טיול בשוויץ: על גבי מסילת הברזל

טיול רכבות בשוויץ

כתב: גילי חסקין

כתבה מקוצרת התפרסמה גם במגזין האלקטרוני של Ynet: רכבת הרים בשוויץ.

שוויץ, הארץ האלפינית שבלב אירופה, היתה עד לפני זמן לא רב, אמת מידה ליופי. מקום הררי וירוק, גם אם בפרו או בניו זילנד, היה מושווה אוטומטית לשוויץ, כך למשל אזור נחל כלח שבכרמל, המכוסה חורש ים תיכוני צפוף, זכה לכינוי המוגזם משהו, "שוויצריה הקטנה".

בשנים האחרונות נוצר לשוויץ תדמית מלוקקת, עייפה, אפילו משעממת. שוויץ נשארה מופת לדיוק "שעון שוויצרי" ושמה מתקשר בעיקר לבנקים, אתרי סקי יוקרתיים, יעד לכינוסים בינלאומיים, גבינות משובחות וכמובן שוקולד. אך לא כיעד מסעיר לטיולים.

ובכול זאת, זוהי ארץ שכולה יפה: הרי היורה שבצפון, הרי האלפים שבדרום, האגמים שלמרגלותיהם, העמקים הקרחוניים שצרתם כצורת האות האנגלית U, לשונות הקרח הצחורות שפסים תכלכלים בוהקים מסדקיהם, מפלי הים השוצפים, כרי הדשא המוריקים וכמובן גם מעש ידי האדם: העיירות העתיקות, הטירות המדייוואליות, החנויות המעוצבות והבקתות ההרריות הבנויות בטוב טעם.

הטופוגרפיה הפראית הקשתה מאוד על התחבורה, כמו גם על התקדמות צבאות אויב. עובדות אלו יצרו  בשווייץ מגוון תרבותי ושפתי עשיר ואולי היו גם גורם דומיננטי בתהליך בו העביר השלטון המרכזי,  מידה רבה של עצמאות מקומית לידי האזרחים. שוויץ היא קונפדרציה, מבנה מורכב של מחוזות, ששפתם צרפתית, גרמנית או איטלקית, כשכול אזור שונה ממשנהו, הרבה יותר מכפי שהוא שונה מהמדינה השניה, הדוברת אותה שפה.

המבנה ההררי שלא היה אידיאלי לפיתוח חקלאות, היווה, החל מהמאה ה-18 משאב כלכלי בצורת תיירות. עד היום, התיירים הם חלק ניכר מהנוף האנושי של המדינה והתיירות השפיעה  באופן מכריע על הגיאוגרפיה של המקום. העמקים זרועים בבקתות, לחוף האגמים בנויים בתי מלון רבים וההרים מרושתים ברכבלים.

שווייץ היא מן הקטנות שבמדינות אירופה. שטחה כפול מזה של ישראל וחיים בה, אותו מספר של אנשים. שכנותיה הן גרמניה בצפון, איטליה בדרום, צרפת במערב, ובמזרח – אוסטריה ונסיכות ליכטנשטיין. היא משתרעת במרכז הרי האלפים וחולשת על המעברים העיקריים החוצים אותם ומקשרים בין מרכז אירופה לדרומה, ובין צרפת לדרום מזרח אירופה. קל להגיע אליה מכול מקום וקל לסייר בה. המידע הרב הניתן בשפע, שירותי התיירות המסודרים ובעיקר מערכת מסילות הברזל המאפשרת טיול יסודי מחד ונוח מאידך, מבלי להזדקק למכונית.

בכול מקום כמעט ניתן לרכוש בעוד מועד את ה-Swiss Pass. כרטיס המאפשר נסיעה חופשית בכלי תחבורה רבים ומגוונים ללא תשלום. אפשר להשתמש בו לכול התחבורה הציבורית: רכבות, חשמליות, אוטובוסים, ספינות. כמו כן מקנה כניסה חופשית ל-470 מוזיאונים. כמו כן, ניתן לבקר באתרים רבים, בהנחה של 50%. הכרטיס מאפשר למטייל לשוטט ללא הציוד הכבד. ניתן למסור את המזוודה לפקיד הקבלה במלון וזה דואג להביא את המזוודה למלון הבא.

באדיבות חברת הרכבות השווייצרית

חשוב לציין, רכבות רבות אינן רק אמצעי, להגעה נוחה ממקום למקום, אלא מטרה בפני עצמה. הנסיעה ברכבת מאפשרת למטייל מבט קורב, אינטימי כמעט, אל נופים הררים רבי עוצמה ולהתפעל מפרויקטים הנדסיים, כמו  מנהרות ובעיקר גשרים שנמתחו על גבי ערוצים וקניונים, לעתים בגובה רב. חלק מהרכבות לא מתנייעות באופן רגיל, אלא בעזרת גלגלי שיניים, כדי להתגבר על השיפועים התלולים. בקרונות הרכבת חלונות פנורמיים ענקיים, חלקם מתוחים עד לתקרה ומאפשרים למטייל לחוש כאילו הוא נוסע בתו הנוף ממש. בחלק מהקרונות ניתן לפתוח את החלונות ולהתבונן בנופים, ללא מחיצת הזכוכית, נקייה ככול שתהיה. בקרונות אלו נבנו מחיצות פלסטיק שקופות המפרידות בין חלון לחלון, כדי שמשב הרוח אלא יפריע לשכניך לתא.

מרבית נתיבי הרכבות מציעים למטייל נופים חינניים: כרי מרעה, כרמים המטפסים על המדרונות, מצודות מימי הביניים. אולם מתוך כול אלו, שוויץ מציעה למטייל עשרה מסלולים פנורמיים, שלכול אחד יתרונות משלו. כך למשל, הרכבת ב"ארץ היין", היוצאת מז'נווה, נוסעת לאורך אגם ז'נווה (Lac Leman) , הטובל בירק, מול עטרת הרים מושלגים, דרך הערים הקסומות לוזאן Lausanne)) ומונטרה (Montreux) שבמחוז הצרפתי, ומעניקה תחושה של חציית גבול ממש, בדרכה אל בריג Brig)) שבמחוז הגרמני. מסלול הרכבת הוכרז כאתר מורשת עולמי, על ידי אונסק"ו.

לא כול המסלולים עוצמתיים, אך אין בשוויץ מקום שאינו יפה. כך למשל, הרכבת מלוצרן  Luzern)) לסנט גלן (St. Gallen), העוברת בדרכה נופים חקלאיים, שלווים וירוקים להפליא, למרגלות האלפים. אירלנד מתהדרת ב-44 גוונים של ירוק, מסופקני אם שוויץ נופלת ממנה בכמויות המגוונות של הצבע המרגיע הזה. בחודש מאי חוצה הרכבת מרבדי ענק של שדות קנלה זוהרים בצהוב, ויוצרים ששמיכת טלאים מופלאה של ירוק צהוב ומעט סגול. את ספקטרום הצבעים העשיר והמרנין הזה מעטר רכס Churfristen , שנותן לשלווה הזאת נופך סוער במקצת. תועמלני התיירות של חברת הרכבות מציגים את הנתיב כעובר בצד ה"רך של שוויץ", אך בנוסף לרוגע, יש בנתיב זה לא מעט מה לראות. כך למשל, מומלצת בחום עצירה בעיר העתיקהRapperswil  שלחוף אגם ציריך, לשוטט בסמטאות המדיוויאליות שעוצבו ביד אומן , לטפס למצודה ולשאוף את הנוף.

רכבת מעניינת אחרת, פחות פופולארית על ידי תיירים נוסעת מז'נווה לבאזל. נזיעה זו  לא רק מחברת בין שתי ערים חשובות אלו, בין המחוז הצרפתי לזה הגרמני, אלא מאפשרת להכיר את האזור המקסים, השוכן באגן הניקוז של הריין. זוהי השפלה השווייצרית (Schweizer Mittelland) החוצצת בין הרי האלפים מדרום-מזרח והרי היורה שמצפון-מערב. נופה של השפלה שטוח עד גבעי, היינו, בגבהים של 400 עד 700 מטר. השפלה היא האזור המיושב ביותר בשווייץ ובו ממוקמים גם המרכזים הכלכליים, התעשייתיים והתחבורתיים של המדינה. מצדה האחד של הרכבת נשקפים המישורים ומצדה השני הרי היורה, רכס המצוי צפונית-מערבית להרי האלפים, בשטחן של צרפת ושווייץ ולא זוכה ליחסי ציבור הולמים. השם "יורה" נובע מהמילה "jor" שמוצאה בקלטית והומרה ל"juria"  הלטינית, ומשמעותה יער. סברה אחרת טוענת שמוצאה מן המילה הסלאבית Gor, שהוראתה יער. בניגוד להרי האלפים הבנויים מסלעי תהום, הרי היורה בנויים מסלעי גיר והן עשירים במאובנים. תצורות אלו, שהגיאוגרף אלכסנדר פון הומבולדט כינה אותן "גיר היורה". הן הבסיס לשמו של תור היורה בעידן המזוזואיקון, שהחל לפני כ-200 מיליון שנים והסתיים לפני כ-145 מיליון שנים. אכן, נופיו אינם עוצמתיים כמו אלו של האלפים, אך הם יפים להפליא. הרכבת עוברת לאורך עיירות עתיקות רבות קסם, כמו Morges, Yverdon-les –Bains  הידועה במרחצאותיה ו-Neuchatel, שכול אחת מהן ראויה לביקור יסודי.

אחת הרכבות המרשימות בשוויץ ולטעמי בעולם כולו, היא ה-Jungfrau Railway. היונגפראו הינו הר רב עצמה, המזדקר לגובה של 4158 מ' מעל פני הים ולצדו שני "אחיו" הקטנים יחסית, אייגר (Eiger ) ומונץ' (Mönch), שפסגותיהם מזדקרת אף הן לגובה של 4000 מ' לערך. הטיול מתחיל בעיירת הנופש אינטרלאקן, הבנויה על מיצר צר בין שני אגמים ומכאן נובע שמה. אינטרלאקן היא פנטזיה שוויצרית ואתר נופש פופולרי מאד. היא מציעה למטייל ארכיטקטורה שובת לב של בתי עץ, כנסיות, מלונות הבנויים בטוב טעם, גלריות, מסעדות משובחות, קונדיטוריות ובעיקר נופים מופלאים של הרים, קרחונים, אגמים בשלל גווני כחול ויערות עבותים. אי אפשר להזכיר את אינטרלאקן מבלי להתעכב לרגע על פארק יונגפראו, המוקדש לחקר התעלומות הגדולות בעולם: החל מהפירמידות של מצרים, דרך לוח השנה של המאיה ועד לחלל החיצון. אפשר לשוט על פני האגם, לטייל ביער רוגן שמדרום לעיירה, לבקר בטירות שסביב אגם טורנזה ((Thunrese, לעלות בפוניקולור לפסגת היימוופלו ( (Heimwefluh, שגובהה 669 מ',  המספקת תצפית על העיירה והאגמים, ממעוף הציפור ממש. אולם האטרקציה בהא הידיעה היא רכבת גלגלי השיניים אל יונגרפראויך Yungfraujoch)), האוכף המושלג, סמוך לפסגתו של היונגפראו. המקום מכונה "פסגת אירופה" ותחנת הרכבת המקומית היא הגבוהה ביותר ביבשת (3454 מ'). למקום מגיעות שתי מסילות שונות, כך שניתן לצאת לבקר את המקום במסלול כמעט מעגי. הנסיעה מאפשרת מבט מקרוב אל שלוש הפסגות המיתיות ולראות אותן מזוויות בלתי שגרתיות. המסילה העליונה, המעפילה מהתחנה המרהיבה קליינה שניידג Kleine Scheidegg)) היא הישג הנדסי רב עצמה. המסילה מפלסת את דרכה במנהרות תלולות שנחצבו בעומק ההר. בפסגה, ההומה תיירים מכול העולם, יש כמה קפיטריות וחנות המספקת מזכרות לחובבי קיטש. לטעמי יש לנצל כל רגע כדי לשאוף את הנופים המכושפים של היער השחור במזרח, הרי הווז' הצרפתיים במערב ודרומה לכיוון האלפים האיטלקיים. מהאוכף יוצאים מסלולי הליכה נהדרים. אם כי האוויר הדליל עלול לגרום לסחרחורת.

באדיבות חברת הרכבות השווייצרית

מסלול רכבת יפהפה עובר בארצו של וילהלם טל, הגיבור הלאומי המיתי, ששחרר את שוויץ מעול ההבסבורגים. טל, שסירב לכרוע ברך בפני נציגיו של הקיסר, נענש באופן מקורי על חוצפתו. המושל הרמן גסלר, רצה לאתגר את כישורי הקליעה יוצאי הדופן שלו וציווה עליו לירות בתפוח שהונח על ראש בנו. טל שפגע בתפוח, נאסר, נמלט ונקם במושל, קם לתחיה בעזרת פסלים, שלטים וסיפורים המעבירים את המורשת השוויצרית לדורות הבאים. רכבת, היוצאת מלוגאנו שבמחוז טיצ'ינו האיטלקי, בגובה של כ-200 מ' מעל פני הים, חוצה את האלפים במערכת הנדסית מורכבת ומסובכת, עד ל-Flüelen שלחוף אגם לוצרן, שהוא מהיפים שבאגמי האלפים. ממסעדת הספינה ומהסיפון נשקפים נופים נהדרים של חופיה אגם וההרים שמסביבו. אפשר כמובן לנסוע ברכבת מלוצרן לאינטרלקן וממנה, להמשיך בכרטיס הזהב  ((Goldan Pass line, דרך מעבר ההרים Brünig אל מונטרה שלחוף אגם ז'נווה. מונטרה, הידועה במיקומה הנפלא לחוף האגם ומול ההרים, מכונה "היהלום של הריוויירה", החלה להתפתח כאתר תיירות כבר בראשית המאה ה-19 והיתה אבן שואבת לסופרים, מוסיקאים ואמנים רבים, כך למשל לורד ביירון, מרי שלי, לב טולסטוי והנס כריסטיאן אנדרסן. האתר המפורסם ביותר סמוך למונטרה הוא שאטו דה שיון, שהיא אחת הטירות המרהיבות בשוויץ, בנויה על לשון יבשה מסולע, בתוך האגם ממש.

הרכבת המפורסמת ביותר היא ה-Glacier Express, מי שזמנו מוגבל, יכול להסתפק בשני אתרי- על אלו ונסיעת הרכבת שביניהם, ויוכל לקבל מושג נאה של הטעם השווייצרי. הרכבת הפועלת בקוו הזה החל מ-1930, מחברת בין אתרי הנופש האלפיניים המפורסמים ביותר בשוויץ: צרמאט וסנט מוריס או דאבוס (Davos). זו רכבת שצבעה אדום, הבולט להפליא על רקע הירוק, הכחול והלבן של האלפים ולה חלונות ענקיים, הנמתחים לכיוון הגג ומאפשרים לנוסע לבלוע בעיניו את הנוף. לצד כול מושב, חוברת הסברה כתובה בשש שפות (גרמנית, צרפתית, איטלקית, אנגלית, יפנית וסינית) ואוזניות המאפשרות לו לקבל הסברים על הדרך בשפות הללו, לחילופין, להאזין למוסיקה קלאסית.

ראשיתו של הסיור בעיירת הסקי צרמאט (Zermatt), השוכנת בעמק מוריק, בגובה של 1620 מ' מעל פני הים ונחשבת לישוב הדרומי בעולם, בו תושביו מדברים גרמנית. צרמאט חבויה למרגלות המאטרהורן ומוקפת הרים שגובהם יותר מ-4000 מ'. העיירה סגורה לכלי רכב ממונעים ולמעט תושביה, ניתן להגיע אליה רק ברכבת. זהו גן עדן לסקי בחורף ולטיולי רגל בקיץ. מספר תושבי צרמאט הוא 5000, אבל בעונת התיירות מתאכסנים בה, בו זמנית, עוד 30,000 תיירים.

נוסעים לצרמאט בנוף של הרים גבוהים ומושלגים, בנויים מסלעים מטמורפיים, בתוך עמק ירוק זרוע כפרים ציוריים. דרך החלון נשקפה חקלאות מסורתית של טראסות, כפי שמוכר במקומות אחרים, רבים בעולם. כאן מגדלים גפנים לייצור יין משובח. בקטע מסוים המסילה החלה לטפס בהרים, נעזרת בשרשרת מיוחדת. המסלע התחלף לגרניט, ההרים הפסגות נהיו גבוהות יותר ומכל מקום זרמו מפלי מים.  על מורדות ההרים כפרים שתושביהם חיים על מדרון תלול וצר. המקומיים מספרים, על התושבים שנקברים בעמידה, על הפרות שכתוצאה מהמדרון התלול, פיתחו רגליים ימניות קצרות מהשמאליות ועוד. הומור שווייצרי.

כעבור כשעה של נסיעה בארץ הפלאות נגלה לפנינו קצהו של המאטרהורן  (Matterhorn)המיתי, אחד הגבוהים והמרשימים בהריה של שווייץ. פירמידה מושלמת של שלג, המוכר בכול תבל מהפרסומת של שוקולד "טאבלרון". זוהי עיירת נופש ציורית, מוקפת פסגות מושלגות, ממנה יוצאים מסלולי הליכה רבים לאגמים מרוחקים וקרובים, לפסגות גבוהות וגבוהות יותר, באורך ומקושי המתאימים לכול רגל.  החל מטיולים של שעה ועד לטרק באורך של תשעה ימים.  אחד ממוקדי המשיכה של העיירה הוא הנסיעה ב- Gornergrat Bahn, רכבת נופית אל גורנרגראט (Gornergrat), אטרקציה תיירותית מפורסמת מאז 1898. הרכבת, עמוסה במטיילים מרחבי תבל, מטפסת בתלילות בעזרת גלגלי שניים. חיש קל יצאה מעבר לקוו העצים ונסעה בנופים מכושפים ביופיים. מכול עבר צצו פסגות מושלגות ומעל כולם בצבץ ראשו של המאטרהורן. הרכבת עוצרת בגובה של 3089 מ' מעל פני הים. בחודש מאי הכול מכוסה  בכמויות גדולות של שלג. אפילו הבקעות שמסביב, הידועות במראן הירוק והרענן בקיץ, היו מצופות במעטה של לובן. ככל שמתקדמים לתוך הקיץ, עוטים המדרונות, בהדרגה, כסות ירוקה, ההולכת ומדלדלת עם עליה לגובה. הפנורמה שנשקפה מלמעלה מרהיבה בכול עונה: הרים גבוהים, פסגות משוננות, מצוקים נישאים קניונים חרוצים. יפה בכול לבוש: ירוק, לבן או שילוב של שניהם.  ממש ממול,  נשקף מאסיב רוסה(Rosa) , שמעליו מזדקרת פסגתו של הדופורספיצה  Dufourspitze)), הגבוה שבהרי שווייץ והשני בגובהו באלפים, לרום של 4634, סמוך מאד לגבול האיטלקי. לא הרחק משם, נראה  הקרחון המרהיב גורנרגלטשר ((Gornergletscher שגלש מההר, משוסע בפסים שגוון כחלחל בקע מהם.

הפנורמה מראש הר מכושפת ממש. מסביב, עיגול מושלם, 360° של הרים מושלגים. 29 פסגות שגובהן עולה על 4000 מ' מעל פני הים, והמרשים בכולם הוא כמובן המאטרהורן שקרקסים קרחוניים שייפו את צדעיו והוא מתנשא לגובה של 4478 מ'. המאטרהורן שהאיטלקים קוראים לו מונטה צ'רבינו (Monte Cervino) , הוא אמנם לא ההר הגבוה ביותר בשוויץ, אך לטעמי הוא המרשים ביותר. פסגתו החרוטית המשוננת, הנישאת לרום של 4478 מ', סמוך לגבול האיטלקי, נחשבת לאחד הסמלים הלאומיים של שוויץ. במקום קפיטריה. מיקום נפלא לאכול מרק גולש, שמחירו כמעט עשרה אירו…. יקר להחריד, אך טעים ובעיקר במקום.

בדרכה עוצרת הרכבת  בחמש תחנות, שניתן לשוטט בהם (יוצאים ונכנסים מהתחנה בעזרת הכרטיס). כך למשל, תחנת Riffelberg. ממנה נשקף  נוף עתיר לובן מחד, ועמק קרחוני מוריק מאידך, שצרמט יושבת בחלקו העליון. בעונת הקיץ, ניתן ללכת במסלולים רבים. בחודשים יולי – ספטמבר אפשר וכדאי להקדיש לרכבת הזאת יום שלם, כולל עצירה בתחנות ויציאה לטיולים רגליים. העיירה הנראית כריכוז של קוביות ממשחקי ילדים, עם נחל העובר במרכזה, רחוב ראשי מטופח וכנסיה בעלת גג  מחודד, הבולט בגונו הירקרק. הליכה דרך החצרות המטופחות והבתים שווילונותיהם רקומים בלבן ועציצים אל אדני חלונותיהם,

בשעות הבקר נשקף מהרחובות הגבוהים, ממזרח למלון, מהם נשקף נוף מרהיב של המאטרהורן, שפסגתו המושלגת מוארת באור רך. מומלץ מאד, טיול דרך הרחובות העתיקים של העיירה, לאורך הנחל שמימיו בצבע תורכיז, המלמד על מקורם בהפשרת קרחונים, אל תחנת הרכבל Matterhorn Glacier Paradise, המוביל לגובה של 3883 מ', לתחנה הנחשבת לגבוהה באירופה. במקום מסעדה החצובה בתוך הקרחון ממש. מכאן נשקף נוף מרטיט על האלפים השווייצריים, האיטלקים והצרפתיים. מכאן מטפס שביל החוצה את הקרחון וכעבור כחצי שעה מגיעים ל-Brethorn , בגובה של 4000 מ'. הפסגה, קצת ממעל, מיתמרת לגובה של 4164. המקומיים טוענים בחיוך שביום יפה ניתן לראות מכאן את הים התיכון, מסופקני.. אבל רואים את המונטבלאן (Mont Blanc), הגבוה שבהרי האלפים (4840), במרחק נגיעה ממש.

מוזיאון צרמאט הוא מבנה מודרני, בנוי זכוכית, שבנוי כפי שהיתה צרמאט במאה ה-19. המוזיאון מוקדש להרים שמסביב ומתמקד בתיירות שהחלה להגיע הנה החל מסוף המאה ה-18, בעיקר מאנגליה. בעקבות הנושפים החלו להגיע גם מטפסים לא מעטים, שניסו לטפס אל המאטרהורן. ההר גבה מחיר לא פשוט וכדי להפסיק את המנהג החדש, פרסמה המלכה ויקטוריה צוו האוסר על אזרחי הממלכה המאוחדת לטפס על פסגות האלפים. האיסור רק דרבן את ההרפתקנים ומטפסים רבים המשיכו להגיע, עד שמשלחת אנגלית בראשותו של אדוארד ווימפר Edward Whymper)) כבשה את הפסגה ב-14 ביולי 1865 ושמה את האיסור ללעג. בקיץ 2015 יציינו בצרמט 150 שנה לטיפוס המיתי וייערכו אירועים רבים.

בתקופה שבין יוני לספטמבר, כדאי להקדיש לצרמאט יום נוסף ולנצל אותו לטיולים בסביבה. כך למשל, עליה בפונקולר, אל Sunnegga, בגובה של 2289 מ', שם ניתן לצפות במרמיטות רבות ובעיקר באגם Leisee, החלק כמראה, שבבואת המאטרהורן משתקפת במימיו. אפשרות נוספת היא עליה ברכבל אל Schwarzsee, בגובה של 2583 מ' וגם שם אגם אלפיני נהדר ולצדו קפלה קטנה. זוהי נקודת יציאה למסלולי הליכה רגליים, כמו למשל שביל המאטהורן (Matterhorn Trail), או Larch Path.

בשעה 08:52 בדיוק יצאה הרכבת מזרחה, לסנט מוריץ.

הנסיעה נחשבת לאחת היפות בעולם. הרכבת עובדת דרך מנהרות רבות, חוצה נחלים על גבי גשרים ומאפשרת תצפיות מרהיבות לכל עבר. אורך המסילה עד סנט מוריץ הוא 291 ק"מ והנסיעה אורכת 8 שעות. הרכבת פעילה כול השנה, למעט פסק זמן של שיפוצים בנובמבר. בחורף נוסעת רכבת אחת ביום ובקיץ שלוש. המהירות הממוצעת היא 42 קמ"ש. "הרכבת המהירה, האיטית בעולם". הרכבת עוברת ב-91 מנהרות וחוצה ערוצים על פני 291 גשרים. ברכבת זו נוסעים 250,000 מטיילים משנה. 40% מהנוסעים הם גרמנים, המגיעים באוטובוס, הממלא בדיוק קרון שלם. המושבים נוחים להפליא ויושבי המחלקה הראשונה זכאים לשתייה וחטיפים ללא תשלום. אפשרות אחרת היא בילוי בקרון הבאר. את ארוחת הצהרים מגישים היישר לקרון, שהופך באחת לקרון מסעדה. זו הרכבת היחידה בעולם בה לא מגישים אוכל מוכן, כמו במטוסים, אלא מבשלים אותו בקרון המיועד לשם כך.

התענוג אינו זול. מחירו של כרטיס נסיעה לכול אורכה של הדרך הוא כ-120€ במחקה שניה וכ-211€ במחלקה הראשונה.

מבט אחרון על המאטרהורן ואנו ביער של עצי מחט המטפס על המדרונות הגרניטיים, לכיוון Visp. לטופוגרפיה של שווייץ יש תפקיד מרכזי בעיצוב כלכלתה, תרבותה והמסורת המדינית שלה. היותה של שווייץ הררית הקשה על התהוות חקלאות קלאסית של מישורים נרחבים ואילץ את השווייצריים להתמקד בייצור מוצרים מתוחכמים כמו גבינות ויינות איכות, שוקולדים ושעונים.

הקטע הזה נסלל בשנת 1891, לאחר שנתיים וחצי של סלילה. הרכבת אפשרה לקהילות הכפריות המנומנמות, מקור פרנסה חדש, תיירות, ששינו את פני הכלכלה וגם את הגיאוגרפיה של האזור. העיירה בריג (Brig) נוסדה ב-1250 ושימשה כתחנה להחלפת סחורות בין שווייץ, צרפת ולומברדיה שבאיטליה. בעיירה ארמון Stockalper, שהתפרסם בארקדה המקיפה את חצרות ובשלוש כיפות הבצל שלו. בריג היא נקודת פתיחה נהדרת לכיוון הקרחון הגדול Aletch, שבשנת 2001 הוכרז כאתר שמור על ידי אונסק"ו.

 אנו נוסעים מדרום- מזרח לרכס Jungfrau-Aletch האלפיני, מעברו השני נמצאת אינטרלאקן. בהמשך הדרך עוברת הרכבת בכפר Niederwald (מילולית:" היער התחתון), שם נולד המלונאי ריץ קייסר (ritz cäsar), שהקים מספר בתי מלון שהמפורסמים שבהם הינם מלונות "ריץ" בפאריס ובלונדון.  בכרי הדשא שלאורך הדרך נוהגים המקומיים לערוך מסעות "קרוס קנטרי" בעזרת מגלשי סקי. חלונות הענק של הרכבת מעניקים לנוסע אשלייה שהוא נמצא בתוך הנוף, אלא שביום שמש, משתקפים יושבי הקרון בחלונות ומקשים על הצילום. רק לקראת סוף הנסיעה, גיליתי שבין קרון לקרון, ליד השירותים, יש חלון קטן שאפשר לפתוח אותו ולצלם דרכו.

בהמשך הדרך חוצה הרכבת את רכס פורקה ,(Furka) במנהרה שאורכה 15.4 ק"מ, העוברת ממש מתחת למעבר ההרים Furka Pass, שגובהו 2431 מ'. בעבר המקום היה סגור בחורף, דבר שהשבית את תמונות הרכבות. מאז פתיחת המנהרה ב-1982, הרכבת נוסעת בכול ימות השנה. הנוסעים ברכבם עולים על רכבת מיוחדת שמעבירים אותם אל צדו השני של הרכס.

לקראת צהרים עוברת הרכבת באתר הנופש המפורסם Andermatt (מאט, הוראתו "שדה", כלומר, השדה התחתון). במקום בתי מלון מפוארים שהידוע שבהם הוא "צ'די" בבעלות המיליונר המצרי סמי סיבריס. באזור שעד לפני עשור היו בו מחנות צבא, הפך למגרשי גולף… ההרים שממעל מחוררים כגבינה שוויצרית ובהם בונקרים, בתי חולים וערי מקלט למקרה של מלחמה. מכאן מטפסת הרכבת למעבר אובראלפ (Oberalpp), בגובה של 2033 מ', הנקודה הגבוה ביותר בציר הרכבת. היער הלך והילדלד, העצים הפכו קטנים יותר ויותר והשלוגיות הפכו לשדות קרח. משם, החלנו לרדת והנוף שב להיות ירוק ומיוער. בעיירה דיסניסט (Disenist) ניתנה לי ולנוסעים האחרים הפוגה קלה. הותר לנו לשוטט ברחובות ולראות את הנוף, שלא מבעד לזכוכית. המשכנו לרדת, עד שסלעי הגרניט התחלפו להם בסלעי משקע אגמיים, שהבלייה חרצה בהם עמודים, בתוך קניוןRhine  העמוק, שהשוויצרים העניקו לו את תוארו הגרנדיוזי "הגרנד קניון של שוויץ". הרכבת גלשה במורד, עד לעיירה צ'ור (Chur), שהיא הנקודה הנמוכה ביותר (טופוגרפית) בציר הרכבת, בגובה של 585 מ' בלבד. צ'ור יושבת במפגש בין נתיבי מסחר החוצים את האלפים. היא נחשבת לעיירה העתיקה ביותר בשוויץ ותולדות ההתיישבות שלה מתחילים לפני כ-5000 שנה. לא ידוע הרבה על תולדותיה בתקופה הפרה היסטורית, אלא רק מהמאה הראשונה לפני הספירה, כשהרומאים הקימו כאן ישוב. המקום נודע בקתדרלה שלו ובאתרים נוספים, המצדיקים להקדיש לו יום טיול.

מצ'ור המשכנו בקטע מוריק להפליא, שהאחו הרענן מנוקד באלפי פרחים צהובים ומעת לעת, נראו בשולי הדרך מבצרים קטנים. בתוסיס ((Thusis מתחיל קטע נסיעה מפורסם, שנקרא Albula Line והוכרז על ידי אונסק"ו, כאתר מורשת עולמית.

הדרך עוברת על פני נקיקים עמוקים שהמים חרצו בהרים במשך עידני עידנים. אחת הסיבות להחלטה של אונסק"ו היא הגשר המפורסם עליו עוברת הרכבת טרם הגעתה לפילסור (Fillsur). שם, יורדים מהרכבת הנוסעים לדאבוס (1540 מ') ואילו היתר ממשיכים, בקטע נסיעה מרהיב לסנט מוריץ.

בשעה 17:00 מגיעים לסנט מוריץ.

לסנט מוריץ חזות מודרנית, קוסמופוליטית, מאכזבת מעט. בעיירה, הנחשבת לזוהרת ביותר באלפים השווייצרים, חמישה בתי מלון בעלי חמישה כוכבים. הידועים שבהם הוא פאלאס, שנחשב למעוזם של חברי חוג הסילון. כל מי שבא לאתר הנוצץ הזה כדי לראות ולהיראות; מפורסם לא פחות, אך סולידי הרבה יותר הוא מלון Kulm, ששמורה לו זכות ראשונים ומלון Carlton, שנבנה ב-1914 עבור משפחת המלוכה הרוסית, אבל בני רומאנוב האומללים לא זכו להתארח בו, משום שנרצחו קודם לכן. סנט מוריץ נבנה ב-1130 על שרידי יישוב קלטי – רומאי. הרבה קודם לכן, התיישבו באזור הרטים, שבט ממוצא אטרוסקי ובשנת 58 לספירה, היה האזור לפרובינציה רומאית. בשנת 260 לספירה הותקף האזור, כמו מרבית שטחיה של שווייץ, על ידי שבטים גרמניים מצפון והרטים מכל מערב שוויץ, נמלטו להרים. במאה השישית נכבש האזור, כמו ייתר חלקי שוויץ על ידי הפראנקים. בסוף המאה השמינית צורף האזור לאימפריה הרומית הקדושה של קרל הגדול וב-843 חולק בין נכדיו. במאה ה-10 עברו כאן הסרצנים, כך כונו גלי הפלישה של הערבים. כמה מהם נשארו כאן. זכר התקופה נשאר בשמות משפחה – Saratz מ"סרצנים" – בשמות מקומות: פונטרצינה (Pontresina), היינו, "גשר סרצין" ובדוגמאות של סורגים על חלונות הבתים שלאורך הבקעה.

עד 1863 אנשים הגיעו לסנט מוריץ, לחופשת קיץ בלבד; בעיקר אנגלים. Badrutt, חלוץ תיירות החורף כאן פתח ב-1856 את מלון Kulm לתיירות חורף (עדיין מתפקד כמלון מפואר, בדרגה של חמישה כוכבים). אולם אנשים נרתעו מלהגיע לכאן בחורף. הוא פנה לתיירים אנגלים שהכיר והציע להם הצעה שאי אפשר לסרב לה: לנסות. אם לא יאהבו, ישלם להם את הנסיעה מלונדון וחזרה. אם יאהבו, יוכלו להישאר חינם במלונו. הם הגיעו בחג המולד ושהו עד הפסחא. החלו בסקי וגלישת במזחלות. המקומיים התפלאו לראות את השעשוע החדש והתחילו בספורט חורף גם הם. ב-2014  יחגגו בסנט מוריץ  150 שנה לספורט החורף. בסנט מוריץ גם הונחו פסי רכבת ההרים הראשונה 1893. בדרוט הביא אור חשמלי לשווייץ ב-1878. בית המלון שלו היה הראשון שהפעיל נורות חשמל בשוויץ. במרכז העיירה מגדל כנסיה נטוי, שפרנסי העיר מתגאים על כך שנטייתו גדולה מזו של מגדל הפעמונים בפיזה. לידו פסל של מזחלת ומנורת חשמל. קספר (Caspar), בנו של בדרוט, פתח את מלון Palace ב-1896. המלון שייך למשפחה עד היום והוא המפואר ביותר בסנט מוריץ, לשם באים לראות ולהיראות. (רק אחר כך החלו לפתח את אתרי הסקי בצרמאט ובדאבוס).

ממול, הרכבל הגבוה ביותר בסנט מוריץ, מטפס לפסגת הר Corvatsch, בגובה של 3303 מ'.

בבאר של מלון Valdhauz, שבבאר שלו מגישים 2500 סוגים שונים של ויסקי, דבר שמציין אותו בספר השיאים של "גינס". הקפת האגם אורכת כשעה של הליכה נעימה. עד אמצע אפריל האגם קפוא ובחורף, נוהגים לקיים על הקרח מרוצי סוסים ותחרויות מרכבות.

בסנט מוריץ מרכז ספא. במקום מים מינרליים מוגזים מעט, בעלי איכות מפורסמת. אנשים החלו לבוא לכאן בין הייתר ,בשל המים מצעירים את השותה מהם. סוזי טענה שכל לגימה הצעירה אותה במספר שנים. למבטי התמהה השיבה שהיא כבר בת מאתיים ורק בזכות מי העלומים הללו היא נראית צעירה בהרבה. המעיינות האיכותיים פורסמו ב-1535 על ידי הרופא Paracelsus. האפיפיור לאו ה-10 העניק מחילה טוטאלית למי ששתה מהם; דבר שגרם לרבים להגיע לכך. 56% מהתושבים הם קתולים. מקורם באיטליה.

בבקעה שלמרגלות סנט מוריץ מדברים רומאנשית. זה המקום היחידי בעולם בו מדברים בשפה זו. זוהי גם השפה הרשמית בבתי הספר. רק בשנה הרביעית הם לומדים גם גרמנית. למעט מלויה (Meloja), שם מדברים איטלקית וסנט מוריץ, בה מלמדים גרמנית. עד 1900 דיברו רומאניש גם בסנט מוריץ, אבל נוכח גלי התיירים שהלכו וגאו, לא רצו תושבי העיירה לדבר ב"שפת האיכרים" ושנת 1900 עברו לגרמנית. כיום חוזרים בהדרגה ללמד רומאנש.

במהלך המאה העשרים הוכרזו ארבע משפות המדינה כשפותיה הרשמיות. אחת מהן, רומאנש, משמשת שפה רשמית רק בשווייץ וככל הנראה, רק בשווייץ קיימות קהילות הדוברות אותה. כאשר לא ניתן או לא נוח להשתמש בכל השפות לכתיבת שם המדינה, משמשת השפה הלטינית כברירת מחדל ובה נקראת המדינה: "הקונפדרציה ההלווטית" (Confœderatio Helvetica). שם זה וראשי התיבות שלו (CH) משמשים למטרות שונות, כגון סימול שם המדינה וסיומת האינטרנט שלה. (בולים ומטבעות של שווייץ נושאים את השם Helvetia).

מי שסנט מוריץ נוצצת ואולי מעט מנוכרת עבורו, כפי שחשתי גם אני, מומלץ לבחור כמקום לינה את Samedan, הסמוכה, שלבתיה אופי אלפיני עתיק ואווירתה אינטימית להפליא. לא הרחק ממנה נמצא נמל התעופה הגבוה ביותר באירופה (1800 מ').

נסיעה קצרה לאורך עמק Engadin. הנפתח למרגלות האלפים הרטיים, סמוך לסן מוריץ ונמשך לכיוון צפון-מזרח, עד לגבול אוסטריה. הוא נקרא על שם הנהר אין (Inn), (מילולית: "הגן של נהר אין", המגיע לאינסברוק) ולבסוף נשפך לדנובה.

אזור האגמים של אנגדין נחשב לאחד האזורים היפים בשווייץ. מאתר הסקי Muottas Muragal, בגובה של 2465 מ', נשקפת תצפית נפלאה על אגמי הבקעה. במקום בית מלון רומנטי להפליא.

יצאנו לסיור ברכב. הגעה לאגם Champfe’r, אחריו אגם Silvaplana, שאורכו 3 ק"מ ושם הרבה גולשי מים ורוח. בין שני האגמים נמצא כפר קטן בשם Surlej ולפניו בית טירה Crap Sass, שייך למשפחת מובמפיק. משם המשכנו לאגם Sils הגדול יותר (5 ק"מ). מראה יפהפה עם איונים קטנים. שם שכן הפילוסוף פרידריך ניטשה בשנים 1881-1888 בחופשות הקיץ שלו. כאן כתב את "כה אמר זאראטוסטרא". המקום הפך למוזיאון ניטשה. בבית פרטי בשם Villa Laret, שכנה אנה פרנק, בחופשה משפחתית, כשהיתה בת 8 שנים.

על גבעה ממול בנוי מלון, שמיקומו מאפשר נוף סביב סביב. שם שכנו אנשים מפורסמים כמו הסופר הגרמני תומס מאן, המשורר הבוהמייני ריינה מריה ריקלה Rainer Maria Rilke)), הרמן הסה ואחרים. מכפר קטן לגדת האגם, בשם Plaun da Lej. אפשר לטפס כשעה לכפר של רועים, המאוכלס בקיץ ושמו Grevas Alvas, שם הוסרט הסרט "היידי בת ההרים". ממול, כפר יפה המאוכלס אף הוא רק בקיץ ושמו אוזולה (Isola). המשך אל מעבר מלויה (Maloja), בגובה של 1800 מ'. משם המעבר לאיטליה, כעבור שעתיים מגיעים לאגם קומו Como)) האיטלקי, בגובה של 200 מ'.

לא הרחק מסנט מוריץ, נסענו לכיוון Pontresina (עיירת נופש חשובה), במקביל למסלולה של הרכבת -Benina express, עד לאתר הסקי דיאבוליצהDiavolezza) ), היינו "שמי  השטן", הפועל  מאמצע אוקטובר עד סוף מאי ואחר כך נפתח לתיירות קיץ. כבר בדרך צופים בקרחון הענק תחנת הרכבת העליונה, נמצאת בגובה של 3000 מ', זו נקודת יציאה לרכס Bernina. במקום, בנוסף לקפיטריה, יש שם מלון, הנקרא Diavolezza ודורמיטורי, המשמשים את הרוצים לטפס (רק בליווי מדריך-הרים), לאחת הפסגות שבסביבה. הטיפוס הפופולארי ביותר הוא להר בלוויסטה (Bellavista), המיתמר לגובה של 3922 מ'. מומלץ לשהות במלון, גם למי שאינו מתכנן לטפס. בימים יפים ניתן לשבת במרפסת ולשתות בירה מול ההרים ובימים סגריריים אפשר לשבת בפנים, לשתות שוקו חם ולהתבונן בדרמה הלבנה שבחוץ. על המרפסת ג'קוזי תחת כיפת השמים ממש.

המראה עוצר נשימה. ממול שורה ארוכה של פסגות מושלגות ומשוננות, מהן גולשות לשונות קרח. למרגלותינו ממש, מתפתל קרחון (Morteratsch), בתוך עמק קרחוני שנסלל על ידו, בתקופות קדומות בהן היה גדול עשרת מונים. נחשול הקרח מחורץ לרוחבו ושולי מורנה אפורים מצדיו.

הכפר Zuoz, נחשב ליפה ולשמור ביותר בבקעה. המקום, מיושב ברציפות מאז שנת 840 ובמשך שנים שימש כמרכז פוליטי של בקעת אנגנדין העליונה. הבתים המסורתיים ציוריים מאד. חזיתות רבות מצוירות או מעוטרות בשיטת הסגרפיטו (Sagraffito), שהיא גירוד השכבה העליונה של הטייח וחשיפת שכבה בצבע אחר מתחתיה.

אחד הטיולים המפורסמים היוצאים מסנט מוריץ הוא רכבת "ברנינה אקספרס" (Bernina Express), החוצה את האלפים בדרך לאיטליה. זו נסיעה מאד אטרקטיבית, דרך רכסי האלפים המושלגים, לשפלת לומברדיה האיטלקית. הרכבת חוצה את מעבר ההרים Bernina Hospiz, בגובה של 2253 מ', סמוך ל-Lago Bianco (האגם הלבן), צופה אל קרחון Morteratsch , משקיפה ממעל על קניון Schyn , דרך בקעת Poschiavo, ומסתיימת ב-Tirano , בגובה של 441 מ', עיר בעלת טעם ים תיכוני, עם דקלים ועצים סובטרופיים. זו רכבת מאד איטית. נבנתה ב-1906-1920. בדרכה חוצה 196 גשרים, ביניהם  גשר בגובה של 65 מ'  ועוברת ב-55 מנהרות. נסיעת הרכבת אורכת שעתיים וחצי. (הדרך ברכב אורכת שעה). מסלול הרכבת הוכרז כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו 2008. להבדיל מהנסיעה ב"גליישר אקספרס", הנמשכת יום שלם, הנסיעה בברנינה אקספרס ממצה את החוויה בשעה וחצי בלבד.

הכותב נסע בשליחותה של לשכת התיירות השווייצרית