גילי חסקיןהאי שפיצברגן – פיורדים, קרחונים ודובי קוטב
כתב: גילי חסקין
חלק מן החומר המופיע ברשימה זו נלקח בויקיפדיה, מהערך "ארץ פרנץ יוזף". כמו כן, נעזרתי בערכים ים ברנץ, יאן מאיין, הנרי הדסון, אוניה פרסונלית, שרנהורסט (סיירת).
האי שפיצברגן, שבדרך לקוטב הצפוני, הוא יעד אידיאלי לחובבי טבע בראשיתי, נקי, מכוסה קרחוני עד. אוכלוסיית הדובים ואיילי הצפון שחיה באיים גדולה בהרבה מהאוכלוסייה האנושית. למרבה המזל, ציד הלווייתנים נאסר על פי חוק והם משייטים בבטחה לאורך החופים, והמפליגים בין לאורך הפיורדים אינם ציידים אלא מטיילים שוחרי טבע.
לאי אקלים ארקטי מובהק, למרות שנרשמות בו טמפרטורות גבוהות יחסית למקומות אחרים באותו קוו רוחב. הצמחייה נהנית מתקופה ארוכה של שמש חצות, שמפצה על הלילה הקוטבי סבלבארד, ששפיצברגן מהווה את החלק הארי שלו, הינו אזור רבייה של הרבה עופות ים וכן חיים באזור דובי קוטב, אילי צפון ויונקים ימיים. ששה פארקים לאומיים משמרים את הסביבה הבלתי נוגעה, ויחד עם זאת, מאד עדינה. באי יש קרחונים הרים ופיורדים רבים.
ראו גם באתר זה: לווייתנים, קרחונים, גיבורי אנטארטיקה; טורפי הים, שחפית הקוטב, הויקינגים, דוב הקוטב, שועל הקרח
שפיצברגן נמצא בקצה הצפוני-מערבי של הלוח האירואסייתי. בינו לבין נורווגיה מפריד ים ברנץ[1] הרדוד יחסית, שעומקו נע בין 200 ל-300 מ'[2]. עדיין חלק מאדן הייבשת. מצפון לו, גולש הלוח לתהומות האוקיינוס הארקטי, שעמקו למעלה מ-4000 מ'. ממערבו ים גרינלנד העמוק, שהוא השלוחה הצפונית ביותר של האוקיינוס האטלנטי. האוקיינוסים הארקטי והאטלנטי נפגשים בין שפיצברגן לבין גרינלנד, במיצרי Fram , שהם החיבור החשוב ביותר בין האוקיינוס הארקטי, הסגור כמעט, לייתר האוקיינוסים של העולם.
החלק הארי של הצד המערבי גובל באוקיינוס הארקטי, בים הנורווגי ובים גרינלנד. שטחו של שפיצברגן עצמו הוא 39,044 קמר, מה שמגדיר אותו כאי הגדול ביותר בנורווגיה וה-36 בגודלו בעולם.
שפיצברגן הוא אחד משטחי הייבשה הצפוניים בעולם. ממזרח לו, נמצאים רק קבוצות האיים הרוסיים של פרנץ יוזף[3] ו-Sevranya Zemlya (מילולית: "ארץ צפונית"). ממערב לו, נמצאים רק צפון גרינלנד והאיים של צפון קנדה, שנמתחים אפילו צפונה יותר. בניגוד אלו, ה"נעולים" בקרח חלק גדול מן השנה, נהנה שפיצברגן מסעיף של זרם הגולף, השומר את החלק המערבי שלו, חופשי מקרח, כמעט כול השנה. המשמעות של הנתון הזה היא שהחיים בשפיצברגן קלים לאין ערוך וכך גם השטת סחורה אליהם. זו הסיבה שהאי שפיצברגן מתויר הרבה יותר וההגעה אליו פשוטה וזולה יחסית. שפיצברגן הוא גם אזור ה"בר", אזור הפרא הגדול ביותר באירופה. הדבר מכה בתדהמה כל מי שיוצא לטיול רגלי, בימים חופשיים מערפל והנוף נשקף אליו למרחקים.
יותר משישים אחוז של השטח מכוסים קרח עד. כמובן ששטח הקרח גדל וקטן בהתאם לעונות השנה. 30% מן השטח מכוסים בטרשים ורק 10% ממנו מכוסה בצמחייה. אכן, הפיורדים המערביים חופשיים מקרח, אולם, החל מעומק של 100 מ ואילך', הקרקע קפואה כול השנה, עד לעומק של 1000 מ', שם היא מפשירה כתוצאה מחומו של כדור הארץ.
שפיצברגן, מילולית: "הרי פסגה", כשמו כן הוא: הררי ומבותר. הפסגות הגבוהות ביותר הן Newptontoppen, המתנשאת לגובה של 1713 מ' ו-Perriertoppen, שגובהו 1712 מ'. בעבר נודע כ"מערב שפיצברגן" (בנורווגית: Vestspitsbergen). זהו האי הגדול והיחידי שמיושב בקביעות מבין איי סבאלברד שבנורווגיה[4].
בנוסף לשפיצברגן ישנם בארכיפלג שני איים גדולים נוספים: נורדאוסטלנדט ("הארץ הצפון-מזרחית"), ששטחו 14,600 קמ"ר והאי אדג'ייה (Edgeøya) , היינו, "אי אדג' (Edge)", שנקרא על שמו של צייד לווייתנים אנגלי, תומאס אדג' (Thomas Edge), ששטחו 5,000 קמ"ר. כמו כן, ישנם חמישה איים קטנים יותר (בארנציה, פרינס קארלס פורלנד, קביטיה, ביירנייה, הופן) ועשרות איונים קטנים. שרשרת האיים נמתחת לאורך 700 קמ' לערך. האי הדרומי ביותר הוא אי הדובים (Bear Island), שנמצא בקוו הרוחב ̊̊̊̊˚74 צפון ואילו המקום הצפוני ביותר הוא Rossǿya, שבקוו רוחב ˚82. קצה הארכיפלג מרוחק רק 1000 ק"מ דרומית לקוטב הצפוני. אותה נקודה ממש, רחוקה 1000 ק"מ מהכף הצפוני, הנחשב לנקודה הצפונית ביותר באירופה. בלונגיירביאן, "בירת האיים", שמש החצות נמשכת מה-20 באפריל עד ל-23 באוגוסט.
רק 3,000 תושבים חיים באיי שפיצברגן, ורובם מתגוררים באי הגדול, הקרוי אף הוא "שפיצברגן". איתם חיים כאן כ־7,000 דובים לבנים וכעשרת אלפים איילי צפון (Rangifer tarandus) מתת מין אנדמי לארכיפלג, וכן כלבי ים (Phocidae), לווייתנים (Cetacea), שועלי שלג (Alopex lagopus) ושפע עופות ים. כולם פזורים על שטח יבשה של 62,500 קמ"ר , כמו הולנד ובלגיה גם יחד, בערך פי שלושה מישראל.
האטרקציה העיקרית של המקום הוא הדוב הלבן, מושא כיסופיהם והתרגשום של המטיילים. ואכן, מראה של דוב ענק, שצבעו כצבע קרם, פוסע על השלג, הינו חזיון מרהיב.
שני לו כמושא התרגשות הוא הניבתן, אותם טורפים ימיים בעלי זוג ניבים עצומים. באנגלית הם נקראים walrus, שילוב של whale ו־horse, כי פעם האמינו שהם הכלאה של לווייתן ושל סוס. ענקי צפון אלה מטפסים בכבדות על חופו הצר והשטוח של האי שצורתו מזכירה כעך.
יישובים
האי שימש כתחת בסיס לצייד לווייתנים במאות ה-17 וה-18 ואחר כך ניטש. במאה ה-10 החלו לחצוב בו פחם ונוסדו כמה ישובים קבועים.
המרכז האדמיניסטרטיבי של האי הוא לונגיירבּיין (Longyearbyen) המכונה גם "ליר". נקודות התיישבות נוספות לתחנות המחקר הן הקהילה הרוסית של כורים Barentsburg, תחנת המחקר Ny-Ålesund וישוב הכורים Sveagruva.
סוואלברד, כשמו כן הוא – קר מאוד, אבל לא תמיד היה האזור קר עד כדי כך. עדיין ניתן למצוא כאן מאובנים של עצים רחבי עלים, שרידים ליערות קדומים. שרידים אלה הפכו לפחם, שהוא מקור ההכנסה החשוב ביותר של האיים למעט תיירות. כבר ב־1899 היה ייצוא של פחם משפיצברגן, ובמשך הזמן תפסה כריית הפחם את מקום ציד הלווייתנים.
כיום רק נורווגיה ורוסיה כורות כאן פחם. רוב הפחם שכורה המחנה הנורווגי מיועד לתחנת הכוח שבעיירה לונגיירבּיין. יישוב כורי הפחם הרוסים, ברנצבורג (Barentsburg), משרה אווירת נכאים: 600 גברים, 197 נשים ושישה ילדים חיים במחנה. מרבית הגברים עובדים במכרה, שפועל 24 שעות ביממה ושהטמפרטורה בו מגיעה ל־25 מעלות מתחת לאפס. לנשים אסור להיכנס למכרה. במשך היום מרביתן עוסקות בבישול, והילדים שוהים בגן הילדים. היישוב הרוסי מייצר לעצמו חלק מהמצרכים: יש בו חזירייה עם 500 חזירים לבשר, רפת ובה פר וחמש פרות המניבות יחד כ־25 ליטר חלב ביום, בעיקר עבור הילדים והמנהלים.
השם
השם "שפיצברגן" ניתן למקום על ידי מגלהו וויליאם ברנץ ((Willem Barentsz[5] ב-1596. משמעות השם "הרים מחודדים" (מהולנדית: שפיץ = מחודד; ברגן – הרים). השם התייחס תחילה, הן לאי עצמו והן לארכיפלג כולו. במאות ה-17 וה-18, ציידי לווייתנים התייחסו לאיים בתור "גרינלנד" ב-1780 החוקר בקסטרום (Bacstrom) השתמש בכינוי זה ובו זמנית גם ביקר אותו[6].
ב-1906 הגיע לאזור החוקר הארקטי סייר מרטין קונווי (Sir Martin Conway) וטען שהתעתיק Spitzbergen אינו נכון ויש להשתמש ב-Spitsbergen. משום שהשם הולנדי ואינו גרמני[7]. למרות זאת, הדבר לא השפיע על השימוש הבריטי. אך מאז חתימת אמנת שפיצברגן ב-1920, משתמשים בשם "Spitsbergen"[8]. הממשלה הנורווגית כינתה ב-1925 את הארכיפלג כולו בשם "סבלברד" והאי הראשי קיבל את השם "שפיצברגן".
אמנת סבאלברד מ-1920 מכירה בריבונות הנורווגית והכריזה על סבלברד כאזור סחר חופשי ומפורז. חברת הכורים הנורווגית Store Norske והחברה הרוסית Arktikugol נותרו חברות הכורים היחידות. מקור פרנסה נוסף הוא מחקר ותיירות. בין הייתר, המרכז האקדמי של סלבבארד וכספת הזרעים העולמית של סבלבארד (כספת הזרעים הגלובאלית של סבאלברד היא מבנה תת-קרקעי שמטרתו לשמור על מגוון הזרעים בעולם, בדגש על צמחי מזון, למקרה של הכחדה). אל נקודות אלו לא מובילות דרכים. התחבורה המקומית היא אופנועי שלג, מטוסים או סירות. למרות שנורווגיה היא חלק מהארגון הכלכלי האירופאי (EEA), ומהסכם Schengen , שפיצברגן איננו חלק ממנו.
תולדות
ויקינגים ורוסים כנראה גילו את סבאלברד כבר בסוף המאה ה-12. כרוניקות איסלנדיות מ-1194 מזכירות ארץ ששמה "סבאלבּרדי" (סְבָלְבָּרְדִ'י) שפירוש שמה הוא "חוף קר". השם "סבלברד" שמוזכר לראשונה בסאגות האיסלנדיות, במאות ה-10 וה-11, לא בטוח שמתייחס לאיים אלו. ייתכן שהכוונה היתה כנראה לאי יאן מאיין Jan Mayen) )[9] או אפילו לגרינלנד. חפירות ארכיאולוגיות אופטימיות בשנת 2001 בוצעו על גבעה שנראתה כמו תל קבורה ויקינגי, אך לא מצאו דבר. ארכיאולוגים רוסיים טוענים שספנים יצאו מהים הלבן, לכיוון מה שקראו "פומורס" (Pomors), היינו, "אנשי הים", הגיעו לשפיצברגן לכול המאוחר בראשית המאה ה-16 וכמה מהם טוענים שאפילו לפני הויקינגים.
אולם הביקור הראשון המתועד במקום הוא של ההולנדי ברנץ, שהוזכר לעייל, בתורו אחר נתיבם של הלווייתנים. המפה הראשונה של המקום שורטטה על ידי הקרטוגרף ההולנדי ויליאם ג'נסזון בלאו Willem Janszoon Blaeu)). ב-1623. מפות טובות יותר הופיעו ב-1660 וב-1728[10].
כנראה שהמקום היה מוכר לציידים רוסיים כבר במאות ה-14 וה-15, למרות שאין לכך הוכחות מוצקות. בעקבותיהם באו ציידי לווייתנים אנגלים שהתייחסו למקום כחלק מגרינלנד וכינו אותו Grumant"".
מסעות ציידי הלווייתנים המוקדמים לסבלבארד ובמיוחד לשפיצברגן התרכזו בצדו המערבי, בעיקר בשל הצמחייה הגדלה שם ובשל זרמי הים המקלים על השייט. כבר ב-1616, זמן קצר לאחר שהמקום התגלה (ב-1611), תבע הכתר הדני בעלות על איי יאן מאין ואיי שפיצברגן, כפי שכינו כך את כל איי סבלבארד. אבל ב-1613, החברה האנגלית "מוסקובי" ((Muscovy[11] עשתה את אותו הדבר. חברת מניות זו קיבלה צ'ארטר מלכותי ומונופול לצייד לווייתנים בשפיצברגן, שהתבססה על קביעה שגויה שהנוסע האנגלי Hugh Willoughby גילה את המקום כבר ב-1553. לא רק הם טעו. גם הנרי האדסון, במסעו לחקר המעבר הצפון-מזרחי, סימן בטעות את המקום בפתח מפרץ האדסון[12]. בצורה זו סברו האנגלים להקדים את מתחריהם ההולנדים. בתחילה ניסו האנגלים להדוף כך את מתחריהם, אבל לאחר עימות עם ההולנדים (1613-1624) הם תבעו רק את האזור שמדרום ל- Kongsfjorden[13].
מ-1617 ואילך החלה חברה דנית לשלוח צוותים של ציידי לווייתנים אל שפיצברגן. ההתפשטות הזו של קופנהגן לאזור האטלנטי הצפוני, נחשב על ידי היסטוריונים כצעד הראשון של המדינה הדנית-נורווגית לקולוניאליזם מעבר לים, דבר שהוביל לבניית אימפריה קטנה במאה ה-17, עם מעורבות בסחר בהודו המזרחית, במושבות בצפון האטלנטי (כמו איסלנד וגרינלנד) וסחר אטלנטי בין חוף גיניאה (כיום גאנה) לבין מה שהיום איי הבתולה האמריקאיים[14]. .
הארכיפלג של סבלבארד נישלט תחילה על ידי דנמרק-נורווגיה (Danmark-Norge). זהו הוא שמה ההיסטוריוגראפי של ישות פוליטית, איחוד, שכללה את שטחיהן של ממלכות דנמרק ונורבגיה, כולל שטחי איסלנד, גרינלנד ואיי פארו. לאחר התפרקותו של איחוד קאלמאר ב-1524, נכנסו שתי הממלכות לאוניה פרסונאלית[15] ב-1536, שנמשכה עד ל-1814. ) ובהמשך על ידי נורווגיה (בתחילה על ידי האיחוד הנורווגי – שבדי בשנים 1814-1905) ועל ידי נורווגיה העצמאית, החל מ-1905) ונותר מקור עשיר לדייג וצייד לווייתנים עבור עמים רבים. האי שימש כבססי למסעות מחקר לאזור הארקטי כולל זו של ויליאם אדוארד פארי (William Edward Parry), אדולף אריק נורדנשולד ((Adolf Erik Nordenskiöld, רולד אמונדסן (Roland Amundsen) וארנסט שקלטון ((Shackleton.
ראו באתר זה: גיבורי אנטארטיקה
אמנת שפיצברגן
בין 1913 ל-1920 היה שפיצברגן קונדומיניום[16] ניטראלי. אמנת שפיצברגן ב-1920 הכירה בריבונות המלאה והבלעדית של נורווגיה על הארכיפלג של סבלבארד. למרות זאת, הפעלת הריבונות מסויגת ולא כול החוק הנורווגי אכן מיושם. תושבי כל 40 המדינות החותמות מורשים לגור בשפיצברגן. נכון לעכשיו, הזכות הזאת יושמה רק על ידי נורווגים ורוסים. מאז שנחתמה האמנה סבלברד אינו שטח חסות אלא חלק מנורווגיה. עם מושל נורווגי שמושבו ב- Longyearbyen, שהוא הישוב הגדול באי. הישוב השני בגודלו הוא עירית המכרות הרוסית Barentsburg, שנמכרה לרוסים ב-1932 על ידי ההולנדים
מלחמת העולם השניה
חיילי בנות הברית התיישבו באי ב-1941 כדי למנוע מגרמניה הנאצית לכבוש את האיים. למרות שנורווגיה נכבשה על ידי הגרמנים ב-1940. מרבית תושבי האי אז היו רוסים (לסובייטים היה הסכם אי התקפה עם גרמניה עד ל-22 ביוני 1941. בריטניה וקנדה שלחו כוחות כדי להרוס את המתקנים שבאי ולמנוע מהגרמנים להתיישב שם[17].
עיקר חשיבותו של האי הייתה לצורך הקמת תחנות לחיזוי מזג האוויר. שני הצדדים הקימו תחנות חיזוי על האי. בניסיון להשמיד תחנת חיזוי שהוקמה על ידי בעלות הברית על האי, יצאה שייטת ובה ספיננות המלחמה טירפיץ (Tirpitz) ושרנהורסט(Schanhorst) [18], יחד עם תשע משחתות, כדי להפגיז את מתקני החוף של בעלות הברית, ולחפות על נחיתתם של חיילים גרמניים באי. המבצע נקרא Sizilien (סיציליה), ונמשך מה-6 בספטמבר 1943 ועד 9 בו. בשחר ה-8 בספטמבר שתי האניות פתחו בהרעשה כנגד כמה רובים שהיו שם והכוחות ירדו מהמשחתות, אל האי.כמה שבויים נלקחו והמחסנים נהרסו. לאחר כמה ימים נסוגו החיילים והאוניות; מול העליונות הימית המוחלטת של בעלות הברית לא היו הגרמנים יכולים לתספק אותו. היה זה הקרב האחרון של הטירפיץ.
אוכלוסיה
לפי הסכם סבלברד, כל 40 המדינות החתומות עלה אמנה יכולות להתיישב באי לצורך מסחר, ללא אפליה, למרות שכול פעילות כפופה לחוק הנורווגי. האמנה מגבילה את נורווגיה בכול הקשור לגביית מסים מהחברות הפועלות באי. זהו אזור מפורז והאמנה אוסרת להקים בו מתקנים צבאיים. האמנה גם דורשת מנורווגיה לדאוג לסביבה הטבעית.
ב-2009 חיו באי 2753 אנשים. 423 היו רוסיים ואוקראינים, 10 פולנים ו-322 היו לא נורווגים, שחיו בישובים נורווגים. ב-2005 חיו באי קבוצות של תאים, שבדים, דנים, רוסים וגרמנים. שפיצברגן נחשב לאחד המקומות הבטוחים בעולם. ללא כול פשע.
ב- Longyearbyen יש בית חולים, בי ספר יסודי ותיכון, אוניברסיטה, מרכז ספורט, בריכת שחייה, ספריה, מרכז תרבות, בית קלנוע, שירות אוטובוס, בתי מלון, בנק וכמה מוזיאונים. מדי שבוע יוצא לאור המגזין Longyearbyen . בליר כמעט ולא נותרה פעילות כרייה. מרבית הפועלים עובדים במכרה הנורווגי אשר ב- Sveagruva. Ny-Ålesund היא ישוב קבע המבוסס כולו על מחקר. בעבר היתה זו עיר כורים. כמו כן קיימת תחנת מחקר פולנית ב- Hornsund עם עשרה תושבי קבע. Barentsburg היא הישוב הרוסי היחידי, לאחר ש- Pyramiden ננטשה ב-1998.
כלכלה
בשפיצברגן שלוש תעשיות עיקריות: מכרות פחם, מחקר ותיירות. בשנת 2007 עבדו 484 איש בתחום המכרות. 211 עבדו בתיירות ו-11 עבדו בתחום החינוך. ממוצע ההכנסה בשפיצברגן גבוה ב-23% מזה שביבשת. רוב הבתים הם בבעלות מכונים ומקומות עבודה והם משכירים אותם לעובדיהם. רק עט אנשים הם בעלי בתיהם. אין כמעט אפשרות אחרת לגור בשפיצברגן.
מאז ראשית המאה ה-20 עיקר הפעילות הכלכלית היא סביב מכרות הפחם. בעבר הפרנסה היתה על דייג וציד לווייתנים. נורווגיה תובעת 200 מייל ימיים סביב סבלבארד (370 ק"מ) כאזור סחר אקסקלוסיבי (EEZ). דבר שנמצא בחילוקי דעות עם רוסיה. מרבית התיירות נמצאת סביב ליר. הפעילות כוללת הליכה ברגל, קיאקים, מערות, אופנועי שלג טיולים במזחלות כלבים, סירות קרויז.
לכול מדינה יש זכות לחקור את סבלברד. ואכן במקום תחנת מחקר פולנית, רוסית וסינית. באוניברסיטה של ליר מתקייים קורסים בנושאים ארקטיים ל-350 סטודנטים. בעיקר בביולוגיה, גיאולוגיה, גאו פיסיקה.
מרבית המחקרים נערכים סביב ליר וני אולסונד. כספת הזרעים של סבלברד נועדה לאחרית הימים ומנסים להכיל בה כמה שיותר זרעים של כמה שיותר מינים של צמחים בעולם. כמו כן נמתח סיב אופטי בין סלברד להרסטאד, שאורכו 1440 ק"מ. הישובים הראשיים כמו ליר, ברנסטבורד וניאולסונד מקושרות בדרכים, אך לא אחת עם השניה. אין לנוע מעבר לדרכים הסלולות, אלא באופנועי שלג. יש טיסות סדירות לאוסלו ולטרומסו וטיסות בלתי סדירות לרוסיה.
שלג יורד כול השנה. מוכתב על ידי קוו הרוחב הגבוה. הטמפ' נעות בין 4 מעלות ל-6 בקיץ לבין מינוס 12 עד מינוס 16 בחורף. הזרם הצפון אטלמטי ממזג את הטמפ' של שפיצברגן. מביא לכך שהטמפ' בחורף תהיה גבוה ב-20 מעלות מאשר בקווי רוחב מקבילים ברוסיה או קנדה. הדבר מאפשר שייט סביב בכולה שנה. הפיורדים הפנימיים מסתריים על ידי הרים ולהם טמפרטורה יותר נמוכה.
בשפיצברגן נפגשים האוויר הקוטבי הקר מהצפון והאוויר הממוזג, הרטוב מהדרום. הם יוצרים לחץ נמוך ומשנים מזג אוויר ורוחות חזקות במיוחד בחורף. בינואר, 17% מהזמן מנשבות רוחות עזות. אבל רק 1% מהזמן ביולי. בקיץ ערפל מאד מקובל ו-20% מהזמן נרשמה ראות במרחק של פחות מק"מ במהלך יולי. המשקעים יורדים לעתים קרובות, אבל בכמויות קטנות, פחות מ-400 מ"מ בשנה במערב שפיצברגן. מרביתה גשמים יורדים בצד המזרחי, הבלתי מיושב. כמות המשקעים שם למעלה מ-1000 מ"מ.
בנוסף לבני אדם, מוצאים בשפיצברגן ארבעה מיני יונקי" שועל ארקטי, אייל צפון, דב קוטב ולעתים חולדה. נסיוניות לייבא ארנבת ארקטית ושור כבשי (muskox) נכשלו. כמו כן קיימים קרוב ל-20 מיני יונקים ימיים, כולל לווייתנים, דולפינים, כלבי ים וניבתנים (walruses ). דובי הקוטב הם הסמל האיקוני של שפיצברגן ואחת האטרקציות התיירותיות העיקריות. התושבים היוצאים מחוץ למקומות הישוב נושאים איתם כלי נשק, למקרה שייאלצו להרוג דב כאקט של הגנה עצמית. לשפיצברגן אותה כמות דובי כותב כמו לייתר חלקי סבלברד ופרנץ יוזף. אייל הצפון הסבלברדי הוא תת מין מוגדר, שקודם לכן כמעט ונכחד. בשפיצברגן כ-30 מיני עופות, רובן נודדות.
בשל הטמפרטורה הגבוהה יחסית של הזרם הצפון אטלנטי, בים ברנץ חיה אוכלוסיית בעלי חיים וצמחים עשירה יותר יחסית לאזורים באותם קווי רוחב. המים המתוקים הנמסים מהקרחונים יוצרים שכבה של מים מתוקים יחסית מעל שכבת מי הים. בשכבה זו מספר רב של סוגי פלנקטון (בהם: Calanus finmarchicus Calanus glacialis, Calanus hyperboreus, Oithona וסרטני קריל, שגם אוכלים את הקטנים מהם). כמו כן באזור מספר רב של סוגי דגים (כגון בקלה), האוכלים את הפלנקטון, כלבי ים וציפורי ים כגון אוריה מצויה ואוריית ברוניך האוכלים את הדגים הרבים. אזורים מרובי דגים אלה הם בעלי חשיבות כלכלית רבה לנורבגיה ורוסיה. יחד עם זאת, זהו מקום חשוב מאד מבחינה אקולוגית ונעשים מאמצים רבים לשימורו.
ים ברנץ משמש למחיה לציפורים רבות. קרוב ל-20 מיליון פרטים בסוף הקיץ. הנפוץ מכולם הוא נץ קטן (Little Auk). מתוך המינים הרבים 17 נמצאים ברשימה האדומה של עופות בסכנת הכחדה. השחפית הארקטית מהגרת מכאן לאנטארקטיקה.שני מינים של ציפורי שיר מהגרות לשפיצברגן כדי להתרבות. מין אחד (Rock Ptarmigan) חורף כאן. באי מצאו את שרידיו של טורף מתקופת היורא. זהו הפילוסאור pliosaur, שאורכו 15 מ'. לסבלברד שכבת אדמה קפואה וטונדרה. בארכיפלג חיים 165 מיני צמחים. רק באזורים המפשירים בקיץ גדלה צמחיה. המקום העשיר ביותר הוא ב-Nordenskiöld Land, סביב Isfjorden, בין הייתר, הודות לגואנו. כמות המשקעים הנמוכה יוצרת אקלים כמעט ערבתי. לצמחים יש עדיין גישה למים כי האקלים הקר מפחית את ההתאדות. עונת הצמיחה מאד קטנה ונמשכת זמן קצר. מספר שבועות.
באי ששה פארקים לאומיים:Indre Wijdefjorden, Nordenskiöld Land, Nordre Isfjorden Land, Nordvest-Spitsbergen, Sassen-Bünsow Land, Sør-SpitsbergenThe island also features Festningen Geotope Protected Area; . חלק מהחוף הצפוני שייך לשמורת הטבע Nordaust-Svalbard. כולה שרידים האנושיים הקודמים ל-1946 נשמרים אוטומטית. סבלברד נמצא ברשימה טנטטיבית של אתרים שמורים על ידי אונסק"ו.
ראו באתר זה: יומן מסע: השיט לשפיצברגן, יולי 2012
[1] . ים ברנץ (באנגלית: Barents Sea, בנורבגית: Barentshavet, ברוסית: Баренцево море) הוא חלק מאוקיינוס הקרח הצפוני המצוי צפונית לנורבגיה ולרוסיה. ים זה קרוי על שם המגלה ההולנדי וילם ברנץ (Willem Barents). הים מצוי על מדף יבשת עמוק, שעומקו 230 מטרים. הים נמצא בין יבשת אירופה, האי סבאלברד (ששייך לנורבגיה) והאיים ארץ פרנץ יוזף ונוביה זמליה (השייכים לרוסיה). לחוף ים זה מצויים הנמלים מורמנסק שברוסיה ווארדו שבנורבגיה, בשל העובדה שהים אינו קופא בשל זרמי ים חמים ובהם הזרם הצפון אטלנטי. בשנות ה-70 החל בחיפוש נפט. באזור סנוהביט התגלה שדה נפט רחב היקף המנוצל על ידי נורבגיה. שדה הנפט הגדול ביותר בים ברנץ הוא שדה שטוקמן בצד הרוסי של ים ברנץ. רוסיה ונורבגיה חלוקות ביניהן על השליטה בים.
[2] . העומק מגיע בכמה מקומות ל-500 מ'.
[3] . ארץ פרנץ יוזף מורכבת מ- 191 איים מכוסים קרח והיא משתרעת על שטח של 16,134 קמ"ר. על האיים אין תושבים ילידים והאוכלוסייה מורכבת בעיקר ממתיישבים רוסים. האיים ממוקמים בין קו הרוחב 80 מעלות לבין קו הרוחב 81.9 מעלות צפון מה שהופך אותם לקבוצת האיים הצפונית ביותר המחוברת לאירואסיה. הקצה הצפוני ביותר של האיים הוא כף פליגלי על האי רודולף. מרחקו של הארכיפלג מהקוטב הצפוני הוא בין 900 ל- 1,110 ק"מ בלבד. מדובר באיים הקרובים ביותר לקוטב הצפוני מלבד האי הקנדי אלסמיר וגרינלנד. הארכיפלג ככל הנראה התגלה לראשונה על ידי ציידי כלבי ים נורבגים שהפליגו על גבי מפרשית ב- 1865 מזרחה מסבאלברד עד שהגיעו אל הארץ החדשה. אולם גילוי זה נשכח עד מהרה. הגילוי המוכר רשמית של האיים היה ב- 1873 על ידי המשלחת האוסטרו- הונגרית אל הקוטב הצפוני שהונהגה על ידי חוקרי הקוטב יוליוס פון פאייר וקרל ווייפרכט. הם קראו לאיים "ארץ פרנץ יוזף" לכבודו של קיסר האימפריה האוסטרו-הונגרית פרנץ יוזף הראשון. מכיוון שהמשלחת הייתה בחסות פרטית ולא בחסות המדינה, איים אלו מעולם לא היו חלק מאוסטריה. ב- 1929 ברית המועצות נטלה את השליטה על האיים ויישבה אותם למטרות צבאיות ומחקריות. הנגישות לאיים בספינות אפשרית רק בשבועות מעטים בקיץ.
[4] Hugh Chisholm (ed.), Encyclopedia Britannica (1911), p. 708
[5] מגלה ארצות וכרטוגרף הולנדי (1550-1597), הוביל מספר מסעות מחרק לצפון. על שמו ים ברנץ
[7] Sir Martin Conway, No Man’s Land, 1906, p. vii.
[8] TIME magazine NORWAY: Formal Annexation
[9] יאן מאיין (Jan Mayen) הוא אי בצפון האוקיינוס האטלנטי. הוא תחת ריבונות ממלכת נורבגיה. באי מתגוררים בין 14 ל-30 אנשים, בתלוי בעונה.
שטחו של האי יאן מאיין הוא 373 קילומטרים רבועים והוא בעצם הר געש שהתכסה באופן חלקי בקרחונים. מיצר יבשתי צר מחבר שני חלקים רחבים יותר. שכנו הקרוב ביותר הוא גרינלנד, הממוקמת כ-500 ק"מ משם. מרחק כפול מזה מפריד בין האי לבין נורבגיה עצמה. האי הררי למדי, כשהנקודה הגבוהה ביותר היא ברנברג אשר ממוקם בצפון האי (2277 מטרים מעל פני הים.
לאי אין אוצרות-טבע. הפעילות הכלכלית מוגבלת לשירות עובדי תחנת הרדיו והתחנה המטאורולוגית אשר על האי. בכל 124 ק"מ של חופו אין ולו נמל אחד. ציד לווייתנים התקיים בין השנים 1633 ו-1640 על ידי ההולנדים עד אשר הזן המקומי של הלוויתנים כמעט נכחד. מחלוקת באשר גבול המים הטריטוריאליים של נורבגיה (יאן מאיין) ודנמרק (גרינלנד) הסתיימה כשדנמרק קיבלה שטח יותר גדול.
הגילוי הראשון והבטוח של האי התבצע בשנת 1614. ישנם טיעונים יותר מוקדמים, חלקם אפילו טוענים כי ידעו על קיומו של האי כבר מהמאה השישית. האי נקרא על-שם ההולנדי יאן יאקובס מאי ואן סכלינקהווט. שביקר באי באותה שנה. קרוב שלו מיפה את החופים ואת האי וקרא לו על שמו.
האי התגלה פעמים רבות לפני כן, אך בגלל שעד אז אף אחד לא דאג למפות את מיקומו המדויק, קרה שגילו אותו הרבה פעמים ונתנו לו שמות רבים. בשנת 1607 הנרי הדסון קרא לו "הדסונס טאצ'ס". בשנת 1611 ציידי לוויתנים אנגלים קראו לו "האי טריניטי". בשנת 1612 ציידי לוויתנים צרפתים קראו לו "האי רישליו". בשנת 1614 קפטן ג'ון קלארק קרא לו "האי איזבלה".
[10] https://www.oldworldauctions.com/detail.asp?owa_id=2145238494
[11] . חברת "מוסקובי", שנקראה גם "החברה הרוסית", היתה חברת סחר אנגלית, שנוסדה ב-1555. נחשבת לחברת הצ'ארטק הראשונה בעולם. היא בישרה את הקמתן של חברות סחר נוספות שיפרחו באנגליה. בחברה צמחו שמות מפורסמים כמו הנרי הדסון וויליאם באפין. לחברת מוסקובי היה מונופול על הסחר בין אנגליה לבין מוסקובי (הדוכסות של מוסקבה") עד 1698 והיא שרדה כחברת מסחר עד המהפכה הרוסית של 1917. מאז החברה עובדת כחברת צדקה ברוסיה
[12] הנרי הדסון (אנגלית: Henry Hudson; 12 בספטמבר 1570 – 1611) היה מגלה ארצות אנגלי אשר גילה, בין היתר, את מצר הדסון ומפרץ הדסון שבקנדה הקרויים על שמו. על שמו קרוי גם נהר ההדסון שבארצות הברית. בשנת 1607 הפליג הדסון בספינתו "הופוול" (באנגלית: "Hopewell" – התקווה הטובה) בניסיון למצוא את המעבר הצפון מערבי לאסיה דרך האוקיינוס הארקטי. המסע מומן על ידי חברת מוסקובי שניתן לה צו מלכותי המרשה לה לצאת למסעות מסוג זה. ביוני שבאותה שנה הגיע לחופי גרינלנד והחל להפליג צפונה תוך מיפוי חופי האי. ב-17 ביוני הגיע לקצה איי סוואלבארד ולמרחק של 577 מיילים ימיים מהקוטב הצפוני, אולם בשל הים הקפוא לא הצליח להתקדם צפונה ושב לאנגליה. בדרכו חזרה גילה את אי יאן מאיין.
[13] William Martin Conway, (1906). No Man's Land: A History of Spitsbergen from Its Discovery in 1596 to the Beginning of the Scientific Exploration of the Country. Cambridge, At the University Press
[14] Pernille Ipsen and Gunlög Fur. Introduction to Scandinavian Colonialism. Itinerario, Volume 33, Issue 02, July 2009, pp 7-16
[15] אוּניה פרסונלית או איחוד פרסונלי היא מערכת יחסים בין שתי ישויות או יותר במשפט הבינלאומי, הנחשבות למדינות שונות וריבוניות, אשר, לפי חוקיהן, אותו האדם עומד בראשן, בעוד שגבולותיהן, חוקיהן והאינטרסים שלהן נותרים שונים. אין לבלבל מצב זה עם פדרציה, הנחשבת כלפי חוץ כמדינה אחת.
[16] קונדומיניום: שלטון משותף
[18] שרנהורסט הייתה סיירת מערכה של הקריגסמרינה, הצי הגרמני במלחמת העולם השנייה. האונייה נקראה על שמו של הגנרל הפרוסי גרהרד פון שרנהורסט, וכהנצחה לסיירת הגרמנית "שרנהורסט" שהוטבעה במלחמת העולם הראשונה בקרב איי פוקלנד. לשרנהורסט הייתה אונייה אחות, הגנייזנאו, ושתיהן התפרסמו בכמה מבצעים מוצלחים של הצי הגרמני במלחמת העולם השנייה, ובאיום שהיוו על בעלות הברית. שתי האוניות נקראו, בחיבה או באיבה, "האחיות המכוערות".
עבודתי הראשונה כילדה בכיתה ו' בשיעור מולדת, היתה על רואלד אמונדסן הנורווגי, היה מאד מרגש לראות את אותן התמונות וכן את אונייתו במוזיאון….
הכתבה מקיפה ומהנה, במיוחד כשאנו רואים שלג/שלוגיות כשאנו יושבים במזגן………
מדהים! כבר אני מרגישה קרירה יותר… איזה חום!
וואווווווווווווווווווווווו גילי מקסים!!!