גילי חסקין"דרך המשי" הינו שם רומנטי מדי לאלומת הדרכים המאובקות החוצות את אסיה ממערב למזרח. הדרך, המתחילה ברומא ונגמרת במחסני הקיסרות הסינית שבלנז'ו, יכולה לספק עניין למספר רב של טיולים. נפתח את ההרצאה בהגדרת אופייה נתיבה של הדרך ובהתפתחות יחסי המסחר בין "הממלכה התיכונה", היינו, סין, לבין אירופה. אם כי נתמקד בפרק המרכזי של הדרך, בין הים הכספי להרי טְיֶין שאן.
נתחיל את הסיור באָשחָבאד, בירת תורכמניסטן. זוהי עיר שהיא כולה שיר הלל לראש המדינה, תורכמנבאשי והיא מלאה בפסלים ומבנים שהוקמו לכבודו. בעיר מדברית זו זורמים המים בתעלות פתוחות ומשום שהחשמל ניתן חינם, היא זוהרת באלפי נגוהות של אור. גולת הכותרת של הסיור בעיר היא מוזיאון השטיחים המצוין ובו אוסף מרהיב של שטיחים תורכימנים בעיקר, אך גם אחרים.
שוק של יום א', המכונה גם "שוק הדחיפות" הינו שוק הבדים הגדול ביותר באסיה התיכונה ומאפשר מבט חוקר לא רק אל השטיחים הרבים לסגנונותיהם, אלא גם לקליידוסקןפ של פרצופים, שספק אם ניתקל בהם במקום אחר.
נבקר בניסָה בירת הפרתים ובמרוצי הסוסים הגזעיים, נטוס צפונה אל קוניה אורגנץ' (Konya Urgench), על אתריה הנטושים ונתמקד בגבעת החרסים, המושכת עשרות נשים עקרות, הבאות לשם ממרחקים, כדי להתפלל, להניח עריסה זעירה במקום ולהתגלגל מהגבעה מטה, בתחינה לפרי בטן.
נחצה את הגבול לחיווה, עיר מדברית, שהיתה שוק עבדים משגשג עד לשנות ה-20 של המאה העשרים. העיר שוחזרה לחלוטין ומציגה תמונה פנטסטית של מונומנטים דתיים, מעוטרים להפליא באריחים זוהרים בכחול. בוכרה היתה אחד הערים החשובות ביותר של עולם האיסלם ואחד ממרכזי התרבות הפרסית. בימי הזוהר שלה נאמר עליה כי האור העולה ממנה, מאיר אל גן העדן. מאות שנים מאוחר יותר, היתה העיר סמל לניוון, נחשלות ועריצות של החאן.
סמרקנד היתה בירתו של תימור לנג, הכובש האכזר, שהיה גם שוחר אומנות וכאן הביא לידי ביטוי את האמביציות האומנותיות שלו. הן ניכרות בעיקר בארכיטקטורה ובעיטור. נכדו אולוג בק תרם לעיר מדרסות יפהפיות ומרכז אסטרונומי.
מהבירה טשקנט נמשיך מזרחה אל קירגיזסטן, אל הרי טיין שאן (הרכס השמיימי), הנחשבים ל"גג העולם". נחקור את צפונותיו של אגם איסיקוּל, נבקר בקניונים שנחצבו באבן החול, בכפרים הקירגיזים והקיפצ'אקים, בשוק הבקר של הדוֹנגאנים (סינים מוסלמים), בכנסייה הפרובוסלבית ובמסגד הדומה בצורתו לפגודה. מהאגם נעפיל אל מרומי ההרים המושלגים ונחצה את הרכס, אל קניון צ'ארין, המכונה גם "הגרנד קניון של קזחסטן" ואל אלמאטי הנמצאת בשולי הערבות האירואסייתיות. נראה שם את קברי הסקיתים על אוצרותיהם ואת "איש הזהב", שהפך לסמלה של המדינה. אגם בוֹלְשוֹי, על צבעו הכחול, יהיה סיום נאות לפרק זה של "דרך המשי".
* לכתבות על דרך המשי באתר זה, בקטגוריית "חומר עזר למטייל" :