכיר גם את "מוזיאון השעווה של מדאם טוסו", למרגלות הגבעה. מין מה גירי הוא החשוב שבהם וכצפוי מאל של הר געש, הוא גלגולו של נפח רב עוצמה שצלצול פטישו על הסדן נשמע בעבר בכל הארץ ופרץ האש מכבשנו היה כמו אש הגיהינום. הוא ואחותו האוהבת מצאו את מותם בשריפה. מלך אכזר שקנא בו העלה אותם על המוקד. הם שבו ונולדו כנאטים: מין מה גירי הוא "שומר ההר האדיר" ואחותו היא "פני זהב". הוא אחראי לכל משפחה יושבת בית ושומר הרכוש. היא עומדת לצדו גם בכל בית. במקדשון קטן סמוך למזבח הביתי של הבודהה. לפניהם יניחו מנחה ראויה לנספים באש: אגוז קוקוס ירוק שחלבו משכך כאבי כוויה, עטור בסרט אדום, ומניפה מעלי תמר.

הפולקלור המקומי מלא בסיפורי נאטים. כך למשל: "הבוקר, עת רחץ חבר בורמזי שלי בנהר אירוודי, אחז במתניו יה בילו "אל-המים" שהיה נושא אותו הרחק אילו לא מיהרו השכנים והבריחו את נאט המים הזה. מאונג-מי בעצמו אישר לי את הסיפור: "אכן שמעת נכון את העובדות, אדוני. אלא שיה בילו נמלט גם עם הלונגי שלי והשאיר אותי להגיע הביתה במבוכה נוראה".

לבורמזי אין האגדות עניין שבמסורת בלבד. תחילתן בזמן עבר, רחוק מאד לפעמים, אך הן לא הסתיימו מעולם. הן נמשכות גם בזמן הווה וכל היצורים המופלאים גיבוריהן, בצורה זאת או אחרת, הם כאן סביב ובתוכנו והבורמזי מקיים עמם קשר יומיומי בשעת הצורך, לפעמים ברצונו ולפעמים שלא ברצונו (כמו התקלותו של מאונג-מי ביה בילו – אל-המים – שסחב את לבושו).

עבור הבורמזי, הנאטים היו כאן מאז ומתמיד. והיום, כמו כולם גם הם מאמינים ומשרתים נאמנים לבודהה. הם ועמם הקדושים, הקודמים והשדים למיניהם מעמידים את כוחותיהם יוצאי הדופן לעזרת הבודהה והמאמינים בו ובדרך הנכונה לגאולה. כמו כל בודהיסטי גם הם שואפים לזכות בנקודות זכות כמו להגיע למטרה הנכספת – שחרור ממעגל הלידות מחדש.

הצורך בעזרת הנאטים השונים יכול להיות ענין יום-יומי. כך למשל זקוק הבורמזי המשחק בקוביה או הרוכש כרטיס הגרלה ומקווה לפרס הגדול, לעזרתו הדחופה של הנאט אשר על ההימורים. רקדן לבוש במחלצות ובכובע מכונף אופייני ילבש את דמותו של נאט זה ויחולל במשך שעות לצליליה יוצאי הדופן של תזמורת בורמזית עממית, בנסיון להבטיח את חסדו של הנאט למהמר ששילם ממיטב כספו לרקדן ולנגנים. ומאחר והנאט אשר על ההימורים הוא חובב גדול של עישון ושל יין, יעשו גם הרקדן בן דמותו סיגריות בשרשרת וייבש בקבוקי יין בזה אחר זה עד שיפול לארץ הלום יין ועשן.

עמיתי אברהם שקד כתב: "…זוהי פשוט ארץ פלאות. כמו עליזה אתה יכול לעקוב אחרי ארנב לבן אל תוך הארץ הזו בביטחון נעים. לפני זמן לא רב החלה פתאום צפור קטנה להמר; ופטריה ענקית – גדולה בהרבה מזו של עליזה – גרמה להתרגשות גדולה. באותו זמן, פחות או יותר, החלו שני עצי בניאן תאומים שצמחו האחד לתוך השני, להשיר עלים בזוגות והמשיכו בכך עד שבעל האדמה סביבם, שרגז על הרס שדותיו ברגלי צופים נרגשים שנהרו לשם, כרת את העצים. מעט אחר כך נראה נהר צ'ינדווין זורם לאחור ואדם שאין עוררין על פיכחותו, ראה שני ירחים עולים ביחד בזהבו".

להמשך קריאה, ראו באתר זה: מבוא לבורמה – חלק ב'.

[1] . ‏בחודש אפריל 2006 הבירה של המדינה הוחלפה מיאנגון לנייפידאו. "הבירה המלכותית"(Nay Pyi Daw).

[2] מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-10 במרץ 2012

[3] . מעמיתי גיא גלבגיסר למדתי כי מסורת הויפאסנה הידועה ביותר בעולם וגם בארץ, היא זו שמלמד ס.נ. גואנקה, לשעבר איש עסקים הודי, שחי במיאנמר. קורסים אלו שאורכם עשרה ימים, מתקיימים במרכז מדיטציה ביאנגון, כמו גם במקומות שונים ברחבי מיאנמר, והם פתוחים לקהל הרחב. פרטים על מדיטציית ויפאסנה ניתן למצוא באתר www.il.dhamma.org (מאתר זה יש קישור לאתר המרכז הבורמי