מבוא לטיול באיים האזוריים – חלק א'

האיים האזוריים – מבנה, גיאולוגיה, צמחיה, שימור

ערך: גילי חסקין `עדכון: 16-05-18

תודתי לצוות המדריכים של "רואים עולם", שהמידע שצברו בשטח, תרמו להוצאת סיכום זה.

ראו גם: אלבום תמונות מטיול לאיים האזוריים.

ראה באתר זה גם: טיול לאיים האזוריים

האיים האַזוֹרִיים (בפורטוגלית: Açores) הם ארכיפלג (קבוצת איים) בן תשעה איים, במרכז האוקיינוס האטלנטי, בשליש הדרך בין פורטוגל לחופה המזרחי של ארצות הברית. שמו של האי המרכזי הוא סאו מיגל (São Miguel), המכונה גם "האי הירוק" ועיר הבירה של האיים, פונטה דלגדה (Ponta Delgada), ממוקמת באי זה. האיים הם אזור אוטונומי  בפורטוגל. שטחם הכולל של האיים 2,325 קמ"ר וחיים בהם 246,746 תושבים. צפיפות אוכלוסין של 106 תושבים לקמ"ר. נכון לשנת 2011 .

מקור השם "האיים האזוריים" שנוי במחלוקת. התאוריה הנפוצה ביותר היא שעופות שהיו מצויים באי זוהו בטעות כנץ הצפוני (Acor). בתעודות ובמפות מהמאה הארבע-עשרה ניתן למצוא אזכורים של תשעה איים באוקיינוס האטלנטי במיקום הזה. יתכן גם שמקור השם במילה אזול (Azul) , שהוראתה "כחול", שניתן לאיים, על ידי ימאים איטלקים שעברו בסמוך.

מקור קסמם של האיים נעוץ אולי בריכוז של התופעות הגעשיות, בשילוב בין ירוק העד של האיים עם הכחול העמוק של האוקיינוס, ועם צבעי הוורוד והכחלחל של האורטנזיות. בשחור של הטוף, בסילוני האדים של הלווייתנים שעולים אל פני המים בסמוך לחוף, באדים החמים שהאדמה פולטת ובגידולים החקלאיים המטופחים. יש כאן ניגוד בין החשש התמידי שהאדמה יכולה לנוע שוב, שהרי הגעש יתעוררו לחיים ויזרעו מוות, לבין איזו שלווה שמאפיינת את החיים כאן. מי שאוהב טבע במידה, קצת הליכה, קצת הפלגה, קצת דולפינים ולווייתנים, קצת מעיינות חמים, קצת אוכל טעים קצת יין טוב וזול, קצת שקט והכי חשוב – קצת מאוד תיירים – זה המקום בשבילו.

מבקרים רבים מתייחסים לאיים השלווים, זרועי הפרחים, כאל גן עדן. המשוררת סוזן דבניי (Susan Dabney), בת המאה ה-19 כתבה: "כאשר אדם וחווה עזבו את גן העדן, מלאכית החמלה הבחינה בפרחים הרבים שננטשו שם, ללא איש שיטפל בהם. היא עטה עליהם ואספה מהם מלוא הזרוע, כדי להביאם ולשמח את המעון שבשמיים. אך בעוד היא במעופה מעל האוקיינוס, תשעה מהפרחים נפלו מזרועותיה והים הרחום קלט אותם ואחז בהם באהבה, כשהוא מחביא בהם את כול טובו. כאשר ראתה זאת מלאכית החמלה, היא חייכה וברכה את הפרחים האהובים והם הפכו לאיים האזוריים"[1].

מיקום

האיים האזוריים מרוחקים כ- 1500 ק"מ מערבה מליסבון ו- 3900 ק"מ מזרחית לקו  החוף של צפון אמריקה. על הקו המקשר בין ניו יורק לליסבון[2]. כמו כן הם נמצאים  1570 ק"מ מערבית לחוף האפריקאי. נחשבים לפינה המערבית ביותר באירופה.

שטח האיים משתנה מ -17 קמ"ר  בקורבו (Corvo) ועד 746 קמ"ר בסאו מיגל. האיים פזורים לאורך 600 ק"מ . השטח הכלכלי שלהם משתרע על פני 940 קמ"ר. הנקודות הגבוהות ביותר בכל אי משתרעות בין 412 מ' בגרסיוסה ל 2351 מ' בפיקו.

האקלים

מאד קריטי בחיי החקלאים. תקופת יובש, אפילו קצרה ביותר, יוצרת לחוואים בעיות , בשל ההתייבשות המהירה של התשתית הוולקנית. העשב מתייבש ופוגע בכלכלה העיקרית המבוססת על מרעה. האזוריים מוקפים בגוף מים ענקי ומושפעים מזרם הגולף החם העובר סמוך אליהם. הטמפרטורות נעימות. הממוצע בחורף הוא 13° רק לעיתים רחוקות צונח ל 4° בלילות. קפיאה מתרחשת רק בנקודות הגבוהות מ 1,000 מ. הטמפרטורות הממוצעת בקיץ היא 23° ומגיעה בשיא ל- 27°.

הגשם עשוי לרדת במשך כל השנה. באיים רווחת אמרה , שניתן  לעבור את כל ארבע העונות ביום אחד.  כמות המשקעים עולה ככל שנעים מערבה מ- 700 מ"מ בפונטה דלגדה ועד 1,600 מ"מ בפלורס (Flores). הלחות הממוצעת היא 80-85% אך יכולה לטפס עד 100%. לדבר יש השפעה מבורכת על הצמחייה. על פי רוב, נושבת בריזה קלילה. אך הרוחות יכולות להיות מאד חזקות במיוחד במקומות גבוהים וחשופים. טמפרטורת מי הים משתנה מעט יחסית וניתן לראות אנשים במים בקיץ ובחורף.

'האַזוֹרִי הגבוה' – האקלים השורר באיים האזוריים, הוא אחת התופעות הבולטות באזור, שכן מדובר באזור שבו שוררים  לחץ ברומטרי גבוה ואנטי-ציקלון.

אוויר חם ולח עולה באזורים הטרופיים וגורם ללחץ נמוך. לאחר מכן האוויר החם והלח  מתקרר כאשר הוא עובר צפונה לעבר המרחבים הסוב-טרופיים. האוויר יורד ומגביר את הלחץ במרחבים הסוב-טרופיים. בה בעת הוא הופך לאוויר יבש יותר שעל פי רוב גורם לשמיים להתבהר.  מיקומה של הצירקולציה הטרופית או הסוב-טרופית הזאת משתנה מעט כדלהלן: בקיץ  מיקומה יותר צפוני, ואילו בחורף ובאביב מיקומה של הצירקולציה הזאת הוא יותר דרומי, בדרך כלל  בחלק הדרומי או הדרום-מערבי של הארכיפלג. אזור הלחץ הגבוה הזה הוא חלק מהמערכת המחזורית הגלובלית  ושְׁמָהּ תא הֶדְלִי  (Hadley cell)[1]. בצפון האזור האטלנטי הצירקולציה הזאת ממורכזת  רוב הזמן קרוב לאיים האזוריים – ומכאן 'האזורי הגבוה' . הסיבה שבגללה הצירקולציה הזאת ממוקמת לרוב באיים האזוריים היא משום שהאיים האזוריים שוכנים באמצע הדרך בין  אזור ההשפעה של היבשת האפריקנית לבין אזור ההשפעה של היבשת האמריקנית. שטחי יבשה עצומים פוגעים בתהליך. כמו כן במרחבים האלה התחממות רצינית בקיץ יכולה לגרום, למשל, ללחץ בקיץ הצפוני בדרום-מזרח אסיה ובהודו ולעודד גשמי מונסון. שכבות השטח באוקיינוס אינן מתחממות כמו שהאדמה מתחממת. לכן אזור של לחץ גבוה יכול להתקיים.

האזוריים נמצאים באזור של לחץ ברומטרי קבוע / אנטי-ציקלון. אוויר חם פוגע בפסגות ומתקרר במהירות. יש באזור מעבר בין מזג אוויר טרופי וסובטרופי הגורם ללחות רבה גשמים. רמה ברומטרית נמצאת בחורף מדרום לאיים ובקיץ מצפונם. כלומר,  המערכות שיוצרות גשם נמצאות בקיץ מצפון לאיים ולכן החלק הצפוני מקבל יותר גשם בקיץ האזוריים מושפעים מן הרמה הברומטרית בעיקר בקיץ. רמה ברומטרית חזקה גורמת למזג אוויר נעים עם רוח קלה ואילו שקע ברומטרי גורמם למזג אוויר משתנה ורטוב בעיקרו. לעיתים הרמה הברומטרית האזורית נודדת צפונה לאיים הבריטיים וגורמת לקיץ נעים וחמים מכאן המונח Azores High המוכר לכל מי שצופה בתחזית מזג האוויר באירופה.

לעיתים 'האזורי הגבוה' מתפשט לכיוון צפון-מזרח, לכיוון האיים הבריטיים, בייחוד כאשר שורר באזור קיץ טוב. בקיץ הצירקולציה יכולה להתרחק דרומה, אם גם הזרם הסילוני מופיע בדרום. לעיתים הצירקולציה נעלמת לגמרי ומתחלפת בלחץ נמוך ולעיתים קרובות, בד בבד לחץ גבוה משתלט על צפון אירופה. כך נוצר מזג אוויר קר בחורף, ובקיץ – מזג אוויר חם לעיתים קרובות מלווה ברעמים.

מזג האוויר השורר באיים האזוריים מושפע מהעוצמה ומהמיקום של 'הגבוה' בייחוד בקיץ. 'גבוה' חזק גורם למזג אוויר נעים וחמים ולעיתים לרוח קלילה. 'גבוה' חלש גורם למזג אוויר משתנה ורטוב. אתה יכול לקבוע מתי מגיע שקע ברומטרי משום שהברומטר מראה על ירידה פתאומית בטמפרטורות, ורוח דרומית משנה את כיוונה ופונה מדרום-מערב לכיוון צפון-מערב. 'נמוך' מקרב עם עלים נמוכים ועבים. הרוח מתעצמת ומביאה אתה עננים כבדים יותר וממטרים של גשם ולעיתים קרובות – גשם כבד ואז אי אפשר לראות את האי השכן. לאחר מכן יש הפסקה, דהיינו הרוח משנה את כיוונה, ושוב יש שמיים כחולים. בסופו של דבר, מזג האוויר הסוער נרגע, וה'גבוה' מופיע שוב. הדרמה הזאת יכולה להיגמר כעבור כמה שעות. אם אתה נמצא בנקודת תצפית טובה על היבשה, ייתכן שתיהנה להתבונן בסערות הגשמים החולפות מעבר לאוקיינוסים. רוחות מגיעות מהמערב ומתקדמות מזרחה. התופעה הזאת משתקפת בירידת הגשמים הגבוה יותר בקבוצה האיים המערביים. בקיץ המוקדם הרוחות מגיעות בעיקר מדרום-מערב. לקראת יולי – אוגוסט הרוחות הן בעיקר רוחות צפון-מזרחיות. אלו רוחות עדינות הנפסקות בתדירות גבוהה. לקראת ספטמבר הרוחות מתחזקות בהדרגה  ועוברות לדרום-מערב. לעיתים סופות חזקות פוגעות באיים, אבל בדרך כלל הן עוברות במעבר צר. אם תנהג מסביב לאיים מדי פעם תראה עצי קְרִיפְּטוֹמֶרִיָה (cryptomeria trees) מרוסקים לגמרי ונראים כמו קיסמים לשיניים.

השפעה אקלימית נוספת באזוריים היא זרמי האוקיינוס, בייחוד הזרמים הנובעים מזרם המפרץ[2]. מדובר בתנועה של מים חמים המגיעים מהאזור המשווני או הטרופי והנשפכים למימיו הקרים, הצפונים יותר של האוקיינוס האטלנטי. ממערב לאיים האזוריים זרם המפרץ מתפצל  לשתי זרימות עיקריות – לזרימה הצפון-אטלנטית ולזרימה האָזוֹרית. הזרימה הצפון-אטלנטית עוברת מצפון לאיים האזוריים. הזרימה האזורית עוברת לדרום. זרם המפרץ נותן לאיים האזוריים את האקלים החמים. סיבוך נוסף הוא 'התנודה הצפון אטלנטית'(North Atlantic Oscillation – NAO) [3]= תופעה צפונית הזהה בחשיבותה ל-אֵל נִינְיוֹ (El Nino), שבה יש צירקולציה אטמוספרית.

[1] תא הֶדְלִי (Hadley cell)  – בשנת 1735 הציע המטארולוג ג'ורג' הדלי תאוריה שלפיה קיימים תאי זרימת אוויר. אפשר לחלק את כדור הארץ לתאים נפרדים, ובכל תא ישנה זרימת מחזורית של אוויר. האוויר מתרומם, נע צפונה או דרומה, נופל לקרקע ונע דרומה או צפונה לעבר נקודת ההתחלה, כלומר הוא נשאב חזרה לקו המשווה, ומשם עולה שוב למעלה במחזור תנועה חדש.

[2] זרם המפרץ  – זרם ימי חם שמוצאו במפרץ מקסיקו והמשכו בחופי מערב אירופה וצפונה. זרם המפרץ מחמם את האזורים הסמוכים לחוף.

[3] 'התנודה הצפון אטלנטית' (North Atlantic Oscillation) – תנודה הנגרמת מהבדלים בלחצים הברומטריים בין האזורים השונים.

גורם משמעותי נוסף באקלים הוא זרמי הים, במיוחד אלה הקשורים בזרם הגולף. זוהי תנועה של מים חמים מאזור קו המשווה והקו הטרופי הנכנסים אל תוך המים הקרים של האטלנטי הצפוני. מערבה מן האזוריים, זרם הגולף מתפצל לשתי זרועות: הזרם הצפון אטלנטי העובר מצפון לאיים ואילו הזרם האזורי זורם מדרום להם. זרם הגולף מעניק  לאיים את הטמפרטורות הנוחות. לעתים מתרחשות קטסטרופות אקלימיות עונתיות, המכונות גם כאן ה"ניניו" (El Niño) .

גיאולוגיה

ראו באתר זה: וולקניזם.

האיים נוצרו על ידי התפרצויות געשיות שהעלו אותם מרצפת האוקיאנוס. המרחק ביניהם התמלא בחומר וולקני רב וחיבר בין הרי הגעש השונים. אלו הם פסגות ברכס המרכז אטלנטי, המשתרע בין האזור הארקטי עד אנטרקטיקה, שעל פסגותיו שוכנת איסלנד. רכסים מרכז אוקיאניים מתחת לכל האוקיאנוסים העיקריים. רק במקרים נדירים הם מבצבצים מעל פני המים. פעילות רבה יותר מתרחשת מתחת למים. לועות תת מימיים נפתחים ונסגרים חליפות והרכסים התת אוקיאניים ממשיכים להיווצר.

הארכיפלג (האיים האזוריים) נוצר מחלקים עליונים של הרי געש ממפגש של לוחות  טקטוניים  שמקורה בהתפשטות קרקעית האוקיינוסים. הרווח שבין שלושת הלוחות הטקטוניים מתמלא בחומר וולקני מותך שעולה ממעטפת כדור הארץ וכל העת יוצר קרומים  אוקייניים חדשים. החומר הזה מתפרץ  ויוצר שרשרת הרים תת-קרקעית ענקית  או רכס מרכז אוקייני, וקרקעית הים מתפשטת. הרכס המרכז-אטלנטי המשתרע מהאזור הארקטי (הקוטב הצפוני) עד האזור האנטרקטי (הקוטב הדרומי) וליד אפריקה הדרומית הוא עובר ליד רכס האוקיינוס ההודי.  לאורך הרכס המרכז-אטלנטי. שוכנים איסלנד – שטח היבשה הגדול ביותר שנוצר מקרום אוקייני – האי אַסֶנְשסיו (Ascension Island האי סנט הֶלֶנָה (Saint Helena) וטְרִיסְטַן דָה קוּנָה (Tristan da Cunha). מתחת לכל האוקיינוסים העיקריים יש רכסים מרכז-אוקייניים , ורק במקרים חריגים נוצרות התפרצויות הגורמות לרכסים המרכז-אוקייניים לצוץ להתרומם אל מעל פני הים וליצור איים. עיקר הפעילות אינה נראית בשטח האיים, אלא היא מתבצעת מתחת לפני האוקיינוס, כלומר בקרקעית הים. הרי מצולה תמיד  מתנשאים ונופלים ומהלחץ נוצרים רכסי לבה חדשים.

באיים האזוריים נוצר רכס מוארך ענק, פיקו וסאו ז"ורז'ה (São Jorge) הם מבין רכסי הרי הגעש הגדולים בעולם. הם עלו מרצפת האוקיאנוס בעומק של  כ- 4000 מ' עד לגובה של 2320 מ' מעל פני הים, בהר הגעש הכבוי פיקו אלטו (Pico Alto), שבאי פיקו. זו הפסגה הגבוהה בפורטוגל. בתקופת המיוקן[3] היו האיים מחוברים בקשר יבשתי עם האי מדירה ועם חצי האי האיברי.

התמונה הגיאולוגית מורכבת יותר, משום שסמוך לאיים האזוריים, בנקודה הנמצאת ממערב לקבוצת האיים המרכזית, נפגשות שלוש פלטות טקטוניות: הפלטה הצפון אמריקאית האפריקאית והאירואסיאתית נפגשות בין פלורס לפאיאל (Faial).

פלורס וקורבו נמצאות על הפלטה האמריקאית, הרכס המרכז אטלנטי מתפצל לשתי זרועות ואילו האיים האחרים ממוקמים על אזור הפרדה הנקרא שבר טרסיירה (Terceira Rift), שנוצר לפני 36 מיליון שנה. אין זה ברור על איזה פלטה ממוקמים יתר האיים.

המצב באיים האזוריים מורכב יותר משום שהאיים האלה סמוכים לצומת T שבו נפגשים שלושה לוחות טקטוניים. נקודת המפגש בין הלוח הצפון אמריקני, הלוח האפריקני והלוח האירו-אסיאני  נמצאת בין קבוצת האיים המערביים וקבוצת האיים המזרחיים, בין האי פְלוֹרֵס  (Flores)  לאי פאייאל. האיים פלורס וקורבו (Corvo) נמצאים על הלוח הצפון אמריקני. הרכס המרכז-אטלנטי יוצר את שתי הרגליים של ה- T, והאיים האחרים משתרעים לאורך מרכז מאורך ושמו בקע טרסיירה שנוצר לפני בערך 36 מיליון שנים. קשה לקבוע אם יתר האיים שייכים ללוח האירו-אסיאני או ללוח האפריקני או אם חלק מהאיים יכולים להיות בלוח האָזוֹרי הקטן.

התנודות הסייסמיות המורגשות תכופות באיים האזוריים קשורות ללא ספק לתנועת המגמה העולה בסדקים בין הפלטות. לעיתים הרעידות, בעוצמה של 5 בסולם ריכטר, מופיעות בתדירות מפתיעה. ששה מן האיים היו נתונים להתפרצויות געשיות ורעידות אדמה גדולות בהיסטוריה המתועדת, אך השלושה האחרים: סנטה מריה, פלורס וקורבו נחשבים לבלתי פעילים.
מבין הקבוצה המרכזית והמזרחית, סנטה מריה היה הר הגעש הראשון שצץ מעל פני המים לפני כ- 5 מיליון שנים. כמיליון שנה מאוחר יותר, הוא שב ושקע מתחת לפני המים, בשל פעילות טקטונית ואולי שינוי במפלס פני הים והחלו לשקוע עליו סלעי משקע. מיליון שנה אחר כך החלו להתפרץ ולעלות הרי געש באזור המזרחי של  סאו מיגל של היום וגם סנטה מריה (Santa Maria) שב וצץ מעל פני המים. החלק העתיק ביותר באי סאו מיגל הוא Pico da Vara שבמזרחו (1108 מ'). בחלק המערבי המרוחק Sete Cidades החל לבצבץ מעל פני הים רק לפני 290,000 שנים, בערך באותו זמן בו Agua de Pau החל לעלות מרצפת האוקיאנוס. למרות שסאו מיגל היה בעצם שני איים בעבר, שהתחברו זה עם זה כאשר קבוצת הרי הגעש המרכזית באזור הנקראת "Picos, מצפון לפונטה דלגדה, החלה בסדרת התפרצויות סטרומבוליות לפני כ-50,000 שנה[4]. טרסיירה (Terceira), גרסיוסה  (Graciosa), סאו ג'ורג' ופאיאל כולם צעירים ממיליון שנה, פיקו הוא הצעיר ביותר והוא בן 300,000 שנים או פחות. שני האיים המערביים –  פלורס וקורבו – ממוקמים בזרוע המערבית של הרכס המרכז אטלנטי. הסלעים העתיקים ביותר בפלורס מתוארכים ל 2.5 מיליון שנים והם נמצאים מתחת לפני הים, ואילו הסלעים הצעירים ביותר הם בני 3,000 שנים סה"כ. לעיתים עוצמתן של התנודות האלה נמוכה מ-5 בסולם ריכטר ואי אפשר לחזות את תדירותן. בתקופתנו שישה מתשעת האיים בארכיפלג היו נתונים לרעשים ולרעידות אדמה. לעומתם ביתר האיים בארכיפלג – סנטה מריה (Santa Maria), פלורס וקורבו אין עוד פעילות וולקנית אקטיבית.

מהאיים המזרחיים של הארכיפלג, האי סנטה מריה היה האי הראשון שעלה מעל פני הים בערך לפני חמישה מיליון שנים. ואולם שינויים שנגרמו על פני הים ופעילות טקטונית גרמו לאי לשקוע. כעבור מיליון שנים אִיוֹנֵי פוֹרְמִיגַס (Formigas islets) – כיום הקצה המזרחי של סאו מיגל – עלו מעל פני הים, ואז גם האי סטה מריה הופיע שוב מעל פני הים. בשנים שבהן האי סנטה מריה היה שקוע מתחת לפני הים הוא ספג מאובנים ימיים. סנטה מריה הוא האי היחיד שעליו יש מאובנים ימיים. החלק הישן ביותר של האי סאו מיגל הוא בסביבות פִּיקוֹ דָה וָארָה (Pico da Vara) – הר הנמצא במזרח האי. בקצהו המרוחק של סאו מיגל,  לפני בערך ל 290,000 שנים נוצר מכתש Sete Citades, ומקרקעית האוקיינוס עלה Agua de Pau מכאן אפשר ללמוד שהאי סאו מיגל היה בעבר שני איים שהתאחדו כאשר באזור Picos – מצפון לפונטה דלגדה (Ponta Delgada), לפני 50,000 שנים התחילה סדרה ארוכה של התפרצויות געשיות. האיים טרסיירה, גרסיוסה,סאו חורחה  ופאייאל הם בני פחות ממיליון שנים. האי פיקו הוא האי הצעיר באיים בהיותו רק בן 300,000 שנים ואולי אף פחות מ-300,000 שנים. פלורס וקורבו – שני האיים המערביים שוכנים בצדדיו המערביים של הרכס המרכז-אטלנטי; הסלעים הישנים ביותר באי פלורס הם בני 2.5 מיליון שנים והם שוכנים מתחת לפני הים; הסלעים הצעירים ביותר באי הם בני 3,000 שנים.

בשנת 1811 במרחק של מייל [קילומטר וחצי] מהאי סאו מיגל, מול Ferraria  צץ תוך חודש אי חדש – גובהו 100 מטר ואורכו 1.5 ק"מ. היווצרותו ארכה חודש וחצי. באותה התקופה שהתה באזור הפְרִיגָטָה הבריטית 'סַבְּרִינָה'  (Sabrina), וקצין הפיקוד שלה רב החובל ג'יימס טילארד (James Tillard) עגן באי שעדיין העלה אדים מההתפרצות הגעשית, קבע בו את דגל הממלכה המאוחדת, קרא לאי סברינה וטען לבעלות בריטניה עליו! לרוע המזל, מהימנותו של רב החובל טילרד התערערה מאחר שמאוחר יותר, כאשר הגיעו חוקרים, לא היה זכר מהאי (סברינה). תוך ארבעה חודשים סחפו גלי הים את האי, וכל מה שנותר ממנו הוא גדה של 40 מ' השוכנת מתחת לפני הים. בזמן האחרון, בשנת 1957, החלה התפרצות בחוף המערבי של פאיאל אשר הוסיפה כ 2 קמ"ר לשטחו של האי ויצרה את וולקן קפליניוש ( Capelinhos). באיים מפוזרים לועות געשיים רבים ובאחדים מהם התהוו אגמי לוע. עדות נוספת לאופי הוולקני של האיים האזוריים משמשים גם המעיינות החמים עתירי הגופרית.

הצמחייה

האיים האזוריים מספקים שפע של צבעי פרחים. בחודשי האביב פורחות האזוליאות והקמליות. אילו בסתיו, הקונטיירה (ג'ינג'ר-לילי)  צובעים א שולי הדרכים בכתום ואדום ומפזרים ריח מתקתק[5].

ידועה במיוחד ההורטנסיה (Hortensia) או הידרנג'אה (שם מדעי: Hydrangea) הוא סוג של צמחים רב-שנתיים, שהפריחה שלהם נראית ככדור בעל פריחה שופעת. צבע הפרח, תלוי בחומציות הקרקע: לבן, כחול, אדום, ורוד וסגול. יופיו של הצמח מתבטא בגודש הפריחה שלו. צמח עמיד וחזק, הפורח מתחילת האביב ועד לסוף הסתיו. גדל בתור אשכול פרחים או בתור תפרחת בקצה הענף. ברוב המינים יש בראש התפרחת שני סוגי פרחים: קטנים פוריים במרכז ופרחים גדולים ומעוקרים מסביב, שהם משולים לשלט ענק, המזמין את הקונה להיכנס לחנות פנימה.  (יש מינים שכל הפרחים פוריים ובאותו הגודל). הצמח רעיל ואין לטעום ממנו.

ברוב המינים הפרחים הם לבנים. אצל אחרים הצבעים נעים בין : כחול, אדום, ורוד וסגול. צבע הפרח תלוי ברמת ה-pH בקרקע: קרקע חומצית גורמת ליצירת פרחים כחולים, קרקע נטרלית – עלי כותרות חיוורים וקרקע בסיסית – ורוד או סגול. הצמח הוא אחד היחידים הצובר אשלגן. כאשר הוא משתחרר נוצרים הפרחים הכחולים.הסוג הידרנג'אה (הורטנזיה) בטבע כולל 70 – 75 מינים. מבחינים בכ-600 מינים מתורבתים. הם גדלים באופן טבעי בדרום ובמזרח אסיה, מיפן ועד סין ומהרי ההימליה עד איי אינדונזיה, וכן בדרום אמריקה ובמרכז אמריקה. הפרחים נפוצים מאוד באיים האזוריים ובייחוד באי פאיאל (Faial Island), המכונה אי התכלת בשל מספרם הרב של פרחי ההורטנסיה  הפורחים בו.

היער הצפוף שכיסה פעם את האיים בורא בשיטתיות על ידי החקלאים בראשית תקופת ההתיישבות. בעין ניתן היום לראות את היערות הענקיים של הארז היפני (Cryptomeria japonica) מכסים את ההרים של האיים.

קרִיפְּטוֹמֶרְיָה (שם מדעי: Cryptomeria) הוא עץ ירוק עד גדול,  ממשפחת הברושיים המגיע לגובה של כ־70 מ' ולקוטר גזע של 4 מ', עם קליפה בצבע אדום-חום שמתקלפת ויוצרת פסים אנכיים. העלים הם דמויי־מחטים באורך של 0.5–1 ס"מ ומסודרים בספירלה, והאצטרובלים כדוריים בקוטר של 1–2 ס"מ עם 20–40 קשקשים. היא דומה במראה שלה לסקוויה ענקית, ונבדלת ממנה בעליה הארוכים, באצטרובליה הקטנים ובקליפתה הקשה. הסוג כולל מין אחד, קריפטומריה יפנית (שם מדעי: Cryptomeria japonica), והוא אנדמי ליפן, שם הוא ידוע בשם סוּגִי בעבר נודע העץ בשם "ארז יפני", אולם הוא אינו קשור לארז. עצי קריפטומריה, לעתים בני מאות שנים, מקשטים מקדשים ביפן. מסופר על דאימיו שהיה עני מכדי לתרום טורו בעת הלווייתו של השוגון טוקוגאווה איאיאסו במקדש טושוגו בניקו (Nikko), ולכן ביקש לשתול שדרה של עצי סוגי על מנת שמבקרים במקדש ייהנו בעתיד מצל מפני השמש הקופחת. הצעתו של הדאימיו העני התקבלה, והשדרה, שקיימת עד היום נמתחת על פני 65 ק"מ. העץ המעובד מקריפטומריה הוא ריחני, בצבע אדמדם־ורוד, בעל משקל נמוך אך חזק, חסין למים ועמיד לריקבון. הוא משמש ביפן לכל סוגי הבנייה, לרבות חיפוי פנים.

עצים אלו נשתלו כדי להפחית את גלישות הקרקע הבלייה ואובדן מים. כמו כן הם משמשים מחסה לבקר וכמובן מקור לעץ. נטיעתם שנויה במחלוקת ונתונה לביקורת רבה, מאחר והם תופסים את מקומם של יערות הער והאברש הטבעיים במקומות בהם ההגירה מן האיים הותירה שטחים נטושים, הם  החלו להתכסות בצמחייה הטבעית של האיים: Myrica faya , Erica azorica ואפשרו את התבססותו של Pitosporum unduatum ועוד מספר מצומצם של צמחים השייכים לצומח הטבעי של האזוריים. כמו למשל המין האנדמי Picconia azorica.

הצומח הטבעי נותר במספר מקומות מבודדים. יערות ירוקי עד נותרו במקומות ספורים כצמחים מבודדים, הצומחים בגובה של מעל 500 מ'. באזור הצוקים החופיים שנוצרו על ידי זרמי הלבה, בשטחים חקלאיים ובחוף הים נוצרה צמחייה טבעית מגוונת אך דלילה. מעורבת בין צמחיה ילידית ומיובאת. באיים האזוריים יש כ 850 מינים (1,000 במקור אחר), רובם המכריע הובא אליהם על ידי אדם. כ 300 מינים הם טבעיים למקום וכששים מינים הם אנדמיים (שחיים אך ורק כאן)[6]. מבין 11 מיני העצים הטבעיים,  שמונה הם אנדמיים ושניים אחרים נמצאים רק במדירה בנוסף לאזוריים. המינים הדומיננטיים הם: Holly (Ilex perado) Juniper (juniperus bervofilia) ;  Lurel (Laurus azorica). בהקשר זה יש להזכיר את

Heather (Erica azorica)  המוכר לנו כ- אברש

קולוניזציה של  פלורה ופאונה

איים אוקיאניים נבדלים מאיים "יבשתיים" (על אדן הייבשת), בכך שהם בדרך כלל בעלי מסד וולקני. מופרדים מן היבשת ומוקפים באוקיאנוס. הם מתכסים בצומח ובחי באיטיות רבה, בדרך כלל על ידי פלישה של מינים או הבאתם על ידי אדם. לא כמו האיים הסמוכים ליבשת, שבחלקם ניתקו ממנה כשהם כבר עם צומח וחי וחלקם היו קרובים מאד, כך שההגירה היתה קלה ומהירה. הפלורה והפאונה של איים אטלנטיים הוא מוגבלת ונדירה מאחר והיא מורכבת מאותם מינים אשר היה ביכולתם לצלוח את האוקיאנוס. מחסום זה יוצר קושי גדול שמונע הגעה של מינים פוטנציאליים רבים. באיים האזוריים לא נמצא מינים רבים פשוט משום שהם לא הצליחו להגיע: אין בנמצא יונקים, למעט עטלפים, שחשיבותם האקולוגית גדולה. המרחק הפיסי שיש לצלוח, אינו המגבלה היחידה בהתפשטות הצמחייה. נוספת לכך העובדה שהאזור הוולקני שזה עתה נוצר עני מאד באדמה ובמינרלים החיוניים להתפתחות הצומח. אזור מדברי למחצה של אפר, נוצר לאחר ההתפרצות ומאתגר את המינים הפולשים. אזור כזה שנוצר בקפליניוש ב 1957 מאפשר שדה מחקר פנטסטי, ממש מעבדה על היאחזותם של מינים שונים באדמה ובאפר שזה עתה נוצרו. הרוח והים הביאו את החיים לאזוריים.
הזרמים האוקיאניים נשאו איתם אורגניזמים ובעלי חיים חופיים, שהתקיימו על מה שהים הביא לחוף. יחד עם פרוקי רגלים קטנים, כמו סרטנים יבשתיים. עם הרוח והזרמים הגיעו שרכים פטריות  חזזיות וחרקים. טחבים זרעים , בעלי חיים מיקרוסקופיים ואפילו עכבישים וחרקים. כולם קלי משקל ומותאמים להפצה ברוח. הם נחתו באיים האזוריים ואפילו חלקם יחד ירד עם טיפות הגשם. ציפורים מקננות בקרקע השאירו את לשלשתן ותרמו מזון ומינרלים נוספים לאלה של הלבה. עם הזמן, התפרקות הקרקע תרמה מינרלים שונים והחלה להיווצר אדמה. ציפורים שנסחפו  ברוח הביאו איתן זרעים על הכנפיים ובקיבה. לקח זמן רב אך המינים הפולשים הראשונים התבססו באיים. החלה תרומה אורגנית רבה לאדמה שיצרה סביבה נוחה יותר להתבססותם של מינים נוספים. התנאים יצרו התמיינות של המינים ןכך התמיינו עשרות מינים אנדמיים.

האיים האזוריים ביחד עם מדירה, איי Savage, האיים הקנריים וכף ורדה, יוצרים את האזור המכונה מקרונזיה (Macaronesia), המאפיין העיקרי של אזור זה הוא היער ירוק העד, המכונה  Laurisilva. זהו רליקט (שריד) של יער ירוק עד, שהשתרע בשלישון (2.75 מיליון שנים) בדרום ומרכז אירופה וצפון אפריקה. כנראה שבשל האקלים האטלנטי הנוח הצמחים הללו, ניצלו ממכת הקור של התקופה הקרחונית הגדולה שהשמידה את מרבית היער הזה באירופה. התיישבות ואבולוציה נמצאים בתהליך מתמיד ולא נעצרים אף פעם. צמחים חדשים יגיעו ואחרים ייכחדו על ידי השתנות התנאים. האיים הם כמו מעבדה חיה בה התהליך של ההיאחזות, ההגירה, ההתבססות, ההתאמה וההיעלמות מהווים שדה מחקר נפלא למדענים. זאת רק אחת מן הסיבות מדוע יש לשמר את בתי הגידול השונים באיים האזוריים בפרט ובעולם בכלל עבור הדורות הבאים.

מחקר הטבע והשימור

המחקר המדעי השיטתי של הטבע באיים האזוריים החל רק באמצע המאה ה 19 בתחום הפלורה הפאונה והאוקיאנוגרפיה. מדענים החלו לבקר באיים באופן שיטתי. בין 1841-1845 ערכה ספינת המלחמה והמחקר הבריטית HMS Styx בפיקודו של קפטן Vidal, מחקר הידרו גיאוגרפי של האזוריים. היתה זאת הפעם הראשונה בה שורטטו האיים על מפות במדויק עם הכיוונים הנכונים שלהם בהתאמה.

כשספינת המחקר אה"מ  [אוניית הוד מלכותו]  ביגל' (HMS Beagle)  שָׁבָה ממסעה מסביב לעולם בסוף 1836 היא עצרה באיים טֶרְסֵיְירָה (Terceira) וסַָאוּ מִיגֵל (Sao Miguel) , כדי לאפשר לצ'רלס דרווין לסייר לאורך החופים של האיים האלה ולחקור את תופעות הטבע בהם. בין ספטמבר 1841 לינואר 1845, פעלה באזור האיים האזוריים ספינת המלחמה והמחקר הבריטית אה"מ 'סטיקס'  (HMS Styx) בפיקודו של רב החובל אלכסנדר תומס אֶמֶרִיק. הצוות ערך מחקרים הידרוגרפיים ומדידות קרקעיות, ואלה הניבו את המפה הראשונה שבה מופיעים האיים על מקומם המדויק. צ'ארלס דרווין ירד אל החוף למספר מסעות מחקר קצרים.

ראו באתר זה: צ'ארלס דרווין.

בשנת 1850 הספינה Rattlesnake במסעה חזרה משהות של ארבע שנים לאורך החוף של ניו גיניאה ו Coral sea הפליגה להורטה ושהתה בה ששה ימים לתיקונים והצטיידות. חלפו כמעט תשעה שבועות של הפלגה, עד שהגיעו שבועות להגיע לשם  מאיי פוקלנד שהיתה  היבשה האחרונה שלהם. המזון הטרי היה נחוץ ביותר לצוות ולנוסעים. אחד ממפקדי הספינה היה Thomas Huxley, אשר נודע לימים כמי שתמך והגן על דארווין בוויכוח על האבולוציה. במהלך השבוע בו חנו הוא ערך מסע לראשו של הר הגעש פיקו.

הנסיך אלברט ממונקו (1842-1922) שהה מספר פעמים באיים במחקרים אוקיינוגרפיים. כאן המקום לציין שבאותה תקופה אוקיינוגרפיה הייתה תחום מחקר חדש לחלוטין. הנסיך אלברט היה הראשון שחקר ביסודיות את הקַלְדֶרָה של האי גְרַסְיוֹסָה  (Caldera on Graciosa) מחקריו מוזכרים במוזיאון  לאוקיינוגרפיה שבמונקו.

אזורים רבים, שבהם יש צמחייה אופיינית לאיים האזוריים הם כיום אזורים מוגנים. בביקורך באיים האזוריים ייתכן שתיראה שלטים המציינים שמדובר בצמחייה מוגנת. הצמחייה באיים האזוריים, בייחוד באיים פיקו, טרסיירה וסאו מיגל היא צמחייה מעניינת משתי סיבות:

• היא שריד של סוגי צמחייה שהיו נפוצים בכמה חלקים באירופה לפני מיליוני שנים;
• ההיבטים האקולוגיים והביולוגיים של קיומה של הצמחייה הזאת כמעט לא נחקרו. ואולם קיימות הזדמנויות רבות לתצפית פשוטה ולמחקר.

קיים עניין רב לדעת מה קורה לצמחייה שעליה אינם נושרים והם נשארים ירוקים כל ימות השנה. הצוקים שלאורך החופים  הם אזורים מוגנים, בדרך כלל כדי להגן על עופות ימיים. בשעה שתסיירו באזורים האלה ייתכן שתיראו שלטים המזכירים שמדובר באזורים מוגנים. גם הסביבה הימית באיים היא סביבה מוגנת.

מרבית השטחים הטבעיים של הצומח נמצאים במעמד של שמורה ומוגנים כיום. צמחיית האיים ובמיוחד בפיקו טרסיירה וסאו מיגל היא מעניינת ביותר, לא רק משום  שהיא מייצגת בחלקה חברות צומח שהיו נפוצות מאד באירופה לפני מיליונים של שנים, אלא גם בשל העובדה, שאספקטים ביולוגיים ואקולוגיים רבים נחקרו בפירוט ואפשרו מחקר לימוד ושמירה מקצועית על הצומח במקום.

להמשך קריאה: מבוא לטיול באיים האזוריים. חלק ב'.

הערות

[1]  http://epicurean-traveler.com/the-epicurean-traveler-in-the-azores-food-and-culture/  תודה ליובל נעמן על ההפנייה

[2] בין קווי הרוחב 36°-39° N ו 25°-31° W.

[3] מיוקן (אנגלית: Miocene) היא התקופה הקדומה בנאוגן השייך לתור השלישון אשר בעידן הקנוזואיקון. משך תקופתה 18 מיליוני שנים, מ-23 מיליוני שנים לפני זמננו ועד לפני 5.3 מיליוני שנים[בסוף תקופת המיוקן התרחש האירוע המסיני (Messinian), שבמהלכו התייבש הים התיכון כמעט לחלוטין כתוצאה מסגירת מצר גיברלטר לזרימת מים מהאוקיינוס.

[4]  הר געש כבעל פעילות רצופה, כמו איי הוואי. אם כי הלבה שלו יותר צמיגה ופחות זרימה. הגזים נפלטים ממנה בייתר קושי מאשר מהלבה הזרימה ולכן קורות בהרים מסוג זה, התפרצויות מתונות. פעילותו הקבועה של הסטרומבולי זכתה אותו בכינוי "המגדלור של הים התיכון".  לטיפוס זה שייכים הרי געש רבים באינדונזיה.

[5] http://www.yuval-naaman.com/travel/articles/azores.htm

[6] במקום אחר מצויין המספר 74