המקונג – אם הנהרות באסיה | גילי חסקין

כתב: גילי חסקין

המקונג (Mekong) – 'אם הנהרות', הוא מהנהרות החשובים של יבשת אסיה. המקונג זורם במדינות סין, מיאנמר (בורמה), לאוס, תאילנד, קמבודיה והוא נשפך לים בדלתה בדרום וייטנאם. הנהר הינו גורם גיאוגרפי משמעותי, בולט בנוף ובתרבות של הארצות שלגדותיו ומהווה חלק מטיול בתאילנד, בלאוס, בווייטנאם

מקור הנהר ב־Qinghai שבמזרח הרמה הטיבטית (Lasagongma Spring), (אזור טיבט) בגובה 5,224 מטר. הנהר זורם לאורך 4,350 ק"מ, ממקורותיו עד לשפכו בים סין הדרומי. נחשב זהו לנהר ה־12 באורכו בעולם . שטח אגן הניקוז שלו 795,000 קמ"ר. הנהר זורם דרך יונאן, מינאמאר, תאילנד, לאוס, קמבודיה ווייטנאם.

דלתת הנהר בדרום וייטנם עדיין מתרחבת אל תוך הים בקצב של 80 מ' בשנה. התקופה החמה בעמק הנהר היא בחודשים מרץ-אפריל אז יכולות הטמפ' להגיע ל- 38°, והתקופה הקרה בחודשים דצמבר-בינואר כאשר יורדות הטמפרטורות לרמה של 15°.

ספיקת הנהר 475 מיליארד מ"ק בשנה. בממוצע, כ- 12,000 מ"ק בשנייה.

בנהר חיים מינים ייחודיים רבים, חלקם בסכנת הכחדה.

הנהר מחבר את הרמה הטיבטית ואת חצי האי הודו-סין, באופן פיסי וסמלי כאחד. משקיע טין פורה לאורך גדותיו, בעיקר בדלתה הפורייה. זוהי תרומתו העיקרית לעושר האזור. המקונג ידוע בתור "Lanchang Jiang" (מים סוערים) בסין; Mae nam Khong (אם הנהרות) בתאילנד; Mea Khaung בבורמה ולאוס. Tonle Thom (מים גדולים) בקמבודיה ו-Cuu Long (תשעה דרקונים) בוייטנאם. זרוע של המקונג, שניקזה את אגם tonle sap ייצרה את עודפי האורז שהביאו להקמת אימפריית אנקור האגדית. האגם מתפקד כווסת מתקן ענק, המאחסן את המים בעת שיטפונות, ומשחרר אותם כשהמפלס יורד. בשל הבדלים עונתיים קיצוניים במפלס המים, השייט בנהר קשה מאד.

אפשר להבחין במקונג בשני חלקים שונים זה מזה באופיים:

המקונג העליון: – אורכו כ- 1,600 ק"מ, מהמקורות ועד למקום בו הוא יוצר את קוו הגבול עם בורמה, תאילנד ולאוס. בחלק זה הוא יוצר נהר-הרים הזורם דרומה בגיאיות יוצר מפלים, ומהווה את קוו הגבול בין קמבודיה ללאוס.

המקונג התחתון: אורכו כ- 2,400 ק"מ. זהו אזור של רמות ומישורים, בו הנהר זורם בעמקים רחבים ואגן ניקוזו משתרע ע"פ 620,000 קמ"ר. במהלכו הוא יוצר את קוו הגבול בין לאוס ותאילנד.

האירופאי הראשון שנכנס למקונג היה הפורטוגלי אנטוניו דה פראיה (Antonio de Faria), ב-1540. כבר ב-1563 יצאה לאור מפה של הנהר, למרות שרק חלק קטן היה מוכר מעבר לדלתא. הפורטוגלים וההולנדים המשיכו לשלוח משלחות מסחר ומיסיונריות ספורדיות. ההולנדי Gerrit Van Wuysthof. הוביל משלחת שהגיע עד ווייטנאם, בשנים 1641-1642. הצרפתים גילו עניין רציני באזור במחצית המאה ה-19, כשהם כבשו את סייגון ב-1861 ומיסדו פרוטקטורט באזור ב-1863. המחקר הרציני הראשון יצא לדרכו ב-1866. בהנהגת פרנסיס גאנייר (Francis Garnier), קצין ימייה צרפתי. במסעו (1866-1868) שהחל מהדלתא אל מעלה הזרם, עבר 9,960 ק"מ. מתוכם 5060 ק"מ שנתגלו, לראשונה. המוטיבציה של המסע היתה מציאת דרכי גישה חדשות אל סין. הוא נכשל. ניתן לשוט בנהר רק עד גבול קמבודיה לאוס (המקונג התחתון), שם אשדות הקונג (Khong) הופכים את השייט לבלתי אפשרי. משלחת בריטית-צרפתית גילתה ב- 11/4/1895, את מקורותיו של המקונג בראש רופ-סא-פאסס.

ראה קישור: גילוי מקורות המקונג

למעלה מ-60 מיליון איש חיים על גדותיו של המקונג ותלויים בו לאוכל, לתחבורה, לשתייה ולפרנסה. מימיו השופעים משמשים להשקיית שדות אורז, וחלקו התחתון משמש גם לשיט. ההתיישבות הראשונה לגדת הנהר החלה בשנת 2100 לפנה"ס. ההתיישבות המתועדת הראשונה, נמצאת באתר Oc Eo, בדלתא של הנהר. חלק מתרבות הקהמר אשר ב-Funan, מתוארכת למאה ה-1 לספירה. בחפירות נמצאו באתר מטבעות רומיות. תרבות זו הוחלפה במדינת Chenla, של המאה ה-5. תרבות אנגקור היתה התרבות ההודית האחרונה של האזור. לאחר שהאימפריה הקהמרית נפלה היה המקונג חיץ בין מדינות סיאם וטונקין, כאשר לאוס וקמבודיה נמצאת לחופו ומשפיעות על התושבים שחיו לחופיו.

החל מאמצע המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20 ניסו משלחות אירופיות לחקור את הנהר, אך נתקלו בקשיים מרובים בשל התנאים הקשים ובשל המלחמות הרבות שידע האזור. כיום, נמצאות המדינות השוכנות לגדותיו ביחסי שלום, וחלקן אף קשורות בקשרים כלכליים רחבי היקף. השוני ברמת הפיתוח הלאומי בין המדינות הביא במהלך השנים לתמורות במהלכו של הנהר: בצפון-מזרח תאילנד איזור הנהר מפותח מאוד, המים באיכות ירודה וכוללים סחף רב, לעומת זאת בלאוס הלא מפותחת, הנהר במצב בתולי, וכך גם בקמבודיה המתאוששת מעשרות שנים של מלחמה. בוייטנם מספקת הדלתא של הנהר את אחת הקרקעות הפוריות בעולם.
המקונג הינו פוטנציאל לעושר. תכניות הפיתוח של המקונג משנת 1957 דברו על הקמת שבעה סכרים, שיכילו 142 מיליארד מ"ק מים, וישקו 4.3 מיליון הקטארים של אורז. ויפיקו .24,000 MW חשמל בשנה. מלחמת ווייטנאם קטעה את הפרויקט. רק סכר נגום דאם (Nam Ngum Dam) שבלאוס נבנה על המקונג, והוא מייצר רק 150 MW חשמל הנמכר לתאילנד.

לזרימתו החלקה של הנהר נשקפת סכנה בשל הצעות להקמתם של יותר ממאה סכרים לאורך נתיבו, וזאת בנוסף על הסכרים שכבר נבנו. בשנת 1995 הקימו המדינות וייטנם, קמבודיה, לאוס ותאילנד את "ועדת מקונג" לקביעת כללי הפיתוח והתעבורה בנהר.

המקונג חדר לתודעה העולמית בעקבות הסרט "אפוקליפסה עכשיו" (1979) של פרנסיס פורד קופולה בו מתואר מסעו של לוחם אמריקני במעלה הנהר במטרה להרוג גנרל שסרח.

ראה גם: לאוס – ארץ הדרקון.

השארת תגובה