גילי חסקיןבדרך לעין חרוד – סוגיות הגנה והתיישבות בעמק המזרחי
"הדרך לעין חרוד" הוא רומן דיסטופי שכתב עמוס קינן, בין הבודדים בעברית מסוגה זו. יצא לאור בשנת 1984 בהוצאת עם עובד.
הספר מתאר את ארץ ישראל שלאחר מלחמה אשר בה השתלטה כת צבאית על המדינה. הכת גירשה את כל הערבים והשליטה שלטון צבאי. במסגרת עולם מעוות זה יוצא בחור מתל אביב אשר נתונה במצור מוחלט ומנסה להגיע לחלקים בארץ-ישראל אשר עדיין מתקיים בהם שלטון חופשי בהנהגת המורדים נגד השלטון הצבאי. עיקר עלילת הספר מתמקד בנסיון ההגעה מתל אביב הנצורה לעין חרוד וקורות המסע של הגיבור בדרך לשם. שמו של הספר נתן השראה לשמו של הסיור, למרות שאין כמובן כל קשר בין תכני הסיור לבין תכניו של הספר.
זהו סיור בעקבות פרשיות בתולדות ההתיישבות הציונית, בעמק חרוד.
סיורנו יעסוק ביחידות הגיאוגרפיות השונות – עמק חרוד, בקעת כסולות, רמות יישכר – ובאירועים ההיסטוריים של ימי המרד
הערבי הגדול, מזווית ציונית, בריטית וערבית. כמו כן נעסוק בפועלי העלייה השנייה והשלישית, בגדוד העבודה ובפרשיות נוספות.
צילום: גילי חסקין
תל יזרעאל
בתל יזרעאל נמצאים שרידי בירת ממלכת ישראל בתקופת שושלת המלך אחאב במאה ה-9 לפנה"ס. האזכור הראשון של העיר מופיע בספר יהושע בתקופת התנחלות השבטים, שם היא נכללה בתחומו של שבט יששכר: "לְיִשַּׂשכָר יָצָא הַגּוֹרָל הָרְבִיעִי…וַיְהִי גְּבוּלָם יִזְרְעֶאלָה…" (יהושע י"ט,פס' י"ז-י"ט). לפי הממצאים הארכיאולוגיים היא הוקמה בימי ההתנחלות. עדות למעמד החשוב של העיר הוא העובדה כי שאול בחרו במקום זה את בסיסו ללחימה בפלשתים: וַיִּקְבְּצוּ פְלִשְׁתִּים אֶת-כָּל-מַחֲנֵיהֶם אֲפֵקָה וְיִשְׂרָאֵל חֹנִים בָּעַיִן אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל" (שמואל א', כ"ט, ל').
אבנר בן נר המליך את איש בושת בן שאול למלך:" וַיַּמְלִכֵהוּ אֶל-הַגִּלְעָד וְאֶל-הָאֲשׁוּרִי וְאֶל-יִזְרְעֶאל וְעַל-אֶפְרַיִם וְעַל-בִּנְיָמִן וְעַל-יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה(שמואל ב', ב'.ט').
העיר שימשה מקום נח להבראה, כך נראה משהיית המלכים בה אחרי המלחמות, וכל מובא בספר מלכים: "וַיָּשָׁב יוֹרָם הַמֶּלֶךְ לְהִתְרַפֵּא בְיִזְרְעֶאל מִן-הַמַּכִּים אֲשֶׁר יַכֻּהוּ אֲרַמִּים בָּרָמָה בְּהִלָּחֲמוֹ אֶת-חֲזָהאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַאֲחַזְיָהוּ בֶן-יְהוֹרָם מֶלֶךְ יְהוּדָה יָרַד לִרְאוֹת אֶת-יוֹרָם בֶּן-אַחְאָב בְּיִזְרְעֶאל כִּי-חֹלֶה הוּא" (ב',ח',י"ט).
ראה גם: סיור בעקבות שאול המלך.
ביזרעאל באה לסיומה גם שלשלת אחאב המלך:"וַיִּכְתֹּב אֲלֵיהֶם סֵפֶר שֵׁנִית לֵאמֹר אִם-לִי אַתֶּם וּלְקֹלִי אַתֶּם שֹׁמְעִים קְחוּ אֶת-רָאשֵׁי אַנְשֵׁי בְנֵי-אֲדֹנֵיכֶם וּבֹאוּ אֵלַי כָּעֵת מָחָר יִזְרְעֶאלָה וּבְנֵי הַמֶּלֶךְ שִׁבְעִים אִישׁ אֶת-גְּדֹלֵי הָעִיר מְגַדְּלִים אוֹתָם: ז וַיְהִי כְּבֹא הַסֵּפֶר אֲלֵיהֶם וַיִּקְחוּ אֶת-בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁחֲטוּ שִׁבְעִים אִישׁ וַיָּשִׂימוּ אֶת-רָאשֵׁיהֶם בַּדּוּדִים וַיִּשְׁלְחוּ אֵלָיו יִזְרְעֶאלָה: (ב', י' ,17 )
לכאן הגיע אורד וינגייט, יחד עם עמנואל ילן ודוד הכהן, הוא תמה בכעס על החלטתו של שאול להתמקם במקום נחות מבחינה גיאוגרפית, לעומת זה של הפלשתים בשונם. מכאן ניתן לראות ולנתח את צעדיו של השופט גדעון, שהיה מקור השראה לוינגייט.
גדעונה
היישוב הקהילתי גדעונה קרוי על שם הנביא גדעון בן יואש שבחר את חייליו לקראת המלחמה במדיין בקרבת מקום.
הוקם על ידי עולים יוצאי תימן כמושב עובדים או כפר עבודה. בשנות ה- 60 הפך לישוב קהילתי
הוקם על ידי עולים יוצאי תימן כמושב עובדים או כפר עבודה. בשנות ה- 60 הפך לישוב קהילתי
עין חרוד, היה קיבוץ בעמק יזרעאל בעמק חרוד
כאן התיישב לראשונה קיבוץ עין חרוד שהוקם בשנת 1921, על ידי פלגה של " גדוד העבודה ", כדגמה לצורה החדשה של התיישבות בקבוצות גדולות וכניסיון חדש של משק שתופי. עין חרוד היה הקיבוץ הראשון בארץ ישראל (שהוקם לאחר דגניה, הקבוצה הראשונה). הקיבוץ הוקם על ידי אנשי העלייה השנייה והעלייה השלישית. הבולטים שבהם שלמה לביא ויצחק טבנקין.
הקיבוץ הוקם בסמוך למעין חרוד ומכאן שמו. בהמשך, עבר הקיבוץ למקום הקבע שלו ובמקומו הישן הוקם קיבוץ בית השיטה (עד שעבר למקום קבע גם הוא) ובו עברו קבוצות מתיישבים נוספות.
באותה שנה הקימו אנשי " גדוד העבודה" ליד עין חרוד גם את קבוץ תל יוסף , שנקרא על – שם יוסף טרומפלדור . דגם זה של קבוץ גדול יחסית היה יסוד לקבוצים אחרים מסוג זה, שהקימו ב-1927 את תנועת 'הקבוץ המאוחד'. עין חרוד שימשה מרכז לחברי גדוד העבודה, ובתוכם לחברי הקיבוץ החשאי; ארגון מחתרתי של יוצאי 'השומר', שפעל בתוך ה'הגנה'. נספר את סיפורו של גדוד העבודה , שהתפלג כאן לפלג ימני ולפג שמאלי ואת סיפורו של הארגון המחתרתי שכונה "הקיבוץ החשאי'.
לקריאה נוספת:
גדוד העבודה
הקיבוץ החשאי בהגנה.
בבית הקברות נפקוד את קברו של שלמה לביא
שלמה לביא
דוד בן-גוריון, שהיה בן עירו והכירו מילדות, ראה בו את 'אחד ההוגים החשובים והמעמיקים מבין אנשי העליה השנייה'. הוא הוסיף במידה של השתאות: 'זמן רב נדמה היה לי שיש שני שלמה: אחד שיצא לו מוניטין של פרא-אדם… ואחד – זה שהכרנו אותו בארץ'.
במהלך חמש-עשרה שנותיו הראשונות בארץ – בשנות העלייה השנייה – לא היה לביא מהאישים הבולטים בתחומי היצירה התרבותית-ספרותית וגם לא היה דמות ידועה בחיי הציבור. אמנם הוא עלה בגל הראשון של העלייה השנייה וגם לקח חלק באחדים ממפעליה הבראשיתיים; בין היתר נימנה עם מייסדי מפלגת 'הפועל הצעיר'. אך עיקר פרסומו בקרב חבריו בא לו באותן שנים בזכות היותו אחד מאלופי המעדר.
המפנה התחולל בחייו מעת שהצטרף בשנת 1919 לקבוצת ה-60 בכינרת. בעת ההיא הגה ופרסם את רעיון הקבוצה הגדולה. הוא שרטט את קווי המתאר של היישוב הקומונאלי במספר מאמרים שכתב עבור 'קונטרס', ביטאון אחדות העבודה. בניגוד לקבוצה האינטימית, על-פי הדגם שיצרה דגניה, הקיבוץ, לשיטתו של לביא, אמור היה להיות יישוב גדול וגדל, ובו ענפי חקלאות, תעשייה ומלאכה גם יחד.
ההזדמנות למימוש חזונו בא בדמותם של חלוצי העלייה השלישית, ששכנו במחנות-עבודה לאורך הכבישים שסללו בעבודה מפרכת. לביא שכנע את אנשי "גדוד העבודה" לעלול ולהתיישב באדמות גוש נוריס, שנרכשו בעמק יזרעאל המזרחי, כדי להקים שם קומונה רחבת-היקף. עין-חרוד היתה תמצית חלומו של לביא. הוא ראה בה נקודה ארכימדית לשינוי המציאות ושאף לבנותה כדוגמה חיה להגשמת הרעיון האוטופי המיוחל.
צילום: גילי חסקין
ברל כצנלסון אמר עליו: "ואם יש "עשרה ראשונים"… אשר הצמיחו את תנועת הפועלים הארץ-ישראלית, ש. לביא הוא אחד מהם". לדידו של לביא, האמונה בקומונה כדרך-חיים היתה אמונה דתית. עוד באמצע שנות ה- 30 כתב את הדברים הבאים: "כי לנו יש אלוהים, זה המצווה עלינו את החיים הצודקים, את העבודה, את היצירה, את הקומונה… אלוהים זה אין רע אם אנו שוכחים בו לפרקים. הוא לא את עצמו ציווה עלינו אלא את תורתו, תורת המוסר האנושי. את היצירה לכל הסתעפותה ואת הקומונה המלאה והמקיפה".
בספרו האוטוביוגרפי 'עלייתו של שלום ליש' תיאר באהבה רבה את השנים המעטות שבהן זכה לחיי-משפחה. אלא ששנים אלה לא ארכו. אשתו נפטרה בצעירותה. שני בניו, ירובעל והלל, נפלו במלחמת העצמאות. את מכתו נשא לביא עד קבר.
בבית הקברות הקטן קבור גם הנוטר משה רוזנפלד, שנהרג על ידי אנשי עז א-דין אל קאסם, בנובמבר 1935, ונחשב לראשון חללי המאורעות (שפרצו חצי שנה אחר כך).
משה רוזנפלד, נכד למייסדי ראש פינה, נולד ב-26.11.1904, במנחמיה. אחיו הבכור נפל במושבה מנחמיה בהיותו בן שבע עשרה. משה סיים את לימודיו בבית-הספר במושבה ואחר-כך עבר לבית-הספר החקלאי במקווה ישראל. חבריו קראו לו "מוכתר הגלילים". הוא היה מכובד על כולם ומשכין שלום בין מתקוטטים. הוא התנדב ל"חייל הספר" ומשם עבר למשטרה הארצישראלית, שבמסגרתה שירת שתים עשרה שנה בתחנות ראש פינה, באר-שבע, חלסה, ג'נין, ירושלים, יפו, בית-דג'ן, פתח תקווה ועוד. בתפקידו האחרון, בדרגת סמל, היה ממונה על המשטרה בשאטה שבגוש חרוד.
צילום גילי חסקין
בחוברת לזכרו כתבו עליו חבריו:
"הדור בלבושו, חסון, בעל קומה זקופה והבעת פנים נעימים, מעינו נשקף בטחון עברי קדום. אדם עניו, צנוע בהליכותיו, רחמן ונענה לכל סובל. היתה בו שנאה עזה לכל יהיר, לכל עריץ הפוסע על ראשי בני אדם, ואהבה עזה ליושר, צדק ושלום. שומר ישראל אמיתי, לא ינום ולא יישן, לא ידע לאות בעבודתו, את עצמו כולו הקדיש לשרות הישוב, לשמירת הנפש והרכוש;"
בסוף 1934 התכונן משה לפרוש מהמשטרה ולצאת לחיים אזרחיים, אך אנשי גוש חרוד ושליחי הישובים ביקשוהו להישאר על משמרתו הוא נענה לפנייתם. בתחילת המאורעות של שנת תרצ"ח השתוללה באזור כנופיית של שייח' אל-קאסם, שהיתה מתנקשת בתושבים היהודים ופוגעת בפרדסים ובשדות. משה החליט ללכוד אותה. אולם הם הקדימו וטמנו לו מארב, אליו הובילו אותו בקליפות של הדרים, המרמזות על נתיבם של גנבי פרי. הוא יצא רכוב על סוסו לכיוון הגלבוע בעקבות הפורעים, שעל פי השערתו היו בדואים מהסח'נה. בדרך נתגלה על-ידי אנשי הכנופיה ונרצח על-ידם. בדברי ההספד של האב על קבר בנו אמר: "משה, לא נפלת מאחיך צבי, בניתם גשר בין עמק הירדן ובין עמק יזרעאל, נפלת חלל על הרי הגלבוע". בנו, אמנון רוזנפלד מספר שאביו הפך למטרה עבור עז א-דים אל קסאם, משום שטרח לקרב לבבות בין יוהדים לערבים.
לקריאה נוספת:המרד הערבי הגדול – שלב א'.
בבית הקברות קבורים רבים מחברי 'הכשרת החוגים' של המחנות העולים.
בראשית שנת 1926 החלה לפעול קבוצה קטנה של תלמידי השביעית בגמנסיה הרצליה בתל אביב ללא מטרה מגובשת, אך מתוך תחושה כי עליהם לשנות את אורח החיים של תלמידי המוסד – להילחם בהוויית הקרייריזם האישי, שהובילה את בוגרי בית הספר להתעלמות מצרכי הארץ. הקבוצה הגדירה את מטרתה: "להגביר את רגש הלאומיות בין תלמידי הגמנסיה". הם החליטו ליצור חברת נוער שתלמד את "הציונות של העושים", תצא להגשמה חלוצית בארץ ישראל ותחנך נערים ונערות ברוח זו. רבים מהם מתו במקום. לימים התאחדו עם 'לגיון הצופים' בירושלים והקימו את תנועת "המחנות העולים".
מכאן נמשיך אל תל יוסף השנה, שם נדון בפילוג בגדוד העבודה, וביישוב עין חרוד – תל יוסף
לקבוצות נמרצות, מומלץ מאד לעלות לרכס הגלבוע ולרדת רגלית מעין הסמל, על שמו של משה רוזנפלד, אל תל יוסף הישנה. אל המקום בו בוקם בדצמבר 1921, הקיבוץ של גדוד העבודה. אל המקום בו נשאר הפלג השמאלי, הרוב ה"גדוד העבודה", לאחר הפילוג.
הגן הלאומי מעיין חרוד
מעין חרוד מגיח מתוך מערה בצלע הר גלבוע וזורם בפלג צלול בגן הלאומי בריכת שחיה גדולה. רק לאחר שהמים יוצאים מתחום הגן הלאומי, הם מועברים אל השדות החקלאיים של העמק.
המערה שבתוכה נובע המעין מכונה "מערת גדעון" ועל המקום הזה מספר ספר שופטים בתארו את המבחן שערך גדעון ללוחמיו, כאשר ביקש מהם לשתות ממי מעין חרוד.
צילום: גילי חסקין
א וַיַּשְׁכֵּם יְרֻבַּעַל הוּא גִדְעוֹן, וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיַּחֲנוּ, עַל-עֵין חֲרֹד; וּמַחֲנֵה מִדְיָן הָיָה-לוֹ מִצָּפוֹן, מִגִּבְעַת הַמּוֹרֶה בָּעֵמֶק.
ב וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-גִּדְעוֹן, רַב הָעָם אֲשֶׁר אִתָּךְ, מִתִּתִּי אֶת-מִדְיָן בְּיָדָם: פֶּן-יִתְפָּאֵר עָלַי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, יָדִי הוֹשִׁיעָה לִּי. ג וְעַתָּה, קְרָא נָא בְּאָזְנֵי הָעָם לֵאמֹר, מִי-יָרֵא וְחָרֵד, יָשֹׁב וְיִצְפֹּר מֵהַר הַגִּלְעָד; וַיָּשָׁב מִן-הָעָם, עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף, וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים, נִשְׁאָרוּ. ד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-גִּדְעוֹן, עוֹד הָעָם רָב, הוֹרֵד אוֹתָם אֶל-הַמַּיִם, וְאֶצְרְפֶנּוּ לְךָ שָׁם; וְהָיָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה יֵלֵךְ אִתָּךְ, הוּא יֵלֵךְ אִתָּךְ, וְכֹל אֲשֶׁר-אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה לֹא-יֵלֵךְ עִמָּךְ, הוּא לֹא יֵלֵךְ. ה וַיּוֹרֶד אֶת-הָעָם, אֶל-הַמָּיִם; וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-גִּדְעוֹן, כֹּל אֲשֶׁר-יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן-הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד, וְכֹל אֲשֶׁר-יִכְרַע עַל-בִּרְכָּיו, לִשְׁתּוֹת. ו וַיְהִי, מִסְפַּר הַמְלַקְקִים בְּיָדָם אֶל-פִּיהֶם–שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, אִישׁ; וְכֹל יֶתֶר הָעָם, כָּרְעוּ עַל-בִּרְכֵיהֶם לִשְׁתּוֹת מָיִם. ז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-גִּדְעוֹן, בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הַמְלַקְקִים אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם, וְנָתַתִּי אֶת-מִדְיָן, בְּיָדֶךָ; וְכָל-הָעָם–יֵלְכוּ, אִישׁ לִמְקֹמוֹ.
ואכן, לוחמים אלה הם אשר נלקחו להלחם במדיינים, קרב שהסתיים בניצחון בני ישראל.
שביל מטפס מהמעיין אל אנדרטה לנופלים בני העמק, שהקים במקום הפסל דוד פולומבו.
קבר חנקין
במדרון שמעל למעין ניצב היום מוזיאון חנקין המציג את פועלו של יהושע חנקין ברכישת אדמות ארץ ישראל. במקום תערוכה, תמונות וסרט. זהו המקום לספר את סיפורם של יהושע ואולגה חנקין ופעלם לרכישת הקרקעות.
ראו באתר זה: יהושע חנקין
צילום: גילי חסקין
ליד הבית חצב חנקין מבעוד מועד מערה קטנה, שבתוכה נקבר בצד אשתו אולגה. שני העמודים בחזית הקבר מזכירים במראם מערת קברים מתקופת המשנה והתלמוד. עם הזמן, הפך קברו של חנקין למוקד לעלייה לרגל עבור אנשים שראו בו קדוש שברכתו מסוגלת לחולל נסים.
מראה העמק הנשקף מביתו של חנקין מהווה תפאורה הולמת למשפטו האלמותי:
"לפני שישים שנה ומעלה, נתגלה לי ייעודי בחיים מטעם ההשגחה העליונה: גאולת הארץ לעמנו הכמה לה. מאז דבקתי בייעודי זה. נתתי לבי לגאולת שטחים שוממים נרחבים, הלכתי בגדולות ובמועט לא הסתפקתי".
אפשר לשלב את הטיול עם ביקור במוזיאון בתל יוסף ולדון במורשתו של יוסף טרומפלדור.
ראה גם: תל חי – הקרב והמיתוס.
פרשת כיבוש עמק בית שאן
החלה עם עליית תל עמל. בסוף שנת תרצ"ו כבר היו בידי הקק"ל אלפי דונמים בכול קצוות העמק. עמק זה, מלבד האפשרויות הכלכליות, חשוב מאד מבחינת הגנתה של הארץ. באותם ימים נראה היה כי רכישת עמק בית שאן וההיאחזות בו חשובה משום חיבור גושי ההתיישבות היהודית בעמק הירדן מזה ובעמק יזרעאל מזה, לגוש ישובים רצוף, שעם השלמתו נוצרת רצועה יהודית בלתי נפסקת כמעט, מחיפה ועד טבריה. סיבה נוספת היא הפרדת בסיסי הכנופיות בשומרון מאילו שבגליל. אלה שטרחו שנים רבות לקנות וללקט את אדמות בית שאן בידי הקק"ל זכרו היטב כי בעת מאורעות תרפ"ט שימש עמק זה מקום ריכוז לבדווים שניסו לפרוץ אל בית אלפא ואחריה אל שאר ישובי עמק יזרעאל. בימי מאורעות תרצ"ו, יצאו ממנו מתקיפיהם של ישובי גוש חרוד ומבעירי שדותיהם. רכישתו של עמק בית שאן ויישובו על ידי יהודים, היו סותמים פרצה גדולה בהגנת הארץ כולה.
צילום: גילי חסקין
גן השלושה
מימיו החמימים של נחל עמל נובעים ממעין המצוי בחלקו המערבי של הגן והם זורמים בטמפרטורה קבועה (כל השנה) של 28 מעלות, לכן ניתן לרחוץ בהם גם בחורף.
המים נאספים לבריכה שהורחבה ושופרה.
במקום טחנת קמח, שניצלה בעבר את מי הנחל, שוחזרה והיא מופעלת להנאת המבקרים. במבנה הטחנה מוצג אוסף של כלים חקלאיים ישנים. ובצד הטחנה שוקם גם מבנה ה"מדאפה" – חדר האירוח הערבי המקושת.
צילום: גילי חסקין
גן השלושה – לזכרם של שטורמן, אטקין ומוסינזון. ביקור באנדרטה לזכרם ובמוזיאון חומה ומגדל.
בתחום הגן שוחזר תל עמל, יישוב בנוסח "חומה ומגדל", שעלה על הקרקע ב- 10 בדצמבר שנת 1936. באתר נמצאים שלושה צריפי מגורים, צריף חדר אוכל והמטבח, המגדל וחומת העץ הכפולה שמולאה בחצץ. חדרי החלוצים מצוידים בחפצים מן הימים ההם. ממול לאתר "חומה ומגדל" שוכן המוזיאון לארכיאולוגיה אזורית ים תיכונית. המוזיאון מציג אוסף נדיר של כלים יוונים. מוצגת בו גם תערוכה של ממצאים מחפירות ארכיאולוגיות בעמק בית שאן וממצאים שמקורם בפרס ובמצרים. כמו כן מוצגת תערוכה ייחודית על האטרוסקים.
צילום: גילי חסקין
'חומה ומגדל'
כינוי למבצע ההקמה של 52 ישובים חקלאיים יהודים מבוצרים, שהוקמו בארץ-ישראל, בימי המרד הערבי, בעיקר באזורי-ספר מרוחקים ממרכזי היישוב העברי. המצב המבודד והמסוכן של היישובים החדשים, בסביבה ערבית, הצריכו פעולה זריזה ומהירה בזמן ייסודם.
ישובים אלו קמו בזמן שהשלטון המנדטורי התאמץ להוכיח שלא נשארו קרקעות פנויות להתיישבות. על כן מיהרו המוסדות ביישוב היהודי למהר ולקבוע עובדות בשטח, בכל המקומות שבהם נרכשו אדמות . תוכנית 'חומה ומגדל'. הציעה שיטת התיישבות חדשה, שהתקבלה על־ידי המוסדות המיישבים והצבאיים בארץ כפתרון להתיישבות באזורים חדשים . המהנדס שלמה גרזוֹבסקי (גור), יזם יחד עם פרופ' יוחנן רטנר שיטת בנייה וביצורים, שננקטה הלכה למעשה בעשרות עליות על הקרקע: חומה של תבניות עץ, שביניהן מילוי חצץ, הקיפה חצר סגורה שמידותיה 35X35 מ'. בשתים מפינותיה נקבעו עמדות בולטות כלפי חוץ ובתוכה הוקמו ארבעה צריפים. החומה הוקפה בגדר תייל ובמרכזה הזדקר מגדל תצפית ובו זרקור . מכאן השם: חומה ומגדל.
הקמת היישובים נעשתה במבצע-בזק בחסות הלילה ובמשך יום אחד בלבד. הארגון והביצוע היו בידי ה"הגנה". כל הדרוש לעליה על הקרקע הוכן מבעוד זמן. היה הכרח להשלים המחנה המבוצר לפני שהכנופיות הערביות המזוינות יספיקו להפעיל כוחן נגד המתיישבים. כל יישוב שנבנה צויד בסליק של ההגנה. בימיה הראשונים של 'חומה ומגדל' שימשו הנקודות החדשות נקודות צבאית לכל דבר. בסך הכול עלו בשיטה זו חמישים ושנים ישובים. היתה זאת מעיין מתקפה התיישבותית יהודית שנועדה לתקוע יתד ולבסס אחיזה בתחומים שהוזנחו עד כה, אם בשל היעדר חשיבה אסטרטגית והן בשל החששות מן הסביבה הערבית .
פתיחה למבצע הנועז היה חידושו של כפר-חטין שליד טבריה. על-ידי ארגון "הקוצר" (7.12.1936). בחנוכה תרצ"ז (10.12.1936), נוסדה תל-עמל (היא ניר-דויד כיום) בפתח עמק בית שאן, ראשונה ל"חומה ומגדל".
במפעל התיישבות נרחב זה השתתפו כל זרמי ההתיישבות: 12 יישובים של 'הקיבוץ הארצי'; 10 יישובים של 'הקיבוץ המאוחד'; 5 יישובים של 'חבר הקבוצות'; 9 יישובים של 'הנוער הציוני' ו'מכבי הצעיר'; 3 יישובים של 'הקיבוץ הדתי'; 13 מושבים שהשתייכו ל'תנועת המושבים' ויישוב אחד של תנועת 'בית"ר'.
הודות למפעל "חומה ומגדל" הורחבו בהרבה גבולות היישוב העברי, בוצעה חדירה לאזורי ההר ולאזורים שהיו מוזנחים עד אז; נתחברו אזורים, שהיו נפרדים זה מזה והושגו מטרות מדיניות וביטחוניות חשובות. העלייה לקרקע רמזה על שינוי שהתחולל בתפישה הציונית: לאידיאל האיכר היושב על אדמתו והמסתפק בהגנה על הקיים, נוספה משמעות אסטרטגית וכיבּוּשית. העלייה לחניתה (שהתרחשה לאחר פרסום דו"ח ועדת פיל), שיקפה מאמץ להרחיב את גבולות המדינה היהודית הצפויה מעבר לתחומים אותם קבעה הוועדה ונתנה ביטוי לתפישה, שהחלה לחלחל אז ותתפתח בשנות הארבעים, לפיה ההתיישבות, היא חלק מרכזי בפוליטיקה, העושה שימוש באמצעים כוחניים לשם מימוש מטרות לאומיות .
יישובי 'חומה ומגדל' נהנו מהילה דרמטית של התרסה פטריוטית, כמו היה זה מבצע צבאי חשאי. זה ביטא גם חלק ממאמציה של תנועת העבודה לשמור בידיה על הלהט הלאומי של אנשיה. המיתוס המרכזי של התקופה היתה חניתה. הקמתה של נקודת ישוב זו, בגבול לבנון שבגליל המערבי, היתה לסמל התאמתו של האידיאל ההגנתי ששרר בכיפה מימי תל חי, לשינוי של העידן החדש . המוני המתנדבים שבאו לסייע בהקמת הנקודה השתלבו עם יחידות הפו"ש, שבאו להגן על המקום מפני התקפה צפויה, שאכן התרחשה כבר בלילה הראשון (25/03/1938) .
צילום: גילי חסקין
ההיסטוריוגרפיה הציונית מציגה לעיתים את ההתיישבות של 'חומה ומגדל' כאילו נעשתה מאחורי גבם של הבריטים, אולם הבריטים לשיטתם הסכימו לראות ביישובים החדשים, מוצבים שיוכנסו לשטחים לא נוחים מבחינתם ויעשו שם למען השקט והביטחון. סרט בן הימים ההם, של טקס העלייה המרשים לחניתה, היהלום שבכתר פרשת 'חומה ומגדל', ממחיש את שיתוף הפעולה הזה. באור היום יצאה שיירה ארוכה מנהריה, חמש מאות איש פרקו את תכולתה והעלו אותה לחניתה, ליוו אותם נוטרים במדים בריטיים. מטוס אבטח אותם מלמעלה. הכול צולם בזמן אמת.
ראו גם, באתר זה: חומה ומגדל (בהכנה).
ניתן להמשיך מתל עמל מזרחה ומשם צפונה, בעמק בית שאן, עד לתל תאומים. שם עלו על מוקש, חיים שטורמן, יוסף אטקין ודוד מוסנזון, בדרכם לחפש מקום ליישוב חדש (לימים כפר רופין).
ביקור באנדרטה.
צילום: גילי חסקין
משם נעלה מערבה, אל מדרונו המזרחי והתלול של הגלבוע, עד למצפה דוב וערן שמיר, שנפלו בהגנה על המולדת. דובי, בן קיבוץ שדה אלהיו, היה נשוי להדסה לבית גנץ, שבנו את ביתם במזכרת בתיה. דובי סמג"ד בצנחנים, נהרג במהלך אימון ההקמה של יחידתו והותיר אחריו את הדסה ושלושת ילדיהם. בנו ערן, סמ"פ סיירת צנחנים ונהרג בלבנון. בדרך למצפה, אבנים עליהם חקוקים שירים העוסקים באזור וממעל נשקפת תצפית מרהיבה על עמק בית שאן
משם נרד צפונה, חזרה לעמק חרוד ונסיים בקיבוץ עין חרוד.
קיבוץ עין חרוד
במהלך מאורעות תרפ"ט מצא את היישוב בעיצומו של תהליך מעבר ממיקומו הראשונה בקרבת הגלבוע, לגבעת קומי, מזרחית לעין חרוד. ערביי הכפר שאטה שדדו את עדר הפרות של היישוב, אך 15 מחבריו, בפיקודו של שמואל הפטר, מוותיקי השומר, פרצו לכפר הערבי והשיבו את העדר השדוד. הנקודה החדשה (יישוב הקבע) הותקפה במהלך הלילה של ה-26 באוגוסט, אך לאחר כשעה של חילופי ירי, נסוגו הערבים. למחרת הוחל בביצורה של נקודת הקבע. גם עין חרוד, כתל יוסף, היה נתון אותה עת במעבר מנקודתו לרגלי הגלבוע אל גבעת קומי. נוכח השמועות על התקפות מתוכננות של ערביי הסביבה על גוש חרוד, הציעו השלטונות לפנות את היישוב, ומשמר בריטי, שאויש על ידי שוטרים ערביים, הגיע לנקודה. בשל התנגדות החברים, שחששו מתועלתם המפוקפקת של המגויסים הערבים, לא הותרה כניסתם למשק. במהלך המאורעות ניסו בדואי הסאגר מן הכפר קומי להתקדם לעבר הנקודה החדשה, אולם חברי עין חרוד יצאו לקראתם עם נשק והרתיעום.
בשנת 1952, עם הפילוג בתנועה הקיבוצית חל פילוג גם בקיבוץ עין חרוד, שהתחלק לשתי יחידות נפרדות, שקיימו משקים נפרדים באותו יישוב (האחת מזוהה עם מפ"ם והשנייה עם מפא"י). אדמות הקיבוץ ונכסיו חולקו בין שתי הקבוצות שהמשיכו להתקיים כשני קיבוצים נפרדים. בשנת 1954 עברה הקבוצה, המזוהה עם מפא"י ואשר פרשה מן הקיבוץ המאוחד, לאתר סמוך על גבעת קומי שבאדמות הקיבוץ והקימה את "עין חרוד איחוד". הקיבוץ עין חרוד הוותיק, בו נשארו החברים שזוהו בעבר עם מפ"ם, נקרא מאז בשם "עין חרוד מאוחד".
כאן קבע וינגייט את מפקדת פלוגות הלילה וכאן שכן מחנה האימונים של קורס הסמלים העבריים
ביקור במטה פלוגות הלילה בעין חרוד ובבית חיים שטורמן. במקום ניתן לראות את ספר התנ"ך של וינגייט, מצגת העוסקת בחייו ומותו של חיים שטורמן ושלושה ברושים, המסמלת את משה שטורמן, חיים שטורמן (הנכד) ואמיר ברין.
לקריאה נוספת:חיים שטורמן.
אורד וינגייט
מעין חרוד נעלה על הדרך הנופית הצופה אל עמק יזרעאל והגלבוע מדרום ואל רמות הגליל התחתון במערב ונסיים בקיבוץ שדה נחום.
שדה נחום
קיבוץ שדה נחום שנוסד ב-1937 הוא מראשוני יישובי "חומה ומגדל". מייסדיו היו חברי "קבוצת השדה" בוגרי מקווה ישראל, התאחדו ב-1929 עם פלוגה של הקיבוץ המאוחד, שראשוניה – נוער חלוצי מאוסטריה. הם התגוררו ועבדו בראשון לציון עד העלייה על הקרקע. אליהם הצטרפו בהמשך חלוצים שעלו מפולין, רוסיה וגרמניה.
מקור השם שדה נחום הינו צירוף שמו של גרעין המייסדים – "השדה" – עם שמו של נשיא התנועה הציונית העולמית נחום סוקולוב.
נסיעה על הדרך הנופית, על שלוחת צבאים, מצפון לכביש בית שאן – עפולה.
התמונה של מעיין חרוד מופיעה פעמיים
כהרגלך היית מופלא אתמול. יכולת השליטה במידע אופן הצגת החומר לא היה לי לרגע ספק שהקהל ישבה בקסמך…באופן אישי אתה מרגש אותי במיוחד כשאתה מבי את נפשך ושורשיך את האני מאמין; את אהבת הארץ וגיבוריה. תודה שהיית נהדר כרגיל.
גילי שלום
ראשית אני חייב להודות לך על הסיור המאלף שערכת לנו "בדרך לעין חרוד" 13.5.11
אני מאד מקווה שנסייר גם בעתיד בהדרכתך.
אני מצרף מספר תמונות שצולמו בסיור עם בנו ונכדו של משה רוזנפלד הי"ד.
תודה רבה
נעם גרין
מכבים
אולי קצת במאוחר – אך הכתיבה שלך פשוט נהדרת, היסטורית, ציונית , ערכית – הכל
כ ר א ו י. ישר כח ותמשיך. תודה. אחיהו רבר
היי גילי ! מה שלומך? נהנינו אתמול מאוד מהטיול. חשבנו ש"אתה רק מדריך של חו"ל ".מסתבר ש"אתה גם מדריך של ארץ ישראל." אנו ממשיכים להתפעל מהידע הנרחב על כל התקופות השונות, העברת החומר בצורה כיפית ומענינת.כמו כן התרשמנו לטובה מאבא שלך,אדם אציל , מתחשב ודואג לכל המטילים שיגיעו ליעדם בשלום.מקווים להתראות בשמחות ובעיקר בטיולים בחו"ל.תודה "הנמרודים".
יפה ומעניין
תודה. ממליץ להירשם לרשימת התפוצה של האתר שלי: http://www.gilihaskin.com
וואו. לא יודעת אם אצטרך לסיור, אבל בקריאת דברים אלו נעתי ברגל/ברכב וראיתי בדמיוני את המקומות והאנשים.
תודה לך.