גילי חסקיןהפריגטה
ערך:גילי חסקין
הפריגטה (שם מדעי: Fregata) היא עוף ים בת למשפחת הפריגטיים (Fregatidae), השייכת לסדרת שקנאים. גודלה כאווז. היא מעופפת מושלמת ואת מזונה היא משיגה בעיקר משוד עופות אחרים. הפריגטה המנפחת את זפקה האדום, עד לגודל של בלון ענק, או עטה על הטרף של הסולות, הוא אחד מסמלי הטיול באיי הגלפגוס
ראו גם, באתר זה: איי הגלפגוס – אדם ונוף.
ראו סרטון : איי הגלפגוס עם גילי חסקין
לחץ כאן: הרצאה בנושא איי הגלפגוס.
על עופות המים, באופן כללי, ראו באתר זה: היסעוראים. ראו גם: עופות נבחרים באמריקה הדרומית
צילום: מולה יפה
פריגטות היו ספינות מלחמה[1]. שם זה ניתן במהלך ההיסטוריה לכמה סוגים של כלי שיט, לרוב אניות מלחמה קטנות או בינוניות, מהירות ובעלות חימוש קל יחסית. בעבר שימשו הפריגטות גם את שודדי הים.
פריגטות – מתנת ההולנדים לפיוטר הגדול
עוף הפריגטה (Frigatebird) הוא ספינת מלחמה באוויר. שם שזכתה בו בשל התנהגותה. הם עופות גדולים, בעלי זנב ממוזלג, הנראה כזנב סנונית ענקי ובעלי כנפים ענקיות, הן באופן מוחלט והן ביחס לגודל גופם.
בהוואי עופות אלו מוכרים גם בשם Iwa (או 'גנב' בהוואית). הפריגטה התגלתה לראשונה לאנשי המערב על ידי חוקר הטבע הגרמני יוהן פרידריך גמלין Johann Friedrich Gmelin)) בשנת 1789. הוא נחשב לשקנאי קטן, ועל כן נקרא בשם Pelicanus Minor"".
הפריגטות בעלי כישורי תעופה מרהיבים. כנפיהם ארוכות וחדות והן מסוגלות לנצל היטב את זרמי האוויר שמעל המים.
האוויר שעל פני הים נמצא תמיד בתנועה, אלא שכיוונו הוא אופקי. הם מנצלים את תנועת הגלים של האוויר, הדומה לתנועת גלי הים שמתחתם. כדרך שהרוח החופזת ועוברת מעל הים יוצרת גלים בשכבת המים העליונה, המונעת על פני שכבת המים השקטה שמתחתיה, כך היא יוצרת גם גלי אוויר. תנועת האוויר בגובה של 20 מ' מעל המים מהירה כפליים בדרך כלל מתנועת האוויר בגובה של 50 ס"מ מעל פני המים. משום כך, שכבות האוויר העליונות עוברות על פני שכבות האוויר התחתונות בתנועה גלית. העוף מתרומם במעוף חתירה אקטיבי אל ראשי גלי האוויר ואז הוא מחליק עם הרוח מבלי להניד כנף. על ידי כך הוא רוכש לעצמו מהירות תנועה כפולה: מכוח הנפילה ומכוח האנרצייה של תנועת האוויר העליונות שהביא אתו למטה. כמות האנרגיה המצטברת בדרך זו מעלה אותו נגד הרוח שוב לראש הגל, כדי לרדת איתו שוב למעלה וחוזר חלילה. נמצא שדאיית עופות הים שונה מזו של עופות היבשה ובהתאם לכך, מבנה הכנפיים שונה: בעוד שלרוב דואי היבשה יש כנפיים ארוכות ורחבות, וקצות אברותיהם עשויות להתפשק, יש לדואי המים כנפיים ארוכות וצרות, ואברותיהן קצרות, צפופות וחזקות, לבל ייפרעו ברוח סערה. הכנפיים הצרות חוצות את האוויר בקלות יתרה וחודיהן מסייעות להתקדמותן. תוך כדי חתירה דחופה הן מגיעות למהירות גדולה, דבר שחשיבותו רבה עבור דואי ימים, החייבים לעבור מרחקים גדולים בזמן קצר[2].
צילום: גילי חסקין
צורת תעופה זאת מאפשרת להם לבלות ימים ארוכים הריק מהחופים, בחיפוש אחר מזון. יש להם את היחס הגבוה ביותר בין מוטת הכנפיים למשקל הגוף, ועומס כנפיים נמוך מכל עוף אחר. מניחים שזה מאפשר לעופות אלה לנצל את הזרמים התרמיים הימיים הנוצרים על ידי ההבדלים הקטנים בין מידות החום באוויר ובמים הטרופיים. שקי האוויר מרובים וגדולים מאשר בכול העופות. משערים שהיא המהירה בקרב כול עופות הים. צורת כנפיה וזנבה עוזרת לה לדאות לאט, לנפנף במהירות בכנפיה ולטוס מול רוח חזקה. הם המהירים שהעופות. הפריגטות מסוגלות לעוף במשך זמן קצר במהירות של 420 קמ"ש. לשם השוואה, הסיס מגיעה למהירות של 350 קמ"ש ובזי ציידים ל-270 קמ"ש.
צילום: מולה יפה
במהלך האבולוציה איבדה הפריגטה את כושר ההליכה שלה. רגליה קצרות מאד ואינן מסוגלות, לא להליכה ולא לשחייה. משום כך היא מקננת במקומות גבוהים שאפשר לצנוח מהם, ותוך כדי התנגדות האוויר לעוף הצונח, לפרוש כנפיים ולעוף. הם אינם נוחתים על המים ולרוב אינם מסוגלים להמריא במקרה ועשו זאת. הם נדירים בגני חיות שהרי אינם מסגלים לעמוד זמן רב על רגליהם.
לפריגטות אין די שומן כדי למרוח את נוצותיה ולכן פעמים רבות הן נרטבות ואפילו רוויות במים.
צילום: גילי חסקין
צייד
בניגוד לעופות רבים אחרים, הן לא יכולות לצלול לתוך המים כדי לתפוס דג שהבחינו בו. אין זה אומר שהיא אינה מסוגלת לספק לעצמה את מזונה. הנשק העיקרי שלהם הוא מקור מאונקל. לעתים הם חוטפים טרף של עוף אחר, תופעה המכונה "קלפטופרזיטיזם" (kleptoparasitism). הם רודפים אחרי עופות אחרים השבים ממסעות דייג וחוטפים מהם את שללם. הקורבנות העיקריים שלהם הינם הבוביס כחולי הרגליים והטרופיקבירד (Red-billed tropicbird) הם גם מציקים לעופות ים מקננים אחרים (במיוחד בוביס כחולי רגל ובוביס המסכה) כדי לאלץ אותם להקיא ולגזול מהם את המזון לאחר שכבר נאכל אך לא נראה כי להתנהגות זו יש חלק משמעותי בתזונה שלהם, אלא זהו תוסף למזון המושג באמצעות ציד. מחקר על פריגטות הגונבים מן הסולות העריך כי בגניבה הם יכלו להשיג לכל היותר 40% מן המזון הנחוץ, ובממוצע השיגו בדרך זו רק 5%.
הפריגטה צדה במים הפתוחים בטווח של 80 ק"מ ממושבת הגידול או שטחי הקינון. היא עפה סמוך לפני המים ומשתמשת בקצה מקורה כדי לתפוש דג או דיונון השוחים סמוך לפני המים. פריט המזון הנפוץ ביותר הוא הדג המעופף ממשפחת Exocoetidae. אך היא אוכלת גם מיני דגים אחרים ודיונונים. הפריגטה עטה על להקות של טונה טורפת או להקות דולפינים הדוחפים את הדגים אל פני המים. המגבלה של השיטה הזאת היא המצאות דגים סמוך לפני המים. מגבלה חריפה במיוחד בזמן "אל ניניו"[3]. אז ההישרדות תלויה בפירטיות.
הפריגטות צדים, בין היתר, גוזלים של עופות ים במושבות הגידול שלהם, מחקרים מראים כי רק נקבות (בוגרות וצעירות) צדות כך, ורק פרטים בודדים אחראיים לרוב הטרף.
רבייה
לשני המינים יש פיסת עור אדום על הגרון שהוא זפק; אצל הזכרים הוא מתנפח כדי למשוך בת זוג. קבוצות זכרים יושבות בשיחים ועצים ומנפחות את הזפקים שלהם במשך עשרים דקות עד שמתקבלת צורה של בלון אדום. כאשר הנקבות עפות מעל, הזכרים מניעים ראשיהם מצד אל צד, מטלטלים את כנפיהם וקוראים. הנקבות צופות בקבוצות זכרים רבות לפני שהן מחליטות על קשר זוגי. כאשר הקשר הזוגי נקבע, הזוג עשוי לבחור באתר ההצגה, או יחפש אתר אחר כדי ליצור אתר קינון. הפריגטות מקננות עם עצים ושיחים. כאשר אתר הקינון נקבע, שני בני הזוג יגנו על האתר שלהם (השטח סביב הקן אליו ניתן להגיע מן הקן) מפריגטות אחרות.
הזיווג ובניית הקן יכולים להסתיים אצל חלק מן הזוגות תוך מספר ימים ותוך מספר שבועות (עד ארבעה) אצל זוגות אחרים. זכרים מלקטים את חומרי הבנייה לקן (ענפים, שרכים, שרידים מספינות שטבעו) מסביב למושבה ומפני האוקיינוס וחוזרים אל אתר הקינון שם בונה הנקבה את הקן.
החומרים לקן יכולים להיגנב מעופות ים אחרים (במקרים מסוימים כל הקן יכול להיגנב), או על ידי חטיפה מאתר הקינון של עופות אחרים בעת שהם פושטים על חומרי בנייה לקן. הקנים הם משטחים גדולים של ענפים המחוברים באופן רופף המתכסים במהירות בלשלשת. יש מאמץ מועט לתחזק את הקנים הללו במשך עונת הגידול וקנים עלולים להתפורר עוד לפני סיום העונה.
בני הזוג נשארים יחד משך העונה, כאשר עונת הרבייה יכולה להימשך שנתיים, מן ההזדווגות עד לטיפול בצאצאים. המין מתגורר במושבות, מקנן בשיחים ובעצים (ועל הקרקע בהיעדר צמחיה) במושבות שגודלן מגיע מכמה אלפי זוגות. את השיחים בהם הם מקננים הם חולקים לעתים קרובות עם מינים אחרים, בייחוד עם אדומי רגל ומינים אחרים של פריגטות.
בכל עונת רבייה מוטלת ביצה יחידה בצבע לבן גיר עמום בגודל 68X48 מ"מ. אם הביצה הולכת לאיבוד, הקשר הזוגי מתפרק; הנקבות עשויות להשיג בן זוג אחר ולהטיל שוב באותה שנה. שני ההורים דוגרים על הביצה במשמרות הנמשכות בין 3 ל-6 ימים; אורך המשמרת משתנה לפי המיקום, למרות שהמשמרות של הנקבה ארוכות יותר מאלה של הזכר. הדגירה יכולה להיות תובענית מבחינת אנרגיה ודווח על עופות שאיבדו בין 20 ל-33% ממסת הגוף שלהם במשך משמרת.
הדגירה נמשכת 55 ימים בקירוב. כמה ימים לפני בקיעתו, מתחיל הגוזל של הפריגטה להשמיע קולות ולשפשף את שן הביצה שלו (בליטה קטנה בגולגולת המשמשת לביקוע קליפת הביצה) בקליפה.
שני ההורים מטפלים בצאצא. הגוזל הבוקע הוא עירום וחסר אונים, ושרועים כשפניהם מטה במשך מספר ימים. הדגירה על הגוזל נמשכת שבועיים לאחר בקיעתם. לאחר פרק זמן זה הוא מתכסה בפלומה לבנה ואחד ההורים שומר עליו במשך שבועיים נוספים. לאחר הבקיעה הוא מקבל ארוחות רבות במשך היום, ומשגדלו מעט, הם מקבלים ארוחה כל יום או יומיים. ההאכלה היא על ידי העלאת גרה, הגוזל דוחף את ראשו לתוך פיו של ההורה ואוכל את המזון המעוכל למחצה.
בקרב עופות אלה נהוגה תקופה ממושכת של טיפול הורי. הגוזל לומד לעוף לאחר 4–6 חודשים, תלוי התנאים באוקיינוס וזמינות המזון. כשהוא מגיע לגיל של חצי שנה הם מלמדים אותו לעוף.
לאחר שלמד לעוף, הגוזל ממשיך להיות מטופלים על ידי הוריו בין 150 ל-428 ימים; תקופת הטיפול ההורי בקרב עופות הפריגטה, לאחר שהגוזל למד לעוף, היא ארוכה יותר משל שאר העופות. משך התקופה תלוי בתנאים שבאוקיינוס. בשנים קשות (בייחוד השנים של "אל ניניו") תקופת הטיפול ארוכה יותר. התזונה של עופות צעירים אלה כוללת בחלקה מזון שהם משיגים בעצמם ובחלקה מזון שמספקים ההורים. גוזלים גם עוסקים במשחק; עוף אחד מרים מקל ואחר או אחרים רודפים אחריו. לאחר שהגוזל מפיל את המקל הרודף מנסה לתפסו לפני שהמקל יפגע במים, וחוזר חלילה. מניחים כי המשחק חשוב לפיתוח הכישורים האוויריים הנחוצים לדיג.
מוכרים חמישה מינים של עופות הפרגטה המהווים מין (Fregata) ומשפחה (Fregatidae) משלהם.
פריגטה גדולה
אורכה של הפריגטה הגדולה הוא בין 85 ל-105 ס"מ, מוטת כנפיה המחודדות היא בין 205 ל-230 ס"מ ולזנבה הארוך צורת מזלג. משקלה של הפריגטה הגדולה הוא בין 640 ל-1,550 גרם. למרות שמה, הפריגטה הגדולה הוא השניה בגודלה מבין העופות שבסוג, אחרי הפריגטה ההדורה (ראה להלן).
הזכרים קטנים מן הנקבות, אך מידת השונות תלויה בגיאוגרפיה. נוצות הזכר הן שחורות וכאשר נוצות השכמה מחזירות את אור השמש, יש להן ברק ירוק. הנקבות שחורות , עם חזה וצוואר לבן ויש להן טבעת עין בצבע אדום. הפרטים הצעירים הם שחורים עם פנים, ראש וגרון בגוון חלודה. רוב השנה גם הזכרים וגם הנקבות הם בעלי צוואר לבן ושטוח לגמרי. הזפק אדום.
תפוצה
הפריגטה הגדולה נפוצה ברחבי הימים הטרופיים של כדור הארץ. הגבול הצפוני אליו הוא מגיע באוקיינוס השקט הם איי הוואי, עם כ-10,000 זוגות מקננים בעיקר באיי הוואי הצפוניים-מערביים. באזורים שבמרכז ודרום האוקיינוס השקט, המושבות של העופות נמצאות ברוב קבוצות האיים, מן האי וייק עד איי גלפאגוס עד לקלדוניה החדשה, בעוד מספר זוגות מקננים בשטחים אוסטרליים בים האלמוגים. קיימות גם מושבות באיים הרבים באוקיינוס ההודי, כולל אלדאברה (Aldabara), אי חג המולד, המלדיביים ומאוריציוס. ייתכן וקיימות עדיין אוכלוסיות קטנות במערב האוקיינוס האטלנטי, אם כן הרי שהן קטנות מאוד. עופות הפריגאט הגדולה הם עופות הנודדים בקביעות בתוך הטווח שלהם, הן נדידות קבועות והן נדידות פחות תדירות מרחבים גדולים יותר. באי טרן נמצאו עופות המסומנים בטבעות רגל אשר נוהגים בקביעות לעוף לאי ג'ונסטון הנמצא על שונית אלמוגים במרחק 873 ק"מ, ודווח על עוף אחד בעיר קוואזון שבפיליפינים. למרות טווח הנדידה הרחב שלהם, העופות הללו מגלים נטייה להישאר במקום בו נולדו או לשוב אליו למטרת רבייה, גם אם הם נודדים למושבות אחרות.
הפריגטה ההדורה
הפריגטה ההדורה (fregata magnificens) הייתה ידועה בעבר גם בכינוי Man of War או Man O' War. הכינוי נבע מצבעיה, מהירותה ותקיפת ציפורים אחרות באוויר.
היא נפוצה באזורים הטרופיים של האוקיאנוס האטלנטי כאשר היא מגדלת את גוזליה על עצים בפלורידה, האיים הקאריביים ואיי כף ורדה. הן מקננות גם לאורך חופי האוקיאנוס השקט בחלק שבין (כולל) מקסיקו לאקוודור, כולל באיי גלפאגוס. בנדודיה הפריגטה מגיעה למקומות מרוחקים כדנמרק, האי מאן (Isle of Man), ספרד ואנגליה.
אורכה של הפריגטה ההדורה הוא כמטר, כאשר כנפיה נפרשות לאורך של 2.15 מטרים. הזכרים הם שחורים לגמרי עם שק מתחת למקור בצבע ארגמן המתנפח כבלון בעונת הרבייה. למרות שנוצותיו שחורות, נוצות השכמה שלו יוצרות גוון סגול כאשר הן משקפות את אור השמש (בניגוד ל-Great Frigatebird שיש לה גוון ירוק). הנקבות גם הן שחורות אך חזן לבן, צווארן נמוך יותר, יש להן פס חום על כנפיהן, וטבעות עיניים כחולות שמאפיינות את נקבות מינן. לעופות שעדיין לא הגיעו לבגרות יש ראש לבן וחלקים בגוף שלבנים אף הם.
המין הזה דומה מאוד למינים אחרים של עופות ים מסוג .למרות זאת, אין לו את דורבן העזר, ולנקבות הצעירות יש חלק בצורת יהלום על בטנן, דבר המבדיל ביניהן לעופות-ים אחרים מאותו הזן. הפריגטה ההדורה עפה בשקט, אבל מפיקה צלילים שונים כאשר היא נמצאת בקן.
הפריגטה היא הציפור הלאומית של אנטיגואה וברבודה שבאיים הקריביים.
[1] מקור המונח "פריגטה" אינו ידוע בביטחון, קרוב לוודאי מן השפה האיטלקית (fregata), והאטימולוגיה שלו איננה ברורה. במאות ה-15 וה-16, המונח "פריגטה" ציין גליאה ים-תיכונית קטנה, שהונעה במשוטים ובמפרשים, ושימשה להעברת ידיעות מהירה ולסיור לאורך החוף
[2] . לב ישלזון, זואולוגיה, חלק ג' : עופות ויונקים, תל-אביב, הקיבוץ המאוחד, תשמ"ג, עמ' 140.
[3] אל ניניו (בספרדית: El Niño) היא תופעה אקלימית המתרחשת מול חופי פרו ואקוודור ומשפיעה על האקלים באזורים נרחבים בעולם, בחלקם אף מרוחקים עד מאוד מהיבשת הדרום אמריקנית.
מקור שמה של התופעה ("הילד" בספרדית) הוא בהתרחשותה סמוך לחג המולד, המציין את הולדת ישו הנוצרי. משך התופעה הוא כחודש אולם אחת לכמה שנים, באופן לא מוסבר, היא מתארכת מעבר לתקופה הרגילה וגורמת בכך תמותה המונית לדגים ולבעלי חיים הניזונים מהם. בכל פעם שכזו נגרמים נזק כבד לכלכלת פרו וסבל רב לצרכני הדגים. ריבוי פגרי הדגים והעופות מביא עימו סירחון ומגביר התפשטות מחלות. רוב המדינות המושפעות מתופעות האל ניניו הן מדינות מתפתחות.
בנסיבות שלא הובררו עדיין, לתופעת אל ניניו יש השלכות אקלימיות נרחבות באוקיינוס השקט, באוקיינוס האטלנטי ובאוקיינוס ההודי. השפעת האל ניניו על האוקיינוס האטלנטי מורגשת 12-18 חודשים לאחר השפעתו