ברצלונה למתחילים

 

 

 

 

 

 

ברצלונה שבצפון-מזרח ספרד היא העיר השנייה בגודלה במדינה ובירת קָטָלונְיָה (Cataluňia) הספרדית.  ב-1992 התקיימו בה המשחקים האולימפיים, מיקדו בה את תשומת הלב העולמית והיא זכתה לעדנה מחודשת.  שש שנים התמרקה ברצלונה לקראת האירוע ואת הפירות קוטפים התיירים עד היום.  זוהי עיר יפהפייה, שחושניותה מציתה את הדימיון, מלטפת את המבקר בצבעים העזים של הים התיכון, ומאמצת אותו אל חיקה מיד.  העיר משתרעת לחוף הים לבין הגבעות המשתפלות מהרי הפִירִינֵאִים וממזגת בתוכה אווירה של הרים וים.  זהו כרך המיטיב לשלב את האירופאי עם האיברי ועם הים תיכוני.  ברצלונה לא נועדה להשרות שלווה, לפחות לא במובן המקובל.  לארכיטקטורה יש קווים מטורפים והבארים המתמלאים מדי ערב מעידים על כך שהעיר איננה קופאת על שמריה.  אפילו הכיכרות מניעות את העיר בקצב מיוחד.  בצוהרי היום, ללא כל סיבה מיוחדת, מתמקמות להקות בכיכרות הרבות של הרובע העתיק והקהל מחליט, לפי צופן לא ידוע, איזו מהן למלא. ברצלונה היא עיר בה האדריכלות והאורבניות חד הן.  זוהי עיר של שדרות רחבות, של כיכרות מעוצבות להפליא ושל תכנית בנייה עירונית אשר עוצבה על ידי אנטוניו גאודי, הארכיטקט הגאון ממוצא קטלוני, שהלהט הדתי והאסתטי שלו הניב בניינים בעלי חושניות יוצאת מגדר הרגיל; סוג של ארט נובו מרוכך, עם יותר משמץ של סגנון גותי.  יופייה של ברצלונה ניכר בכל מקום.  לא רק יצירות האדריכלות בהשראתו של גאודי, אלא גם עמודי התאורה הייחודיים מברזל מחושל בשדרה המפוארת של העיר.  עמודים אלו הם בעיני ביטוי לרוחה של העיר.  הן משלבים תאורת רחוב עם מושבי פסיפס מאריחי קרמיקה נפלאים, להזכירך שבמקום הזה אי אפשר להפריד בין השימושי לבין המרגש.  ברצלונה היא גם לבה של הרוח הקטָלנית הגאה והמתבדלת.  שריד מתוסכל משהו למה שהיתה פעם ממלכה עצמאית ונבלעה בספרד.  מדינית, אך לא תרבותית.  הרוח הקטָלנית שימרה את שפת הקָטָלָן, הדומה מאד ללָנגדוק המדוברת בדרום צרפת והצמיחה מורשת תרבותית מפוארת ששמות גדולים מפארים אותה: ז'ואן מירו, פאבלו פיקאסו, סלבדור דאלי, תומסו ויטוריה, לואיס יאח, ז'ואן צררולס, פבלו קאזאלס ואנטוניו גאודי הם רק חלק מרשימת אומניה ואנשי הרוח שלה.  ברצלונה מצטיינת גם באווירה תרבותית קוסמופוליטית, בירידי ספרים, תיאטרון ומוסיקה ולא פחות, היא גם מוקד קולינארי חשוב.  גן עדן לחובבי הדגים ופירות הים. מטבח מקומי יצירתי, עשיר בהשפעות מקסטיליה ומפרובאנס.  מטבח זה פיתח סגנון בישול הנקרא "מאר אי מונטניה" (Mar Y Montaña) בישול המשלב מוצרים מהים וההר. דון קיחוטה אמר על ברצלונה כי היא "בית האוצרות של האדיבות, מקום מפלט לזרים". סיסמת המשחקים האולימפיים שנערכו כאן ב-1992 לא היתה שונה בהרבה: "בברצלונה תוכלו למצוא חברים לנצח". זו היא עיר ידידותית, מסבירת פנים, משעשעת, אוהבת חיים, תוססת ולא גדולה מדי.

 

 

 

הרובע הגותי מכונה כך בשל הבניינים הרבים שניבנו בו במאות ה-15-13. אך הוא למעשה עתיק הרבה יותר.  ישנם שרידים המעידים על ישוב רומי, וכן שרידים של החומות האיתנות שנבנו במאה ה-4, לאחר פלישות הברברים ושרדו עד לפני כ-150 שנה. מאז ימי הרומים, דרך ימי הביניים ועד ימינו אנו, זהו לב-לבה של ברצלונה. הרובע הוא מבוך של סמטאות התחום בין ארבע כיכרות רחבות ידיים:  פלסה אנטוני מאורה (Plaça  Antoni Maura) בצפון; פלסה נובה (Plaça Nova) במערב; פלסה דה סנט ג'אומה (Plaça de Sany Jaume) בדרום ופלסה אמיל וילנובה (Plaça Emili Vilanova) במזרח. למרות השיפוצים, התיקונים והשינויים הרבים, שעברו במאות השנים האחרונות על הרובע, הוא שומר על קסמו המדיביאלי (ימי ביניימי).  מחד, הסמטאות צרות ומרפסות הבתים כמעט נוגעות זו בזו.   מאידך, ברוב הבתים עדיין מתגוררות משפחות, והילדים מתרוצצים ברחובות, הרובע איננו קריית אמנים מצועצעת אלא מקום חי ותוסס.  מרתק מיוחד בשל השילוב בין ישן וחדש, שהולך ומתחדד במסגרת "מתיחת הפנים" שעברה ברצלונה בעשור האחרון של המאה העשרים.  בנוסף לקתדרלה המתוארת להלן, כדאי לבקר גם בכיכר המלך (Praca del Rey); ובמוזיאון פרדריק מארֶ(ס) (Museu Frederic Mare's), השוכן בארמון המלכותי שהיה בית מגוריהם של רוזני ברצלונה.  סביב פלסה נובה מספר מבנים מעניינים מבחינת הארכיטקטורה שלהם.

 

 

זו כנסיה ענקית הבנויה בסגנון גותי מרשים.  קתדרלה הנוכחית, המוקדשת לאֱיוּלָאלְיָה הקדושה (Santa Eulalia) ולצלב הקדוש, נבנתה במקום בו עמדה קודם לכן כנסיה רומנסקית מהמאה ה-11, שהיא עצמה נבנתה על חורבותיה של כנסייה מן המאה ה-4.  בנייתה החלה בשלהי המאה ה-13 ונסתיימה רק בשנת 1450. החזית המערבית והצריח הם שחזורים מודרניים יחסית שתכנן בנאי צרפתי בן העיר רואן (Rouen) ומכאן ההשפעה הצרפתית הניכרת בגמלוני החזית, בצריחונים ובעיטוריהם.  פנים הקתדרלה מלא הוד, בעיקר הודות לעמודים התמיכה הדקים והמעודנים של הקשתות והאור נשפך פנימה דרך הויטראז'ים של החלונות המוארכים ודרך החלונות העגולים הקטנים הממוקמים סמוך לתקרה. המחיצה של רחבת המקהלה ראויה להתבוננות מיוחדת. זו פוסלה במאה ה-16, משיש לבן, לפי רישומים של בָרְתלומֶה ארְדנְיֶיס, אחד מאומני הרנסאנס הגדולים של ספרד. הפסלים מתארים את מותה של אֱיולָאלְיָה הקדושה, הפטרונית של ברצלונה. בקפלות הצדיות יש שפע של תמונות מזבח גותיות ושל קברי שיש; מפורסמת במיוחד תמונת הטראנספיגורציה (ההשתנות של ישו, מגשמי לרוחני), הנמצאת בקפלת בנדיקטוס הקדוש.

החצר הפנימית (Claustro) היא אי רענן של צמחיה ירוקה התחום באכסדרות מקורות סביב סביב. עצי הדקל והמגנוליה, ובמיוחד להקת האווזים, מוסיפים חיות לתפאורה.

 

 

 

לה רמבלה (La Rambla), הרחוב הידוע ביותר בברצלונה,

הוא טיילת ארוכה ותוססת, המקשרת את כיכר פורטאל דה לה פאו ( (Portal de la Pau שבקרבת הנמל, בה נמצא פסל קולומבוס ובה נמצא העתק ספינתו (סנטה מריה), טרם שנשרפה, עד כיכר קאטאלוניה (Plaça de Cataluñia).  זהו מרכז החיים של העיר; מקום עממי, ספונטאני וצבעוני, בו מתרחשת פעילות בלתי פוסקת כמעט. ה"ראמבלאס" (Ramblas), הטיילת רחבת הידיים, מחולקת לקטעים בעלי שמות שונים: Canaletes, Caputxins, Sant Josep ועוד. כולם מתחילים ב-.Rambla תוואי הרחוב עובר באפיקו של נהר קדום, אשר גובל ברובע הגותי. משני צדי הרחוב ניצבים מבנים חשובים. משני צדיו של הרמבלס נמתחות שתי מדרכות צרות, ובצמוד להן זורמת תנועת כלי הרכב, ובתווך הטיילת עצמה. עצים גדולים סוגרים עליה ומטילים צל על המטיילים. לכל אורכה זרועים, במספר גדול, קיוסקים גדולים לעיתונים, כתבי עת וספרים. בצד הקיוסקים, ביתנים לממכר פרחים, עציצים ועופות נוי. בכל שעות היום והלילה זורם ברחוב נהר אנושי של מקומיים, תיירים, ונוודים – לאורך הרחוב בצל עצי הדולב, חולפים על פני מגידי העתידות, הלוליינים, ליצני הרחוב, והסטודנטים העומדים בלי נוע כפסלים אנושיים. חלקו העליון של הראמבלאס, הסמוך לכיכר קטלוניה, אלגנטי מאד. כאן מצויים מלונות פאר וחנויות יוקרה. חלקו התחתון, מפוקפק יותר.

 

 

 

זוהי כיכר רחבת ידיים, מוקפת במבנים בסגנון ניאו-קלאסי, שנבנו בין השנים 1848-1859. הכיכר גדושה בבתי קפה החוסים בצל דקלים, מסעדות ובארים, ומשום כך הומה אדם. בלב הכיכר מזרקה נאה ומשני צדיה ניצבים פנסי רחוב שעיצב גאודי. לאווירה המיוחדת מוסיפים הרוכלים ומצחצחי הנעליים היושבים סביב סביב. מדי יום ראשון בבקר מתקיים כאן שוק בולים ומטבעות. בשעות הלילה המאוחרות שורצת הכיכר כייסים וגנבים. מעברו השני של הרמבלה נמצא בריו צ'ינו (Barrio Chino), דהיינו, הרובע הסיני, שסיפק השראה לסופרים וציירים. זהו אזור פועלים ששמו יצא לשמצה בשל הבארים המפוקפקים שבו ויורדי הים המשוטטים בו ומשום כך הוא מכונה גם "רובע החטאים". בשנים האחרונות החלו לשפץ ולחדש את הרובע, אך כדאי לפקוח עין.

 

 

 

זהו פרוייקט אורבני מרתק שראשיתו בשנת 1860, עם הפלת חומות ברצלונה העתיקה, כדי לאפשר לעיר להתרחב לכיוון צפון. בפרוייקט זה, שהוא מלאכת מחשבת של תכנון ערים, אפשר לפגוש את פניה המעודנות של העיר. אביו מולידו של הפרוייקט ומי שהעניק לו את שמו – אֵיְישמְפְלֶה דהיינו גדילה, הוא המהנדס ומתכנן הערים אידלפונס סרדה (Cerda). זהו מתאר רחובות מהמם; מארג שתי וערב של רחובות – בחלקם מקבילים לקוו החוף ובחלקם ניצבים לו, שזכה לתואר 'Quadrat d'Art'. הרחובות תוחמים, בריבועים שיצרו, גושים של בנינים, שצורתם מתומנת, לאחר שהפינות ישרות הזווית שלהם נקטמו. באופן כזה כל צומת רחובות הופך לכיכר קטנה בצורת יהלום. גושי בנינים אלו נקראים בספרדית מנסנאס (Manzanas) היינו, תפוחים. מארג זה נחצה על ידי שתי שדרות אלכסוניות רחבות, שדירת דיאגונל (Avinguda Diagonal) ולה מרידיאנה (Meridiana), הנפגשות זו בזו בכיכר גְלורְיֶיס קאטאלנֶסPlaça de les Glories Catalanes). זהו מתאר רחובות הנחשב לאחד המהממים שיש, ובכל זאת, לא זכה סארדה לתהילת עולם כשל גאודי. מוקד משיכה עיקרי באזור האיישאמפלה הוא שפע המבנים שהניבה האדריכלות המודרניסטית, מוזיאון פתוח לארכיטקטורה. הסגנון החדש, שצמח במקביל לזרמים בעלי מגמות דומות באירופה, השתמש במוטיבים קישוטיים עקלקלים וצורות א-סימטריות, בעבודה עם זכוכית צבועה, קרמיקה ומתכת. האדריכלים הבולטים של סגנון זה היו אנטוני גאודי, לואיס דומֶנֵק, אי מונטאנֶר, פואיג (Puig), ז'ויול (Jujol) ואחרים. המבנים החשובים ביותר הם המבנים ברחוב גראסיה; בית באליו (Casa Batllo), פארק גואל (Parc Güel) שייסקר להלן וידועה מכל – כנסית "לָה סָגְרָדָה פָמִילְיָה".

 

 

 

זהו פרויקט בנייה שאפתני, בו החל בשנת 1882 הארכיטקט פרנסיצקו דה ויליאר (Francisco de P. Villar), נמסר שנה אחר כך לניהולו של גאודי. הוא שינה כליל את התכניות וניסה כנראה לבנות מונומנט שיהיה פסגת יצירותיו – היכל אדיר שיהיה הקתדרלה החדשה של ברצלונה. זהו אכן אתר מלהיב ומרגש ומכונה "הסימפוניה הבלתי גמורה", משום שלמרות שעובדים עליו עד היום, רחוקה הדרך מהשלמתו הסופית. גאודי תכנן כנסייה בצורת צלב עם שלוש חזיתות מרהיבות: המזרחית, בשם "לידת ישו"; המערבית בשם "הפסיון והמוות" והמערבית – "התהילה" – הגדולה מכולן. על כל חזית בנפרד היו אמורים לחלוש ארבעה צריחים, כשכל התרייסר יחד, אמורים היו לייצג את שנים-עשר שליחיו של ישו. עוד רביעיית צריחים, המחברים צריח מרכזי היו אמורים להיבנות מעל להצטלבות מעל אגף הרוחב, ולסמל את ישו ואת ארבעת האוונגליונים (המחברים של ספרי הבשורה). אולם התווך תוכנן להידמות ליער עמודים. אלא שרק בנייתם של הקריפטה (קפלה תת קרקעית), קירות האפסיס, צריח אחד ואחת החזיתות ("המולד") הושלמו בימי חייו של גאודי. לאחר מותו בתאונת דרכים ב-1926 הופסקה הבנייה ונתחדשה שוב ב-1952. יש בקתדרלה מוזיאון קטן המציג את שלבי הקמתה. ממרומי הצריח המזרחי נשקפת תצפית כללית טובה על כל עבודות הבנייה של הכנסייה ועל חלקים נרחבים של העיר. האתר הוא עדיין אתר בנייה ויש להתכונן לכך.ג'רג' אורוול אמר עליה: "קתדרלה מודרנית ואחד הבניינים הזוועתיים ביותר בעולם. האנאכריסטים גילו טעם רע כשלא פוצצו אותה כשהיתה להם הזדמנות". 

 מדי ערב יום א', מתקיימים ריקודי סרדָאנָס ברחבת הכנסייה.

 

 

קאסה מילה, המוכר גם בכינויו 'לה פדררה' (La Pesdrera), הוא מבנה בולט הניצב בפינת הרחובות Passeig de Gracia (מס' 92) ו-Carrer Provenca. המבנה המיוחד שובר את האחידות של המבנים הניאו-גותיים שבסביבתו ומעורר רושם עז. זוהי עבודה מודרניסטית חשובה; דוגמא מובהקת לסגנונו של גאודי. הבניין הענק, שנבנה כבית מגורים בשנים 1910-1906, נראה כמו גלים מעל עמודים, עם כניסות הנראות כפתחי מערות, עבודת פרזול נפלאה על המרפסות ודמויות מפוסלות על הגג, המשמשות כארובות ופתחי אוורור. בני משפחת מילה – שהזמינו את העבודה – לא אהבו את היצירתיות היתרה ואף כינו אותו "לה פדררה", היינו, "המחצבה". הבניין הנחשב כיום ליצירת מופת, זכה בשעתו לקבלת פנים צוננת. אנשים התבדחו כי דיירי הבניין יגדלו נחשים כחיות מחמד. לבניין שתי כניסות: מאחת יוצאים לסיורים מודרכים ומהשנייה מגיעים לגלריה Fundació Caixa de Cataluñia, שבה תצוגות מתחלפות. לגלריה מוביל גרם מדרגות מדהים ובעליית הגג חלל תצוגה ענק ובו, בין השאר, מובייל ענק בעיצובו של גאודי.

 

 

 

הפרוייקט האדריכלי המפורסם ביותר של גאודי. עולם מכושף של מבנים שהפכו בידי הפלא של האמן למערות, פטריות ועולם של אגדות. זהו פרוייקט אדריכלי יוצא דופן הנמצא בקצהו הצפוני של רובע גארסיה (Gracia). כניסה מרחובות: Carretera del Carmelo; Ramiro de Maeztu ו-Lazzard. הקמת הפארק החלה בשנת 1900 ובוצעה בהזמנתו ובמימונו של הבנקאי אֱיסוביִי גואֶל (Eusebi Güel). גאודי תכנן מבנים רבים עבור גואל פטרונו ומעריצו. מבין כל העבודות שלשמן שכר גואל את שירותיו של גאודי, המפורסם ביותר הוא הפרוייקט הארכיאולוגי הזה.

הדמיון הבלתי רגיל של גאודי ניכר כאן במיוחד. כל המבקר בפארק חש כי הוא נכנס לעולם קסום של בתים דמויי פטרייה, פסלים המתנחשלים כגלים, ופסיפס של דרקון על גרם המדרגות. השבילים המקורים נמשכים והופכים למערות ולכוכי קסם. במעלה הגבעה נמצא ספסל אבן מתעקל, המקיף רחבה עצומה ומשקיף על הים התיכון (עבודה של יויול – האסיסטנט של גאודי ואדריכל נחשב בפני עצמו). הרעיון המקורי היה לבנות רובע מגורים מקורי בן ששים דירות, עבור עשירי העיר; פרויקט שיפגין את רעיונותיו החדשניים בתחום תכנון הערים). הפארק, שנבנה באזור שהיה אז מחוץ לעיר, תוכנן להיות מעין עיר גנים, [בדומה לאלו  שהוקמו באירופה וארצות הברית כתשובה לתחלואים שליוו את המהפכה התעשייתית, ברוח חזונו של אבנעזר הארוורד]. הרובע אמור היה להיות שונה מכל מה שהיה מוכר עד אז. הן מבחינת סגנון הבנייה והן בכרי הדשא, הגינות ושירותי הרווחה לאזרח. מותו הפתאומי של גאודי קטע את התכניות, רק שני בתים הושלמו (אחד נרכש על ידי גאודי) ובשנת 1923 הפך הפארק להיות נחלת הכלל. המקום מעורר עניין רב. כבר ברחבת הכניסה הראשית מתעורר במבקר רושם עז: הוא עובר דרך מעלה המדרגות, למעין עולם דמיוני, בעל מבנים מעוצבים במקוריות, בהם ניכרת השראת הארכיטקטורה הקלאסית. בהמשך, מבנים מצופים באריחים צבעוניים, המלמדים על השפעת הסגנון המורי והמודֶחָר. בכל מקום בפארק מרחפת ייחודיותו של גאודי – בפיסול באבן, באריחי הקרמיקה העליזים ובעבודות הברזל והמוזאיקה. זוהי חגיגת צבע מתמשכת. ביתו של גאודי עצמו ((Casa-Museu Gaudi, שתוכנן על ידי פרנסס ברנגר (Francesc Berenger) משמש היום כמוזיאון, המציג את חפציו.

 

 

 

'הר היהודים' הוא גבעה בגובה של 213 מ', המשקיפה על העיר. הגבעה נקראת כך על שם בית עלמין יהודי ששכן על מדרונה. ניתן להגיע אליה בטיול רגלי, באוטובוס או ברכבל. על הגבעה מצודה שהוקמה במאה ב-1640 כנגד פיליפ ה-  4ובה שוכן המוזיאון הצבאי (Museu Militar). מן המצודה נשקף נוף מרשים של העיר. למרגלות ההר נמצא הארמון הלאומי (Palacio Nacional) ובו המוזיאון לאמנות של קטלוניה. (Museu d`t de Catalunia), ש"אסור להחמיץ". 

בשנת 1929 אירח מונטג'ואיק את התערוכה העולמית ומאז ממשיכה כיכר אספניה (Plaça de Espaňa) לשמש כמרכז ראשון במעלה לירידים עולמיים. לרגל התערוכה הוקמו כמה מבנים מונומנטליים שהמרשים שבהם הוא המזרקה המוארת (Font Magical  = מזרקת הקסם) שעיצב קארלס בויגס (Carles Buigas) בקצה שדירת ריינה מריה כריסטינה, ביתן מיס ואן דה רוהה (Pabellon Mies Van der Rohe) שנבנה מחדש בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 ובולט בפשטותו, בסגנונו המודרני, ובמגוון חומרי הגלם ששמשו לבנייתו. והכפר הספרדי (Pueblo Espanol) שהוא שחזור ארכיטקטוני אמין של חלקים רבים בספרד. בשכונה זאת התפתחו חיי לילה תוססים עם מועדונים, בתי קפה ומסעדות. מומלצת במיוחד מסעדת Torres de Avila, במיוחד בשל העיצוב המופלא שלה. מונטז'ואיק הוא אחד המוקדים החשובים של "המהפכה האולימפית" שעברה על העיר. במסגרת הפרוייקט הקולוסאלי הוקם כאן אצטדיון הספורט (Palau Sant Jordi) שנבנה על ידי הארכיטקט היפני אירטה איסוזקי. נמצא שם גם מגדל התקשורת של האדריכל הספרדי ד"ר סנטיאגו קלווטורה (שבעבר הציג תערוכה שלו גם בחיפה). יצירותיו של קלווטורה מזכירות מרחוק שלדים של ציפורי ענק או דינוזאורים. בראש מגדל התקשורת, שצלו יוצר שעון, אפשר לערוך תצפית על העיר.

 

 

 

מילולית: הכפר  הוקם לכבוד התערוכה הבינלאומית של שנת 1929. במטרה להדגים את הנוף הארכיטקטוני המגוון של ספרד, לפי אזורים. כך למשל, הכניסה לכפר היא העתק מושלם של שער ויסנטה (Vicente) – אחד משערי הכניסה העתיקים לעיר המבוצרת אבילה (Avila). במהלך סיור ב"כפר" ניתן להתוודע למגוון ציורי של מאפיינים מקומיים. החל כיכר ציורית בסנטיאגו דה קומפסטלה, דרך כיכר נטועה עצי חושחש בוולנסיה, רחוב אנדלוסי שבתיו משוחים בלבן וטובלים בפרחי גרניום וכלה במגדל פעמונים באראגון. בכפר מצויות גם מסעדות, חנויות המשחזרות אף הן ימים עברו (בית מרקחת) ואומנים השקועים במלאכתם. אכן, מקום מסוג זה מזמין מסחור, אך המקום מעניין ומהנה, והמזכרות הנמכרות פה אינן יקרות מאשר בחנויות שבעיר. בשכונה זו התפתחו חיי לילה תוססים, עם מועדונים, בתי קפה ומסעדות. מומלץ לבקר במסעדת Torres de Avila, (ב-Av. marques de Comillas) המרשימה בעיצובה.