טיול לסיביר בעקבות מיכאל סטרוגנוב

בעקבות מיכאל סטרוגנוב, ברכבת הטרנס סיבירית

כתב: גילי חסקין

ראו גם, באתר זה: מסע ברכבת הטרנס סיבירית ; ימת בייקל – יומן מסע.

ראו גם: מצגת מטיול ברכבת הטרנס סיבירית.

ראו באת זה גם: טיול לרוסיה בעקבות טולסטוי

אמרה ישנה, מתקופת הפלמ"ח ומימי התום של שנות החמישים אמרה, שלכול טיול לוקחים קודם כל תנ"ך ושמיכה. עד היום איני יוצא לטיול בשבילי הארץ ללא המדריך לידיעת הארץ בהוצאת הקדוש ברוך הוא. לקולומביה לוקחים את גבריאל גארסיה מארקס, לארגנטינה את חורחה לואיס בורחס, לצ'ילה את פבאלו נארודה, לברזיל את ז'ורזה אמדו, לפרו את מריו וורגס יוסה, לכרתים את ניקוס קזנצאקיס ולספרד את דון קיחוטה. הרשימה ארוכה והדוגמאות רבות. בטיול הקרוב לסיביר, ביוני, ניקח לא מעט ספרים. את לב טולסטוי, את אנטון צ'כוב , את אלכסנדר סולז'ניצ'ין ועוד ועוד. אפילו את "והיום איננו כלה", של צ'ינגיס אייטמטוב, שעוסק אמנם בקזחסטן, אבל מביא במדה רבה, את רוחן של הערבות ואת סיפורן של עת הרכבות שנעות ממזרח למערב וממערב למזרח, סדירה ושוטפת תמיד.

אחד הספרים שנארוז במזוודה יהיה מִיכָאֵל סְטְרוֹגוֹב, שכתב ז'ול וורן  ( Jules Férat) בשנת 1876. ספר שהיה לרב מכר, תורגם לעברית מספר פעמים ואף מוזכר בספרו של עמוס עוז, "מיכאל שלי".

יש לי ניסיון טוב עם ז'ול וורן. בטיול האחרון לאיסלנד, לקחתי עמי את ספרו "מסע אל בטן האדמה" והתפעלתי עד כמה הצליח להעביר לקורא את תחושת הטיול לאיסלנד.

העולם בו נולד ורן היה שונה לחלוטין. ב-1828 לא היו מכוניות, מטוסים או אפילו רכבות קיטור. טיסה לחלל לא עלתה על הדעת ואפילו לא על הדמיון. המדע הבדיוני, לא הומצא עדיין. התקדמות מדעית היתה רעיון מופשט לחלוטין.

האיש חי כתב במאה ה-19, כאשר המטוס נשמע כמו המצאה של סופרים עתירי דמיון, פרסם ב-1865 את "חמישה שבועות בכדור פורח" וב-1873 פרסם את ספרו המפורסם ביותר 'סביב העולם בשמונים יום'. כל הספרים האלה ורבים אחרים חיים ונושמים גם בתחילת המאה ה-21. כולם נמכרים גם בימים אלה ברחבי העולם, גם בישראל.

ורן נולד בעיר נאנט במערב צרפת. הוא פרסם במהלך חייו 65 רומנים, עשרים סיפורים קצרים ומאמרים, שלושים מחזות, כמה כתבים גיאוגרפיים וליברטו לאופרה. ההספק האדיר הזה לא הותיר לו הרבה זמן לנסיעות. למרות שכתיבתו עוסקת במקומות הפזורים ברחבי תבל, ורן עצמו לא הרבה במיוחד לנסוע. רוב נסיעותיו התמקדו בהפלגות יאכטה באזור הים התיכון. הנסיעות הצטמצמו עוד יותר ב-1886 כאשר אחיין שלו איבד את שפיות דעתו וירה בו. ורן נפגע ברגלו, צלע בשארית ימיו ומיעט מאוד לצאת מן הבית. הוא לא טייל בסיביר, אך היטיב לתאר אותה.

רומן זה, שהוא אחד הספרים המצליחים ביותר שלו. אינו כולל תיאורי טכנולוגיה מתקדמת כמו במרבית ספריו האחרים, אלא שוזר סיפור מתח וריגול, על רקע פוליטי דמיוני של האימפריה הרוסית. הדור שלפני האינטרנט והטלוויזיה, היה מרותק לספרי מסעות. מנחה הדוקטורט שלי הביע חלום, לצאת לטיול בעקבות המסע הדמיוני הזה, בעקבות גיבור נעוריו.

זהו רומן הרפתקאות אפי ורחב ידיים, כמעט כמו הערבה הסיבירית הענקית בה הוא מתרחש. וורן טווה סיפור מסמר שער על שלהי האימפריה הרוסית, כשאיש עדיין לא ידע שהיא גוססת. אפילו ז'ול ורן, גדול העתידנים של המאה ה- 19, מי שחזה את המסע לחלל,  לא יכול היה לחזות שעשורים ספורים אחרי שתיאר את הצאר הרוסי והאימפריה שלו כמעוז של תבונה נוצרית וחומה בצורה מפני הברבריות הטטארית, יקומו על המעוז רוסים אחרים וייפטרו מן הצאר. עלילת המתח התמימה משלבת זה גם סיפור אהבה פשוט , דבר שהפך את הספר לרב מכר בקרב דורות של מתבגרים צעירים שנחשפו דרכו לראשונה גם לסיפורן של הערבות, גם לקור הסיביר המקפיא וגם ללהט החרב המתהפכת שבידי הטטארים.

מיכאל סטרוגנוב, קצין בן שלושים ומשרתו הנאמן של הצאר, נקרע מיחידתו המובחרת ונקרא לצאת בדחיפות אל מעבר להררי החושך, אל הח'אנים הפראיים של הטטאריים האכזרים, כדי להציל את כבל הטלגרף המחבר בין סיביר לבין רוסיה האירופית וכמובן שגם התרבותית. מיכאל סטרוגנוב נשלח למשימה אל הדוכס הגדול שחי בעיר אירקוצק. עיר גדולה ויפה, סמוכה ליימת בייקל. משם הגיע אלכסנדר זייד, שאכן היה שונה במראהו ובאופיו מייתר חבריו השומרים, יוצאי מזרח אירופה. הוא נוסע ליעדו בשליחות אחי הדוכס, הצאר אלכסנדר השני, ששחרר את האיכרית הצמיתים, דבר שגרר דווקא תסיסה שלהם, משום שמרביתם זכו לחופש אישי, ללא אדמות ואפשרויות פרנסה. אלכסנדר השני היה דמות רבת פעלים. בנוסף לרפורמה זו, פתח במשא ומתן לשלום במלחמת קרים; מכר את אלסקה לאמריקאים, ייסד את "ברית שלושת הקיסרים" בין רוסיה, גרמניה ואוסטרו-הונגריה; ניצח את צבא האימפריה העות'מאנית במלחמת 1877 -1878, שבה פתח לשחרור העמים הסלאבים בבלקן מעול השלטון הטורקי וגרם לפטור של רוסיה מתנאי התבוסה שנכפו עליה בהסכם השלום שלאחר הפסדה במלחמת קרים. לימים, יירצח בידי הסוציאל רבולוציונרים. אם לא די בכך, אליבא דז'ול וורן, הוא נתקל במזימה של החאן פֵאוֹפָּר (Feofar) מלך הטטרים, עמי הערבות המוסלמים, לנתק את הקשר בין רוסיה האירופאית לבין סיביר. סטרוגנוב נשלח כדי להזהיר את אחיו של הצאר מפני בוגד בשם אִיבָן אוֹגַרְיֶב, קולונל לשעבר בצבא הרוסי, שמתעתד להגיע לאירקוצק במסווה של ידיד, אך הוא בוגד שמטרתו להסגירו לידי המורדים הטטרים.

את המכתב הזה אני מטיל עליך, מיכאל סטרוגוב, למסור לידי הדוכס הגדול, לו עצמו ולא לשום אדם אחר.
– אמסור אותו, הוד מלכותך.
– הדוכס הגדול נמצא באירקוטסק.
– אגיע לאירקוטסק.
– אבל תצטרך לעבור דרך ארץ שמתקוממים המרידו אותה וטטרים פלשו אליה, ואלה יהיו מעוניינים לשים את ידם על המכתב.
– אעבור את הארץ הזאת.
– במיוחד עליך להיזהר מבוגד אחד, איוון אוגַרייב, שאולי תפגוש אותו בדרכך.
– אזהר ממנו.
….
– תוכל לעבור אפוא למרות הכול?
– אעבור או איהרג.
– חשוב לי שתחיה!
– אחיה ואעבור, השיב מיכאל סטרוגוב.
– לך לדרכך, מיכאל סטרוגוב, בשם האל, למען רוסיה, למען אחי ולמעני!

(מתוך ז'ול וורן, מיכאל סטרוגנוב, בתרגום עדינה בסון, הוצאת כתר)ץ

יש בספר תיאורים של סוסים, של רכבות, של צוענים, ושל אמיר בוכרי. האחרון, השופט את סטרוגנוב בדין בגידה, מזכיר להפליא את דמותו המאיימת של האמיר של בוכרה, המוזכר במנגינה עולצת בשיר "בבוכרה היפה". ואיך אפשר בלי, סיפור אהבה הנרקם בין סטרוגנוב לבין נַדְיָה פדור, נערה ליטאית יפה בת שש-עשרה הנוסעת אל אביה אשר נמצא בגלות באירקוטסק .חד הם חוצים את המרחבים הכבירים של רוסיה, נתקלים בבירוקרטיה רוסית המנסה למנוע בעדם להמשיך במסעם מזרחה, חוצים את הרי אוראל, חוצים נהר על גבי קרחון, מתנסים בהרפתקאות מסמרות שיער, נתקלים באויבים אכזריים ונאבקים באיתני הטבע – אבל דבר לא יכול לעמוד בפני נחישותם ואהבתם. החאן הטטרי מעוור את סטרוגנוב בחרבו המתלהטת אך בדרך נס, מאור עיניו שב אליו. סיפור, לא חשוב שיהיה נכון, העיקר שיהיה יפה. דמותו של מיכאל סטרוגוב היא מופת של גבורה, של הגינות ויושר, של נאמנות ושל ערכים לאומיים נאצלים.

יש בספר תיאור פרוע ומדומיין של הטטרים, ששובים את סטרוגנוב, סמוך לנהר אירטיש. הוא נוכח בפגיעתם באוכלוסייה המקומית. בכול אשר פנה, הוא נתקל בכפרים שבתיהם עשנים ובגופות של קורבנות הטטרים, פזורות לאורך הדרך. סטרוגנוב נוכח באמיתות האמרה "במקום שעובר טטרי לא צומח העשב מחדש". תיאור מוגזם המבוסס על תדמיתם האכזרית באירופה הנוצרית.

למרבה ההפתעה, התיאורים הגיאוגרפיים בספר אמינים, למרות שוורן מעולם לא ביקר שם. הוא מתאר את נהר אירטיש, את הערבות הסיבירות, את נהר אנגרה ואת ימת בייקל, שהיא מאגר המים המתוקים הגדול עלי אדמות. אי אפשר שלא להתפעל, לא רק משליטתו של ורן בפרטי הגאוגרפיה הסיבירית, אלא גם בנימוסי החצר של הצאר והכינויים הנכונים של מנהיגי הטאטארים.

יחד עם זאת, הוא נטל לעצמו חירות גדולה בתיאור מרד דמיוני לגמרי.  יש בו תיאור פרוע ומדומיין של הטטרים, ששובים את סטרוגנוב, סמוך לנהר אירטיש. הוא נוכח בפגיעתם באוכלוסייה המקומית. בכול אשר פנה, הוא נתקל בכפרים שבתיהם עשנים ובגופות של קורבנות הטטרים, פזורות לאורך הדרך. סטרוגנוב נוכח כביכול באמיתות האמרה "במקום שעובר טטרי לא צומח העשב מחדש". תיאור מוגזם המבוסס על תדמיתם האכזרית באירופה הנוצרית. הטאטארים, עמי ערבות, שאכן פלשו לתחומים שלימים היו לרוסיה, לא היוו כל איום שהוא על שלוות הצאר במאה ה-19. הם היו מפוזרים מדי, חלשים ומדוכאים, אבל עדיין אפשר היה לתאר אותם כפראים אכזריים, אולי בשל הרושם הכבד שהותירו באירופה מסעות המלחמה של המונגולים במאה ה-13 ואולי גם מפני שהיו מוסלמים ומפני שהמערב לא ידע דבר וחצי דבר על אודותיהם. זה כמובן לא הפריע למערב ליצור עבורם זהות תרבותית מובחנת ומדומיינת לעילא. ורן לא היה איפוא הניאו-קולוניאליסט היחיד שבנה את ה"אחר" כאויב באופן הזה.

לאחר ספר זה, שיצא לאור ב-1876 שוב לא חיבר ורן ספרים שהפכו לקלאסיקות עולמיות כפי שעשה עד אז  ויש לראות בו כספרו הגדול האחרון.

מיכאל סטרוגוב הוסרט לאורך השנים בכעשרה גירסאות קולנועיות שונות. מהן בולטות שני הסרטים בכיכובו של קורט יורגנס בשנות השישים. הימים היו ימי סרטי ג'ימס בונד בכיכוב שון קונרי . והמפיקים נזכרו מן הסתם שמיכאל סטרוגוף הוא אבי אבותיו של בונד.