החברה הבאלינזית | גילי חסקין

תודה ליובל נעמן על הערותיו

טיול לבאלי הוא גולת הכותרת של הטיול לאינדונזיה. הכרה טובה של החברה הבאלינזית, תוסיף לטיול עניין ועומק.

ראו גם: באלי – מבט כללי. באלי – אומנויות הבמה.. הדת הבאלינזית; קרב תרנגולים בבאלי ; הזהות הבאלינזית ; באלי – אומנויות הבמה , ;, החברה הבאלינזית. התרבות הבאלינזית

ראו גם: כתבתו של ניסו קדם: גן העדן האבוד.

לאלבום תמונות מבאלי.

להרצאה על אינדונזיה ראה: אחדות בתוך פירוד.

בטיול לאי באלי שבאינדונזיה, מקדישים בדרך כלל שבוע ימים לבאלי, שנחשב למעבדה אנתרופולוגית מרוכזת.

מאמר זה עוסק בהיבטים שונים של החברה הבאלינזית, החל בתושבים הקדומים של האי, דרך המסגרות החברתיות, כולל דיון במושגים המקומיים "אדאט", שהיא מערכת המנהגים, ה"בנג'ר" שהוא הקהילה ו"דסה" שהוא כפר, ה"סובאק" שהוא ארגון ההשקיה ומערכת הקסטות.

באלי-אגא

באלי-אגא: התושבים הקדומים של באלי הם הבאלי-אגה (Bali Aga), המכונים גםבאליאגה. הם מרוכזים בכמה קהילות – אחת מהן במזרח האי, ב- Karangasem. יש גם קהילות שלהם בצפון-מזרח באלי ובמערב האי. הקהילה המפורסמת ביותר נמצאת בכפר טרוניאן (Trunyan) והם מכונים 'באלי פרגונונגאן' (Bali Pergunungan), מושג שהוראתו "באלינזים הרריים". אנשי טרוניאן רואים ב"באלי-אגא", מושג פוגעני עם משמעות נוספת של "אנשי ההרים שהם שוטים" והם מעדיפים את המושג 'באלי–מולה' (Bali Mula), שמשמעו 'באלינזיים מקוריים'. הם מדברים דיאלקטים של השפה הבאלינזית, השונים מכפר לכפר.

לפי המסורת הם הגיעו מהכפר בדולו (Bedulu), הרבה לפני שהגיע גל ההגירה הג'אוונזי – הינדי. ממלכתם נקראה פנג'נג (Pejeng). מלכם האחרון Sri Aji Asura Bumibanten, היה כוח מיוחד: הוא יכול היה להסיר את ראש שלו ולהחזירו למקומו, מבלי שיחוש כל כאב. פעם אחת נפל הראש לנהר ונשטף בזרם. אחד ממשרתיו לקח חזיר, כרת את ראשו והניח במקום הגדם. המלך המבוייש התחבא בתוך מגדל גבוה. עד שילד קטן גילה את הסוד ומאז המלך כונה Dalem Bedulu, מילולית: "זה שהחליף את ראשו". יש בסיפור זה אולי רמיזה כביכול לסיפורו של האל ההינדואי גאנשה.

מאז חדירת ההינדואיזם הג'אוונזי במאה ה-10' ועליית ממלכת מג'פהיט, הם הולכים ונדחקים בתהליך איטי. בחברה המעמדית הבאלינזית, מעמדם נמוך במיוחד.

אדאט:

Adatהוא מערכת מנהגים מקומית. בכל כפר קיים מבנה שנקרא Desa Adat Batunan(דסה = כפר), כלומר מבנה בו מתכנסים כדי להחליט על מערכת המנהגים המקומית. זו מערכת חברתית-נורמטיבית שאיננה רק דתית.

מזכיר מערכת פנימית של תת תרבויות, לעתים מתנגשת עם המערכת הכללית.

מסגרות חברתיות

כל באלינזי משתייך למספר רב של מסגרות חברתיות. בתקופה הפרה קולוניאלית, הארגון הפוליטי בבאלי כלל מערכת חברתית מרובדת ומורכבת של אדונים ושליטים פחותים יותר, שלכל אחד מהם היו נתינים הפזורים בכפרים, בין נתיני מלכים אחרים. לאדון הייתה זכות לדרוש מהם כמות עבודה מסוימת ובמקרה הצורך לגייסם למלחמה. לא הייתה מעולם תלות מוחלטת של נתין באדונו. אין ישות יחידה, "כפר", שכל המסגרות הפוליטיות והחברתיות חופפות את תחומה. הפעילות החברתית מאורגנת במספר מסגרות חופפות למחצה, בעלות תפקידים שונים. לפיכך, עוצמה, סמכות והשפעה, מחולקים בין מספר מבנים חברתיים, ולפיכך אין לאף אדם אפשרות לשלוט בחברה כולה, דבר המעניק אוטונומיה רבה לאדם ולכפרו. דברים אלה משתנים כיום, עם תכניות הלימודים הממשלתיות, שמחדירות לנוער את מיקום וחשיבות המדינה בהשקפת עולמם. גם הצבא והמפלגות האינדונזיות מחלחלים אט אט לתוך המודעות של הכפרי הבאלינזי.

הבנג'ר (Banjar)

הבנג'ר הוא ארגון שכונתי קואופרטיבי, המונה 20-50 בתי אב סמוכים. הבנג'ר הוא מועצה, המקיימת פגישה חודשית של ראשי בתי האב בשכונה (Hamlet)מסוימת בכפר. הבנג'ר הוא הנהגת הכפר. חברים בו כל הגברים הנשואים בעלי האדמות. מכיוון שהכפר (ראה להלן) הוא למעשה יצירה של השלטון הקולוניאלי ההולנדי, שאיחד מספר בנג'רים סמוכים לכפר, הבנג'ר הוא היחידה הבסיסית של החברה הבאלינזית (מעל למשפחה), שמטרתה העיקרית היא סיוע הדדי. הבנג'ר מונהג על ידי ה –Suka Desa-מפגש של ראשי בתי האב, המתכנס פעם בחודש (ב- –Bale Banjarביתן פתוח שנמצא ושניתן לראות בכפר). בראשו עומדים חמישה נבחרים, ה.Klian Banjar- הם מנסחים את החוק הכפרי הנקרא 'אדאט' (Adat).

לעתים קיימת התנגשות בין החוק המדינתי הכללי לבין האדאט, שהוא החוק הקובע עבור הבאלינזי. סמכויות הבנג'ר הן בעיקר בנושאי עבודות הפולחן הקולקטיביות, עבודות ציבוריות וסדר ציבורי. בהתכנסות החודשית מתקבלות החלטות בנוגע למסים, עונשים, נישואין, עבודה קהילתית, תיאום העבודה והפעילות במקדש הבנג'ר. הבנג'ר הוא בעליהם של כל קרקע הדיור. סמכויות ההנהגה כמעט בלתי מוגבלות בכל הקשור לענייני הבנג'ר הפנימיים. לפיכך, יש לבנג'ר כוח של שליטה חברתית והוא מתמודד עם סטיות חברתיות, ולו הכוח להטיל סנקציות על פשעים, מהטלת קנס ועד להרחקת חבר שאיננו ראוי להיות שייך. ההנהגה כפופה לשלטון המקומי ולשלטון הכפר. בעבר פיקוח ה Desa Adat-היה מאד נוקשה, ואדם שרצה לעבור לכפר אחר, קיבל את שווי נכסיו בכסף, אך ביתו ואדמתו נותרו ברשות הכפר. כיום, סמכויות הבנג'ר ירדו והבעלות על האדמה היא פרטית. הבנג'ר מתאם את העבודה ואיסוף החומרים לפעילות במקדש שבשטחו. הוא דואג לנישואין, גירושין וירושות. כמו כן הוא דואג להלוויות וטקסי שריפת-גופות, מתחזק מבני ציבור, דרכים, אזורי שוק, זירות קרבות תרנגולים, תזמורות גמלן. למרבית הבנג'רים יש אגודות התנדבותיות קהילתיות, המתמחות בהופעה של מוסיקה או ריקוד מסוים. הבנג'ר אחראי על ניהול טקסי טיהור קהילתיים. הבנג'ר נכנס לעתים ליזמות כלכליות מיוחדות, כמו ארגון הסעות לחבריו ועוד. לעתים יש בו קבוצות המתמחות בעבודות מסוימות, כגון גלפי עץ, פסלי אבן ועוד (לצרכים פולחניים בעבר וכחלק מההסתגלות לתיירות עכשוית בבאלי). לכל בנג'ר כמעט יש ארגון נשים משלו, המאגדים לפעילויות שונות את כל הנשים והנוער של הבנג'ר. הבנג'ר מסייע לחבריו העניים, תומך ומסייע לחולים ולחסרי מזל. הבנג'רים הם יחידות מאד מוצקות, אדם נולד לתוכן ומת בהן. משפחות שייכות לאותו בנג'ר לאורך דורות. בתוך בנג'רים ניתן למצוא לעתים קבוצות שארות גדולות, המונות בין עשר לחמישים משפחות, שלהן מקדשים וקופות משותפות. קבוצות אלו נקראות 'דאדיה' (Dadia). הן בדרך כלל אנדוגמיות, וחבריהן שומרים על נשיהם מ"חטיפות" נישואין מקבוצות אחרות, שכן איבוד אשה לטובת קבוצה אחרת, משמעו מעמד חברתי נמוך משל הקבוצה השנייה. לא כל באלינזי משתייך לקבוצה כזאת. גברים ונשים לא נשואים קשורים לבנג'ר. הם נדרשים להשתתף בחתונות ובלוויות של חברי הקבוצה ולתרום למתנה משותפת. לחברי הקבוצה אין אדמות בבעלותם והם עובדים בשדות של הוריהם. למשפחות ללא ילדים מעמד נחות בבנג'ר, לכן אנשים נוהגים לאמץ ילדים אחרים, אימוץ סמלי. פעמים רבות גם מישהו שיש לו משפחה. המפלגות הגדולות בפוליטיקה המדינית, פועלות בכפרים בעיקר במסגרות מסורתיות. בדרך כלל בנג'ר שלם הוא בעד מפלגה זאת או אחרת, אולם לעתים הנאמנות היא משפחתית. בעת עימות מסוים יש התפלגות של מפלגות סביב השאלה הנדונה, אך למצע המפלגה לא תמיד יש קשר להתפלגות התמיכה. מה שקובע אלו הנאמנויות המסורתיות בתוך הכפר.

הכפר

השליטה של הממשלה בכפרי באלי היא באמצעות דסה (Desa), שהוא גוף מלאכותי שיצרו ההולנדים, המורכב ממספר בנג'רים סמוכים ולא קשורים. מרבית הבאלינזים גרים בכפרים המונים בין כ-200 לכמה אלפי תושבים. חברות בכפר מוגדרת על ידי שייכות לשלושת המקדשים המצויים בכפר. Pura Desa – נמצא במרכז הכפר, נבנה על ידי מתיישבי הכפר הראשונים, ומוקדש לאל בראהמה, היוצר. במקדש זה מתקיימים הטקסים הרשמיים של הקהילה. Pura Dalem ממוקם ליד בית הקברות של הכפר, לכיוון קלוד (,(Kelud) כלומר, ההר, ומוקדש לאל ההינדואי שיווה, ההורס. במקדש זה מכבדים את אלוהות המוות ולכן נקרא גם "מקדש המתים". Pura Puseh מכונה גם "מקדש המקור" ומוקדש לאל ההינדואי ווישנו, המשמר, ובו מכבדים את מייסדי הכפר. ממוקם לכיוון קאז'ה (Kaja), כלומר הים.

מקדש זה אינו נמצא פיזית בכל כפר. לפעמים המקור של כפר מסויים נמצא במקדש שכן. במרכז הכפר נמצאת רחבה, בה מתקיימות הפעילויות הקבוצתיות. שם נמצא מקדש הכפר, אולם האספות, פעילות הוויינג (תאטרון), השוק המקומי. לידו נמצא הקולקול (Kulkul) -מגדל גבוה, ובו תוף המשמש לקרוא להתכנסויות או להתרעות, ולרוב עץ באניאן גדול-ממדים ורחב נוף, בצלו מתקיימות הופעות והצגות. בעבר הרחוק היה שם מושבו של הנסיך המקומי. בראש הכפר עומד ה,Kepala Desa- שהוא צינור תקשורת לרשויות המדינה, ולעתים קרובות הוא אדם חסר חשיבות מחוץ לפונקציה זאת – מעין מעביר הודעות. לפיכך, הכפר הבאלינזי רואה את הממשל המרכזי כגוף לא ממש רלוונטי לחיי היום יום שלו. מקור הסמכות הוא כפול: השלטון החוץ כפרי, הבירוקרטיה הממשלתית, המאויש בעיקר באדונים לשעבר, להם קשרים סמי-פאודליים עם פשוטי-עם רבים. השלטון הפנימי הוא המועצה הכפרית, הלוא היא הבנג'ר (Banjar) .

סובאק:

סובאק הן אגודות ההשקיה. אגודות הכוללות את כל בעלי הקרקעות הניזונות ממקור מים יחיד, ללא קשר לשיוך כפרי. היות והשדות מאד מפוזרים, בני כפרים שונים יכולים להשתייך לאותו סובאק, ולעתים אדם יכול להשתייך לשני סובאקים. הצורך בהשקיית האורז הגדל באי, בעת העונה היבשה כמובן, הכתיב במידה רבה את התפתחותה של ההתיישבות באי ואת הארגון החברתי. מערכת ההשקיה של באלי מאד מפורסמת בקרב אנתרופולוגים וגיאוגרפים חקלאיים בעולם כולו. זו מערכת תלת ממדית, המשלבת שיטות הנדסיות מרשימות, מבנים חברתיים מורכבים ודת. רוב הנחלים בבאלי זורמים מההרים, דרך תעלות בסלע הוולקני הרך. בשל כך קשה לבנות סכרים ותעלות רגילות. לכן, חצבו הבאלינזים תעלות בסלע, נבנו אמות מים ומערכת מורכבת של צנרת מבמבוק, להובלת המים לראש הטראסות. שיטה זו קיימת בבאלי במשך למעלה מאלף שנים. בנוסף לתכנון ההנדסי המורכב, יש צורך בבקרה מתמדת על הזרמת המים ובתחזוקה של מערכת ההשקייה. כל חקלאי תלוי למחייתו במערכת הזאת ומכאן חשיבותה. כדי שהעסק יעבוד והמים יחולקו באופן מסודר, התארגנו החקלאים לאגודות. הסובאק הוא יותר מאשר אגודת השקיה. הוא למעשה יחידת תכנון חקלאית, האחראית על כל מה שקשור בעבודת השדות, והוא גם קהילה דתית. הוא אחראי גם על תחזוקת המערכת החקלאית וגם על תכנון מועדי השתילה. לחברי הסובאק יש גם חובות דתיות: בנייה ואחזקה של מקדשי הסובאק, חגיגת חגים וכו'. פעם בחודש בערך, מתקיימת פגישה של הסובאק במקדשון שבשדות האורז, המוקדש לאלוהויות החקלאיות. ראש הסובאק קובע מועדים לשתילה ולקציר; הם נתפשים כחיוניים להבטחת יבולים טובים. כמו כן יש להם חובות חילוניות, כגון תשלום מסים, בנייה ותחזוקה של צנרת, תעלות, אסמים וכד'. מי שלא מציית לחוקים, גונב מים, או לא שותל במועד, נענש. הודות לשת"פ זה, חקלאי באלי ידועים כיעילים ביותר בכל חקלאי הארכיפלג. ראש הסובאק, בעיקר בסובאקים גדולים של המישור, הוא אדם חזק מאד, פוליטית וחברתית. בעבר הוא היה רק מתאם עבודה, השקיה ותחזוקה; השלטונות ההולנדים מינו אותו לרשם קרקעות רשמי ומכאן הייסוף בכוחו. רק אדם בעל כמות אדמה מסוימת ומעלה, נבחר לתפקיד זה. הוא איננו משתכר מכך, אך יש לו הזדמנויות לעשות כסף "מן הצד". לדוגמא, אם יגרום לחברי הסובאק להשתמש בדשן מסוים, יקבל זיבול חינם.

סקה (Seke).

אלה הם ארגונים התנדבותיים, המוקמים על ידי כל אדם, לכל מטרה שהיא. לדוגמא, ארגון של קוני אופניים, המתארגנים כדי לרכוש אופניים בצורה מרוכזת ונוחה מבחינת התשלומים. הארגונים הללו אינם רשמים ואין להם מבנה מאורגן.

קסטה.

כל באלינזי שייך למסגרת הנראית 'וונגסה' (Wangsa). מילולית: אנשים. זהו עיבוד של שיטת הקסטות שהובאה לבאלי במהלך הכיבוש הג'אוונזי של האי. האצולה מחולקת לשלש קבוצות: בראהמינים (Brahamans) -הכוהנים. קסטאריאס (Ksatriyas) –השליטים ועובדי הציבור; והווסיאס (Wesyas)- הסוחרים. חברי הקסטות הללו הם צאצאים של האריסטוקרטיה מתקופת ממלכת מג'אפאהיט, שישבו כאן בסוף המאה ה-15'.

אבל %90 מהבאלינזים שייכים ל'שודראס' (Sudras) או ג'אב'ה (Jaba), מילולית: "אלה שמחוץ למקדש", שהם הפועלים. קשיחות הקסטות נמוכה בהרבה מזו ההודית (שהוקשחה רק במאה ה-19'), ובמידה רבה היא מערכת טהורה של יוקרה בלבד. היא קובעת סטאטוס חברתי, בלי קשר לשיקולים פוליטיים, כלכליים או מוסריים. אשה שתינשא לגבר ממעמד נמוך – תאבד סטאטוס. גבר לא. מקצועות כיום אינם נקבעים על פי שיוך לקסטה, אלא במקרה של ה'פדנמה' (Pedanma) – כוהנים חשובים, שיכולים להיות רק מקסטת הבראהמינים (אך לא כל הבראהמינים הם כוהנים בפועל). ה"יישום" העיקרי של מערכת זו כיום הוא סימלי בלבד ומתבטא בעיקר בכללי נימוס. אפשר לזהות את בני הקסטות לפי השמות. אפשר לעבור מקסטה לקסטה על ידי חתונה או החלפת מקצוע (המוביליות הזאת אפשרית גם בהודו – סנסקריטיזציה – אך שם היא מסובכת הרבה יותר). כשרוצים לפרוש מהקסטה, זוהי בעצם פרישה מהשדה. הדבר אפשרי, אם כי לא קל. זה מחייב תקופה של פרישות. שיטת הקסטות נתקבלה בבאלי במאה ה-13', כאשר המג'פהיט באו לכאן מג'אווה (בשל חדירת האסלם), הביאו עמם מנהגים הינדו-בודהיסטיים והשליטו את דתם על באלי. בפלישה המוסלמית לג'אווה, ברחו הרבה ג'אוונזים להרים, ובפלישה המג'פהיטית לבאלי עזבו הרבה באלינזים להרים ובשני המקומות נותרו אוכלוסיות רליקטיות (שרידיות). הם נמצאים מחוץ לקסטות.

היררכיה

קיימים מושגי כבוד היררכיים בין קאקק (אח גדול, לא בהכרח אח ביולוגי) לבין אדיק (אח קטן). הבן הבכור יורש ומקים את החצר המשפחתית, אליה הוא מכניס את אחיו ואת נשותיהם. הזכויות עוברות רק לבן הבכור. הבנים האחרים חסרי כח לחלוטין. כל האחריות מוטלת על האח הבכור והוא מקבל את החלטותיו בעצמו. האח הצעיר יכול להגיע לגיל 50 מבלי שיחליט דבר. הנשים מבשלות יחדיו. אם היחסים אינם טובים, יחליט האח הבכור לבנות מטבח נוסף. המסגרת המשפחתית הבאלינזית איננה נוקשה מאד. יחסי מין בין שכנים נפוצים. הממשלה אוסרת על ריבוי נשים. בעבר, הדבר היה נהוג, והנשים גרו באותה חצר, בבתים שונים. הגירושים נפוצים. האשה הגרושה תשוב לבית אביה. הילדים נשארים עם האם. חצר המשפחה נקרא .Kuren החצרות תחומות בקירות גבוהים ומגובבים במרכז הכפר. בכל חצר כזו גרות כמה משפחות, שכולן אוכלות מאותו מטבח וכולן עובדות את אותו מקדש משפחה. אבות המשפחה הגבריים מקודשים. שוביניזם ביחסי גברים – נשים.