כתב: גילי חסקין
להרצאה בנושא התרבויות השלוות של ההימלאיה: השאנגרי-לה האחרון
להרצאה בנושא נפאל – ממלכת החייץ ההימלאית
לטיול לבוטאן ונפאל – לחצו כאן
רכס ההימלאיה נמצא במרכז אסיה. (מערכת הרים החוצצת בין הודו לטיבט). פסגותיו הגבוהות ביותר, בתוכן האוורסט, נמצאות לאורך הגבול בין נפאל וטיבט (השייכת לסין). פסגות אחרות נמצאות בהודו, בהוטן ופקיסטן.
הרי ההימלאיה מאד דומיננטיים בטיול לטיבט, לבוטאן, לסיקים ולצפון הודו.
צילום: גילי חסקין
מכונים גם "הימלאיס" כי יש בהימליה כמה שלשלות מקבילות.
מקור השם "הימלאיה" בסנסקריט, ופירושו "משכן השלג". הימה = שלג, אליה= מעון.
הימלאיה הוא רכס ההרים הגבוה בעולם. ברכס, המפריד בין תת היבשת ההודית מדרום ובין מישורי טיבט בצפון, נמצא ההר הגבוה בעולם – האוורסט. ארבעה-עשר ההרים (כולל האוורסט) היחידים בעולם הגבוהים מ-8,000 מטרים נמצאים כולם בהימלאיה. אחד מהם ברכס קרקוקם שמצפון מערב להם. מכל עשרת השיאים, אחד נמצא ממערב לקוו רוחב 79º והיתר כולם במרכז.
מיקום:
נמצאים ברובם בטיבט, חלקם הדרומי שייך ברובו להודו ומיעוטו לפקיסטן. ההימליה הם חוליה בשרשרת הקמטים השלישונים של אסיה הדרומית והם נמשכים בצורת קשת בולטת לצד דרום. גבולותיהם האידוס בנערב והברהמפוטרה במזרח, החוצים את השלשלות לרוחבן. הגבול הדרומי הוא ברור, שפלת הינדוסטן.
בנוגע לגבול הצפוני, עמקי האורך של האינדוס והברהמפוטרה בחלקיהם העליונים.
נתונים: אורכם של ההימליה כ-2,400 ק"מ, רוחבם 250-360 ק"מ. שטחם לדעת המרחיבים (כוללים עוד שרשרות מצפון) הוא 650,000 קמ"ר. בגובה שבין 7000-8000 מ' מוכרים בהימליה כ-200 שיאים. בשרשרות ההימליה השונות, המורדות הדרומיים תלולים מהצפוניים.
צילום: גילי חסקין
היווצרות:
ההימליה הם חלק מן הקימוט האלפידי, הקמטה שאירעה בתקופת המיוקן לפני 15-35 מליון שנה. זוהי ההקמטה האחרונה ולפיכך שיאיה הם הגבוהים ביותר. עוצמת ההקמטה גרמה לכך שהתחוללו כאן קמיטות צניפים. משום כך אין הסלעים מונחים אחד על האחר על פי סדר השתכבותם אלא משמשים בעירבוביה. כשיש לחץ פנימי גדול על סלעים אילו הגירניים שבהם נהפכים לשיש והיסוד לצפחה.
ההימליה הם אורוגן נוצרו כתוצאה מהתנגשות של שני לוחות יבשתיים זה בזה (לוחות נעים בקצב של 3 ס"מ בשנה).
התאוריה הגאולוגית המקובלת כיום היא שהרכס נוצר כשתת-היבשת ההודית, אשר לפני מיליוני שנים הייתה אי, נדדה באוקיינוס עד שהתנגשה באסיה והתחברה אליה; מעוצמת ההתנגשות נוצר הרכס. תת-היבשת ההודית, אשר הייתה חלק מהיבשת הקדומה פנגיאה, ניתקה ממנה לפני כ-250 מיליון שנים והחלה לנדוד צפונה בקצב של כ-15 ס"מ בשנה;
שלב א': היצמדות הלוח ההודי ללוח האירואסי. רכס ההרים הקיים הוא עדיין הרי טיבט.
שלב ב': דחיקת הלוח ההודי אל מתחת ללוח האירואסי, לחץ, התעקמות הלוח האירואסי ויצירת הרים.
שלב ג': התרוממות הרי ההימליה בקצב מואץ, העובר את הרי טיבט.
שלב ד': היסחפות הרי טיבט ויצירת הרמה הטיבטית. הרי ההימליה לוכדים את הגשמים המגיעים מדרום וברמה נוצר מדבר בצל הגשם.
ההתנגשות התרחשה לפני כ-70 מיליון שנים בלבד. ההימלאיה נחשב לאחד מרכסי ההרים הצעירים בעולם.
גם כיום ממשיכה הודו לנדוד צפונה בקצב של כ-2 ס"מ בשנה, תוך דחיקת רכס ההימלאיה וכתוצאה מכך – הגבהתו ההדרגתית (כחצי ס"מ בשנה). ב-10 מיליון השנים הקרובות צפויה הודו לנדוד 180 ק"מ לכיוון צפון. נדידה זו גורמת לאי-יציבות סייסמית באזור, דבר המביא לרעידות אדמה תכופות.
צילום: גילי חסקין
מבנה:
השלשלת הדרומית ביותר – סיוואליק – מתנשאת מעל לאזור הטראי, נמוכה יחסית; בנויים אבני חול וחומר שנסחף מן ההימליה ונכלל בשלב הקימוט המאוחר שבפליוקן. מצפון לה משתרע עמק הדון. מצפון לו ההימליה הקטנים ,(Lesser H.) הבנויים שכבות קרטון וסלעים קריסטליניים. ביניהם לבין ההימליה הגדולים עוברים כמה עמקי אורך וכמה שושלות אלכסוניות, המקשרות את השלשלות הארוכות.
בבוטן נעדרת שרשרת ההימליה הקטנים, אך היא מופיעה שוב במזרח. בהימליה הגדולים מופיעות על פי רוב רק שכבות גבישיות, כי סלעי המשקע מתור הקרטיקון שהושקעו כאן בשעה שהשטח היה חלק מים התטיס, נסחפו על ידי הארוסיה הגלציאלית החזקה. בשרשרת זו נמצאים כל השיאים שמעל 8000 מ'.
צילום: גילי חסקין
עליה עוברת פרשת המים ההודית בין הנחלים שזורמים צפונה ומגיעים לאינדוס ולסנגפו ובין אותם הזורמים דרומה ומגיעים לאינדוס, גנגס וברהמפוטרה. מרבית הגבול שבין הודו לטיבט עובר על פרשת המים הזו (קוו מקמהון). אם כי יש נהרות כגון הסטלז' החוצים את ההימליה הקטנים והגדולים ועוברים בתחומיהן של שתי המדינות. בין פרשת המים ההודית לבין פרשת המים ה"תורכית", המפרידה בין גלילות האינדוס והברהמפוטרה ובין גליל המים של אסיה המרכזית, החסר מוצא אל הים, יש עוד כמה שלשלות שאינן נמשכות לכל אורך ההימליה.
טראנסהימאליה: מצפון להימליה הגדולים ובהקבלה להם נמשכות מערכות הרים נוספות שהידועה שבהן היא מערכת הטראנסהימלאיה, שנתגלתה על ידי סוון הדין 1907/8. לטרנס הימליה כמה שלשלות. פרשת המים התורכית עוברת עליהן רק בחלקה אך ברובה היא צפונית יותר. השלשלת המזרחית יותר של הטרנסהימליה היא דזנג-נין, ששיאה הוא ניין-צ'ן-טנגלה ( 7,088 מ'), כ- 100 ק"מ צפונית מערבית ללהסה. המעברים החשובים בהימליה הם מעבר ניטי (5,168 מ') מגרוואל למעיינות הסוטלז'; מעבר ג'לפ ( 4,386 מ') מסיקים לשיגאצה ומעבר טנגלה (4,630 מ'), ברצועה שבין סיקים לבהוטן והוא המעבר החשוב ביותר בין הודו לטיבט.
אקלים:
מונסוני; משקעים יורדים בעיקר בקיץ. בצפון המערב יורד שלג רב בהשפעת זרמי אוויר הבאים מן הים התיכון.
בהרי ההימלאיה קרחונים רבים, חלקם מהווים מקור לנהרות האזור. הנהרות הידועים אינדוס, גנגס וברהמפוטרה מקורם בקרחוני ההימלאיה. הראשון זורם דרך פקיסטן ונשפך בים הערבי; השניים האחרים זורמים דרך הודו וטיבט, בהתאמה, עד שהם נפגשים בבנגלדש ונשפכים למפרץ בנגל.
לרכס ההימלאיה השפעה גדולה על האקלים באזור. הרכס מונע מהרוחות הקרות של סיביר מלנדוד דרומה להודו; כמו כן חוסם הרכס את גשמי המונסון ההודיים מלנדוד צפונה לטיבט (דבר הגורם לאזור הגובל בהימלאיה מדרום להיות גשום במיוחד). לפיכך דרום מערב מקבל גשם רב בעונה החמה ומכוסה יערות עד. גבול הקרחונים ושלג העד מגיע בדרום הגשום ל-4,500-4,800 מ' ובצפון היבש ל- 5,500-6000 מ'.
ימות לא גדולות יש בהימליה רק מצפון להימליה הגדולים. כתוצאה מהמשקעים הרבים סילקה הבלייה את המורנות הקרחוניות, שהיו יכולות לקוות ימות במוצא הנהרות אל השפלה, כפי שקורה באלפים. המעברים קשים בשלגי החורף וגשמי המונסון. עונות נוחות יחסית הן הסתיו או סוף האביב.
אדם:
צפון המערב של ההימליה מיושב בעיקר על ידי שבטים הודו-אריים או אירנו אריים, האזור שבין לדאך לבוטן, בשבטים מונגולו-טיבטים וקצה המזרח בשבטים טיבטו-בורמנים. הדת הרווחת בצפון המערב היא איסלם סוני בדרום הינדואיזם ובייתר חלקי ההימליה -הבודהיזם, בעיקר בודהיזם טיבטני. חקלאות קיימת עד לגובה של 2,500 מ' מעל פני הים. באזורים הסמוכים לקוו גבול זה מגדלים בעיקר שעורה. בגובה שמעל זה מגדלים בעיקר מקנה (אם כי מגדלים שעורה במטליות, עד כמעט לגובה של 4000 מ'). מרבית נאות הקיץ הוקמו על ידי הבריטים בהימליה הקטנים.
ההימליה היו ידועים ליוונים ולרומים בשם אימאוס או אמודוס. האירופאים הראשונים שחצו אותם היו נזירים קתולים, שבקרו באזור במאות ה- 17 וה-18.
לרכס חשיבות היסטורית ותרבותית עליונה. ההרים היוו מחסום רציני בין שתי התרבויות הגדולות באסיה (ובעולם, למעשה) – הסינית וההודית – ומנעו מהן מלתערבב. קשרים מועטים בלבד נוצרו בין שתי המדינות לאורך ההיסטוריה. צבאו של ג'ינגיס חאן נבלם על ידי הרכס, וכך נמנע כיבוש הודו על ידי ההאימפריה המונגולית (עם זאת המונגולים הצליחו להשתלט מאוחר יותר על צפון הודו).
ראו גם: הכיבוש המונגולי
אוורסט:
8,848 מ' מעל פני הים. כונה גם "אלת האם של העולם". הטיבטים קוראים לו "צ'ומולומגה" ;(Chomolomga) הנפאלים מכנים אותו סגרמטה ( (Sagarmataוהסינים קומולנגמה פנג ( .(Quomolongma Fengב-1733 יצאה לאזור ההר קבוצה של צרפתים שישבו בלהסה מאז 1707 מיפתה את האזור. בשנת 1733 פורסמה בפאריס מפת טיבט ובה סומנו מספר פסגות על גבול נפאל-טיבט שנקרא ;Tschoumoulancmaאז עוד לא ידעו שזה ההר הגבוה בעולם. במאה ה- 19 יצא גוף ממשלתי בריטי שנקרא Survey of India ומיפו את תת הייבשת, כשהם מרחיבים את מדידותיהם לנפאל.
עד 1850 מיפו מספר פסגות בנפאל וגובהן הוערך בעזרת חישובי טריגונומטריה, כשמתייחסים אל נקודות ידועות במישורים ההודים. הצבא הבריטי ומחלקת המדידות לא יכלו להיכנס לנפאל אך היתה תחושה כי ההר, שנקרא XV הוא ההר הגבוה בעולם. ב- 1855 הציע גנרל המדידות של הודו Sir Andrew Waugh, לקרוא להר "אוורסט", על שם קודמו סייר ג'ורג' אוורסט ,(Sir George Everest), כהוקרה לפועלו העצום בשטח המדידות באסיה. אוורסט עצמו, דווקא טען שיש לקרוא להר בשמו המקומי. התשובה היתה שאין אפשרות להיכנס פנימה ולברר את השם המקומי.
טיפוס הרים:
אנגלי בשם גרהטם (Graham W). טיפס ב- 1883 לפסגה שגובהה 6000 מ'. ב- 1907 טיפס אנגלי אחר לפסגת הטריסולי שגובה 7215 מ'. 1909 מסע איטלקי ענק, בלוויית מאות סבלים, בנסיון לכבוש את ה K2-בפקיסטן של ימינו. בשנות ה- 20, הרבה משלחות בריטיות, בעיקר מכיוון טיבט. הגיעו למרחק 300 מ' מהסביבה. בשנת 1925 המטפס הבריטי מולארי (Mollary), שהתפרסם בזכות מטבע הלשון שטבע, בשאלה "מדוע אתה מטפס על ההימלאיה, השיב" "משום שהם שם", נעלם יחד עם Irvine ב-1925. בשנות ה-30 פירסמו מטפסי הרים כמו טילמן שהגיע לקאמט (Kamet) ושיפטון שטיפס לננדה דווי, ספרי מסעות מלהיבים. אחרי מלחה"ע ה-2, חודשו הטיפוסים, עם ציוד מחודש ונסיונות חדשים. ב- 1950, מסעו של הצרפתי מאוריציו הרצוג שהעפיל לאנפורנה, מסע קשה במיוחד שהפך את הטיפוס לאפוס של הסבל האנושי.
צילום: גילי חסקין
ב- 1951 צאה משלחת שכללה את הניו זיילנדי אדמונד הילארי (Edmund Hillary) וכן משלחת שוייצרית שכללה את המטפס השרפאי Norgay Tenzing. בסופו של דבר נכבש ההר ב-29/5/1953 על ידי טנזיג והילארי. משלחת שווייצרית הגיעה לפסנה ב- 1956 וב- 1960 קבוצה מסין העממית. ב- 1973 משלחת איטלקית ומשלחת נשים מיפן.
לפני כמה שנים מדדה ומצאה משלחת גרמנית, כי האוורסט מתנשא לגובה של שני מטרים נוספים מעל מה שידוע היה עד כה. אולם ההימלאיה נמצאים הרבה מעל זה. היא איננה נמדדים רק במטרים או במעלות. כדי להבין את הרכס ואין שום סיכוי להבין ולפרש אותו רק בעזרת קווי גובה, נקודות ציון טופוגרפיות, חתכים גאולוגיים וטבלאות משקעים. הרי ההימלאיה נמדדת גם בצבעים, בקולות, בצלילים, בריחות, בהתארכות צללי ההרים, במחזורי עונות השנה, בנדידת שבטים, בסיפורים הקטנים ובאגדות.
צילום: גילי חסקין
גם מטפסי ההרים יסכימו וודאי, כי ההימלאיה היא הרבה מעבר לשרשרת הרים מאתגרת. כי מאחורי ההימלאיה המיתי מסתתרת רקמה עדינה של אנשים, דת, תרבות והיסטוריה, ההופכים את הרכס הענק לעולם בפני עצמו, ליישות חיה ונושמת
כמו באזורים אחרים באסיה, ולא רק באסיה, גם בהימלאיה מתמיינים האלמנטים האנתרופולוגיים לפי אזורים ולא לפי מדינות. כך לגבי שפות, הדתות, המאכלים, התלבושות, סגנונות הבניה, המוסיקה והאוכל. המציאות במרומי ההימלאיה לא מתייחסת לגבולות המדיניים . המרקם האנושי העדין המרכיב את אוכלוסיית הרכס הוכתב על ידי תנאי אקלים, מאבקי כוחות עתיקים ונדידת עמים בת מאות ואלפי שנים.
צילום: גילי חסקין
וואלה, שחקתם אותה! החומר מתלבש לי בול בעבודת חקר שאני צריך להגיש! תודה רבה! תבורכו משמיים.
נתתם לי הרבה חומר לעבודה תודה
וואו תודה רבה זה מאוד עזר לי בעבודה שלי 🙂
[…] לקריאה נוספת – מאמר על ההימלאיה באתר של גילי חסקין […]