הגיאוגרפיה של סרביה

כתב: גילי חסקין

תודה לגדעון ביגר על הערותיו

ראו קודם, באתר זה: גיאוגרפיה והיסטוריה של הבלקן

ראו גם: תולדות סרביה הקדומה ; סרביה בתקופה העות'מנית 

קובץ זה יכול להביא תועלת לכל מי שיוצא לטיול בסרביה, או בשכנותיה.

סרביה ממוקמת בדרום מזרח אירופה, בהרי הבלקן ובמישור הפאנוני. בין קווי רוחב (ליד  Hajdukovo )  41°86' N  ל- 46°11'N (ליד Rastelica ). שטחה 88,361 קמ"ר (כולל קוסובו). שטחה ללא קוסובו הוא 77,474 קמ"ר..

סרביה גובלת בשמונה מדינות: הונגריה, רומניה, בולגריה, מקדוניה, אלבניה, מונטנגרו, בוסניה הרצגובינה וקרואטיה. לקו הגבול בינה לבין קוסובו, שאורכו 352 ק"מ, מייחסת סרביה כאל "קוו מנהלי".

ראו באתר זה: סרביה וקוסובו, לאחר הצהרת העצמאות

אין לה מוצא לים. בתקופה בה הייתה חלק מ"יוגוסלביה הגדולה" וחלק מ"יוגוסלביה הקטנה", שכללה את סרביה ומונטנגרו ,היה לה מוצא לים האדריאטי.

בצפון המדינה, שוכן המחוז האוטונומי וויבודינה (Vojvodina), שלו גבול משותף עם קרואטיה, הונגריה ורומניה. בדרום מזרח המדינה שוכנת קוסובו (Kosovo), מה שהיה פעם המחוז האוטונומי קוסובו, וכיום הוא מדינת קוסובו, הגובלת במונטנגרו, באלבניה ובמקדוניה הצפונית. קוסובו נראית בעיני הסרבים כחלק ממולדתם ההיסטורית. הרי הבלקן מהווים את גבולותיה עם בולגריה ורומניה.  השקעות זרות, מבין החברות שהשקיעו שמוכתרת כבר כמלכת חיי בירתה של סרביה היא בלגרד (Beograd), עיר קוסמופוליטית, במפגש הסאווה והדנובה. היכן שהמישור הפאנוני מתחבר לחצי האי הבלקני. בנוסף להיותה עיר הבירה, בלגרד העיר הגדולה ביותר במדינה ומשמשת מרכז החיים התרבותיים, הכלכליים והמנהליים שלה. בבלגרד רבתי מתגוררים כ 2 מיליון איש. כמו כן, היא גרעין העיר בלגרד, יחידה טריטוריאלית מיוחדת בעלת אוטונומיה מקומית. מבחינת מספר תושביה, היא העיר הרביעית בגודלה בדרום-מזרח אירופה אחרי איסטנבול, אתונה ובוקרשט.

החלק העתיק שלה נקרא Stari Grad והיא נשלטת על ידי מצודה מדייוואלית דומיננטית ושמה Kalemegdan.

בלגרד נמצאת בצומת של כבישים המקשרים את אירופה המרכזית אל חצי האי הבלקן. היא מרכז תעשייתי דומיננטי  שבין השאר מייצרים בו מיכון , מכשירי עבודה לענפי החקלאות והתחבורה. כמו כן, בבלגרד שוכן  מרכז לייצוא תוצרת חקלאית, ליבוא של מוצרי תעשייה, והיא גם משמשת כמרכז לגידול המקנה הגדול בסרביה.

בלגרד נחשבת לאחת הערים התוססות של אירופה בשנים האחרונות ויש האומרים שרק ברלין קודמת לה. בלגרד מציעה את הסטנדרטים הגבוהים ביותר והחדשניים ביותר בכל האספקטים של חיי תרבות אורבנית עכשווית. יש בה תמהיל מנצח של תרבות צריכה ואומנות קלאסית גבוהה.

העיר השניה בגודלה היא נובי סאד (Novi Sad), השוכנת במעלה הדנובה והיא מרכז חינוכי ותרבותי. עיר אוניברסיטאית חשובה.

מבנה

סרביה היא ארץ הררית בעיקרה. מצפון לבלגראד משתרעים תופשים המישורים הפאנוניים (Pannonian Plain), התופשים שליש משטחה, את מחוזות ויוודינה ומצ'קה (Mačva). מישורים אלה, שבתקופת הפליוקן היו מוצפים ב"ים הפאנוני", מנוקזים על ידי הנהרות הגדולים קנובה, דראווה (Drava), סאווה  (Sava)וטיסה (Tisa). עד גבולותיה עם קרואטיה, הונגריה ורומניה.

את חלקה המזרחי ביותר גולש את המישרים הוולכיים (Wallachian Plain). שטחה המרכזי, שאזור סומד'יגה בלבו, הוא אזור של גבעות, משוסע על ידי נהרות ותופש אף הוא, שליש משטחה של סרביה. האלפים הדינריים (Dinaric Alps), משתרעים במערב ובדרום-מערב, מנוקזים על ידי הנהרות דרינה (Drina) ואיבר (Ibar) .

הריה של מרכז סרביה ודרומה, שייכים למערכת הרי רילה-רודופי (Rilo-Rhodope). הרים עתיקים אלו בנויים סלעים קריסטליניים ומטמורפיים. הם מאופיינים בגושי הרים בודדים, המתנשאים לגובה של 1,000-2,000 מ' וביניהם רמות, בגובה של 300-900 מ'. הר מידזור (Midžor) הוא הפסגה הגבוהה ביותר באזור זה, בגובה של 2,156 מ'. מערבית להרי הרודופים, שוכנים הרי Prokletije שבמחוז קוסובו. בהרים אלה נמצאת הפסגה הגבוהה בסרביה, הר דראוויצה (Daravica), בגובה של 2,656 מ'. צפונית להרים אלה, מערבה לנהר מוראבה (Morava) ולאורך הגבול עם מונטנגרו ועם בוסניה והרצגובינה, מתנשאים האלפים הדינאריים. האזור ההררי מיוער ומנוקז על ידי הנהרות מוראבה (Morava), איבר (Ibar) וטימוק (Timok).

במזרח המדינה משתרעת הקשת הקרפטית-בלקנית, שכיוונה צפון- דרום ודרכם חוצה הדנובה בגיאיות ומפערים, שהמפורסם שבהם הוא "שער הברזל". הדנובה יוצר את הגבול בין סרביה (בעבר יוגוסלביה), עם רומניה. במזרח המדינה, בסמוך לגבול עם רומניה, מתנשאים הרי הקרפטים,

29% משטחה של סרביה מיוער. הממוצע האירופאי הוא 35%.

נהרות

רוב נהרותיה של סרביה מתנקזים לים השחור, דרך הדנובה, הרחב דיו כדי לקיים שיט למרכז אירופה ולים השחור (גם בנהרות טיסה (Tisa ), טאמיס  (Tamiš) ובגיי  (Begej) ניתן לשוט, והם מקשרים את המדינה עם מדינות שונות במרכז ובמזרח אירופה). דַנוּבָּה, שהוא הנהר השני בגודלו באירופה, חוצה את המדינה לאורך 588 ק"מ (12% מאורכו ) הוא מקור המים המתוקים העיקרי שלה. הדנובה מהווה את גבולה עם קרואטיה ורומניה.

דַנוּבָּה (בגרמנית: Donau; ברומנית: Dunăre; בהונגרית: Duna; בסרבו-קרואטית: Dunav; באוקראינית: Дунай; בפולנית: Dunaj; ביוונית עתיקה: Ἴστρος) הוא הנהר השני באורכו באירופה אחרי נהר הוולגה. אורכו של הדנובה הוא 2,860 ק"מ.

מבחינה גיאוגרפית, נהוג לחלק את מסלול הזרימה של הדנובה לשלושה חלקים: החלק העליון – ממקום יציאתו ביער השחור שבגרמניה ועד לברטיסלבה, בירת סלובקיה; החלק המרכזי והארוך ביותר – מברטיסלבה עד לסכר שער הברזל שעל גבול רומניה-סרביה; החלק התחתון – זה שמתווה את הגבול בין בולגריה לבין רומניה, קרוב למורדות הרי הבלקן, ועד לדלתא בים השחור. בחלקו התחתון מחולק הנהר לשלושה שרוולים, היוצרים משולש ארוך צלעות (כ-70 ק"מ). מרבית שטח הדלתא ברומניה היא שמורת טבע המוגנת על ידי הסכמים בינלאומיים.

הדנובה הוא אחד מנתיבי המים הבינלאומיים החשובים ביותר. זהו הנהר היחיד הזורם ממרכז אירופה לים השחור, ועל כן הוא אחד האמצעים העיקריים לתעבורה של סחורות בין מרכז ומזרח אירופה.

הדנובה ויובליו שימשו ועדיין משמשים אחד מנתיבי הסחר החשובים ביותר באירופה. בשנת 1948 חתמו המדינות שהדנובה עוברת בשטחן, על אמנת בלגרד, המאפשרת שיט חופשי לאורך הדנובה ומכריזה על הנהר כנתיב שיט בינלאומי. כל מדינה שחתמה על האמנה, מתחייבת לטפל בנתיב המים שבשטחה, למנוע מכשולים בתוכו ולאפשר עגינה בנמלים שלאורו. כיום ספינות יכולות לשוט 2411 ק"מ במעלה הנהר, עד לקלהיים (Kelheim) שבגרמניה. לאורך נתיב השיט הבינלאומיה זה, יש 78 נמלים. בשנת 2004 פיתחה הקהילה האירופאית את "תוכנית "רשת התחבורה הטרנס-אירופאית", הכוללת קווים מנחים לפיתוח מערכת כלל אירופאית של מסדרונות תחבורה, באמצעות כבישים, מסילות ברזל, תחבורה אווירית ואניות. בעקבות התכנית הזאת, בוכרה הדנובה כחוט השדרה של החיבור הימי מזרח-מערב, המאפשר חיבור בין הים הצפוני לים השחור. ב-1992 חוברו נהר הריין, נהר המיין ונהר הדנובה במסגרת הפרויקט הגרמני "תעלת מיין-דנובה", דבר שיצר נתיב מים באורך 3,500 ק"מ אשר קצהו האחד בשפך נהר הריין בים הצפוני וקצהו השני בשפך הדנובה בים השחור.בשנת 1999, עקב הפצצת שלושה גשרים על ידי כוחות נאט"ו, נפגעה קשות התעבורה בנהר הדנובה בתחומי סרביה, נזק שתוקן רק בשנת 2002.

הדנובה נובע באזור היער השחור (Schwarzwald) בגרמניה ונשפך לים השחור כדלתה בתחום רומניה. הוא עובר דרך 10 מדינות ובדרכו חוצה את ערי הבירה וינה, ברטיסלאבה, בודפשט ובלגרד. יובליו העיקריים של הדנובה הם המוראבה (Morava), שאורכו 493 ק"מ, הסאווה (Sava), שיוצר את הגבול עם מחוז וויבודינה, ומתמזג עם הדנובה (Danube) בבירה בלגרד. יובל חשוב נוסף הוא הטיסה ((Tisa. הדרינה (Drina) יוצר קניון קרסטי אדיר ממדים, באורך 346 ק"מ, והוא הנהר הארוך ביותר באלפים הדינריים ונקבע כגבולה של סרביה עם בוסניה-הרצגובינה.

יוצא דופן מבחינה זו הוא נהר Pčinja, הזורם לים האגאי. רק 3% משטחה של סרביה מנוקז לים האגאי.

הימה הגדולה בסרביה היא Palic, שנוצרה כתוצאה מהתחתרות קרחונים ונמצאת בוויודינה. האגם המלאכותי הגדול ביותר הוא Derdap, שנמצא בדנובה.

אקלים

הגורמים הקובעים את האקלים הם הרוחב הגיאוגרפי, הקרבה למאסה היבשתית של אירו- אסיה, ולים התיכון. מכיוון שצפון המדינה הוא מישורי ודרומה הררי, יש מספר הבדלים באקלים של אזורים אלה. בצפון, החורף קר והקיץ חם ולח. בדרום הקיץ יבש יותר.

דמוגרפיה

בסרביה מתגוררים 8.75 מיליון תושבים מעודכן ל-2020, מתוכם כ-2.1 מיליון בוויבודינה. בקוסובו חיים 1.8 מיליון. כ-83% מתושבי סרביה הם סרבים. הסרבים הם אנשים גבוהים: תושבי רכס הרי האלפים הדינריים, החוצים את סרביה, נחשבים לאנשים הגבוהים בעולם, עם ממוצע של 185.6 ס"מ לגברים ו-171 ס"מ לנשים. המיעוטים העיקריים כוללים הונגרים, בוסנים, צוענים, קרואטים, סלובקים, מקדונים, בולגרים ורומנים.

השפה הרשמית היא סרבית המדוברת על ידי כ-88% מהאוכלוסייה כשפת אם. ישנן שפות מיעוט רשמיות, אשר הן: סלובקית, קרואטית, אלבנית, רומנית, בולגרית, בוסנית, רוסינית והונגרית.

בסרביה מתגוררים 8.75  מיליון תושבים מעודכן ל-2020, מתוכם כ-2.1 מיליון בוויבודינה. בקוסובו חיים 1.8 מיליון. כ-83% מתושבי סרביה הם סרבים. הסרבים הם אנשים גבוהים: תושבי רכס הרי האלפים הדינריים, החוצים את סרביה, נחשבים לאנשים הגבוהים בעולם, עם ממוצע של 185.6 ס"מ לגברים ו-171 ס"מ לנשים. תוחלת החיים הממוצעת היא 75.

המיעוטים העיקריים כוללים הונגרים, בוסנים, צוענים, קרואטים, סלובקים, מקדונים, בולגרים ורומנים.

השפה הרשמית היא סרבית המדוברת על ידי כ-88% מהאוכלוסייה כשפת אם. ישנן שפות מיעוט רשמיות, אשר הן: סלובקית, קרואטית, אלבנית, רומנית, בולגרית, בוסנית, רוסינית והונגרית.

.

כלכלה

סרביה נהנית ממשאבי טבע רבי ערך, אקלים מגוון, כוח עבודה איכותי וזול יחסית ומיקום גיאוגרפי מרכזי בליבת הבלקן, על הציר המחבר את מרכז אירופה עם האגן המזרחי של הים התיכון. הסקטורים החזקים בתעשייה הסרבית הם אנרגיה (חשמל), תעשיית מכוניות, מכונות, מכרות (המשאבים הטבעיים של סרביה הם: גז טבעי, פחם, ברזל, נחושת, אבץ, אנטימון, זהב, כרומיט (כרומיט – מינרל שהוא תחמוצת של מגנזיום, ברזל, וכרום,), כסף, מגנזיום, שיש, מלח). וכמובן חקלאות.

לסרביה הסכם סחר חופשי עם רוסיה והסכמי סחר מתקדמים עם האיחוד האירופי (כולל הסכם ATP המאפשר סחר חופשי לתוצרת חקלאית), מדינות CEFTA ומדינות נוספות. כל אלה משתלבים לכדי פוטנציאל כלכלי גדול, המעורר עניין גובר של משקיעים בינלאומיים.

סרביה היא ארץ חקלאית בעיקרה. אך התעשייה והכרייה מתפתחות בקצב מהיר. הגידולים העיקריים הם תירס, חיטה, תפוחי אדמה, שזיפים, קנה סוכר וטבק. סרביה עשירה באוצרות טבע, בעיקר נפט וגז טבעי, פחם, נחושת, עופרת, אבץ וברזל.

חקלאות היא מרכיב מרכזי בכלכלה הסרבית ומקור התעסוקה הגדול ביותר. 59% משטח המדינה מעובד. כ-26% מאוכלוסיית המדינה מועסקים בחקלאות, המהווה מקור לכ- 9.8% מהתמ"ג (GDP). (החקלאות מספקת 9.8% מהתמ"ג, התעשייה 41.1% והשירותים 49.1% ).

היצוא החקלאי עומד על כמיליארד וחצי דולר בשנה. מרבית הסחר הוא עם האיחוד האירופי, המדינות השכנות ורוסיה.

בסרביה כ- 50 מיליון דונם של שטחים חקלאיים, כשני שליש משטחה של המדינה. במרבית האדמות בסרביה יש תנאים נוחים לגידולים חקלאיים. חבל וויוודינה המישורי והמשופע בנהרות, אידיאלי לגידול דגנים – בעיקר תירס וחיטה – ונחשב בעבר ל"סל המזון" של דרום מזרח אירופה. כרמים ומטעי שזיפים משמשים את תעשיות היין והברנדי (סליבוביץ), שניהם גם ענפי יצוא. פירות יער מאיכות משובחת נמכרים לשווקים ברוסיה ובאירופה. בשנת 2016 ייצאה סרביה מוצרי חקלאות ומזון בהיקף של 3.2 מיליארד דולר, ויצוא זה מהווה חמישית מהייצוא הלאומי. סרביה היא יצואנית בולטת מאוד של ירקות קפואים, פטל, שזיפים, סלק סוכר, תפוחי אדמה וירקות, גרעיני שמן ופירות. תירס , חיטה, חמניות, סלק סוכר, סויה, תפוחי אדמה, תפוחים, בשר חזיר . בסרביה יש כ-56,000 כרמים, המייצרים כ-230 מיליון ליטר יין בשנה.

בשר בקר מיוצר לתצרוכת מקומית וליצוא – בעיקר למדינות שכנות ולאיחוד האירופי, אך גם לאפריקה ולמזרח התיכון. גידול חזירים נפוץ אף הוא, ויחד עם בקר מהווה כ-80% מתוצרת משקי החי, כאשר היתר הם לולים, כבשים ודבורים. מחלבות מספקות כיום חלב בעיקר לתעשיית המזון המקומית, אך גם תחום זה צפוי בעתיד להיות ענף יצוא חשוב.

בסרביה כמה מכוני מחקר חקלאיים המתמחים בעיקר בתירס, תבואה, גידולי שדה ופירות.

למרות התקדמות שנעשתה בשנים האחרונות, החקלאות בסרביה רחוקה עדיין מאוד ממיצוי הפוטנציאל שלה, ואף לא חזרה עדיין לרמות התפוקה שמהן נהנתה בשנים שקדמו להתפרקות יוגוסלביה. חלק ניכר מהגידול החקלאי מיוצר עדיין במשקים קטנים בשיטות גידול מסורתיות. השקיה מנוצלת רק בכ- 3% משטחי הגידול. הממשלה מקדמת רפורמה שתוביל למודרניזציה של החקלאות, החדרת טכנולוגיות חדשות, סטנדרטיזציה ושדרוג מערכי האחסון והשיווק, אך זה נעשה עדיין בצעדים קטנים. הבנק העולמי וגורמי סיוע בינ"ל תומכים במאמץ זה במימון וידע.

תוצר לאומי גולמי לנפש: 15,000$.

סרביה באופן מסורתי מנוהלת על ידי כוחות השוק, אם כי הסקטור הציבורי מורגש מאד בתחומים מסוימים. הכלכלה מסתמכת על ייצור ויצוא ונהנית מהשקעות זרות. חוסר הניהול הכלכלי של תקופת מילוסביץ , תקופות של סנקציות כלכליות בינלאומיות, מלחמת אזרחים והרס הייצור של התעשייה היוגוסלבית בהפצצות של 1999 החזיר את הכלכלה אחורנית. התוצר המקומי הגולמי של 2015, היה נמוך בב-27.5% מזה שהיה ב-1989. מאז עזיבתו של מילוסביץ ב-ספטמבר 2000, הכלכלה מתייצבת. ממשלת יוגוסלביה קידמה סחר חופשי, עודדה השקעות וקידמה הפרטה.

בעקבות המשבר של 2008, הבהיר סגן ראש ממשלת סרביה, בוזידאר דייליץ', בריאיון  ל"פייננשל טיימס" שתמיכה חיצונית במדינות הבלקן חיונית לשמירה על יציבות ולמניעת ההצפה של מערב-אירופה בפליטים מהאזור. לעומת זאת, ראדובן ילאסיץ', נגיד הבנק המרכזי של סרביה הזהיר את מדינות מרכז ומזרח אירופה, שנפגעו במשבר, שלא להישען אך ורק על סיוע חיצוני מהאיחוד האירופי וממוסדות בינלאומיים אחרים, אלא להתמקד גם ברפורמות כלכליות פנימיות.

חילוקי הדעות בין שני התומכים הגדולים ברפורמות ובמודרניזציה בבלגרד מדגימים את המתחים הפוליטיים שנובעים מהניסיון של מדינות האזור למצוא תגובה אפקטיבית למשבר. אך חילוקי הדעות אינם יסודיים – שניהם מסכימים שגם סיוע חיצוני וגם רפורמות מבית נחוצים להתגברות על המשבר. הוויכוח הוא על האיזון בין שתי הגישות.

בלגרד קראה לאיחוד האירופי, לבנק העולמי ולתורמים בינלאומיים נוספים לתרום מיליארד אירו לתוכניות כלכליות וחברתיות בסרביה, כולל סיוע לצוענים, המגזר העני ביותר באוכלוסייה המקומית, וסיוע לעובדים ממדינות האזור במערב-אירופה שאיבדו את מקומות עבודתם. דייליץ' הבהיר למדינות מערב אירופה: "העניין האמתי הוא שמבחינתכם יהיה זול יותר לסייע לנו קצת מאשר לגרש את כל המהגרים מרחובות הערים שלכם".

כנראה שהאיומים עזרו. אולי גם הפוטנציאל….

מאז שנת 2000, סרביה הצליחה למשוך למעלה מ -25 מיליארד דולר באמצעות השקעות זרות, מבין החברות שהשקיעו בסרביה ניתן למנות את סימנס, בוש, קוקה-קולה, קרלסברג ופיאט. תנופת הפיתוח והבנייה בבלגרד פותחת אפשרויות רבות להשקעה למי שמאמין בתנופה של העיר שמוכתרת כבר כמלכת חיי הלילה של הבלקן.

השקעות עתק של סין במיזמי תשתיות ואנרגיה (גשרים, כבישים) לצד חדירה של חברות הייטק רבות, קרנות אמריקאיות, מהאמירויות וממדינות אפריקה מושקות בסרביה ומרחיבות את פעילותן, פותחות מרכזי פיתוח וייצור ומעלות את התוצר שנה אחרי שנה. החל משנת 2012 האבטלה עמדה על 24% בעוד שסוף שנת 2018 היא עמדה על 13.5%!

תופעת האורבניזציה הגלובאלית לא פוסחת על סרביה וזו הסיבה, שהערים הגדולות מתחזקות ומכאן הצמיחה בהיקף הפרויקטים הנדל"ניים בעיקר בערים הגדולות ובראשן הבירה – בלגרד.

כך למשל, חברת התעופה הלאומית של קאטר מאבו דאבי רכשה בשנת 2013 את חברת התעופה הלאומית "איר סרביה", שמחצית ממנה שייכת לממשלה.

קרנות גדולות של האיחוד האירופי צפויות להיות זמינות לסרביה לאחר שתקבל סטטוס רשמי של מועמדת להצטרפות לאיחוד.