הגיאוגרפיה של קנדה

 

 

 

כתב: גילי חסקין

ראו גם: המדריך הרשמי של קנדה.

ראו גם, באתר זה: סיור במזרח קנדה; סיור במערב קנדה; טיול חורף בקנדה

 

 

 צילם: עירא ליניק

 

קנדה נמצאת בין קווי רוחב ˚41-84 צפון.

גבולותיה בצפון – אוקיינוס הקרח הצפוני; במזרח – האוקיינוס האטלנטי; במערב – באוקיינוס השקט ובאלסקה; בדרום – בארה"ב. (אורכו של קו הגבול שבינה לבין ארה"ב עולה על 4,000 ק"מ).

סמוך למימיה הטריטוריאליים של קנדה ישנם שני איים קטנים בריבונות צרפתית ליד חופי ניופאונדלנד, וקנדה גובלת במים טריטוריאליים דניים בצפון מזרח בסמוך לגרינלנד (הדנית). עם דנמרק יש לקנדה סכסוך גבול ימי סביב הבעלות על האי הנס. שטח המדינה מגיע עד אוקיינוס הקרח הצפוני, וקנדה תובעת בעלות על חלקים של הקוטב הצפוני.

 

"קנטה" (Kanata) היא מלה בשפת שבטי האירוקויאנים (Iroquoians) שחיו באזור הנהר סנט-לורנס, ומשמעותה "התיישבות" או "כפר"; זה מה ששמע חוקר-הארצות ז'ק קרטייה (Jacques Cartier    , (1491- 1557 , בעת שביקר שם וביקש מן המקומיים מידע על דרכים וישובים באזור. קרטייה השתמש לראשונה בשם זה בתחילת המאה ה-16 כדי לציין את האזור שנמצא כיום סביב קויבק סיטי. במרוצת הזמן הפך השם לכינוי לאזורים נרחבים יותר בשטחם.

 

אזור "קנטה" המקורי

 

השימוש הרשמי הראשון בשם "קנדה" נעשה בשנת 1791, כאשר הפרובינציה של קוויבק חולקה בין "קנדה העליונה" לבין "קנדה התחתונה". בשנת 1867 קיבלה קנדה עצמאות וכדי לציין את המשך זיקתה לאימפריה הבריטית נקראה ה"דומיניון של קנדה". כינוי זה היה בשימוש נרחב עד שנות ה-50, אך השם שונה עם הזמן ל"קנדה". השינוי החשוב האחרון היה בשנת 1982, כאשר התחילו לחגוג במקום "יום הדומיניון" את "יום קנדה".

 

ההמנון הרשמי של קנדה הוא "הו קנדה". למרות שבוצע לראשונה בשנת 1880, הוא לא הפך להמנון הרשמי עד שנת 1980. קודם לכן שימש המנון האימפריה הבריטית כהמנון הלאומי של קנדה. לאחר קבלת ההמנון החדש הפך ההמנון הישן להמנון המלכותי, ומשתמשים בו לציון לשבח המושל או כאשר בני המשפחה המלכותית מבקרים בקנדה. הוא מנוגן גם ברוב האירועים הממלכתיים, כגון לוויות ויום הזיכרון לחללי הצבא (וטרנים

 

 

בנופה של קנדה יש אמנם התרוממויות של הרים גבוהים, חלקם מרהיבים ביופיים, אך רוב רובו של השטח הוא משורי ענק, מעובדים בחלקם הדרומי.

ניתן להבחין, על פי צורת השטח ואופן ההתהוות, בששה אזורים ברורים:

 

1. המגן הקנדי (המאסיב הלאורנטי):

הוא היחידה הגיאוגרפית העיקרית של הארץ ומשתרע למן האוקיינוס האטלנטי צפונה ומערבה, עד אוקיינוס הקרח הצפוני.

 שטחו  5.14 מיליון קמ"ר והוא תופס כמחצית משטח הארץ. דמותו דמות קערה, ששוליה מקומרים כלפי מעלה. . המגן בנוי סלעי גרניט, ומטמורפיים וכן סלעי געש פרה קמבריים. פני השטח סחופים מאד. הגובה הממוצע הוא בין  200 ל- 600 מ'. בשוליו הצפוניים יש הרים בגובה 2,000 מטר ובשוליו הדרומיים ההרים בגובה 1,500 מטר. הוא עשיר במחצבים אך אינו מתאים לחקלאות, יש בו ימות קטנות וביצות לרוב ובמרכזו משתרע כפרסת סוס, מפרץ האדסון, מפרץ ענק בשטח של כ-1,200,000 קמ"ר

פני המגן היו נתונים לפעילות קרחונית לאורך תקופה ארוכה וכתוצאה מכך הם משופעים הימות גדולות, בנהרות ארוכים ובמורנות. בשולי תקופת הקרחונים הורבדה רצועה ארוכה של אדמות חרסית וטין, המהווים בסיס לחקלאות.

המגן הוא מקור חשוב לאוצרות הטבע של קנדה (ניקל, אבץ, אסבסט, כסף, זהב, אורניום, טיטניום). הצמחייה הטבעית שלו היא מקור חשוב לתעשיית עץ ונייר – מהגדולות בעולם. חלק מהנהרות משמשים להפקת כוח הידרו – חשמלי.

 

 

מפרץ גדול בין חצי האי לאברדור לבין הטריטוריה הצפונית-מערבית. אורכו כ- 1,200 ק"מ, רוחבו כ- 950 ק"מ. שטחו 1.2 מיליון קמ"ר. מי המפרץ רדודים. עומקו הממוצע 128 מ'. הוא מחובר לאוקיינוס האטלנטי על ידי מיצר האדסון שבין לאברדור ובין איי האדסון. במפרץ איים רבים. למפרץ האדסון משתפכים נהרות רבים, המנקזים את מרבית שטחה של הטבלה הקנדית. המפרץ מזרים עודפי מים רבים דרך מיצר הדסון, אל האוקיינוס האטלנטי. מליחות מימיו קטנה בהרבה מזו של האוקיינוס ובדרומו אינה עולה על % 1 המפרץ קפוא בחודשים נובמבר -אפריל ופתוח לתנועת ספינות בחודשים יוני-אוקטובר. דרכו מייצאים בעיקר עצים. השטחים המקיפים את המפרץ הם מישוריים וברובם מכוסי יערות. האדם הראשון שגילה את ההאדסון היה ג'ון קבוט ב- 1498, אך המפרץ נקרא ע"ש הנרי האדסון, שחקר אותו ומצא בו את מותו.

מפרץ האדסון נוצר בתקופה גיאולוגית מאוחרת הרבה יותר והוא מוקף ביצות גדולות מאד. זהו אזור קשה לגישה וחסר קרקעות חקלאיות, אולם מצויים בו מינרלים רבים.

 

 

הרי האפלצ'ים  (Appalachian) הם רכס עתיק, מתקופת האורדוביק. משתרעים לאורך הגבול המזרחי של הייבשת, מאלבמה שבארצות הברית ועד קצה חצי האי גאספה בצפון. לפני 460 מיליון שנים היו הרכס הגבוה בעולם, כמו ההימליה כיום.

זהו רכס ארוך של הרים, הנמוכים יותר ומיוערים פחות מאשר בהמשכם האמריקאי. אילו הרים עתיקים שנוצרו כבר בפליאוזואיקון (ימי הקדם של כדור הארץ), שהפכו בהשפעת הארוזיה לכמעט מישור (פנפליין). אחר כך, בייחוד בתור השלישון, הורם המישור ונשבר. התבלטותם של האפלצ'ים מעל סביבתם היא תוצאה של ההרמה המאוחרת ולא של ההקמטה הקדומה. האפלצ'ים הינם מקרה קלאסי של "היפוך תבליט". הרכסים אינם מצויים באנטיקלינות והעמקים אינם בסינקלינות., אלא להיפך. סיבת הדבר היא שהשכבות התחתונות הן רכות מן העליונות, והארוזיה הגיעה אליהן בקלות, בעוד שהסינקלינות מוגנות יותר על ידי הסחף שהושקע עליהן. רבים משיאי האפלצ'ים, בייחוד בצפון, המתרוממים כהרים בודדים מעל לעמקים ולבקעות, הם שרידי רכסים, שהיה בכוחם לעמוד בפני הארוזיה זמן מרובה יותר מייתר שטחי ההר. האפלצ'ים מהווים בקצה הדרומי מזרחי של קנדה, נוף מבותר של הרים בינוניים, המתנשאים לגובה ממוצע של  500 מ'. כמה פסגות מגיעות לגובה של  1,200 מ'.

חופם המזרחי מפורץ מאד, רדוד מאד ומאפשר פעילות דייג. הנהרות קצרים (מלבד הנהר סינט ג'והן) ואינם מתאימים להפקת כח הידרו חשמלי.

הפרצות בטורי האפלצ'ים, שבהן עוברים נהרות ונחלים נקראות "פרצות המים"  (Water gape) ובהן מצויים המעברים הנוחים ביותר שבאפלצ'ים. המעברות הנוחים בין החוף לחבל הימות הגדולות קשורים בקווי השבר בהם נמצאים העמקים של נהר האדסון ופלגו המוהוק. עמק ההדסון גובל בצפון עם עמק השופע לנהר סנט לורנס; עמק המוהוק גובל עם שפלת הימות אונטריו ואירי, שבה עוברת תעלה מימת אירי לנהר האדסון. חשיבותה של ניו יורק נובעת ממיקומה על שפכו של ההאדסון. חשיבותה של מונטראול היא בישיבתה על נהר סנט לורנס, במוצא הצפוני של עמק השבר של קוו האדסון.

 

 

זוהי רצועה מישורית צרה, המשתרעת בין המגן הקנדי בצפון ורכסי האפלצ'ים במזרח. השפלה שנוצרה בתהליכי שבירה, משתרעת לאורך שוליו הדרומיים-מזרחיים של המאסיב הלאורנטי ונושקת לאגמים הגדולים. באזור מצויים חלק גדול מהאגמים המתוקים הגדולים, המאפיינים את הארץ. הימות הללו, שדרכן עובר הגבול בין קנדה לארצות הברית, הן מלאי המים המתוקים הגדול ביותר על פני כדור הארץ.

 

"הימות הגדולות" או  Great Lakes הוא שם כולל לחמש הימות שבאזור הספר בין ארה"ב לקנדה, המחוברות זו עם זו: ימת סאפריור Superior) ) העליונה, ימת מישיגן, ימת היורון, ימת אירי וימת אונטריו. שטחן הכולל  245,300 קמ"ר. גובה פני המים בימה העליונה 182 מ' וגובה בני המים בימת אונטריו (שהיא התחתונה) הוא 182 מ'. העומק המכסימלי, 390 מ', נמצא בימה העליונה. הימות הגדולות נוצרו בעידן הקרח האחרון, על ידי הצטברות של מורנות. אזור זה מחובר באמצעות תעלה אל נהר ההדסון ועל ידי כך נוצר קשר בין ארבע הימות הגדולות לבין ניו יורק. הודות לנתיב המים של סינט לורנס, השייך לארה"ב וקנדה, שנפתח לשימוש בשנת 1959 ,יכולות גם אניות אוקיינוס גדולות להגיע לכל חופי הימות הגדולות, שנעשו על ידי  כך לים תיכון בלב אמריקה הצפונית. תעלה נוספת מקשרת אותו אל המיסיסיפי ולמפרץ מכסיקו. מסביב לימות הגדולות מתרכז ישוב תעשייתי וחקלאי גדול, ובו הכרך השני בגודלו בארה"ב (שיקאגו) והראשון בגדלו בקנדה (טורונטו).

שורה של ימות אחרות, מדרום לצפון, היא זו של ימת ויניפג, ימת אתאבסקה, ימת העבדים הגדולה וימת הדובים הגדולה. שטחם של המים והנהרות המתוקים בקנדה וארה"ב, הוא כ- 880,000 קמ"ר.

במישורים אלו, שאורכם כ- 600 ק"מ, יושבים % 63 מתושבי קנדה, והיא המרכז התעשייתי הראשי של המדינה. בתחומה נמצאות הערים הגדולות מונטריאול, טורונטו ואוטבה הבירה. מישורי הימות הגדולות שבמערב עוצבו בפעילות קרחונית ופני השטח מכוסים גבעות מורניות, עמקי נהרות רחבים ורדודים שעיצבו הקרחונים, ושטחי חרסית. במזרח מצויה רצועת גבעות נמוכות וחשופות, הבנויות סלעים פרה קמבריים – המשכו של המגן הקנדי, המגיע למדינת ניו יורק בארה"ב.

ממזרח לרכס זה משתרעים מישורי הנהר סינט לורנס, שהוא הנהר המשמעותי ביותר המנוקז מזרחה.

מאפיינים אותם פני שטח נמוכים, המכוסים סלעי משקע ימיים, שושקעו בתקופה שלשון הים חדרה לאזור זה, וכן משקעים אלוביאליים שהשקיע הנהר. בתוך סלעי המשקע מבצבצים איי סלעים פרה קמבריים, היוצרים גבעות המתנשאות מעk pbh השטח המישורי. וכן שמונה הרים שנוצרו עקב פעילות געשית. המערבי שבהם הוא מאונט רויאל שבמונטריאול, המתנשא לגובה של  235 מ'. האיים שבמפרץ סינט לורנס הם המשכו של סלע זה. הנהרות החשובים באזור הם סינט לורנס ואוטבה, המהווים מקור חשוב לכוח הידרו-חשמלי.

 

 4. אזור המישורים הגדולים:

ממערב לאפלצ'ים, בין שני האזורים ההרריים הגדולים, המגן-הקנדי והרצועות ההרריות במערב, משתרעים מישורי הימות הגדולות וסינט לורנס, וממערב להם המישורים הגדולים (פרריות), שהם המשכם של מישורי המערב התיכון של ארה"ב. המישורים בקרבת הרצועות המערביות גבוהים מאלה הגובלים במגן-הקנדי: 300 מטר במזרח, 1,200 מטר במערב.

זהו חבל מישורי-גבעי, (המכונה גם 'שפלת מקנזי') תופש כ-% 18 משטח המדינה ומשתרע בין המגן הקנדי במזרח להרי הקורדיליירה במערב. האזור תופש את שטחן של מניטובה, ססקצ'וואן וחלקים מאלברטה. בעבר היה זה אזור של סוונות וכיום מעובד ברובו. בעיקר דגניים.

המישורים הפנימיים, המכונים גם "המישורים הגדולים" או "הפרריות" הם מרבדים אדירים של סלעים מן הפליאוזואיקון ומן המזוזואיקון, היוצרים נוף העולה במדרגות אחדות, מגובה של  300 מ' במזרח אל  1500 מ' במערב. הפררייה הקנדית  (Prairies)היא חלקה הצפוני של הפררייה הצפון אמריקאית המשתרעת דרומה עד ניו מכסיקו. יחסית לסוואנה האפריקאית היה כאן מספר קטן מאד של מיני בעלי חיים, אך מספר עצום של פרטים.

 

בעבר היה האזור מכוסה בקרחונים ובחלקיו המזרחי נשתמרו כמה ימות קרחוניות גדולות כגון ימת הדובים הגדולה, ימת העבדים הגדולה, ריינדיר ('ימת האיילים הצפוניים'), ימת אתבסקה וימת ויפינג. רובן מתנקזות אל הנהר מקנזי, הזורם צפונה, חוצה את הטריטוריות הצפוניות מערביות ונשפך לאוקיינוס הקרח הצפוני

את האזור מנקזים גם הנהרות הגדולים  פיס וססקצ'וון.

אזורי העיבוד החקלאי ובו קרקעות פוריות, מרוכזים בעיקר בדרום. זהו מקור למחצבים כגון פחם ביטומני, אשלגן וגבס. בראשית שנות ה- 90 התגלה שם נפט וגז.

 

גוש הררי המכסה כרבע משטחה של קנדה. זהו החלק הקנדי של ההרים הרמים, החוצים את מערבה של יבשת אמריקה, החל באלסקה שבצפון ועד לארץ האש בדרום. רכס זה כולל שלושה רכסים ראשיים, שקומטו בתקופת השלישון, וביניהם רמות ואגנים נרחבים.

 

א. הרי הסלעים – הרי הרוקי.

הרים המתנשאים לגובה של למעלה מ'  3000 מ', ומכוסים בחלקם קרחונים. פסגתם הגבוהה בהר רובסון   Robson)), המתנשא לגובה של 3,954 מ'.

לאורך גבולם המערבי של הרי הרוקי מצוי עמק מרזבה עמוק (Trench (, מהארוכים בעולם ( 1,170 ק"מ), הנמשך מצפון-מערב מונטנה עד לדרום יוקון. ממערב לו, מאופיין האזור באגנים, בעמקים וברכסי הרים מקומיים. החלק הדרומי מזרחי של קולומביה הבריטית הוא רמה מקומית נרחבת, הידועה כרמה הפנימית.

הרי הרוקי, הרי הסלעים, הם החלק המזרחי במערכת הרי הקורדיליירה שבמערב אמריקה הצפונית. הרוקי'ס מתרוממים במתלול העתקים הבולט מעל הרי המישורים שממזרח להם ומשתפלים מערבה, לעבר הרמות הגבוהות והאגנים הפנימיים המשתרעים בינם לבין הרכסים המערביים של הקורדיליירה. הרוקיס נמתחים לאורך 4,800 ק"מ, ממרכז מדינת ניו מכסיקו עד לפוינט הופ שלחוף מיצרי ברינג, בצפון-מערב אלסקה.

הרוקיס הורמו וקומטו בשוליו המערביים של המגן הלאורנטי בסוף הקרטיקון ובעידן השלישון. תהליך ההרמה לווה לחצים וקימוטים חזקים שגרמו להעתקים חריפים. בכמה מקומות חשפו תהליכים טקטוניים אלו סלעי יסוד וסלעים מותמרים.

לפני ההרמה והקימוט שקעו באזור אבני חול אדומות (פרם), אחר כך גבס (טריאס, יורה), פחם (סוף הקרטיקון). בשלישון פעלה סחיפה נמרצת, שהנמיכה את התבליט לכמעט מישורי. ובמערב, נוצרה בפעילות געשית נמרצת, שפכי לבה, אפר וולקני וכו'. מסימני הגעשיות כיום: הגייזרים שבילוסטון.

 

צילם: עירא ליניק

 

לאחר השלישון שוב הורמו ההרים. נהרות התחתרו לעומתו, ויצרו את התבליט הנוכחי, המצטיין בגיאיות ובקניונים עמוקים. בפלייסטוקן עוצב הנוף על ידי קרחונים.

כיוון הציר העיקרי של הרוקי הוא צפון – דרום ובאלסקה מזרח – מערב. הם נחלקים ל- 4 חטיבות עיקריות, שביניהן אגנים או עמקים עמוקים.

 1. הרוקיס הארקטיים – מצפון ליוקון.

 2. הרוקיס הצפוניים – מדרום ליוקון עד אגן ילוסטון.

 3. הרוקיס המרכזיים – בין אגן ילוסטון בצפון לאגן וויומינג בדרום.

 4. הרוקיס הדרומיים – משם ועד ניו מכסיקו. הרי הרוקי הקנדיים הם שרשרת מקסימה של הרים; המשכם של הרי הסלעים מארצות הברית. זהו מחסום הררי המהווה את קוו פרשת המים של אמריקה הצפונית ומתמשך מאלסקה ועד מכסיקו. אורכם של הרי הרוקי בתחום קנדה הוא  1550 ק"מ ובהם פסגות רבות ברום של מעל 3000 מ'.

לפני  11,000שנה קרחון ויסקונסין החל נמס. הקרחונים, שקדם לכן מלאו את הבקעות, של הרוקי, נסוגו לכיוון קוו פרשת המים. לפני  8000 שנה כל הבקעות היו חופשיות מקרח. אט אט החלו להגיע הנה ילידים בעקבות הצייד וחלקם נשאר.

 

צילם: עירא ליניק

 

ב. רכסי מישור החוף.

רכס של הרים נושקים לחוף  (Coastal Range)  משתרעים ממערב לרמה הקולומביאנית. הרים אלו מכוסים בחלקם קרחונים.מצפונם הרי סינט אליאס ובהם הפסגה השנייה בגובהה באמריקה הצפונית (הר לוגן – 6,050( מ'

רכסי מישור-החוף (אשר קרבתם לים יוצרת חוף מפורץ בפיורדים) כוללים, בצפון, את הפסגה הגבוהה ביותר בארץ (הר לוגן Logan) המתנשאת לגובה 6,050 מטר – אשר, כמו הרים רבים באזור זה, מכוסה בקרחונים.

רצועת מישור החוף צרה מאד. חופי האוקיינוס השקט שממערב למערכת הרים זו מפורצים מאד ומשופעים בפיורדים.

 

ג. האיים.

לאורך חוף האוקיינוס השקט פזורה שרשרת איים המקבילה לחוף. איים אלו (וביניהם האי וונקובר) הם פסגות שרשרת השוליים המערבית של מערכת ההרים. נקודות גבוהות, באיים אשר בקרבת החוף המערבי (ארכיפלג אלכסנדר, ונקובר Vancouver, המלכה שרלוט Charlotte), מהוות שרשרת הרים בלתי-רצופה. ההרים משתרעים כמעט עד האוקיינוס השקט, ועל כן שפלת החוף צרה.

 

 6. האיים הארקטיים

דרום האיים הארקטיים.

בצפון קנדה משתרעים מאות איים, בהם מגדולי האיים בעולם: בפין, ויקטוריה, אלסמיר ועוד. האיים הארקטיים אשר בצפון הארץ הינם הרריים – בחלקם הצפוני; הרי האינואיטים (Innuitian) מגיעים לגובה 2,500 מטר.

זו קבוצה של יותר מ- 56 איים, המשתרעים מצפון למגן הקנדי, על פני שטח של כ-1.2 מיליון קמ"ר. הגדול שבהם הוא האי בפין, ששטחו 473,391 קמ"ר. האיים הדרומיים מישוריים והצפוניים הרריים. נמשכים שם רכסי הרים גבוהים ומבותרים, שפסגתם הגבוהה מתנשאת לגובה של 2,500 מ'. בשנים האחרונות נתגלו שם מאגרי נפט וגז.

 

מימיה של קנדה מרוכזים בשני אזורים עיקריים ובעוד כמה נקודות: מפרץ הדסון, שהינו כמעט ימה; איזור הימות הגדולות; ימת ויניפג (Winnipeg), ימת העבדים, ימת אתבסקה (Ethabasca) וימת הדובים – בחלקם המזרחי של המישורים-הפנימיים, ובמערבו של המגן-הקנדי.

נתיבי המים יוצרים רשת צפופה של נהרות ותעלות – בין הימות, ואל האוקיינוסים. רוב הנהרות מאופיינים במבנה חד – מפלים ואשדות, אשר המפורסמים בהם אלו מפלי הניאגרה. מחצית מן הנהרות זורמים אל מפרץ-הדסון ואל מיצר-הדסון. הנהרות הבולטים: מקנזי, סנט-לורנס, פרייזר (Fraser), קולומביה, סנט-ג'ון, יוקון (Yukon), פיס (Peace שלום), ססצ'קוון (Saskachewan).

 

פני השטח בקנדה מכוסים ברשת צפופה של נהרות, תעלות וימות.. מחצית מימיהם מתנקזים למפרץ האדסון ולמיצר הדסון. הנהר הארוך ביותר הוא מקנזי. הנהר סינט לורנס הוא הארוך בנחלים המשתפכים לאוקיינוס האטלנטי, והנהר פרייזר הוא הארוך בנחלים הנשפכים לאוקיינוס השקט. את נהרות קנדה מאפיינים מפלים ואשדות.

 

צילם: עירא ליניק

 

מיקומה הצפוני קובע את האקלים הקר, כשהריחוק מן הים רק מקצין אותו. האקלים הקשה מסביר גם את אכלוסה הדליל. האקלים יבשתי -קר. לייתר דיוק, אקלימה של קנדה הינו אקלים בוראלי (המילה היוונית 'בוריאס' משמעה 'רוח צפונית'). האקלים מצטיין חורף קר וממושך ובקיץ קצר.

הגורמים הקובעים את האקלים הם:

א. מיקומה בקווי רוחב צפוניים. במחצית הצפונית שוררים תנאי אקלים ארקטי וסוב-ארקטי; במחצית הדרומית – תנאי אקלים ממוזג – קר.

בקצה הדרומי-מערבי של קנדה ובחצי האי אונטריו נמצאת רצועה צרה שמתאפיינת בקייצים חמים.

ב. מבנה פני השטח: רכס הרי הרוקי במערב מונע חדירת רוחות ממזגות מן האוקיינוס השקט.

מכיוון שאין בקנדה רכס הררי המתמשך ממזרח למערב, אין מכשול שיחסום את דרכן של רוחות הקוטב, לחדור בחורף הרחק דרומה. מפרץ האדסון – מרתף הקרח של אמריקה הצפונית – קופא מדי שנה לתקופות ארוכות ומוריד את מידות החום.

ג. זרמי המים החמים העוברים לאורך חופיה המערביים של קנדה וממתנים אותה. השפעת האוקיינוס האטלנטי איננה מרובה בשל כיוון גושי האוויר הגדולים ממערב למזרח.

 

 

טמפרטורות:

הטמפרטורה הנמוכה ביותר בקנדה  ˚63 (מינוס), נרשמה בסנג שבמחוז יוקון.

ב-% 60 משטחה של קנדה, הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא מתחת לאפס.

הטמפרטורה הממוצעות בינואר, באזורים המיושבים שבמזרח היא בין  -˚12  ל-˚14

בפרריות שבמערב בין 12 ל- 18 מינוס ובחוף המערבי  ˚3. הנמלים שבמערב ודרמ"ז קנדה חופשיים מקרח. הימות הגדולות והנהרות הנשפכים אליהם קפואים שלושה חודשים בשנה ואילו הימות שבצפון מערב מפרץ האדסון קפואות  7-8 חודשים בשנה.

הטמפרטורה הממוצעת ביולי היא ˚16 ברצועה הדרומית המיושבת, ˚21 בכמה אזורים בדרום אונטריו; בכמה אזורים פנימיים  ˚ 32  ובמפרץ האדסון – ˚10.

 

משקעים:

עונת המשקעים איננה אחידה. בחלקים הפנימיים של המדינה יורדים המשקעים בעיקר בקיץ. לחוף האוקיינוס השקט בעיקר בקיץ ובחופים האטלנטיים מפוזרים באופן שווה במשך כל ימות השנה.

האזורים היבשים ביותר הם האיים הארקטיים, שם יורדים כמות משקעים של 120 מ"מ בשנה. בפרריות ועמקי קולומביה הבריטית  380-250. בימות הגדולות כ-1000.

בחוף האטלנטי  1300 מ"מ וברכס המערבי  2,500 מ"מ גשם בשנה.

 

עונות השנה:

בחבל עולם זה, האקלים מגוון: במרבית שטחה של ארה"ב ודרומה של קנדה האקלים הוא ממוזג, דהיינו, חורף קשה וקיץ נעים. בצפון קנדה, האקלים סוב ארקטי. מכל מקום, עונת הטיול היא סביב הקיץ. בקנדה ובאלסקה החדשים הטובים יותר יהיו יוני-אוגוסט. בערי המזרח (טורונטו, מונטריאול…) הקיץ הביל ומחניק והחורף קפוא, לכן כדאי לבקר באביב ובסתיו. יחד עם זאת, יש לחורף קסם משלו. ניתן לבצע טיול באופנועי שלג וליהנות מיופיו של זוהר הקוטב.

 

 

כרבע משטחה של קנדה מכוסה יערות, רובם יערות מחטניים. גבול היער משתרע למן שפך הנהר מקנזי ועד חופו הדרומי של מפרץ הדסון; מצפון לו צומחת צמחיית טונדרה המשגשגת רק בעונת הקיץ – שהיא עונה קצרה – לאחר הפשרת שכבת הקרקע העליונה. קנדה עשירה בחיות בר צפוניות, כגון איילי צפון, דובים לבנים, זאבים, שועלים ובונים. ימותיה ונהרותיה עשירים בדגים.

הטונדרה הנרחבת בצפון תופסת כשליש משטח הארץ; עשבים ושיחים קטנים ירוקים-תמיד, חזזיות וטחב. בשאר הארץ – ככל שמדרימים – המים (גשם והפשרת שלגים) מספיקים בהחלט ליצירת צמחייה עשירה ומגוונת. עיקרה הינו יערות מרשימים: בצפון החלק שאינו ארקטי – סוגי אשוחית, אורן, אשוחים (בשום ואלפיני); במרכזו – אֶדֶר, אלונים (ממינים רבים), אשוח, טיליה; בדרומו – מחטניים (אורן, אשוח, אשוחית), אגוז, אדר, אשור, דולב, מגנוליה, ערמון, אגוז. המישורים הדרומיים (המשך לאלֶה אשר בארה"ב, הינם ערבות של דגניים – וביניהם שטחים גדולים למדי של אדר ואלון וצפצפה (ממינים אחדים).

 האקלים והצמחייה יוצרים בית-גידול נוח לבעלי-חיים רבים. באזור המישורי יש הרבה אנטילופות; וכן גיריות ועכברי-השק; בין העופות, בולטים זרזירנית-האחו והשכווי הגמלוני; יש גם נחשים ובעיקר זעמן-השיחים. ביערות המחטניים בולטים אייל קנדי וביזון אמריקני, וכן נברן צהוב-אף. ביערות היותר-גשומים בולטים האייל הפִּדרי והכבש הקנדי. ביערות המעורבים בולטים האייל לבן-הזנב והשועל האפור; יש שם גם עופות רבים – כגון חטפית-פיוי ירוקה (בקיץ), קיכלי-יער חמוסי (בקיץ), ונקר-עצים ועורבני (במשך כל השנה). בצפון (אזור הטונדרה) בולטים היונקים הגדולים, כגון אייל-הצפון וכבש-המושק; יש גם ארנבת ארקטית, דוב-לבן (טורף), ושועל-השלג.

 

 

למרות שבמשך שנים לא מעטות בשנות ה-70 וה-80, שיעור הריבוי היה גדול יחסית (% 1.1) לארץ מתועשת, מספר תושביה הוא "רק"

כ- 33 מיליון (מקום 36 בעולם). [במפקד 2006 נמנו 31,612,897  תושבים. גידול של 5.4% מאז מפקד 2001]. שיעור הריבוי כיום הוא 0.88% לשנה. זוהי ארץ ריקה (צפיפות האוכלוסין היא 3.3 תושבים בממוצע לכל קמ"ר)

הסיבות העיקריות לדלדול האוכלוסייה הן תנאי האקלים הקיצוני הקר מאוד, ומפני שרוב הקרקעות אינן נוחות לעיבוד – האוכלוסייה ברוּבה (כמעט 90%) מרוכזת בדרום המדינה, באזור שמהווה קצת פחות מ- 12% מכלל שטחה של הארץ. ברצועה זו מצפון לגבול עם ארה"ב, שוכנות עריה הגדולות של קנדה: מונטריאול (קוויבק), טורונטו (בירת אונטאריו) ועיר הנמל ונקובר (קולומביה הבריטית שבריתה ויקטוריה), לחופו של האוקיינוס השקט, אוטווה (אונטאריו), קלגרי (אלברטה), ויניפג (בירת מניטובה), קוויבק (בירת קוויבק) והאמילטון (אונטאריו). אדמונטון, בירת אלברטה, מרוחקת מעט מהגבול – מרחק של כ-500 ק"מ. שאר אזוריה מיושבים בדלילות רבה, פחות מ-1 נפש לקמ"ר, ויש בהם יישובים קטנים ומבודדים בלבד.

בשנת 2001 הייתה האוכלוסייה בקנדה מורכבת מבני הקבוצות האתניות הבאות: קנדים (הכוונה למי שמזהה את מוצאו ככזה) – 39.2% , אנגלים – 20% , צרפתים – 15.75% , סקוטים – 14% , אירים – 12.9% , איטלקים – 4.29% , אוקראינים – 3.61% , סינים – 3.5% , אינדיאנים – 3.38% , דרום אסיאנים – 3.1% , שחורים – 2.2% , פיליפינים – 1.0%

מבחינה היסטורית רוב הקנדים הם נוצרים. כ-42% קתולים וכ-38% פרוטסטנטים. הכנסייה הפרוטסטנטית הגדולה ביותר היא הכנסייה הקנדית המאוחדת. בקנדה חיים גם הינדואיסטים, בודהיסטים, מוסלמים, יהודים ובעלי דתות אחרות.

בשל המסורות הליברליות, רבים מהנוצרים בקנדה לא מציינים את דתם. בקוויבק, בה יושבים רוב הקתולים, אמונה נחשבת לשארית מן העבר – רוב תושבי קוויבק הם חסרי דת ואינם מתערבים באמונותיהם של אחרים. לעומת זאת, באלברטה אוכלוסייה אוונגליסטית גדולה.

באוכלוסיית קנדה כוללת מיעוט אינדיאני ומיעוט אינואיטי ("אסקימואי"), שרובם יושבים בטריטוריות הצפוניות מערביות; שאר אוכלוסיה כמעט כולם ממוצא אירופי: בריטים, רובם פרוטסטנטים, וצרפתים, רובם ככולם קתולים. בקנדה יושבים גם יוצאי גרמניה, מזרח אירופה וארצות אחרות. רוב דוברי הצרפתית יושבים במחוז קוויבק; מקצתם דוגלים באוטונומיה, ויש המרחיקים לכת ואף תובעים לפרוש מן המדינה ולהקים מדינה עצמאית.

 

.

במחצית השנייה של המאה העשרים, השלטונות הפדראליים נקטו פעולה יותר ויותר נמרצת כדי להתגבר על הפער בין דוברי-האנגלית לבין המיעוט דובר-הצרפתית. הפעילות הזאת לא נחלה הצלחה שלמה. במקביל – קודם-לכן, ובעיקר אחרי-כן – היו בין דוברי-הצרפתית אנשים רבים אשר הציעו ויזמו יצירת בסיס מדיני (אוטונומיה, ואפילו עצמאות) לייחודו של המיעוט; היו בהם לא-מעטים, שהתארגנו במחתרת וביצעו גם פעולות טרור.

ב-1971, ראש הממשלה פייר-אליוט טרודו (Trudeau) הכריז, גם בהליך חוקתי, כי המדינה תנקוט מדיניות "רב-תרבותית". ביטוי נוסף לגישה הליברלית: כתשובה, חלקית, לדרישות המיעוט האינואיטי– הוקמה (1999) יישות אוטונומית, Nunavut, אשר מיועדת לבטא את ייחודו ואת חירותו.

תוצאה מן המדיניות ה"רב-תרבותית" (שמייחדת את קנדה לעומת "כור-ההיתוך" בארה"ב ובמדינות רבות אחרות): כ-40% מתושבי קנדה שייכים במובהק לקבוצות מיעוט, מבחינה אתנית ולשונית ותרבותית.

 

 

 שפות

בקנדה שתי שפות רשמיות – אנגלית וצרפתית. הצרפתית היא השפה המדוברת בעיקר בקוויבק אך קיימים דוברי צרפתית גם באונטריו, ניו ברנזוויק ודרום מניטובה. סקר משנת 2001 הראה כי 6,864,615 אנשים ציינו את השפה הצרפתית כשפתם הראשונה. 17,694,835 אנשים ציינו את האנגלית כשפה ראשונה.

ישנן שפות בולטות נוספות, פרט לשתיים הרשמיות: 5,470,820 אנשים ציינו שפה לא רשמית כשפתם הראשונה. מבין השפות הלא רשמיות, סינית תופסת את המקום הראשון עם 853,745 דוברים. אחריה איטלקית עם 469,485 דוברים וגרמנית עם 438,080 דוברים. בנוסף יש הרבה לשונות ילידיות, אך מספר דובריהן קטן — לא יותר מכמה עשרות אלפים.

ב-7 ביולי 1969 הוכרזה הצרפתית כשפה רשמית שווה לאנגלית. הכרזה זו גרמה לתהליך הזדהות של קנדה כמדינה דו-לשונית ורב-תרבותית ברמה הפדרלית.

חוקת קנדה מציינת כי:

•          האנגלית והצרפתית הן שפות רשמיות שוות.

•          הדיונים בפרלמנט יכולים להיות בכל אחת מהשפות הרשמיות.

•          כל החוקים יודפסו בשתי השפות.

•          כל אדם יכול לפנות לבית משפט בדרישה לדון בעניינו בכל אחת מהשפות הרשמיות.

•          כל אדם זכאי לקבל שירותים מהממשלה הפדרלית בכל אחת מהשפות הרשמיות.

•          מיעוטים דוברי שפה רשמית מסוימת זכאים לקבל חינוך לילדיהם בשפתם.

החוק המקומי בקוויבק קובע כי השפה הרשמית היא צרפתית. לחוק זה יש הגנות שונות, אך הוא מאפשרת חופש מסוים לדוברי האנגלית והשפות הילידיות. קוויבק מספקת את רוב השירותים הממשלתיים בצרפתית וגם באנגלית.

בשאר הפרובינציות המצב שונה. רב הפרובינציות דוברות אנגלית, עם מיעוטים צרפתים גדולים בחלק מהפרובינציות.

הקרע בין דוברי-הצרפתית לבי דבר-האנגלית לא אוחה במלואו, אבל כבר אינו עומד בלב הפוליטיקה הקנדית: דוברי-הצרפתית מתמקדים בשמירת ייחודם אל מול דוברי-האנגלית – והולך ופוחת כוחם של הקיצוניים, אשר תובעים כי קוויבק (קבק) תעזוב באורח חד-צדדי את קנדה הפדרלית.

אולם דוברי הצרפתית במחוז משלימים עם המצב הקיים, דהיינו – הצרפתית היא לשון רשמית של המדינה כולה, לצד האנגלית, וכמו"כ לשון ההוראה, המימשל והפקידות במחוז קוויבק. ברוב האוניברסיטות שפת ההוראה היא אנגלית, במקצתן – צרפתית, ויש אוניברסיטות דו-לשוניות, כגון האוניברסיטה שבאוטווה.

 

קנדה היא פדרציה. שיטת המשטר שלה היא דמוקרטיה פרלמנטרית ומונרכיה חוקתית. הרשות המחוקקת היא הפרלמנט. המורכב מהבית התחתון ומסנאט.

ראש הממשלה מכריז על בחירות לבית התחתון לפי ראות עיניו, אם כי לא יותר מ-5 שנים מאז הבחירות הקודמות. באופן רשמי, המושל ממנה את ראש הממשלה, שהוא בדרך כלל מנהיג המפלגה שזכתה ברוב המושבים בבית התחתון. ראש הממשלה ממנה את הקבינט. המשמעת המפלגתית היא באופן מסורתי חזקה מאוד, מה שנותן לראש הממשלה שליטה רבה מאוד ברשות המחוקקת.

הסנאט מורכב מסנאטורים המכהנים עד גיל 75 ומתמנים על ידי ראש הממשלה.

בקנדה יש שלוש מפלגות עיקריות: מפלגת המרכז (המפלגה הליברלית של קנדה), מפלגת ימין (המפלגה השמרנית) ומפלגת שמאל (המפלגה הדמוקרטית החדשה). מפלגה גדולה נוספת היא המפלגה האזורית שעוסקת בעיקר בענייני קוויבק. יש מספר מפלגות נוספות, קטנות, אך הן בדרך כלל לא זוכות לשלוח נציגים אל הפרלמנט בגלל שיטת הבחירות האזורית.

המפלגה הליברלית היא מפלגתו של ראש הממשלה הקודם, פול מרטין, וקודמו בתפקיד, ז'אן קרטיין, שהנהיג את המדינה במשך 10 שנים. ראש הממשלה הנוכחי הוא סטיבן הרפר, ראש המפלגה השמרנית.

ראש המדינה מבחינה סמלית היא המלכה אליזבת השנייה, המיוצגת על ידי המושל הכללי. תפקידי המושל הכללי הקנדי הם: מתן ההסכמה המלכותית לחוקים שחוקקו בפרלמנט, קריאת נאום הכתר (נאום שלמלכה אין חלק בניסוחו), חתימה על מסמכי המדינה, פתיחה וסגירה של מושבי הפרלמנט ופיזור הפרלמנט לבחירות.

קנדה חברה באו"ם, בחבר המדינות הבריטי, ב-G8, בנאט"ו ובחבר המדינות דוברות הצרפתית (La Francophonie).

חלוקה מנהלית

 

קנדה מחולקת ל-10 פרובינציות ו-3 טריטוריות. לפרובינציות יש מידה רבה של אוטונומיה מהממשלה הפדרלית, ואילו מידת האוטונומיה של הטריטוריות נמוכה יותר.

הפרובינציות אחראיות לרוב התוכניות החברתיות בקנדה כגון בריאות, חינוך, סעד וכדומה. סך התקציב הפרובינציאלי גדול יותר מהתקציב הפדראלי, דבר נדיר למדי בפדרציות אחרות בעולם. הפרובינציות יכולות לפרוש מתוכניות פדראליות, אך מסתכנות באיבוד המימון הממשלתי. החוק הפלילי הוא אחיד והוא באחריות הממשלה הפדרלית.

לטריטוריות יש כוח פוליטי פחות מזה של הפרובינציות, כי הן נוצרו מכח צו פרלמנטארי ולא על ידי החוקה. ישנן שלוש טריטוריות. בכל אחת יש מפקח כללי, שהוא המקביל לסגן המושל, אך זה אינו מייצג את המלכה. המפקחים מתמנים על ידי הממשלה הפדראלית.

ביוקון ישנו בית פרלמנטארי אחד בלבד. בשתי הטריטוריות האחרות ישנה שיטה מיוחדת ללא מפלגות. כל מועמד רץ בבחירות באופן עצמאי וראש הטריטוריה נבחר מבין חברי הפרלמנט המקומי.

 

קנדה היא מדינה מודרנית ומפותחת טכנולוגית. כלכלתה בנויה על שפע של חומרי גלם טבעיים. למרות זאת, כלכלתה אינה מוגבלת ליצוא חומרי גלם בלבד והיא מייצרת מוצרים רבים. במדדי השוואה בינלאומיים של איכות חיים מדורגת קנדה בין הראשונות בעולם.

הכלכלה הקנדית המפותחת מזכירה במידה רבה את כלכלת ארצות הברית, עם אוריינטציה ברורה לשוק חופשי ורמת חיים גבוהה. מאז מלחמת העולם השנייה, הגידול המרשים בתעשייה, כריית מחצבים ומגזר השירותים שינו את הכלכלה האגרארית בעיקרה לכלכלה מודרנית ומפותחת. קנדה מספקת את האנרגיה של עצמה ויש בה עתודות גדולות של גז טבעי בחוף המזרחי. קנדה היא גם ספקית העצים הגדולה בעולם. בשלוש הפרובינציות המזרחיות יש שפע של מחצבים נוספים. בשנת 1989 נחתם הסכם סחר חופשי עם ארצות הברית ובשנת 1994 נחתם הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה (כולל גם את מקסיקו). ההסכמים החדשים גרמו לעלייה דרמטית בתל"ג ולשילוב כלכלת קנדה בכלכלת ארצות הברית. כתוצאה מיחסים אלה, המיתון שהחל בארצות הברית ב-2001 השפיע לרעה על הכלכלה הקנדית. החל מ-2003 עלתה האבטלה בקנדה והצטמצמו המגזר התעשייתי וכריית המחצבים. למרות זאת, הצליחה קנדה להימנע מכניסה למשבר כלכלי אחרי 2001, וכלכלתה צומחת בקצב יפה.

קנדה נמנית על מדינות ה-G8 ("מועדון" שמונה הגדולות והעשירות במדינות העולם) והינה אחת המדינות המפותחות בעולם. המשק שלה נשען על מגזרים רבים, שמשולבים היטב: משאבי-טבע רבים ומגוונים (מחצבים, מים, יער), חקלאות פורייה, תעשייה חדשנית, ומגזר שירותים נמרץ.

התוצר המקומי הגולמי עולה על טריליון (אלף מיליארד) דולר אמריקאי. המשק הקנדי הינו כלכלת-שוק מובהקת, ביחד עם מערכת רווחה (שירותי-בריאות, השכלה) גדולה ומפותחת. למן 1997, הממשלה הפדראלית פועלת על תקציב מאוזן. כמעט כל תושבי הארץ (כולל מהגרים) מצויים ברמת-מחיה גבוהה – אם כי המיעוט הצרפתי בולט בחלקן התחתון של הטבלאות אשר מתארות את מצב המשק, למעֵט טבלאות העוני והאבטלה (אשר בהן הוא די בולט בחלק העליון).

במעבה הקרקע הקנדית, יש מאגרים אדירים של מחצבים: גז-טבעי (מקום 3 בעולם), נפט – באלברטה, ובאיזור הארקטי – ופחם; אורניום, אבץ, ניקל (מקום 1 בעולם); אזבסט – בקוויבק – ופוטאסיום (מקום 2 בעולם); נחושת, עופרת, זהב, מגנזיום וקובלט (מקום 5 בעולם); מתכת-הכסף (מקום 6 בעולם); ברזל (מקום 8 בעולם). וסביר להניח כי באיזור הארקטי – שטחי צפון-מערב, ולברדור – מצויים מחצבים בכמויות ובאיכות אשר אינן ידועות כיום.

                                      

החקלאות מעסיקה רק 4% מהאוכלוסייה (ב-1941 הועסקו בה 30%), שמעבדת 7.5% משטח המדינה – ותורמת 5% מן התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג). גידוליה של קנדה: חיטה (מקום 6 בעולם); שיבולת-שועל, שיפון (מקום 5 בעולם); תירס (מקום 10 בעולם); וכן פירות וירקות, טבק. יש לה משק-חי (בקר, צאן) גדול, ובו 26 מיליון ראשים – וייצור החלב והגבינות מפותח מאוד; מן הים מפיקים דגים (מקום 1 בעולם), שרצים, אצות. היערות הענקיים מהווים בסיס חשוב לתעשייה (45% מן התפוקה העולמית), ולייצוא גדול (במיוחד אל ארה"ב): חומר-גלם, עיסת-נייר, רהיטים. הצייד והגידול המבוקר (1,500 חוות), לצורכי תעשיית הפרוות, הינו מקום 1 בעולם.

בקנדה יש תעשיית אנרגיה מפותחת; בהפקת חשמל ממים (אספקת 60% מצורכי החשמל של הארץ), היא נמצאת במקום 2 בעולם. מגזר הכורים הגרעיניים להפקת חשמל מספק 1% מהתפוקה העולמית. החשמל הזול מהווה יסוד יעיל מבחינת התחרותיות של התעשייה: חרושת-ברזל, חרושת-מתכת; עיבוד ניקל, עופרת, אבץ, אלומיניום (מקום 3 בעולם); עיבוד אזבסט; תעשייה כימית; תעשיית נייר; תעשיות מזון; היי-טק; טקסטיל. אמריקאים שולטים בתעשיית הרכב ובחלק גדול מחרושת-המתכת. בעקבות אילוצי הגלובליזציה, התעשייה מהווה רק 20% מן התמ"ג.

מגזר השירותים – בנקאות, ביטוח, תקשורת, בידור ועוד – מצוי בצמרת העולמית; אנשיו תורמים 68% מן התמ"ג. במיוחד יש לציין את התעבורה, אשר תנאי הקרקע והאקלים הקשים היו עלולים להגביל אותה במידה רבה; אבל בקנדה נמצאת רשת מסילות-ברזל מן המפותחות בעולם – והיא חודרת אל עומק האיזור הארקטי. הספנות ממוקדת, בעיקר, בתחום הימות הגדולות ונהר סנט-לורנס; בקיץ, גם במפרץ-הדסון. התעופה (מקומית ובינלאומית) מצויה בצמרת העולמית. בשנים האחרונות מתחזק במהירות חלקה של תעשיית העלית המבוססת על מדע וטכנולוגיות מתקדמות ביותר.

ריחוקה של קנדה מאירופה לא מנע את פיתוח האוצרות הטבעיים של קנדה; אבל היא לא הייתה במרכז העשייה של המהפכה התעשייתית. רק אחרי הקמת ארה"ב, ואחרי שהאמריקאים יצאו בצעדים ענקיים לפיתוח כלכלתם – החלה גם קנדה לצמוח. צמיחה זו נשענה על השכנה מדרום, אשר בסופו-של-דבר שולטת בחלק ניכר מן המשק הקנדי.

השותף הכלכלי העיקרי (85% מן הייצוא הקנדי, וכן 25% מן הייבוא אל קנדה) הוא ארצות-הברית. הון אמריקני שולט ב-75% מן התעשייה הקנדית.

מצב זה אינו חדש, ומלווה את קנדה מאז סוף המאה ה-19 (עת הלכה ארה"ב והתעצמה); ומאז ההסכם (1989) בדבר סחר חופשי עם ארה"ב – אשר הורחב (1994) לאיזור הסחר-החופשי של אמריקה הצפונית (נאפט"א NAFTA) – המגמה הזאת קיבלה תנופה חזקה. כמו כן חברה בארגון שיתוף הפעולה הפסיפי – אפא"ק (APEC),.

בסך הכול מייצאת קנדה סחורות ושירותים בכ-450 מיליארד דולר לשנה, ומייבאת בכ-390 מיליארד דולר; נהנית ממאזן מסחר חיובי של כ-60 מיליארד דולר.

שני נושאים עיקריים השפיעו על עיצוב המדיניות הכלכלית הקנדית. נושא אחד הוא האיזון בין המדיניות הכלכלית המנוהלת על ידי הממשלה הפדרלית לבין התביעות והרצונות של הפרובינציות השונות. בתקופת המשבר עם קוויבק בשנות השמונים והתשעים כאשר היו חששות לפירוק הפדרציה הייתה אי ודאות בנוגע להשפעת מהלך כזה על החוב החיצוני של קנדה וסחר החוץ. בתקופות אחרות היה מתח בין הממשלה הפדרלית לבין אלברטה וניופאונדלנד ולברדור בנוגע לחלוקת הרווחים ממשאבי הטבע המצויים בפרובינציות אלה.

 

קנדה היא מדינת הגירה אשר נבנתה על ידי מהגרים ומתיישבים שהגיעו אליה מכל רחבי העולם. במאה ה-17 היו אלה בעיקר צרפתים, ובמאות ה-18 וה-19 מרבית המהגרים היו מהאיים הבריטיים. בסוף המאה ה-19 התחילה הגירה משמעותית ממדינות אירופאיות אחרות בעיקר ממזרח ומדרום אירופה.

 

החל משנות השישים של המאה העשרים החלה הגירה נרחבת מחלקי העולם האחרים.

מדיניות ההגירה של הממשלה בתקופות שונות שילבה שיקולים כלכליים, חברתיים ואחרים ועברה תנודות משמעותיות בזמנים שונים. בתקופות מסוימות שערי ההגירה היו פתוחים כמעט לרווחה, ובתקופות אחרות, מעטים בלבד הורשו להגר.

שעור הילודה נמוך ועומד על ממוצע של 1.4 ילדים לאישה. שעור נמוך זה הגביר את הצורך בהגירה. קנדה מקיימת החל משנות השישים מדיניות הגירה ליברלית שמטרתה למשוך אנשים משכילים ומקצועיים למדינה. למרות ההגירה קיים קושי בהשתלבות של חלק מהמהגרים לקנדה, בעיקר עקב קשיי שפה וניסיון מקומי. קושי זה גורם למהגרים רבים לעבוד בתחום אחר מזה שהוכשרו בו ותרומתם לכלכלה מצטמצמת. כך למשל, רק כמחצית מהרופאים והאחיות המהגרים לקנדה עובדים במקצועם. עם זאת, רבים מילדי המהגרים בדור השני, מגיעים להישגים לימודיים גבוהים ומשתלבים בתפקידים בכירים במשק, בחברה ובתרבות.

בדומה לפוריות באירופה המערבית, הפוריות בקנדה היא נמוכה. ההגירה מאפשרת לקנדה לשמור על יציבות ואף התרחבות דמוגרפית. חלק נכבד מהמהגרים למדינה מגיעים בקטגוריה של בעלי מקצוע ונבחנים על פי שיטת הניקוד המבוססת על קריטריונים של השכלה, גיל, ידיעת שפה ועוד. אחרים מגיעים למדינה על סמך לימודים או עבודה בקנדה ואחרים על ידי איחוד משפחות. כיום מספר המהגרים לקנדה מדי שנה מתקרב ל-1 אחוז מכלל האוכלוסייה.

כשישית מכלל הקנדים כיום אינם ילידי קנדה.

 

התרבות הקנדית מאופיינת בתפיסה רב-תרבותית ודו-לשונית. יש בה פתיחות רבה לקיומן של תרבויות שונות המתקיימות זו בצד זו תוך קיום מכנה משותף הנוגע למסגרת המדינית המאחדת ביניהם. האנגלית והצרפתית הן השפות הרשמיות במדינה הזוכות למעמד שווה. קוויבק נשארה מרכז של תרבות צרפתית, מוגנת על ידי חקיקה. לדוגמה, קוויבק משתמשת במשפט הקונטיננטלי במקום המשפט המקובל שבו משתמשות שאר הפרובינציות, שמקורו במשפט האנגלי.

ההשפעה הגדולה של התרבות האמריקאית על קנדה בעשורים האחרונים גרמה לחששות מ"כיבוש תרבותי". בעקבותיה נחקקו חוקים המגנים על התרבות המקומית. הגבול המפריד בין קנדה ובין ארצות הברית הוא הגבול הארוך ביותר בעולם בין שתי מדינות. מיליוני תיירים עוברים מדי שנה את הגבול. בין שתי המדינות מתקיימים קשרים כלכליים הדוקים. הן חתומות יחד עם מקסיקו על הסכם נאפט"ה לשיתוף פעולה כלכלי באזור צפון אמריקה.

 

עם זאת על אף הקירבה הגאוגרפית ושיתוף הפעולה מתקיימים כמה הבדלים ברורים בין קנדה לבין ארצות הברית:

אמנם שתיהן הן מדינות מפותחות העומדות בצמרת העולמית מבחינת רמת-החיים הממוצעת של תושביהן, אך הפערים הכלכליים-חברתיים בארצות הברית הם גדולים יותר מאשר בקנדה. קנדה היא מדינה שוויונית יותר באופייה ונוטה יותר משכנתה הדרומית להקדיש משאבים ציבוריים לרווחה. כך למשל מונהג בקנדה ביטוח בריאות ממלכתי לכל. רמות הפשיעה בקנדה נמוכות יחסית בדומה לאירופה והן רחוקות מרחק רב מרמות הפשיעה הגבוהות בארצות הברית.

העובדה שבקנדה התקיים מיעוט צרפתי גדול הביאה להתפתחותה ההדרגתית של תפיסה המעודדת פלורליזם תרבותי גם לגבי קבוצות תרבותיות אחרות של מהגרים כמו איטלקים, יהודים, סינים ואחרים. בארצות הברית לעומתה הייתה שלטת בדרך כלל תפיסת כור ההיתוך שנועדה למזג את המהגרים החדשים במהירות האפשר לתרבות הדומיננטית.

התפיסות הרב-תרבותיות בקנדה עודדו את קיומה של מדיניות הגירה ליברלית המעודדת אנשים משכילים מכל רחבי העולם להגר למדינה.

הבדל נוסף המייחד את קנדה מארצות הברית הוא הזיקה ההיסטורית ארוכת השנים לבריטניה. קנדה היא חלק מחבר העמים הבריטי, ותהליך העצמאות מהאימפריה הבריטית היה הדרגתי ונמשך שנים. עד היום מבחינה פורמלית עדיין נחשבת מלכת אנגליה כראש המדינה. ארצות הברית לעומתה קמה מתוך מרד בבריטים ופנתה לדרכה הנפרדת עוד בסוף המאה השמונה-עשרה. מבחינה תרבותית נשמרת עדיין בקנדה זיקה למורשת הבריטית-אירופאית וכמובן בקוויבק נשמרת זיקה עמוקה לתרבות הצרפתית.

 

בקנדה ישנה אבחנה ברורה בין ענפי ספורט הפופולריים בקיץ כמו פוטבול, כדורגל, בייסבול לבין ענפי ספורט הפופולרים בחורף כמו הוקי קרח וכדורסל. לקרוס משוחק גם בקיץ וגם בחורף. קנדה ארחה כמה אירועי ספורט בינלאומיים חשובים: אולימפיאדת מונטריאול (1976), אולימפיאדת קלגרי (1988), גביע העולם בכדורגל עד גיל 20 (2007), ואולימפיאדת ונקובר (2010) בה, לראשונה, ניצבה קנדה בראש המדינות הזוכות במשחקים אולימפיים, עם 14 מדליות זהב.

ספורט מוטורי – ספורט מוטורי, ובפרט מירוצי מכוניות, פופולרי בקנדה. קנדה גידלה מספר נהגי צמרת בכל הסבבים החשובים של מירוצי המכוניות כגון פורמולה 1, נאסקאר ואינדיקאר. הנהג הבולט מכולם היה ז'אק וילנב שהיה אלוף העולם בפורמולה 1 ב-1997. במונטריאול מתקיים אחד המירוצים בסבב הפורמולה 1.

הוקי קרח – מוגדר רשמית כספורט הלאומי של החורף. בקנדה פעילות ליגות רבות להוקי קרח, החל ממסגרות ילדים וצעירים דרך מסגרות חובבניות ומקומיות ועד לליגות מקצועניות לגברים ולנשים. הליגה הבכירה בצפון אמריקה היא ליגת ה-NHL שהחלה את דרכה ב-1917 כליגה קנדית בלבד. נכון ל-2010 חברות בליגה רק 6 קבוצות קנדיות מתוך 30, אך למעלה מ-50% משחקני הליגה הם קנדים. שש הערים הגדולות בקנדה (טורונטו, מונטריאול, ונקובר, אוטווה, קלגרי ואדמונטון) נוטלות חלק בליגה זו. מעבר להיותו אחד משני ענפי הספורט הלאומיים הרשמיים, הוקי קרח נחשב לחלק מרכזי בתרבות ובהיסטוריה של קנדה, ואולמות ששירתו את הענף לאורך עשרות שנים (כגון מייפל ליף גארדנס בטורונטו ומונטריאול פורום במונטריאול) מוגדרים רשמית כאתרים היסטוריים לאומיים של קנדה.